סימן רצא – דין שלש סעדות – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רצא – דין שלש סעדות

א יְהֵא זָהִיר מְאֹד לְקַיֵּם סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית, וְאַף אִם הוּא שָׂבֵעַ יָכוֹל לְקַיֵּם אוֹתָהּ א בְּכַבֵּיצָה, וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ כְּלָל לֶאֱכֹל אֵינוֹ חַיָּב לְצַעֵר אֶת עַצְמוֹ. וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ (קֹהֶלֶת ב, יד) שֶׁלֹּא יְמַלֵּא בִּטְנוֹ בִּסְעֻדַּת הַבֹּקֶר, כְּדֵי לִתֵּן מָקוֹם לִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית. { הַגָּה: וּמִי שֶׁלֹּא אָכַל } ב { בְּלֵיל שַׁבָּת, יֹאכַל שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת } (הָרֹא"שׁ פֶּרֶק ע"פ). ב זְמַנָּהּ מִשֶּׁיַּגִּיעַ זְמַן הַמִּנְחָה דְּהַיְנוּ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וּלְמַעְלָה, וְאִם עֲשָׂאָהּ קֹדֶם לָכֵן לֹא קִיֵּם מִצְוַת סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית. { הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאָסוּר לִשְׁתּוֹת מַיִם בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב בְּשַׁבָּת, דְּאָז חוֹזְרִים הַנְּשָׁמוֹת לַגֵּיהִנֹּם, וְעַל כֵּן אֵין לֶאֱכֹל סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב, אֶלָּא יֹאכַל אוֹתָהּ קֹדֶם מִנְחָה } (תּוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק ע"פ). { וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּיוֹתֵר טוֹב לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה תְּחִלָּה } (רַמְבַּ"ם וְטוּר וְהגמ"ר וְהגמי"י פ"ל וְאָגוּר), { וְכֵן נוֹהֲגִים לְכַתְּחִלָּה בְּכָל מְדִינוֹת אֵלּוּ, וּמִכָּל מָקוֹם אֵין לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַנְּהָרוֹת, אֲבָל בַּבַּיִת שָׁרֵי וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר מַשְׁקִין דְּשָׁרֵי } (הגמי"י פ"ל). { וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין אִסּוּר אֶלָּא תּוֹךְ י"ב חֹדֶשׁ שֶׁל אָבִיו וְאִמּוֹ } (אֲגֻדָּה וּמָרְדְּכַי פ' ע"פ). { וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִסּוּר זֶה שֶׁל שְׁתִיַּת מַיִם אֵינוֹ רַק בְּעֶרֶב שַׁבָּת } (תּוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ וּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם ר' מְשֻׁלָּם וְהגמי"י). ג אִם נִמְשְׁכָה סְעֻדַּת הַבֹּקֶר עַד שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַמִּנְחָה יַפְסִיק הַסְעֻדָּה וִיבָרֵךְ ג בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְיִטֹּל יָדָיו וִיבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא וְיִסְעֹד, וְנָכוֹן הַדָּבָר שֶׁאִם לֹא הָיָה עוֹשֶׂה כֵן, מֵאַחַר שֶׁנִּמְשְׁכָה סְעֻדַּת הַבֹּקֶר עַד אוֹתָהּ שָׁעָה, לֹא הָיָה יָכוֹל לֶאֱכֹל אַחַר כָּךְ אֶלָּא אֲכִילָה ד גַּסָה. { הַגָּה: אֲבָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֶפְשָׁר } ה { לֶאֱכֹל אַחַר שֶׁיִּתְפַּלֵּל מִנְחָה עִם הַצִּבּוּר, לֹא יַעֲשֶׂה סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית קֹדֶם מִנְחָה; מִיהוּ אִם עֲשָׂאָהּ, יָצָא. } ד אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית, אֲבָל צָרִיךְ לִבְצֹעַ עַל ו שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת. { הַגָּה: וְאִם סוֹעֵד הַרְבֵּה פְּעָמִים בְּשַׁבָּת צָרִיךְ לְכָל סְעֻדָּה שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת } (אַבּוּדַרְהַם וּמַיְמוֹנִי), { וּלְפָחוֹת לֹא יִהְיֶה לוֹ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית פָּחוֹת מִכִּכָּר אֶחָד שָׁלֵם } (טוּר וּמָרְדְּכַי פ' כ"כ). { וּמִזֶּה פָּשַׁט הַמִּנְהָג לְהָקֵל לִבְצֹעַ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית רַק בְּכִכָּר א' שָׁלֵם, אֲבָל יֵשׁ לְהַחְמִיר לִקַּח שְׁנַיִם. } ה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּפַת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ בְּכָל מַאֲכָל הֶעָשׂוּי מֵאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ בִּדְבָרִים שֶׁמְּלַפְּתִים בָּהֶם הַפַּת כְּבָשָׂר וְדָגִים, אֲבָל לֹא בְּפֵרוֹת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בְּפֵרוֹת יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ. וּסְבָרָא רִאשׁוֹנָה עִקָּר, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּפַת אֶלָּא אִם כֵּן הוּא שָׂבֵעַ בְּיוֹתֵר. { הַגָּה: אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱכֹל פַּת, כְּגוֹן בְּעֶרֶב פֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁאָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל פַּת לְאַחַר מִנְחָה כְּדִלְקַמָּן בְּהִלְכוֹת פֶּסַח } (מהרי"ל ה"פ). ו נָשִׁים חַיָּבוֹת בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית.

באר היטב – סימן רצא – דין שלש סעדות

א א בכביצה. לאו דוקא אלא יותר מעט מכביצה דכביצה מיקרי אכילת עראי כמ"ש סי' רל"ב מ"א ובספר אליהו רבה חולק עליו וכן משמע במרדכי כו' דהא לא עדיפא מליל שבת דאמרינן לעולם יסדר אדם שלחנו בליל שבת אפי' א"צ אלא לכזית מי שיש לו מזון ב' סעודות ואם יחלקם לג' סעודות לא יהיה לו לכל סעודה לשבעה מוטב שיאכל ב' סעודות לשבעה ס"ח סי' תרצ"א. ונ"ל דמכל מקום אם נמשכה סעודת הבוקר עד אחר חצות יחלק לשנים כמה שכתוב ס"ג דהא מ"מ ישבע כשאוכל שנית מ"א. ועי' סי' תמ"ד ס"א דאפי' קודם חצות יחלקה לשנים דהא י"א דיוצא בזה ע"ש. (ובס' אליהו רבה חולק על מ"א במה דפסק לחלק סעודת שחרית לשנים גם לענין אם נמשכה סעודת שחרית עד לאחר חצות. ע"ש באריכות פילפול עמוק בזה): ב בליל שבת. ה"ה מי שלא אכל בליל יו"ט יאכל ב' סעודות ביום. וה"ה שאומר הקידוש של לילה. מ"א: ג ג בה"מ. וימתין מעט ביניהם שלא ליטול מיד אחר בה"מ וכן נוהגין להפסיק בד"ת או בטיול קצת. ב"ח בשם מהרש"ל: ד גסה. כי כל זמן האכילה האצטומכא פתוחה משא"כ אחר הסעודה נסתמת: ה לאכול. ואפי' חל יום טוב במ"ש אם יודע שיכול לחזור ולאכול קודם שעה עשירית לא יחלק סעודת שחרית לשתים. מ"א: ד ו שתי ככרות. וכן נוהגים כל היראים ואין לקדש על היין רק בתוך הסעודה יברך על היין וישתה. ספר הכוונות ע"ש סודו:

מגן אברהם רצ״א – סימן רצא – דין שלש סעדות

א׳ מי שיש לו מזון ב' סעודות ואם יחלקם לג' סעודות לא יהיה לו לכל סעודה לשבעה מוטב שיאכל ב' סעודות לשבעה [ס"ח סימן תרס"א] וכ"מ בשבת דף קי"ח דאמר עשה שבתך חול וכמ"ש סימן רפ"ב: ונ"ל דמ"מ אם נמשכה סעודת הבקר עד אחר חצות יחלקה לב' וכמ"ש ס"ג דהא מכל מקום ישבע כשאוכל שנית וכ"מ במהר"ם במרדכי פי"ו דשבת ובש"ל בשם היראים אבל לכתחלה אין להמתין עד אחר חצות משום זה דמבטל עונג שבת כמ"ש רסי' רפ"ח ומיהו לפמ"ש רסי' תמ"ד אפי' קודם חצות יחלקה לשנים דהא י"א דיוצא בזה ע"ש: בכביצה. לאו דוקא אלא יותר מעט מכביצה דכביצה מקרי אכילת עראי כמ"ש ססי' רל"ב: ב׳ בליל שבת. נ"ל דה"ה מי שלא אכל בליל י"ט יאכל ב' סעודת ביום עמ"ש סי' תקכ"ט וה"ה שאומר הקידוש של לילה: ג׳ מו' שעות. נ"ל דאם התחיל קודם חצות ואכל עד אחר חצות יצא דהא עכ"פ אכל אחר חצות אבל אם יודע שתמשוך סעודתו עד אחר חצות אסור כמ"ש רסי' תע"א דלא כע"ש: ד׳ אין לאכול כו'. ובמהרי"ל כתוב אם יצאו הקהל מב"ה אפי' הוא לא התפלל אסור לסעוד עד אחר ערבית ע"ש וצ"ע וכי בשביל זה תדחה סעודה ג': ה׳ מנחה תחלה. ואסור לאכול עד שיתפלל [טור] ור"ת ס"ל דסעודה קטנה שרי כמ"ש סי' רל"ב: ו׳ יפסיק הסעודה. ויקום וילך וימתין מעט בנתיים ואותן שנשארים במקומן לא יצאו י"ח דהוי כסעודה א' [מהרי"ל ה' סוכה] וע' במ"מ בשם ש"ל וכ"כ הב"ח וכתב ב"י בשם הרא"ש שאין לדרוש כן ברבים להפסיק כיון שקודם חצות אין רשאי להפסיק אין העולם בקיאים בזה ע"כ: ז׳ לאכול אח"כ. אבל בשעת אכילה האצטומכא פתוחה: ח׳ אבל מי שיודע כו'. ונ"ל דאפי' חל י"ט במ"ש אם יודע שיוכל לחזור ולאכול קודם שעה עשירית לא יחלק סעודת שחרית לשתים דהא י"א דאסור לעשות כן משום ברכה שא"צ עססי' רט"ו וסי' תקכ"ט: ט׳ א"צ לקדש. ובתיקוני שבת כתב לברך על היין: י׳ מה' מיני דגן. נ"ל דוקא כשמברכין עליהם במ"מ ועסי' ר"ח וסי' קס"ח ס"ח: י״א נשים חייבות. דלכל מילי דשבת איש ואשה שוין:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים רצ״א

א׳ לא קיים מצות סעודה ג'. ל' הטור הלכך אותן שמפסיקין בסעודת שחרית לחלקה לשתים ועדיין לא הגיע זמן מנחה אינו מקיים ג' סעודות אבל הגיע זמן מנחה יכול לעשותה מיד אחר סעודת שחרית וכן היה עושה א"א הרא"ש ז"ל וכו' וז"ש בס"ג אם נמשכה סעודת הבוקר כו': ב׳ אלא אכילה גסה. כי כל זמן האכילה האיצטומכה פתוחה משא"כ אחר הסעודה וכתב רש"ל ובמרדכי כתוב שטוב להפסיק מעט ביניהם שלא ליטול ידיו מיד אחר ב"ה וכן ראיתי נוהגין להפסיק מעט בד"ת או בטיול קצת עכ"ל: ג׳ א"צ לקדש כו'. דאיתקש יום ללילה לענין קידוש מה לילה סגי בחד זימנא אף ביום סגי נמי בחד זימנא אבל ב' ככרות צריך דכל הסעודות שוות: ד׳ פחות מככר א' שלם. דביום ו' ירד לכל א' שני עומרים ומכל עומר עשו ב' ככרות הרי ד' לב' עומרים אכל א' בע"ש וא' בליל שבת וא' בבוקר הרי נשאר לו אחד שלם לסעודה ג' הרי ד' לב' עומרי': ה׳ צריך לעשותה בפת. כיון דילפינן ג' סעודות מג"פ היום דכתיבי גבי מן צריך לעשות' בפת: ו׳ נשים חייבות כו'. דעל כולם הוא אומר אכלוהו היום ובין אנשים ובין נשים נתרבו לאכילה זו. כתב בס"ח סי' רס"ט שבליל שבת צריך שיהי' גמר הסעוד' בלילם ורש"ל נהג שלא אכל בליל שבת עד הלילה ול"נ כיון דתוס' מחול על הקדש הוא דאורייתא ע"כ יצא שפיר אפי' גמר קודם לילה:

ספר מחצית השקל על אורח חיים רצ״א

רצ״א:ב׳תקס״א א׳ כ' מ"א מי שי"ל מזון כו' וכ"מ בשבת דף קי"ח על הא דתנן מי שי"ל מזון י"ד סעודות לא יטול מן הקופה שהיא צדקה המתחלקת כל ע"ש ונותנים לכל עני כדי הצורך לו לכל השבוע וכיון שי"ל י"ד סעודות הרי י"ל מזון לכל השבוע דהיינו ב' סעודות לכל יום ופריך הא בשבת עכ"פ צריך לג' סעודות וא"כ ט"ו סעודות צריך לכל השבוע ומסיק לבסוף הא מני ר"ע הוא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ר"ל כדי שלא יצטרך לבריות ליטול מהקופה התירו לו שיאכל בשבת כמו בחול דהיינו שתי סעודות והכי קי"ל לעיל סי' רמ"ב והקשו למה יעשהו חול שלא לאכול רק ב' סעודות ה"ל לחלק סעודות שחרית לשתים ויהי' לו ג' סעודות א"ו דמוטב לאכול שני סעודו' לשבעה: ב׳ ונ"ל דמ"מ כו' כמ"ש ס"ג כו' וכ"מ במהר"מ כו' דלא תימא דוקא בסעיף ג' דכבר אכל סעודה שחרית לשבעה. אלא דמ"מ כיון שהאצטומכא פתוחה יוכל להוסיף לאכול אחר בהמ"ז במעט יותר מביצה משא"כ כאן דכשיברך בהמ"ז על סעודת שחרית לא אכל עדיין לשבעה לזה כ' דמ"מ ישבע כו' ואייתי גם ראיה לזה מדברי מהר"ם: ג׳ וכ"כ מהר"ם במרדכי שכ' דיש מביאים ראיה דאינו יוצא אם אכל סעודה ג' קודם חצות מדתנן פ"ק דפסחים ער"פ שחל בשבת מבערים כל החמץ מע"ש ומשיירים מזון ב' סעודות חמץ לשבת ואע"ג דבעינן בשבת ג' סעודות אע"כ דאם אוכל קוד' חצות סעוד' ג' לא יצא וא"כ א"א לשייר יותר משני סעודות דבסעוד' ג' א"א לאכול בע"פ שחל בשבת דהא אחר ארבע שעות ביום אסור לאכול חמץ וכ' שם בצדו בחידושי אנשי שם סי' פ' וכ"כ בהגהת מרדכי פ' כ"ב וז"ל אבל רא"ם פי' בס' יראים שני סעודות שתי שביעות ואותן שתי שביע' יחלק לג' סעודות עכ"ל ור"ל דא"א לשייר מזון ג' סעודות דהיינו ג' שביעית דהא כשאכל סעודת שחרית לשובע לא יתעכל המזון במעיו עד אחר חצות דהיינו שיעור שש שעות וכיון דמיד אחר שעה ד' החמץ אסור איך אפשר לאכול סעודה ג' לכן די כשמשייר שיעור שני שביעת ויחלק שביעה השייכה לסעוד שחרית לשתים ויוצא בה ידי סעודה ג' אע"פ שאכלה קודם חצות מ"מ מבואר מזה כמ"ש מ"א דאי מחלק סעודה א' לשתים מקרי לשבעה ונ"מ לדידן דאינו יוצא ידי סעודה קודם חצות מ"מ אם נמשכה סעוד' הבוקר כו': ד׳ דהא י"א דיוצא בזה היינו מהרא"ם ורא"ם בס' יראים הנ"ל: רצ״א:ב׳תקס״ב א׳ (סק"ב) בליל כו' וה"ה שאומר הקידוש של ליל'. דלעיל בס' רע"א כ' דאם לא קידש בליל' יקדש ביום רק שלא יאמר ויכלו ע"ש לזה כ' מ"א דכמו דשוה י"ט לשבת לענין השלמת סעודה ביום כן הוא לענין השלמת קידוש של ליל' ביו"ט כמו בשבת: רצ״א:ב׳תקס״ג א׳ (סק"ג) מו' שעות כו' אבל אם יודע כו' אסור כמ"ש ר"ס תע"א דלא כע"ש. כ' בס' ת"ש דע"כ ט"ס יש פה והגהתן אינו מבוררת לענ"ד. ולענ"ד הדברים א"ש בלי הגהה וכוונתו לדעת הרב"י אשר ציין מ"א על דבריו וא"כ ניהו דסעודת שבת לא מקרי סעודה גדולה כמ"ש מ"א סי' רל"ב ס"ק ט"ז מ"מ לדעת הרב"י שם אפילו סעודה קטנה אסור להתחיל אפי' סמוך למנחה גדולה ולקמן ר"ס תע"א כ' מ"א בשם רשב"ם הא דאמרי' בע"פ אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעלה וכ' רשב"ם דאפי' מתחיל קודם שעה עשירית ויודע שתמשך הסעודה עד אחר ט' שעות אסור ע"ש הרי דבזמן דאסור להתחיל לאכול ה"ה אם מתחיל לאכול לפני זמן ההוא ויודע שתמשוך עד זמן האיסור ג"כ אסור וא"כ לדעת הרב"י אסור להתחיל בסעודה קטנה אפי' קודם חצות אם יודע שתמשך עד זמן מנחה גדולה. ולכן כ' מ"א דאם התחיל קודם חצות ונמשך עד אחר חצות יצא היינו דיעבד דרך מקרה אבל לכתחלה אסור להתחיל אפי' קודם חצות אם יודע שתמשך עד אחר חצות מטעם הנ"ל ובזה א"ש מה שכתב דלא כע"ש שהביא בשם הלבוש הטעם דאם עשה סעודה ג' קודם חצות לא יצא דהיינו קודם שש ומחצה משום דעד אותו זמן נמשך זמן סעודת שחרית וכ' ע"ז הע"ש אע"ג דצריך להתחיל לאכול קודם שש מ"מ נמשך זמן אכילה עד שעת מנחה עכ"ל. ולפי דברי מ"א ע"כ טעם זה ליתא להרב"י דאדרבא לכתחלה אם יודע שתמשך סעודתו עד זמן מנחה גדולה אסור להתחיל אפי' קודם חצות ואיך א"ל דזמן סעודת שחרית נמשך עד זמן מנחה. וע"כ להרב"י טעם זה ליתא: רצ״א:ב׳תקס״ה א׳ (ס"ק ה) מנחה כו' ור"ת ס"ל כו' ר"ל ר"ת דהוא דעה א' דס"ל שיש לאכול קודם מנחה היינו משום דס"ל סעודה קטנה אפי' סמוך למנחה קטנה מותר היינו לפי דעת הרב"י בסי' רל"ב לדעת ר"ת אבל לפמ"ש הטור שם בשם ר"ת דמודה סמוך למנחה קטנה אפי' סעודה קטנה אסור. צ"ל לר"ת דהכא דצריך לאכול סעודה ג' קודם סמוך למנחה קטנה: רצ״א:ב׳תקס״ז א׳ (ס"ק ז) לאכול כו' בשעת אכילה כו' ר"ל אם לא מפסיק הרבה נשאר האצטומכא פתוחה: רצ״א:ב׳תקס״ח א׳ (ס"ק ח) אבל כו' קודם שעה עשירית כו' דמכאן ואילך אסור לאכול כדי שיאכל בליל י"ט לתיאבון ועיין במ"א לקמן סי' תקכ"ט ס"ק ב': ב׳ דהא י"א דאסור משום ברכה שא"צ. והיינו דעת התוס' אבל דעת הרא"ש וכן פסק בש"ע דל"ח כה"ג לברכה שא"צ כתב הטעם וז"ל כיון שעושה לכבוד שבת אין כאן משום מרבה בברכות שלא לצורך עכ"ל מ"מ היכא דאפשר לצאת גם לדעת התוס' עדיף: רצ״א:ב׳תקס״ט א׳ (סק"ט) אין צריך כו' ובת"ש כ' לברך כו' היינו תוך הסעודה וכן כוונת הרמב"ם לפ"ד הרב ב"י דלא כהבנת הטור דהרמב"ם ס"ל דצריך לקדש על היין גם בסעודה ג':

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א