סימן רה - ברכת ירקות - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן רה - ברכת ירקות - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רה - ברכת ירקות

א עַל הַיְרָקוֹת מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, וַאֲפִלּוּ בִּשְּׁלָם; וְכֵן כָּל פֵּרוֹת א וְקִטְנִיּוֹת שֶׁטּוֹבִים חַיִּים וּמְבֻשָּׁלִים, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם לְאַחַר בִּשּׁוּלָם כְּבִרְכָּתָם הָרְאוּיָה לָהֶם קֹדֶם שֶׁיְּבַשֵּׁל; אֲבָל קָרָא וְסִלְקָא ב וּכְרוּב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, שֶׁטּוֹבִים מְבֻשָּׁלִים יוֹתֵר מֵחַיִּים, כְּשֶׁהֵם חַיִּים מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל, וּלְאַחַר בִּשּׁוּלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה; וְתוּמֵי (פי' שׁוּמִים), ג וְכַרְתִּי (פי' פורט בְּלַעַ''ז) כְּשֶׁהֵם חַיִּים, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה; לְאַחַר שֶׁבִּשְּׁלָם, שֶׁהַכֹּל. { הַגָּה: דִּמְחַשְּׁבֵי נִשְׁתַּנּוּ לִגְרִיעוּתָא, אֲפִלּוּ בִּשְּׁלָם עִם בָּשָׂר וְנִשְׁתַּבְּחוּ אֵין הַשֶּׁבַח מִצַּד עַצְמָן אֶלָּא מֵחֲמַת הַבָּשָׂר שֶׁבָּהֶם } (הר''י פ' כֵּיצַד מְבָרְכִין). ב עַל הַמַּיִם שֶׁבִּשְּׁלוּ בָּהֶם ד יְרָקוֹת מְבָרֵךְ הַבְּרָכָה עַצְמָהּ, שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַיְרָקוֹת עַצְמָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם אֶלָּא טַעַם הַיָּרָק; וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁבִּשְּׁלָם בְּלֹא בָּשָׂר, אֲבָל בִּשְּׁלָם ה עִם בָּשָׂר, מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהַכֹּל. ג אִם ו סְחָטָן, אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל אוֹתָם מַשְׁקִין אֶלָּא שֶׁהַכֹּל. ד חֲתָכָן לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת, לֹא נִשְׁתַּנֵּית בִּרְכָּתָן מִפְּנֵי כָּךְ. ה ז הַלֶּפֶת, כְּשֶׁהוּא חַי מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהַכֹּל, אֲבָל אִם הוּא מְבֻשָּׁל אוֹ כָּבוּשׁ בְּחֹמֶץ אוֹ בְּחַרְדָּל, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

באר היטב - סימן רה - ברכת ירקות

א א וקטניות. נ''ל דעל קטניות יבשים האוכלם חיים מברך שהכל. מ''א: ב וכרוב. ואם הוא כבוש ראוי לאוכלו חי ומברך בפה''א. של''ה מ''א ט''ז: ג וכרתי. ט''ז העלה לחלק בין השומים דבשום שהוא לא הזקין עדיין ראוי לאוכלו חי אפי' בלא פת מברך בפה''א. אבל אם הזקין שאינו ראוי לאוכלו חי בלא פת יש לברך בזה שהוא חי שהכל ולאחר בישולו בפה''א וכן בבצל יש חילוק זה. אתרוג המטוגן בדבש וכן כל דבר שגדל על העץ ועושין מהן איי''ן גימאכט''ס יש לברך בפה''ע דומיא דאגוז המטוגן בדבש כמ''ש סי' ר''ב סי''ג אבל מה שעושין מן פרי האדמה יש חילוק דאם הוא מין צנון שקצת בני אדם מטגנין אותו בדבש ברכתו אז שהכל כמו תומי וכרתי כיון שהוא משתנה לגריעותא בבישול בלא דבש וטובים יותר חיים ממבושלים רק הדבש הוא משביח אין השבח מחמת עצמן. אבל אם מטגנין מייארי''ן ורובי''ן וקירב''ס יש לברך בפה''א ומזה יש ללמוד כל דיני איי''ן גימאכט''ס עכ''ל ט''ז: ב ד ירקות. ע''ל סי' ר''ב ס''ק י''ט מש''ש: ה עם בשר. דמים לית ליה טעמא כ''א מה שקבלו מן הבשר אזלינן בתר בישרא. לפ''ז נ''ל אם בישל ירקות בחומץ או במשקה שקורין בארש''ט אין לברך עליהם כמו על ירקות אלא כפי ברכת המשקה כיון שיש לו עוד טעם שלו אפילו בישלו עם בשר לא הפסיד טעמו כמו באגוז ודבש בסי' ר''ב סי''ג. ט''ז: ג ו סחטן. דאשתני לגריעותא. וע''י כתישה הוי כבישול עיין ט''ז. מי תותין ויין תפוחים שעומדין לשתייה מברך שהכל וכן המשקה שעושין בפסח מתפוחים מברך שהכל עיין מ''א: ה ז הלפת. כגון מיאר''ן ורובי''ן בל''א אע''פ שנאכלין ג''כ חיין מ''מ כיון שטובים יותר מבושלים מחיין מברך חיין שהכל ומבושל בפה''א ירק גרין קרוי''ט חי שהכל מבושל בפה''א. שלאטי''ן מעורב עם חומץ ושמן זית בפה''א. ארביס שוטין בין חי ומבושל בפה''א שטובים חיין ומבושלין זויאר קרויע בפה''א בין חי בין מבושל. וירק שהוא טוב חי ובמבושל משתני לגריעותא כגון ירק שקורין שערזי''ך או מה שקורין טארה''ן או צנון וכדומה לזה מברך חי בפה''א ומבושל שהכל:

מגן אברהם ר״ה - סימן רה - ברכת ירקות

א׳ וקטניות. נ"ל דעל הקטניות יבשים האוכלן חיין מברך שהכל וכמ"ש סי' ר"ה ס"ד בהג"ה: ב׳ וכרוב. ואם הוא כבוש ראוי לאוכלו חי ומברך בפה"א (של"ה) וכ"מ בגמ' דמליח דינו כמבושל לענין זה וחזי' ג"כ אם טוב יותר כשהוא מליח: ג׳ מבושלים יותר. ז"ל תר"י שאין נאכלין חיין מברך כשהן חיין שהכל וכ"מ סימן ר"ב סי"ב אבל כשהן טובים חיין אף על פי שהן יותר טובים כשהן מבושלים מ"מ יברך חיין בפה"א וכן המנהג לברך בליל פסח על פעטרזי"ל בפה"א אף על פי שטוב יותר מבושל מחיים וכ"מ סימן ר"ב סי"ב מ"מ אפשר דאם בשלו פעטרזי"ל בלא בשר משתני לגריעות' ובגמרא אי' דעל המרור מברך בפ"הא, ואפשר דאם בישלו בפ"ע דהוי לגריעותא עמש"ל סימן תע"ג: ד׳ ותומי וכרתי. וב"ח פסק דתומי וכרתי אפי' חיין שהכל ואינו מוכרח: ה׳ אין השבח מצד עצמן. וא"ת דבסימן ר"ב סי"ג כתב לברך על האגוז בפה"ע אף על פי שאין השבח מצד עצמו רק מחמת הדבש וי"ל דשאני התם דהאגוז עיקר והדבש בא לתקן האגוז ומה לי בשלו עם מים או עם דבש משא"כ כאן דהבשר עיקר והשומין מקבלין טעם ממיל' וכ"כ תר"י והרא"ש ועמ"ש סימן ר"ד סי"א וא"כ כשמטגנין ירקות בשומן מברך על הירקות בפה"א: ו׳ על המים. ז"ל הד"מ ברמב"ם משמע דוקא כששלקן לשתותן דדרך לשתותן והוי כירקות עצמן וברא"ש כלל ד' משמע דאין לחלק וכ"מ במרדכי עכ"ל ד"מ, והכ"מ כתב דהרמב"ם לא בא למעט אלא כשבשלן להעביר הזוהמ' וז"ל הרא"ש מיא דסלקי כסלקי כיון דעיקר בישולם בשביל הירקות הלכך כיון שנתנו הירקות טעם בהן הולכים אחר הטעם ואפי' אם בישל הירקות לצורך מימיהם לרפואה כיון שרוב העולם מבשלין אותו לאכילה לא נשתנית ברכת המים בשביל זה עכ"ל, והמרדכי כתב ודוקא ירקות שהמשקה היוצא ממנו עיקר לטבל קאי וחשוב מאכל כמקודם (פי' ואף על פי ששותיהו מברך בפה"א) אבל מי תותים ויין תפוחים שעומדים לשתיה מברך שנ"ב ובנ"ר עכ"ל וכ"כ האגודה וכ"מ ביומא דף פ' ע"ב ועמ"ש רסי' ר"ו וכ"מ בתוס' דף ל"ח וכ"ה לעיל סימן ר"ד גבי שכר תמרים הלכך המשקה שעושין בפסח מתפוחים מברך שהכל לד"ה וכת' בש"ל דה"ה מים שנתבשלו בהן מיני דגן וכיוצא בהן מברך במ"מ: ובש"ג כתב וז"ל ומז"ה אומר השותה מים שנתבשלו בהן הלביבות מברך במ"מ ול"נ שמברך שהכל שאין דרך העולם לשתות מי הלביבות כמי השלקות שרוב השלקו' שותין המרק ואוכלין אותו כשלקות עצמן עכ"ל וזה לטעם הרמב"ם אבל לטעם הרא"ש ה"נ כיון דעיקר הבישול בשביל הלביבות מברך במ"מ כמ"ש התני' וקשה דבסי' ר"ח ס"ו כ' דאם היה רך שראוי' לשתי' מברך שהכל וי"ל דשאני הכא כיון שבישל הלביבות בתוכן הרוטב בטל ע"ג הלביבות ומברך גם עליו במ"מ מידי דהוי אמי קטניות שמברך בפ"הא כמש"ל ואלו בשלן עד שנתמעכו מברך שהכל כמ"ש סי' ר"ח ס"ח אלא ע"כ שהרוטב דינו כמאכל עצמו וא"כ אם אוכל הלביבות עצמן מברך במ"מ וא"צ לברך על הרוטב, ועמ"ש סימן קס"ח סי"א וסימן ר"י מיהו לפעמים עושין לזופ"א על מעט קמח ונותנין לתוכו מעט לביבות א"כ עיקר כונתו לאכול הזופ"א ואינו טפל להלביבות אם כן ראוי לברך על המים ועל הלביבות וכמ"ש סי' ר"ח ס"ד: ז׳ עם בשר. טעם הבשר שבמרק הוא עיקר: ח׳ סחטן. דאשתני לגריעות': ט׳ הלפת. כגון רובי"ן ומייארי"ן בל"א וצריך לדקדק בהם אם יבשלם בלא בשר אם ישתנו למעליות' כמ"ש סס"א וגם יש מהן טובים לאכול חי עמ"ש ס"א דלא גריעי ממרור כמ"ש ס"א בב"י סימן ר"ד שומשמין מברך בפ"הא טחנן מברך שהכל (אבודרהם) וצ"ל מפני שאין צורתן עליהם כלל עסי' ר"ח ס"ח:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ר״ה

א׳ שטובים מבושלים דין לפת כתוב בססי' זה והכלל הוא האוכל לפתן חיין כגון מיארי"ן ורובי"ן יברך שהכל שהם טובים מבושלים יותר מחיין ועוד דלא זרעו להו אינשי לאכלן חיין אלא אחר הבישול ע"כ עיקר ברכתם לאחר הבישול והוא בכלל כרוב וסלקא שנזכרו בגמ' ופוסקים אבל ירק הנכבש לקיוהא שקורין קימפשט נראה לברך עליו גם כשהוא חי בורא פרי האדמה דכיבוש שלו הוי כמו בישול ויש לו טעם טוב כמו מבושל ורגילין הרבה לאוכלן חי כנלע"ד: ב׳ ותומי וכרתי. דדרך לאוכלן חיין ובטור כתוב בשם הרי"ף כשהן חיין שהכל ולאחר בישול בפה"א וכ"כ הגאונים ואפשר דחשיבי להו אשתני למעליותא והכי מסתבר עכ"ל וכת' ב"י שברי"ף לא משמע כן אלא גם חי גם מבושל בפה"א ואיני יודע מהיכן טעה רבינו ללמוד מדבריו שמברכין עליו חיין שהכל בודאי יפה תמה ב"י על הטור ונראה שהוא בא להטור מלשון הרי"ף שכת' ואפילו תומי וכרתי ואח"כ כתב קרא חיא כו' ולא היה כתוב לפני הטור הך ואפילו אלא תומי וכרתי ונמצא שהוא דבוק למ"ש קרא חיין כו' וגם תומי וכרתי הם כמו קרא חיין וכאן פסקי התוס' והרא"ש דלא כדברי רי"ף. ונראה לע"ד לחלק בין השומים דבשום שהוא לא הזקין עדיין ראוי לאוכלו חיין אפי' בלא פת ע"כ עיקר ברכתו באכילתו חי אבל אם הזקין שאינו ראוי לאוכלו חי בלא פת הוא גרע מחומץ דאי' בסי' ר"ד דאפילו אינו חמוץ הרבה אלא שבני אדם נמנעים לשתותו מברך עליו שהכל ק"ו זה השום שהוא שורף מאוד ומצינו בצל בלא פתא נסיב ליבא ושום שהוא גדול שורף טפי מבצל ע"כ יש לברך בזה שהוא חי שהכל ולאחר בישולו בפה"א כמו דעת הרי"ף אליבא דהטור ונראה שהכל מודים בזה כי לא מיירי בשום וכן בבצל יש חילוק זה דבזה אמרינן דתחלת זריעתו היתה לכוונה דכשהוא עדיין צעיר ורך יאכלוהו חי וכשיזקין יאכלוהו מבושל דוקא כנלע"ד חילוק ברור ונכון: ג׳ אין השבח מצד עצמן כו'. קשה דגבי אגוז המטוגן בדבש אמרי' לעיל שברכתו בורא פרי העץ אע"ג שנשתנה לגריעותא כשיבשלו בלא דבש מ"מ הולכין עכשיו אחר התיקון ומברך בפה"ע וצ"ל דוקא במיני ירקות שברכתן תחלה בורא פרי האדמה אמרו שאחר כך אם נשתנו לגריעותא ע"י בישול אבד ברכתו העיקרית אפי' אם נתקן על ידי הבשר אבל דבר שתחלתו בפה"ע לא הפסיד ברכתו זאת כל זמן שנתקן אח"כ על ידי דבש ונראה שלמדו כן מדאמרי' בגמרא דין זה דשלקות דוקא בירקות אלא דקשה ממ"ש התו' בכ"מ ד' ל"ח בפשט דשלקות דערמונים וחבושים כשהם חיים ברכתן שהכל ובישלם (בפה"א) [בפה״ע] שטובים יותר מבושלים כו' משמע שגם זה הוא בכלל שלקות כדין נשתנה לגריעותא וע"כ לומר דמכל מקום אם תקנה על ידי שום דבר אחר יש חילוק ביניהם וע"כ אתרוג המטוגן בדבש וכן כל דבר שגדל על העץ ועושין מהם קונפעקט"א שקורין בל"א איין גמאכטס יש לברך בפה"ע דומיא דאגוז אבל מה שעושין מן פרי האדמה יש חילוק דאם הוא מין צנון שקצת מטגנין אותו בדבש ברכתו אז שהכל כמו תומי וכרתי דלעיל כיון שהוא משתנה לגריעותא בבישול בלא דבש אבל אם מטגנין מיאר"ן ורובי"ן וקירב"ס יש לברך בפה"א כי בכל בישול הם משתנין למעליותא ומזה יש ללמוד כל דיני איי"ן גמאכט"ש כנ"ל כלל בזה לפי הוכחה שמוכיח לחלק ועדיין צ"ע: ד׳ על המים שבישלו כו'. בסימן ר"ב ס"י נתבאר דיש מחלוקת בין הרשב"א להרא"ש ומשמע פסק הש"ע שם דיש ספק ויברך שהכל וצ"ל דכאן מיירי מדבר שדרכו לבשל או לסחוט דבזה מודה הרשב"א שמברך כמין הפרי: ה׳ אבל אם בשלם עם בשר. א"ל מ"ש מאגוז המטוגן עם דבש דלא אזלי' בתר הדבש דאגוז יש לו טעם עצמו ג"כ ולא בטיל מחמת הדבש עכשיו משא"כ במים דלית ליה טעמא כי אם מה שקבלו מן הבשר אזלי' בתר בישרא ולפ"ז נ"ל אם בישל ירקות בחומץ או במשקה שיש במדינות רוסיא שקורין בארש"ט אין לברך עליהם כמו על הירקות אלא כפי ברכתו של המשקה כיון שיש לו עוד טעם שלו ע"כ אפי' אם בישלו עם בשר לא הפסיד טעמו כמו באגוז בדבש כנ"ל ועיין ס"ס זה: ו׳ אם סחטן כו'. כתב הטור וכת' אחי הר"ר יחיאל כל שכן אם סחטן שמברך על מימיהן כדרך שמברך עליהן ואינו נראה כן דודאי כשסוחטין אותה משתנה לגריעותא. וראיה לדבר משקין היוצאין מן הפירות שמברכין עליו שהכל ואם בישלם מברך על המרק כברכת הפרי כו' עכ"ל. ולפמש"ל סימן ר"ב דודאי דבר הנראה לעינים ומורגש בשכל שיוצא טפי ע"י סחיטה וכל שכן כתישה ממה שיוצא מאליו ונרא' לדמות סחיטה וכתישה כבישול ממש אין ראי' לרבינו הטור כאן ממשקין היוצאין מפרי דשם יוצאין מאליו ואינו אלא זיעה בעלמא ונראין דברי אחיו הר"ר יחיאל נכונים אלא שאין להקל נגד הטור ויש לברך שהכל ותו נראה דע"י כתישה גם הטור מודה דהוי היוצא כהפרי דאז פשיטא דהוי כבישול שגוף כח הפרי יוצא ממנו כנ"ל: ז׳ הלפת כו'. מבואר בתחלת סי' זה ומ"ש דמבושל או כבוש כו' היינו אם רוצה לאכול הלפת עצמו אבל המרק שלו נתבאר בס"א:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ר״ה

ר״ה:א׳תשצ״ז א׳ (ס"ק א) וקטניות כו' וכמ"ש סי' ר"ח ס"ד בהג"ה בכוסס שעורים: ר״ה:א׳תשצ״ח א׳ (ס"ק ב) וכרוב כו' וכ"מ בגמ' דמליח כו' לשון וכן אינו מדוקדק דדין כבוש שי"ל דין מבושל לענין ברכה מבואר ס"ס זה אלא מ"א כ' דין בפני עצמו דגם מליח י"ל דין מבושל לענין ברכה מדאמרי' בברכות דף ל"ח ע"ב אייתי ראיה דשלקות במלתייהו קיימי מדאמר רחב"א אני ראיתי את ר"י שאכל זית מליח (פירש"י שהי' מלוח כמה ימים וקי"ל מלוח כרותח) ובירך עליו תחלה וסוף אא"ב שלקות במלתייהו קיימי בתחלה בירך בפה"ע ולבסוף ברכה א' מעין שלש אא"א לאו במלתייהו קיימי בשלמא תחלה בירך שהכל אלא לבסוף מאי מברך ודחי דלמא בירך לאחריו בורא נפשות הרי דאייתי ראיה לשלקות דבמלתייהו קיימא מדמליח במלתייהו קיימא אלמא דמליח דין בישול י"ל לענין ברכה. וחזי' ג"כ שהוא טוב כצ"ל: ר״ה:א׳תשצ״ט א׳ (ס"ק ג) מבושלים יותר. ז"ל תר"י כו' ר"ל דמלשון הש"ע משמע אם טובים מבושלים יותר מחיים אע"ג שגם חיין ראוים לאכילה מ"מ מברך עליהם כשהן חיים שהכל אבל תר"י כתבו דוקא אם אין נאכלין חיין כו': ב׳ וכ"מ סי' ר"ב סי"ב שכ' ואם אין דרך לאכלן חיין אלא מבושלים חיין מברך עליהם שהכל והבין מ"א מ"ש אין דרך לאכלן חיין ע"כ אין ראויים חיין דאל"כ אפי' מבושלים יותר טובים מ"מ דרך לאכלן גם חיין אע"כ בעי' דוקא שלא יהיו נאכלים כלל חיין וא"כ צ"ל דלשון הש"ע כאן הוא לאו דוקא: ג׳ ומ"מ אפשר דאם כו' ר"ל דאין ראי' מפטרזי"ל דאפשר דטוב יותר חי ממבושל ולכן מברכי' עליו חי בפה"א ואע"ג דעינינו רואי' שטוב יותר מבושל היינו משום שדרך לבשלו עם בשר ואין השבח מצד עצמו של פיטר"זיל והוי כמו תומי וכרתי דאפשר דאם בשלו פיטר"זיל לבד משתני לגריעותא: ד׳ ובגמ' אי' (פסחים דף קט"ו ובטור סי' תע"ג ותע"ה) דאם אין לו ירק לטיבול ראשון בליל ראשון של פסח יקח מרור לטיבול א' ויברך עליו בפה"א אע"ג דמרור שאנו לוקחים למצות מרור טוב יותר מבושל אע"כ כיון שעכ"פ גם חי ראוי אע"ג שטוב יותר מבושל מברך עליו כשהוא חי בפה"א ומזה ראיה לתר"י: ה׳ עמש"ל סי' תע"ג שהביא מ"א בשם אבי מהרי"ל אם יש לברך על פיטר"זיל חי בורא פרי האדמה ספוקי מספקא לי' מה"ט הואיל וטוב יותר מבושל מחי וגם על מרור כ' מ"א שם וז"ל וצ"ל דמרור שלהם הי' ראוי לאכול חי כמו לאטי"ך עכ"ל. ואפשר דאותו מין טוב חי יותר ממבושל: ר״ה:א׳ת״ת א׳ (ס"ק ד) ותומי וכרתי (כ' בס' א"ר בשם א"ח דכרתי היינו מה שאנו קורין אשלי"ך): ב׳ וב"ח פסק כו' ואינו מוכרח. ר"ל דהטור כ' בשם הרי"ף דס"ל תומי וכרתי כשהן חיין מברך שהכל ומבושלים בפה"א: ג׳ והרב"י כ' דלא ידע מאין יצא להטור זה בדעת הרי"ף דבאמת מבואר ברי"ף דס"ל בין חיין ובין מבושלים בפה"א והב"ח יישב דעת הטור דכן דעת הרי"ף כמ"ש הטור בשמו וא"כ בין חיין ובין מבושלים איכ' פלוגת' אי יברך בפה"א או שהכל דבחיין ס"ל להרי"ף בפה"א והרב"י ס"ל שהכל ומבושל ס"ל להרי"ף שהכל והרב"י ס"ל בפה"א כמ"ש בש"ע ולכן להוצי' א"ע מספק יברך בין חי ובין מבושל שהכל דק"ל ס"ס ר"ד כל דבר שהוא מסופק יברך שהכל ומז"כ מ"א דאין דברי הב"ח מוכרחים בפי' הרי"ף אלא העיקר כמ"ש הרב"י בכוונת הרי"ף דבין חיין ובין מבושלים מברך בפה"א וא"כ חיין לדברי הכל מברך בפה"א והט"ז כ' בס"ק ב' דבין תומי דהיינו שום ובין בצל כשאכלן כשהם קטנים עד שלא הזקינו אז חיין מברך בפה"א אבל כשהזקינו דאין ראוין לאכלן חי כ"א עם פת אז חי מברך שהכל ומבושל בפה"א כמ"ש הטור בשם הרי"ף: ר״ה:א׳תת״א א׳ (סק"ה) אין כו' לברך על האגוז גמור המטוגן בדבש: ב׳ משא"כ כאן דהבשר עיקר. ואין הבשר בא להכשיר ולתקן את תומי וכרתי: ג׳ וא"כ כשמטגנין הירקות בשומן דאז אע"פ ששבח הירקות ע"י השומן מ"מ כיון שהשומן בא להכש' ולתקן הירקות מברך על הירקות בפה"א: ר״ה:א׳תת״ב א׳ (ס"ק ו) על המים כו' והכ"מ כו' להעביר הזוהמ' מן הירקות ור"ל ואח"ז לשפוך המים אבל אי הי' דעתו לאכילת הירקות. וגם המים ג"כ מודה הרמב"ם דמברך על המים בפה"א דלא כמשמעות הד"מ דכה"ג לרמב"ם מברך שהכל: ב׳ וז"ל הרא"ש כו' ר"ל הד"מ כ' וברא"ש משמע דאין לחלק ועז"כ מ"א דברא"ש משמע דמחלק אלא היפך סברת הרמב"ם אלא דאם דרך לשלקן בשביל אכילת הירקות אז יברך על המים בפה"א ואם הדרך לשלקן רק בשביל המים מברך שהכל והמרדכי כ' כו' ר"ל דבדברי ד"מ משמע דהרא"ש ומרדכי בחד' שיטה קיימי אבל לא משמע כן במרדכי ניהו דפליג על הרמב"ם מ"מ גם על הרא"ש חולק אלא דס"ל דתלי' אם המים עשוי לטבל או לשתיה נמצ' יש ג' מחלוקת בדבר: ג׳ וכ"מ ביומ' כו' דאם עשוי לטבל מקרי אוכל דקי"ל שיעור אכילה לחייב עליה ביוה"כ הוא ככותבת ואם אכל כחצי כותבת ושתה משקין כחצי כותבת אין מצטרפים לחייבו דאין אכילה ושתיה מצטרפים ואמרי' התם דציר שע"ג ירק מצטרף לאכיל' ירק ואם יש בשניהם כותבת חייב דאכשורי אוכל מיקרי וע' במ"א ריש סי' ר"י דוק' ציר שע"ג ירק מצטרף לאכילת ירק וא"כ אין משם ראיה וע"ש במ"א: ד׳ וכ"מ בתוס' דף ל"ח ע"א ד"ה האי דובש' כו' שנתנו טעם שמברכים על שכר שעורים שהכל אע"ג דקי"ל כל שיש בו מה' מינים מברכים במ"מ סיימו וז"ל ועוד בשתיה אומר שהכל עכ"ל משמע כהמרדכי אם לא נעשה לטבל אלא לשתות מברך שהכל: ה׳ לעיל סי' ר"ד וע"ש במ"א ס"ק ט': ו׳ הלכך כו' מתפוחים מברך שהכל ויוצא לד"ה כצ"ל: ז׳ ור"ל דלדעת הרא"ש והמרדכי מברכי' שהכל דהא לא נעשו לטבל וגם לא לאכול הירקות ולהמרדכי בעי' שנעשו המשקין לטבל. ולהרא"ש בעינן שנעשה לאכול הירקות אלא דלהרמב"ם ראוי לברך בפה"א דהוי כשלקן לשתותן כיון שהוא מחלוקת הפוסקים וטוב להוצי' נפשיה מפלוגת' לברך שהכל ויוצא לכ"ע דעל כלם אם אמר שהכל יצא: ח׳ וזהו לטעם הרמב"ם כו' האמת כ' דהש"ג ס"ל כטעם הרמב"ם ולכן מחלק בין מי שלקות שדרך לשתותן משא"כ מי הלביבות אין דרך לשתותן אבל גם לדעת המרדכי אין לברך על מי הלביבות כ"א שהכל דהא לא נעשו לטבל ולא בא מ"א אלא לאפוקי לדעת הרא"ש יברך במ"מ וכמו שמסיים: ט׳ מברך במ"מ כמ"ש התניא. והביאו מ"א סי' קס"ח ס"ק ל': ואם הי' רך. ר"ל כשבישל קמח עם מים או משקין והי' רך שראוי לשתות. בטל ע"ג הלביבות. משא"כ בסי' ר"ח דאין שם דבר שיברך עליו במ"מ שיתבטלו המשקין לגביה. א"כ ראוי לברך על המים תחלה ואח"כ על הלביבות. דאפ"ת דהמים עיקר מ"מ הלביבו' שהן מה' מינים לא נתבטלו אגב המים אף שהלביבו' הם מועטי' כמ"ש סי' ר"ח סעי' ב' ולכן צריך על הלביבו' לברך במ"מ ואי יברך תחל' על הלביבו' במ"מ ואח"כ על המים שהכל כדינו להקדי' ברכת במ"מ לברכת שהכל כיון דלא ברירא ליה להמ"א דהזופ' עיקר כיון דהלביבו' הן מה' מינים דאין הולכין בהן אחר הרוב. (ועס"ס ר"ד) ואם כן אי יברך תחלה על הלביבות יהי' אחר כך ספק אי נפטרו המים לכן יברך תחלה על המים שהכל דאפי' המים טפלים מ"מ כששותהו קודם העיקר מברך תחלה על הטפל שהכל וכמ"ש רמ"א בהגה"ה סי' רי"ב סעיף א' וע' שם: י׳ וכמו שכ' סי' ר"ח ס"ד במגן אברהם סעיף קטן ז': ר״ה:א׳תת״ד א׳ (סק"ח) סחטן דאשתני לגריעות' והוי ככל המשקין היוצאים מפירות דמברך שהכל כמו שכ' בסי' ר"ב סעיף ח': ר״ה:א׳תת״ה א׳ (סק"ט) הלפת כו' וצ"ל מפני שאין צורתן עליהן כלל. וכמ"ש סי' ר"ב סעיף ז' בתמרים וגודגניות שמיעכן וע' שם במ"א ס"ק י"ח שמסיק דאפי' נימוחו לגמרי אם עדיין צורתן עליהן מברך עליהן כברכתן:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי - ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד -

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם - דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן