סימן קכח - דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן ובו מ''ה סעיפים - שולחן ערוך

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן ערוך - אורח חיים שולחן ערוך לרבי יוסף קארו זיע"א סימן קכח - דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן ובו מ''ה סעיפים - שולחן ערוך

א אֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בְּפָחוֹת (א) מִי', וְהַכֹּהֲנִים מֵהַמִּנְיָן. וְאֵין לְזָר לִשָּׂא כַּפָּיו, אֲפִלּוּ עִם כֹּהֲנִים אֲחֵרִים (בְּפ' ב' דִּכְתֻבּוֹת דכ''ד דְּזָר עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, וְתוספ' פ' כָּל כִּתְבֵי לֹא יָדַע ר''י מָה (ב) אִסוּר יֵשׁ בְּזָר הָעוֹלֶה, וְאֶפְשָׁר דְּעִם כֹּהֲנִים אֲחֵרִים שָׁרֵי וְצָרִיךְ עִיּוּן).

באר היטב (א) מיו''ד. איתא בירושלמי פ' הקורא את המגילה עומד. אין נושאין את כפיהם פחות מי' התחילו ביו''ד ויצאו להם מקצתם גומרים ע''כ. ותמהני למה השמיטו הפוסקים דין זה עשכנה''ג. כל שיש בבה''כ עשרה שאין מתפללין בחזרה אלא ציבור והש''ץ יחד בקול רם והכהנים משלימים תפלתם קודם שיגיע הציבור לרצה יכולים לעלות לדוכן לישא כפיהם ואף אם יקרא להם הש''ץ אין כאן הפסקה דצורך תפלה הוא ולרווחא דמילתא יקרא אחר שגמר תפלתו קודם רצה שכנה''ג. עוד שם גמגם לומר שאין נ''כ כ''א במקום שיש ס''ת ע''ש. והפר''ח כתב דלנ''כ לא בעינן שיהיה שם ס''ת אלא בכ''מ שמתפללין עשרה יש נ''כ ושהכי נהוג ע''ש סעיף י' וכ''כ ע''ת. מי שבא ואמר שהוא כהן נאמן לישא את כפיו רמ''א בא''ע סי' ג' ס''א ועי' מה שכתבתי שם: (ב) איסור. עיין מ''א וט''ז וע''ת וב''ח ומהרי''ט ח''א סי' קמ''ט. ובית יעקב סי' קכ''ג. חוט השני סי' י''ז. גינת ורדים חא''ח כלל א' סי' י''ג וי''ד. ובתשובת זרע אברהם חא''ח סי' י''א: (ובס' אליהו רבה כתב דאישתמיט לשו''ת ב''י דברי מהרש''א עי' שם):

ב כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵין בּוֹ אֶחָד מֵהַדְּבָרִים הַמְעַכְּבִים, אִם אֵינוֹ עוֹלֶה לַדּוּכָן אַף עַל פִּי שֶׁבִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת, הֲרֵי זֶה כְּעוֹבֵר בְּג' עֲשֵׂה אִם הָיָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּשֶׁקָּרְאוּ (ג) כֹּהֲנִים, אוֹ אִם אָמְרוּ לוֹ לַעֲלוֹת אוֹ לִטֹּל יָדָיו.

באר היטב (ג) כהנים. ודוקא שעקר רגליו בעבודה או שא''ל קודם רצה לעלות אבל אם לא עקר רגליו אינו רשאי לעלות כמ''ש ס''ח. מ''א וכ''כ בגינת ורדים סי''ג ובשו''ת זרע אברהם סי' י''ד ועי' בס''ק י''א מ''ש:

ג אִם (ד) עָלָה פַּעַם אַחַת בְּיוֹם זֶה, שׁוּב אֵינוֹ עוֹבֵר, אֲפִלּוּ אָמְרוּ לוֹ: עֲלֵה.

באר היטב (ד) עלה. ואם עלה פעם שנית מברך אפי' באותו ציבור רמ''מ סי' י''ב:

ד כְּשֶׁהַכֹּהֲנִים אֵינָם רוֹצִים לַעֲלוֹת לַדּוּכָן, אֵינָם צְרִיכִים לִשְׁהוֹת חוּץ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹרֵא הַחַזָּן: (ה) כֹּהֲנִים, אֲבָל כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁהֵם פְּגוּמִים נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת עַד שֶׁיִּגְמְרוּ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים.

באר היטב (ה) כהנים. ובמרדכי כ' שיצאו קודם רצה ונ''ל טעמו שמא יאמרו לו אחד מבני הקהל עלה כשמתחיל החזן רצה עי' סעיף כ' בהג''ה. ועי' ס''ק י''א מש''ש ודלא כמ''א. כ' הב''ח והפסולים מדרבנן א''צ לצאת לחוץ כשהחזן קורא כהנים דאין כוונתו על הפסולים. וכתב המ''א אפי' א''ל עלה אינו עובר ע''ש וכן כתב פר''ח וע''ת:

ה לֹא יַעֲלוּ הַכֹּהֲנִים לַדּוּכָן (ו) בְּמִנְעָלִים, אֲבָל בְּבָתֵּי שׁוֹקַיִם שָׁרֵי. וְיֵשׁ מַחְמִירִין אִם הֵם שֶׁל (ז) עוֹר (אֲגֻדָּה פ' הַקוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה), וְנַהֲגוּ לְהָקֵל בִּקְצָת מְקוֹמוֹת.

באר היטב (ו) במנעלים. ויחלוץ המנעלים קודם הנטילה ומנעלים שאפשר לחלוץ בלא נגיעה ביד יכול ליטול קודם חליצת המנעלים עסי' ד' סי''ח. ויצניעו המנעלים תחת הספסלים שלא יעמדו בגלוי בבה''כ מפני הכבוד ע''ת ועיין בשכנה''ג: (ז) עור. ודוקא כשאין מגיעים אלא עד הארכובה וקשורים ברצועה אבל אם הם מגיעים עד אציליהם דהם מכנסיים שרי. ונ''ל דשל בגד ומחופה עור שרי בכל ענין מ''א. אם מותר להכהנים לעלות לדוכן במנעלים של לבדים שקורין פילוץ שו''ך עיין בתשו' כנסת יחזקאל סי' י''א:

ו אַף עַל פִּי שֶׁנָּטְלוּ הַכֹּהֲנִים יְדֵיהֶם שַׁחֲרִית, חוֹזְרִים וְנוֹטְלִים יְדֵיהֶם עַד הַפֶּרֶק, שֶׁהוּא חִבּוּר הַיָּד וְהַזְּרוֹעַ; וְהַלֵּוִי יוֹצֵק (ח) מַיִם עַל יְדֵיהֶם, וְקֹדֶם לָכֵן יִטֹּל הַלֵּוִי יָדָיו. וְלֹא נָהֲגוּ הַלְּוִיִּם לִטֹּל (ט) יְדֵיהֶם תְּחִלָּה, רַק סָמְכוּ עַל נְטִילָתָן שַׁחֲרִית.

באר היטב (ח) מים. ואם אין שם לוי יוצק בכור שהוא פטר רחם שהוא קדוש נכנס תחת הלוי ב''ח וכתב המ''א דדוקא בכור לאם קאמר אבל בכור לאב לבד לא מצינו בו קדושה האידנא ואם אין שם ג''כ בכורים טוב שיטלו ע''י עצמם מעל יד ישראל שכנה''ג. והגאון מהור''ר דוד אופנהיים מאריך בספרו נשאל דוד כ''י סי' צ''ח אי שרי לכהן לשמש בכהן. ואם הלוי חכם והכהנים ע''ה אם רוצה א''צ ליתן מים על ידיהם רק יטלו בעצמם מהר''י הלוי סי' ל''ט ומ''א והר''ש הלוי ס''ט וי' כתב דמידת חסידות הוא ללוי ת''ח לצוק מים ע''י כהנים אף שהם ע''ה ואם הלוי יראה שהשעה צריכה לנהוג סלסול הרשות בידו דודאי אסור לזלזל בכבוד התורה ע''ש. ואם יש כהנים ת''ח וע''ה בב''א אינו רשאי ליצוק על ת''ח ולא על ע''ה אלא יצוק ע''י כולם מהר''י הלוי סמ''א והפר''ח כתב שחייב מיתה אם מציק מים על ע''ה אפילו שיהיו מקצתם ת''ח וכ''ש אם כולם ע''ה ע''ש ועי' כנה''ג שהביא דעות דאפילו אם כולם ע''ה מחוייב הלוי ת''ח לצוק מים על ידיהם ע''ש. ועיין בתשוב' דרכי נועם סי''ב ובחות יאיר סי' ר''ה. אסור ליתן [ביו''ט] במים דבר שמוליד ריח מ''א. (ובס' אליהו רבה מתיר כיון דשמן עצמו מעורב במים לא הוי מוליד ריח ע''ש באריכות שמביא ראיה לדבריו): (ט) ידיהם. מיהו היכא דהסיח הלוי דעתו הגון הוא שיטול הלוי קודם וא''צ לומר היכא דנגע בגופו ובמנעליו ב''ח. ובשכנה''ג כ' ומנהג פשוט בינינו ליטול גם הלוים את ידיהם תחלה ע''ש:

ז אִם נָטַל הַכֹּהֵן יָדָיו שַׁחֲרִית וּבֵרַךְ עַל נְטִילַת יָדָיִם, לֹא יַחֲזֹר (י) לְבָרֵךְ כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדָיו לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם.

באר היטב (י) לברך. כל כהן ירא וחרד ישמור ידיו משעת נטילתו שחרית שלא ליגע במקום המלוכלך שאם נגע יש ספק אם צריך לחזור ולברך כשנוטל ידיו לנשיאות כפים עיין מ''א ואסור לשהות כדי הילוך כ''ב אמות בין נטילה לברכת כהנים הלכך צריך ליטול סמוך לרצה והחזן לא יאריך ברצה. מ''א:

ח כְּשֶׁמַּתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר: רְצֵה, כָּל כֹּהֵן שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת נֶעֱקָר מִמְּקוֹמוֹ (יא) לַעֲלוֹת לַדּוּכָן, וְאַף אִם לֹא יַגִּיעַ שָׁם עַד שֶׁיְּסַיֵּם שְׁלִיחַ צִבּוּר רְצֵה, שַׁפִּיר דָּמִי; אֲבָל אִם לֹא עָקַר רַגְלָיו בִּרְצֵה, שׁוּב לֹא יַעֲלֶה.

באר היטב (יא) יעלה. ל''ד בהתחלת הש''ץ רצה אלא קודם שיסיים הש''ץ רצה צריך לעקור פר''ח ע''ש. ומהריק''ש רוצה להוכיח מכאן דכהן שבא לבה''כ בהודאה דיכול לברך ברכת כהנים אע''ג דלא היה בבה''כ כשאמרו רצה מדקאמר כל כהן שבבה''כ נעקר ממקומו מכלל דכשאינו בבה''כ א''צ שיעקר רגליו בעבודה ויכול לעלות לדוכן אע''ג דלא שמע רצה ע''ש ובתשו' הרדב''ז הובא בכנה''ג לא כ''כ וז''ל שם ומה שעקר רגליו מביתו לבה''כ לא נקרא עקר רגליו לעלות לדוכן הלכך לא יעלה ע''ש. ובתשו' גינת ורדים כלל א' סי' י''ג ובסי' כ''ב ופר''ח חלקו עליו והעלו כרדב''ז ע''ש וכ' כנה''ג ונ''ל שאם ביתו סמוך לבה''כ ועקר רגליו מביתו קודם רצה כדי לעלות לדוכן מקרי עקירה ע''ש וכ' פר''ח וזהו פשוט שהכל תליא בעקירת רגליו אדעתא לעלות לדוכן ע''ש. כהן שלא היה בדעתו לעלות לדוכן ומש''ה לא עקר רגליו ברצה כדין וכהלכה וכשהגיע הש''ץ למודים נזכר ובא לעלות לדוכן לא יעלה ואם עלה ירד גינת ורדים סי' כ''ב ע''ש. אם היה אונס בשעה שהגיע הש''ץ לעבודה ולא עקר בעבודה לא יעלה ואם עלה לא ירד כנה''ג בשם הרדב''ז ע''ש. וה''ה בדין הראשון שעקר רגליו מביתו לבא לבה''כ וכו' נמי אם עלה לא ירד עי' בגינת ורדים סי' כ''ב. כהן המתפלל י''ח אם אין שם כהן אחר פוסק ועולה לדוכן ואם יש שם כהנים אינו פוסק הרדב''ז ח''ד סי' רצ''ג ועיין דבר שמואל סי' ס''ז ואם א''ל עלה בכל ענין צריך להפסיק מ''א ס''ק מ' ואין להקשות דא''כ דתלוי הכל באם עקר רגליו בעבודה למה פסק בסעיף ד' כשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן צריכין לשהות חוץ לבה''כ בשעה שהחזן קורא כהנים וע''ש וכ''כ רמ''א בסעיף מ''ד ע''ש. הלא אפי' אם היה יושב בבה''כ אם לא עקר בעבודה לא היה עובר כדאמרינן. די''ל דודאי רשאי לישב בבה''כ ואינו עובר אם לא עקר רגליו ברצה וגם אם לא א''ל עלה כמבואר בירושלמי דר''ש בן פזי הוי קאים ליה אחורא עמודא ולא יצא לחוץ עי' ב''י. וכן מוכח מסעיף כ' אם הש''ץ כהן לא ישא את כפיו ע''ש והא דכתבו הש''ע והרמ''א דיצא לחוץ הוא מצד עצה טובה שמא יאמר לו אחד מבני הקהל קודם רצה עלה ואז היה עובר. ומש''ה הוכרח לצאת קודם רצה. ולאחר מודים נמי אין ליכנס מאחר דיש פלוגתא בין הפוסקים למהריק''ש צריך לעלות. ולהרדב''ז אין עולה ואם עלה לא ירד כמ''ש מש''ה כתבו מילתא דפסיקתא דצריך לשהות חוץ לבה''כ בשעה שקורא החזן כהנים. ואז לכ''ע שפיר דמי וק''ל ועיין מ''א ס''ק ד' וס''ק למ''ד וס''ק ס''ט. ועיין בתשוב' זרע אברהם למהר''א יצחק סי' י''ד ובגינת ורדים כלל א' סי' י''ג:

ט כְּשֶׁעוֹקְרִים הַכֹּהֲנִים (יב) רַגְלֵיהֶם לַעֲלוֹת לַדּוּכָן, אוֹמְרִים: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרָכָה שְׁלֵמָה, וְלֹא יְהֵא בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם; וּמַאֲרִיכִים בִּתְפִלָּה זוֹ עַד שֶׁיִּכְלֶה (יג) אָמֵן שֶׁל הוֹדָאָה מִפִּי הַצִּבּוּר.

באר היטב (יב) רגליהם. ועכשיו נוהגין שעומדין על הדוכן בשעה שמתחיל רצה צ''ל תחלה מודים עם הש''ץ ואח''כ אומר יהי רצון כדי שיסיים אותו עם השליח צבור. מ''א: (יג) אמן. דהיינו עד שיסיים השליח ציבור ולך נאה להודות כדי שיענו הקהל אמן על שתיהם:

י עוֹמְדִים בַּדּוּכָן פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי (יד) הַהֵיכָל וַאֲחוֹרֵיהֶם כְּלַפֵּי הָעָם, וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם כְּפוּפִים לְתוֹךְ כַּפֵּיהֶם, עַד שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר מְסַיֵּם מוֹדִים וְאָז אִם הֵם שְׁנַיִם קוֹרֵא לָהֶם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר: (בַּטּוּר בְּשֵׁם ר''י וְרמב''ם). (טו) כֹּהֲנִים. הגה: וְלֹא יֹאמַר אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי וְכו'; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּלַחַשׁ עַד מִלַּת כֹּהֲנִים, וְאָז יֹאמְרוּ בְּקוֹל רָם (טוּר בְּשֵׁם ר''י וְר''מ מֵרוֹטֶנְבּוּרְג) וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר: עַם קְדוֹשָׁךְ כָּאָמוּר, (טז) בְּלַחַשׁ, וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. וּמַחֲזִירִים פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הָעָם; וְאִם הוּא א', אֵינוֹ (יז) קוֹרֵא לוֹ, אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ מַחֲזִיר פָּנָיו.

באר היטב (יד) ההיכל. לאו למימרא דבנ''כ בעינן מקום שיש בו ס''ת אלא בכ''מ שמתפללים עשרה יש נ''כ ע''ל ס''ק א' אם ההיכל קבוע לצד צפון או לדרום אין הכהנים הופכים פניהם אלא כלפי מזרח כנה''ג בשם הרא''ש חקאן ע''ל סי' צ''ד ס''ק ד'. ועיין בשכנה''ג סי' זה: (טו) כהנים. אחד גדול ואחד קטן מבן י''ג שנה אינו קורא להם כהנים. מבי''ט ח''א סי' ס''ד וכן הסכים הכנה''ג אבל פר''ח כתב כיון שהוא קטן דבר חינוך הוי שייך שפיר למיקרינהו כהנים. שני כהנים השונאים זה את זה או שמודרים הנאה זה מזה יכולים לעלות ביחד לברך ברכת כהנים ואין אחד יכול לומר לחבירו עלה אתה בשחרית ואני במוסף או איפכא כי יכול לומר אני רוצה לברך בשניהם הר''מ מינץ סי' י''ב: (טז) בלחש. היינו הש''ץ לבד ולא הקהל: (יז) קורא. ואפ''ה מברך אע''ג דאינו מחויב לעלות כמ''ש ס''ב. רמ''מ סי' י''ב ס''א וכ''כ פר''ח ע''ש:

יא כְּשֶׁמַּחֲזִירִין פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הָעָם, (יח) מְבָרְכִין: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ (יט) בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל (כ) בְּאַהֲבָה.

באר היטב (יח) מברכין. משמע שצריך להתחיל בברכה ופניו כלפי היכל וגו' הברכה כלפי העם פר''ח אבל הרמב''ם פי''ד מהלכות תפלה דין י''ב כתב וקודם שיחזור פניו לברך את העם מברך בא''י אמ''ה וכו' ואח''כ מחזיר פניו לציבור ומתחיל לברכם ע''כ. ושכנה''ג נתקשה הרבה בסברת הרמב''ם ונוהגין כדברי המחבר. פר''ח: (יט) בקדושתו. וכלם מברכין ואין אחד מברך והאחרים יענו אמן מפני הטירוף מבי''ט ח''א סי' ק''פ: (כ) באהבה. הטעם שאומרים באהבה משום דאיתא בזוהר כל כהן דלא רחים לעמא או עמא לא רחים ליה לא ישא כפיו מ''א ועי' באר שבע פרק אלו נאמרין:

יב מַגְבִּיהִים יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶם, וּמַגְבִּיהִים יָד יְמָנִית קְצָת לְמַעְלָה (כא) מֵהַשְּׂמָאלִית, וּפוֹשְׁטִים יְדֵיהֶם וְחוֹלְקִים אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם וּמְכַוְּנִים לַעֲשׂוֹת ה' אֲוִירִים: בֵּין ב' אֶצְבָּעוֹת לְב' אֶצְבָּעוֹת אֲוִיר אֶחָד; וּבֵין אֶצְבַּע לְגוּדָל; וּבֵין גּוּדָל לְגוּדָל. וּפוֹרְשִׂים כַּפֵּיהֶם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא תּוֹךְ כַּפֵּיהֶם כְּנֶגֶד הָאָרֶץ וַאֲחוֹרֵי יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד הַשָּׁמַיִם.

באר היטב (כא) מהשמאלית. מ''מ צריך ליזהר שיניח אצבעות הימין על השמאל כדי שלא ישבר החלון דבעי ה' כוים עיין מ''א ובשכה''ג:

יג מַתְחִילִין הַכֹּהֲנִים לוֹמַר: (כב) יְבָרֶכְךָ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם מִלַּת יְבָרֶכְךְ יִקְרָא אוