סימן שע - דיני שתוף בערוב - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן שע - דיני שתוף בערוב - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שע - דיני שתוף בערוב

א הַדָּר א בְּבֵית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת שֶׁבֶּחָצֵר, אֵינוֹ אוֹסֵר עַל בְּנֵי הֶחָצֵר, ב שֶׁאֵינָם חֲשׁוּבִים דִּירָה. אֲבָל הַדָּר בְּבֵית הַתֶּבֶן, בְּבֵית הָעֵצִים, בְּבֵית הַבָּקָר וּבְבֵית הָאוֹצָרוֹת, אוֹסֵר. ב בַּעַל הַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה בָּתִּים בֶּחָצֵר וְהִשְׁאִילָן, אוֹ הִשְׂכִּירָן, לַאֲחֵרִים וְיֵשׁ לוֹ בְּכָל אֶחָד מֵהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵינָם נִטָּלִים בְּשַׁבָּת מֵחֲמַת ג כָּבְדָּן, אוֹ מֵחֲמַת אִסוּר, שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלָם אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מְקוֹמָן, אֵין הַדָּרִים בָּהֶם אוֹסְרִים עָלָיו, לְפִי שֶׁנַּעֲשׂוּ כֻּלָּם כְּאוֹרְחִים אֶצְלוֹ וּלְפִיכָךְ גַּם הֵם מֻתָּרִים לְהוֹצִיא מִבָּתֵּיהֶם לֶחָצֵר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתְנוּ עֵרוּב. וְאִם אֵין הַבָּתִּים שֶׁלּוֹ, לֹא קְנוּיוֹת וְלֹא שְׂכוּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּהֶם דְּבָרִים שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלָם, אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה. { הַגָּה: } ד { וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זֶה כְּשֶׁאֵין דִּיּוּרִים בֶּחָצֵר אֶלָּא הֵם, אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ דִּיּוּרִים אֲחֵרִים } ה { וּמוֹלִיכִים עֵרוּבִין אֶצְלָן, צְרִיכִין כָּל אֶחָד לְעָרֵב } (הר''ר יְהוֹנָתָן פֶּרֶק כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין). { אֶחָד שֶׁשָּׂכַר בַּיִת מִן הָעַכּוּ''ם וְהִשְׂכִּיר אֶחָד מִן הַבִּירָה לַחֲבֵרוֹ, אִם מִתְּחִלָּה לֹא שְׂכָרָהּ אַדַּעְתָּא דְּהָכֵי הֲוָה לֵיהּ כְּאִלּוּ כָּל הַבִּירָה שֶׁלּוֹ וְהִשְׂכִּיר אֶחָד מִן הַבָּתִּים לַחֲבֵרוֹ; אֲבָל אִם } ו { שְׂכָרָהּ מִתְּחִלָּה אַדַּעְתָּא דְּהָכֵי, הֲוָה לֵיהּ שְׁנֵי בָּתִּים וְלֹא מְהָנֵי אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְאֶחָד תְּפִיסַת } (יָד) { בְּבֵית חֲבֵרוֹ. } (מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ מ''א). ג חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ בִּטְרַקְלִין וְחִלְּקוּהוּ בִּמְחִצּוֹת, אִם עוֹבְרִים כֻּלָּם זֶה עַל זֶה, שֶׁאֵין פֶּתַח פָּתוּחַ לֶחָצֵר אֶלָּא הַחִיצוֹן וְכֻלָּם עוֹבְרִין דֶּרֶךְ עָלָיו, אֵין צְרִיכִים לִתֵּן בָּעֵרוּב אֶלָּא שְׁנַיִם הַפְּנִימִיִּים, וְכָל הָאֲחֵרִים חֲשׁוּבִים כְּבֵית שַׁעַר לָהֶם. וְאִם הָיָה לְכָל אֶחָד פֶּתַח פָּתוּחַ לֶחָצֵר, { הַגָּה: אוֹ שֶׁאֵין } ז { עוֹבְרִים זֶה עַל זֶה, רַק כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ פֶּתַח פָּתוּחַ לְבֵית שַׁעַר שֶׁלִּפְנֵיהֶם, וְהַבֵּית שַׁעַר פָּתוּחַ לֶחָצֵר } (בֵּית יוֹסֵף), אִם הַמְּחִצּוֹת מַגִּיעוֹת לַתִּקְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, דְּהָוֵי כָּל אֶחָד חֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֲפִלּוּ הֵן שֶׁל יְרִיעוֹת, אִם בְּנֵי הֶחָצֵר נוֹתְנִים הָעֵרוּב בְּאֶחָד מִשְּׁאָר בָּתֵּי הֶחָצֵר צָרִיךְ כָּל אַחַת וְאַחַת מֵחֲבוּרוֹת שֶׁבִּטְרַקְלִין לִתֵּן עֵרוּב; אֲבָל אִם נָתְנוּ הָעֵרוּב בְּזֶה הַטְּרַקְלִין, אֵין צְרִיכִין לִתֵּן עֵרוּב כְּלָל שֶׁכֻּלָּם דָּרִים בְּבַיִת זֶה, וּבַיִת שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ הָעֵרוּב אֵין צָרִיךְ לִתֵּן עֵרוּב. וְכֵן אִם אֵין דִּיּוּרִין אֲחֵרִים בֶּחָצֵר אֵינָם צְרִיכִים עֵרוּב. חִלְּקוּהוּ בִּמְחִצּוֹת שֶׁאֵין נוֹגְעוֹת לַתִּקְרָה, { אֲפִלּוּ } אִם בְּנֵי הֶחָצֵר נוֹתְנִים עֵרוּבָן בְּאֶחָד מִשְּׁאָר בָּתֵּי הֶחָצֵר דַּי בְּעֵרוּב אֶחָד לְכָל הֶחָמֵשׁ חֲבוּרוֹת. { הַגָּה: אִם מִקְּצָתָן עָשׂוּ מְחִצּוֹת וּמִקְּצָתָן לֹא עָשׂוּ, אוֹתָן שֶׁעָשׂוּ הֵם מְחֻלָּקִים, וְאוֹתָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ, הֵם כִּמְשֻׁתָּפִין. } (הַמַּגִּיד פֶּרֶק ד'). וְאִם הָיוּ דִּיּוּרִין בַּעֲלִיּוֹת מַמָּשׁ, אֲפִלּוּ נָתְנוּ בְּנֵי הֶחָצֵר הָעֵרוּב בַּטְּרַקְלִין, צְרִיכָה כָּל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה לָתֵת עֵרוּב. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ ח מְלַמֵּד אוֹ סוֹפֵר בְּבֵיתוֹ, וְכֵן תַּלְמִידִים הַלּוֹמְדִים בִּפְנֵי הָרַב וְדָרִים בְּבֵיתוֹ כָּל אֶחָד בְּחַדְרוֹ, אֲפִלּוּ יֵשׁ לְכָל אֶחָד פֶּתַח פָּתוּחַ לֶחָצֵר וְאוֹכֵל וְיָשֵׁן בְּחַדְרוֹ, אֵינָם אוֹסְרִים. ד אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁהָיוּ כֻּלָּם אוֹכְלִים עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ בַּיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֵינָם צְרִיכִים עֵרוּב, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּאַנְשֵׁי בַּיִת אֶחָד. וְאִם הֻצְרְכוּ לַעֲשׂוֹת עֵרוּב עִם אַנְשֵׁי חָצֵר אַחֶרֶת, עֵרוּב אֶחָד (לְכֻלָּן) וּפַת אֶחָד בִּלְבַד מוֹלִיכִין לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁמְּעָרְבִין עִמּוֹ. וְאִם הָיָה עֵרוּב בָּא אֶצְלָם, אֵינָם צְרִיכִים לָתֵת עֵרוּב, כְּדִין בַּיִת שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ עֵרוּב, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַבָּתִּים כְּבַיִת אַחַת הֵם חֲשׁוּבִים. { הַגָּה: וְכֵן אִם הַרְבֵּה בַּעֲלֵי בָּתִּים אוֹכְלִים בְּחֶדֶר אֶחָד, כָּל אֶחָד עַל שֻׁלְחָנוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד יָשֵׁן בְּחֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, עֵרוּב אֶחָד לְכֻלָּם; הוֹאִיל וְאֵין מְחִצָּה מַפְסֶקֶת בֵּין מְקוֹם אֲכִילָתָן הָוֵי כַּחֲמִשָּׁה שֶׁשָּׁבְתוּ בִּטְרַקְלִין וְכו' וְאַף עַל פִּי שֶׁפּוֹרְסִין לִפְעָמִים וִילוֹן לִפְנֵיהֶם לִצְנִיעוּת, לֹא מִקְרֵי מְחִצָּה הוֹאִיל וְלֹא הָוֵי שָׁם בִּקְבִיעוּת } (ר' יְרוּחָם חט''ו). ה מִי שֶׁאוֹכֵל בְּמָקוֹם אֶחָד וְיָשֵׁן בְּמָקוֹם אַחֵר, מְקוֹם אֲכִילָתוֹ הוּא הָעִקָּר וְשָׁם הוּא אוֹסֵר; הִלְכָּךְ הָאַחִין שֶׁאוֹכְלִים בְּבֵית אֲבִיהֶם וִישֵׁנִים בְּבָתֵּיהֶם, אֵינָם אוֹסְרִים. וְאִם נוֹתֵן לָהֶם ט פְּרָס וְאוֹכְלִים בְּבָתֵּיהֶם, אוֹסְרִים. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁנּוֹתְנִים בְּנֵי שְׁאָר הֶחָצֵר עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד, אֲבָל אִם הָיוּ בְּנֵי שְׁאָר הֶחָצֵר נוֹתְנִים הָעֵרוּב בְּאֶחָד מִבָּתִּים אֵלּוּ, אוֹ שֶׁאֵין עִמָּהֶם דִּיּוּרִים בֶּחָצֵר, אֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב. ו מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵשׁ נָשִׁים וַחֲמִשָּׁה עֲבָדִים, מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ פְּרָס וְכָל אֶחָד אוֹכֵל בְּבֵיתוֹ, וְכֵן תַּלְמִיד הַמְקַבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְאוֹכֵל בְּבֵיתוֹ, אֵינָם אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה אִם אֵין עִמָּהֶם דִּיּוּרִין בֶּחָצֵר אוֹ אִם הָעֵרוּב בָּא אֶצְלָם. ז עֲשָׂרָה בָּתִּים זֶה לְפָנִים מִזֶּה, וְכֻלָּם עוֹבְרִים מִזֶּה לָזֶה וְיוֹצְאִים דֶּרֶךְ הַחִיצוֹן לֶחָצֵר, שְׁנַיִם הַפְּנִימִיִּים לְבַד צְרִיכִים לִתֵּן בָּעֵרוּב וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִים, שֶׁחֲשׁוּבִים כֻּלָּם כְּבֵית שַׁעַר. ח הַמִּתְאָרֵחַ בְּחָצֵר, אֲפִלּוּ נִתְאָרַח בְּבַיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אִם לֹא נִתְאָרַח דֶּרֶךְ קֶבַע אֶלָּא י לִשְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ פָּחוֹת, אֵינוֹ אוֹסֵר עַל בְּנֵי הֶחָצֵר וְהוּא וְהֵם מֻתָּרִים, בֵּין בְּבֵיתוֹ בֵּין בְּבֵיתָם. { הַגָּה: וַאֲפִלּוּ אִם הָאוֹרְחִים רַבִּים וּבַעַל הַבַּיִת אֶחָד. וְדַוְקָא בִּדְאִכָּא בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד קָבוּעַ דְּאָז הָאוֹרְחִים בְּטֵלִים לְגַבֵּיהּ, אֲבָל אוֹרְחִים בְּיַחַד, } יא { אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה מִיָּד. } (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' ע''ו דִּבְרֵי עַצְמוֹ) { וְעַיִּןִ לְקַמָּן סוֹף סִימָן שצ''א וְעַכּוּ''ם הַמִּתְאָרֵחַ ע''ל סי' שפ''ד. }

באר היטב - סימן שע - דיני שתוף בערוב

א א בבית שער. אע''פ שיש לו ד' מחיצות כיון שעוברים דרך שם לא הוי דירה: ב שאינם. והוא הדין סוכת החג בחג יומא דף י': ב ג כבדן. צ''ע דמה גבול יש לכובד זה דמשוי שקשה לא' נוח לב'. לכן יש להחמיר בזה רק דברים המוקצים מ''א. וכתב ב''י בשם מהרי''ק דאפי' יש פינה מיוחדת לבעל הבית מקרי תפיסת הבית ע''ש: ד יש אומרים. קאי אסעיף זה ולא אסעיף א': ה ומוליכים. פי' שהם מוליכין עירובן אצל אחרים כמ''ש ס''ה דמגו דאסרו הני אחרים אסרי נמי הנך שדרים שם בבית שיש לו לבעה''ב בו תפיסת יד: ו שכרה. א''כ לא יוכל לסלק חבירו מן הבית וה''ל כב' בעלי בתים: ג ז עוברים. ומה''ט בבתים שלנו אם נתקלקל העירוב אסור לטלטל מחדר לחדר אם אין לבעה''ב תפיסת יד וגם מחדר לבית אסור אם דרים שם שנים עמ''ש סי' שס''ה מ''א ועיין בדברי שמואל סי' קפ''ב שהורה פנים לכאן ולכאן בב' בתים של ב' בעלי בתים הדבוקות זו לזו וכותל א' מבדיל ביניהם מכל חצר או הפסק אחר אם מותר לטלטל מזו לזו בלי עירוב ע''ש: ח מלמד. דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו תוס' ואם החדרים מושכרים להם ומשתמשין כל א' בפני עצמו אוסרין כמ''ש ס''ב. מ''א: ה ט פרס. אפי' לחם. ב''י: ח י לשלשים. משמע ביותר מלמ''ד יום אוסר וזה מיירי ביחיד הדר במקום אבל במקום שיש קהל ועשו עירובי חצירות בע''פ כדרכנו אז פטור גם בזה כיון שלב ב''ד מתנה על כל שיתוספו דיורים כמ''ש סי' שס''ו ס''ק ט''ו ע''ש: יא אוסרים זה על זה. ודוקא שיש לכל אחד חדר מיוחד לאכילה כמ''ש ס''ג ואם הוא במקום עכו''ם צריכין לשכור רשותו עיין ססי' שפ''ב וססי' שצ''א. מ''א:

מגן אברהם ש״ע - סימן שע - דיני שתוף בערוב

א׳ בבית שער. אף על פי שיש לו ד' מחיצות כיון שעוברים דרך שם לא הוי דירה: ב׳ שאינם חשובים דירה. וה"ה סוכת החג בחג (יומא דף י): ג׳ מחמת כבדן. צ"ע דמה גבול יש לכובד זה דמשוי שקשה לא' נוח לב' ומ"מ כ' דוקא דברים המוקצים ע"ש ויש להחמיר: ד׳ וי"א דכל זה. קאי אסעיף זה ולא אסעיף א': ה׳ ומוליכים עירובן אצלם. פי' שהם מוליכין עירובן אצל אחרים כמ"ש ס"ה: ו׳ שכרה מתחלה. א"כ לא יוכל לסלק חבירו מן הבית וה"ל כב' בעלי בתים: ז׳ או שאין. ומה"ט בבתים שלנו אם נתקלקל העירוב אסור לטלטל מחדר לחדר אם אין לבע"ה תפיסת יד וגם מחדר לבית אסור אם דרים שם שנים עמ"ש בסי' שס"ה: ח׳ מלמד או וכו'. כיון שכול' משתמשין בתוך הבית בכל תשמושיהן באפיה ובישול חשיבו כולהו כאלו אוכלי' ושותי' במקום א' ואף על פי שיש להם פתח לר"ה נקראים ע"ש בע"ה ועוד דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו והוי דומיא דה' שכירי' ולקיטי' (תו') ואם מקום חדרים קנוי להם או מושכר להם ומשתמשין כל א' בפ"ע אוסרין כמ"ש ס"ב: ט׳ בקביעו'. דאין פורסין אלא כשעושין דבר צניעות: י׳ פרס. אפי' מעו' לקנו' לחם (ב"י) משמע בגמ' דרועים הלנין בשדה אף על פי שאוכלי' בעיר אין אוסרין דאנן סהדי אלו ממטי להו ריפתא התם לאכול הוי ניחא להו וצ"ע עסי' ת"ט ס"ז: י״א שני' הפנימיי'. דאע"ג דהשני הוי בית שער לפנימי מ"מ הוי בית שער דיחיד ואוסר כיון דעביד לדירה אבל בית שער חצר דיחיד אינו אוסר כיון דלא עביד לדירה: י״ב אוסרים זע"ז. ודוקא שיש לכל א' חדר מיוחד לאכילה כמ"ש ס"ג ואם הוא במקום עכו"ם צריכים לשכור רשותו עססי' שפ"ב עיין תשו' רש"ל סי"ח משמע דס"ל לרמ"א דבישראל אפי' רגיל אין אוסר עססי' שצ"א:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ש״ע

א׳ צריכים כל אחד לערב. דמגו דאסרי הני אחרים אסרי נמי הנך שדרים שם בבית שיש לו לבע"ה בו תפיסת יד וכתב ב"י בשם מהרי"ק דאפי' יש פינה מיוחדת לבע"ה מקרי תפיסת הבית וע' סי' שפ"ב סי"ג: ב׳ אלא שנים הפנימים. פירוש הם ביחד נותנים עירוב אחד לאותו שנותני' בני חצר כמ"ש בסיפא וכאן בא לאפוקי משמואל בגמ' דהפנימי לבד נותן לעירוב והשאר כולן חשיבי כבית שער לאותו הפנימי אלא כר' יוחנן דס"ל בית שער דיחיד לא מקרי בית שער אלא גם אותו שלפני הפנימי דינו כפנימי ומה שחוץ לשני' הפנימי' האלו מקרי הכל בית שער כיון ששם דורסים רבים. וכ' מו"ח ז"ל דאין פנימי' אלו חייבים אלא אם חולקים במחיצות המגיעות לתקר' ולע"ד ל"נ כן דכאן אין חילוק בין מגיעות לתקר' או לא דכל הטרקלין חשוב כבית א' לכל מילי כיון שאין לכולם אלא פתח אחד ואין עליהם חיוב עירוב אלא ביש עוד דיורין בחצר שמערבין שם ואז כל הטרקלין נותן עירוב א' דהיינו שנים הפנימים נותנים אותו אפי' אם אין מחיצות' מגיעות לתקרה והשאר פטורים דא"ת באין מגיעות לתקרה פטורים ח"כ כל הטרקלין לא יתן כלום לעירוב שבחצר שנותנין שאר דיורים וזה ודאי אינו דכל הטרקלין לא עדיף בזה שאין לו אלא פתח א' ממה דזכר בסיפא במקום שיש פתחים הרבה ואין מחיצות מגיעות דצריך עכ"פ עירוב א' היכא שיש דיורין דקי"ל כיון דהני אסרי אסרי נמי הני ואם יש לחלו ב' פנימי' מחיצות מגיעות אפ"ה אין נותנים אלא עירוב א' כיון שאין להם אלא פתח א' אלא בסיפא דיש לכל א' פתח מיוחד אז יש חילוק דאם מחיצות מגיעות ויש דיורין בחצר חייב כ"א בפ"ע ואם אין מגיעות לא יתנו כולם אלא עירוב אחד דהיינו שנים הפנימים כמו ברישא באין אלא פתח א' ומ"ה לא זכר בפתח אחד חילוק כלל בין מחיצות מגיעות או לא כ"ז נרא' פשוט ומו"ח ז"ל אגב חורפי' לא דק בזה לפטור הפנימי' אם אין להם מחיצות מגיעו' לתקר': ג׳ לכל א' פתח לחצר. בסמ"ג וסמ"ק כתבו לר"ה: ד׳ צריך כל אחד ואחד כו'. דכיון דאסרי הנך דיורי שבחצר אסרי נמי הנך שבטרקלין והנך שבטרקלין גופייהו מחולקים הם כיון שהמחיצות מגיעות: ה׳ הן כמשותפין. פי' ואז כולם נותנים עירוב אחד: ו׳ אפי' יש לכל א' פתח א' כו'. הטעם כיון שכולם משתמשים בשל בע"ה באפייה ובישול ובכל דבר חשיבי כולהו כאלו אוכלים וישני' במקו' א' ואע"פ שיש להם פתח לצד ר"ה נקראים ע"ש בע"ה ועוד דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו כ"כ התוספות וכתב ב"י שעיקר ההיתר בצירוף טעם השני דוק' ואין לסמוך להתיר משום טעם הראשון במקום שאין שם שייכות טעם השני: ז׳ הואיל ואין מחיצה מפסקת בין מקום אכילתו. פירוש אף ע"פ שכל אחד אוכל על שלחן בפני עצמו מ"מ כיון שאין מחיצה בין שלחן לשלחן חשוב מקום אחד: ח׳ וה"מ כשנותנין בני החצר כו'. דהואיל והוצרכו לעירוב אמרינן מיגו דשאר דיורים אוסרים אינהו נמי אסרי: ט׳ שנים הפנימיים כו'. פירוש שניהם נותנין עירוב א' כיון שאין להם אלא פתח א' כמ"ש לעיל ס"ג: י׳ אלא לל' יום. משמע ביותר מל' יום אוסר וזה מיירי ביחיד הדר במקום אבל במקום שיש קהל ועשו עירובי חצירות בע"פ כדרכינו אז פטור גם בזה כיון שלב ב"ד מתנה על כל שיתוספו דיורים. כמ"ש סי' שס"ו ס"ט ועמ"ש סוף סי' שס"ח:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ש״ע

ש״ע:ר״ז א׳ (ס"ק ג) מחמת כו' ובמ"מ כו' המוקצים. ר"ל שאסורים לטלטל אפי' לצורך מקומן כמו שכתב בש"ע והיינו שהם מוקצים מחמת חסרון כיס או שאין עליהם תורת כלים כדלעיל סי' ש"ח: ש״ע:ר״ט א׳ (ס"ק ה) ומוליכים כו' אצל אחרים דאי מניחים העירוב אצלם א"צ ליתן כלל פת דהא בית שמניחים בו עירוב א"צ ליתן פת כדלעיל סי' שס"ו אלא שמוליכים אצל אחרים והטעם כיון דהאחרים אוסרים גם הם אוסרים: ש״ע:רי״א א׳ (ס"ק ז) או שאין ומה"ט כו' ר"ל דכמו דכאן כשיש לכ"א פתח לבית שער אף דמבית שער לחצר אין לכלם כ"א פתח א'. מ"מ הוי כאלו יש לכל א' פתח לחצר וחשיב כ"א כבעל הבית לבד וצריכים לערב: ב׳ מה"ט נמי כו' אם נתקלקל כו' אסור לטלטל גם מחדר לחדר (והיינו כשדר בכל חדר בעל הבית אחר כמ"ש סס"ק זה) כמו שאסורים לטלטל מבית לבית ואע"ג דאותן שני חדרים אין לשניהם כ"א פתח א' למבוי מ"מ כיון שיש לכל חדר לבד פתח לבית שלפני החדרים אלא דמבית למבוי אין לשני חדרים כ"א פתח א' אפי' הכי חשובים כשנים ואסורים לטלטל בלי עירוב: ג׳ אם דרים כו' זה קאי גם ארישא שכ' דאסור לטלטל מחדר לחדר: ד׳ עמ"ש בס"ס שס"ה דגם אם נתקלקל לחי או קורה של מבוי אסורים בטלטול מחדר לחדר או לבית כששני ב"א דרים בהם דבטל העירוב שמונח בבה"כ ע"ש: ש״ע:רי״ב א׳ (ס"ק ח) מלמד כו' ואם מקום כו' ומשתמשים כו' א"ל דכוונתו דתרתי בעינן שיאסרו חדא שיהי' המקום קנוי להם דאל"כ יש להתיר מטעם סברא שניה דהתו' דאין משאיל כו' לאסור עליו כו' וגם בעינן שישתמשו כ"א בפ"ע. דאל"כ מותרים מטעם סברא א' של התוס' כיון שכלם משתמשים כו' דס"ל דכ"א מסברת התוס' מספיק להתיר אלא דא"א לו' כן שיחלוק על הרב"י ותשו' מהרי"ק בלי ראי' ולא הביא דבריהם כלל דהא כ' הרב"י דאין לסמוך על סברת א' של התוס' דהיינו שמקום אפיית' ובשולם במקום א' על סברא זו לבד אין לסמוך אלא בצירוף סברא שניה דלא השאיל כו' לאסור כו' הביאו גם ט"ז אע"כ דהמ"א ס"ל דלפ"ד הרב"י ע"כ גם על סברא שניה לבד דהיינו דלא השאיל להם כו' לאסור כו' לא סמכינן אלא בצירוף סברא אחד דהיינו שמקום אפייתן ובשולם במקום א' דאל"כ לאיזה צורך הזכירו התוס' סברא זו דמקום אפייתן כו' כיון דלא מהני סברא זו כ"א בצירוף סברת דלא השאיל כו' לאסור כו' והא בסברת דלא השאיל להם כו' לאסור כו' גרידא סגי א"ו דגם בסברת דלא השאיל להם כו' לאסור כו' גרידא לא סגי אלא בצירוף סברא א' דאפייתן כו' במקום א' ותרתי בעינן להקל שיהי' מקום אפייתן כו' במ"א וגם היכי דא"ל דלא השאיל כו' לאסור כו' אם כן ע"כ צ"ל מ"ש מ"א ומשתמשים כ"א כו' האי וי"ו של ומשתמשים היא וי"ו המחלקת ור"ל בחד מהני סגי או שיאסרו או שהחדרים קנוי להם ואז אפילו משתמשים במ"א אוסרים או כשמשתמשים כ"א בפ"ע. אף שאין החדרים קנוי להם מ"מ אוסרים: ש״ע:רי״ד א׳ (ס"ק י) פרס כו' אפילו לחם ר"ל לא מיבעיא כשמקבלים מעות לצורך מזונותיהם ודאי אוסרים אלא אפי' מקבלים לחם ר"ל שנותן להם מאכל ומשתה ומביאים אותו לביתם ושם אוכלים אפ"ה אין נגררים אחר אביהם ואוסרים: ב׳ משמע בגמרא דף ע"ג ע"א. והוא דמקשה הש"ס על רב דס"ל דמקום אכילתו עיקר ושם אוסר מהא דתניא הרועים שדרכן ללון בשדה אף על פי שדרכן לאכול בעיר נותנים להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שלנים בשדה. אלמא דעיקר ממקום שביתתן לענין תחומים הוא מקום לינה ה"ה דיש לומר דמקום לינה עיקר לענין ערובי חצרות ומשני שאני התם דאנן סהדי כו' ולכן מקום אכילתן שבעיר לא חשיב מקום אכילה ממש והולכים אחר מקום לינה אבל בעלמא הולכים אחר מקום אכילה ונסתפק מ"א אף ע"ג דהמקשן דימה תחומים לענין ערובי חצרות אי אזלינן אחר מקום לינה או מקום אכילה מ"מ סברא זו דאנן סהדי אי ממטי כו' דגורם דאין הולכים אחר מקום אכילה לא מצינו כ"א לענין תחומים ולא מפורש כן בש"ס דגם לענין ערובי חצרות אמרינן כן. אולי לענין ערובי חצרות לא תליא בזה אלא אפי' אנן סהדי דאי ממטי כו' הולכים אחר מקום אכילה. ואף דאין סברא גדולה לחלק בין תחומין לע"ח: ש״ע:רט״ו א׳ (ס"ק יא) שנים כו' דאף ע"ג כו' דברים אלו מ"ש בס"ק זה ראוי לכתוב גם לעיל ריש סעיף ג' אלא שדברי מ"א בס"ק זה הם דברי הרא"ש הובא בהרב"י. והרא"ש כ' דבריו פה גם המ"א כתבו פה. ודע דהט"ז כ' לעיל ר"ס ג' וגם כאן דשנים הפנימיות עכ"פ אין צריך ליתן רק עירוב א': ש״ע:רט״ז א׳ (ס"ק יב) אוסרים כו' ואם הוא כו' צריכים לשכור כו' ר"ל ומלבד העירוב שמניחים דהעכו"ם אוסרים עליהן. משמע דס"ל לרמ"א דבישראל אפי' רגיל אינו אוסר ר"ל דמהרש"ל בתשו' אוסר לטלטל ביריד לובלין כיון דרגילין לבא בכל יריד ה"ל רגיל לבא ומקום שישראלים לבדים דרים ובא עכו"ם אחד קודם שבת ולן שם בשבת ה"ל עכו"ם רק אורח ואינו אוסר אבל אם העכו"ם רגיל לבא כתבו התוס' דף ס"ט ע"ב ד"ה ושלהם כו' והרא"ש שם בשם הירושלמי דתו לא מיקרי אורח ואוסר והכי קי"ל לקמן סי' שפ"ד וס"ל למהרש"ל שם בתשובה דכ"ש ישראל הרגיל לבא לא מיקרי אורח ואוסר ואם כן אפי' במקום שיש בעלי בתים תושבים האורח הרגיל אוסר וה"ה ביריד לובלין וע"ז כ' מ"א דמהרמ"א משמע דוקא עכו"ם רגיל אוסר דלא מיקרי אורח וכמ"ש בירושלמי וכדלקמן סי' שפ"ד אבל ישראל אפי' רגיל מ"מ מיקרי אורח ולא אסר אם יש שם בעה"ב א' קבוע ואפשר מדסתם רמ"א ולא חילק אבל לפ"ז גם מהרב"י ה"מ להוכיח דהא גם הרב"י כ' המתארח כו' אם לא נתארח דרך קבע כו' אינו אוסר וגם הרב"י לא חילק בין רגיל אך רמ"א בתשו' סי' ק"ך כתב להתיר הטלטול ביריד לובלין אם בעה"ב א' קבוע שם והלא לובלין כ' מהרש"ל דמיקרי רגיל דדוחק לומר דבזה חולק רמ"א עם מהרש"ל וס"ל דהיריד לא מיקרי רגיל א"ו דרמ"א אינו מחלק בין רגיל לאינו רגיל עססי' שצ"א כ' מ"א שם עוד חומרא:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי - ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד -

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם - דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן