סימן שסט - באיזה אפן מקנין הערוב - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן שסט - באיזה אפן מקנין הערוב - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שסט - באיזה אפן מקנין הערוב

א הַנּוֹתֵן מָעוֹת לְנַחְתּוֹם וְאָמַר לוֹ: אִם יָבוֹאוּ בְּנֵי הֶחָצֵר לִקְנוֹת מִמְּךָ כִּכָּר לְעֵרוּב זְכֵה לִי בָּעֵרוּב שֶׁיְּהֵא לִי חֵלֶק עִמָּהֶם בִּשְׁבִיל מָעָה זוֹ, א אֵינוֹ עֵרוּב אֲפִלּוּ עֵרֵב הַחֶנְוָנִי (לְכָל הָאֲחֵרִים) וְזָכָה גַּם לְזֶה עִמָּהֶם; אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: עֲרֵב לִי, קָנָה עֵרוּב. וַאֲפִלּוּ אִם אָמַר: זְכֵה לִי, אִם ב נָתַן לוֹ כְּלִי בְּתוֹרַת קִנְיָן שֶׁיִּקְנֶה לוֹ בּוֹ, קָנָה עֵרוּב. וְכֵן אִם זִכָּה לוֹ הַנַּחְתּוֹם עַל יְדֵי אַחֵר, אוֹ שֶׁקָּנָה בְּמָעָה שֶׁנָּתַן לוֹ לֶחֶם מִן הַשּׁוּק, קָנָה עֵרוּב. וְאִם נָתַן לוֹ מָעָה ג לְבַעַל הַבַּיִת וְאָמַר לוֹ: זְכֵה לִי בָּעֵרוּב, קָנָה עֵרוּב.

באר היטב - סימן שסט - באיזה אפן מקנין הערוב

א א אינו. הטעם בטור שלא כוון לזכות לו במתנת חנם אלא בשביל מעות שקיבל ומעות אינן קונות נמצא שאין לו חלק בעירוב עיין מ''א: ב נתן. דהוי חליפין וכיון שזכה זה בכלי זכה זה בפת. ט''ז: ג לבעל הבית. משום דאין דרך בעל הבית למכור משלו וכאלו אמר ערב לי:

מגן אברהם שס״ט - סימן שסט - באיזה אפן מקנין הערוב

א׳ וזכה גם לזה. לפי שלא נתכוין ליתן לו מתנת חנם אלא בשביל מעות שנתן לו וקי"ל דמעות אינן קוני' דלא כע"ש וק"ק דבח"מ סי' קצ"ט ס"ג כתב דהקונה יין לקידוש קנה במעות כיון דצורך מצוה הוא העמידו דבריהם על דין תורה דומיא דד' פרקי' והא עירוב נמי מצוה הוא כמ"ש סי' שס"ו סי"ג ואפ"ה אין קונ' מעות ולא הוי דומיא דד' פרקים כדאמרי' בגמ' וצ"ע: ב׳ ערב לי. הרי עשאו שליח לערב לו באופן שיועיל והוי כאלו אמר שיזכ' לו כמו לאחרים (טור): ג׳ לבע"ה כו'. דאין דרך בע"ה למכור משלו וכאלו אמר ערב לי דמי:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים שס״ט

א׳ אינו עירוב אפי' אם כו'. פי' הוא עצמו מזכה להם ולו אבל לא ע"י אחר דהא ע"י אחר מהני כמ"ש אח"כ ובטור כ' וזיכה כתב ב"י אם אינו ט"ס צ"ל דהאי וזיכה ג"כ מיירי ע"י עצמו והטעם בטור שלא כוון לזכו' לו במתנ' חנם אלא בשביל מעה שנותן לו ומעו' אינן קונות נמצא שאין לו חלק בעירוב עכ"ל: ב׳ אבל אם אמר לו ערב לי. הטעם בטור שהרי עשאו שליח לערב לו בענין שיועיל וכיון שא"א להיות לו עירוב אא"כ יזכה לו כמו לאחרים הוי כאלו אמר שיזכ' לו כמו לאחרי' עכ"ל. וק"ל ממ"ש הרא"ש פ"ק דקידושין הבאתיו לעיל סימן י"ד וז"ל וכן המשאיל טבעת לאוהבו לקדש בו אשה אנן סהדי שדעתו ליתנו בכל יפוי לשון שמועיל דאדעתא דהכי מסרו לו ואם לא יועיל לשון שאלה יתפוס בו לשון אחר שיועיל לשם קדושין דכ"ע לאו דינא גמירי והיו סבורין שיועיל ל' שאלה ואמדי' דעתיה שאם לא יועיל לשון שאלה שיתנהו בל' אחר המועיל ולכל הפחות במתנה ע"מ להחזיר עכ"ל הרי לפנינו שזה אומר ל' שאלה ואפ"ה אנו מפרשים מכח אומד הדעת דהוא לא ידע הדין וסובר שיהיה זה במקום לשון דמהני ע"פ הדין דהיינו מתנה ה"נ נימא אם אמר זכה לי הוא סבר בעד מעות מ"מ כיון דמן הדין לא מהני במעות נימא דנתכוין בל' דמהני כגון ערב לי דאמאי לא אמדי' דעתיה כאן כמו בקידושין מ"ש התם דחפץ בקידושין ה"נ חפץ בעירוב דהוא מצוה וי"ל דהכא שאני שאדם רוצה לעשות מצוה דוקא בשלו לא בשל חבירו מ"ה אפשר דקפיד ולא עשאו שליח לזכות בחנם אלא דוקא קאמר בעד המעות יזכה לו לא בחנם אלא דבסמוך יתבאר דהרא"ש לא ס"ל האי סברא ע"כ צ"ע: ג׳ אם נתן לו כלי. דדוקא מעות אינן קונות עד שימשוך החפץ אבל אם מקנה לו כלי הוה חליפין וכיון שזכה זה בכלי זכה זה בפת ששייך להעירוב כמ"ש גבי חליפין בהרבה מקומות: ד׳ ע"י אחר כו'. התוס' דף פ"א כתבו וז"ל ור"י פירש דאפי' מתכוין להקנות לו בחנם ואפי' זיכה לו ע"י אחר או לקח המעות וקנה לו מהשוק אינו עירוב כיון שהנותן נתכוין לקנות לו מהחנוני ואין המעות קנויה לו וכל הזכיות שעושה החנוני עביד שלא מדעת בע"ה עכ"ל והרא"ש תמה ע"ז דכיון שזה גילה דעתו שחפץ בעירוב שנותן שהרי נתן מעה לחנוני ומאחר שאין קונה המעה וזוכה לו החנוני אמאי לא זכה ומ"ה פסק דזיכה לו ע"י אחר מהני וכ"כ הטור וש"ע וק"ל דאמאי דחה סברת התוספות דהא ודאי יש לו לומר לא ניחא לי שיתן לי אדם א' מתנה אלא איעבד מצוה בממוני וע"ז גילה דעתו בנתינת מעות ואפילו במידי דלאו מצוה מצינו בפ"ק דב"ב דיכול למימר לחד תנא לא ניחא לי לקבל מתנה דכתיב ושונא מתנת יחיה ק"ו כאן במידי דמצוה והוא נותן מעות ודאי דוקא אינו רוצה בחנם כנלע"ד דברי התו' שאין בהם תמוה בזה: ה׳ מעה לבע"ה. לפי שאין דרך בע"ה למכור משלו ולדעת שיקנה לו במעותיו אמר לו וכאלו אמר ערב לי שעשאו שליח וחזקה שליח עושה שליחותו:

ספר מחצית השקל על אורח חיים שס״ט

שס״ט:ר״ב א׳ (ס"ק א) וזכה גם לזה. לפי שלא נתכוין כו' דלא כע"ש לא ידעתי השגתו אך על לשון זה שהרי לא נתכוין כו' שהוא לשון הטור תמה התוי"ט פ"ז וגם (הע"ש הקשה כן) לפי מה שהגיה הרב ב"י בטור ורש"י שהי' כתוב וזיכה גם לזה והיינו וזיכה ביו"ד (צריך לומר וזכה בלא יו"ד דאי וזיכה למה לא יועיל ניהו דמעות אינן קונות מ"מ הלא זיכה ע"י אחר וכמ"ש ס"ס זה אע"כ צ"ל וזכה). והקשה תוי"ט א"כ איך כתב הטור לפי שלא נתכוין אפי' נתכוין כו' במאי יקכה כיון דליכא קנין אחר רק המעות אלא ודאי דגרסינן וזיכה ביו"ד דהיינו שסתם אמר לאחר שיזכה לכל בני המבוי דאי הי' כונת הנחתום ליתן לו מתנות חנם הי' זוכה ע"י אחר כמו כל בני המבוי אבל כיון דנתן לו מעה אין דעת הנחתום ליתן לו במתני כ"א בשביל המעה וא"כ אף שאמר לאחר לזכות לכל בני המבוי לא הי' דעת הנחתום ולא דעת נותן המעה על זה הנותן המעה כ"א על שאר בני מבוי ומ"ש בסיפא וכן אי זיכה לו הנחתום ע"י אחר ר"ל שאמר בפי' שיזכה גם בשביל נותן המעה מהני וקנה ע"ש שהאריך: ב׳ דומיא דד' פרקים. ר"ל ע"פ וערב עצרת ור"ה ואחרון של סוכות מעות קונות אם נתן לטבח מעות על בשר דבד' פרקים הללו מרבים בבשר בסעודה והם סעודת מצוה: ג׳ וצ"ע והאחרונים חלקו בין מצות יין קידוש דהיא מצוה דרבנן ואסמכוהו אקר' משא"כ עירוב אינו מצוה גמורה כ"א להציל מאיסור טלטול: שס״ט:ר״ד א׳ (ס"ק ג) לבע"ה כו' וכאלו אמר ערב כו' ונתן לו המעה במתנה וגם בע"ה יתן לו במתנה פת לעירוב:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי - ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד -

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם - דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן