סימן קמא - דיני קורא והמקרא - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן קמא - דיני קורא והמקרא - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן קמא - דיני קורא והמקרא

א צָרִיךְ לִקְרוֹת א מְעֻמָּד, וַאֲפִלּוּ ב לִסְמֹךְ עַצְמוֹ לְכֹתֶל אוֹ לְעַמּוּד, אָסוּר אֶלָּא אִם כֵּן הוּא בַּעַל בָּשָׂר. { הַגָּה: וְכֵן הַחַזָּן הַקּוֹרֵא צָרִיךְ לַעֲמֹד עִם הַקּוֹרֵא } (מָרְדְּכַי הֲלָכוֹת קְטַנּוֹת). ב לֹא יִקְרְאוּ שְׁנַיִם, אֶלָּא הָעוֹלֶה קוֹרֵא וּשְׁלִיחַ צִבּוּר שׁוֹתֵק, אוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר קוֹרֵא וְהָעוֹלֶה לֹא יִקְרָא בְּקוֹל רָם; וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ הוּא לִקְרוֹת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא בִּרְכָּתוֹ לְבַטָּלָה, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לִקְרוֹת בְּנַחַת, שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו. { וַאֲפִלּוּ מַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ, דְּלֹא עָדִיף } ג { מִתְּפִלָּה, כְּדִלְעֵיל סִימָן ק''א } (דַּעַת עַצְמוֹ). ג וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לְהַעֲמִיד מִי שֶׁמְּקָרֵא לָעוֹלֶה מִלָּה בְּמִלָּה, וְאַחַר שֶׁגּוֹמֵר הַמְקָרֵא הַמִּלָּה אוֹמְרָהּ הָעוֹלֶה. ד אִם שְׁלִיחַ צִבּוּר רוֹצֶה לְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ וְלִקְרוֹת, צָרִיךְ שֶׁיַּעֲמֹד אַחֵר אֶצְלוֹ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה עַל יְדֵי סַרְסוּר כָּךְ אָנוּ צְרִיכִים לִנְהֹג בָּהּ עַל יְדֵי סַרְסוּר. ה אֵין ד הַצִּבּוּר רַשָּׁאִים לַעֲנוֹת אָמֵן עַד שֶׁתִּכְלֶה בְּרָכָה מִפִּי הַקּוֹרֵא, וְאֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִּבּוּר. ו יְכוֹלִים לִקְרוֹת ב' אַחִים זֶה אַחַר זֶה וְהַבֵּן אַחַר הָאָב, וְאֵין מַנִּיחִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל ה עַיִן הָרַע; { וַאֲפִלּוּ אִם } ו { א' הוּא הַשְּׁבִיעִי וְא' הוּא הַמַּפְטִיר, לֹא יִקְרְאוּ הַשֵּׁנִי בִּשְׁמוֹ מִשּׁוּם עַיִן הָרַע } (מַהֲרִי''ל). ז הָעוֹלֶה לְמִגְדָּל, עוֹלֶה בְּפֶתַח שֶׁהוּא לוֹ בְּדֶרֶךְ קְצָרָה מִמְּקוֹמוֹ וְיֵרֵד מֵהַמִּגְדָּל בְּדֶרֶךְ אַחֵר, שֶׁהוּא לוֹ בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה עַד מְקוֹמוֹ; וְאִם ב' הַדְּרָכִים שָׁוִים, עוֹלֶה בַּפֶּתַח שֶׁהוּא לוֹ בְּדֶרֶךְ יָמִין, וְיוֹרֵד בַּפֶּתַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ. { וְלֹא יֵרֵד עַד שֶׁעָלָה כְּבַר } ז { הָרָאוּי לִקְרוֹת אַחֲרָיו } (מָרְדְּכַי הַגָּדוֹל). ח כָּל תֵּבָה שֶׁהִיא קְרִי וּכְתִיב, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי שֶׁתְּהֵא נִכְתְּבֶת כְּמוֹ שֶׁהִיא בַּתּוֹרָה וְנִקְרֵית בְּעִנְיָן אַחֵר; וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁקָּרָא כְּמוֹ שֶׁהִיא כְּתוּבָה, בִּפְנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר: הָרַבָּנִים ה ''ר יִצְחַק אַבּוּהַב וְהר''ר אַבְרָהָם וַאלֶאנְסִי והר''ר שְׁמוּאֵל וַאלֶאנְסִי בְּנוֹ זַ''ל, וְהִתְרוּ בּוֹ שֶׁיִּקְרָא כְּפִי הַמְּסוֹרָה, וְלֹא רָצָה, וְנִדּוּהוּ וְהוֹרִידוּהוּ מֵהַתֵּבָה.

באר היטב - סימן קמא - דיני קורא והמקרא

א א מעומד. ובדיעבד יצא מיושב. פר''ח ועיין מ''א ויד אהרן: ב לסמוך. דצריך לעמוד באימה ב''י. וא''כ אפי' להשען קצת אסור אא''כ הוא בעל בשר. ואם נסמך כ''כ עד שאם ינטל אותו דבר יפול לא הוי עמידה ואפי' לבעל בשר אסור. ולא שרי לבעל בשר אלא סמיכה קצת עיין מ''א. כ' מהר''ם מינץ סי' פ''א מי שהוא בעל בשר וצריך להשען לא ישען על המפה דהוה תשמיש של מצוה אלא יסיר המפה וישען על העץ: ב ג מתפלה. כלומר שתפלה תקנו גם כן בלחש ואפילו הכי משמיע לאזניו הכי נמי כן: ה ד הצבור. אפילו יש שמאריכין באמן צריך להמתין עליהם מ''א ע''ל סי' קכ''ח סי''ח: ו ה עין הרע. וה''ה אב ובן בנו שכנה''ג ופר''ח כתב עליו ולא נהירא לי. נשאלתי כיון שהטעם הוא בשביל עין הרע אם רוצה לעלות אם מניחין אותו לעלות או לא. העלה בספר יד אהרן אם כבר עלה לא ירד ומכל שכן אם כבר התחיל לברך שלא יפסיק אבל אם רוצה לעלות מוחין בידו וכן כתב הפר''ח וכנה''ג ע''ש: ו ואחד הוא המפטיר. כתב בשכנה''ג דהיינו דוקא במפטיר של שבת שקורא המפטיר בס''ת שקרא השביעי וכיון דשניהם קורין בס''ת א' איכא עינא בישא אבל המפטיר דיו''ט וכיוצא שמוציאין ב' ספרים אין קפידא: ז ז הראוי לקרות אחריו. והמנהג להמתין עד שמתחיל השני הברכה והמדקדקים חוששים שבדרך לא יוכל לשמוע הקריאה כהוגן לכן ממתינים עד שיסיים הב' ויורד בין גברא לגברא מ''א (וכתב בתשו' מ''ע סי' (פ''ד) [פ''ג] שנים המתגאים זע''ז מי יעבור לפני חבירו ראוי להוכיחם בדברים כפי מה שהם נוחים לקבל דבקדושת המקום לא יסבלו גאוה ובוז בשום פנים כו' ע''ש. כתב בספר אליהו רבה רע המעשה אשר עושים קצת בחג הסכות שעומדים קצת עם לולביהן ואין מקיפים משום כבוד מי בראש כו' ע''ש):

מגן אברהם קמ״א - סימן קמא - דיני קורא והמקרא

א׳ מעומד. כב"ח סימן תר"ץ דאפי' בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולקרות וכ"מ לשון הטור והג"מ אבל ממ"ש הרב"י בשם רש"י משמע דדוקא לכתחלה קפדי' אבל בדיעבד יצא ע"ש וכ"מ מספ"ז דסוטה דאמרי' דהמלך קורא יושב ואי אית' דאפי' בדיעבד לא יצא משום כבודו של מלך לא שרי לכתחלה וכה"ג דייקינן בח"מ סימן כ"ח גבי עדות ויש לחלק: ב׳ לסמוך. דצריך לעמוד באימה (ב"י) וא"כ אפי' להשען קצת אסור ועמ"ש סימן תקפ"ה שאם נסמך כ"כ עד שאם ינטל אותו דבר יפול לא הוי עמידה וא"כ אפי' בעל בשר אסור ומכ"ש למ"ד דאפי' בדיעבד לא יצא כמש"ל ולא שרי לבעל בשר אלא סמיכה קצת כמ"ש סימן ס"ג גבי פרקדן וקשה דבח"מ סימן י"ז סס"א כתב רמ"א דריב"ש חשיב לסמיכה עמידה והכא כתב הטור והתוס' דלא חשיב כעמיד' וצ"ע ואפשר דגבי עדות הקיל אבל אינו מוכרח בריב"ש דהא גבי קריאה נמי בדיעבד יוצא ואפי' הכי לכתחלה אסור סמיכה ונ"ל דרמ"א עיין בב"י ס"ס כ"ח שכתב בשם הריב"ש דסמיכה אינה כישיבה ולכן כתב רמ"א דכשר גבי עדות אבל נראה לענ"ד שט"ס הוא וצ"ל שסמיכה כישיבה וכ"ה בש"ע שם ע"ש ובתוס' סוטה דף מ' ובזבחים דף י"ט ע"ב כתבו התוס' דבכל מקום דבעי ישיבה סמיכה אינה בכלל ישיבה היינו דוקא בעזרה דאסור לישב מ"מ מותר לסמוך כיון דלא כתיב בהם עמידה א"כ סמיכה אינה עמידה ולא ישיבה ועיין בשבועות דף ל' ע"ב דיתיב כמאן דשרי מסאניה דגבי ת"ח סגי בקימה בעלמא: ג׳ לא יקראו ב'. דתרי קלי לא משתמעי: ד׳ דלא עדיף מתפלה. כלומר שתפלה תקנו ג"כ בלחש ואפ"ה משמיע לאזניו ה"נ כן: ה׳ ואחר שגומר. אבל לא יאמרו שניהם בבת אחת כמ"ש ס"ב: ו׳ אמן. ונ"ל דאפי' יש שמאריכין באמן צריך להמתין עליהם כמ"ש סי' קל"ח סי"ח: ז׳ בדרך קצרה. לכאורה גם החזן כשמוליך הס"ת להתיבה נמי הדין כן לילך בקצרה ועיין בב"י סקכ"ח: ח׳ עד שעלה. המנהג להמתין עד שמתחיל השני הברכה עיין סוף סי' קמ"ז והמדקדקים חוששין שבדרך לא יוכל לשמוע הקריאה כהוגן לכן ממתינין עד שיסיים השני ויורדים בין גברא לגברא: ט׳ ונקרית בענין אחר. אף על פי שקורא בעל פה שרי:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים קמ״א

א׳ ואפי' לסמוך עצמו כו'. בח"מ סי' י"ז ברמ"א דעמידה ע"י סמיכה מיקרי עמידה לענין עדים שדינם בעמידה ולא דק כאשר שדיתי ביה נרגא שם בדברינו ע"ש: ב׳ וכן החזן כו'. עסי' קמ"ו מדין הצבור: ג׳ ומ"מ צריך לקרות הוא כו'. כ"כ ב"י בשם הרא"ש דלא מסתבר שיברך על קריאת הש"ץ. ותמוה לי הא איתא בתוספתא וירושלמי במרדכי פ' בני העיר מביאה מעשה בר"מ שקרא מיושב בבה"כ של טבעון ונתנה לאחר ובירך עליה ופריך שם זה קורא וזה מברך א"ר ירמיה מכאן שהשומע כקור' וא"כ למה לא נימא גם בזה כן דאחר מברך והחזן קורא ונראה סיוע מזה למ"ש ב"י בשם האגודה ונ"י דסומ' שאמרו בפ' הקורא עומד אינו קורא בתורה היינו משום דאין קורא על פה אבל אוקמי לאינש אחרינ' שפותח ורואה והסומא מברך ועומד בצדו שפיר דמי וכבר הביא ב"י דיעות אוסרים בא' קורא וא' מברך ממילא סומא פסול לתורה ודיעות המתירים והסכים להאוסרי' וכ"פ בסי' קל"ט וכתוב בלבוש שראה בפני גדולים שעלה סומא לתורה וכ"כ מו"ח ז"ל רק שהתנה שצריך שיהיה הסומ' ת"ח ולא ע"ה ומצד ההוכחה נלע"ד גם כן היתר גמור:

ספר מחצית השקל על אורח חיים קמ״א

קמ״א:א׳קל״ד א׳ (סק"א) מעומד. כב"ח סי' כו' וכ"מ ל' הטור שכ' פה וז"ל וצריך לקרות מעומד דתנן הקורא את המגלה יושב יצא משא"כ בתורה עכ"ל ומדכ' במגלה ל' יצא משמע דוקא דיעבד וכ"כ הטור להדיא בסי' תר"ץ דלכתחלה גם מגלה לא יקרא יושב וע"ז כ' הטור משא"כ בתורה משמע דבתורה אפי' דיעבד לא יצא וס"ל למ"א דניהו דלא ס"ל במגלה כהטור אלא דאפילו לכתחלה קורא (ביחיד) מיושב וכמ"ש לקמן סי' תר"ץ וא"כ לדידן י"ל מה שאמר הש"ס שם במס' מגלה משא"כ בתורה דאסור לכתחלה מיושב אבל דיעבד יצא מ"מ כיון דגם לדידן ניהו דאין לו הכרח דבתור' אפי' דיעבד לא יצא מיושב מ"מ י"ל כן מסברא דלדידן במגלה קורא יושב אפי' לכתחלה ובתורה אפילו דיעבד לא יצא מיושב כדי שלא להרבות פלוגתא בינינו ובין דעת הטור ועיין בא"ר. אבל ממ"ש הרב"י בשם רש"י משמע כו' דרש"י פי' במשנה וז"ל הקורא את המגלה כו' אם רצה עומד אם רצה יושב עכ"ל הרי דרש"י מתיר יושב במגלה אפי' לכתחלה ועל מ"ש הש"ס תנא משא"כ בתורה כתב רש"י וז"ל שאין קורין בתורה בציבור מיושב עכ"ל דתיב' בצבור שכ' רש"י לכאורה מיותר דהיכן מצינו קריאת התורה ביחיד ופשיטא דבצבור מיירי אלא דרש"י בא לרמז הטעם דלמה החמירו בתורה הואיל והיא בציבור לכן מפני כבוד הציבור יקרא בעמידה ומה"ט ס"ל לרמב"ם גם במגלה כשקורא בצבור צריך שיקרא בעמידה כמ"ש סי' תר"ץ וצ"ל לפ"ז הא דנקטה ברייתא תורה אע"ג דגם במגל' בצבור צריך לעמוד היינו דנקטה מילתא דפסיקא דבתורה לא משכחת מיושב דהא אין קורין בתורה אלא בצבור משא"כ מגלה משכחת מיושב כשקורא ביחיד וכיון דלרש"י הטעם משום כבוד הציבור. מסבר' דיצא בדיעבד מיושב ואע"ג דגמרא יליף מקרא דבתורה צ"ל בעמידה דא"ר אבהו דכתיב ואתה פה עמוד עמדי כו' אלמלא כו' כ"י אף הקב"ה בעמידה צ"ל לרש"י דקרא אסמכתא גם שם לא היה שייך כבוד הציבור: ב׳ וכ"מ מספ"ז דסוטה דף מ"א דאמרי' דהמלך קורא כו' ר"ל פ' המלך במשנה תור' כל מוצאי יום טוב ראשון של סוכות של שנה ראשונה של שמטה והיה קורא מיושב בעזרת נשים מפני כבוד מלכות: ג׳ גבי עדות כו'. דדייקו הפוסקים אע"ג דקי"ל צריכים העדים להעיד מעומד דכתיב ועמדו שני האנשים מ"מ דיעבד אם העידו מיושב עדותן עדות מדהותר לת"ח להעיד לכתחלה מיושב משום כבוד תורתו וא"א דאפי' דיעבד לא הוי עדות מיושב לא ה"ל להתיר לת"ח: ד׳ ויש לחלק דכבוד המלך חמיר דהא לא מצי מחיל על כבודו ולכן אע"ג דהקריאה מיושב שארי אנשים לא יצאו אפי' דיעבד מ"מ הותר למלך אפי' לכתחל' משא"כ כבוד ת"ח אינו חמיר כ"כ דהא יכול למחול על כבודו דתורתו דיליה הוא ולכן אי לאו דבשאר אנשים עדותן עדות בדיעבד מיושב לא ה"ל להתיר לכתחלה בת"ח ועיין בשבועות דף למ"ד ע"ב בתוס' ד"ה עש"ה כו' משמע לחד תי' להיפוך: קמ״א:א׳קל״ה א׳ [ס"ק ב] לסמוך. דצ"ל באימ' (ב"י) והוא מירושלמי וז"ל כשם שנתנה באימה כך אנו צריכים לנהוג בה באימה עכ"ל: ב׳ וא"כ אפי' להשען. ר"ל בשלמ' אי הוי אמרי' הטעם דסמיכה מיקרי ישיבה היה מותר להשען קצת דכה"ג ודאי ל"מ ישיבה אבל כיון דהטעם דצ"ל באימ' אפי' להשען קצת אינו דרך אימה: ג׳ ועמ"ש סי' תקפ"ה דלכתחילה צריך לתקוע מעומד. וכ' דאין לסמוך כ"כ עד שאם ינטל אותו דבר יפול ושם לא שייך טעם הירושלמי משום אימה וע"כ צ"ל דסמיכ' כה"ג מקרי ישיבה: ד׳ וא"כ אפילו בעל בשר כו' דדוק' מה שנאסר משום דאינו דרך אימה דהיינו להשען קצת זה הותר בבעל בשר דכיון שהוא בעל בשר ניכר שאינו נשען דרך גיאות וש"ד משא"כ סמיכה גמורה דאיסורה דלא הוי עמידה ועמידה בעי' מקרא דואתה פה ע"ע כנ"ל או שהוא אסמכתא כנ"ל עכ"ל עכ"פ כיון דבעי עמיד' גם לבעל בשר לא הותר: ה׳ גבי פרקדן. דאסור לקרות ק"ש אלא כשיהפך על צדו. וכ' רש"י הטעם שנרא' שמקבל עליו עול מלכות שמים דרך גיאות. ובעל בשר די לו כשמט' קצת על צדו הרי מה שאסור מפני שעושה המצוה דרך גיאות הותר בבעל בשר ולא יותר אלא דקשי' לענ"ד דהא שריות' דבעל בשר כ' הרב"י בשם המרדכי פ"ק דברכות ושם משמע דאפי' סמיכה גמורה שרי לבעל בשר וז"ל ר' יוחנן איקלע להאי אתרא חזי גברא דקרי בסמיכה א"ל אסור לך שנאמר ואתה פה ע"ע א"ל בעל בשר אני והתי' לו אבל שאר אדם אסור וכ"ש בתפלה שנאמר לעמוד ולשרת מס' רוקח עכ"ל וכ"ה ברוקח סי' נ"ג והאי עובדא משמע דהוי סמיכה גמורה מדמייתי ליה קרא ואתה פה ע"ע דאי סמיכה מועטת דהיינו להשען קצת לא הוי טעמי' אלא משום כשם שניתנה באימה כו' אע"כ דהוי סמיכה גמורה ואפ"ה כשא"ל בעל בשר אני התיר וע"כ צ"ל דגם סמיכה גמורה דאיסורא מקרא דהוי ישיבה ג"כ טעמו שצריכים לנהוג בה באימה ומה"ט אסר קרא ישיבה ולכן אפי' סמיכה גמורה מותרת לבעל בשר ונ"ל דמ"מ ישיבה גמורה לא הותרה לבעל בשר כיון דאפשר ע"י סמיכה: ו׳ וקשה דבח"מ כו' חשיב לסמיכה עמידה. שכתב שעדים רשאים להעיד בעמידה ע"י סמיכה אע"ג דצריכים להעיד מעומד ע"כ צ"ל דזה מקרי עמידה ומשמע ליה למ"א דמיירי התוס' בסמיכה גמורה ואפ"ה מקרי עמידה: ז׳ והכא כתבו הטור והתוספות דל"ח כו' והביא ראיה מדאמרינן בזבחים דף י"ט ע"ב כיצד קידוש ידים ורגלים במקדש מניח ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית וידו השמאלית ע"ג רגלו השמאלית רבי יוסי בר"י אומר מניח שתי ידיו זו ע"ג זו ושתי רגליו זו ע"ג זו ומקדש א"ל הפלגת א"א לעשות כן שיפול אמר ר' יוסי חבירו מסייעו והיינו עמידה ע"י סמיכה ואמרינן במאי קמפלגי ומסיק בעמיד' ע"י סמיכה לת"ק לא הוי עמידה ולר"י בר"י הוי עמידה וקי"ל כת"ק: ח׳ וצ"ל דגבי עדות הקילו אבל אינו מוכרח כו' דז"ל הריב"ש שממנו נובעים דברי רמ"א בח"מ והובא דברי ריב"ש במ"א לקמן סימן תך"ב אם קבלו העדות מעומד (ר"ל דהדיינים צריכים לישב בשעת קבלת עדות) ואם היו עומדי' מה שעשוי עשוי ואם היו נסמכים על העמוד אפי' לכתחלה מותר דסמיכה אינה כישיבה עכ"ל ולפי הבנת מ"א מ"ש הריב"ש ואם היו נסמכים כו' ארישא קאי דהיינו אם הדיינים היו נסמכים וא"כ צ"ל מה שסיים דסמיכה אינו כישיבה הוא ט"ס וצ"ל דסמיכה כישיבה וכדמסיק מ"א אח"ז. ולפ"ז לא הוזכר בריב"ש כלל דין עדים ואם כן הא דכתב מ"א דעדים רשאים להעיד לכתחלה בעמידה ע"י סמיכה ניהו דמסברא י"ל אע"ג דמוכח בזבחים כנ"ל. וכן מתשובת הריב"ש דמקרי ישיבה מ"מ בעדים הקילו וקרינן ליה עמידה מ"מ כיון שרמ"א כ' כן בשם תשו' הריב"ש והא בריב"ש לא הוזכר כלל דין עדות וע"כ צ"ל דרמ"א יליף דין עדות מדיינים שהוזכר בריב"ש והכי יליף דס"ל לרמ"א דסמיכה אינו ישיבה גמורה ולא עמידה גמירה ואעפ"כ לפעמים חשבינן ליה עמידה ולפעמי' ישיבה והיינו בדיינים חשבי' ליה לישיבה מדהתי' הריב"ש שהדיינים יעמדו ע"י סמיכ' לכתחלה ואע"פ שאינו ישיב' גמור' מ"מ מקלינן בדייני' לקרות לסמיכ' ישיב' מדמקלי' לגבי דיינים דאם קבלו עדות בעמידה ממש דמהני דיעבד מקלינן גם בזה דע"י סמיכה מותר לכתחלה וחשבי' ליה לישיב' א"כ מסבר' יליף מיני' רמ"א בעדי' איפכ' ניהו דבעינן שיעמדו מ"מ כיון דקי"ל דאם העידו מיושב מהני עדותן כמ"ש הפוסקים כנ"ל א"כ אם נסמכים העדים אפי' לכתחלה רשאים להעיד דחשבי' לסמיכה לגבי עדים עמידה אע"ג דאינו עמיד' גמורה: ט׳ וע"ז כ' מ"א דאינו מוכרח לו' דבר שצריך עמידה אע"ג דדיעבד מהני אם נעשה בישיבה מ"מ לא הותר לכתחלה ע"י סמיכ': י׳ דהא גבי קריאה כו' ונ"ל דרמ"א ע' בב"י כו' תשובת ריב"ש אינו תח"י ואפשר דבתשובת ריב"ש נדפס כתיקונו דסמיכה כישיבה ולכן כ' מ"א דרמ"א לא עיין כ"א בב"י ולא בתשו' גופה. ולכן כ' רמ"א דכשר כו' ר"ל דרמ"א הבין כיון שסיים ריב"ש דסמיכה אינו כישיבה ע"כ צ"ל דלא קאי ארישא דמיירי בדיינים (דלא כמ"ש מ"א תחלה וכנ"ל) אלא האי ואם היו נסמכים כו' קאי על העדים אם העדים נסמכים אפי' לכתחלה מותר וע"ז סיים שפיר דסמיכה אינה כישיבה ור"ל דגבי עדים מקילין כנ"ל: י״א אבל נראה לעין שט"ס כו' ר"ל מדרישא בדיינים מיירי גם סיפא ואם היו נסמכים קאי על הדיינים וכ"כ מ"א לקמן סי' תכ"ב א"כ הדק"ל על רמ"א: י״ב כתבו התו' דבכ"מ כו' אהא דפריך הש"ס שם בזבחים אפלוגתא דת"ק ור"י בר"י דה"ל לישב לקדש ידיו ורגליו ומשני אמר קרא לעמוד ולשרת אלמא בעי' שירות מעומד וקידוש שירות מקרי דכתיב או בגשתם אל המזבח לשרת וכתבו התו' על קושית הש"ס שישב ויקדש וז"ל לא ישיב' ממש קאמר דאין ישיבה בעזרה אלא סמיכה עכ"ל. היינו דוקא בעזרה כו'. ר"ל דצ"ל איך יתיישב קושייתם במ"ש אלא סמיכה דממ"נ אי סמיכה נקרא עמידה ולא קשיא מהא דאין ישיבה בעזרה א"כ היכי מתרץ דבעי' שירות מעומד דהא סמיכה מקרי עמידה ולזה כ' מ"א דוק' בעזרה דהא בעי' שיעמוד אלא דהישיבה אסורה לכן שלא בשעת עבודה הותרה סמיכה דלא מקרי ישיבה משא"כ גבי שירות דכתי' לעמוד ולשרת בעי' עמידה וסמיכה לא מקרי עמידה ולפ"ז מוכח מהתו' דלא כהריב"ש דמתי' להדייני' סמיכה דהא הדיינים צריכים לישב וסמיכה הוכיחו התו' דל"מ ישיב' וגבי דיינים בעי' ישיבה ממש כדדרשי' בשבועות דף ל' ע"ב דכתיב וישב משה לשפוט וממילא גם לרמ"א קשה על עדים דבעי' עמידה וכמו שהקש' מ"א לעיל. וע' בשבועות דף ל' כו' דאמרי' התם אשת רב הונא אחר מיתת רב הונא אתיא לקמיה דר"נ לדינא ואר"נ הא צריכנא לעמוד מפניה דאשת חבר ה"ה כחבר אלא פן יסתת' טענת בעל דינה שיראה שאני מכבד' ולכן אמר לשמעי' אפרח עלי בר אווזא ואיקום ולא יבין בע"ד שאני קם מפני' אלא יסבור מפני בר אווזא שפרח' עלי ופריך הש"ס בשע' גמר דין היכי הוי עביד דהא בשע' גמר דין צריכים הדיינים ודאי לישב והא צריך לקום מפני אשת רב הונ' ומשני שהי' יושב כמאן דשרי מסאני' ר"ל כמי שמתיר מנעלו דהיינו ישיבה ע"י סמיכ' דלגבי אשת רב הונא מקרי עמיד' ולגבי גמר דין דבעי ישיבה מקרי ישיבה וא"כ תקשי הא מזבחים מוכח דסמיכ' לא מקרי עמידה כנ"ל וע"ז תי' דגבי ת"ח סגי בקימ' בעלמ' ר"ל גבי שירות דכתי' עמידה הסמיכה אסור' דל"מ עמידה כמ"ש והא דמהני נגד אשת רב הונא דיש לה דין ת"ח והיה נקרא הסמיכה עמיד' היינו משום דגבי ת"ח לא בעי' עמיד' ממש אלא הידור לכך סגי בסמיכה ועדיין לא תי' דבשבועות משמע דגבי דיינים מקרי ישיבה וכדעת הריב"ש ובזבחים הוכיחו התו' מדפריך וליתב ולקדש אע"ג דאין ישיבה בעזרה מ"מ ע"י סמיכה מותר דלא מקרי ישיבה כנ"ל ולקמן ס"ס תכ"ב כ' וז"ל דשאני התם (ר"נ בעזרה) דאין אסור אלא ישיב' ממש מפני הכבוד אבל בישיבת דיינים מקרי סמיכה ישיבה עכ"ל וא"כ א"ש דברי תשובת הריב"ש אבל דברי רמ"א גבי עדים עדיין אינו מיושב ולפ"ד מ"א י"ל קצת קושית הב"ח וש"ך בח"מ סימן י"ז סק"ה על סמ"ע מגמ' דשבועות הנ"ל ע"ש וק"ל: קמ״א:א׳קל״ט א׳ (ס"ק ו) אמן. מצויין בטעות דקאי עמ"ש סוף הסעיף עד שיכלה אמן מפי הצבור: ב׳ כמ"ש סי' קכ"ח סי"א שכ' דאין הכהנים רשאים להתחיל ברכת כהנים עד שיכלה אמן מפי כל הצבור ודייק התו' מדאמר מפי כל הצבור שאפילו על המאריכים צריכים להמתין דגבי ברכת כהנים ניהו דהמאריך לאו שפיר עביד מ"מ צריכים הכהנים להמתין עליו שכל הצבור צריכים לשמוע ברכת כהנים וא"כ ה"ה הכא אע"ג דלא קתני כל הצבור וליכ' לדייק דצריך להמתין על המאריך מ"מ מסברא אמרינן דצריכים להמתין וכ' דלא דמי כמ"ש סימן קס"ז סעיף ט"ז דאין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים ואפ"ה א"צ להמתין על המאריכין כמו הכהנים דהטעם דאיכא בכהנים איכא נמי הכא דהא כל הצבור צריכים לשמוע קריאת התורה: קמ״א:א׳ק״מ א׳ (ס"ק ז) בדרך כו' ועבב"י סי' קכ"ח ר"ל דהב"י כתב כשהחזן מוליך הס"ת לבימ' שאז פני החזן למערב לכן צריך להוליכה דרך צפון כי אז תהיה פנייתו לימין וכשמחזירה להיכל שאז פניו אל ההיכל שהוא במזרח יוליך הס"ת דרך דרום שאז זה הוי פנים לימין והוא לכאורה דלא כמ"א אך י"ל דלהרב"י מיירי שב' הדרכים שוין באורך: קמ״א:א׳קמ״א א׳ (ס"ק ח) עד עס"ס קמ"ז ר"ל דהר"מ כ' כמ"ש מ"א ודייק לה ממ"ש בס"ס קמ"ז יום שיש שני ספרי תורה אין לסלק הראשונה מהשולחן עד שיניח השני' על השלחן כדי שלא יסיח דעתו מן המצות והאי טעמא שייך גם כאן:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי - ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד -

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם - דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן