סימן תריט - סדר ליל יום הכפורים - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן תריט - סדר ליל יום הכפורים - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תריט - סדר ליל יום הכפורים

א לֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים נוֹהֲגִים שֶׁאוֹמֵר א שְׁלִיחַ צִבּוּר: בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה, עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל, אָנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם ב הָעֲבַרְיָנִים. וְנוֹהֲגִים שֶׁאוֹמֵר: כָּל נִדְרֵי וְכו', וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר: ג שֶׁהֶחֱיָנוּ, בְּלֹא כּוֹס. { הַגָּה: וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלְּלִים עַרְבִית. וְנוֹהֲגִים לוֹמַר כָּל נִדְרֵי בְּעוֹדוֹ } ד { יוֹם, וּמַמְשִׁיךְ בְּנִגּוּנִים עַד הַלַּיְלָה; וְאוֹמְרִים אוֹתוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְכָל פַּעַם מַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה } (מַהֲרִי''ל). { וְכֵן אוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר ג''פ: וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת וְגוֹמֵר, וְהַקָּהָל אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךְ } (מִנְהָגִים); { וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִמִּנְהַג הָעִיר, אֲפִלּוּ בַּנִּגּוּנִים אוֹ בַּפִּיּוּטִים שֶׁאוֹמְרִים שָׁם } (מַהֲרִי''ל). ב בְּלֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים וּמָחֳרָתוֹ אוֹמְרִים: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, בְּקוֹל רָם. ג אִם חָל בְּשַׁבָּת, אוֹמֵר: וַיְכֻלּוּ, וּבְרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע, וְחוֹתֵם: מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת, וְאֵינוֹ מַזְכִּיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. { וְאֵין אוֹמְרִים אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, בְּשַׁבָּת, אֲבָל שְׁאָר הַסְּלִיחוֹת וְהַתְּחִנּוֹת אוֹמֵר כְּמוֹ בַּחֹל } (ריב''ש סי' תקי''ב וּמִנְהָגִים). ד צָרִיךְ לְהַעֲמִיד אֶחָד לִימִין שְׁלִיחַ צִבּוּר וְאֶחָד לִשְׂמֹאלוֹ. ה יֵשׁ ה שֶׁעוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. ו נוֹהֲגִים לָלוּן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְלוֹמַר ו שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת כָּל הַלַּיְלָה. { הַגָּה: וְטוֹב לִישַׁן רָחוֹק מִן הָאָרוֹן } (מָרְדְּכַי); { וּמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לוֹמַר תִּשְׁבָּחוֹת וְשִׁירוֹת בַּלַּיְלָה, לֹא יִישַׁן שָׁם } (מהרי''ו). { וְהַחַזָּנִים הַמִּתְפַּלְּלִים כָּל הַיּוֹם, לֹא יֵעוֹרוּ כָּל הַלַּיְלָה, כִּי מְאַבְּדִין קוֹלָם כְּשֶׁאֵינָם יְשֵׁנִים } (מַהֲרִי''ל).

באר היטב - סימן תריט - סדר ליל יום הכפורים

א א שליח צבור. ועכשיו אומר הגדול לבד. וצריך לצרף עוד שנים עם הגדול ושוהים עמו עד אחר ברכו ועיין ט''ז: ב העבריינים. והם העוברים על גזירות וחרמות הקהל מתירין להם כדי שיכלו להתפלל דכל ת''צ שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית ונוהגים לומר זה ג' פעמים: ג שהחיינו. ונכון לאומר' בלחש עם הש''ץ ויסיימה קודם הש''ץ שיאמר אמן: ד יום. משום דדומה להתרת נדרים שאין מפירין בשבת וי''ט ולכן צ''ל מבע''י ב''ח. והקהל אומרים כל נדרי עם הש''ץ בלחש דאין תנאי הש''ץ מועיל לציבור ד''מ לבוש ומנהג פשוט הוא להתעטף בטלית מבעוד יום ומברכין עליו וכ''כ האר''י ז''ל. ואם נתעטף בלילה אין לברך עליו ועיין ספר הכוונת ועיין יד אהרן. והבאר היטב אשר לפני לא דק בזה ע''ש: ה ה שעומדים. היינו בשעת תפלת ערבית אבל מי שעומד כל הלילה לא יוכל להתפלל בכוונה ביום כנה''ג. ויזהרו שלא ישהו נקביהם. ואם נחלשו יכולים לסמוך לשום דבר מהרי''ל ד''מ. וטעם העמיד' להיות דוגמת המלאכים ולכן הנשים לא יעמדו מט''מ. ומי שעומד פעם אחד ודעתו לעשות כן כל ימיו צריך התרה: ו ו שירות. ומי שעיף ויגע יאמר עכ''פ ד' מזמורים הראשונים שבתהלים קודם שישכב כי הם מסוגלים שלא יבא לידי קרי שבהם ש''י תיבות וד' מזמורים יעלה למנין קרי. וטוב שלא יעטוף בכרים וכסתות המחממין ועכ''פ לא יכסה רגליו של''ה והישן בבה''כ יישן במערב או בבה''כ של נשים דהישן בבה''כ עונשו גדול מצאתי. יה''כ שחל בשבת אין מקבלין שבת אבל מזמור שיר ליום השבת יש לאומרו. שכנה''ג:

מגן אברהם תרי״ט - סימן תריט - סדר ליל יום הכפורים

א׳ שאומר ש"ץ. ועכשיו אומר הגדול לבד [ב"ח]: ב׳ כל נדרי וכו'. די נדרנא כ"ה הגירסא הנכונה (ד"מ תי"ט נדרים) ורי"ו כ' לו' די נדירנא ודי משתבעינא וכו' איחרטנא בהון וכ"כ בהגמ"נ דנדרנא גם להבא משמע ע"כ דלא כלבוש שרצה לשבש ספרים ישנים, וב"ח כ' שקבל לו' דאיחרטנא כלו' כשאתחרט בהון יהון בטלים ואין לזוז מנוסחות ישנות: ג׳ אומר שהחיינו. כ' הכל בו והכי שפיר לברך כ"א לעצמו ע"כ ואין נוהגין כן אלא הכל סומכין על הש"ץ (ד"מ) ושל"ה כת' דמותר לסמוך על הש"ץ כמ"ש סי' רצ"ח סי"ד וה"ה בברכת הלל ולולב עכ"ל ול"נ דעכשיו על הרוב אין הש"ץ מכוין להוציא אחרי' לכן יברך לעצמו וכן נוהגין בהלל ולולב: ד׳ בלא כוס. משום דכיון דאו' שהחיינו קבלי' ליה עליה ואסור למשתי ואי ניתיב לתינוק אתי למסרך עסי' תקנ"ט ס"ז: יש להתעטף בטלית (כתבי') עסי' י"ח: ה׳ בעודו יום. אף על גב דאנו מתנין על להבא מ"מ דמי קצת להפרת נדרי' שאין מפירין בשבת וי"ט: ו׳ עד הלילה. כדי להתפלל ערבית בלילה: הקהל אומרים כל נדרי בלחש עם הש"ץ דאין תנאי הש"ץ מועיל לצבור (ד"מ רא"ש מרדכי לבוש דלא כב"ח): ז׳ בניגוני'. שמבלבלי' דעת הקהל: יאמר מקר' קדש זכר כו' וא"א באהבה ואם הוא שבת א"א אלהינו כו' רצה במנוחתינו ויסיי' כי אתה סלחן וכו' (לבוש): ח׳ בקול רם. משום שבכל