סימן תרצו - דיני הספד ותענית ועשית מלאכה בפורים - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן תרצו - דיני הספד ותענית ועשית מלאכה בפורים - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תרצו - דיני הספד ותענית ועשית מלאכה בפורים

א פּוּרִים מֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה; וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, א אֵין עוֹשִׂין. { הַגָּה: וְהָאִדָּנָא נָהֲגוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת } (כָּל בּוֹ); וְהָעוֹשֶׂה, אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה מֵאוֹתָהּ מְלָאכָה לְעוֹלָם, אֶלָּא אִם הוּא בִּנְיָן שֶׁל שִׂמְחָה, כְּגוֹן: בֵּית חַתְנוּת לִבְנוֹ אוֹ אַבּוּרְנְקִי שֶׁל מְלָכִים, דְּשָׁרֵי. { הַגָּה: וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת מִצְוָה, כְּגוֹן: } ב { לִכְתֹּב פִּסְקֵי הֲלָכוֹת; וְכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ מְלָאכוֹת גְּמוּרוֹת לְצֹרֶךְ פּוּרִים. } (ת''ה סִימָן קי''ב). ב אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ, לֹא נָהֲגוּ אֶלָּא בְּיוֹם מִקְרָא מְגִלָּה בִּלְבַד, אֲבָל לֶאֱסֹר אֶת שֶׁל זֶה בָּזֶה, ג אֵינוֹ מִנְהָג. ג יוֹם י''ד וְיוֹם ט''ו אֲסוּרִים ד בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית לְכָל אָדָם בְּכָל מָקוֹם, בֵּין לִבְנֵי כְּרַכִּים שֶׁהֵם עוֹשִׂין ט''ו בִּלְבַד, בֵּין לִבְנֵי עֲיָרוֹת שֶׁהֵם עוֹשִׂים י''ד בִּלְבַד; וְהַנָּשִׁים מְעַנּוֹת בָּהֶם, שֶׁכֻּלָּן עוֹנוֹת כְּאַחַת, וּמְטַפְּחוֹת שֶׁמַּכּוֹת כַּף אֶל כַּף; אֲבָל לֹא מְקוֹנְנוֹת, שֶׁתְּהֵא אַחַת מְדַבֶּרֶת וְכֻלָּן עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ; נִקְבַּר הַמֵּת, לֹא מְעַנּוֹת וְלֹא מְקוֹנְנוֹת. ד כָּל דִּבְרֵי אֲבֵלוּת נוֹהֲגִים בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים. { הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם יֵלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת } ה { לִשְׁמֹעַ הַמְּגִלָּה } (תּוֹסָפוֹת פ''ק דְּמוֹעֵד קָטָן). { וְאִם יוּכַל לֶאֱסֹף מִנְיָן לְבֵיתוֹ לִקְרוֹת הַמְּגִלָּה, עָדִיף טְפֵי } (מַהֲרִי''ל). { וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין } ו { אֲבֵלוּת נוֹהֵג בְּפוּרִים, לֹא בְּי''ד וְלֹא בְּט''ו } (הָרֹא''שׁ וּמִנְהָגִים), { וְכֵן נוֹהֲגִין; וַאֲפִלּוּ אֲבֵלוּת יוֹם רִאשׁוֹן נִדְחֶה מִפְּנֵי פּוּרִים } (דִּבְרֵי עַצְמוֹ); { אֲבָל דְּבָרִים } ז { שֶׁבְּצִנְעָה, נוֹהֵג; וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין נוֹהֵג אֲבֵלוּת בְּפוּרִים, עוֹלֶה לוֹ } ח { לְמִנְיַן שִׁבְעָה יְמֵי אֲבֵלוּת כְּמוֹ שַׁבָּת, וְכֵן פָּסַק הָרַב בְּעַצְמוֹ בְּטוּר יוֹרֶה דֵּעָה סי' ת''א. } ה אִם חָל פּוּרִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְהָאָבֵל יוֹשֵׁב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה, לֹא יֵצֵא מִשָּׁם עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית וְיִשְׁמַע קְרִיאַת מְגִלָּה, וּלְמָחֳרָת לֹא יֵצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ. ו יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהָאָבֵל חַיָּב לִשְׁלֹח ט מָנוֹת. { הַגָּה: אֲבָל אֵין שׁוֹלְחִין לְאָבֵל כָּל י''ב חֹדֶשׁ } (מַהֲרִי''ל), { וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֵה דֵּעָה סי' שפ''ה, עַיֵּן שָׁם. וְאִם אֵין בָּעִיר אֶלָּא הָאָבֵל עִם אַחֵר, חַיָּב לִשְׁלֹחַ לָאָבֵל כְּדֵי לְקַיֵּם מִשְׁלֹחַ מָנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן מָחַל הָאָבֵל עַל מְנָתוֹ } (מהרי''ב). ז יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאוֹנֵן מֻתָּר בְּבָשָׂר וְיַיִן, דְּלֹא אָתֵי עֲשֵׂה דְּיָחִיד דַּאֲבֵלוּת וְדָחֵי עֲשֵׂה דְּרַבִּים דְּאוֹרַיְתָא, דְּלִשְׂמֹחַ בְּפוּרִים דִבְרֵי קַבָּלָה נִינְהוּ שֶׁהֵם כְּדִבְרֵי תּוֹרָה. { הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁחַיָּב בְּמִקְרָא מְגִלָּה וּתְפִלָּה וּקְרִיאַת שְׁמַע; וְנ''ל דְּדַוְקָא } י { בַּלַּיְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו; אֲבָל בַּיּוֹם, שֶׁרוֹצֶה לְקָבְרוֹ, קְבוּרַת מֵתוֹ } יא { קוֹדֵם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סי' תרפ''ז ס''ב, וְלָכֵן קוֹרֵא וּמִתְפַּלֵּל אַחַר כָּךְ, דְּלֹא עָדִיף מִיּוֹם טוֹב וְשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן ע''א כֵּן נִרְאֶה לִי. } ח מֻתָּר יב לִשָּׂא אִשָּׁה בְּפוּרִים. { הַגָּה: בֵּין בְּי''ד בֵּין בְּט''ו, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן הַבֵּן } (תוס' פ''ק דמ''ק). { וּמַה שֶּׁנָּהֲגוּ לִלְבֹּשׁ פַּרְצוּפִים בְּפוּרִים, וְגֶבֶר לוֹבֵשׁ שִׂמְלַת אִשָּׁה וְאִשָּׁה כְּלִי גֶּבֶר, אֵין אִסּוּר בַּדָּבָר מֵאַחֵר שֶׁאֵין מְכַוְּנִין אֶלָּא לְשִׂמְחָה בְּעָלְמָא; וְכֵן בִּלְבִישַׁת כִּלְאַיִם דְּרַבָּנָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאָסוּר, אֲבָל הַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְכֵן בְּנֵי אָדָם הַחוֹטְפִים זֶה מִזֶּה דֶּרֶךְ שִׂמְחָה, אֵין בָּזֶה מִשּׁוּם } יג { לֹא תִגְזֹל } (וַיִּקְרָא יט, יג) { וְנָהֲגוּ כָּךְ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה דָּבָר שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן עַל פִּי טוֹבֵי הָעִיר } (תְּשׁוּבַת מַהֲרִ''י מִינְץ סִימָן ט''ז).

באר היטב - סימן תרצו - דיני הספד ותענית ועשית מלאכה בפורים

א א אין עושין. וע''י עכו''ם שרי ערסי' תס''ח מ''א. וכתב הט''ז נראה דפרקמטי' מותר כיון ששמח' היא לו ע''ש: ב לכתוב. ופשטי המקרא ואגרת שלום ומזכרת חובותיו וכן כל דבר שא''צ עיון גדול. מט''מ ב''י א''ח: ב ג אינו מנהג. ובמהרי''ל ואבודרהם משמע דיש לנהוג כן: ג ד בהספד. ומקום שנהגו שביום ז' הולכין על הקבר לקונן אסור בפורים אלא האבל לבדו ילך שם עם חזן א' ויאמר לו השכבה. ואפי' בערב פורים אסור לילך שם שלא יחשבו העולם שהאבילות נפסק מחמת פורים. ר''ש הלוי סי' י''ג כנה''ג: ד ה לשמוע. צ''ע דהא הרב''י פסק בס''ה שלא יצא מפתח ביתו ואם כן ה''ל לכתוב בלשון י''א וכו'. מ''א: ו אבילות. ב''ח ורש''ל ופרישה העידו שהמנהג להתאבל וכ''כ מהרי''ל ועכשיו גרירי עלמא בתר דברי רמ''א ונ''ל דיזהר בכולם חוץ מנעילת הסנדל וישיבה ע''ג קרקע מפני הבריות ומכ''ש שאסור לראות כל מיני שמחה. מ''א: ז שבצנעה. ויתפלל בביתו ואחר כך ילך לבה''כ לשמוע מגילה טור וכ''מ בלבוש מיהו משמע בטור דבשחרית הולך לבה''כ לתפילה עבי''ד סי' שצ''ג מ''א וכתב הט''ז ונ''ל כיון דאין אבילות בפורים בפרהסי' אין לקרות בבית הכנסת בע''ש קודם ברכו לילך נגד האבל דאין להזכיר שם אבל בפרהסי' אלא ילך לבה''כ בלא קריאה עכ''ל: ח למנין. אפי' מת בפורים. מ''א: ו ט מנות. אפי' תוך שבעה מיהו לא ישלח מיני תפנוקים שהם עשוים לשמחה ס''ח תשי''ג. ומט''מ כתב שאין שולחין לאבל אפי' דבר שאינו לשמחה וכ''מ מדברי רמ''א ובשכנה''ג כתב דאבל פטור משלוח מנות תוך שבעה ואחר שבעה ישלח בצינעה לא' מקרוביו או לאחד מהעניים ופשוט הוא דאם האבל הוא עני דמותר לשלוח לו מעות דלא גרע מצדקה. מ''א ע''ש: ז י בלילה. עיין מ''א שהעל' דבלילה עכ''פ לא יאכל בשר ומ''ש ונראה לי דוקא בלילה וכו' קאי אמגילה ע''ש: יא קודם. עמ''ש סי' תרפ''ז ס''ק ד' דיש חולקין וכן נוהגין לקוברו אחר יציאת בה''כ. ומ''מ נ''ל דלא יניח תפילין דאקרי פאר. מ''א ע''ש: ח יב לישא. ולפי מ''ש ר''ס תקמ''ו דקי''ל כמ''ד אין מערבין שמחה בשמחה גם הכא אסור לעשות לכן יעשה החופה ביום י''ג מ''א ע''ש ועיין בספר גופי הלכות ועמ''ש באה''ע סי' ס''ב ס''ק י': יג לא תגזול. ולפ''ז מותר לברך על מה שחוטפין א''ז. וכתב של''ה לאו משנת חסידים היא ושומר נפשו ירחיק ממלבושים דכלאים ולחטוף מחבירו ועיין ט''ז וב''ח בי''ד סי' קפ''ב להחמיר בזה באורך וכן הכנה''ג הורה לאסור הפרצופים בפורים ע''ש ועיין בתשו' דברי שמואל סי' רמ''ז ולכן הירא את דבר ה' ירחיק את בניו ובני ביתו מכל כי האי איסור' ופריצותא ועיין עוד בדבר שמואל סי' קנ''ג תוכחת מגולה על הלומדים ספר מסכת שיכורים ע''ש:

מגן אברהם תרצ״ו - סימן תרצו - דיני הספד ותענית ועשית מלאכה בפורים

א׳ בכ"מ. ערסי' תרס"ח דע"י עכו"ם מותר ועיין סי' תקנ"ד סכ"ב: ב׳ אינו רואה. עיין ברמב"ם דמשמע דאפי' במקום שנהגו לעשות, וכ"כ הרא"ם בשמו בביאורי סמ"ג, אבל בב"י משמע דדוקא במקום שנהגו שלא לעשות: ג׳ סי' ברכה. כגון אם זורע איזה דבר אינו מצמיח (ב"י), אבל הרא"ם כתב שאינו מרויח אבל אינו מפסיד ג"כ ומשמע שם שגירסא אחרת הי' לו בגמ': ד׳ פסקי הלכות. ופשטי המקרא ואגרת שלום ומזכרת חובותיו וכן כל דבר שא"צ עיון גדול (מט"מ ב"י א"ח): ה׳ אסורים בהספד. ומקום שנהגו שביום ז' הולכין על הקבר לקונן אסורים בפורים אלא האבל לבדו ילך שם עם חזן א' ויאמר לו השכב' ואפי' בערב פורים אסור לילך שם שלא יחשבו העולם שאבילו' נפסק מחמת פורים (ר"ש לוי י"ג כ"ה): ו׳ ומ"מ ילך לבה"כ. צ"ע דהא הרב"י פסק בס"ה שלא יצא מפתח ביתו א"כ ה"ל לכתו' בל' י"א וכו': ז׳ וי"א שאין אבילו' וכו'. ב"ח ורש"ל ופרישה העידו שהמנהג להתאבל וכ"כ מהרי"ל ועכשיו גרירי עלמא בתר דברי רמ"א, ונ"ל דיזהר בכולם חוץ מנעילת הסנדל וישיבה ע"ג קרקע מפני הבריות ומכ"ש שאסור לראות כל מיני שמחה: ח׳ דברים שבצנעא וכו'. ויתפלל בביתו ואח"כ ילך לבה"כ לשמוע מגילה (טו' וכ"מ בלבוש) מיהו משמע בטור דבשחרית הולך לבה"כ לתפלת עבי"ד סי' שצ"ג: ט׳ עול' לו למנין. ואפי' מת בפורים וכמ"ש סי' תקמ"ח ס"ב: י׳ לא יצא משם. נ"ל דבמקום הרוקח היו אוכלין סעוד' שלישית קודם מנחה אבל לדידן צריך לילך לביתו לאכול סעודה שלישית ואיתא במהרי"ל כשהיה אבל באמצע השנה הלך במ"ש לבה"כ ועמד בפתח בה"כ עד שאמר ברכו ואח"כ חזר לביתו עכ"ל ש"מ שמותר לילך לבה"כ כ"ש בפורים די"א דאין אבילו' נוהג כ' הלבוש א"א צידוק הדין אלא לחכם בפניו (בניו) [אחר] שדורשין עליו אומרים קדיש: י״א שאבל חייב לשלוח. כתוב במהרי"ל כל דבר שמח' לא ישלח ולא ישלחו לו וכ"כ בס"ח, ומט"מ כ' שהמנהג שאין שולחין לאבל אפי' דבר שאינו עשוי לשמוח וכ"מ מדברי רמ"א, וז"ל ס"ח מי שמת אביו בפורי' לשנה הבא' ישלח מנות ובאותו שנה ישלח מעות או בשר לעניים רק לא תפנוקים העשוים לשמחה וכל דבר של שמחה לא ישלח ולא ישלחו לו עכ"ל סי' תשי"ג ופשוט דאם האבל הוא עני דמותר לשלוח לו מעות דלא גרע מצדק': י״ב ביורה דעה סי' שפ"ה ע"ש. נ"ל שכוונתו להורות דבמקום שאין נוהגין אבילות בפורים כמ"ש ס"ד א"כ דינו כשבת ומותר לשלוח במקום שנהגו לשאול בשלומו ע"ש: י״ג עשה דיחיד. וי"א דאפי' עשה דרבי' כמ"ש סי' תקמ"ח ס"ג: י״ד וכ"ש שחייב. דברי רמ"א צ"ע גדול דבשלמא בבשר ויין מות' משום שמחת פורי' אבל ק"ש ותפל' הטעם דפטו' שיהא פנוי לצורכי המת א"כ מ"ש פורים מימות החול ואף כי י"ל דס"ל דבליל' חייב בק"ש שדינו כמו בי"ט שני וכמ"ש סי' תקמ"ח ס"ה מ"מ קשה איך נלמד זה במכ"ש דבשר ויין דמה ענין זה לזה וצ"ע: ט״ו דדוקא בלילה. צ"ע למה יהא מותר בליל' בבשר ויין והלא אין חיוב כלל לאכול בלילה כמ"ש רסי' תרצ"ה וא"כ היאך כ' עשה דרבי' וכו' וע"ק דבי"ד סי' שמ"א פסק דאפי' בשבת אם ירצה שלא לאכול בשר הרשות בידו וכמ"ש תר"י וז"ל שאינו מחוייב שיאכל בשר ויין וכו' ומה שאסרו בחול היינו משום שאם ימשך אחר תענוגי' יתבטל מקבורת המת עכ"ל (ועסי' תקנ"ב ס"י דכשנמנע משום אבילו' אסור) וא"כ ליכא עשה כלל אפי' ביום ואפשר לו' דפורים שאני דכתיב ביה שמחה ואין שמח' אלא בבשר ומ"מ קשה דהא י"ט נמי שמחה כתיב ביה ואין חיוב לאכול בשר רק בזמן שב"ה קיים עסי' תקכ"ט לכן נ"ל בלילה עכ"פ לא יאכל בשר דהא בלא"ה יש נמנעי' כמ"ש סי' תרצ"ה ס"ב בהג"ה ומ"ש ונ"ל דוק' בליל' קאי אמגיל': ט״ז קבור' מתו קודם. עמ"ש סי' תרפ"ז דיש חולקין וכן נוהגין לקברו אחר יציא' בה"כ, וקשה דאיך חייב בקריאת מגילה כיון דפטור מכל מצות וי"ל דטעמא דפטור משום שיהא עוסק בצרכי המת והכא אסור לקוברו עד שיקרא תחלה א"כ חייב אפי' בתפלה וק"ש דומיא דפסח שחייב אף על פי שהוא אונן וכמ"ש הרא"ש בשם הר"מ והמרדכי דאפילו עבוד' מבטלין לשמוע קריאת מגילה בצבור כ"ש אבילות א"כ ה"ה אונן ועוד דהא אין איסור באונן לילך לבה"כ כמ"ש בי"ד סימן שמ"א ומ"מ נ"ל דפטור מתפלה וק"ש, וגם נ"ל דאע"פ ששמע המגילה בצבור יקראנה שנית אחר שנקבר המת כי תלמוד ערוך הוא דאונן פטור מכל המצות, ואף על גב דאמרינן מקרא מגילה קודם היינו באחר אבל האונן פטור עד שיקברנו מיהו לפי מ"ש בסי' ע"א דאם רצה להחמיר רשאי א"כ יוצא במה ששמע בצבור דהא עיקר דמקרא מגילה קודם להמת וא"כ חייב במקרא מגילה ונ"ל דמ"מ לא יניח תפילין דאקרי פאר וערסי' ע"א: י״ז דלא עדיף משבת וי"ט. כלומר בי"ט שני כשקוברו ובשבת שמחשיך על התחום פטור מכולן כ"ש כאן ועמש"ל: י״ח מותר לישא. דבחג כתיב ושמחת בחגך ולא באשתך ולא בפורים ועוד דהוי ליה חד יומא ומשום חד יומא לא משהי אינש נפשיה וכמ"ד משום ביטול פריה ורביה (ב"י בשם הרשב"א) לכאורה משמע דה"פ דבשלמא ברגל גזרינן שמא ישהא עד הרגל כדי להשתכר שיצאו שבעת ימי המשתה בז' ימי החג אבל בפורים משום יום א' לא ישהא וצריך עיון דהא אמרינן בגמרא דמותר לישא ערב הרגל דמשום חד יומא לא משהי אינש נפשיה (פירש"י ור"ן כיון דאי משהו תו לא מצי עביד במועד) וא"כ לא יעמיד הנשואין בערב הרגל וזה לא שייך גבי פורים ואפשר דהרשב"א סברא דנפשיה קאמר אלא שתפס לשון הגמרא, ומ"מ קשה מנ"ל הא ואפשר שהוכחתו מדמותר לישא ערב עצרת ולא חיישינן שישהא הנישואין כי שם אינו חושש אם ידחה עד אחר עצרת דאינו אלא יום א' אלא ע"כ כיון דאינו אלא יום א' לא איכפת לו בזה לשהות דהא מ"מ יצטרך לעשות שבעת ימי המשתה: וכתב הלבוש לפי מה שכתבתי סימן תרפ"ח ס"ו דאין לעשות סעודת פורים בשבת אם כן הכי נמי אסור לעשות סעודת נשואין בי"ד ע"כ ול"נ דלא דמי דהתם הטעם דאם כן לא תהא סעודת פורים ניכרת אבל הכא מה בכך אם לא תהא סעודת הנישואין ניכרת, ועיין מה שכתבתי שם, אלא אי קשיא הא קשיא דהא קיי"ל אין מערבין שמחה בשמחה כמו שכתבתי ריש סימן תקמ"ו וילפינן לה מקרא א"כ היאך מותר לערב שמחת הנשואין בשמחת פורים, ויש לומ' דמש"ה סיים הרשב"א ודברים אלו מדרבנן הם והולכין להקל כלומר דלמאן דאמר אין מערבין באמת אסור, אבל כיון דלאידך שרי הולכין להקל, וא"כ לפי מה שכתבתי ריש סימן תקמ"ו דקיימא לן כמאן דאמר אין מערבין שמחה בשמחה גם הכא אסור לכן נ"ל שיעשה החופה ביום י"ג כנ"ל:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תרצ״ו

א׳ בכ"מ שלא לעשות. נראה דפרקמטיא מותר כיון ששמחה היא לו ודומה לו מ"ש ב"י בשם א"ח דמותר לכתוב אגרת שאלת שלום ומזכרת חובותיו ואע"ג דלענין ט"ב הוי פרקמטיא חסורה כמ"ש סי' תקנ"ד הכא שאני דיש לו לעשת כל מה שהוא שמחה לו: ב׳ וי"א שאין אבילות נוהג כו'. ולכאורה משמע שי"א זה חולק על מ"ש תחלה דילך לב"ה לשמוע המגילה הא בשעת התפלה לא ילך שם ע"ז חולק הי"א וס"ל דיכול לילך לבה"כ אף בשעת התפלה וזה אינו דהא הי"א הוא הר"מ מרוטנבורג שהביא בטור וכ' שם שיתפלל בבית ואח"כ ילך לשמוע מ"מ וא"כ האי הי"א אינו חולק אלא על מ"ש שנוהג אבילות בפורים דהיינו שעושה מעשה אבילות בפרהסיא בזה ס"ל דלא יעשה כן והליכה לתפלה אסור' ולא מקרי זה פרהסיא דלא ניכר שעוש' כן משו' אבילות. ונ"ל כיון דאין אבילות בפורים בפרהסיא אין לקרות בבית הכנסת בע"ש קודם ברכו לילך נגד האבל דאין להזכיר שם אבל בפרהסיא אלא ילך לבה"כ בלא קריא': ג׳ וכמ"ש בי"ד. וכיון שכ' שם רמ"א דמנהגנו להקל בשאלת שלום מותר לשלוח לו מנות ג"כ אבל אין נראה לסמוך ע"ז אם לא שהאבל עני: ד׳ מותר לישא אשה בפורים. דל"ד לחג דכתיב ושמחת בחגך ולא באשתך: ה׳ אבל המנהג כסברא הראשונה. ועיין בדברינו בי"ד סימן קפ"ב:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תרצ״ו

תרצ״ו:ב׳תקפ״ג א׳ (ס"ק א) בכ"מ ער"ס תס"ח דע"י גוי מותר בער"פ כ"ש בפורים דקיל. דהא העושה מלאכה בער"פ משמתין אותו. והעושה בפורים אין משמתין אותו: תרצ״ו:ב׳תקפ״ד א׳ (ס"ק ב) אינו כו' עיין ברמב"ם דמשמע כו' שכתב וז"ל ומותר בעשיית מלאכה ואעפ"כ אין ראוי לעשות בו מלאכה. אמרו חכמים כל העושה כו' א"ר סי' כו' משמע דקאי אדסמוך ליה ונתן טעם על מ"ש שאין רואה וגם לא הזכיר כלל שם ממנהג: ב׳ אבל בב"י משמע כו' שכתב דראיית הרמב"ם הוא מעובדא דרב דחזי להאי גברא דזרע פשתן בפורים. ולטיי' ולא צמח הפשתן הרי נראה דאינו רואה ס"ב. א"כ אין ראיה כ"א למקום שנהגו איסור דפריך הש"ס התם למאי דמסיק שם דאיסור מלאכה לא קבלו ומותר מצד הדין. א"כ אמאי קלל רב להאי גברא. ומשני משום דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור. א"כ ע"כ במקום דזרע האי גברא הי' מקו' שנהגו בו איסור ומקום שלא נהגו איסור אין ראיה שאינו רואה ס"ב: תרצ״ו:ב׳תקפ״ה א׳ (ס"ק ג) סי' כו' אינו מצמיח. וא"כ מפסיד אפי' הזרע דהא כתב הרב"י דראיית הרמב"ם מה"ג דזרע פשתן כנ"ל דלא צמח. ומשמע שם שגרסא אחרת היה לו. דלגרסתינו הא מוכח דהפסיד הזרע: תרצ״ו:ב׳תק״צ א׳ (ס"ק ח) דברים כו' מיהו משמע בטור כו' שכתב ולאחר שיתפלל בבית האבל בליל פורים ילך לבהכ"נ לשמוע מ"מ עכ"ל. ומדכתב בליל פורים משמע דוקא בלילה שקודם התפלה עדיין לא חל פורים כ"ה אבל ביום מותר לילך לבהכ"נ להתפלל: תרצ״ו:ב׳תקצ״א א׳ (ס"ק ט) עולה כו' אפי' מת כו' לא ידעתי מאי אפי. וקצת איפכא מסתברא ועיין לעיל סי' תקמ"ח. ואפשר נדפס בטעות וצריך לציין על מ"ש רמ"א וי"א שאין אבילות כו' עז"ק אפי' מת בפורים דהוי לי"א דאורייתא אפי' אינו נוהג בפורים דקי"ל דיום קבורה דרבנן כדלעיל סי' תקמ"ח סעיף ג'. ועיין בי"ד בש"ך ס"ס ת"א: תרצ״ו:ב׳תקצ״ד א׳ (ס"ק יב) בי"ד סי' שפ"ה. נ"ל כו' שכ' שם רמ"א לשלוח מנות לאבל בשבת. תליא במנהגא אי נהגו לשאול בשלום האבל בשבת שרי לשלוח מנות: תרצ״ו:ב׳תקצ״ה א׳ (ס"ק יג) עשה דיחיד. וי"א אפי' עשה דרבים. ר"ל אפי' הוי אבילות עשה דרבים. מ"מ לא דחה עשה דפורים דהא איסור אכילת בשר לאונן אינו אלא מדרבנן. ופורים הוא דברי קבלה דהוי כדאורייתא ולא אתי דרבנן ודחי דאורייתא. ומה"ט איתא לעיל סי' תקמ"ח דלמ"ד אבילות יום ראשון דאורייתא אם מת לו מת ונקבר בי"ט שני צריך לנהוג אבילות די"ט שני דרבנן ואתי דאוריי' ודחי דרבנן. ולשון י"א שכ' מ"א שלא בדקדוק: תרצ״ו:ב׳ת״ר א׳ (ס"ק יח) מותר כו' בגמ' איכא ג' טעמים. א' משום דאין מערבים שמחה בשמחה. ב' דכ' ושמחת בחגך ולא באשתך. ג' משום ביטול פריה ורביה. גזירה שמא ישהה הנשואין עד הרגל כדי להרויח הוצאות סעודת הנשואין. דברגל בלא"ה יוציא להוצאות סעודת הרגל. ורשב"א התיר פה לב' טעמים האחרונים. וטעם א' משום מערבים כו' יבאר מ"א אח"ז ואפשר שהוכחתו כו' אע"כ כיון דאינו אלא יום אחד לא איכפת ליה כו' והא דלמ"ד משום ביטול פו"ר אין נושאים בעצרת גופיה אע"פ שאינו רק יום א. צ"ל משום לא פלוג. משום דכבר אסרו בכל הרגלים משא"כ ערב הרגל שלא נאסר בשום י"ט:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי - ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד -

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם - דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן