ספר חיי אדם י״ג

א׳ (דין ברכת תפילין סי' כ"ה):מ"ע מה"ת לקשור תפילין ביד ובראש כמש"כ וקשרתם לאות כו' והיו לטוטפת ולכן אחר שלבש הטלית יניח תפילין דמעלין בקדש ויניח תחלה תפלה של יד ואח"כ של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר ולטוטפת כו' וצריך ליזהר שיהיו מונחים כך בתיק הטלית מלמעלה ותפילין מלמטה כדי שיבוא הטלית לידי ראשון ואם נזדמן לו התפילין תחלה אין מעבירין על המצות וצריך להקדים התפילין ואחר כך הטלית ודוקא כשרוצה להניח עכשיו תפילין אבל אם עדיין אינו רוצה להניחם ל"ש בזה אין מעבירין על המצות (סי' כ"ה מ"א סימן ד' ס"ק ד') ואפילו כשהתפילין עדיין מונחים בכיס מכל מקום שייך בזה אין מעבירין כו': ואם בא לידו כיס של תפילין תחלה צריך להקדימן (ועיין כלל ס"ח בנ"א סימן ג' מדין אין מעבירין על המצות): ב׳ ולכן צריך ליזהר ג"כ שיהיה מונח בענין שיפגע בשל יד תחלה ומכל מקום לא יניח זה על זה דשל ראש קדושתו יותר חמורה משל יד ולכן יניחם זה בצד זה (סי' כ"ח במגן אברהם) ואם פגע בשל ראש תחלה אע"ג דאין מעבירין כו' הכא צריך להעביר על המצוה ולהקדים של יד כסדר שכתוב בתורה וקשרתם כו' והדר ולטוטפו' (כ"כ הפוסקי' (וצ"ע שהרי גם בלולב כתיב אתרוג תחילה ואפילו הכי כיון שבלולב יש ג' מינים נוטלין תחלה ואם כן ה"ל שלא להעביר על המצות שהיא מן התורה כמו שכתבתי בכלל ס"ח א"כ לא היה לנו להשגיח על קדימת הפסוק ולכן נ"ל דלפי המסקנא במנחות ל"ו הטעם גם כן שמניח של יד תחילה משו' והיו לטוטפת כל זמן שהם בין עיניך יהיו שתים ולכן צריך גם כן להעביר): ג׳ נוהגין לברך על של יד להניח תפילין ועל של ראש על מצות תפילין וכן נהגו במדינות אלו ויש נוהגין לברך על של יד רק להניח וקאי גם על של ראש ועל של ראש אין מברכין כלל אם מניחו תיכף (שם): ד׳ בכל המצות צריך לברך עובר לעשייתן ר"ל קודם שעושה המצות ולכן יברך על של יד אחר שהניחם על היד קודם שמהדק הקשר דקשירתן היא גמר מצותן ובשל ראש קודם שמהדקן על ראשו לאחר שהם מונחים על הראש אבל לא קודם לזה דהוי קודם דקודם (שם): ה׳ אסור לדבר בין תפילין של יד לשל ראש ועבירה היא בידו שגורם ברכה שא"צ ואפי' המניחן בחול המועד בלא ברכה אסור להפסיק ולשוח ואפילו לענות איש"ר וקדושה בחול ודאי אסור דגורם ברכה שא"צ ואפי' בחול המועד יש אוסרין (א"ר) ואם הפסיק אפילו לאיש"ר וקדושה חוזר ומברך דהיינו להמברכין לעולם על של ראש על מצות צריך לברך כשהסיח על של ראש לבד להניח וגם על מצות ולהמברכין לעולם רק על של יד צריך לברך כשהסיח על של ראש על מצות ולכן ישתיק ויכוין לשמוע איש"ר וקדושה ואפילו דבר שהוא לצורך תפילין לא יסיח לכתחלה ומכל מקום אם א"א בלאו הכי מותר לדבר מה שהוא לצורך תפילין (שם): ו׳ כל זמן שחולץ תפילין אפילו כמה פעמים ביום כשמסיח דעתו מהם שלא להניחן תיכף וכל שכן כשחלצן לכנוס לבית הכסא אפילו הוא בביתו שא"צ לשנות מקומו כלל ואפי' דעתו ללבשן מיד צריך לחזור ולברך דהא אסור לכנוס בהן לבית הכסא. ונ"ל דהוא הדין כשחולץ שצריך להפיח כיין דאסור להפיח בהן צריך לחזור ולברך אבל אם חולץ בלא שום אונס ודעתו לחזור וללבשן מיד אף על פי ששינה מקומו א"צ לברך (כ"כ הב"ח והט"ז וא"ר בפשיטות) ולכן אף שהמ"א כתב דאפשר דבית הכסא שוה לשאר מקומו' לא שבקינן פשיטותא דהני גדולים משום ספיקא דמ"א: ז׳ נשמטו ממקומן וממשמשם להחזירם למקומן המגן אברהם בשם של"ה כתב דאין צריך לברך וכל הפוסקים כתבו דצריך לברך. ונ"ל דהמברך לא הפסיד ויברך ברכה הראויה לאותו תפילין אם של יד או של ראש (שם): ח׳ המניח תפילין של יד ובירך ובתחלת ההידוק קודם שקשר בקשירה גמירה נפסק הקשר והוצרך לעשות קשר אחר ולא הסיח דעתו א"צ לחזור ולברך ואם כבר גמר הקשירה דכבר נגמרה המצוה וא"כ לא גרע מנשמט לעיל בסי' ז' והוא הדין בקשר של ראש דינא הכי ודוקא אם אין לו רק תפלה של יד לבד ואין לו של ראש אבל אם מניח שתיהן וא"כ ברכה זו דלהניח תפילין לכ"ע קאי גם על של ראש וא"כ עדיין לא נגמר המצוה שבירך עליו עד שהניח גם של ראש ולכן אפילו נפסק אחר שקשר של יד א"צ לברך (ט"ז והגר"א): ט׳ מותר לברך על תפילין שאולין ולא על גזולין דהוי מצוה הבאה בעבירה: י׳ נ"ל דהמניח תפילין קטנים בביתו והולך בהן לבית הכנסת וחולץ ומניח בבית הכנסת גדולים מספק לא יברך ויותר טוב לברך בביתו על הגדולים ויניחם ויכוין לפטור הקטנים ויניחם ואז כיון שמניח אותן שבירך עליהן יותר מסתבר שלא לברך עליהן (עיון בכלל י"ב סימן ה' בנ"א סימן א' מה שכתבתי שם דזה דומה ממש ליוצא מסוכתו על דרך לכנוס בה מיד ולחנות של בשמים בסימן רי"ז. וכ"כ המגן אברהם בסימן ח' ס"ק י"ז שכ"ד מהר"ם): י״א ברכת על מצות תפילין יאמר בפתח תחת הוי"ו (כ"כ המגן אברהם ס"ק ט') והביא ראיה מפסוק מצות ה' ברה דקאי על כל המצות וצ"ע שהרי בהדיא איתא בהוריות דף ד' דמצות קאי רק על מצוה אחת ואם כן גם מצות ה' ברה ר"ל כל מצוה ומצוה היא ברה ועוד שהרי ממקומו מוכרע שהרי כתיב מאירת עינים ולא מאירות (עיין זוהר בלק ד' ר"ג ע"ב במתיבתא עלאה גבעת חסר ו' כו' ושם דף ר"ז ע"א בן אתונת אתנת חסר ו' דכלולין כחד) כ"כ המגן אברהם וא"ר אבל הט"ז כתב לברך על מצוות ועל כל פנים המברכין רק ברכה אחת על שניהם ואירע שסח מברך בפתח לכ"ע (א"ר): י״ב נוהגין במדינתינו לברך ולהניח בין תפילין של יד ובין של ראש מעומד והמקובלים כתבו להניח של יד מיושב. ול"נ שגם כוונת הזוהר אינו ר"ל דוקא מיושב אלא דר"ל אף מיושב שהרי סוד תפילין וקריאת שמע הוא אחת ובהדיא איתא בזוהר תרומה קל"ט ע"ב מחלוקת שמאי והלל כו' וכמה דאיזדמן ליה לבר נש הכי נימא ונ"ל דהוא הדין לענין תפילין:

לעילוי נשמת רבי אברהם דנציג בן רבי יחיאל מיכל זיע"א מחבר ספר חיי אדם.

חיי אדם. נדפס בווילנא ה'דר"ת
מקור: primo.nli.org.il
דיגיטציה: ספריא
רשיון: בנחלת הכלל
דילוג לתוכן