סימן קעד - דין ברכת היין בסעדה - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן קעד - דין ברכת היין בסעדה - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן קעד - דין ברכת היין בסעדה

א יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, וְאֵין הַפַּת פּוֹטְרוֹ. ב יַיִן פּוֹטֵר כָּל מִינֵי א מַשְׁקִין. { הַגָּה: אֲפִלּוּ מִבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה } (הר''י פֶּרֶק כֵּיצַד מְבָרְכִין וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַפּוֹסְקִים). ג אִם אֵין לוֹ אֶלָּא כּוֹס אֶחָד, מַנִּיחוֹ עַד לְאַחַר ב הַמָּזוֹן וּמְבָרֵךְ עָלָיו. ד אִם קָבַע ג לִשְׁתּוֹת לִפְנֵי הַמָּזוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ ד הַמָּזוֹן, דְּיַיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן פּוֹטְרוֹ; וְכֵן יַיִן שֶׁל קִדּוּשׁ פּוֹטֵר יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַמָּזוֹן; וְכֵן הַמַּבְדִּיל עַל הַשֻּׁלְחָן, פּוֹטֵר הַיַּיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַמָּזוֹן וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין בִּרְכַּת יֵין הַבְדָּלָה פּוֹטֵר, אֶלָּא אִם כֵּן נָטַל ה יָדָיו קֹדֶם הַבְדָּלָה, הִלְכָּךְ הַמַּבְדִּיל קֹדֶם נְטִילָה יְכַוֵּן שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא יַיִן { (וְע''ל סי' רצ''ט סָעִיף ז') } שֶׁבְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה; וּבְדִיעֲבַד שֶׁלֹּא כִּוֵּן כָּךְ, פּוֹטֵר יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה, דִּסְפֵק בְּרָכוֹת דְּרַבָּנָן לְהָקֵל. ה כָּל מַה שֶּׁשּׁוֹתֶה בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה דַּי לוֹ בִּבְרָכָה אַחַת, אֶלָּא אִם כֵּן כְּשֶׁבֵּרַךְ לֹא הָיָה דַּעְתּוֹ לִשְׁתּוֹת אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס וְנִמְלַךְ לִשְׁתּוֹת ו אַחֵר. { הַגָּה: וְכֵן מִי שֶׁבָּא לִסְעֻדָּה וּמוֹשִׁיטִין לוֹ הַרְבֵּה כּוֹסוֹת, מְבָרֵךְ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד דְּהָוֵי } ז { נִמְלָךְ } (כָּל בּוֹ) { וְע''ל סי' קע''ט; וְכֵן מִי שֶׁבֵּרַךְ עַל כּוֹס בִּרְכַּת נִשּׂוּאִין וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהֵיכָן יַגִּיעַ הַכּוֹס, כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְבָרֵךְ, דְּמִקְרֵי נִמְלָךְ } (אֲגֻדָּה פֶּרֶק עַרְבֵי פְּסָחִים) { וְע''ל סִימָן ק''צ. } ו אֵין לְבָרֵךְ אַחַר יַּיִן שֶׁבַּסְעֻדָּה, דְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן פּוֹטַרְתּוֹ; וְכֵן פּוֹטֶרֶת יַיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, וַאֲפִלּוּ { לֹא } הָיָה לוֹ יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן, { וְע''ל סוֹף סִימָן רע''ב, וּלְעִנְיַן יַיִן שֶׁל הַבְדָּלָה שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן ע''ל סִימָן רצ''ט סָעִיף ח'. } ז אִם אֵין לוֹ יַיִן וְשׁוֹתֶה מַיִם אוֹ שְׁאָר מַשְׁקֶה, אֵין לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם דַּחֲשִׁיבֵי כְּבָאִים מֵחֲמַת הַסְעֻדָּה, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לֶאֱכֹל בְּלֹא ח שְׁתִיָּה; וְאַף יַיִן לֹא הָיָה צָרִיךְ בְּרָכָה לְפָנָיו, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָשׁוּב וְקוֹבֵעַ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ; אֲבָל מַיִם אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִים לֹא חֲשִׁיבֵי, וְאֵינָם טְעוּנִים בְּרָכָה; וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה צָמֵא קֹדֶם סְעֻדָּה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא רָצָה לִשְׁתּוֹת אָז, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ לוֹ הַמַּיִם, נִמְצָא כִּי שְׁתִיַּת הַמַּיִם בְּסִבַּת הַפַּת הִיא, וּפַת פּוֹטַרְתָּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְבָרֵךְ עַל הַמַּיִם שֶׁבַּסְעֻדָּה, וְיֵשׁ מַחְמִירִין עוֹד לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בְּכָל פַּעַם, דִּסְתָמָא נִמְלָךְ הוּא בְּכָל פַּעַם; וְהָרוֹצֶה לְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָפֵק יֵשֵׁב קֹדֶם נְטִילָה בִּמְקוֹם סְעוּדָתוֹ, וִיבָרֵךְ עַל דַּעַת לִשְׁתּוֹת בְּתוֹךְ ט סְעוּדָתוֹ. { הַגָּה: וְהַמִּנְהָג כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. } ח עַל יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַמָּזוֹן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ, אֲפִלּוּ הֵסֵבּוּ יַחַד. { הַגָּה: דְּלֹא יְכוֹלִין לַעֲנוֹת אָמֵן } (טוּר), מִשּׁוּם דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יַקְדִּים קָנֶה לַוֵּשֶׁט. { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם אָמַר לָהֶם: סַבְרִי רַבּוֹתַי, וְיִשְׁמְעוּ וִיכַוְּנוּ לַבְּרָכָה וְלֹא יֹאכְלוּ אָז וְיַעֲנוּ: אָמֵן, אֶחָד מְבָרֵךְ } י { לְכֻלָּם, וְכֵן נוֹהֲגִין } (הַגָּהַת מיי' פ''ז מֵהִלְכוֹת בְּרָכוֹת וּמָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק כֵּיצַד מְבָרְכִין וְטוּר בְּשֵׁם רַשִׁ''י). { וְיֹאמַר: סַבְרִי רַבּוֹתַי, ר''ל סוֹבְרִים אַתֶּם לָצֵאת בִּבְרָכָה זוֹ, וְלֹא יֹאמַר בִּרְשׁוּת רַבּוֹתַי, וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַיַּיִן מִשּׁוּם בִּרְכַּת הַיַּיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה אֵין אוֹמְרִים בִּרְשׁוּת, אֶלָּא סַבְרִי, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר } (בֵּית יוֹסֵף סִימָן קס''ז בְּשֵׁם שֶׁבּוּלֵי הַלֶּקֶט).

באר היטב - סימן קעד - דין ברכת היין בסעדה

ב א משקין. דדוקא אם היו שאר משקין לפניו בשעה שבירך על היין אז היין פוטר אותם. ט''ז: ג ב המזון. לפמ''ש רמ''א ס''ס קצ''ז די''א דאינו חייב לברך מדאורייתא אם לא שתה והוא תאב לשתות ע''ש א''כ ה''נ מוטב לשתות ובפרט שנוהגין עכשיו כמ''ד דאינה טעונה כוס ומ''מ אם אינו צמא כ''כ פשוט דמחויב להניחו לבה''מ. מ''א: ד ג לשתות. לאו למימרא דבלא קבע אינו פטור אלא בא לאפוקי אם לא היה דעתו תחלה לשתות אח''כ דהוי נמלך: ד המזון. וה''ה ליין שלאחר המזון קודם ברכת המזון. מגן אברהם: ה ידיו. ל''ד דה''ה אם קבע עצמו לסעודה. מ''א ע''ש: ה ו אחר. כתב הט''ז נראה פשוט דה''ה לענין אכילה כגון שקנה לעצמו לחם א' לאכלו כולו ועד''ז בירך ואח''כ נתאוה לאכול עוד ושולח לקנות עוד צריך לברך שנית המוציא. אבל אם יש לו בבית לחם וחותך לו חתיכה לאכול אותה ואח''כ רוצה לחתוך עוד אין זה נמלך דדרך אדם הוא ט''ז עי' סי' ר''ו ס''ה: ז נמלך. והאידנא שיש מנהג כשאחד בא אצל אותם ששותין כבר שהרבה נותנין לו כוסות מסתמא כשבירך על הראשונה דעתו על כל מה שיתנו לו עוד. ט''ז ע''ש: ז ח שתיה. משמע דיין שרף דאין דרך לשתות תמיד לא חשיב כבאים מחמת הסעודה וצריך לברך עליו ואף מי שרגיל לשתותו תמיד בטלה דעתו אצל כל אדם מט''מ ורש''ל ול''ח וט''ז ועיין מ''א. והעטרת זקנים בסי' קע''ז כתב משם הגאון מהר''ר פייביש ליתן היין שרף על השלחן בשעת המוציא ואז ברכת המוציא פוטר ואם לא עשה כן יטבול מעט פת בתוכו ע''ש. ומיהו בשבת אין צריך לכל זה דממה נפשך אם קידש על היין נפטר בזה כמ''ש ס''ב ואם קידש על השכר נפטר בברכת שהכל ועיין מ''א. משקה שקורין מע''ד א''צ ברכה דגם הוא בכלל שתיה כאכילה ודינו כשכר. ט''ז: ט סעודתו. ומ''מ צ''ע אם שתה רביעית אם צריך ברכה אחרונה ע''כ ישתה פחות מרביעית לפני הסעודה ובזה יסתלק מן הספק וכ''כ בכוונת האר''י ז''ל. או יתן לאחר שאינו אוכל לברך ויתכוין לפוטרו ואם שתה רביעית כגון בסעודות גדולות ששותין לפני המזון יש ליזהר שלא יצא קודם הסעודה דהוי הפסק ואז פטור מברכה אחרונה דבה''מ פוטר הכל. ועיין מ''א וט''ז וביד אהרן. מה שנוהגין בסעודות גדולות שלאחר שמברכין בה''מ על כוס יין מביאין עוד משקין שקורין קאו''י כדי לישב דעתו של אדם ממאכליו אין לברך על אותה הקאו''י בתשובת גינת ורדים כלל א' סי' אב''ג ע''ש. כתב בש''ג האנוס''י שאוכלין אחר הסעודה למתק השתיה הוי כמו צנון וזית וברכת היין פוטרתו עכ''ל. וכתב המ''א ונ''ל דבשאר משקין תוך הסעודה ברכת הלחם פוטרתן דהמשקה טפל ללחם והאנוס''י למשקה: ח י לכולם. וצריכין שיטעום כל א' תיכף מהכוס שלא להפסיק בין ברכה לשתיה מ''א עיין סי' קס''ז סעיף ו':

מגן אברהם קע״ד - סימן קעד - דין ברכת היין בסעדה

א׳ ואין הפת פוטרו. משום דחשוב שבכמה מקומות מברכין עליו אף על פי שא"צ לשתיה כגון קידוש והבדלה: ב׳ מניחו לאחר המזון. בתשובת הרשב"א סי' שמ"ב כתב דלמ"ד ב"ה אינה טעונה כוס רשאי לשתותו קודם ב"ה וב"ש סברי דמחוייב לשתותו קודם דושבעת זו שתיה וכו' ועוד מפרש בירוש' טעם אחר וכו' ע"כ והמחבר סתם כאן דס"ל כיון דפליגי הפוסקים כמ"ש סי' קפ"ב א"כ אם יש לו כוס מוטב שלא לשתות דהרב"י לשיטתיה אזיל שכתב ס"ס קצ"ז דאין קפידא בשתיה אבל לפי מ"ש רמ"א שם דאינו חייב מדאורייתא לברך אם צמא ולא שתה א"כ ה"נ מוטב לשתות ובפרט שנוהגין עכשיו כמ"ד דאינה טעונה כוס ומ"מ אם אינו צמא כ"כ פשיטא דמחויב להניחו לב"ה: ג׳ אם קבע. וה"ה דאם בירך לפני המזון א"צ לברך על יין שלאחר הסעודה קודם ב"ה אבל אם לא היה לו יין לפני המזון ובירך על יין שבתוך המזון צריך לברך שנית על יין שלאחר הסעודה כי יין שבמזון בא לשרות המאכל ואינו חשוב לפטור יין הבא לשתיה ועסי' קע"ז סס"ב שאין דין זה מצוי ע"ש: ד׳ יין של קידוש. פוטר גם יין שלאחר המזון [ב"ח רשב"א] וכן עיקר: ה׳ יין הבדלה. משמע דוקא יין הבדלה כיון שאינו בא אלא לצורך מצוה ואינו צורך סעודה וכ"מ בתו' אבל כששותה לצמאו יין שלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון וכ"כ בת"ה אף על גב שיש חולקין גם בזה פסק הרב"י דלא כוותי' וכ"מ סי"ז וכ"מ סי' תע"ד: ו׳ נטל ידיו. ל"ד דה"ה אם קבע עצמו לסעודה וכ"מ בתו' בד"ה בא להם יין ע"ש דאע"ג דלא נטלו אלא ידו א' וצריכין לחזור וליטול אפ"ה פוטר וע"ש גבי אותן שקדשו בב"ה וכו' וכ"מ בב"ח וא"ת היאך שרי להפסיק ולהבדיל בין נט"י להמוציא י"ל דלא הוי היסח הדעת כיון שדעתו לאכול [הגמ"ר פ' ע"פ עסי' קס"ו מ"ש]: ז׳ ומושיטין לו. כלומר אחר שבירך על הראשון הושיטו לו אחר: ח׳ דב"ה פוטרתו. דהוי כדברים הבאים מחמת הסעודה כיון דבא לשרות המאכל [הרא"ש] ועסי' קע"ז: ט׳ שלפני המזון. כיון שבא לפתוח בני מעיים להמשיך אדם לתאות המאכל הוי מחמת הסעודה [ב"י הרא"ש] ועוד הא מסעיד סעיד [ע"ל סי' תע"א] וגם יין שלאחר המזון פת פוטרו מברכה אחרונה כיון דסעיד ופריך בגמרא דליברך עליה ג' ברכות ומשני לא קבעי אינשי עלייהו אלמא אי הוי קביעותי' קביעות מברכין עליה ג' ברכות וכיון שכן כיון ששותיהו בתוך הסעודה של קבע מיגו דהוי קביעות לאכילה הוי קביעות לשתיה [ב"י רשב"א וכ"כ תר"י] וא"כ משמע דעל שאר המשקין אחר הסעודה צריך לברך ברכה אחרונה דלא עדיף מדברים הבאים מחמת הסעודה לאחר הסעודה וכמ"ש סי' קע"ז וכ"ש משקין די"א דאפי' תוך הסעודה מברך כמ"ש ס"ז וכ"מ בהג"מ ספ"ד בהדי' דכייל להו בהדי שאר דברים וכ"מ ברא"ש דדוקא משקין הבאים בתוך הסעודה פת פוטרתן וכ"מ בתוס' פסחים דף קי"ג דדוקא יין א"צ ברכה אחרונה וכונתן למש"ל בשם הרשב"א ומיהו אין דין זה מצוי בינינו וכמ"ש סי' קע"ז, כתב בש"ג האנוס"י שאוכלין אחר הסעודה למתק השתיה הוי כמו צנון וזית וברכת היין פוטרת עכ"ל. ונ"ל דבשאר משקין תוך הסעודה ברכת הלחם פוטרתן דהמשקה טפל ללחם והאנוס"י למשקה כמ"ש התוס' דכשבירך על פירות גינוסר פטרי למליח ולפת דהפת טפל למליח והמליח לפירות ועסי' רי"ב: י׳ עסי' רצ"ט. דשאני יין הבדלה שאינה באה לצורך סעודה לכן מברך אחריה לי"א דלא פטר וכמ"ש ס"ז: י״א לפי שאין דרך וכו'. משמע דיין שרף דאין דרך לשתותו תמיד לא חשיב כבא מחמת הסעודה וצריך לברך עליו, ואף מי שרגיל לשתותו תמיד בטלה דעתו [מט"מ ול"ח רש"ל] ואף אם שותה לפני המזון לעורר תאות המאכל לא עדיף מפירות שצריך לברך וכ"ש השותין אותו באמצע הסעוד' או אחריה שאינו בא אלא לחמם האצטומכא שיוכל לעכל אין זה נקרא מחמת הסעודה ומילתא אחריתא היא (לבוש סי' קע"ז) אבל בטור ססי' ער"ב כ' דמה שבא להמשיך תאות המאכל חשוב כבא מחמת הסעודה כמש"ל ס"ו וכ"כ התוס' פסחים ד' קט"ז וז"ל פרפרות היינו דברים הממשיכים האכילה כגון דגים קטנים ותמרים וירקא היו רגילין לאכול בין מאכל למאכל לפיכך פטר להו פת לפי שבא לצורך סעודה שעל ידי כן אוכל יותר וכ"כ הב"ח סי' קע"ו וכ"כ רש"י בגמרא ועסי' קס"ח ס"ח, וכ"כ המרדכי דמאי דאמרינן בגמרא יין נפטריה פת משום דמחמת כחו אדם מתאוה לאכול, והא דכתו' במרדכי ובהג"מ פ"ד פר"י דברים שאין באים מחמת הסעודה כגון פירות שאין באים להשביע אלא בא לעכל המאכל עכ"ל צ"ל דיש חילוק כשבא לעורר תאות המאכל הוי צורך סעודה שע"י כן אוכל יותר וא"צ ברכה משא"כ כשבא לעכל אין בו צורך סעוד' עתה ובעי ברוכי אבל בספר החינוך להרא"ה כתוב וז"ל אם אוכל תוך הסעודה זית מליח וכיוצא בו לפתוח תאות המאכל מברך לפניו ולא לאחריו עכ"ל, וא"כ ה"ה מי שאומכל לימוני"ש מלוחים בתוך הסעודה צריך לברך להרא"ה, ומיהו נ"ל לנהוג כהתוספות כמ"ש המרדכי פרק נערה דלעולם פוסקין כהתו' ע"ש, ובמהר"מ פדואה סכ"ה, ומ"מ נראה לי דצריך לברך על יין שרף ואם שותיהו לפני האכילה דאין כוונת רוב בני אדם לעורר תאות המאכל שהרי רגילים לשתותו בכל בוקר אף בלא סעודה ובעי ברוכי אבל באמצע הסעודה כוונתו לפתוח ולא בעי ברוכי ואחר סעודה כוונתו לעכל ובעי ברוכי ומיהו בשבת א"צ לכל זה דממה נפשך אם קידש על היין נפטר בזה כמ"ש ס"ב, ואם קידש על השכר נפטר בברכת שהכל כמ"ש ס"ד ועסי' קע"ז ס"ד וסי' ר"ו ס"ה וסימן קע"ו: י״ב בסבת הפת. ודוקא כשאוכל סעודת קבע אבל אם אכל פת מעט עסי' רי"ב: י״ג בכל פעם. נראה לי דוקא במים שאין אדם שותה אלא לצמאו הוי בכל פעם נמלך אבל שכר ומי דבש פשיטא דלא הוי נמלך, ומ"ש הרב"י בשם האגור דאף בשאר משקין צריך לברך בכל פעם היינו כמו לקרי"ץ ודומיהן שאין שותין כ"א לצמאו: י״ד קודם נטילה. דס"ל דלאחר נטילה הוי הפסק ועמ"ש ס"ד דלא חש לאותם שאומרים דקודם נטילה לא פטר. ומ"מ צ"ע אם שתה רביעית אם צריך ברכה אחרונה דלכאורה למ"ד דאין צריך ברכה תוך הסעודה א"כ צריך ברכה אחרונה מ"ד איין הבדלה כמ"ש סימן רצ"ט ס"ז דדוקא יין שלפני המזון שבא להמשיך תאות המאכל א"צ ברכה אחרונה וכמ"ש ס"ו אבל שאר משקין צריכין ברכה אחרונה וכ"מ בטור סי' תע"ג ועמ"ש סי' קע"ז ס"ג ולדעת בעל המאור שם א"צ ברכה אחרונה אם שותה ג"כ משקין בתוך הסעודה דב"ה פוטר הכל ואם אין לו משקין תוך הסעודה צריך ברכה אחרונה על שתיה שלפני הסעוד' עסי' רצ"ט ס"ח מ"ש, ואם יש לו כוס לב"ה אין צריך לברך ברכה אחרונה על משקין שלפני הסעודה דהא מברך ברכה אחרונה על כוס ב"ה שאין לנו הפסק שיהא קובע ברכה לאחריו כ"כ ר"ן והרמב"ן במלחמות ועסי' קע"ח ותע"ד מ"מ י"ש ישתה פחות מרביעית (מכזית) לפני הסעודה ובזה יסתלק מן הספק וכ"כ בכוונת האר"י ע"ש ומ"ש בכוונות שאם שותה רביעית ה"ל ברכה לבטלה נ"ל דהיינו כשעשה ברכה אחרונה, ואם שתה רביעית כגון בסעודות גדולות ששותין לפני המזון יש לנהוג כמש"ל בשם הר"ן והרמב"ן עסי' קע"ט דיש ליזהר שלא יצא קודם הסעודה דהוי הפסק: ט״ו ויברך ע"ד לשתות. ובברכות רמ"מ כתב שיתן לאחר שאינו אוכל לברך ויתכוין לפוטרו: ט״ז אחר מברך לכלם. ולפמ"ש סי' קס"ז ס"י צריכין שיטעום כל אחד תכף מהכוס שלא להפסיק בין ברכה לשתיה ע"ש: י״ז כל מקום. ואפי' בחופה בברכת אירוסין ונשואין (ב"ח בשם מהר"ם שור) והאידנא לא נהיגי הכי ונ"ל דוקא במקום שנוטלים רשות אומרים על היין סברי במקום ברשות אבל בחופה ומילה שאין נוטלין רשות אין לומר סברי כלל, כת' הטור אותו שבירך על יין שלאחר המזון מברך על המוגמר שמביאין אחר הסעודה עכ"ל אף על פי שרגילין להביא המוגמר לאחר ב"ה מ"מ אם הביאו קודם ב"ה זכה בו אותו שבירך על היין אף על גב דאיכא עדיף מיניה כיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן (רש"י ותר"י) והגאונים פירשו אותו שבירך המוציא מברך על המוגמר שבתוך הסעודה אף ע"פ שרגילין לאחר האכילה קודם ב"ה ובאותו שעה היה אחר יכול לברך דכסעודה אחרת היא מ"מ כיון שהביאוהו תוך הסעודה אותו שניתן לו כבוד לברך המוציא ניתן לו כבוד ג"כ עד תשלום הסעודה (ואפשר דגם הוא מברך על יין שבתוך המזון) ואף על גב דאין יכולין לענות אמן מ"מ כיון שמריחין תיכף א"א להמתין עד שיברך כל אחד לעצמו שבתוך כך יהיו בלא ברכה לכן מוטב שיברך אחד לכולם אף על פי שלא יענו אמן עכ"ל תר"י, ונ"ל שכ"ד הראב"ד דלא כמו שנדחק בכ"מ ע"ש, ועל המוגמר שלאחר ב"ה הגדול מברך אף על פי שנתן רשות לאחר לברך ב"ה כבר עברה רשותן וחזר' להגדול כ"כ הראב"ד והמאו' כ' דאותו שבירך ב"ה מברך עליו ויש ללמוד מזה לדברי' כיוצ' באלו ועסי' רי"ג מ"ש:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים קע״ד

א׳ ואין הפת פוטרו. הטעם לפי שקובע ברכה לעצמו פירש"י בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואע"פ שלא היו צריכין לשתות פי' דבריו שכתב בכמה מקומות כו' היינו בברכת קידוש כ"כ התו' דף מ"ג: ב׳ ) אפילו מברכה ראשונה. מבואר במרדכי פ' כ"מ דוקא אם היו שאר המשקין לפניו בשעה שבירך על היין אז פוטר היין אותם: ג׳ אלא כוס א'. משמע דאין חילוק אימת בא אותו הכוס ובמשנה אי' בא להם יין אחר המזון אם אין שם אלא אותו כוס בש"א מברך על היין ואחר כך מברך על המזון משמע דוקא אם בא אחר המזון וכן פירש"י בהדיא בגמ' שם וז"ל ובתוך המזון לא בא להם וכשגמרו סעודתן בא להם לפני ב"ה כו' עכ"ל לק"מ דמשום ב"ש פי' כן שס"ל דמברך על אותו כוס בפה"ג וטעים ממנו ואח"כ מברך עליו ב"ה כדאי' שם בגמ' אבל לב"ה דס"ל מברך ב"ה תחלה אין חילוק באמת אימתי בא ולא כמו"ח ז"ל שעשה מחלוקת בין רש"י לש"פ בזה: ד׳ לפני המזון וכו'. ופוטר אפי' יין שלאחר המזון קודם בהמ"ז שאותו יין הוא בא לשתות כמו היין שלאחר המזון משא"כ ביין שבתוך המזון אינו אלא לשרות המאכל ולא חשוב כמו לשתות ואינו פוטר היין שלאחר המזון והא דנקט אם קבע לאו למימר' דבלא קבע אינו פוטר אלא בא לאפוקי אם לא היה דעתו תחלה לשתות אח"כ דהוה נמלך: ה׳ של קידוש. ולא נימא דקידוש הוא כמצוה בפ"ע והבדלה הוי רבותא טפי דאינה שייכא כלל לסעודה כמו קידוש ואפ"ה פוטר יין שבתוך המזון וה"ה ליין שלאחר המזון דקידוש והבדלה פטרו כיון דהוי כשאר יין שלפני המזון ולענין ברכה אחרונה קודם הנטילה עסי' רצ"ט ס"ז: ו׳ לא היה דעתו לשתות כו'. פשוט דה"ה לענין אכילה כגון שקנה לעצמו לחם א' לאכלו כולו וע"ד זה בירך ואח"כ נתאוה לאכול עוד ושולח לקנות עוד צריך לברך שנית המוציא אבל אם יש לו בבית לחם וחותך לו חתיכה לאכול אותה ואח"כ רוצה לחתוך עוד אין זה נמלך דדרך אדם הוא כן כנ"ל: ז׳ ומושיטין לו כוסות כו'. נ"ל דהאידנא שיש מנהג כשאחד בא אצל אותם ששותין כבר שהרבה נותנין לו כוסות מסתמא כשבירך על הראשונ' דעתו על כל מה שיתנו לו עוד ודמי' לההיא דסימן קס"ט ס"ג דאם יש אדם חשוב בסעודה כו'. ה"נ יודע שיתנו לו עוד א"כ א"צ לברך שנית על כוס אחר: ח׳ ואף יין לא היה צריך כו'. וזהו דפריך בגמרא יין נמי תפטרי' פת ומשני הואיל וקובע ברכה לעצמו מפני חשיבותו כמ"ש בס"א והי"א ס"ל דדוקא על היין פריך שיפטרנו פת משום שהוא זיין אבל מים לא זייני ע"כ אין סברא שיפטרנו פת ונ"ל דבשכר שלנו שעושין מתבואה גם להי"א א"צ ברכה דהא כ' הרא"ש פ' אלו עוברין מביאו ב"י לקמן סי' תע"ב דשכר שעושין באשכנז יש בו הרבה יותר מכדי א"פ א"כ ודאי זיין ופת פוטרו: ט׳ ישב קודם נטילה כו'. א"ל הא צריך לברך ברכה אחרונה אחר מה ששתה רביעית קודם ברכת המוציא דב"ה אינו פוטר ברכת בורא נפשות ולא ברכה א' מעין ג' כדמוכח בסימן קמ"ז בלאחר הסעודה שטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם ואין ב"ה פוטר אותם וכ"כ ב"י סי' קצ"ז ד"ה כתב אחי כו' וכ"כ ב"י בסימן תע"ג בשם תשובת רשב"א שאין ב"ה פוטר מה שאכל קודם סעודה ואין מסייע לסעודה ושם קאי לענין בנ"ר וא"כ אין לו צירוף עם מה שישתה תוך הסעודה י"ל שמה ששתה קודם האכילה הוא בא לצורך מה שיאכל אח"כ כמ"ש בס"ו דב"ה פוטר היין שלפני המזון כיון שהוא בא לפתוח הבני מעיים ולהמשיך לתאות האכילה כמ"ש הרא"ש בפ' ע"פ ה"ה בשאר משקין וע"כ א"צ לברך ברכה אחרונה קוד' האכילה אבל ודאי מי שחייב כבר בנ"ר או מעין ג' אין ב"ה פוטר. ומצאתי בספר כונת האר"י וז"ל קודם האכילה ישתה מעט מים פחות מרביעית ויברך עליהם תחלה וסוף ויכוין לצאת י"ח מן המים שבתוך המזון ופעם אחד שתיתי יותר מרביעית הראו לי במצחי שהיתה ברכה לבטלה עכ"ל. ונראה שהוא לא תפס סברא זו שזכרתי בשם הרא"ש דיין שלפני המזון פטור מברכ' אחרונה וכיון שצריך ברכה אחרונה יהיה הפסק בין מה שבירך על היין שלפני המזון לבתוך המזון דע"כ הזהיר לשתות פחות מרביעית וקשה למה הראו לו ברכה לבטלה הא החטא בזה הוא שחסר ברכה הצריכה דהיינו ממ"נ אם בירך בנ"ר קודם סעודה ואחר כך בתוך הסעודה היה לו לברך שהכל על שתיית מים לפי דיעה הזאת של הי"א והוא לא בירך ממילא חיסר ברכה תוך הסעודה ואם לא בירך בנ"ר אז יש חטא מחמת חסרון ברכה ההיא גם מ"ש שבירך עליהם תחלה וסוף הא ברכה אחרונה אין מברכין על פחות מרביעית וכמדומה דהנך מילי לאו דסמכי נינהו ולא באו מפי קדוש דמוהרר"י לוריא זצוק"ל: י׳ והמנהג כסברא ראשונה. מזה למדתי שהשותה יין שרף בתוך הסעודה שצריך לברך שהכל דע"כ לא פליגי הנהו תרי דיעות אלא בשאר משקים מטעם שא"א לאכילה בלא שתיה אבל ביי"ש כ"ע מודים דצריך לברך אבל משקה שקורין מע"ד א"צ דגם הוא בכלל שתיה לאכילה ודינו כשכר משא"כ ביי"ש שאינו לשתיה וכ"פ בלבוש סימן קע"ז מטעם דאין זה בכלל דברים שמחמת הסעודה: י״א דלא יכולין לענות אמן. זה פירש על מה שאמרו בגמרא שאין בית הבליעה פנוי אבל הי"א שהביא רמ"א ס"ל דפי' אין בית הבליעה פנוי הוא שאין שומעין הברכה מחמת האכילה וע"כ מהני אם אמר סברי רבותי דיתנו לב לשמוע. ונ"ל אפילו לפי זה דמהני סברא היינו שיפסיקו לאכול באותה שעה שמברך דהא עכ"פ צריכים לחוש לשמא יקדים כו' אבל לדיעה הראשונה גם זה לא מהני דחושש שמא לא יפסיקו לאכול כנ"ל. ובסי' רי"ג כ' דעל היין. שלא בשעת הסעודה א' מברך לכולם:

ספר מחצית השקל על אורח חיים קע״ד

קע״ד:א׳תקל״ד א׳ (ס"ק ב) מניחו כו' בתשו' הרשב"א כו' דתנן בברכות ר"פ אלו דברים. בא להם יין אחר המזון (ואחר המזון לאו דוקא כמ"ש ט"ז) אם אין שם אלא אותו כוס בש"א מברך על היין ואח"כ מברך על המזון. ובה"א מברך על המזון ואח"כ מברך על היין ומסקי' בדף נ"ב דטעמא דב"ש דס"ל ברכת המזון אינה טעונה כוס ולכן שותה קודם ברכת המזון. וטעמא דב"ה אינו מבואר בש"ס. ולמ"ד בהמ"ז טעונה כוס א"כ ב"ה ס"ל דוקא מברך על המזון ואח"כ על היין כדי שיהיה לו כוס לברכת המזון א"כ יש לו' הא דאמרו ב"ש מברך על היין ואח"כ כו' היינו דרשאי לעשות כן אע"ג דלא יהי' לו כוס לבהמ"ז אין בכך כלום דס"ל דבהמ"ז אין טעון כוס. אבל למ"ד ב"ה אין טעון כוס א"כ ע"כ הא דאמרי ב"ה מברך על המזון ואח"כ על היין ע"כ פי' דרשאי לעשות כן אבל אם ירצה עושה כב"ש מברך על היין קודם בהמ"ז. ולפ"ז ע"כ צ"ל הא דאמרי בית שמאי מברך על היין כו' ר"ל דמחויב לעשות כן: ב׳ דושבעת זו שתי'. ר"ל דבר"פ ג' שאכלו פליגי ר"מ ור"י בשיעור אכיל' להתחייב בבהמ"ז רמ"א כזית ור"י אומר כביצה ומסקינן בדף מ"ט דבקראי פליגי ר"מ סבר כתיב ואכלת ושבעת וברכת ואכלת זו אכיל' וסתם אכילה בכזית. ושבעת זו שתי'. ר"ל דאינו חייב בבהמ"ז אם היה צמא אא"כ שתה. ור"י ס"ל דה"ק ואכלת ושבעת אכילה שיש בה שביעה ואיזה כביצה וא"כ י"ל דב"ש ס"ל כר"מ דאינו מחויב בבהמ"ז עד שישתה אם הוא צמא לכן אם אין לו רק כוס א' עדיף לברך בלי כוס כיון דבהמ"ז אין טעון כוס וישתה הכוס קודם בהמ"ז כדי שיהי' מחויב מן התור' בברכת המזון וס"ל דהאי דרשה ושבעת היא דרשה גמורה: ג׳ והמחבר סתם כאן ומשמע מלשונו דמחויב להניח הכוס עד אחר בהמ"ז כיון דפליגי הפוסקים אי בהמ"ז טעונה כוס. דהרב"י לשיטתי' אזיל ר"ל אף דבזה עדיף מה שמניחו לאחר המזון דיוצא בזה גם למ"ד בהמ"ז טעונה כוס. מ"מ יש עדיפות טפי אם הי' שותהו קוד' בהמ"ז כדי לקיים ושבעת זו שתי'. בשלמ' אי הוי ברור להרב"י דבהמ"ז טעון כוס ע"כ באין ברירה מניחו לאחר המזון כדי לברך על הכוס אבל השת' דיש מחלוקת בזה א"כ עדיף טפי לשתות קודם בהמ"ז כדי לקיים ושבעת זו שתיה: ד׳ דאין קפיד' בשתיה דס"ל כמ"ש התוס' דמן התור' אינו חייב בבהמ"ז עד שיאכל שיעור שביעה ממש והני דרשות לכזית וכביצ' ושתיה לכל מר כדא"ל אינן אלא אסמכת' בעלמ' ע"ש: ה׳ אבל לפמ"ש רמ"א כו' דס"ל דהני דרשו' גמורות נינהו וא"כ לדעת רמ"א דקי"ל דושבעת זו שתיה הוי דרש' גמור' וגם קי"ל דבהמ"ז אין טעון כוס צ"ל דלא קי"ל בהא כב"ה: ו׳ ודע מ"ש הט"ז בס"ק ב' בשם המרדכי ע' במ"א ס"ס ר"ו שהאריך בזה וע"ש מסקנתו: קע״ד:א׳תקל״ה א׳ (ס"ק ג) אם קבע וה"ה דאם בירך כו' דע דמ"ש אם קבע כ' הט"ז ס"ק ד' דהוא לאו דוק' ולא בעי למעט אלא נמלך: ב׳ שלאחר הסעוד' כשסילק דעתו מלאכול יותר: ג׳ ואינו חשוב לפטור יין הבא לשתי' ר"ל דיין שלפני המזון בא לשתות (וגם לפתוח ולהמשיך תאות המאכל כדלק') וכן יין שאחר המזון בא לשתו' אבל יין שבתוך המזון בא לשרות המאכל שאכל ולכן יין שלפני המזון שהוא חשוב פוטר שבתוך המזון שאינו חשוב או שלאחר המזון שהוא שוה לו משא"כ שבתוך המזון שאינו חשוב אינו פוטר היין שאחר המזון שהוא חשוב כיון שבא לשתייה: ד׳ ועסי' קע"ז. ר"ל הא דהשמיט הרב"י דין זה היינו משום דמבוא' בסי' קע"ז דאין דין זה של יין שאחר המזון דהיינו שסילק דעתו מלאכול ועדיין לא בירך בהמ"ז אינו מצוי בינינו דאין אנו מסלקין דעתינו מלאכול עד אחר בהמ"ז ולכן השמיטו הרב"י: קע״ד:א׳תקל״ו א׳ (סק"ד) יין כו'. ב"ח רשב"א וכן עיקר ר"ל אף דהב"ח סיים וצ"ע למעש' מ"מ נ"ל למ"א עיק' כמ"ש רשב"א דפוטר הקידוש אפי' יין שאחר המזון: קע״ד:א׳תקל״ז א׳ (ס"ק ה) יין כו' משמע דוק' יין הבדל'. ר"ל איכ' למ"ד דאינו פוטר אא"כ כבר נטל ידיו: ב׳ לצורך מצוה ואינו צורך סעודה. ר"ל אף דגם קידוש אינו אלא לצורך מצוה מ"מ איכ' צורך סעוד' דהא קי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה משא"כ הבדלה דהוי רק צורך מצוה ואינו צורך סעודה: ג׳ וכ"מ בתו' אבל כו' תיבת וכ"מ בתוס' ע"כ טעות הדפוס דאדרב' התוס' חולקים וכמ"ש בס"ק שאח"ז: ד׳ אבל כו' יין שלפני המזון. ר"ל אפי' קודם נטילה. אע"ג שיש חולקי' היינו התוס' וכמ"ש בס"ק שאח"ז: ה׳ וכ"מ סעיף ז' כן צריך להיות שכ' הרוצ' שיסתלק מן הספק ישב קודם נטילה כו'. ע"כ אפי' קודם נטילה מהני במשקין שלפני נטילה וה"ה ביין אולם אינו ראי' גמור' לפמ"ש מ"א ס"ק ו' דנטל ל"ד דה"ה אם קבע כו' והתם הוי קבע: ו׳ וכ"מ סי' תע"ד. ר"ל בטור שם שהקשה על הרי"ף שכתב שבב' לילות הראשונות של פסח יש לברך ברכה אחרונה אחר שתי כוסות הראשונים שקודם הסעודה והק' הטור וכן הרא"ש הא הם פוטרים היין שבתוך הסעודה מברכה ראשונה ואיך יברך אחריהם ברכה אחרונ' וא"א דגם יין שלפני המזון אינו פוטר אלא אחר נטיל' א"כ מאי קושי' להרי"ף הא ב' הכוסות שותים קודם נטילה ואין פוטרין כלל יין שבתוך המזון (וכוס קידוש ודאי לא עדיף מיין שלפני המזון) וא"ש מ"ש הרי"ף שיברך אחריהם ברכה אחרונה וכן יישב באמת הב"ח דעת הרי"ף בסי' זה ולקמן אע"ג דהטור ס"ל דליכא למ"ד דס"ל הכי דיין שלפני המזון קודם נטילה לא יפטור יין שבתוך המזון אע"ג דהתוס' ס"ל הכי לפטור לא נראה דהרי"ף ס"ל הכי: קע״ד:א׳תקל״ח א׳ (ס"ק ו) נטל ידיו ל"ד כו' וכ"מ בתוס' בד"ה כו' ר"ל דבדף מ"ג איתא כיצד סדר הסיבה אורחים נכנסים ויושבי' על גבי ספסלין עד שיכנסו כלם. הביאו להם מים כ"א נוטל ידו אחת (ולא קי"ל הכי כדלעיל סי' קנ"ח סעיף ו' וע"ש בהרב"י הטעם) בא להם יין כל אחד מברך לעצמו עלו והסיבו כאו"א חוזר ונוטל שתי ידיו בא להם יין א' מברך לכלם וכתבי התוס' ד"ה בא כו' וז"ל אע"ג דיין שלפני המזון פוטר יין שאחר המזון כ"ש זה שלפניו הוא. שאני הכא כיון שעלו להסב הוי שינוי מקום וצריך לברך עכ"ל התוס' הרי דלולי דהוי שינוי מקום היה יין הראשון פוטר אע"ג דהוי קודם נטילה דהא לא נטלו רק ידו אחת וצריכים עכשיו ליטול שתי ידים אע"כ דנטל ידיו לאו דוקא דה"ה אם קבע והתם הא קבעו. וא"ל דאין מזה ראיה דלמא לעולם לא בעינן נט"י ממש ביין הבדלה והתוס' הא קאי על היין שלפני המזון דס"ל להרב ב"י דאפי' קודם נטילה פוטר כמ"ש מ"א בס"ק ה'. ולזה כתב מ"א וע"ש גבי אותן שקדשו בב"ה ר"ל דמשם מוכח דהתוס' ס"ל דגם יין שלפני המזון אינו פוטר קודם נטילה וא"כ מוכח שפיר דנטילה לאו דוק' וראייתו דהתוס' ס"ל דגם יין שלפני המזון אינו פוטר קודם נטילה ממ"ש התוספות בדף מ"ב ע"ב בד"ה ורב ששת כו' וז"ל אבל לשתות כו' דהיינו יין שלפני המזון פשיט' דפוטר יין דלשרות (והיינו יין שבתוך המזון) וכ"מ נמי בע"פ גבי ב"א שקדשו בבה"כ דר"י אמר אף ידי יין נמי יצאו. (ר"ל לא מבעי' ידי קידוש דיצאו דס"ל יש קידוש שלא במקום סעודה אלא אפי' ידי יין יצאו) וא"צ לחזור ולברך על יין שבתוך הסעוד' כו' ואע"ג דאיתותב ר"י היינו דוק' בשינוי מקום (ר"ל אבל אי לא שינה מקומו באותו מקום קי"ל כר"י דשלפני המזון פוטר שבתוך המזון א"כ נראה משם דה"ה להבדלה דאין לחלק בין הבדלה לקידוש ולאפוקי מהני דחולקים ואמרו דוקא קידוש פוטר משום דאין קידוש אלא במקום סעודה אבל יין של הבדלה לא פטר אפי' הבדיל לאחר נטילה. דהכי מיירי הא דפסקינן דיין שלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון דכבר נטל ידיו והכי משמע בסמוך מתוך הבריית' כיצד סדר הסיב' כו' מיהו נראה כיון דנטל ידיו כו' פוטר אפי' דהבדלה כדפי' מהאי דע"פ (ר"ל דהא לר"י דסבירא ליה יש קידוש שלא במקום סעודה א"כ לדידיה קידוש דינו שוה להבדלה לדידן ואפ"ה ס"ל דקידוש פוטר יין שבתוך המזון ולא איתותב מיניה אלא משום שינוי מקום כנ"ל) עכ"ל התוס' הרי כתבו להדי' דיין שלפני המזון אינו פוטר כ"א אחר נטילה ואפ"ה הקשו בדף מ"ג דמה שברכו כשנטלו יד א' היה ראוי לפטור היין ששותי' אחר שנטלו שתי ידים. אע"כ דנטילה ל"ד וסגי בקבע וגם מדברי התוס' מראייתם מדר"י בער"פ יש להוכיח דנטל ל"ד דהא מסתמא אותם ב"א ששמעו קידוש בבית הכנסת עדיין לא נטלו ידיהם דהא אוכלין בבתיהם ואפ"ה לר"י פוטר את היין שבתוך הסעודה אע"כ בקבעו סגי: ב׳ וא"ת האיך שרי להפסיק כו' ניהו דמ"א כתב דנטל ל"ד מ"מ הא קתני נטל וע"כ גם בנטל משכחת לה: ג׳ עסי' קס"ו מ"ש ר"ל שכ' שם בס"ק א' בשם אגוד' דקידוש והבדלה לא הוי הפסק בין נטילה להמוציא: קע״ד:א׳תקל״ט א׳ (ס"ק ז) ומושיטים לו. כלומר אחר שבירך כו' וכ' מ"א סי' קע"ט ס"ק ו' ואפי' עדיין לא שתה כל כוס ראשון כו' ע"ש אבל אם הושיטו לו רבים קודם שבירך ודאי כלם נפטרים בברכה אחת. והט"ז כתב דעכשיו דהמנהג שרבים מושיטים לו א"צ לברך על כוס אחר דודאי היה דעתו על כלם: קע״ד:א׳תקמ״א א׳ (ס"ק ט) שלפני כו' מחמת סעודה (ב"י הרא"ש) ועוד הא מסעיד כו' כצ"ל זהו טעם הרשב"א כמו שסיים: ב׳ וגם יין שלאחר כו' ר"ל דזה נ"מ בין הני תרי טעמי דלטעם הרא"ש כיון דבא לפתוח כו' זה ל"ש ביין שאחר המזון וא"כ אין בהמ"ז פוטרו אבל לטעם הרשב"א משום דסעיד זה שייך גם ביין שאחר המזון וגם ביין שאחר המזון ברכת המזון פוטרו: ג׳ דהא פריך בגמ' כו' כצ"ל. ר"ל דף ל"ה ע"ב דאמרי' חמר' סעיד כמו לחם א"כ נברך עליו ג' ברכות (היינו ברכת המזון) ומשני לא קבעי אנשי עליה ואפי' הוא קבע בטל' דעתי': ד׳ משמע אי הוי קביעות' כו' כצ"ל: ה׳ מיגו דהוי קביעות כו' ר"ל ניהו דבעלמא אפי' קבע בטלה דעתי' מ"מ הכא מיגו דהוי דהוי קביעות לאכילה כו': ו׳ וא"כ משמע דעל שאר משקין כו' דהא לאחר סעודה ודאי אין באים לפתוח אפילו יין: ז׳ ובשאר משקין לא סעדי' ול"ש שום טעם משני טעמים הנ"ל ודאי אין ברכת המזון פוטרן: ח׳ די"א אפי' תוך הסעודה מברך ר"ל ברכה שלפניה הרי דגריע מדברים הבאים מחמת סעודה דהא דברים הבאים מחמת סעודה אי באו תוך הסעודה אין צריך לברך לפניה לכולי עלמא ואפילו הכי אחר הסעודה אין ברכת המזון פוטרו כ"ש משקין דגריעי אי באו לאחר סעודה דאין ברכת המזון פוטרן: ט׳ וכ"מ בהג"מ ספ"ד מהלכות ברכות דכייל שאר משקין בהדי שאר דברים הבאים מחמת סעודה דבתוך הסעודה מברך עליהם משמע דאחר הסעוד' אין ברכת המזון פוטרן דהא עליה קאי מ"ש הש"ס אבל דברים הבאים מחמת הסעודה אי הביאם לאחר סעודה דאין ברכת המזון פוטרן: י׳ וכ"מ בתוס' דף ק"ג ע"ב בפסחים סוף ד"ה (ע"א) אנא דעבדי כתלמידי כו' וז"ל ואין מנהג לברך אחר יין בתוך הסעודה אפי' יין לאחר סעודה נראה שא"צ לברך אחריו. דלעולם חשיב מחמת סעודה והא דקאמר דברים הבאים אחר הסעודה צריכים ברכה לפניהם ואחריהם היינו חוץ מיין עכ"ל ומדנקטו יין ולא משקין משמע יין דוקא אבל לא שאר משקין. וכוונתם לפמש"ל בשם הרשב"א ר"ל דלא ס"ל כהרא"ש דמה"ט בהמ"ז פוטר ליין שבתוך המזון הואיל ובאים לפתוח כו' דאם כן יין שלאחר המזון למה א"צ לברך אחריהם דאין באים לפתוח כנ"ל. אע"כ ס"ל כהרשב"א דהטעם משום דסעיד ולכן גם יין שאחר המזון ברכת המזון פוטרו: י״א בינינו וכמ"ש סי' קע"ז סס"ב כצ"ל: י״ב כמו צנון וזית ר"ל דאמרינן בברכות דף מ"א ע"א היה לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר הזית. אע"ג דעל הצנון ברכתו בפה"א ועל הזית צריך לברך בפה"ע ולכתחלה צ"ל על כל אחד ברכה הראויה לו. ומוקי לה שהצנון עיקר ולא אכל הזית כ"א להפיג חורפו של צנון ולהכי הצנון פוטרו דעיקר פוטר הטפל: י״ג כמ"ש התוס' דף מ"ד ע"א הביאו מ"א סי' רי"ב סק"ב דאי אוכל פירות גנוסר שהם מתוקים מאד וידע בשעת ברכה שיצטרך לאכול אחריו מליח להשיב הלב מפני המתיקות וידע שהמליח לבד לא יאכל אלא עם פת ברכת פירות גנוסר למליח ולפת: קע״ד:א׳תקמ״ב א׳ (ס"ק י') עסי' רצ"ט כו' לי"א דלא פטר רצה לו' אם הבדיל קודם נטילה דלי"א בסעיף ד' דאינו פוטר ליין שתוך המזון ולדידהו צ"ל אחר יין הבדלה דאין ברכת המזון פוטרו כה"ג אם הבדיל קודם נטילה דאין לו שייכות כלל לסעודה בשלמא למ"ד אפילו הבדיל קודם נטילה פוטר יין שבתוך הסעודה. א"כ ישנו שייכות לסעודה ולכן בהמ"ז פוטרו. אבל למ"ד דקודם נטילה אינו פוטר ואין לו שייכות לסעודה א"כ לדידיה אם הבדיל קודם נטילה צריך לברך אחריו. וכמ"ש ס"ז ס"ק י"ד: קע״ד:א׳תקמ״ג א׳ (ס"ק יא) לפי כו' וכ"ש השותים אותו באמצע סעודה או אחריה שאין בא אלא לחמם כו האי אינו בא אלא לחמם עיקרו לא קאי כ"א על השותים אחר המזון אבל על השותים באמצע סעודה ניהו דבא לעכל מ"מ גם בא לפתוח תאות המאכל וכמ"ש בי"א בסס"ק זה: ב׳ מ"מ א"ש מ"ש וכ"ש כו' דלפני הסעודה ס"ל ללבוש דבא ודאי לפתוח תאות המאכל ואין בו כוונה אחרת. משא"כ באמצע הסעודה דמעורב בה גם כוונת לעכל: ג׳ אבל בטור ססי' רע"ב כ' כו' והן הן דברי הרא"ש שכתבן הטור שם בשמו והביאו המ"א בס"ק ט': ד׳ פרפרות כו' ר"ל הא דאמרי' בירך על הפת פוטר הפרפרת: ה׳ ועסי' קס"ח סעיף ח' ר"ל דהלבוש כ' דהבא לעורר תאות המאכל צריכים ברכה ואין הפת פוטרו. ולא כ' עדיף מפירות שצריך לברך עכ"ל ומשמע דפשיטא לי' דאפי' הפירות באים לעורר תאות המאכל צריכים לברך עליהם. ולזה כ' מ"א דאינו כן דבסי' קס"ח ס"ק כ"ב דמוכח מתוך תר"י דאם הפירות באים להמשיך תאות המאכל אין צריך ברכה ע"ש: ו׳ צ"ל דיש חילוק כו' שעי"כ אוכל יותר. ר"ל בסעודה זו. א"כ הוי מחמת סעודה: ז׳ אבל בס' כו' ר"ל מהתוס' ומרדכי ועוד פוסקים מבואר דוקא לעכל לא מיקרי צורך סעודה דהא אין בו צורך בסעודה זו אבל לפתוח תאות המאכל מיקרי בא מחמת סעודה אבל הרא"ה חולק וס"ל דאפי' לפתוח תאות המאכל לא מיקרי מחמת סעודה וצריך לברך: ח׳ על לומני"ס מלוחים. ר"ל ואין מלפת בהן את הפת: ט׳ ומיהו נ"ל לנהוג כהתו'. ור"ל ואין לברך על לימוניס מלוחים. דלעולם פוסקים כהתוס' עיין במ"א סי' תמ"ז ס"ק ד': י׳ אבל באמצע סעודה כוונתו לפתוח. וא"צ לברך כהתוס' וסייעתם ואחר הסעודה כוונתם לעכל וצ"ל אפי' להתוס' די"ל דמודים בזה למרדכי והג"מי הנ"ל: קע״ד:א׳תקמ״ד א׳ (ס"ק יב) בסבת כו' אבל אם אכל פת מעט עסי' רי"ב ר"ל שאכל מעט למתק השתיה אדרבא המים עיקר ומברך עליהם ופוטר הפת כמ"ש סי' רי"ב בשם של"ה בס"ק ב': קע״ד:א׳תקמ״ה א׳ (ס"ק יג) בכל כו' אבל שכר ומ"ד כו' והט"ז בס"ק ח' כ' דעל שכר לכ"ע דאפי' על כוס א' א"צ לברך כיון דיש בו הרבה מה' מינים ה"ה דיין ופת ודאי פוטרו: ב׳ ומ"ד מודה דדינו כשאר משקה ותליא במחלוקת אי צ"ל על כוס ראשון ומ"ש הט"ז בס"ק י' דמ"ד דינו כשכר לאו דוקא: קע״ד:א׳תקמ״ו א׳ (ס"ק י"ד) קודם כו' ועמ"ש בסעיף ד' במ"א ס"ק ה': ב׳ מ"מ צ"ע כו' דלכאורה כו' א"כ צריך ברכה אחרונה בשלמא למ"ד דצריך לברך על המשקין שבתוך הסעודה והשתא מה ששותה לפני הסעודה פוטרן מברכ' לאותן משקי' שבתוך הסעודה א"כ יש להם שייכות לסעודה ובהמ"ז פוטרן משא"כ למ"ד דמשקין בתוך הסעודה א"צ ברכה א"כ אין צריכים למשקין שלפני סעודה דבלא"ה פטורים וא"כ אין למשקין שלפני סעודה שייכות לסעודה ואין בהמ"ז פוטרן: ג׳ מידי דהוי איין הבדלה כמש"ל בס"ק יו"ד דלמאן דאמר אם הבדיל קודם נטילה אינו פוטר יין שבתוך הסעודה אם הבדיל קודם נטילה צריך לברך אחריו מהאי טעמא דאין לו שייכות לסעודה כיון דאינו פוטר כלום: ד׳ וכ"מ בטור סי' תע"ג שכ' אם אכל כרפס כזית אם צריך לברך אחריו ברכה אחרונה תליא בפלוגתא דרשב"ם ור"י דאין אנו מברכין על המרור בפה"א וכ' הרשב"א הטעם דברכת בפה"א של כרפס פוטרו ור"י כ' דהוי דברים הבאים מחמת סעודה ופת פוטרו א"כ כ' הטור דלהרשב"ם דצריך לברכת הכרפס לפטור המרור שייך לסעודה ואפי' אכל כזית כרפס א"צ לברך אחריו דבהמ"ז פוטרו אבל לר"י דפת פוטרו וא"צ לברכת הכרפס א"כ אין לכרפס שייכות לסעוד' ואין בהמ"ז פוטרו וצריך לברך אחריו הרי מבואר כדברי מ"א: ה׳ ודעת בעל המאור. שם אפיסק' דלא יפחתו לו מד' כוסות שכ' הרי"ף שצריך לברך ברכה אחרונה אחר ב' כוסות שלפני סעודה עז"כ בעל המאור דמיירי דאין לו יין תוך הסעודה וא"כ אין דבר שיפטור השתי כוסות לכן צריך לברך אחריהם דבהמ"ז אין פוטרן כיון דאין לו יין תוך הסעודה א"כ מיד אחר שתיית שני כוסות הראשונים סילק נפשיה משתיה ואין לו המשך לסעודה ולכן אין בהמ"ז פוטרן מברכה אחרונ' שיברך אחר ב' כוסות האחרונים שאחר בהמ"ז אין פוטרן דבהמ"ז הוי הפסק בין כוסות הראשונים לברכה אחרונה אבל אם יש לו יין תוך הסעודה לא סילק נפשי' אחר ב' כוסות הראשונים א"כ בהמ"ז פוטרן ע"ש א"כ ה"ה גבי משקין אפי' למ"ד דאין צריכים ברכה תוך הסעודה מ"מ אם שותה משקין תוך הסעודה בהמ"ז פוטר למשקין שלפני סעודה אע"ג דאינו צריך למשקין שלפני סעודה לצורך משקין שבתוך הסעודה דהא הרי"ף ס"ל דצריך לברך על כל כוס וכוס בפה"ג וכמנהגנו עכשיו א"כ שתי כוסות הראשונים שבירך על כ"א בפה"ג הלא ראשון אין בו צורך סעודה דהא יין שתוך המזון נפטר ע"י ברכת בפה"ג של כוס ב' ואפ"ה ס"ל לבה"מ דמודה הרי"ף דאם יש לו יין תוך הסעודה דבהמ"ז פוטר לשתי כוסות שלפני סעודה וה"ה הכא במשקין שלפני סעודה למ"ד דא"צ לברך על משקין בתוך סעודה מ"מ אם שתה משקין תוך סעודה בהמ"ז פוטר למשקין שלפני סעודה. ואם יש לו כוס לבהמ"ז א"צ כו' על משקין שלפני סעודה כצ"ל: ו׳ שאין לנו הפסק כו' כ"כ הר"ן ורמב"ן ר"ל שהם כתבו היפך מדברי בעל המאור הנ"ל דאפי' יש לו יין תוך סעודה אין בהמ"ז פוטר ליין שלפני סעודה דאין בהמ"ז פוטר מעין ג' אבל אם יש לו כוס לבהמ"ז כמו בפסח דצריך לשתות ב' כוסות אחר בהמ"ז א"כ ברכה אחרונה שעל כוס בהמ"ז פוטר לשני כוסות שלפני המזון ואי דבהמ"ז מפסיק כמ"ש בעל המאור עז"כ דלענין ברכה אחרונה לא חיישינן להפסק וראיה דאין לך הפסק גדול מנמלך ואפ"ה א"צ לברך כ"א לפניו אבל לא לאחריו דברכה אחרונה אחת עולה לשתיהן: ז׳ מ"מ ירא שמים ישתה פחות מרביעית (וראיתי בס' תוס' שבת דל"ד אלא ר"ל פחות מכזית דכזית הוי ספק לענין ברכה אחרונה כדאי' בסי' ק"צ סעיף ג') ובזה יסתלק מן הספק. ונלע"ד אם יש לו משקין תוך סעודה וגם מברך ברכת המזון על הכוס ג"כ יצא מן הספק דהא לבעל המאור ברכת המזון פוטרו בכהאי גוונא ולהר"ן ולהרמב"ן ברכה אחרונה של כוס ברכת המזון פוטרו ולכן צ"ב מ"ש אח"ז ואם שתה רביעית כגון בסעודות גדולות כו' יש לנהוג כמש"ל בשם הר"ן דהא בסעודות גדולות ודאי גם תוך הסעודה שותים וא"כ נפטר לכ"ע בין לבעל המאור ובין להר"ן: ח׳ ודע דמ"ש מ"א בסס"ק י"ד מ"מ י"ש ישתה פחות מרביעי' היינו בשאר משקין אבל ביי"ש שיעורו עבמ"א סי' ק"צ ס"ק ד' ובט"ז סי' רי"ד ס"ק א' ולכן יש לזהר שלא לשתות י"ש קודם סעודה שיעור שב"א שותים בפ"א להוציא א"ע מפלוגת' הט"ז ומ"א ומה שקצת ב"א רוצים לפטור את היי"ש מברכ' דטובלי' קצת פת תוך הי"ש ואוכלים את הפת והוי י"ש לדעתם בא ללפת את הפת ונפטר ע"י הפת אבל באמת בזה לא יצאו י"ח כאשר יתבאר בע"ה בסי' קע"ז ע"ש: ט׳ דיש ליזהר שלא יצא כו' ר"ל אם רוצה לפטור המשקין תוך הסעודה ע"י שיושב קודם נטילה במקום סעודה ויברך כו' בזה לא יצאו י"ח קודם סעודה: קע״ד:א׳תקמ״ז א׳ (ס"ק ט"ו) ויברך כו' שיתן לאחר כו' ר"ל תקנה אחרת אי לא בירך קודם סעודה כמ"ש בש"ע יש לו תקנה שיתן לשתות לא' שאינו אוכל ויברך האחר ויפטור להאוכל והאוכל יתכוין לצאת והאחר יכוין להוציאו: קע״ד:א׳תקמ״ח א׳ (ס"ק טז) א' כו' צריכים שיטעום כו' דלא כדעת רמ"א בסי' קס"ז ע"ש: קע״ד:א׳תקמ״ט א׳ (ס"ק יז) כ"מ כו' ע' בב"י סי' קס"ז בשם שבולי לקט ובב"ח כאן טעם על מה שאין אומרים ברשות על היין כ"א סברי: ב׳ כ' הטור כו' המוגמר שמביאים לאחר הסעודה קודם בהמ"ז אע"ג דאיכא דעדיף מיניה כ"ה בגמ' דף מ"ג ע"א ובמשנה דף מ"ב ע"ב אי' והוא אומר על המוגמר ואע"פ שאין מביאים את המוגמר אלא לאחר סעודה עכ"ל ונחלקו רש"י והגאונים בפירושו ואע"ג דאין יכולים לענות אמן ומה"ט על היין שבתוך המזון כ"א מברך לעצמו כמ"ש הרב"י: ג׳ ונ"ל שכן דעת הראב"ד בפ"ז מהלכות ברכות דלא כמו שנדחק הכ"מ ע"ש: ד׳ ועל המוגמר כו' הוא לשון הראב"ד וכמו שסיים המ"א וז"ל בביאור על מ"ש הרמב"ם וז"ל גמרו כו' וברכו בהמ"ז והביאו את המוגמר מי שבירך בהמ"ז הוא מברך על המוגמר כו' עכ"ל הרמב"ם וכ' עליו הראב"ד ז"ל אע"פ שלא בירך בהמ"ז אם לאחר הסעודה בא הגדול מברך אע"פ שנתן הגדול רשות לאחר לברך בהמ"ז כבר עברו רשותו וחזר הברכה לגדול שלא אמרו והוא אומר על המוגמר אע"ג דאיכא דעדיף מיניה אלא על המוגמר הבא תוך הסעודה כדאי' בירושלמי עכ"ל וס"ל להכ"מ לפרש דעת הראב"ד ניהו דאם הביאו אחר בהמ"ז הגדול מברך אע"פ שהגדול נתן רשות לאחר לברך בהמ"ז לא הי' הרשות כ"א לענין בהמ"ז וכיון שכבר בירך בהמ"ז חוזר החשיבות לגדול מ"מ אם הובא המוגמר קודם בהמ"ז מברך אפי' איכא גדול וכיון שאין מבואר מדברי הראב"ד מי הוא המברך ס"ל להכ"מ מי שיברך בהמ"ז כיון שנתן לו הגדול רשות לברך בהמ"ז ועדיין לא בירך א"כ החשיבות של ברכת המוגמר שייך לו למי שיברך בהמ"ז ומ"א ס"ל די"ל דהראב"ד ס"ל או כפי' רש"י אותו שבירך על היין מברך על המוגמר שמביאים קודם בהמ"ז או כפי' הגאונים מי שבירך המוציא כיון שהתחיל בחשיבות מצוה ולא ע"ש העתיד לדעת הכ"מ: ה׳ והמאור כתב דאותו שבירך בהמ"ז מברך עליו ולא כהראב"ד דס"ל אם הגדול נתן רשות לאחר לברך בהמ"ז מ"מ על המוגמר מברך הגדול כנ"ל אולם לענ"ד לא מצאתי מבואר כן במאור וז"ל המאור הוא אומר על המוגמר כו' פי' אותו שבירך להם על היין שלפני המזון כו' הוא מברך להם על המוגמר כו' ואע"פ שאין מביאין מוגמר אלא לאחר סעודה כו' לאחר בהמ"ז ואז היה מנהגם שיברך הגדול שבהם והוא הי' מברך בהמ"ז אבל זה המוגמר שבא בתוך הסעודה המברך על יין כו' מברך עליו כו' ויש אחר גדול ממנו שמברך בהמ"ז כו' וה"ה שמברך על המוגמר של אחריו מאחר שהוא גדול כו' עכ"ל מכל זה אינו מבואר דלא כהראב"ד דאם נתן הגדול רשות לאחר לברך בהמ"ז שמ"מ המברך בהמ"ז לא זכה בברכות מוגמר דע"כ לא כ' המאור דהמברך בהמ"ז מברך על המוגמר אלא כשהגדול היה מברך בהמ"ז אבל אם הגדול נתן רשות לאחר לברך בהמ"ז מזה לא דיבר כלל המאור איך דינו ודוחק לו' דדייק מדכ' שהגדול מברך בהמ"ז וגם על המוגמר משמע דוקא ע"י שמברך בהמ"ז מברך על המוגמר אבל אי אחר מברך בהמ"ז אין הגדול מברך על המוגמר אלא האחר שבירך בהמ"ז ע"י שנתן לו הגדול רשות ויותר נראה לפי עניות דעתי שצ"ל והרמב"ם כ' דאותו שבירך כו' דכן מבואר בדברי הרמב"ם שהבאתי לעיל שכ' סתם מי שמברך בהמ"ז מברך על המוגמר:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי - ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד -

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם - דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן