סימן שנב - הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן שנב - הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שנב - הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות

א הַקּוֹרֵא בְּסֵפֶר עַל הָאַסְקֻפָּה וְנִתְגַּלְגֵּל רֹאשׁ הָאֶחָד מֵהַסֵפֶר מִיָּדוֹ, א וְנִשְׁאַר רֹאשׁ הַשֵּׁנִי בְּיָדוֹ, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. אֲפִלּוּ נִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְד' אַמּוֹת, וַאֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָאַסְקֻפָּה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, מִשּׁוּם בִּזְיוֹן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ הִתִּירוּ. { הַגָּה: דְּרַבִּים דָּרְסֵי עַל הָאַסְקֻפָּה. וְדַוְקָא כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, אֲבָל בִּשְׁאָר דְּבָרִים אָסוּר, אֲפִלּוּ לֹא נָפְלוּ אֶלָּא לְכַרְמְלִית. } (הַמַּגִּיד פט''ו וְהָרַשְׁבָּ''א). ב הָיָה קוֹרֵא בּוֹ עַל הַגַּג וְנִתְגַּלְגֵּל רֹאשׁוֹ הָאֶחָד מִיָּדוֹ, עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ ב לַעֲשָׂרָה טְפָחִים הַתַּחְתּוֹנִים הַקְּרוֹבִים לָאָרֶץ, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ; הִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים הַתַּחְתּוֹנִים, אִם הַכֹּתֶל מְשֻׁפָּע בְּעִנְיָן ג שֶׁנָּח עָלָיו, אָסוּר לְגָלְלוֹ אֶצְלוֹ; וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בְּבִזָּיוֹן, הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב. וְאִם אֵינוֹ מְשֻׁפָּע, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לָאָרֶץ גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ.

באר היטב - סימן שנב - הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות

א א ונשאר. ואם לא נשאר אפי' בכרמלית אסור. ב''ח מ''א: ב ב לעשרה. דהוי מקום פטור. אבל הגיע לי''ט שם הוי ר''ה ויש חשש שמא יפול כולו מידו ויבא לאתויי מר''ה לרה''י: ג שנח. דאין חיוב אלא במונח על גבי משהו. ודוקא כשרבים מכתפים עליו הא לאו הכי הוי כרמלית וכיון דאגודו בידו שרי להביאו אצלו לכ''ע ב''ח ועיין במג''א שהעלה דאויר כרמלית ואוגדו בידו דאיכא ג' קולות אפי' בשאר דברים שרי ע''ש:

מגן אברהם שנ״ב - סימן שנב - הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות

א׳ ואפי' בר"ה. משמע דמיירי נמי בכרמלית ואפ"ה אם אין אגודו בידו אסור דלא התירו שבות משום בזיון כתבי הקודש וכ"כ הב"ח דלא כע"ש: ב׳ משום בזיון. דמדאורייתא מותר להביאו אצלו כיון שראש השני בידו אלא רבנן גזרו, וה"ה אם זרק דבר לר"ה וראש השני בידו אם יכול להביאו אצלו פטור דאין כאן הנחה: ג׳ דרבים דרסי. אבל בלא"ה אף על פי שמוטלים בבזיון אסור להביאו אצלו אף על פי שהוא שבות וכמ"ש ס"ב והא דשרי' בתפילין בסי' ש"א סמ"ב התם מוטלים בבזיון טפי (תו' ד' ק"ג): ד׳ גוללו אצלו. אפי' נח ע"ג זיז דאם רחב ד' הוי רה"י ואם אינו רחב ד' הוי מקום פטור עסי' שמ"ה ס"י: גוללו אבלו /אצלו/, אבל שאר דברים אסור דהא אפי' בכרמלית ואגודו בידו אסור כמ"ש סס"א כ"ש באויר רה"ר דאיכא למיחש שמא יפלו ויביאם כמ"ש הר"ן וכ"מ סי' שנ"ד סס"א ומיהו באויר כרמלית ואגודו בידו דאיכא ג' קולות אפי' בשאר דברים שרי כ"כ המ"מ ע"ש דקאי אכרמלית וכ"מ בהג"ה ס"א ומ"ש הב"ח בסי' שנ"ד שאפי' באויר ר"ה שרי אם אגודו בידו ע"ש דבריו בעצמו סותרין זא"ז דהא כ' אח"כ דלכתחלה אסור ע"ש דאל"כ ל"ל חוליא גבוה י' אלא ע"כ הטור ג"כ מיירי בחלון גבוה י' דאל"כ א"א למלאה כיון שהחוליא גבוה י' א"כ יבואו המים מלמעלה למטה וישפכו אלא ע"כ החלון גבוה למעלה מי' ע"ש והוי דרך מקום פטור אבל דרך אויר רה"ר אסור והריטב"א שם סבירא ליה כדעת הג"א דספר ושאר דברים שוה ולכן הקשה שם אבל כבר פסק סס"א כהרשב"א וסיעתו דאסור, וכ"ד הטור ומה שסתם בסימן שנ"ד משום דמוכח דאיירי בחלון למעלה מי' וכמ"ש ערסי' שנ"ג: ה׳ בענין שנח עליו. ודוקא כשרבים מכתפין עליו הא לאו הכי הוי כרמלית וכיון דאגודו בידו שרי להביאו אצלו לכ"ע (ב"ח תוס' שבת דף ה') ועסי' שמ"ה ס"י:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים שנ״ב

א׳ הקורא בספר כו'. כל הספרים העשויים בימים הראשונים עשוים בגליון כס"ת שלנו: ב׳ גוללו אצלו. בגמ' פרק בתרא דעירובין דף צ"ח פרכינן הא דמותר לגוללו אצלו אע"ג דמונח על הארץ ולא גזרינן שמא יפול כולו לארץ ואתי לאתויי ארבע אמות ברה"ר משום בזיון כתבי קודש ואמאי אסור בסיפא בסעיף ב' בקורא על הגג באם הכותל משופע כו' דאסור לגללו אצלו מטעם גזירה זו ומשני רבה הכא ברישא באסקופה הנדרסת עסקינן ומשום בזיון כתבי קודש פרש"י לעולם אסקופה רשות היחיד הוא אבל נדרסת דרגל הרבים עוברת דרך לה ובמקום דריסת הרגל בני אדם עומדת איכא בזיון כתבי קודש להכי התירו לגוללו אצלו דלא דמי לקורא בגג דהתם ליכא בזיון כולי האי אבל בהא כיון דאגודו בידו ושבות בעלמא הוא לא גזרינן עכ"ל. וז"ש רמ"א דרבים דרסי וכו' ואם כן משמע דגם באסקופה יש איסור לגוללו אם היא אינה נדרסת לרבים ולמה התיר הטור בסתם באסקופה משמע דכל אסקופה היא נדרסת והי' לו לטוש"ע להזכיר דמיירי בנדרסת וכלשון הגמ' וכ"ה באשר"י וברמזי' גם על הרי"ף קשה דלא זכר כלל מנדרסת וגם על הרמב"ם שהביא ב"י שפוסק כאביי דסבירא ליה דדוקא באסקופה כרמלית שרי ובגמרא אמרי' דגם בכרמלית יש חשש שמא יוציא מרשות היחיד לרשות הרבים וצריך לאוקמיה בגמרא באסקופה ארוכה דוקא ורמב"ם לא זכר מזה אלא התיר בסתם אסקופה כרמלית ואע"ג דיש בגמ' תירץ אחר דהיינו שסתם כתבי קודש מעיינו בהו לא קי"ל כאותו תירץ דאתיא כבן עזאי ולא קי"ל כבן עזאי וכמ"ש הרז"ה הביאו הרא"ש שם וכל זה צ"ע: ג׳ על הגג. כי הגג הוא רשות היחיד וכל שלא הגיע לי' טפחים התחתונים שם הוה מקום פטור ע"כ גוללו אצלו אבל הגיע לי' טפחים שם הוה רשות הרבים ויש חשש שמא יפול כולו מידו ויבוא לאיתויי מרה"ר לרה"י. וכבר נתבאר חומרא דגג מה הוא טפי מאסקופה: ד׳ בענין שנח. דאין חיוב אלא במונח על גבי משהו:

ספר מחצית השקל על אורח חיים שנ״ב

שנ״ב:ט״ו א׳ (ס"ק א) ואפי' מר"ה. משמע דמיירי בכרמלית ר"ל עיקר הדין של הש"ע מיירי בכרמלית מדכתב לשון אפי' בר"ה וכיון דעיקר דין הש"ע הוא בכרמלית ואפ"ה כ' ונשאר ראש השני בידו כו' משמע דבלא"ה אפי' בכרמלית דליכא אלא שבות אפ"ה אסור משא"כ כשאגודו בידו אפי' בר"ה שרי אע"ג דגם באגודו בידו בר"ה הוי שבות מ"מ שבות דאגודו בידו בר"ה קיל מאין אגודו בידו וכרמלית: שנ״ב:ט״ז א׳ (ס"ק ב) משום כו' וה"ה אם זרק כו' הם דברי הש"ס שבת דף ק"ב ע"א לכתא ומתנא אגודו בידו כו' ע"ש וכן פסק הרמב"ם בפי"ג מהלכות שבת: שנ״ב:י״ז א׳ (ס"ק ג) דרבים דרסו כו' אבל כו' אסור והיינו בר"ה דוקא ועס"ק ה' ובסי' ש"א סעי' מ"ב דמותר להוליכן פחות פחות מד"א: שנ״ב:י״ח א׳ (ס"ק ד) גוללו כו' ע"ג זיז וה"ה כותל משופע: ב׳ דאם רחב ד' הוי רה"י כצ"ל: ג׳ גוללו בו' כ"ש באויר ר"ה ר"ל אף דהאי דסעי' א' בהג"ה מיירי דמונח בכרמלית אפ"ה אויר ר"ה אע"ג דאכתי לא נח חמיר דאל"כ שמא יפול לר"ה ואיכא מעין איסורא דאורייתא. שרי. כן כונת המ"מ ע"ש דקאי אכרמלית ר"ל דהמ"מ פט"ו מה' שבת דין כ"א כ' על דין זה דהקורא בספר על האסקופה וז"ל דוקא כתבי הקדש אבל שאר דברים מכי נחו להו אסור כו' וכ"כ הרשב"א עכ"ל ודייק מזה הב"ח דוקא כי נחו להו אבל כ"ז שהם באויר שרי אפי' שא"ד והבין דאפי' באויר ר"ה מותר למ"מ ורשב"א וע"ז כ' מ"א דכונת המ"מ דוקא בכרמלית בעינן נח אבל באויר שרי דאיכא ג' קולות: ד׳ וכ"מ בהג"ה ס"א דלא קאי ר"ה כצ"ל ר"ל דהא דמ"ש בהג"ה בסעי' א' אבל ש"ד אסור אפי' לא נפל אלא לכרמלית נובע מדברי מ"מ ורשב"א הנ"ל וכאשר רשם המרשים וא"א דהמ"מ ורשב"א מיירי בר"ה מנ"ל להרמ"א לחדש ולהחמיר אפי' בכרמלית א"ו דגם רמ"א סבר דהמ"מ מיירי בכרמלית דלא כהב"ח: ה׳ ומ"ש הב"ח כו' דבריו בעצמו סותרים זא"ז דהא כ' אח"כ כו' דתחל' הקש' על מ"ש בסי' שנ"ד בור בר"ה כו' ואם הוא רחוק כו' אין ממלאים ממנו אא"כ תהי' החוליא גבוה י' ומטעם שלא יוליך הדלי מרה"י לרה"י דרך אויר רה"ר דהא בור והבית שהחלון בו שניהם רה"י וביניהם ר"ה ולכן צ"ל חוליית הבור למעלה מי' ועי"ז מוליך הדלי דרך אויר מקום פטור אולם אינו מבואר שגם החלון צ"ל גבוה י' בשלמא ממתניתין בערובי' בהאי דינא קתני חלון שע"ג אין ממלאים כו' וכיון דקתני ע"ג משמע שהחלון גבוה יותר מחולית הבור וכיון דהחוליא גבוה י' כ"ש החלון אבל הטור שלא כ' לשון זה חלון שע"ג ה"ל לבאר דגם החלון צ"ל גבוה דאל"כ כשמגיע עם הדלי סמוך לחלון מנמיך הדלי תוך י' ואכתי מוליך דרך אויר ר"ה ומזה הוכיח דע"כ הטור ס"ל אפי' מביא דרך אויר ר"ה מ"מ כיון דאגדו בידו שרי אפי' ש"ד דלאו כתבי הקודש. ואחר זה מיד כ' להיפך שהביא בשם הריטב"א שהקש' ל"ל שהחוליא תהי' גבוה י' כיון דאגדו בידו אפי' מוליך דרך אויר ר"ה אפי' שבות ליכא כדתנן בהקורא בספר על האסקופ' כו' ותירץ הב"ח דשאני התם דנתגלגל הספר מידו והוי דיעבד אבל כאן לכתחל' למלאות אסור אפי' אגדו בידו דרך אויר ר"ה עכת"ד הרי לישב קושית הריטב"א דמה"ט צ"ל חוליא גבוה י' כ' דאפי' אגדו בידו אסור לכתחל' דרך אויר ר"ה: ו׳ דאל"כ ל"ל חוליא כו' והיא קושית הריטב"א הנ"ל: ז׳ הטור ג"כ מיירי כו' ר"ל כמו שנרא' מלשון המשנ' דקתני חלון שעל גבו דע"כ גם החלון גבוה י' כן מיירי גם הטור אף שלא כ' לשון זה מ"מ מיירי בחלון גבוה י': ח׳ דאל"כ א"א למלאות כו' והריטב"א שם כו' הוא קושי' הנ"ל שהקש' הריטב"א: ט׳ כבר פסק (רמ"א בהג"ה) סס"א כהרשב"א וכפי הבנת מ"א דלעיל דבאויר ר"ה אפי' אגדו בידו אסור בשאר דברים: י׳ ומה שסתם בסי' שנ"ד ר"ל שלא פי' דמיירי שגם החלון גבוה יותר מי': י״א משום דמוכח כו' ר"ל דמוכח ממילא דאל"כ א"א למלאות כנ"ל. ולכן א"צ לפרש: שנ״ב:י״ט א׳ (ס"ק ה) בענין כו' הוי כרמלית וכיון דאגדו בידו שרי כו' ולעיל דאוסר בס"ק ג' אפי' כתבי קודש ואגודו בידו. אם לא באסקופ' נדרסת דאיכא בזיון גדול. היינו דשם קאי על ר"ה דוקא משא"כ כאן מיירי בכרמלית לכן שרי כה"ג בכתבי הקודש כ"כ האחרונים: ב׳ ועסי' שמ"ה ס"י. ר"ל דלדע' א' דשם והוא דעת הרמב"ם בעינן דוקא ט' טפחים מצומצמים אבל זולתו אפי' רבים מכתפים עליו לא הוי ר"ה אבל לדעת י"א דשם והוא הרא"ש ודעמיה מט' טפחים ולמעל' עד יו"ד כשרבים מכתפים עליו הרי ר"ה וע' ע"ש:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי - ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד -

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם - דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן