דף הבית ספרי קודש אונליין ספרא דצניעותא ספרא דצניעותא - פרק ב

דיקנא מהימנותא. דיקנא לא אדכר בגין דהיא יקירותא דכלא מאודנין נפקא. בסחרנהא דבסיטא סליק ונחית חוטא חוורא בתליסר מתפרש:

(א) ביקירא דיקירותא ההיא כתיב (ירמיה ב') לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם אדם לבר הוא אדם לא כליל הכא כ"ש איש. בתליסר נביעין מבועין מתפרשין. ארבע בלחודוי ח אסתמכו. תשעה אשקיון לגנתא. (א) מקמי פתחא דאדנין שרי יקירו לאתתקן. נחית בשפירו:

(ב) ברישא דשפוון מהאי רישא להאי רישא:

(ג) קאים ארחא דנפיק תחות תרין נוקבין דפרדשקא לאעברא חובא דכתיב (משלי י"ט) ותפארתו עבור על פשע:

(ד) תחות שפוון אסחר שערא לרישא אחרא:

(ה) ארחא אחרא נפיק תחותוי:

(ו) חפי תקרובתא דבוסמא לרישא דלעילא:

(ז) תרין תפוחין אתחזן לאנהרא בוצינין:

(ח) מזלא דכלא תלייא עד לבא ביה תליין עלאין ותתאין:

(ט) אינון דתליין לא נפקין דא מן דא:

(י) חפיין זעירין על גרונא דיקירו:

(יא) רברבין מתשערין בשיעורא שלים:

(יב) שפוון אתפנון מכל סטרין זכאה מאן דנשיק מאינון נשיקין:

(יג) בההוא מזלא דכלא נגדין תליסר משיחין דאפרסמונא דכיא כלא בהאי מזלא שכיח וסתים:

בזמנא דמטא ירחא שביעאה משתכחו ירחי אלין תליסר בעלמא עלאה ומתפתחי תליסר תרעי דרחמי. בההוא זמנא דרשו ה' בהמצאו:

כתיב ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע וגו' היינו דכתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב:

בהאי זמנא ה' אלקים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך יקו"ק שלים בסטרוי. והכא ברחישותא דא דארעא לא שלים יהי לא כתיב:

ויהי כן (בנ"י ליתא ויהי כן. אלא קרינן י' עילאה כו') י' עלאה י' תתאה וייצר י' עלאה י' תתאה יהי י' עלאה י' תתאה ה' בגוייהו. כללא דשלימו שלים ולא לכל סטר:

אתעקר מהאי אתר שמא דא ואשתיל באחרא כתיב ויטע ה' אלקים. ה' בין י' לי' דיהי נשבא דפרדשקא דעתיקא לזעירא דאנפין בלא רוחא לא אתקיים. בה' אשתכלל ה' עלאה ה' תתאה דכתיב (יחזקאל ד') אהה אדני אלקים:

בקטפוי דקטפין ברוחא צריר' דמתקלין יה"ו:

י' עלאה דאתעטר בקוטרא דעתיקא היה קרומא עלאה דאזדכך וסתים. ה' עלאה דאתעטר ברוחא דנוקבין דפרדשקא דנפיק לאחייא. ו' עלאה בוצינא דקרדינותא דאתעטר בסטרוי:

מתפשטן אתוון לבתר ואתכללו בזעירא דאפין. כמה דשריא בגולגלתא אשתכחו מתפשטן בכל גופא לשכללא כלא. בעמר נקא כד תלו תליין אלין אתוון. כד אתגלי לזעירא מתיישבין ביה אלין אתוון ואתקרי בהון:

יו"ד דעתיקא סתים בסטרוי בגין שמא לא אשתכח. ה"א אתפתח באחרא ואנקיב בתרין נוקבין ואשתכח בתקונין. ו"ו אתפתח באחרא דכתיב הולך לדודי למישרים בבוצינא דקרדינותא למכסיא פתחא. ו' לעילא ו' לתתא ה' לעילא ה' לתתא י' לעילא ובה לא אשתתף אחרא ולא סליק בהדה בר רמיזו דרמיז:

כד אתגליין תרין ומתחברן בחד דרגא חד רגשא בגין לאתפרשא ו' ד' כלילן ביו"ד. ווי כד אסתלק האי ואתגליין אינון:

בוסמין דטיפסא שריקין לא עברי לא מתעכבין בדוכתא. והחיות רצוא ושוב (יחזקאל א'). ברח לך אל מקומך (במדבר כ"ד). אם תגביה כנשר ואם בין ככבים שים קנך משם אורידך (עובדיה א'):

ותוצא הארץ דשא אימתי כד שמא אתנטע. וכדין אוירא נפיק וניצוצא אזדמן חד גולגלתא אתפשט בסטרוי. טלא מלי עלה דתרי גווני (א). תלת חללין דאתוון רשימין אתגליין ביה (ב). אוכמין כערבאה תליין על נוקבין עקימין דלא יכיל למשמע ימינא ושמאלא הכא (ג). חד ארחא לעילא דקיק:

מצחא דלא נהיר קטטותא דעלמא בר כד רעוא אשגח בה (ד). עיינין דתלת גווני למרתת קמייהו (ה) אתסחן בחלבא דנהיר:

כתיב (ישעי' ל"ג) עיניך תראנה ירושלים נוה שאנן וכתיב (ישעי' ל"ג) עיניך תראנה ירושלים נוה שאנן וכתיב (שם א') צדק ילין בה נוה שאנן עתיקא דסתים עינך כתיב. חוטמא פרצופא דזעירא לאשתמודע תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי (ו). דרגא עקימא (נ"י עמיקא) למשמע טב וביש (ז):

כתיב אני ה' הוא שמי (ישעיה מ"ב) וכתיב (דברים ל"ב) אני אמית ואחיה וכתיב (ישעי' מ"ו) ואני אשא ואני אסבול הוא עשנו ולו אנחנו (תהלים ק"י) והוא באחד ומי ישיבנו (איוב כ"ג) הוא אקרי מאן דסתים ולא שכיח. הוא מאן דלא אזדמן לעינא. הוא מאן דלא אקרי בשמא:

הוא ה"א כליל ו' ו' כליל א' ולא כליל ה' (נ"י ה"א ה"י א' כליל ו' ו' כליל א' ולא כליל ה"י א' אזיל לאלף) ה"י אזיל לאלף. אלף אזיל ליו"ד טז יו"ד אזיל ליו"ד דסתים מכל סתימין דלא מתחברן ביה ו"ד. ווי כד לא נהיר י' בו"ד כד אסתלק י' מן ו"ד בחובי עלמא ערייתא דכלא אשתכח ע"ד כתיב ערות אביך לא תגלה. י"ה ווי כד אסתליק יו"ד מן ה"א ע"ד כתיב וערות אמך לא תגלה אמך היא לא תגלה ערותה. אמך היא ודאי כי אם לבינה תקרא וגומר (משלי ב'):

סליק פרקא תניינא:

כל הזכויות שמורות ל - ''ויקיטקסט'' תחת רשיון ''GNU Free Doc.'
שינוי גודל גופנים
ניגודיות