סימן תקסז - טעימה ורחיצת הפה שמתר בתענית - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן תקסז - טעימה ורחיצת הפה שמתר בתענית - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תקסז - טעימה ורחיצת הפה שמתר בתענית

א הַשָּׁרוּי בְּתַעֲנִית יוּכַל א לִטְעֹם כְּדֵי ב רְבִיעִית, וּבִלְבַד שֶׁיִּפְלֹט; וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְתִשְׁעָה בְּאָב, אָסוּר. { הַגָּה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין בְּכָל תַּעֲנִית צִבּוּר, וְהָכֵי נוֹהֲגִין } (תּוֹסָפוֹת וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''א וְת''ה סִימָן קנ''ח). ב יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִתִּירוּ רְבִיעִית בְּפַעַם אַחַת, אֶלָּא ג מְעַט מְעַט; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּפַעַם אַחַת יָכוֹל לִטְעֹם עַד כְּדֵי ד רְבִיעִית, אִם יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁיָּכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִבְלַע כְּלוּם. ג מִי ה שֶׁדַּרְכּוֹ לִרְחֹץ פִּיו בְּשַׁחֲרִית בְּתַעֲנִית צִבּוּר, לֹא כָּשֵׁר ו לְמֵעֲבַד הָכֵי; אֲבָל בְּתַעֲנִית יָחִיד שָׁרֵי, כֵּיוָן שֶׁפּוֹלֵט; ז וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בַּמַּיִם שֶׁרוֹחֵץ יוֹתֵר מֵרְבִיעִית. { הַגָּה: וּמֻתָּר לִלְעֹס עֲצֵי } ח { קִנָּמוֹן וּשְׁאָר בְּשָׂמִים וְעֵץ מָתוֹק, לְלַחְלֵחַ גְּרוֹנוֹ לִפְלֹט, מִלְּבַד בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים דְּאָסוּר } (מָרְדְּכַי דְּתַעֲנִית וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''א).

באר היטב - סימן תקסז - טעימה ורחיצת הפה שמתר בתענית

א א לטעום. אם יש בו מלח או תבלין. רש''י: ב רביעית. היינו ביצה ומחצה. ב''י: ב ג מעט. וכל היום כולו מצטרף לרביעית ויותר מכאן אסור עסי' תרי''ב. מ''א: ד רביעית. ומותר לטעום כמה פעמים כל פעם רביעית. רשב''א מ''א: ג ה שדרכו. מהרי''ל היה נוהג לרחוץ לעולם אך היה כופף צווארו שלא יזובו המים לגרון חוץ מיה''כ דאסור: ו למעבד. ודוקא ביותר מרביעית. מ''א ע''ש: ז ואפי'. ודוקא מים וכן חומץ אבל שאר משקין אסור ביותר מרביעית מ''א ע''ש. עיין דב''ש סימן צ''ז להתיר ליקח תרופה מרה בתענית: ח קנמון. ומ''א אוסר בכל ת''צ בכל בשמים זולת פלפלין ע''ש. כתב האגודה בפ''ח דיומא מותר לבלוע הרוק ביה''כ וב''ח בסימן תרי''ב אוסר. ולי נראה דמותר ברוק כיון שאין כוונתו כלל לאכילה מ''א וכ''כ בספר חסידים. השכנה''ג אוסר שתיית הטוטין בין בי''ט בין בתענית אבל בתשו' דרכי נועם סימן ט' כתב להתיר בשניהם אלא דבט''ב ראוי למנוע מלשתותו ובשאר תענית ראוי ליזהר מלשתותו בחוץ בשוקים וברחובות ע''ש ועיין סימן תקי''ד סעיף קטן א' ובסימן תקנ''א סעיף קטן ל''ט מש''ש. אם נפל דיו בספר יכול ללחוך אותו בלשונו בתענית ס''ח:

מגן אברהם תקס״ז - סימן תקסז - טעימה ורחיצת הפה שמתר בתענית

א׳ יכול לטעם. אם יש בו מלח או תבלין (רש"י) דלא קביל עלי' שלא יהנה אלא שלא יאכל וישתה וזה לא מקרי אכילה ושתי' ואפשר דאפי' כוונתו להנא' עצמו שרי כמ"ש בי"ד רסי' רל"ח דכל שלא אכל כשיעור מקרי טעימה ולא אכילה וכ"מ ברוקח עמ"ש סי' ר"י: ב׳ רביעית. הלוג היינו ביצה ומחצ' (ב"י): ג׳ בכל ת"צ. דבשלמא בתעני' שקבלו מעצמו י"ל שלא קבל עליו אלא הנאת אכיל' משא"כ בת"צ: ד׳ מעט מעט. כ"כ הרב"י בשם הג"מ ורוקח וז"ל טעימה זו בחיך ולרוקקו מיד שלא תעבור מן החיך ולא יטעום רביעית בחיך בפעם א' אלא מעט מעט ולרוקקו ומ"כ בסי' ישן בשם רי"ץ גיאו' שבכל היום כולו מצטרף לרביעית ויותר מכאן אסור עכ"ל ועסי' תרי"ב: ה׳ ויש אומרים שאפי' וכו'. ומותר לטעום כמה פעמים כל פעם רביעית (רשב"א סי' רס"ז): ו׳ לא כשר. צ"ע דזה לקוח מדברי ת"ה דס"ל דבכל ת"צ אסור לטעום אבל הרב"י שפסק לעיל דוקא ביה"כ וט"ב אסור טעימ' א"כ למה כ' הכא לא כשר וצ"ל דמיירי ביתר מרביעית: ז׳ ואפילו יש במים. כיון שמתכוין לרחוץ פיו ולא מתכוין לטעו' לא מתהני אפי' ביותר מרביעי' ועוד דדוקא משאר משקין מתהני אבל ממים לא מתהני אפי' ביותר מרביעית (ת"ה) ולטעם זה אסו' לרחוץ בשאר משקין ביות' מרביעי', ונ"ל דבדבר שאין טוב לשתיה מותר כגון בחומץ בסי' תרי"ב ס"ט בהג"ה: ח׳ ומותר ללעוס כו'. כיון דהנאה לא קבל עלי' (מרדכי) משמע דאף שאר אוכלין מותר ללעוס ולפלוט משמע לפי מ"ש רמ"א בס"א דבכל ת"צ אסור טעימה א"כ ה"נ אסור ללעוס וא"כ תימה היאך כ' רמ"א בלבד ביה"כ דאסור הל"ל בכל ת"צ אסור לכן נ"ל לאסור בכל ת"צ וגם בבד"ה כ' להחמיר וכ' הא דאמרי' כס פלפלי פטור היינו מפני ששורפין הגרון ומזיקין לו משא"כ בקנמון ושאר בשמים עכ"ל, כ' האגודה פ"י דיומא מותר לבלוע הרוק ביה"כ ובב"ח סי' תרי"ב משמע קצת דלדידן דקי"ל דאפי' אוכלין שאין ראוים לאכילה אסור לכתחלה גם הרוק אסור לבלוע ול"נ דמותר ברוק כיון שאין כונתו כלל לאכילה וכ"ה בס"ח עמ"ש סי' צ' סי"ג:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תקס״ז

א׳ יכול לטעום. דאכיל' ושתיה קבל עלי' אבל לא הנא' ומ"ה מי שמודר מאיז' מאכל אסור אפי' לטועמו:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תקס״ז

תקס״ז:א׳תתי״ג א׳ (ס"ק א') יכול כו' ואפשר דאפי' כוונתו להנאת עצמו. ולא לטעום התבשיל. כיון דאינו בולע: ב׳ כמ"ש בי"ד ר"ס רל"ח. דאם אמר שבועה שלא אוכל. ניהו דאוסר בכ"ש דחצי שיעור אסור מן התורה ומסתמא כיון שאמר שלא אוכל נתכוין לשיעור אכילה האמור בתורה באסורים דשיעורייהו בכזית לחיובא. ואסורם בכ"ש. אבל אם נשבע שלא אטעום חייב אפי' בכ"ש הרי דפחות מכזית אינו בכלל אכילה ולכן אינו חייב עליה כ"א באומר שלא אטעום. ואע"ג דשם אפי' בלעו אינו חייב. מ"מ לענין תענית בעי' דוקא שיפלוט: ג׳ וכ"מ ברוקח. עמ"ש ר"ס ריו"ד. שם האריך יותר והביא לשון הרוקח: תקס״ז:א׳תתט״ו א׳ (ס"ק ג) בכל ת"צ. דבשלמא כו' ר"ל דעת הרב"י דוקא יוה"כ וט"ב וה"ה י"ז תמוז ויוד טבת. דדוקא תענית שצריך קבלה אמרי' דאכילה קיבל עליה ולא איסור הנאה משא"כ ד' תעניתים הנ"ל דא"צ קבלה דמקובלים ועומדים אפי' הנאה אסורה. אבל בשאר תעניתים שגוזרים הצבור על כל צרה של"ת כיון דצריכים קבלה מותר טעימה דאמרינן הנאה לא קיבל עליה. ודעת רמ"א דבכל ת"צ טעימה אסורה אף דצריך קבלה מ"מ לאו בדעתיה תליא מלתא דהא עכ"פ צריך לקבלו: תקס״ז:א׳תתי״ח א׳ (ס"ק ו) לא כשר כו' דוקא ביה"כ וט"ב. וה"ה יוד טבת וי"ז תמוז כצ"ל: ב׳ וצ"ל דמיירי ביותר מרביעית ומ"ש בסיפא ואפי' כו' יותר מרביעית משום תענית יחיד נקט לשון אפי' אבל באמת אפי' בת"צ שרי רביעית לדעת הרב"י. ומ"מ הוא דחוק דהא בד' צומות אפי' פחות מרביעית אסור. ואיך סתם דבת"צ לא כשר כו' ויהיה הדברים חלוקים דבד' צומות אפילו פחות מרביעית אסור. ובשאר ת"צ דוקא יותר מרביעית. ואפשר כיון דדרך רחיצה ביותר מרביעית לכך סתם: תקס״ז:א׳תתי״ט א׳ (ס"ק ז) ואפי' כו' ונ"ל כו' בחומץ עסי' תרי"ב ס"ט בהג"ה. דבעי' שלא יהיה מזוג. ואפשר בעי' שיהיה חזק כ"כ שכשמשליכים אותו לארץ מבעבע כמ"ש מ"א שם: תקס״ז:א׳תת״כ א׳ (ס"ק ח) ומותר כו' ומשמע דאף שאר אוכלים מותר כו' דהא המרדכי יליף התירה מדקאמרינן מותר לטעום דאכילה קיבל עליה ולא הנאה והאי לעיסה רק הנאה מקרי ולא אכילה. א"כ ה"ה בשאר אוכלים דומיא דטעימת תבשיל. ועיין תשובת חות יאיר סי' ק"ס דלא ברירא ליה לענין ברכה אם אכילה שוה לשתיה. ואפשר דבפולט מודה ע"ש: ב׳ הא דאמרינן כס פלפלין פטור. דמיניה מייתי ראיה להתיר לעיסה ואף דלא אמר אלא פטור. מ"מ ר"ל מותר. והא דקתני פטור כיון דבאכילה איכא חיוב נקט בלעיסה לשון פטור. עייו בב"י. וכ"כ בס"ח ועסי' צ' סעיף י"ג וע"ש במ"א בשם ס"ח שלא ילעוס עט"ב ועיה"כ שורש שקורין לאקרי"ץ שישאר המתיקות בפיו. וכשיבלע רוקו יבלע המתיקות משמע דסתם רוק שרי לבלוע. ועכ"פ יזהר בלאקריץ בעיה"כ ועט"ב:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי - ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד -

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם - דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן