סימן שיח - דין המבשל בשבת, ובו י''ט סעיפים - שולחן ערוך

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן ערוך - אורח חיים שולחן ערוך לרבי יוסף קארו זיע"א סימן שיח - דין המבשל בשבת, ובו י''ט סעיפים - שולחן ערוך

א הַמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת, אוֹ שֶׁעָשָׂה אַחַת מִשְּׁאָר מְלָאכוֹת, (טוּר), (א) בְּמֵזִיד, אָסוּר לוֹ לְעוֹלָם, וְלַאֲחֵרִים מֻתָּר (ב) לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד; (ג) וּבְשׁוֹגֵג, אָסוּר בּוֹ בַּיּוֹם גַּם לַאֲחֵרִים, וְלָעֶרֶב מֻתָּר גַּם, לוֹ מִיָּד; וְאִם אָמַר לְעַכּוּ''ם לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, עַיֵּן לְעֵיל סִימָן ש''ז סָעִיף כ'.

 באר היטב (א) במזיד. ומשמע ברשב''א סי' קע''ה שהקדרה אסורה ג''כ ודוקא המבשל לבריא אבל המבשל לחולה מותרת הקדרה כ''כ הרשב''א שם עיין בתשובת שבות יעקב ח''ב סי' נ''א וגדולה מזו כתב שאפי' היתה קדירה חדשה שציוו כן הרופאים שיעשו התבשיל בכלי חדש אפ''ה מותר הקדרה ועיין רש''י בפ''ק דחולין שכתב דלדעת ר''מ בשוגג יאכל בו ביום אפי' הוא עצמו ובמזיד אסור אפילו לאחרים בו ביום ולמ''ש מותר אפילו לו ע''ש ובפרק אלו נערות פי' להפך בדעת ר''מ דס''ל בשוגג יאכל אפילו בו ביום במזיד לא יאכל לעולם אבל אחרים ישראלים אוכלים הרי שכתב דלר''מ במזיד לא יאכל הוא לעולם וזהו הפך ממה שפירש בפ''ק דחולין וצ''ע ועיין בפירוש המשנה להרמב''ם פ''ב דתרומות ודו''ק: (ב) למו''ש מיד. דדוקא בעכו''ם שעושה בעינן בכדי שיעשו דחיישינן שמא יאמר לו לעשות אבל ישראל לא ישמע לו תוס' חולין דף ט''ו ואם היה מו''ש י''ט אסור דאין שבת מכין לי''ט. לקוטי מהרי''ו סי' ב' ואם נתערב אותו דבר באחרים עיין מ''א: (ג) ובשוגג. אם עשה ע''פ הוראת חכם מקרי שוגג וה''ה בשוכח. כנה''ג רד''ך:

ב הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת לְחוֹלֶה, בֵּין שֶׁחָלָה מֵאֶתְמוֹל בֵּין שֶׁחָלָה הַיּוֹם, מֻתָּר הַבָּרִיא לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ (ד) חַי (ה) בְּשַׁבָּת; אֲבָל הַמְבַשֵּׁל, אוֹ עָשָׂה שְׁאָר מְלָאכָה, לַחוֹלֶה, אָסוּר בְּשַׁבָּת לְבָרִיא אוֹ לְחוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה, דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. הגה: וַאֲפִלּוּ בִּשֵּׁל עַל יְדֵי עַכּוּ''ם, אָסוּר בְּשַׁבָּת. (תּוֹסָפוֹת פ''ק דְּגִטִּין וְרַ''ן פ' אֵין מַעֲמִידִין). וְאִם קָצַץ פֵּרוֹת מִן הַמְחֻבָּר לְחוֹלֶה בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ הָיָה חוֹלֶה מִבְּעוֹד יוֹם, אָסוּר לְבָרִיא בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם שֶׁגָּדֵל (ו) וְהוֹלֵךְ בְּשַׁבָּת וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם מֻקְצֶה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א''ח).

 באר היטב (ד) חי. ובלא מליחה טור ועיין בי''ד סי' ס''ז ס''ב דהדחה מיהא בעי ועיין סי' שכ''ה סי''א: (ה) בשבת. אבל במ''ש מותר מיד ש''ך וטעמו דכיון דהעכו''ם בישל בהיתר לא בעי להמתין בכדי שיעשה מ''א ועיין בי''ד סי' קי''ג ס''ק יו''ד כתבתי בשם האחרונים דאסור אפילו לחולה עצמו במו''ש ע''ש: (ו) והולך. ומיירי בפרי שלא נגמר בישולו ב''י אבל בנגמר בישולו לא אמרינן שגדל והולך. מ''א ע''ש:

ג כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְבַשֵּׁל בְּאוּר כָּךְ אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּתוֹלְדוֹת הָאוּר, כְּגוֹן: לִתֵּן בֵּיצָה בְּצַד קְדֵרָה אוֹ לְשָׁבְרָהּ עַל סוּדָר שֶׁהוּחַם בָּאוּר כְּדֵי שֶׁתִּצָּלֶה; וַאֲפִלּוּ בְּתוֹלְדוֹת חַמָּה, כְּגוֹן: בְּסוּדָר שֶׁהוּחַם בַּחַמָּה, אָסוּר גְּזֵרָה אָטוּ תּוֹלְדוֹת הָאוּר, וְכֵן (אָסוּר) (ז) לְהַטְמִינָהּ בְּחוֹל אוֹ בַּאֲבַק דְּרָכִים שֶׁהֻחַמּוּ מִכֹּחַ חַמָּה; אֲבָל בַּחַמָּה עַצְמָהּ, כְּגוֹן: לִתֵּן בֵּיצָה בַּחַמָּה אוֹ לִתֵּן מַיִם בַּחַמָּה כְּדֵי שֶׁיֻּחַמּוּ, מֻתָּר.

 באר היטב (ז) להטמינה. אפי' מבע''י עיין סי' רנ''ז ס''ג. וכתב רש''ל בתשובה סי' ס''א דמותר לצלות על גג רותח מחמה דלא מיחלף בתולדות האור ע''ש וכתב המ''א דדבריו אינם מוכרחים וגם בס' טל אורות חולק עליו ובירושלמי איתא בהדיא דאסור. כתב הרמב''ם המבשל בחמי טבריא פטור דהוי כתולדות חמה וכתב הר''ן דאסור להעמיד מאכל ע''ג חמי טבריא אבל מע''ש מותר ולהניח בתוכו אסור כמ''ש סי' שכ''ו ס''ג:

ד תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ, יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם (ח) בִּשּׁוּל אִם נִצְטַנֵּן. הגה: (ט) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא אִם מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ (רַבֵּנוּ יְרוּחָם ח''ג); וְאִם לֹא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ, וַאֲפִלּוּ נִתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוֹסַאי, שַׁיָּךְ בּוֹ בִּשּׁוּל אֲפִלּוּ בְּעוֹדוֹ רוֹתֵחַ; וְהָנֵי מִילֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בִּשּׁוּל אַחַר בִּשּׁוּל, בְּתַבְשִׁיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מָרָק, אֲבָל דָּבָר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כְּבָר, וְהוּא יָבֵשׁ, מֻתָּר (י) לִשְׁרוֹתוֹ בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת. וְאִם הוּא דָּבָר יָבֵשׁ שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, אֵין שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת, אֲבָל (יא) מְדִיחִים אוֹתוֹ בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת, חוּץ מִן (יב) הַמָּלִיחַ הַיָּשָׁן וּמִן הַדָּג שֶׁנִּקְרָא קוֹלְיָס הָאִסְפְּנִין, שֶׁאֵינָם צְרִיכִים בִּשּׁוּל אֶלָּא מְעַט, וַהֲדָחָתָן הִיא גְּמַר מְלָאכְתָן. הגה: וְהוּא הַדִּין כָּל דָּבָר (יג) קָשֶׁה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֶאֱכֹל כְּלָל בְּלֹא שְׁרִיָּה, דְּאָסוּר לִשְׁרוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, דְּהָוֵי גְּמַר מְלָאכָה. (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי).

 באר היטב (ח) בישול. והוי יודע שכל דינים דאסורים משום בישול אפי' ליתן על הכירה או התנור קודם היסק אסור כמ''ש סוף סי' רנ''ג. מ''א: (ט) וי''א. והב''ח פסק כסברא ראשונה ועיין ס''ח מ''ש: (י) לשרותו. אפי' בכ''ר כמ''ש סעיף ט''ו דאין בישול אחר בישול. משמע מלשון הש''ע דאם לא נתבשל מע''ש רק נשרה בחמין אסור לשרותו בחמין בשבת וטוב להחמיר אם היד סולדת בחמין. מ''א: (יא) מדיחים. היינו שמערין עליו מכלי שני אבל אסור לשרותו אפי' בכ''ש דמחזי כמבשל ב''ח. ול''ד לתבלין בס''ט דתבלין עשוי למתק הקדירה ולא מיחזי כמבשל ונ''ל דבצל דינו כתבלין דעבידא לטעמא. מ''א: (יב) המליח. משמע דבמים צוננים מותר ולכן מותר לרחוץ הערינ''ג בשבת בצוננים אפי' הוא מלוח הרבה וכ''כ הב''י בסוף סי' זה בשם הפרדס בדג שקורין טונינ''א. ט''ז: (יג) קשה. וה''ה דבר מלוח שאין יכולים לאכלו כלל בלא הדחה ב''י ואיתא בגמרא דאם הדיח חייב:

ה יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּדָבָר שֶׁנֶּאֱפָה אוֹ נִצְלָה, אִם בִּשְּׁלוֹ אַחַר כָּךְ בְּמַשְׁקֶה יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם (יד) בִּשּׁוּל, וְאָסוּר לִתֵּן פַּת (טו) אֲפִלּוּ בִּכְלִי שֵׁנִי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, וְיֵשׁ מַתִּירִין. הגה: בִּכְלִי שֵׁנִי; וְיֵשׁ מְקִלִּין אֲפִלּוּ (טז) בִּכְלִי רִאשׁוֹן; וְנָהֲגוּ לִזָּהֵר לְכַתְּחִלָּה שֶׁלֹּא לִתֵּן פַּת אֲפִלּוּ בִּכְלִי שֵׁנִי כָּל זְמַן (יז) שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ.

 באר היטב (יד) בישול. אע''ג דאין בישול אחר בישול מ''מ יש בישול אחר צלי וה''ה שיש צלי אחר בישול ולכן אסור ליתן דבר שנתבשל אצל האש בלא רוטב פסקי רקנט''י אבל לכ''ע אין צלי אחר צלי ודבר שנצלה מותר ליתנו אצל האש אפי' נצטנן וה''ה האפוי ודבר שנתבשל מותר לשרותו בחמין כמ''ש ס''ד מ''א. משקה בני ארץ ישראל שמרתיחין מים ומערבין קאוו''י בתוכה ופעמים שאין נותנין בו כל צרכו בעודנו רותח על האש ובעת שנותנין אותו בכוסות מוסיפין ונותנין על הכוס משחיקת הקאוו''י כדי לבשמו ולתקנו אם יעשה כן בשבת אסור להוסיף ולתת מן הקאוו''י בכוסות והעושה כן לכשיבנה בית המקדש חייב להביא חטאת שמנה מהר''א הלוי בתשובת גינת ורדים חא''ח כלל ג' סי' ב' וע''ש עד סי' ט' מה שהאריכו בזה חכמי א''י וכתבו דהמיקל יש לו על מה לסמוך והמחמיר תע''ב ועיין בס' זרע אברהם חא''ח סימן א' ועיין בתשובת פנים מאירות סימן פ''ד ובשבות יעקב ח''א הלכות שבת: (טו) אפילו בכ''ש. הטעם בב''י דלמא פת דרכיך מתבשל אפי' בכ''ש ויש מתירין הוא דעת הטור דס''ל דלא מצינו בישול בכ''ש אלא במלח לחד לישנא בס''ט ולא מידי אחרינא וכתב המ''א לפי מה שכתבתי בס''ד בשם ב''ח יש להחמיר בכ''ש דמחזי כמבשל. (אבל בספר אליהו רבה מביא בשם תשוב' מ''ב דמותר בכלי שני): (טז) בכ''ר. כיון שהוא יבש אין בישול לאחר אפיה: (יז) שהיס''ב. פי' שאין נותנים לחם במרק כל זמן שהיס''ב ונ''ל דאותם שחותכים בצלים דק דק ונותנים לתוך המרק לא ישימו רק אחר שלא תהיה היד סולדת בו דבלחם יש קולא מחמת שנאפה כבר ואפ''ה נזהרים כ''ש בבצלים ואע''ג דאפשר דבצלים לא מתבשלים בכ''ש מ''מ י''ל דשמא הוי כמלח ללשון א' דמתבשל כמ''ש בס''ט ע''ש דלא בקיאין אנו במידי דמקרי רכיך ואסור והיינו כל זמן שהיד סולדת בו במרק. ט''ז:

ו כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר חַם שֶׁהַיָּד (יח) סוֹלֶדֶת בּוֹ, מֻתָּר לְהַנִּיחוֹ בְּשַׁבָּת עַל גַּבֵּי קְדֵרָה הַטְּמוּנָה כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמֹר חֻמּוֹ וְלֹא יִצְטַּנֵּן, וְיָכוֹל לָטוּחַ פִּיו (יט) בְּבָצֵק אִם יֵשׁ לוֹ בָּצֵק שֶׁנִּלּוֹשׁ מֵאֶתְמוֹל. אֲבָל אֵין (כ) מַנִּיחִין כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חַם כָּל כָּךְ עַל גַּבֵּי קְדֵרָה שֶׁהִיא חַמָּה כָּל כָּךְ שֶׁהָעֶלְיוֹן יָכוֹל לְהִתְחַמֵּם מֵחֻמָּהּ עַד שֶׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ.

 באר היטב (יח) סולדת. אפי' לא נתבשל כל צרכו מותר שאין כאן אלא שמירת חומו ולא יבא לידי בישול גמור ט''ז ע''ש ועיין סט''ו: (יט) בבצק. אבל בדבר המתמרח אסור כמ''ש סי' שי''ד סי''א ועי' ט''ז: (כ) חם. ובדבר יבש שרי עס''ח:

ז יֵשׁ מְפָרְשִׁים דְּהָא דְּשָׁרֵי לְהַנִּיחַ כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר חַם עַל גַּבֵּי קְדֵרָה הַטְּמוּנָה, אֲפִלּוּ כְּלִי הַתַּחְתּוֹן עַל הָאֵשׁ שָׁרֵי. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁאִם כְּלִי הַתַּחְתּוֹן עַל הָאֵשׁ, לְעוֹלָם (כא) אָסוּר.

 באר היטב (כא) אסור. דהוי כמניח ע''ג כירה לכתחלה בשבת רי''ו. וא''כ לפי מ''ש סי' רנ''ג ס''ב אם נטלו מע''ג כירה משחשיכה שרי ליתנו ע''ג קדרה ע''ש. מ''א:

ח לְהַנִּיחַ דָּבָר קַר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ עַל גַּבֵּי מֵחַם שֶׁעַל הָאֵשׁ, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדִּינוֹ כְּמַנִּיחוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה וְכָל דָּבָר שֶׁמֻּתָּר לְהַנִּיחוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁיָּבֵשׁ, מֻתָּר לְהַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי מֵחַם שֶׁעַל גַּבֵּי הָאֵשׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָוֵי כְּמַנִּיחַ עַל גַּבֵּי (כב) כִּירָה לְכַתְּחִלָּה וְאָסוּר אֲפִלּוּ אִם נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ וַאֲפִלּוּ אִם מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ וַאֲפִלּוּ אִם נוֹתְנוֹ שָׁם לִשְׁמֹר חֻמּוֹ; וְרִאשׁוֹן נִרְאֶה (כג) עִקָּר. וּמִכָּל מָקוֹם אִם הוּא תַּבְשִׁיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֹטֶב וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, אָסוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל.

 באר היטב (כב) כירה. דאפי' בדבר שאין בו משום בישול אסור להניחו ע''ג כירה דגזרינן שמא יחתה: (כג) עיקר. כיון שהקדירה מפסקת ל''ד לכירה דהתם הקדירה עומדת ע''ג האש ממש. מ''מ פכ''ב. ועיין מ''א:

ט כְּלִי רִאשׁוֹן (פי' הַכְּלִי שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ עַל הָאֵשׁ) אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ מֵעַל הָאֵשׁ מְבַשֵּׁל, כָּל זְמַן שֶׁהַיָּד (כד) סוֹלֶדֶת בּוֹ. לְפִיכָךְ אָסוּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ תַּבְלִין, אֲבָל מֶלַח מֻתָּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ כֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִירוֹ מֵעַל הָאֵשׁ, דִּצְרִיכָא מִלְחָא בִּשּׁוּלָא כְּבִישְׂרָא דְּתוֹרָא. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר לָתֵת לְתוֹךְ כְּלִי זֶה בָּשָׂר מָלִיחַ, אֲפִלּוּ הוּא (כה) שֶׁל שׁוֹר. הגה: וְנ''ל דְּבְּלֹא מָלִיחַ נָמֵי אָסוּר, אֶלָּא דְּנָקַט מָלִיחַ דִּבְלָאו הָכֵי אָסוּר מִשּׁוּם (כו) דָּם שֶׁבּוֹ. וְיֵשׁ אוֹסְרִים לָתֵת (כז) מֶלַח אֲפִלּוּ בִּכְלִי שֵׁנִי כָּל זְמַן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ; וְהַמַּחְמִיר תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה (תּוֹסָפוֹת וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק כִּירָה). וְאִם עָבַר וְנָתַן מֶלַח, אֲפִלּוּ בִּכְלִי רִאשׁוֹן אֲפִלּוּ הוּא עַל הָאֵשׁ שֶׁעָבַד אִסּוּרָא, מֻתָּר הַמַּאֲכָל דְּהַמֶּלַח (כח) בָּטֵל עַל גַּבֵּי הַמַּאֲכָל. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי הַלֶּקֶט).

 באר היטב (כד) סולדת. עיין מ''א ועיין בי''ד סי' צ''ד ס''ק ב' מש''ש בשם רש''ל: (כה) של שור. נהי דהבשר אינו מתבשל הלחלוחית שבו מתבשל. טור: (כו) דם. ומיירי שהודח אחר המליחה דאל''כ עדיין הוא אסור משום הדם שבמלח. ומ''מ פשט דעת הרב''י משמע דדוקא כשהוא עדיין מלוח אז המלח מסייע לבישול עיין מ''א: (כז) מלח. כבר כתבתי בס''ק י''ז דגם בבצלים דינא הכי כיון שהם חריפים ממהרים להתבשל ועינינו רואות דכשנותנים אותם בכ''ש רותח מתמתקים ממרירותם אחר שמונחים שם קצת שעה. ט''ז: (כח) בטל. עיין ט''ז שחולק והעלה שאין להתיר אכילה זו בשבת אלא ימתין עד לאחר השבת ע''ש ועיין מ''א. ונ''ל דמלח שעושין ממים שמבשלין אותם אין בו משום בישול דאין בישול אחר בישול. מ''א:

י אָסוּר לִתֵּן תַּבְלִין בַּקְּעָרָה וּלְעָרוֹת עֲלֵיהֶן (כט) מִכְּלִי רִאשׁוֹן.

 באר היטב (כט) מכ''ר. ואם עירה אזי הקליפה אסורה דנתבשלה בשבת ועי' במ''א:

יא אַמְבַּטִּי (פי' כְּלִי שֶׁרוֹחֵץ בּוֹ) שֶׁל מֶרְחָץ שֶׁהִיא מְלֵאָה מַיִם (ל) חַמִּין אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּלִי שֵׁנִי (תּוֹסָפוֹת וְרֹא''שׁ וְטוּר) אֵין נוֹתְנִין לָהּ מַיִם צוֹנֵן, שֶׁהֲרֵי מְחַמְּמָן הַרְבֵּה. אֲבָל נוֹתֵן הוּא (לא) מִמַּיִם חַמִּין שֶׁבְּזֶה הָאַמְבְּטִי לְתוֹךְ אַמְבְּטִי אַחֵר שֶׁל צוֹנֵן.

 באר היטב (ל) חמין. ואפי' בחמי טבריא אסור ליתן צוננין באמבטי שהומשכה מן המעיין לתוכו אלא צריך ליטול מהאמבטי בכ''ש ואח''כ יתן המים לתוכה גמ' ועיין ט''ז: (לא) ממים חמין. ואפי' מכ''ר מותר לערות לתוך מים צוננין דהתחתון גובר על העליון ומצננו טור. ואע''ג דאסור לערות על תבלין כמ''ש ס''י דהוי ככ''ר הכא שאני שמתערבין החמין עם הצוננים ומתבטל חמימותן כיון שהצוננין מרובין. ונ''ל דאסור ליתן תתיכת בשר רותח לתוך רוטב צונן דכיון שאינו מתערב מתבשל כדי קליפה וכ''מ בי''ד סי' צ''א ס''ד. מ''א ע''ש:

יב מֵחַם שֶׁפִּנָּה מִמֶּנּוּ מַיִם חַמִּין, מֻתָּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם צוֹנֵן (לב) מְרֻבִּים כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן; וּמֻתָּר לִצֹּק מַיִם חַמִּין לְתוֹךְ מַיִם צוֹנֵן, אוֹ צוֹנֵן לְתוֹךְ חַמִּין וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ בִּכְלִי רִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁמְּחַמְּמִין הַרְבֵּה. הגה: וְאִם הַמַּיִם מְרֻבִּים כָּל כָּךְ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְבַּשְּׁלוּ, רַק שֶׁיָּפִיגוּ צִנָּתָן, אֲפִלּוּ בִּכְלִי רִאשׁוֹן שָׁרֵי רַק שֶׁלֹּא יִהְיֶה עַל הָאֵשׁ (טוּר).

 באר היטב (לב) מרובים. ולא אמרינן דמצטרף הכלי דדבר שאין מתכוין אין ראוי לומר פסיק רישיה הוא ולחייב מפני שכשהוא מתכוין עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי ע''ש ועיין מ''א:

יג מֻתָּר לִתֵּן קִיתוֹן שֶׁל מַיִם אוֹ שֶׁל שְׁאָר מַשְׁקִים (לג) בִּכְלִי שֵׁנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַיִם חַמִּין, אֲבָל בִּכְלִי רִאשׁוֹן אָסוּר.

 באר היטב (לג) בכלי שני. ועיין בי''ד סי' צ''ב ס''ק מ''ה כתבתי בשם הט''ז דאם שואב בכלי ריקן מן הכלי ראשון דאותו הכלי ששואב יש לו דין כ''ר לחומרא ע''ש דלא כמהרי''ל ולעיל סי' רנ''ח כתבנו דאין לטמון כל הכלי בתוך הכלי שני דא''כ ה''ל הטמנה אלא צריך להיות מגולה למעלה. ט''ז עיין שם:

יד מֻתָּר לִתֵּן קִיתוֹן שֶׁל מַיִם אוֹ שֶׁל שְׁאָר מַשְׁקִים כְּנֶגֶד הָאֵשׁ לְהָפִיג צִנָּתָן, וּבִלְבַד שֶׁיִּתְּנֵם רָחוֹק מֵהָאֵשׁ בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְחַמֵּם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם עַד שֶׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת (פי' מִתְחַמֶּמֶת וְנִכְוֵית) בּוֹ, דְּהַיְנוּ מָקוֹם שֶׁכְּרֵסוֹ שֶׁל תִּינוֹק נִכְוֵית בּוֹ; אֲבָל אָסוּר לְקָרְבוֹ אֶל הָאֵשׁ לְמָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לְהִתְחַמֵּם שֶׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, וַאֲפִלּוּ לְהַנִּיחַ בּוֹ שָׁעָה קְטַנָּה שֶׁתָּפִיג צִנָּתוֹ, אָסוּר כֵּיוָן שֶׁיָּכוֹל לְהִתְבַּשֵּׁל שָׁם. הגה: וְהוּא הַדִּין בְּפֵרוֹת אוֹ שְׁאָר דְּבָרִים הַנֶּאֱכָלִים כְּמוֹת (לד) שֶׁהֵן חַיִּין (מָרְדְּכַי פ' כִּירָה) וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רנ''ד.

 באר היטב (לד) שהן חיין. פי' אעפ''כ אסור ליתנן סמוך לאש אבל רחוק מהאש אפי' דבר שאין נאכל כמות שהוא חי שרי ולפ''ז אסור ליתן אלונטית או כלי עופרת סמוך לאש לחממו אם הוא קרוב כ''כ שיוכל להתיך שם או לשרוף עמ''ש המ''א ס''ק יו''ד בשם הרמב''ם ויש לדחות דכאן לא ניחא ליה שישרוף או שיתיך והוי דבר שאין מתכוין. מ''א ע''ש:

טו דָּבָר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ וְהוּא יָבֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ מָרָק, מֻתָּר לְהַנִּיחוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ. הגה: וַאֲפִלּוּ נִצְטַנֵּן כְּבָר. אֲבָל אִם הוּא רוֹתֵחַ, אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מָרָק, מֻתָּר. וְיֵשׁ מְקִלִּין לוֹמַר דְּכָל שֶׁאֵין נוֹתְנוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ אוֹ הַכִּירָה מַמָּשׁ רַק סָמוּךְ לוֹ, אֲפִלּוּ (לה) נִצְטַנֵּן, מֻתָּר (הַמַּגִּיד פֶּרֶק כ''ב). וְנָהֲגוּ לְהָקֵל בָּזֶה אִם לֹא נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל סי' רנ''ג.

 באר היטב (לה) נצטנן מותר. דס''ל דאין בישול אחר בישול אפי' ברוטב ונצטנן:

טז מֻתָּר לִתֵּן אִנְפַּאנְדָה כְּנֶגֶד הָאֵשׁ בְּמָקוֹם (לו) שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשֻּׁמָּן שֶׁבָּהּ שֶׁנִּקְרָשׁ חוֹזֵר (לז) וְנִמּוֹחַ. הגה: וְכָל שֶׁכֵּן קְדֵרָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֹטֶב שֶׁנִּקְרַשׁ, שֶׁכְּשֶׁהַשֻּׁמָּן נִמּוֹחַ אֵינוֹ בְּעַיִן, (לח) דְּשָׁרֵי. (רַבִּי יְרוּחָם ח''ג) (לט) וְיֵשׁ מַחְמִירִין (ר''ן פֶּרֶק ב''ט). וְנָהֲגוּ לְהַחְמִיר, מִיהוּ בִּמְקוֹם צֹרֶךְ יֵשׁ לִסְמֹךְ אַסְּבָרָא רִאשׁוֹנָה.

 באר היטב (לו) שהיד סולדת. כתב הלבוש שיש ט''ס וצ''ל במקום שאין היס''ב דבמקום שהיס''ב אסור משום בישול ונ''ל דל''ד דהכא כיון שנתבשל כבר והוא יבש אין בו משום בישול כמ''ש סט''ו ועיין סי' רנ''ג ס''ה דאי' בהדיא כך. ט''ז ומ''א: (לז) ונימוח. דלא עביד כלום בידים אלא ממילא הוא נמחה: (לח) דשרי. מ''מ אסור מטעם בישול להאוסרים כמ''ש סט''ו: (לט) ויש מחמירין. משום דהשמן צף למעלה והוי בעין והוי נולד דדמי למשקין שזבו משא''כ בשלג דשרי כמ''ש סי' ש''ך ס''ט דכשנימוח במים אינו ניכר. ומשמע דאפילו בדיעבד אסור לאכול השומן דהוי נולד ומ''מ פשטיד''א עצמה מותרת דבשומן הבלוע בה אין איסור מידי דהוי אחתיכת בשר שמותר לחמם כמ''ש הרב''י ואכתוב בסמוך. ואפשר דכיון דנאסר השומן בעין חוזר ונבלע בפשטיד''א ונאסרה כמ''ש בי''ד סי' קי''ג ס''ג. ומ''מ יש להקל בדיעבד כמ''ש רמ''א. ונ''ל דמותר ליתן הפשטיד''א קודם שהוסק התנור כמ''ש סוף סי' רנ''ג דאפילו בנותן קדירה קודם שהוסק פטור אבל אסור וכ''ש הכא דיש מתירין ליתן אפי' אחר שהוסק לכל הפחות יש להתיר קודם שהוסק ומ''מ אין להקל בפני ע''ה ויש לעשות על ידי עכו''ם. כתב הב''י נראה אפילו למאן דמחמיר מותר להחם בשבת חתיכות בשר שמן אעפ''י שמקצתו זב כיון דדבר מועט הוא הנפשר לא חשיב ושרי לכ''ע עכ''ל וכתב א''ז דמותר להשים כד של יין שיש בו קרח על התנור כדי לפשר הקרח. כתב הרמב''ם פ''ט אחד נתן האור ואחד העצים ואחד הקדרה ואחד המים ואחד הבשר ואחד הגיס כולם חייבים משום מבשל שכל העושה דבר מצרכי הבישול ה''ז מבשל אבל נתן אחד הקדרה ואחד המים ואחד האור ואחד העצים ואחד הגיס ב' האחרונים חייבים. אבל נותן האור לא מתחייב כיון שהאור היה מתכבה ולא היה התבשיל מתבשל אם לא היה השני נותן העצים אבל ברישא מיירי שהביאו שניהם האור והעצים ביחד כ''מ בשם ר''י בי רב. וצ''ל דמיירי שלא הצית האש אלא הביאו ממקום אחר ונתנו פה דאלו הציתו חייב משום מבעיר. ורש''י פי' דכשמוליך גחלת ממקום למקום היא מתלבה מרוח הליכתו וחייב משום מבעיר ועיין ר''ל בן חביב סי' כ''א. וכתב המ''מ ויש אומרים שאין חיוב ההגסה אלא בהגסה ראשונה אבל משהגיס פעם א' דבלא מגיס מתבשל ופטור וכ''ד הרמב''ן והרשב''א. ובודאי לד''ה כל שאין בבישולו חיוב כגון מבושלת כל צרכו אין בהגסתו חיוב עכ''ל. וב''י סי' רנ''ג כתב בשם הכלבו דמגיס חייב משום מבשל אפי' בקדרה מבושלת כל צרכו כל זמן שהיא על האש ע''ש:

יז אָסוּר לִתֵּן צוֹנֵן עַל הַמֵּחַם, אֲפִלּוּ לְהַפְשִׁיר, כָּל שֶׁהַמֵּחַם חַם כָּל כָּךְ שֶׁאִלּוּ הָיָה מַנִּיחוֹ שָׁם הַרְבֵּה הָיָה בָּא לִידֵי בִּשּׁוּל, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה הַיָד סוֹלֶדֶת בּוֹ, שֶׁדִּין מַנִּיחַ עַל גַּבֵּי מֵחַם כְּדִין מַנִּיחַ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה; וְאִם אֵינוֹ חַם כָּל כָּךְ, מֻתָּר.

יח הָאִלְפָּס וְהַקְּדֵרָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרֻתָּחִין מֵעַל גַּבֵּי הָאוּר, אִם לֹא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ אֵין מוֹצִיאִין בְּכַף מֵהֶם שֶׁנִּמְצָא מֵגִיס וְאִיכָּא מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל וְאִם נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ מֻתָּר אֲבָל צֶמֶר לְיוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁקָּלַט הָעַיִן (מ) אָסוּר לְהָגִיס בּוֹ (פי' לְנַעְנֵעַ אוֹתוֹ בְּכַף). הגה: (מא) וּלְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לִזָּהֵר אַף בִּקְדֵרָה בְּכָל עִנְיָן. (פִּסְקֵי מהרי''ו).

 באר היטב (מ) אסור. דבזה יש משום צובע: (מא) ולכתחלה וכו'. והעולם נהגו היתר במיני קטניות שמוציאין אותו בכף כיון דא''א בענין אחר ויש להם על מי שיסמוכו עיין מ''ש סי' רנ''ג סעיף ד' מ''א. וט''ז כתב נלע''ד דהוצאה בעלמא בלי שום היפך בקדירה אלא ליקח חתיכה אין כאן זהירות אף ע''פ שלא נתבשל כל צרכו אסור אפילו בהוצאה שנמצא מגיס מ''מ בנגמר כל צרכו אין להחמיר בהוצאה רק שיחמיר להפוך בקדרה הרוצה להחמיר ועיין סוף סי' שכ''א ועיין בפנים מאירות סי' פ''ד:

יט אָסוּר לָטוּחַ שֶׁמֶן וְשׁוּם עַל הַצְּלִי בְּעוֹדוֹ כְּנֶגֶד (מב) הַמְּדוּרָה אֲפִלּוּ נִצְלָה הַצָּלִי מִבְּעוֹד יוֹם דְּמִכָּל מָקוֹם יִתְבַּשֵּׁל הַשּׁוּם וְהַשֶּׁמֶן.

 באר היטב (מב) המדורה. וה''ה במעבירו מהאש כל זמן שהוא רותח שהיס''ב אסור לטוח עליו שום דהא עדיין כ''ר הוא וכ''כ הפוסקים ביו''ד סי' צ''ד ס''ק כ''ה בדבר שהוא גוש אפי' בכ''ש מבשל וכ''ש צלי ע''ש והרבה אין יודעים להזהר כשצולין אווזא וכשמוציאין אותה בעודה רותחת מושחין עליה שום וזהו איסור כל זמן שהיס''ב ט''ז. וכתב המ''א ונ''ל דבשומן מותר לטוחו דאין בו משום בישול כמ''ש סי''ו ומשום נולד ליכא כיון דאינו בעין ובלבד שלא ירסקו בידים רק יניחנו עליו מעט מעט והוא נימוח מאליו ואפשר דזהו מיקרי בעין מידי דהוי אקדירה שיש בה רוטב וצ''ע עכ''ל ומכאן ראיה שמותר לטוח שומן אווזא שנקפה ע''ג מיני קמחים וקטניות כגון לאקשי''ן ערביזי''ן היר''ז שנותנים ע''ג קערה. א''ז בשם דרישה (ובספר אליהו רבה הניח קצת בצ''ע ע''ש):

הלכות הנהגת אדם בבוקר

סימן א - דין השכמת הבוקר
סימן ב - דין לבישת בגדים
סימן ג - הנהגת בית הכסא
סימן ד - דיני נטילת ידים
סימן ה - כונת הברכות
סימן ו - דין ברכת אשר יצר ואלהי נשמה ופרושיו
סימן ז - דין לברך ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים

הלכות ציצית

סימן ח - הלכות ציצית ועטיפתו
סימן ט - איזה בגדים חיבים בציצית ואיזה פטורים מציצית
סימן י - דיני כנפות הטלית
סימן יא - דיני חוטי הציצית
סימן יב - דברים הפוסלים בציצית
סימן יג - דיני ציצית בשבת
סימן יד - דיני ציצית שעשאן עכו''ם ונשים וטלית שאולה
סימן טו - אם להתיר ציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית
סימן טז - שעור טלית
סימן יז - מי הם חיבין בציצית
סימן יח - זמן ציצית
סימן יט - זמן ברכת ציצית
סימן כ - דיני לקיחת ומכירת טלית
סימן כא - כדת מה לעשות בציציות שנפסקו ובטליתות ישנים
סימן כב -
סימן כג - דיני ציצית בבית הקברות
סימן כד - הנהגת לבישת הציצית ושכרה וענשה

הלכות תפילין

סימן כה - דיני תפלין בפרטות
סימן כו - דין מי שאין לו אלא תפלה אחת
סימן כז - מקום הנחתן ואפן הנחתן
סימן כח - דיני חליצת התפלין
סימן כט -
סימן ל - זמן הנחתן
סימן לא - דין תפלין בשבת ויום טוב
סימן לב - סדר כתיבת התפלין
סימן לג - דין תקוני התפלין ודין הרצועות
סימן לד - סדר הנחת הפרשיות בתפלין והמהדרים אשר להם ב' זוגות תפלין
סימן לה - דין מנין השטין
סימן לו - דקדוק כתיבתן
סימן לז - זמן הנחת התפלין
סימן לח - מי הם חיבין בתפלין והפטורים
סימן לט - מי הם הכשרים לכתב תפלין ולקנות מהם
סימן מ - דין איך לנהג בקדשת התפלין
סימן מא - הנושא משאוי איך ינהג בתפלין
סימן מב - אם מתר לשנות תפלין של יד לשל ראש
סימן מג - דין איך להתנהג בתפלין בהכנסו לבית הכסא
סימן מד - אסור שנה בתפלין
סימן מה - דין תפלין בבית הקברות ובית המרחץ

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

סימן מו - הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
סימן מז - דיני ברכת התורה
סימן מח - (אומרים פרשת התמיד ו) פסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד.
סימן מט - שיכול לומר קריאת שמע בעל פה
סימן נ - טעם למה אומרים משנת איזהו מקומן
סימן נא - דיני תפלה מן ברוך שאמר עד ישתבח
סימן נב - דין מי ששהה לבוא לבית הכנסת עד ישתבח
סימן נג - דין מי הראוי לירד לפני התבה
סימן נד - דינים השיכים לישתבח
סימן נה - דיני קדיש
סימן נו - דין ענית הקדיש על ידי הקהל
סימן נז - דין ברכו ועניתו

הלכות קריאת שמע

סימן נח - הלכות קריאת שמע וברכותיה
סימן נט - דין ברכה ראשונה ביוצר
סימן ס - דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כונה
סימן סא - דין כמה צריך לדקדק ולכון בקריאת שמע
סימן סב - מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו
סימן סג - לישב בשעת קריאת שמע ושלא יישן
סימן סד - דין הטועה בקריאת שמע
סימן סה - הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור קוראין קריאת שמע או שהפסיק בשעת הקריאה,
סימן סו - באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק
סימן סז - דין ספק אם קרא קריאת שמע
סימן סח - שלא להפסיק בפיוטין
סימן סט - דין פורס על שמע
סימן ע - מי הם הפטורים מקריאת שמע
סימן עא - אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע
סימן עב - דין נושאי המטה והמנחמים והמלוין
סימן עג - הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג
סימן עד - שלא לברך כשאיבריו רואין את הערוה
סימן עה - להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע וכן שלא לקרותה כנגד הערוה,
סימן עו - להזהר מצואה בשעת קריאת שמע
סימן עז - שלא לקרות כנגד מי רגלים
סימן עח - מי שנצטרך להטיל מים בשעת קריאה
סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה
סימן פ - מי שאינו יכול להשמר מהפיח
סימן פא - דין צואת קטן
סימן פב - דין צואה יבשה
סימן פג - דיני בית הכסא בקריאת שמע
סימן פד - אם מתר לקרות במרחץ
סימן פה - באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע
סימן פו - צריך להרחיק מן מים סרוחים
סימן פז - כמה צריך להרחיק בשעת קריאת שמע מן גרף של רעי
סימן פח - בעל קרי מתר בקריאת שמע

הלכות תפילה

סימן פט - הלכות תפלה וזמנה
סימן צ - מקום הראוי להתפלל. ולהתפלל עם הצבור ודין ההולך בדרך
סימן צא - שיאזר מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה
סימן צב - הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה
סימן צג - קדם שיתפלל צריך לשהות
סימן צד - צריך לכון נגד ארץ ישראל, ודין הרוכב או יושב בספינה
סימן צה - כוון איבריו בשעת תפלה
סימן צו - שימנע כל הטרדות כדי שיכון
סימן צז - שלא יגהק ושלא יפהק בשעת התפלה
סימן צח - צריך שיהיה לו כונה בתפלתו
סימן צט - דין שתוי ושכור לתפלה
סימן ק - תפלת המועד צריך לסדר
סימן קא - שצריך לכון בכל הברכות, ושיכול להתפלל בכל לשון
סימן קב - שלא להפסיק כנגד המתפלל
סימן קג - מי שנזדמן לו רוח בתפלתו או עטוש
סימן קד - שלא להפסיק בתפלה
סימן קה - דין המתפלל ב' תפלות
סימן קו - מי הם הפטורים מתפלה
סימן קז - המספק אם התפלל, ודין תפלת נדבה
סימן קח - מי שלא התפלל לסבת טעות, או אנס או במזיד
סימן קט - דין איך יתנהג היחיד לכון בתפלתו עם הצבור
סימן קי - היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובית המדרש
סימן קיא - דין סמיכות גאלה לתפלה
סימן קיב - שלא להפסיק לא בשלשה ראשונות ולא בשלשה אחרונות
סימן קיג - דיני הכריעות בי''ח ברכות
סימן קיד - דין הזכרת הרוח וגשם וטל
סימן קטו - טעם ברכת אתה חונן
סימן קטז - פרוש ברכת רפאנו
סימן קיז - דיני ברכת השנים
סימן קיח - חתימת ברכת השיבה
סימן קיט - דין הרוצה להוסיף בברכות
סימן קכ - שראוי לומר רצה בכל תפלה
סימן קכא - דיני מודים
סימן קכב - דינים השיכין בין י''ח ליהיו לרצון
סימן קכג - דיני הכריעות בסיום י''ח ברכות
סימן קכד - דין הנהגת שליח צבור בי''ח הברכות, ודין ענית אמן
סימן קכה - דיני קדשה
סימן קכו - דין שליח צבור שטעה
סימן קכז - דין מודים דרבנן

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

סימן קכח - דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן
סימן קכט - באיזה תפלות נושאים כפים
סימן קל - רבונו של עולם שאומרים בשעת נשיאת כפים

הלכות נפילת אפים

סימן קלא - דיני נפילת אפים
סימן קלב - דיני קדשת ובא לציון
סימן קלג - דין ברכו בשבת
סימן קלד - סדר והוא רחום, והגבהת התורה

הלכות קריאת ספר תורה

סימן קלה - סדר קריאת התורה ביום ב' וה'
סימן קלו - מי הם הנקראים לספר תורה בשבת
סימן קלז - כמה פסוקים צריכים לקרא לכל אחד
סימן קלח - שלא לשיר בפרשה פחות מג' פסוקים
סימן קלט - סדר קריאת התורה וברכותיה
סימן קמ - דיני הפסק בברכת התורה
סימן קמא - דיני קורא והמקרא
סימן קמב - דין מי שקרא וטעה, ובמקום שאין שם מי שיודע לקרות בדיוק
סימן קמג - דין אם נמצאת ספר תורה מטעה, ויתר דיני הספר
סימן קמד - שלא לדלג בתורה מענין לענין, ודיני ההפטרה
סימן קמה - דיני המתרגמין
סימן קמו - שלא לדבר בשעת הקריאה
סימן קמז - דיני גלילת ספר תורה
סימן קמח - שלא יפשיט שליח צבור התבה
סימן קמט - שהצבור לא יצאו מבית הכנסת עד שיצניע ספר תורה

הלכות בית הכנסת

סימן קנ - בנין בית הכנסת, ושיהיה גבוה
סימן קנא - דיני קדשת בית הכנסת
סימן קנב - שלא לסתר שום בית הכנסת
סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת
סימן קנד - דיני תשמיש קדושה ונרות בית הכנסת
סימן קנה - לילך מבית הכנסת לבית המדרש

הלכות משא ומתן

סימן קנו - סדר משא ומתן

הלכות נטילת ידים

סימן קנז - דיני זמן קביעות סעודה
סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה
סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו
סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה
סימן קסא - דיני חציצה בנטילה
סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה
סימן קסג - דין מי שאין לו מים, והמאכיל לאחרים
סימן קסד - שיכול להתנות על הנטילה
סימן קסה - דין העושה צרכיו ורוצה לאכל

הלכות בציעת הפת

סימן קסו - דין הפסקה בין בציעה לנטילה
סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע
סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין

הלכות דברים הנוהגים בסעודה

סימן קסט - דין שמש הסעדה
סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעדה
סימן קעא - שלא לנהג בזיון באכלין
סימן קעב - מי שהכניס אכלין ומשקין לפיו בלא ברכה
סימן קעג - דין מים אמצעיים
סימן קעד - דין ברכת היין בסעדה
סימן קעה - דיני ברכת הטוב והמטיב על היין
סימן קעו - שהפת פוטר את הפרפרת
סימן קעז - דברים הבאים בתוך הסעדה ואחר הסעדה מה דינם
סימן קעח - איזה דברים קרויים הפסק בסעדה
סימן קעט - איזה דברים קרויין הסח הדעת בסעדה שצריך לחזר ולברך
סימן קפ - דיני פרורי הפת

הלכות מים אחרונים

סימן קפא - דיני מים אחרונים

הלכות ברכת המזון

סימן קפב - דין כוס ברכת המזון, ושלא יהא פגום
סימן קפג - המברך איך יתנהג בכוס של ברכת המזון
סימן קפד - לקבע ברכה במקום סעדה, ועד כמה יכול לברך מי ששכח ולא ברך
סימן קפה - לברך ברכת המזון בקול רם, ויתר פרטים בברכת המזון
סימן קפו - אם נשים וקטנים חיבים בברכת המזון
סימן קפז - דיוקים בנסח ברכת המזון
סימן קפח - נסח ברכה ג', ודיני ברכת המזון בשבת, והטועה בברכת המזון
סימן קפט - נסח ברכה רביעית ודיניה
סימן קצ - שתית היין אחר הברכה ודיניו
סימן קצא - אם הפועלים מחיבים לברך
סימן קצב - ברכת זמון בג' או בעשרה
סימן קצג - אם מצטרפין לזמון אם לאו
סימן קצד - שלשה שאכלו כאחד ונפרדו, לענין הזמון מה דינם
סימן קצה - חבורות שאוכלים בהרבה מקומות מה דינם
סימן קצו - מי שאכל דבר אסור אם מצטרף לזמון
סימן קצז - דין צרוף לזמון שלשה או עשרה
סימן קצח - אחד נכנס אצל שלשה שאכלו
סימן קצט - על מי מזמנים ועל מי אין מזמנים
סימן ר - דין המפסיק כדי לברך
סימן רא - מי הוא המברך

הלכות ברכת הפירות ושאר ברכות

סימן רב - דיני ברכת פרות האילן
סימן רג - דיני ברכת פרות הארץ
סימן רד - דיני הברכות ליתר מאכלים
סימן רה - ברכת ירקות
סימן רו - דיני הפסק וטעות בברכת הפרות
סימן רז - דין ברכה אחרונה על הפרות
סימן רח - דין ברכה מעין ג' אחרי (ה' מיני) פרות וה' מיני דגן
סימן רט - דיני טעות וספק בברכת היין
סימן רי - האוכל פחות מכזית מה דינו
סימן ריא - דיני קדימה בברכת הפרות
סימן ריב - שהעקר פוטר הטפל
סימן ריג - מי שיצא (אם) מוציא אחרים
סימן ריד - בכל ברכה צריך להיות שם ומלכות
סימן רטו - ענית אמן אחר הברכות

הלכות ברכת הבשמים

סימן רטז - דיני ברכת הריח
סימן ריז - ברכת הבשמים והמגמר

הלכות ברכת הניסים

סימן ריח - ברכות הנעשים על הנסים

הלכות ברכות ההודאות

סימן ריט - ברכת הודאות היחיד
סימן רכ - הטבת חלום ותעניתו
סימן רכא - ברכת הודאת הגשמים
סימן רכב - ברכת הודאת הטוב והרע
סימן רכג - מי שילדה אשתו, ומת מורישו, ובנה בית חדש, וקנה כלים חדשים מה מברך,

הלכות ברכות

סימן רכד - דיני ברכות פרטיות
סימן רכה - דיני ברכת שהחינו
סימן רכו - הרואה פרחי האילן מה מברך
סימן רכז - ברכת הזקים
סימן רכח - ברכת ימים ונהרות הרים וגבעות
סימן רכט - ברכת הקשת וחמה בתקופתה
סימן רל - דין קצת ברכות פרטיות
סימן רלא - שכל כונותיו יהיו לשם שמים

הלכות תפילת המנחה

סימן רלב - דברים האסורים לעשות בשעת המנחה
סימן רלג - זמן תפלת המנחה
סימן רלד - הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה

הלכות קריאת שמע ותפילה של ערבית

סימן רלה - זמן קריאת שמע של ערבית
סימן רלו - דין ברכות קריאת שמע של ערבית
סימן רלז - סדר תפלת ערבית
סימן רלח - לקבע עתים לתורה בלילה
סימן רלט - דין קריאת שמע על מטתו

הלכות צניעות

סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו
סימן רמא - שלא להשתין ערם בפני מטתו

הלכות שבת

סימן רמב - להזהר בכבוד שבת
סימן רמג - דין המשכיר שדה ומרחץ לעכו''ם
סימן רמד - איזה מלאכות יכול העכו''ם לעשות בעד הישראל
סימן רמה - ישראל ועכו''ם שתפין, איך יתנהגו בשבת
סימן רמו - דיני השאלה והשכרה לעכו''ם בשבת
סימן רמז - דין אינם יהודי המביאים כתבים בשבת
סימן רמח - דין המפליג בספינה וההולך בשירא בשבת
סימן רמט - דינים השיכים לערב שבת
סימן רנ - הכנת הסעדות לשבת
סימן רנא - שלא לעשות מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה
סימן רנב - מלאכות המתרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת,
סימן רנג - דין כירה ותנור לתן עליה הקדרות בערב שבת
סימן רנד - דיני תבשילין המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת
סימן רנה - הכנת האש קדם הכנסת שבת
סימן רנו - ששה תקיעות שהיו תוקעין בערב שבת
סימן רנז - דיני הטמנת חמין
סימן רנח - שמתר להשים ערב שבת דבר קר על קדרה חמה
סימן רנט - כמה דיני הטמנה וטלטולם
סימן רס - דיני הכנסת שבת
סימן רסא זמן הדלקת נרות לשבת
סימן רסב - לקדש השבת בשלחן ערוך ובכסות נקיה
סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המענן
סימן רסד - דיני הפתילה והשמן
סימן רסה - דין כלים הנתנים תחת הנר
סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך
סימן רסז - דיני התפלה בערב שבת
סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת
סימן רסט - דין הקדוש בבית הכנסת
סימן ער - לומר משנת במה מדליקין
סימן רעא - דיני קדוש על היין
סימן ערב - על איזה יין מקדשים
סימן רעג - שיהיה הקדוש במקום סעדה
סימן רעד - דיני בציעת הפת בשבת
סימן ערה - דברים האסורים לעשות לאור הנר בשבת
סימן רעו - דיני נר שהדליק עכו''ם בשבת
סימן רעז - שלא לגרם כבוי הנר
סימן רעח - שיכול לכבות הנר בשביל החולה
סימן רעט - דיני טלטול הנר בשבת
סימן רפ - תשמיש המטה בשבת
סימן רפא - שלא יכרע ב'ולך אנחנו מודים, '
סימן רפב - קריאת התורה והמפטיר בשבת
סימן רפג - למה אין מוציאין שני ספרי תורות בשבת
סימן רפד - דיני הפטרה וברכותיה
סימן רפה - לקרא הפרשה שנים מקרא, ואחד תרגום
סימן רפו - דיני תפלת מוסף בשבת
סימן רפז - נחום אבלים ובקור חולים בשבת
סימן רפח - דין (תענית ודין) תענית חלום בשבת
סימן רפט - סדר סעדת שחרית של שבת
סימן רצ - בשבת ישלים מאה ברכות בפרות
סימן רצא - דין שלש סעדות
סימן רצב - דין תפלת מנחה בשבת
סימן רצג - דיני ערבית במוצאי שבת
סימן רצד - דיני הבדלה בתפלה
סימן רצה - הבדלה שעושה שליח צבור
סימן רצו - דיני הבדלה על היין
סימן רצז - דיני בשמים להבדלה
סימן רחצ - דיני נר הבדלה
סימן רצט - שלא לאכל ולא לעשות שום מלאכה קדם שיבדיל
סימן ש - שיסדר שלחנו במוצאי שבת
סימן שא - באיזה כלים מתר לצאת בשבת ואיזה מהם אסורים
סימן שב - דיני נקוי וקפול הבגדים בשבת
סימן שג - דיני תכשיטי אשה
סימן דש - על איזה עבד מצוה על שביתתו
סימן שה - במה בהמה יוצאה בשבת
סימן שו - באיזה חפצים מתר לדבר בשבת
סימן שז - דיני שבת התלוים בדבור
סימן שח - דברים המתרים והאסורים לטלטל בשבת
סימן שט - טלטול על ידי דבר אחר אם מתר בשבת
סימן שי - דיני מקצה בשבת
סימן שיא - דיני מת בשבת ושאר טלטול מן הצד
סימן שיב - הנצרך לנקביו במה מקנח בשבת
סימן שיג - טלטול דלת וחלון והמנעול בשבת
סימן שיד - דברים האסורים משום בנין וסתירה בשבת
סימן שטו - דברים האסורים משום אהל בשבת
סימן שטז - צידה האסורה ומתרת בשבת (ושלא ישפשף הרק)
סימן שיז - דין קשירה ועניבה בשבת
סימן שיח - דין המבשל בשבת
סימן שיט - דין הבורר בשבת
סימן שכ - דיני סחיטה בשבת
סימן שכא - דיני תולש בשבת ודין טוחן ודיני תקוני מאכל או מעבד ולש
סימן שכב - דין נולד בשבת
סימן שכג - דיני השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותקונן וטבילתן בשבת
סימן שכד - דין הכנת מאכל לבהמה לשבת
סימן שכה - עכו''ם שעשה מלאכה בעד ישראל
סימן שכו - דיני רחיצה בשבת
סימן שכז - דיני סיכה בשבת
סימן שכח - דין חולה בשבת
סימן שכט - על מי מחללין שבת
סימן של - דיני יולדת בשבת
סימן שלא - דין מילה בשבת
סימן שלב - שלא לילד הבהמה בשבת
סימן שלג - שלא לפנות אוצר בשבת
סימן שלד - דיני דלקה בשבת
סימן שלה - דין חבית שנשברה
סימן שלו - אם מתר לילך על גבי העשבים, וכן באילן
סימן שלז - דין כבוד הבית ודבר שאינו מתכון
סימן שלח - דברים האסורים בשבת משום השמעת קול
סימן שלט - כמה דינים פרטיים הנוהגין בשבת
סימן שמ - כמה דינין מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות
סימן שמא - התר נדרים בשבת
סימן שמב - בין השמשות מתר לעשות דברים שאסרו חז''ל משום גזרה
סימן שמג - דיני קטן בשבת
סימן שדמ - דין ההולך במדבר בשבת
סימן שמה - דין ארבע רשיות בשבת
סימן שמו - דיני עירובין מן התורה
סימן שמז - על איזה הוצאה חיב מן התורה
סימן שמח - דין המושיט מרשות לרשות
סימן שמט - דין ארבע אמות ברשות הרבים
סימן שנ - דין המוציא ראשו ורבו מרשות לרשות
סימן שנא - דין המושיט ידו לצנור ברשות הרבים לשתות
סימן שנב - הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות
סימן שנג - דיני זיזין ברשות הרבים
סימן שנד - דיני בור ואשפה ברשות הרבים
סימן שנה - דיני גזוזטרא ובית הכסא
סימן שנו - דין אמת המים העוברת בחצר
סימן שנז - דיני חצר פחות מד' אמות וביב
סימן שנח - דין איזה מקומות נקראים מקפים לדירה
סימן שנט - דין רחבה שאחורי הבתים
סימן שס - דין הקף מחצות לשבת
סימן שסא - דין גג הסמוך לרשות הרבים
סימן שסב - איזה מחצה קרויה מחצה לטלטל
סימן שסג - דיני מבוי ולחי
סימן שסד - דין מבוי המפלש ועשוי כנדל
סימן שסה - דין מבוי שנפרץ
סימן שסו - דין ערוב לחצר שהרבה בני אדם דרים בו
סימן שסז - אם אשה יכולה לערב
סימן שסח - דין אם אחר שערבו נתקלקל הערוב
סימן שסט - באיזה אפן מקנין הערוב
סימן שע - דיני שתוף בערוב
סימן שעא - כשאחד מבני חצר נפרד משם או מת
סימן שעב - דיני שתפי הדירות לערוב
סימן שעג - דין שתי גזזטראות בשתי עליות
סימן שעד - נסתם בשבת פתח או חלון במקום שערב בו
סימן שעה - מה הם הדברים השרוים בחצר שאינם אוסרים
סימן שעו - בור ובאר שבין שתי חצרות
סימן שעז - דין ב' עליות זו כנגד זו הפתוחות לחצר
סימן שעח - דין חצרות הפתוחות זו לזו
סימן שעט - דין חצרות ובתים ביניהם
סימן שפ - דיני בטול רשות
סימן שפא - דיני המבטל רשותו ועבר והוציא
סימן שפב - אם דירת עכו''ם מעכבת בערובו
סימן שפג - כשאין העכו''ם בבית אינו מעכב
סימן שפד - עכו''ם אכסנאי אם מעכב
סימן שפה - דין צדוקי ומומר בערוב
סימן שפו - דיני שתוף בערוב
סימן שפז - שתפין במבוי צריכין לערב בחצרות
סימן שפח - דין אם לא ערבו החצרות יחד וגם לא נשתתפו במבוי
סימן שפט - עכו''ם שיש לו חלון פתוח למבוי
סימן שצ - מבוי שצדו אחד עכו''ם וצדו אחד ישראל
סימן שצא - דין בטול רשות למי ששכחו לערב
סימן שצב - דיני ערובין לעיר
סימן שצג - דין ערוב ביום טוב שחל בערב שבת ודין בין השמשות לערב
סימן שצד - ספק ערוב מה דינו
סימן שצה - דיני ברכת ערוב

הלכות תחומין

סימן שצו - דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת
סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה
סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה
סימן שצט - במה מודדין התחומין ומקום המדידה ומי הוא המודד
סימן ת - מי שישב לו בדרך לנוח ולא ידע אם הוא בתחום אם לאו
סימן תא - מי שישן בדרך וחשכה לו, קונה אלפים אמה לכל רוח
סימן תב - דין חריץ מים בין שני תחומין
סימן תג - דין בקעה שהקיפוה עכו''ם
סימן תד - דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים
סימן תה - דין היוצא חוץ לתחום
סימן תו - מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת
סימן תז - מי הם שיכולין לילך חוץ לתחום

הלכות עירובי תחומין

סימן תח - דין הנחת הערוב וקנית השביתה
סימן תט - דין מקום נתינת הערוב
סימן תי - דין המחזיק בדרך כדי לקנות שביתה
סימן תיא - מי שהיה ביתו במזרח ונתן הערוב במערב
סימן תיב - דין החולק ערובו
סימן תיג - דין המערב לרבים
סימן תיד - שלא לערב אלא לדעתו
סימן תטו - שלא לערב ערובי תחומין אלא לדבר מצוה
סימן תטז - דין ערובי תחומין ביום טוב שחל להיות סמוך לשבת

הלכות ראש חודש

סימן תיז - הלכות ראש חדש
סימן תיח - דין תענית בראש חדש
סימן תיט - מצוה להרבות בסעדה בראש חדש
סימן תכ - אם הנשים רשאות לקונן בראש חדש
סימן תכא - קריאת ובראשי חדשיכם בפסוקי דזמרה
סימן תכב - סדר התפלה והלל בראש חדש
סימן תכג - סדר קריאת התורה בראש חדש
סימן תכד - דין הזכרת יעלה ויבא בברכת המזון
סימן תכה - דיני ראש חדש שחל להיות בשבת
סימן תכו - ברכת הלבנה וזמנה
סימן תכז - כשראש חדש ב' ימים היאך כותבין בשטרות
סימן תכח - סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות

הלכות פסח

סימן תכט - שאין נופלין על פניהם כל ניסן
סימן תל -
סימן תלא - זמן בדיקת החמץ
סימן תלב - דין ברכת בדיקת חמץ
סימן תלג - בדיקת חמץ
סימן תלד - דינים הנוהגים תכף אחר הבדיקה
סימן תלה - דין מי שלא בדק בליל י''ד
סימן תלו - דין המפרש בים והיוצא בשירא
סימן תלז - המשכיר בית לחברו על מי חל חובת בעור
סימן תלח - עכבר שנכנס למקום בדוק וככר בפיו
סימן תלט - דין מי שבדק ולא מצא מספר ככרות שהניח
סימן תם - דין חמצו של עכו''ם שהפקד אצל ישראל
סימן תמא - דיני מי שהלוה על חמץ
סימן תמב - דין תערבת חמץ
סימן תמג - דין חמץ בערב פסח לאחר שש
סימן תמד - דין ערב פסח שחל להיות בשבת
סימן תמה - דין בעור חמץ
סימן תמו - דין מי שמוצא חמץ בתוך המועד
סימן תמז - דיני תערבת חמץ בתוך הפסח
סימן תמח - דין חמץ שעבר עליו הפסח
סימן תמט - דין חמץ שנמצא בחנות ישראל והפועלים אינם יהודים או בהפך
סימן תנ - דין ישראל ואינו יהודי שיש להם שתפות
סימן תנא - דיני הגעלת כלים
סימן תנב - זמן הגעלת הכלים
סימן תנג - דיני החטים וטחינתם למצות
סימן תנד - באיזה מצה אינו יוצא ידי חובתו
סימן תנה - דין מים שלנו
סימן תנו - שעור כמות לישת המצות
סימן תנז - דין הנהגת החלה בעסת מצה
סימן תנח - מצוה ללוש המצה בערב פסח
סימן תנט - מקום וסדר לישת המצות
סימן תס - דיני מצת המצוה
סימן תסא - דיני אפית המצה
סימן תסב - דין מי פרות אם מחמיצין
סימן תסג - אם מתר לחרך שני שבלים יחד ודיני כרמל
סימן תסד - חרדל שנתערב בתוכו קמח
סימן תסה - דיני מורסן בפסח
סימן תסו - אם הרק ומי רגלים ודומיו מחמיצים
סימן תסז - דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה
סימן תסח - שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות
סימן תסט - שלא ליחד בשר לפסח
סימן תע - שהבכורות מתענין בערב פסח
סימן תעא - בערב פסח אחר שעה עשירית אסור לאכל פת
סימן תעב - דיני הסבה וארבע כוסות
סימן תעג - דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס השני
סימן תעד - על כוס ב' אין מברכין
סימן תעה - יתר דיני הסדר
סימן תעו - מנהג אכילת צלי בליל פסח
סימן תעז - דיני אכילת האפיקומן
סימן תעח - שלא לאכל אחר אכילת האפיקומן
סימן תעט - ברכת המזון על כוס שלישי
סימן תפ - סדר כוס רביעי
סימן תפא - שלא לשתות אחר ארבע כוסות
סימן תפב - מי שאין לו מצה שמורה
סימן תפג - דין מי שאין לו יין
סימן תפד - דין מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים
סימן תפה - דין מי שנשבע שלא לאכל מצה
סימן תפו - שעור כזית
סימן תפז - סדר תפלת ערבית של פסח
סימן תפח - דין סדר תפלת שחרית של פסח
סימן תפט - סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העמר
סימן תצ - סדר תפלת יום שני ותפלת חלו של מועד
סימן תצא - סדר הבדלה במוצאי יום טוב
סימן תצב - תענית שני וחמישי ושני אחר המועדים
סימן תצג - דינים הנוהגים בימי העמר
סימן תצד - סדר תפלת חג השבועות

הלכות יום טוב

סימן תצה - איזה מלאכות אסורים ביום טוב
סימן תצו - דיני יום טוב שני של גליות
סימן תצז - דיני הכנה ביום טוב
סימן תצח - דיני שחיטה ביום טוב
סימן תצט - דין מליגה ומליחה ביום טוב
סימן תק - הנצרך לבשר ביום טוב היאך יתנהג, וסדר מליחתו
סימן תקא - עצים האסורים והמתרים ביום טוב
סימן תקב - דיני האש ביום טוב
סימן תקג - שלא להכין מיום טוב לחברו
סימן תקד - דין התבלין ביום טוב
סימן תקה - דין החולב בהמה ביום טוב
סימן תקו - דיני לישה ביום טוב
סימן תקז - דין אפיה ביום טוב
סימן תקח - דברים האסורים ביום טוב להכנת צלי
סימן תקט - כמה דינים פרטיים להלכות יום טוב
סימן תקי - כמה דברים האסורים לעשות ביום טוב ואיזה מהם מותרים על ידי שנוי,
סימן תקיא - הבערה ולהחם מים מתר ביום טוב
סימן תקיב - שלא לבשל לצרך עכו''ם ביום טוב
סימן תקיג - דין ביצה שנולדה ביום טוב
סימן תקיד - שלא לכבות ביום טוב
סימן תקטו - דין דברים הבאים ביום טוב חוץ לתחום
סימן תקטז - דין איזה דברים מתרים לשלח ביום טוב
סימן תקיז - באיזה אפן מתר לקח ביום טוב מן החנוני מיני מאכל
סימן תקיח - דיני הוצאה מרשות לרשות ביום טוב
סימן תקיט - צירי דלתות מתר להסיר ולהחזיר לצרך יום טוב
סימן תקכ - לכבד הבית
סימן תקכא - דין שלשול פרות ביום טוב ממקום למקום
סימן תקכב - קצת דברים האסורים לטלטל ביום טוב
סימן תקכג - דינים הנוהגין בבהמות ביום טוב
סימן תקכד - כמה דברים האסורים ביום טוב
סימן תקכה - דין הלואה ביום טוב
סימן תקכו - דין מת ביום טוב
סימן תקכז - דיני ערוב תבשילין
סימן תקכח - דיני ערובי חצרות ביום טוב
סימן תקכט - דיני שמחת יום טוב

הלכות חול המועד

סימן תקל - חל המועד אסור בקצת מלאכות
סימן תקלא - דיני גלוח בחל המועד
סימן תקלב - דין נטילת צפרנים בחל המועד
סימן תקלג - מלאכות המתרים בחל המועד
סימן תקלד - דיני כבוס בחל המועד
סימן תקלה - שלא לפנות מחצר לחצר בחל המועד
סימן תקלו - כל צרכי בהמה מתר לעשות בחל המועד
סימן תקלז - דין מלאכת דבר האבד
סימן תקלח - כמה ענינים הנקראים דבר האבד
סימן תקלט - דיני הסחורה בחל המועד
סימן תקמ - דיני בנין וסתירה בחל המועד
סימן תקמא - דיני אריגה בחל המועד
סימן תקמב - שלא לעשות מלאכה לאחרים בחל המועד אלא בחנם
סימן תקמג - דין מלאכה על ידי עכו''ם בחל המועד
סימן תקמד - דין צרכי רבים בחל המועד
סימן תקמה - דיני כתיבה בחל המועד
סימן תקמו - דיני ארוסין ונשואין בחל המועד
סימן תקמז - דין מי שמת לו מת בחל המועד
סימן תקמח - דין אבלות בחל המועד

הלכות תשעה באב ושאר תעניות

סימן תקמט - להתענות ד' תעניתים
סימן תקנ - הבדל שיש בין ט' באב ליתר צומות
סימן תקנא - דין שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה
סימן תקנב - דיני ערב ט' באב
סימן תקנג - דין סעדה המפסקת
סימן תקנד - דברים האסורים בתשעה באב
סימן תקנה - דיני תפלין וציצית בט' באב
סימן תקנו - תשעה באב שחל ביום ראשון
סימן תקנז - לומר נחם ועננו בתשעה באב
סימן תקנח - במוצאי תשעה באב אין אוכלין בשר
סימן תקנט - מנהגי תשעה באב ודין מילה בתשעה באב
סימן תקס - לעשות זכר לחרבן
סימן תקסא - דין הרואה ערי יהודה וירושלים והמקדש בחרבנן

הלכות תענית

סימן תקסב - דין קבלת התענית
סימן תקסג - דין מי שהרהר בלבו להתענות
סימן תקסד - דין ליל שלפני התענית
סימן תקסה - דין תפלת עננו
סימן תקסו - דין תענית צבור
סימן תקסז - טעימה ורחיצת הפה שמתר בתענית
סימן תקסח - דיני נדרי תענית
סימן תקסט - דין נודר בעת צרה
סימן תקע - דין חנכה ופורים וימים שאין אומרים בהם תחנה שנפגשו בתוך ימי נדרי תענית,
סימן תקעא - מי הם החוטאים לישב בתענית
סימן תקעב - באיזה ימים אין גוזרים תענית צבור
סימן תקעג - שבטלה מגלת תענית
סימן תקעד - שנותנין בתענית חמרי מקום שיצא ושהלך לשם
סימן תקעה - דיני תעניות שמתפללין בארץ ישראל על הגשמים
סימן תקעו - על איזה דברים מתענין ומתריעין
סימן תקעז - אם נתרבו הגשמים עד שמטשטשים הקרקע איך מתנהגים
סימן תקעח - שכל יחיד יתענה ויתפלל על צרתו
סימן תקעט - סדר תפלות באלו התעניות
סימן תקפ - ימים שמתענים בהם

הלכות ראש השנה

סימן תקפא - דיני ימי תחנונים וערב ראש השנה
סימן תקפב - סדר תפלת עשרת ימי תשובה וראש השנה
סימן תקפג - דברים שנוהגים לאכל בליל ראש השנה
סימן תקפד - סדר קריאת התורה בראש השנה
סימן תקפה - דין ברכת השופר
סימן תקפו - דיני שופר של ראש השנה
סימן תקפז - דין התוקע לתוך הבור
סימן תקפח - זמן תקיעת שופר
סימן תקפט - מי הם הראוים לתקיעת שופר
סימן תקצ - סדר הראוי לתקיעת שופר
סימן תקצא - סדר תפלת מוסף ביחיד
סימן תקצב - תפלת מוסף בקול (רם) וסדר התקיעות
סימן תקצג - אם הברכות והתקיעות מעכבות זו את זו
סימן תקצד - יחיד שלא התפלל אין חברו מוציאו
סימן תקצה - מי שאינו בקי לא בתקיעות ולא בתפלה
סימן תקצו - תשלום תקיעות לאחר התפלה
סימן תקצז - אם מתר להתענות בראש השנה
סימן תקצח -
סימן תקצט, -
סימן תר - ביצה שנולדה בראש השנה, ודיני הקדוש
סימן תרא - סדר יום שני של ראש השנה
סימן תרב - סדר עשרת ימי תשובה
סימן תרג - ובו סעיף אחד

הלכות יום הכיפורים

סימן תרד - סדר ערב יום כפור
סימן תרה - מנהג כפרות בערב יום כפור
סימן תרו - שיפיס אדם חברו בערב יום כפור
סימן תרז - סדר הודוי במנחה בערב יום כפור
סימן תרח - סדר סעדה המפסקת
סימן תרט - הטמנת חמין בערב יום כפור
סימן תרי - הדלקת נרות ביום כפור
סימן תריא - שליל יום הכפורים דינו כיומו
סימן תריב - אסור אכילה ביום הכפורים ושעור כמותה
סימן תריג - אסור רחיצה ביום כפור
סימן תריד - דיני סיכה ונעילת הסנדל
סימן תרטו - יום הכפורים אסור בתשמיש המטה
סימן תרטז - הקטנים מתי יתחילו להתענות
סימן תריז - דין עברה ומיניקה ויולדת ביום הכפורים
סימן תריח - דין חולה ביום הכפורים
סימן תריט - סדר ליל יום הכפורים
סימן תרכ - מנהג יפה לקצר בתפלת שחרית
סימן תרכא - סדר קריאת התורה ומילה ביום כפור
סימן תרכב - סדר תפלת מנחה
סימן תרכג - סדר תפלת נעילה
סימן תרכד - סדר מוצאי יום הכפורים

הלכות סוכה

סימן תרכה -
סימן תרכו - העושה סכה תחת האילן או תחת הגג
סימן תרכז - דיני הישן בסכה
סימן תרכח - דיני סכה שתחת סכה
סימן תרכט - ממה צריך להיות הסכך
סימן תרל - דיני דפנות הסכה
סימן תרלא - סכה שחמתה מרבה מצלתה ויתר דיני הסכך
סימן תרלב - דברים הפוסלים בסכך
סימן תרלג - דין גבה הסכה
סימן תרלד - שלא תהיה פחות מן שבעה על שבעה
סימן תרלה - דין סכת גנב''ך ורקב''ש
סימן תרלו - דין סכה ישנה
סימן תרלז - דין סכה שאולה וגזולה
סימן תרלח - סכה ונויה אסורין כל שבעה
סימן תרלט - דיני ישיבת סכה
סימן תרמ - מי הם הפטורים מישיבת סכה
סימן תרמא - שאין מברכין שהחינו על עשית הסכה
סימן תרמב - אם חל יום ראשון של סכות להיות בשבת לענין ברכת מעין שבע
סימן תרמג - סדר הקדוש
סימן תרמד - סדר הלל כל ימי החג

הלכות לולב

סימן תרמה - דיני לולב
סימן תרמו - דיני הדס
סימן תרמז - דיני ערבה
סימן תרמח - דברים הפסולים באתרוג
סימן תרמט - דברים הפוסלים בארבעה מינים
סימן תרנ - שעור הדס וערבה
סימן תרנא - דיני נטילת הלולב וברכתו
סימן תרנב - זמן נטילת לולב
סימן תרנג - הדס אסור להריח בו
סימן תרנד - שיכול להחזיר הלולב במים ביום טוב
סימן תרנה - גוי שהביא לולב
סימן תרנו - שצריך לחזר אחרי הדור מצוה בקנית האתרוג
סימן תרנז - דין קטן היודע לנענע לולב
סימן תרנח - דיני לולב ביום טוב ראשון
סימן תרנט - סדר קריאת התורה בסכות
סימן תרס - סדר הקף הבימה
סימן תרסא - בליל יום טוב שני אומר שהחינו לפני ברכת לישב בסכה
סימן תרסב - סדר תפלת יום ב' של סכות
סימן תרסג - סדר תפלת חל המועד
סימן תרסד - סדר יום הושענא רבא
סימן תרסה - אתרוג אסור לאכל בשביעי
סימן תרסו - דיני סכה ביום השביעי
סימן תרסז - סכה ונויה אסורין גם כל שמיני
סימן תרסח - סדר תפלת ליל שמיני ויומו
סימן תרסט - סדר יום שמחת תורה

הלכות חנוכה

סימן תרע - דברים האסורים והמתרים בחנכה
סימן תרעא - סדר הדלקת נר חנכה ומקום הנחתו
סימן תרעב - זמן הדלקת נר חנכה
סימן תרעג - שמנים ופתילות הכשרות לחנכה
סימן תרעד - שמתר להדליק מנר לנר
סימן תרעה - שהדלקה עושה מצוה ולא הנחה
סימן תרעו - סדר הברכות וההדלקה
סימן תרעז - דין אכסנאי בחנכה
סימן תרעח - נר של שבת קודם לנר של חנכה
סימן תרעט - בערב שבת מדליקין נר חנכה תחלה
סימן תרפ - שלא להניח הנרות סמוך לפתח בליל שבת
סימן תרפא - אין מבדילין בנר חנכה במוצאי שבת
סימן תרפב - דין על הנסים בחנכה
סימן תרפג - סדר הלל בחנכה
סימן תרפד - סדר קריאת התורה בחנכה
סימן תרפה - סדר ד' פרשיות

הלכות מגילה ופורים

סימן תרפו - דין תענית אסתר
סימן תרפז - דיני חיוב קריאת המגלה
סימן תרפח - דין כרכים המקפים חומה מימות יהושע בן נון
סימן תרפט - שהכל חיבים בקריאת מגלה
סימן תרצ - דיני קריאת המגלה
סימן תרצא - דיני כתיבת המגלה ותפירתה
סימן תרצב - דיני ברכות המגלה
סימן תרצג - סדר תפלת פורים
סימן תרצד - דין מעות פורים לעניים
סימן תרצה - דיני סעדת פורים
סימן תרצו - דיני הספד ותענית ועשית מלאכה בפורים
סימן תרצז - אין אומרים תחנה בפורים (בי''ד וט''ו שבאדר א', ודין תענית והספד בהן)

סימן זה מתוך השולחן ערוך - חלק אורח חיים

לעילוי נשמות כל ישראל ולתיקון כל עם ישראל החיים ומתים, לרפואת כל ישראל - ולעילוי נשמת מרן רבי יוסף קארו זיע"א

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א תחת רשיון  CC-2.5

דילוג לתוכן