השנה אומרים אותו בלחש מפני שמשה גנבה ממלאכי' אבל ביו"כ גם ישראל דומין למלאכים (טור) והא דכתב בסי' ס"א נימרי' לא אמרה משה כלו' שלא כתב' בתורה להצניע' מפני המלאכי' ע"ש וכ"כ בהג"מ פ"א מק"ש: ט׳ צריך להעמיד. ועכשיו אין השנים עומדים אלא עד ברכו ועיין בב"ח ומ"ש סי' תקס"ו ס"ז: י׳ שעומדים. היינו בשעת תפלת ערבית אבל מי שעומד כל הליל' לא יוכל להתפלל בכוונ' ביום (ב"י) ויזהרו שלא ישהו נקביהם ואם נחלשו יכולים לסמוך לשום דבר (מהרי"ל ד"מ) ערסי' תקפ"ה וטעם העמיד' להיות דוגמת המלאכים ולכן הנשים לא יעמדו וכמ"ש ססי' תר"י (מט"מ): י״א ללון בבה"כ. ולבוש כ' מוטב לילך לישן בביתו כי מי שניעור בלילה ישן ביום ואינו אומר בכוונה ואי משום שמירת הנרות ישכרו שומר, וכתב בשל"ה קודם שישן יאמר ד' מזמורים הראשונים שבתהלים שהם שמירה לקרי:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תרי״ט

א׳ שאומר ש"ץ כו'. לא זכר כאן שיהיו עוד שנים עמו ובמנהגי' כתוב שצריך עוד לצרף שנים עמו ונ"ל לחלק דאם הש"ץ שהוא מתפלל הוא אומר נוסח זה א"צ לצירוף כי הוא משולח מן הקהל והוי כאלו כל הקהל ביחד אומרים כן אבל אם הרב או הגדול שבקהל אומר כן לא נקרא משולח אלא הוא עצמו אומר כן ע"כ צריך לצירוף שנים עמו שהם במקום כל הקהל ובמהרי"ל כתב וז"ל טרם שירד ש"ץ לפני התיבה היה עומד הוא לפני התיבה ואמר בישיבה כו' וכן עמא דבר לומר הגדול שבכל עיר עכ"ל משמע שמהרי"ל עצמו בלי צירוף אמר כן והיינו שמהרי"ל היה ש"ץ בקהל ורמייז"א ודי בו לבד וכמ"ש ומ"ש וכן עמא דבר שיאמר הגדול לא דק בזה כי אז צריך צירוף ב' אלא שזכר אמירת הגדול כנלע"ד וכתב בלבוש והולכים ב' חשובים מקהל ועומדים אצל החזן שהוא שלישי כדי להתיר להתפלל עם העבריינים אבל משום כל נדרי א"צ ג' שאינו אלא תנאי להבא כו' עכ"ל וא"כ היה לאלו הג' לילך משם אחר אמירת בישיבה כו' ולפי מ"ש שצריך צירוף משום שיהיה מפורסם שכל הקהל מסכימים בתנאי זה וכאלו אמרו הם עצמם פה א' כן ע"כ צריכים להיות עד גמר כל נדרי ומה שנוהגים להשהות עד אחר ברכו נראה דאם היו הולכים קודם אפשר שיאמר הש"ץ ברכו בעודם הולכים ועדיין לא באו למקומם ואינם יכולים לכוין לדברי הש"ץ כנלע"ד: ב׳ ע"ד המקום כו'. מו"ח ז"ל פירש שאומרים כן כדי שלא יחשבו העבריינים שכבר נפטרו כיון שכבר התפללו עמהם לז"א ע"ד המקום כו' שיחזרו בתשובה למקום וק' ע"ז דדי היה בכך אם שומעים שאומרים אנו מתירים להתפלל כו' דמשמע תפלה לחוד ותו דא"כ במקום הקירוב יהיה מרומז הריחוק אם לא ישובו וקמי שמיא גליא העתיד ונמצא זה לקטרוג אלא נראה ע"ד שכתבנו שאלו הג' מודיעי' שהם במקו' כל הקהל והם עושים על דעתם כאלו עשו בעצמם אלא שצריך צירוף המקום ב"ה תחלה לזה שהוא מסכים עם אמירה זו וע"כ נ"ל שהגי' הנכונה לומר הנוסח כמ"ש בישיבה כו' ואח"כ ע"ד המקום כו' ולא כמ"ש במחזורי' תחלה ע"ד המקום ואח"כ בישיבה כו' דהיאך יזכיר תחלה הסכמת הקהל ואח"כ יזכיר הסכמת הישיבות אלא איפכא מסתברא שהישיבות מסכימים לצרף דעת המקום לדעת הקהל להתיר: כתב הטור ואו' כל נדרי כו' די נדרנא ודי אשתבענא ודי אחרימנא מי"כ שעבר עד י"כ הזה. שמכוונים להתיר הנדרים והחרמו' והשבועות שעברו אולי עברו עליהם וכדי להנצל מן העונש והקשה לר"ת מה מועיל להתיר על מה שעברו כבר והנהיג לומ' מי"כ זה עד י"כ הבע"ל וגם הנהיג לו' די נדירנא ודאישתבענ' כי אמר שפשט זה ממה דתנן בנדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בר"ה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור בזו השנה יהיו בטלים והוא שלא יזכור התנאי בשעת הנדר שאם הוא זוכר לתנאו ואפ"ה הוא נודר הרי מבטל התנאי אבל אם אינו זוכר לתנאו אז מועיל התנאי ולכך צ"ל כולהון איחרטנא בהון כלו' אם אשכח ואדור מעתה אני מתחרט עליהם ומתנה שיהיו בטלים עכ"ל. הקש' ב"י על קושיי' ר"ת דהא ודאי התר' מועלת לנדרים שעברו אלא הקושי' היא דהא צריך להתרה חרטה ושלשה הדיוטות או יחיד מומחה ועוד דקי"ל דצריך לפרט הנדר. ועוד שהחזן שאו' כל נדרי מי יתיר לו נדרו ונראה לי דהטור כיון על נכון כי הרא"ש כ' תירוצים על קושית ר"ת דמ"ש דבעי' חרטה תירץ ע"ז אנן סהדי דכל מי שעובר על נדרו הוא מתחרט מעיקרו כדי להנצל מן העונש והנה הארכנו קצת בי"ד סימן שכ"ג בביאור דברים אלו וכאן נזכיר בקיצור דודאי אין היתר לעקור הנדר למפרע מחמת יראת עונש. דא"כ בטלה כל חיוב דשחוטי חוץ דיתחרט קודם שבא לידי כרת אלא צריך פתח וכו'. וע"כ יפה הקשה ר"ת דמה מועיל זה להציל מן העונש שעבר דודאי אין כאן פתח של חרטה לכל הקהל וא"כ אין מועיל ההיתר כלום ועל כן כ' הטור והוקשה לר"ת ולא כ' והקשה ר"ת כי לא הקשה כן בפי' אלא כוונת קושיתו היתה בדרך זה דמה מועיל להתיר על מה שעברו כבר והיינו בדרך שזכרתי והרא"ש תירץ דזה הוא הפתח עצמו שאילו ידע יראת העונש הנמשך מהנדר לא היה נודר ע"ש ביו"ד מזה. ואנו מנהגינו כר"ת דאומרים מיום כפור זה עד יום כיפור הבא עלינו לטובה. ולענין הפירוש של הגירסא שזכר ר"ת נ"ל דהכי הוא דאי קאי על העבר אמרינן דנדרנא דהיינו בקמ"ץ תחת הנו"ן ופתח תחת הדל"ת והוה במשקל אמרנו שהוא עבר אבל לשון עתיד צריך לנקוד חיר"ק תחת הדלת. ובאשתבענא ודאי קאי על העבר הנקודה היא בפת"ח תחת התי"ו ותחת הבי"ת ושב"א תחת העי"ן אבל לשון עתיד יש לנקוד חיר"ק תחת העי"ן: כתב בלבוש דנוסח כל נדרי יש בו טעות דפתח בל' יחיד דאינדרנא כאשר ראוי להיות וסיים בל' רבים כי נפשתנא ושבועתנא ל' רבים אלא צ"ל על נפשאי ובסוף יאמר נדראי לא נדרי ואסראי לא איסור ושבועתי לא שבועות וגם צריך לומר דאינדרנא פירוש שאדור אני ולי נראה דהכל לשון רבים דלשון אינדרנא הוא כמו נדר שלנו דכן מורה לשון נא דבסוף והאלף של אינדרנא אינה מורה שימוש של לשון יחיד אלא האל"ף שייכ' להמקור כמו אישתכח או אנוקב' או איפחת דרגא וכהנה רבות בלשון תרגום וכן אינדר הוא המקור ולא הוא כמו שלנו ונמצא פי' המלה נדר שלנו אנדר שלנו וכ"ה באשתבענא הוה המקור אשתבע נמצא פי' אשתבע שלנו ר"ל שבועה שלנו וכ"ה באסור וזה מוכח דאם תפרש האל"ף של אנדרנא לשון שימוש נמצא דהוי המקור נדר ואיך תפרש ודאסרנא אם תפ' האל"ף לשימוש יהיה המקור סר ואין זה מקור כלל אלא ע"כ האל"ף שייכא להמקור נמצא שפיר מתפרש כל התיבה על רבים דהיינו איסור שלנו נמצא כל הנוסח של כל נדרי הוא ל' רבים ובחנם קרא בלבוש תגר על נוסח שלנו בכל נדרי ואין לשנות כלל: ג׳ אומר שהחיינו כו'. הטעם דלמא אתי למסרך פי' לשתות כשיהיה גדול וא"ל א"כ יהיה אסור ליתן לתינוק לאכול בי"כ מטעם זה נ"ל דהוא יסבור דמצוה שאני דיכול לשתות משא"כ בשאר אכילות שאינם של מצוה כנלע"ד: ד׳ ואינו מזכיר של י"כ. הטעם בגמ' דערבית אפי' בשבת אינה חובה שיחזיר הש"ץ אלא משום סכנה ולעיל סי' תרי"ח ס"י הבאתי הגמרא בזה: ה׳ כל היום וכל הלילה. פי' ב"י בשעת התפלה בלילה דאל"כ לא יוכלו להתפלל ביום כי יתנמנמו:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תרי״ט

תרי״ט:ב׳פ״ח א׳ (ס"ק א) שאומר ש"ץ ועכשיו אומר הגדול לבד (ב"ח) ז"ל הב"ח כי אמירה זו אינה כ"א הודעה לבד שלא יתמהו העולם (ר"ל שיראו שאנו מצרפים העבריינים לתפלה) ומודיעים אותם כי גם בישיבה של מעלה הסכימו ע"ז כו' והישיבה של מטה בכל מקום שהיא קבועה התירו גם כן להתפלל ביוה"כ עם העברניים. ע"ד המקום וע"ד הקהל. שלא יחשבו שכבר נפטרו מעבריינותם כיון שהתירו להתפלל עמהם. וזה אינו כי לא התירום כ"א ע"ד המקום שיחזרו בתשובה כו' עכ"ל. ולפ"ז כתב הב"ח שאין לומר אנו מתירים. דהא אין אנו מתירים כ"א מודיעים שבישיבה ש"מ וישיבה ש"מ מתירים עיין שם. אולם מנהגנו כעת עפ"י מנהגים וש"ע להעמיד שנים אצל הש"ץ וגם לומר אנו מתירים וכאשר יתבאר להבא אך כתב הט"ז להפך הגרס' שבמחזורים ולומר תחלה בישיבה כו' ואחר כך ע"ד המקום וכמו שכתב הנוסח בש"ע עיין שם: תרי״ט:ב׳פ״ט א׳ (ס"ק ב) כל נדרי כו' דנדרנא כ"ה הגרסא הנכונה כצ"ל. ור"ל שיהי' תיבה א' ואין יו"ד לא אחר דל"ת הראשונה ולא אחר דלי"ת השניה. אבל רי"י כתב לומר די נדירנא שתי תיבות. וממילא יש יוד אחר דלי"ת ראשונה. וגם אחר דלי"ת השני'. ומחלקותם מבואר בטור ובהרב"י דמנהג קדמונים היה לומר מיום הכפורים שעבר עד יוה"כ זה. והיתה הכונה להתיר הנדרים ושבועות שכבר נדרו ונשבעו פן עבר א' עליהם. ור"ת הקשה ע"ז לכן הגיה שיש לומר מיוה"כ זה עד יום הכפורים הבא עלינו. והכונה להתנות על נדרים שידור מכאן ולהבא שלא יחולו ומהני תנאי זה אם אינו זוכר התנאי בשעה שנדר אחר כך. אבל אם זוכר התנאי ואף על פי כן נודר הרי עוקר התנאי ודין זה ממס' נדרים דף כ"ג עיין שם ולכן שינה גם כן במה שהראשונים אמרו דנדרנא תיבה אחת והיתה נקודת' כמו שכתב הרב"י דלי"ת א' בחירק הנו"ן חטופה. ודלי"ת שניה בקמץ דמשמע לשעבר שכבר נדר. ולר"ת דקאי על נדר העתיד הגיה לומר די נדירנא שתי תיבות דמשמע להבא. ולפ"ז כתב הרב"י וז"ל די תיבה א'. ונדירנא תיבה שניה והנו"ן נקראת ולא חטופה. והדלי"ת בחירק עכ"ל. וגם הראשונים אמרו דאישתבענא. באלף באמצע תיב' משמע לשעבר ור"ת הגיה לומר ודמישתבענא מ"ם במקום א' והיא נקוד' בחירק משמע להבא עכ"ל הרב"י. ואם כן לפי מנהגנו כר"ת לומר מיום הכפורים זה עד יום הכפורים הבא כתב רי"ו כהגהת וכנוסח ר"ת. אבל מ"א כתב בשם ד"מ ותי"ט רפ"ג דנדרים שכתב בשם התו' שם דאף לדעת ר"ת דקאי על להבא מכל מקום יש לומר דנדרנא תיבה אחד דנדרנא שתי לשונות משמע בין עבר ובין עתיד. וכמו שכתב מ"א אחר זה בשם הג"מ. ולענין דאשתבענא לא כתב מ"א כלום וגם בתו' דנדרים לא הזכירו מזה. אולם בט"ז משמע דגם דאשתבענא אם קורא בחירק תחת העי"ן הוא לשון עתיד. והב"ח כת' וז"ל ואשתבענא בסג"ל תחת האל"ף משמע נמי להבא עכ"ל: ב׳ וכ"כ בהגמ' דנדרנא כו' קאי אדלעיל סייעתא לדעת התי"ט בשם התו' כנ"ל: ג׳ דלא כלבוש כו' הוא ענין אחר ולא קאי אדלעיל. שהלבוש כתב דנוסחתינו שמתחילים בלשון יחיד ומסיימים בלשון רבים אינו נכון. ולכן הגיה גם לבסוף בלשון יחיד. וב"ח וט"ז קיימו נוסחתינו והשיגו על הלבוש: ד׳ וב"ח כו' דאחריטנ'. רצה לומר לפי מנהגנו כר"ת דמתנין על העתיד. אם כן אין החרטה מועלת עכשיו. אלא כשיתחרט לאחר שנדר ולכן צ"ל דאחריטנא. בדלי"ת בתחלת התיבה דמשמעה כן: תרי״ט:ב׳צ׳ א׳ (ס"ק ג) אומר כו' כמו שכתב סי' רצ"ח סי"ד. היו יושבים בבה"מ במוצאי שבת והביאו לפניהם אור. א' מברך לכלם בורא מאורי אש. והן שותקים ומתכונים לצאת בברכתו. ואף על גב דעי"ז מתבטלים מדברי תורה. מכל מקום עדיף מלברך כ"א לעצמו משום ברוב עם הדרת מלך. וה"ה הכא: ב׳ לכן יברך לעצמו. וסיים בס' א"ר וימהר לסיים קודם הש"ץ ויענה אמן על ברכות הש"ץ וכדלעיל סי' נ"ט סעיף ד': תרי״ט:ב׳צ״א א׳ (ס"ק ד) בלא כוס כו' עסי' תקנ"ט במ"א סעיף קטן ט': ב׳ עסי' י"ח. רצה לומר דטלית המיוחד ליום אם לבשו בלילה אי יברך עליו הוא מחלוקת הרמב"ם והרא"ש. לכן לצאת ידי כלם כתב רמ"א שם דבליל יום הכפורים יתעטף בטלית ביום ויברך עליו. והטעם שמתעטפים בטלית בליל יום הכפורים ע' שם במ"א: תרי״ט:ב׳צ״ג א׳ (ס"ק ו) עד כו' הקהל כו' דאין תנאי כו' ומה שאומרים אותו ג' פעמים. בשלמא למנהג הראשונים דהוא על העבר הוא כדין התרת נדרים שאמר לו החכם ג' פעמים מותר לך. אבל לדידן שתופסים מנהג ר"ת להתנות על העתיד. ול"ל כמו שכתב שמא לא שמע א' פעם א' או פעם ב' ולכן הש"ץ מגביה קולו יותר בכל פעם. דהא כל א' מתנה בפני עצמו. ואינו סומך על הש"ץ צריך לומר כמו שכ' הראשונים דלשון חכמים כך הוא כדמצינו כמה פעמים גבי קצירות עומר מגל זו ג' פעמים וכו' או לפרסומי מלתא: תרי״ט:ב׳צ״ד א׳ (ס"ק ז) בניגונים כו' וכ' בד"מ בשם מהרי"ל דמה"ט המנהג שהש"ץ בכל פעם שאומר כל נדרי מגביה קולו יותר שבדרך זה נשמע באימה ויראה. וכן בשחרית כשיתחיל המלך יתחיל בלחש מטעם זה עכ"ל: ב׳ יאמרו מקרא קדש. דמ"ש מר"ה ושאר יום טוב דהא גבי יום הכפורים נמי כתיב מקרא קדש לבוש: ג׳ וא"א באהבה. כיון שהוא יום דין ואין מקבלין הדין באהבה. ואף על גב דכשחל בשבת אומרים באהבה וברצון שבת קדשך. קאי על כל שאר שבתות השנה. לבוש: ד׳ א' א כו' רצה במנוחתינו. כיון שהוא יום תענית אין כ"כ רצון במנוחתינו לבוש: ה׳ ויסיים כ"א סלחן. ולא לו' ודברך אמת וקיים לעד כי היכי דלהוי מעין החתימה סמיך לחתימה לבוש: תרי״ט:ב׳צ״ה א׳ (ס"ק ח) בקול כו' והא דכתב בסי' ס"א כו' דהכא משמע דמשה אמרה אלא שאמרה בצנע' דרך גניבה. ובסי' ס"א כתב הטור דמה"ט אמרי' בשכמ"לו בלחש. דהיכי נעביד לא נימרי' אמרה יעקב. נימרי' לא אמרה משה. משמע דמשה לא אמרה כלל לכן פירש מ"א דגם בסי' ס"א כוונת הטור כמו כאן: תרי״ט:ב׳צ״ו א׳ (ס"ק ט) צריך כו' וע' בב"ח ומה שכתב סי' תקס"ו. ר"ל דמה"ט מעמידים שנים אצל הש"ץ משום דאי' בפר"א דכן מצינו במרע"ה במלחמת עמלק כשהתפלל על ישראל ואהרן וחור תמכו בידיו. ולכן בעי' דוקא דומיא דמלחמת עמלק שהיו שרוים ישראל בצער ובתענית. ולכן דוקא בתענית צבור מעמידים כ"כ ב"ח. ומ"א סי' תקס"ו הקשה למה אין אנו נוהגים כן כ"א ביום הכפורים משום התרת נדרים (וצ"ל לפי זה אפי' לדידן דקי"ל כר"ת דאינו אלא תנאי. מכל מקום בעי ג' דדומה קצת להתרת נדרים וכמו שכתב מ"א כאן סעיף קטן ה') ותי' ואפשר משום דקי"ל אין תענית צבור בבבל. ולטעם זו ראוי שיעמדו ביום הכפורים אצל הש"ץ כל משך התפלות. וכן כ' הב"ח אלא דגם זה אין המנהג כן דאין עומדים אלא נגד ברכו. וצריך לו' דסמכינן על תי' שני שכתב מ"א שם. וז"ל ועוד יש לו' דעכשיו שכלם אומרים הסליחות עם הש"ץ אין צריך להעמיד אצלו עכ"ל. ובד"מ כאן כ' כיון דקי"ל כר"ת. דמתנין על להבא ואינו הפרת נדרים למה עומדים שנים אצל הש"ץ. ואי משום מאי דאי' בפר"א הנ"ל אם כן ראוי שיעמדו שם כל היום. ותי' דלא קי"ל כהאי פר"א. ומה שכתב לעמוד שם עד ברכו. משום דלפי מנהג הראשונים שהיו מתירים על העבר היו צריכים לשנים לעמוד אצל הש"ץ עד ברכו. ולדידן ניהו דקי"ל דאומרים ומתנים על להבא. ואין צריך בשעת אמירת כל נדרי שיעמדו השנים שם. מ"מ כיון דבתחלה כשמתירים להתפלל עם העבריינים צריכים שנים אצל הש"ץ. עומדים שם עד ברכו שלא לשנות מנהג הראשונים במאי דאפשר עכת"ד. ולפי זה מוכח דלא כמו שכ' הב"ח שהביא מ"א ריש הסי' דדי באמירת הגדול ההתרה לעבריינים: תרי״ט:ב׳צ״ז א׳ (ס"ק י) שעומדים כו' ער"ס תקע"ה. שכתב שם כיון דבשעת התקיעות צריכים לעמוד. לכן לא יסמוך עצמו לדבר כ"כ בחוזק עד שאם ינטל אותו דבר יפול. ואפשר דהכא מותר לסמוך עצמו אפילו בחוזק. דמסתמא אדעתא דהכי קיבל. דבקבלתו תליא מלתא כאן: ב׳ וכמו שכתב ס"ס תריו"ד דא"א לנשים להדמות למלאכים דעיר גברים כתיב ועיין שם: תרי״ט:ב׳צ״ח א׳ (ס"ק יא) ללון כו' וכתב בשל"ה קודם כו' ולא יכסה רגליו:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי - ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד -

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם - דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן