ספר חיי אדם י״ד

תוכן עניינים

א׳ דין תפיליןמצות תפילין חמורה מאוד ומי שאינו מניח תפילין מחמת שהמצוה אינו חשוב בעניו נקרא פושעי ישראל בגופן ולכן צריך כל אדם ליזהר שיהיו כתיקונן ולקנותן ממי שהוא מומחה ביותר ובעל תורה ויהיה יודע ומכיר בו שהוא ירא שמים ויכתוב אותם מי שהביא שתי שערות ואם א"י אזי על כל פנים יהיה בן י"ח שנים דאז מסתמא הביא ב' שערות ועל כל פנים כיון שרוב הסופרים אינם לומדים ומדמין מילתא למילתא ויוכל להיות שאינו דומה יפה ולכן אני מתנה לעולם עם הסופר שיכתוב לי תפילין באופן שלא יניף עליהן ברזל ר"ל שלא ימחוק שום אות ושלא יצטרך לגרור בסכין וכן ראוי לעשות וגם ראוי לבדוק קודם שיניח הפרשיות בבתים כי הרבה מכשולים ראיתי בעיני ועיין בש"ע סימן ל"ט מי הם הפסולים לכתוב וכל הפסול לכתוב פסול לכל תיקון ע"ש: ב׳ דין כתיבת תפילין ועשייתן אכתוב אם ירצה השם בחיבור מיוחד בדין מצות יחידים כאשר יאריך ה' את ימי ויחזק כחי בלי נדר אך כיון שראיתי שהסופרים אינן מדקדקין ונכשלים בכמה דברים לכן אכתוב כאן מה שישגיח כל אחד על התפילין מבחוץ דשם ניכר. כל אחד ידקדק היטיב אם הם מרובעו' מרובע גמור כפי יכולת אדם דהיינו ארכו כרחבו אבל בגובה אין צריך להיות כארכו וכן צריך לדקדק שיהיה התיתורא שהוא מקום מושב התפילין מרובעין ריבוע גמור וכן התפירה תהיה מרובע ריבוע גמור וכל זה הוא הלכה למשה מסיני ואם אינן מרובעין פסולים ואם נתקלקל ריבוען צריך לתקן דאינו דומה לציצית לעיל כלל י"א סי' כ"ד דהתם כתיב ועשו להם ציצית לא הקפידה תורה רק על תחלת עשייתן מה שאין כן תפילין לעולם צריך שיהיו בריבוען ואע"ג שכתוב בש"ע יש מי שאומר כ"ע מודים בזה וכן דרך הש"ע כשמוצא איזה דבר שאינו מפורש בשאר פוסקים כותב בשם יש מי שאומר וצריך לדקדק מאוד בתפירתן כי מחמת שהסופרים עושין נקבים גדולים קצת נמשך החוט לצדדין ועל ידי זה התפירות אינן שוות אלא זה נכנס וזה יוצא וראיתי הרבה כזה וכן ראיתי סופרים שאם הבית אינו מרובע יש להם מין טיח וטחין עליו והוא כמו סיד ועל ידי זה נעשה מרובע וזה לא מועיל כלום אלא שהריבוע יהיה מחמת עצמו (ל"ג): ג׳ ידקדק שהשיני"ן יגיעו עד התיתורא ממש ואם לא הגיעו צ"ע ושתהיה רגל השי"ן נראה וראיתי כמה תפילין שהרגל של השי"ן מכוסה ונכנס בתיתורא ויש שאינן מגיעין עד התיתורא ממש וגם צריך לדקדק שהיודי"ן של השיני"ן יגע ברגל השי"ן שלא יהיה בו שום הפסק שהרי שי"ן זו הלכה למשה מסיני ואם כן כל מה שפוסל בס"ת פוסל גם כאן. ומיהו שיני"ן של ד' ראשים יש מגדולים שכתבו שדוקא לא יגיעו היודי"ן למטה כדי שתהא השי"ן שוקע דשי"ן של ד' ראשים הוא נגד השי"ן שבכתב הלוחות שהיה הכתב חלל ומיהו אם אחד נוגע ואחד אינו נוגע פסול ממה נפשך (שם): ד׳ חריץ שבין בית לבית של ראש צריך שיגיע עד התפר ואם לא הגיע כשר והוא שיהיה ניכר החריץ כדי שיהיה ד' ראשיה נראין לכל ונ"ל שעל כל פנים צריכין שיהיו הד' בתים פרודות זה מזה ולא יהיו מדובקים ולא כמו שעושין הסופרים שמדבקין ע"י דבק רק שלמעלה עושין סימנים כמו חריץ דצ"ע אם להכשיר אפי' בדיעבד וכן תפילין של הגר"א היו פרודות (לפי מה דקי"ל דע"י הדבק נעשה כאלו היה מחובר שהרי מעשי' בכל יום שהתפילין נעשין מחתיכו' קלף רק שמדבקין יחד וא"כ אף דבדיעבד כשר אפי' אם אין החריץ מגיע עד למטה מכל מקים היכר עכ"פ בעינן וכשמדבקין הבתים וטחין את כל הבית בטיח או בגלאנץ רק שעושין רושם בגלאנץ אפשר דזה לא נקרא היכר כי אם שיהיה ההיכר מחמת הבית ולכתחילה פשיטא בעינן שיהיה החריץ מגיע עד למטה וצ"ע) והסופרי' שעולין עור על הד' בתים ורושמין בו חריצין בסכין שתהיה נראה כד' בתים פסולי' דבהדיא איתא בגמ' ובש"ע סעי' מ"ז דכשטולה עור על של ראש נעשה של יד (וכן כתב לי הגאון בעל בית מאיר) (שם): ה׳ מצוה שיהיו הבתים שחורות ופשיטא שידקדק שהשי"ן יהיה שחור די"א דהוא הלכה למשה מסיני ואמנם השחרות יהיה רק מצבע שחור שאין בו ממש כלל וכן אני מצוה להשחיר תפילין שלי ושל ב"ב והשומעין לדברי והמשחירין במין גלאנץ שאי אפשר לקלפו אע"פ שיכולין להסיר מן הקלף ע"י פירורין דקים מכל מקום אין בידי לפוסלם אבל מה שחדשו סופרי זמנינו שאני קלפתי כל הגלאנץ מן הבית וצורתו כמו נייר שחור נ"ל דפסול (וכדעת הגאון דק"ק בון הנדפס בנודע ביהודה והארכתי מאוד בתשובה): ו׳ אם נפסקו אחד מן הי"ב תפירות כשר ושנים פסול אם הם זה בצד זה אבל שלשה אפי' רחוקים זה מזה פסול (ל"ג): ז׳ רצועות שחורות הלכה למשה מסיני ולכן אם נתישנו ונתלבנו צריך להשחיר ואם השחירן נכרי פסול (שם): ח׳ אם נפסקה רצועה של יד מה שמקיף הזרוע ותמתח עד אצבע אמצעי ויכרוך עליו ג' כריכו' ובשל ראש מה שמקיף הראש והרצועה של צד ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה אסור לתפור או לקשור ואם נפסק לאחר שיעו' זה מותר לתפור ולקשור ובשעת הדחק שאין לו רצועות מותר לתפור אף בתוך השיעור ויתפור מבפנים שיהיה נראה כשלימה ודוקא בגידין אבל בחוטין פסול וה"ה דלקשור פסול דכתיב וקשרת' שתהא קשירה תמה ואם אין לו במה לתפור בשל ראש אם נשאר רק מה שמקיף הראש והקשר וכן בשל יד מה שקושר בקיבורת יניח בלא ברכה (ט"ז) ושיעור רוחב הרצועה לפחות כאורך שעורה ואם אינו רחב כ"כ מניחן אם א"א למצוא אחרת (כ"ז): ט׳ אע"ג דכתיב והיו לטוטפות ודרשינן כל זמן שהם בין עיניך יהיו שתים דוקא ביש לו שניהם אבל אם אין לו אלא א' בין של יד או של ראש או שיש לו מכה בראש או ביד שא"א לו להניח שניהם מ"מ יניח אותו שיכול ויברך עליו ברכתו הראוי לו כדלעיל כלל י"ג אבל אם אפשר להניח שניהם נ"ל דאסור ועיין כלל ס"ח (ועיין בב"י סימן כ"ו): י׳ מקום הנחת של יד בזרוע שמחל בבשר הגבוה ויטה מעט לצד הגוף שכשיכוף זרועו למטה יהיה כנגד לבו שנאמר על ידכה ומדלא כתיב ידך בלא ה' קבלו חז"ל דכוונת הכתוב כאלו כתיב יד כהה ר"ל ביד שהיא כהה ותש כחה והיא שמאלית ולא יניחנו בחצי העליון שכלפי בית השחי ולא סמוך לעלינבויגין אלא דוקא במקום שהבשר גבוה בחצי עצם התחתון ואם יש לו מכה במקום הגבוה יניחנו סמוך לעליבויגן או על בשר הגבוה אף מה שהוא בחצי העליון של העצם ההוא ולא יברך. ודעת הגר"א דכל מקום הגבוה כשר ושלא במקום הגבוה פסול לגמרי. ומקום הנחת של ראש מתחילת עקרי שיער במצחו למעלה וצריך שיהיה כל הבית מונח במקום שיער ואם מניח אפילו מקצתו על המצח במקום שכלו השערות הוא מדרך הקראים דאע"ג דכתיב בין עיניך קבלו חז"ל דהיינו למעלה במקום שיער כנגד העינים. והקשר של ראש יהיה מונח מכוון כנגדו בעורף במקום שיער דוקא ואפי' מקצת ממנו לא יהיה מונח במקום פנוי משיער שאין זה נקרא עורף (כ"ז): י״א אטר יד אם עושה כל מלאכתו בשמאל מניח בשמאלו שהוא ימין כל אדם והשולט בב' ידיו מניח בשמאל כל אדם ואם כותב בימינו ושאר מלאכו' עושה בשמאלו או להיפך אזלינן אחר היד שכותב בו שהיא נחשבת ימין לענין זה ומניח תפילין ביד שכנגדה דכתי' וקשרתם וכתבת' משמע דבאותו יד שכותב יהי' קושר בו ליד שכנגדו ואם אינו יכול לכתו' תלוי באיזה יד שעוש' בו שאר מלאכו' נקרא ימין (א"ר) ודוקא כשנולד כך אבל אם הרגיל עצמו אח"כ מחלוקת בין הפוסקי' (עי' מגן אברהם) וגידם שאין לו יד רק זרוע יניח בלא ברכה (עי' סי' כ"ז במגן אברהם סק"ג): י״ב יזהר שלא תזוז היו"ד מן הבית של יד וכן יזהר שלא יתהפכו הרצועות כדי שיהיה צד השחור לחוץ ומכ"ש הקשר של יד ושל ראש שלא יתהפך ואם נתהפך נכון להתענות או יתן לצדקה (שם): י״ג נ"ל דאטר המניח תפילין ש"י ממי שאינו אטר אם יכול לתקן הרצועה והיו"ד שתהיה פניה כלפי הבית טוב וא"ל ואין לו תפילין אחרים יניחם כך. ונ"ל דאם יכול להוציא הרצועה ולהכניסה מצד אחר כדי שתהיה היו"ד סמוך ללב אעפ"י שאינו יכול להפוך הקשר של היו"ד שתהיה פניה לצד הבית זה טוב יותר ועכ"פ לא יתבטל ממצות תפילין משום זה ויניחם כך י״ד לא יהיה דבר חוצץ בין התפילין לגופו בין ש"י או ש"ר. ומ"מ אם יש לו מכה או מיחוש בראש ואם יצטרך לגלות הראש יתבטל ממצות תפילין יש להתיר להניח ש"ר על כובע דקה אבל לא על עבה דאז לא יכול להניחן על הראש במקו' שמוחו של תינוק רופס ויכס' מפני הרואי' ומ"מ לא יברך עליה אלא על ש"י ואם יש לו מכה ביד מותר להניח על הרטיה אם לא סגי בלא"ה ולא יברך וילבוש עליו בגד אחר כדי שיכסם דהא כתיב לך לאות ולא לאחרים לאות (כ"כ בהדיא בס"הת והביאו ג"כ א"ר) ודוקא על רטי' דאינו רק אלא משום חציצה אבל על בגד אסור אע"ג שילבוש עליו בגד אחר: ואם יש לו מכה במקום שהרצועות מונחים מותר להניחם ולברך אע"ג שיש חציצה בין הרצועות (שם): ט״ו אסור להסיח דעתו מתפילין ולא נקרא היסח הדעת אלא שחוק וקלות ראש וליצנות (ביומא דף ח' כתבו ת"י ד"ה שינה) וזה אסור מה"ת שהרי ילפינן ק"ו מציץ שאין בה אלא אזכרה א' ק"ו תפילין שיש בה הרבה (אך בתוס' דף ח' ע"א כתבו דאינו ק"ו גמור דאורייתא אלא מדרבנן כו' ע"ש) (סי' מ"ד) ובכל עת שנזכר מהתפילין חייב למשמש בהן וימשמש תחלה בשל יד והמנהג לנשק בשעת משמוש ובשעת הנחתן וחציצתן משום חיבוב מצוה וכשיאמר וקשרתם ימשמש בש"י וכשיאמר ולטוטפות ימשמש בשל ראש אבל מותר לעשות כל מלאכה בעודן עליו דזה לא נקרא היסח הדעת (סי' כ"ח): ט״ז זמן הנחתן משיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ומותר להניתם ולברך עד צ"הכ ואם היו עליו מבע"י אין צריך להסירם אפילו בלילה אם הוא ביחידי אבל בפני רבים צריך לחלצן שלא יטעו לומר דמותר להניחם לכתחלה בלילה ואסרו חכמים שמא יישן בהם ואם התפלל מעריב מבע"י אין לו להניחם אח"כ כיון שכבר עשה לילה (סי' ל') ובשבת וי"ט אסור להניחן דבתפילין כתיב וקשרתם לאות ושבת וי"ט א"צ אות שהם עצמם אות שאנחנו עבדיו וחה"מ מחלוקת בין הפוסקים ונוהגין במדינות אלו להניחן ועכ"פ ראוי ונכון שלא לברך והגר"א נהג שלא להניחן בח"ה. עיין בבאורי הגר"א סי' ל"א סק"ד. ויחלוץ קודם ההלל (סימן ל"ח): י״ז ההולך בדרך וא"א לו להניחן מפני הקור מותר להניחן קודם עלות השחר וכשיגיע זמנו ימשמש בהם ויברך ולא חיישינן שמא יישן בהם כיון שהולך ברגליו אבל ביושב בעגלה או בספינה אסור (ובמגן אברהם סי' ל' כתי' או רוכב וכתב א"ר שהוא ט"ס): י״ח מצותן שיהיו עליו כל היום אך מפני שצריכין גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא ינהג בהם קלות ראש ושחוק ולכן מקילים בזה ואשרי המקיים כדינו. ומ"מ מי שיש לו חולי מעיים או ביום ששתה משקה המשלשל אסור להחמיר ולהניחן כ"כ המגן אברהם ובתשובת מ"ע סי' ס' נא כ"כ ועיין בהל' סוכה כלל קס"ג סי' י"א בנ"א. וחולה שדעתו מיושבת עליו חייב ואם לאו פטור (סימן ל"ח ובמגן אברהם) ודין חתן ושושביניו מבואר בח"א סוף שער בית הנשים: י״ט אבל ביום ראשון אפילו אחר הקבורה אסור בתפילין מפני שנקרא פאר ואבל מעולל באפר. ונ"ל דאם אינו יום המיתה יניח בלא ברכה (מש"כ הט"ז אינו מוכרח די"ל דנקבר באותו יום) ואם מת בחו"המ מניח תפילין (מגן אברהם סי' תקמ"ח סק"ה). וכן אם מת ביו"ט מניח באסרו חג (א"ר) ודין אונן ואבל בק"ש ותפלה מבואר הכל בחכמת אדם כלל קס"ט: כ׳ תפילין שהיו בחזקת כשרות אין חיוב לבודקן לעולם ומ"מ נכון לבודקן ונ"ל פעמים בשבע שנים ואם נפלו למים או שמונחים במקום לא צריכין בדיקה תיכף ואם אין לו מי שיוכל לבדוק ולחזור ולתפור יניחם כך בלא בדיקה (סי' ל"ט סעי' י) ונ"ל בנפלו למים וכיוצא בו יניחם בלא ברכה עד שיבדוק והכל לפי הענין ואם אינו מניחו אלא לפרקים צריכין בדיקה פעמים בז' שנים שמא נתעפשו: כ״א אסור לשנות מקדושה חמורה לקדושה שהיא קלה ממנה ולכן אסור ליקח רצועה משל ראש לתת בשל יד אם כבר היתה בשל ראש אבל בהזמנה לבד לא מיתסרא אבל משל יד מותר ליתנה בשל ראש דש"ר קדושתה יותר משל יד שרובו של שם נכתב עליו דהייני השי"ן והקשר הוא ד' ואם נפסקה הרצועה של ראש סמיך לקשר יכול להורידה אעפ"י שמוריד קצת מקדושה שהרי מקום הקשר יהיה תלוי למטה אין זה הורדה דעכ"פ באותה חתי' יהיה הקשר אבל כשנפסק' של יד הוי הורדת קדושה אלא ימעט בכריכות אם א"א בענין אחר ונ"ל דבעני ומכ"ש במקום ביטול מצוה יש לסמוך על א"ר שכ' בשם זקינו שהתיר (סי' מ"ב במגן אברהם ובא"ר) ואפילו תיק שמיחדו לתפילין והניח בו כבר אפילו פעם אחד אסור להשתמש בו דבר אחר ואפילו צר ביה ע"ד לפנותו מ"מ כיון שעשאו לתפילין וגם צר ביה אסור ואפילו קטן שצר ביה אסור (סי' מב) ואפילו נייר שכתב עליו דברי קדושה אסור להשתמש בהמותר לדבר חול ואם התנה עליו מתחלה להשתמש בו מותר. ודוקא תיק של תפילין מיקרי תשמיש קדושה ופשיטא של ס"ת ושאר דברים המיוחדים לב"הכנ אבל תיק של טלית י"א מיקרי תשמיש קדושה רק תשמיש מצוה ולכן מותר להניח בו שאר דברים של חול. ונ"ל דאע"ג דנותן לתוכו ג"כ תיק של תפילין מ"מ בשעת הדחק מותר ליתן לתוכו דברים של חול (במגן אברהם סי' מ' ס"ק ב' לא משמע הכי שהרי כ' דגם כיס של הטלית מיקרי' כליין אך בא"ר ס"ק ב' שם כ' בשם רי"ט להקל בשעת הדחק דלא מיקרי כליין וא"כ נ"ל דה"ה לענין זה) והמניח ב' זוגות של רש"י ושל ר"ת אסור להניחן בתיק א' דזוג א' הוא חול ואם התנה ע"ז מתחלה מותר (סימן ל"ד): כ״ב אסור לתלו תפילין ואפילו הרצועות אבל מה שהרצועות תלוין באקראי אין לחוש והבית אפילו באקראי יש להחמיר אבל כשהם מונחים בכיס מותר לתלות הכיס (סימן מ'): כ״ג אסור להניח שום דבר על הראש כשמונח עליו התפילין אם לא דבר שדרכו בכך כגון הכובע. ודוקא שאינה דוחקת התפילין ואם לאו אף זה אסור (סימן מ"א): כ״ד אסור להניחן למרגלות המטה או בצדו אפי' הם בכלי תוך כלי ואפילו אין לו אשה אבל מותר להניחם מראשותיו. ובלבד שלא יהיה כנגד ראשו שלא יניח ראשו עליהם דאז אסור כמו למרגלותיו ואם אשתו עמו במטה אפילו אינו רוצה לשמש צריך שיניחם בכלי תוך כלי (סימן מ'): כ״ה אסור לאכול בהן אכילת קבע אבל אכילת עראי מותר (סי' מ') אבל אסור לישן בהם אפילו שינת עראי שמא יפיח וכן אם אוחזן בידו ואינם כרוכים בידו דחיישינן שמא יפלו ואם הם בנרתיקן מותר אפי' שינת קבע ונוהגין כשנפלו תפילין לארץ בלא נרתיקן להתענות בו ביום וס"ת שנפל לארץ אפי' בנרתיק (סי' מ"ד). ואסור לכנוס בתפילין לבית הקברות או בתוך ד' אמות של מת דהוי לועג לרש ולא למרחץ ולמקומות המטונפים ובמקים שעומדים שם ערומים דאסור לעמוד ערום נגד השם וכ"ש לב"הכס אבל להשתין בהם מים שלא בב"הכס במקו' דליכא למיחש שמא יפנה בהם מותר לעת הצורך כגון שיתבטל עי"ז מתפלה בצבור ובלבד שיזהר הרבה שלא יבא לידי הפחה ומ"מ לצורך מותר ליקח עביט של מי רגלים בידו אע"ג שתפילין בראשו וראוי ליזהר בזה (סי' מ"ג): כ״ו אם היה בדרך ואין לו מקום להצניעם והוא צריך לפנות מותר ליתנם בחיקו ובבגדו בענין שלא יהיה שום חשש שיפלו ממנו ואז מותר (שם): כ״ז יכוין בהנחתם שציונו הקב"ה להניח ד' פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע שהוא כנגד הלב ועל המוח כדי שנזכור תמיד נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו ולו הכח והממשלה בעליונים ותחתונים לעשות כרצונו וישעבד לו הנשמה שהיא במוח וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות ובזה יזכור הבורא ויקיים ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ולכן כתיב בתפילין בין עיניך: כ״ח היה צריך לתפילין ומזוזה ואין ידו משגת לקנות שניהם תפילין קודמין שהוא חובת הגוף. ומיהו אם אפשר בשאלה מזוזה קודם ופשיטא שקודמת מלקנות ציצית שאינו אלא חובת טלית (סי' ל"ח):

לעילוי נשמת רבי אברהם דנציג בן רבי יחיאל מיכל זיע"א מחבר ספר חיי אדם.

חיי אדם. נדפס בווילנא ה'דר"ת
מקור: primo.nli.org.il
דיגיטציה: ספריא
רשיון: בנחלת הכלל
דילוג לתוכן