סכנה רוחנית חמורה הרבה יותר מסכנה גשמית - אפיקי אליהו על התורה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר אפיקי אליהו על התורה סכנה רוחנית חמורה הרבה יותר מסכנה גשמית - אפיקי אליהו על התורה
תוכן עניינים

--------

א. וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש (לז.כא)

איתא במדרש פליאה - "הדודאים נתנו ריח"- זה ראובן. "ועל פתחינו כל מגדים"- אלו נרות חנוכה.

ויש לידע, מה שייכות ישנה בין "דודאי ראובן" לבין "נרות חנוכה"? [הגר"י צדקה]

ב. וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש. ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר וכו' ויקחוהו וישליכו אותו הבורה והבור ריק אין בו מים (לז.כב-כד)

פירש רש"י – והבור ריק אין בו מים, ממשמע שנאמר: "והבור ריק" איני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר "אין בו מים" מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.

יש להבין, מהי כל הגדלות אשר משבחים את ראובן בכך שהציל את יוסף. הרי סוף סוף השליכו לבור מלא נחשים ועקרבים - לסכנה גדולה של מיתה. א"כ צ"ב, מה המעליותא במעשה ראובן, שהתורה משבחת אותו כ"כ על העדפתו את השלכת יוסף לבור, על פני מכירתו וכדו'? [הגר"י צדקה]

ג. עוד צ"ב, כיצד אומר הכתוב על ראובן: "וישמע ראובן ויצילהו מידם", וכי הצילו מידם, להיפך, הם התכוונו למוכרו, ואילו הוא השליכו בבור מלא נחשים ועקרבים, והכניסו לסכנת מיתה?

ד. וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף (לז.כח)

איתא בהפטרה (עמוס פ"ב): "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים", ומבואר, כי באותם דמים קנו לעצמם נעליים.

ויל"ע, מדוע באותם דמים קנו דווקא נעליים, ולא קנו חפץ קדושה אחר?

ה. וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור. ויקרע את בגדיו וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנא אני בא וכו' (לז.כט-ל)

יש להבין, מדוע קרע את בגדיו, הרי מספיק שהיה מוחה באחיו על מכירת יוסף, ומדוע אף קרע את בגדיו?

ו. ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו טרף טורף יוסף (לז.לג)

פירש רש"י – נצנצה בו רוח הקודש, סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר, ולמה לא גילה לו הקב"ה? לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה, ושתפו להקב"ה עימהם.

מצינו, כי שיתפו האחים את הקב"ה עימהם בפסיקת עונש המיתה ליוסף.

ויל"ע א"כ, מדוע נחשבה מכירת יוסף כחטא לאחים? (הרי להיפך, בסוף לא הרגוהו)

ז. היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה (לח.כה)

פירש רש"י – לא רצתה להלבין פניו ולומר ממך אני מעוברת, אלא לאיש אשר אלה לו, אמרה: אם יודה מעצמו יודה. ואם לאו, ישרפוני ואל אלבין פניו, מכאן אמרו: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים".

וצ"ע, הרי הלבנת פנים איננה מן העבירות שנאמר בהן: "יהרג ואל יעבור". מדוע א"כ, מסרה נפשה ונפש עובריה בכדי להימנע מעבירה זו של הלבנת פני יהודה?

ח. ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עימי. וימען ויאמר וכו'. ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים (לט.ז-ט)

יש להבין, מה היה המניע של יוסף אשר סייע בידו שלא לחטוא עם אשת פוטיפר?

ט. ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו אל בית הסוהר (לט.כ)

יש לידע, לכאורה, לאחר כל הניסיון הגדול אשר עמד בו יוסף, מדוע סבל לשבת שתים עשרה שנה בבית הסוהר, האם זו תורה וזו שכרה? [הגר"י צדקה]

חנוכה

י. בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול וכו' (תפילת על הניסים)

מצינו, כי בנס חנוכה היו ב' ניסים: א. נס פח השמן ב. ניצחון החשמונאים את היוונים מעטים את הרבים.

ויש לתמוה, מדוע מזכירים אנו את נס פח השמן בהדלקת החנוכיות ובהזכרת ניסי השמן וכו'. אך איננו עושים זיכרון גם לניצחון המכבים את היוונים?

יא. וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל גמור ובהודאה וכו' (תפילת על הניסים)

איתא בב"ח (או"ח סו"ס תר"ע) דביאר חילוק מהות ימי חנוכה מיום הפורים, שבחנוכה הגזירה היתה על הרוח ולכך לא תקנו סעודה ומשתה אלא הלל והודאה, משא"כ בפורים שנגזר להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, היינו הגופות, אזי נקבע יום זה לסעודה ומשתה על הצלת הגוף.

ויל"ע, הרי אף בחנוכה נעשה נס הצלה נפשית - בניצחון המכבים את היוונים החזקים. מדוע א"כ, אין אנו חוגגים ג"כ בסעודה חוץ מהלל והודאה? [הגר"י צדקה]

יב. וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קדש ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד (סדר הדלקת הנרות)

צריך להבין, מדוע אסור להשתמש בנרות החנוכה אלא רק לראותם בלבד, מה מחסר השימוש בנרות, בטעם "כדי להודות לשמך וכו'"?

יג. ברכת הראייה.

יש להבין, הרי סוף סוף בפועל לא הדליק אותו רואה הנרות. ומדוע (כאשר אין לו נרות) יוצא הוא ידי חובה בברכת הראייה בלבד?

יד. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק (רמב"ם הלכות חנוכה פי"ד הי"ב)

יש להבין, מה נשתנו נרות חנוכה שאף מוכר ושואל כסותו לצורכן, דבר שלא מצינו אף בנר שבת וכדו'?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }

יבואר ע"פ דברי הג"ר יהודה צדקה זצ"ל בספרו קול יהודה בבארו את עניין עצת ראובן אשר היתה עדיפה על פני עצת יהודה. וז"ל - וצריך לומר, כי עצת ראובן היתה בטוחה מבחינה רוחנית כי סוף כל סוף אין חשש לסכנה רוחנית בבור. ואף אמנם, כי יתכן שתהיה שם סכנה גופנית מכל מקום הרי זה רק ספק.

ועוד, כי סכנה זו היא רק זמנית, שחשב ראובן רק להשקיט את הרוחות בינתיים ואחר כך ימצא עצה כיצד להשיבו אל אביו וינצל מסכנה גופנית.

אבל יהודה הכניסו לסכנה רוחנית, שהציע שימכרוהו לישמעאלים ההולכים מצרימה שהיא ערוות הארץ, הרי שמבחינה רוחנית הכניסו בסכנה גדולה. ובכן ראובן הכניסו למקום שיתכן שיהיה לו סכנה גופנית אבל ודאי לא רוחנית, ואילו יהודה, להיפך, הכניסו למקום שיש בו סכנה רוחנית. ולכן התורה מיחסת את ההצלה לראובן, שהצילו מסכנה רוחנית, ולא יהודה.

ומעתה יובן הקשר שבין ראובן לנרות חנוכה, בחנוכה אנחנו מוצאים כמה גדול ערכה של הרוחניות בעם, שהרי מדליקים נרות זכר לנס שנעשה להם שנצולו מסכנה רוחנית, הרוחניות תפסה אצלם מקום יותר מאשר הגשמיות בדיוק כמו שעשה ראובן.

ולכן אומר המדרש "הדודאים נתנו ריח" זה ראובן, שהצילו "מסכנה רוחנית", "ועל פתחינו כל מגדים"- אלו נרות חנוכה, הנותנים ערך "לרוחניות". עכ"ל.

א"כ מבואר - עד כמה מסוכנת היא "הסכנה הרוחנית" עד שעדיף לאדם להסתכן גשמית ובלבד שלא להסתכן רוחנית.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיות א'. ב' וג' מתורצות – ישנו קשר ישיר בין מעשה ראובן לבין חנוכה. יסוד החנוכה הינו שהרוחניות עדיפה על הגשמיות, כך גם כן מעשה ראובן נחשב כ"הצלת יוסף". היות והעדיף רוחניות על פני גשמיות, העדיף הוא שיוסף יסתכן גשמית ויפול לבור מלא נחשים ועקרבים, ובלבד שלא יסתכן רוחנית וימכרוהו למצרים, בהצלתו מסכנת הרוחניות נחשב לראובן ש"ויצילהו מידם".

לפ"ז גם הקושיות ד' וו' מתורצות – מכירת יוסף נחשבה לאחים כחטא, על אף שהקב"ה פסק ונשתתף עימם בדין בפסיקת עונש המיתה על יוסף. מ"מ, נפסק דווקא "להמית" את יוסף "מיתה גשמית" אך לא מיתה רוחנית - כפי שסיכנוהו האחים בסכנה רוחנית בשליחתם את יוסף למצרים המלאה תאוות וטומאה.

לכן על אף שלבסוף לא המיתוהו כלל, נחשבה מכירת יוסף לאחים כחטא, מפני שהעדיפו את המיתה הרוחנית על פני הגשמית.

רמז לחטאם, היה בהמשיכם את יסוד טעותם, בקנייתם בדמי המכירה נעליים - מושג גשמי [כידוע], רמז לחטאם בהעדיפם גשמיות על פני רוחניות.

לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – מעשה ראובן נחשב כמעשה טוב, מפני שהעדיף את מיתת יוסף הגשמית על פני מיתתו הרוחנית, לכן כאשר ראה שמכרוהו - קרע בגדיו, כי הבין ראובן כי עתיד יוסף למות מיתה רוחנית בירידתו למצרים, מיתה חמורה עוד יותר ממיתה גשמית.

וזהו שהוסיף ראובן באומרו: "הילד איננו", כי באמת, ימות הוא - רוחנית, לכן קרע ראובן את בגדיו כדין האבל על מיתתו של אחיו, אשר עתיד למות מיתה רוחנית המסוכנת הרבה יותר ממיתה גשמית.

לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – הבינה תמר כי עדיף למות מיתה גשמית ולהישרף היא ושני עובריה, ובלבד שלא להיפגע רוחנית בחטא הלבנת פנים.

וזהו שאמרו חז"ל: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו וכו'" אינו מחויב, היות ורק מי שמבין יסוד זה שרוחניות עדיפה מגשמיות, יודע כי עדיף למות גשמית מאשר להיפגע רוחנית.

לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – יוסף מסר נפשו למען עמידתו בניסיון אשת פוטיפר, וכפי שנתנה היא שיפוד בין עיניו, כי הבין יוסף שעדיף למות גשמית מאשר למות רוחנית-אם יחטא עם אשת פוטיפר.

לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – מסביר הגר"י צדקה: כי בהיות שהרוחניות היא העיקר, אם היה מתהלך חופשי בחוץ מי יודע אם היה יכול לעמוד בנסיונות אחרים, מי יודע מה היו עושים לו אדונתו או אחרים כדי להכשילו שוב, אמנם עתה שניצול בדרך נס שדיוקנו של אביו נזדמנה לו, לכן כדי להבטיח את שלימותו הרוחנית עשו לטובתו שיהיה שמור בבית הסוהר עד עת בא גאולתו ופדות נפשו.

העדיף יוסף לסבול גשמית בכלא, ובלבד שלא להסתכן רוחנית, כי הרי הינה סכנה חמורה הרבה יותר.

חנוכה

לפ"ז גם הקושיות י' וי"א מתורצות – עיקר יסוד החנוכה בא ללמדנו, כי הרוחניות עדיפה על הגשמיות, ועדיף למות גשמית מאשר למות רוחנית.

לכן מזכירים אנו בעיקר, את נס פח השמן הנס הרוחני, ואף איננו מוסיפים איזו תזכורת גשמית כסעודה וכדו' להזכרת הצלת הגוף בנס נצחון החשמונאים. למען לימודנו כי הרוחניות עדיפה תמיד על הגשמיות. [ולמען לא ישכח בעתיד יסוד החנוכה, כי הרוחניות עדיפה מן הגשמיות].

לפ"ז גם הקושיא הי"ב מתורצת – דין נרות חנוכה "אינן אלא לראותן בלבד"- ללא שום שימוש גשמי, ללמדנו את יסוד החנוכה, כי הרוחניות עדיפה תמיד על הגשמיות, ועדיף להסתכן גשמית ולא רוחנית. דווקא בחנוכה חג הרוחניות יש הכרח להדגיש את עדיפות ומעלת הרוחניות על פני הגשמיות.

לפ"ז גם הקושיא הי"ג מתורצת – עניין ברכת הראייה אשר מברכים אף שלא עשה הרואה שום מעשה. בא ללמדנו כיסוד חג החנוכה, כי הרוחניות עדיפה על פני הכל. לכן דווקא בחנוכה ישנו דין מיוחד של עשיית מצווה אף ללא מעשה גשמי בפועל כברכת הראייה.

ולפ"ז גם הקושיא הי"ד מתורצת – י"ל על דרך המוסר - כי נשתנו נרות חנוכה שאף מוכר ושואל כסותו לצורכן, דבר שלא מצינו אף בנר שבת וכדו', כיסוד נרות חנוכה אשר באים ללמדנו, כי הרוחניות עדיפה על הגשמיות. לכן מוכרים אנו אף כסות וכלים גשמיים ההכרחיים לצורכי הגוף למען קיום מצוות נרות חנוכה, להשריש בקרבנו כי הרוחניות עדיפה מן הגשמיות, כיסוד חג החנוכה.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט''א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א - שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן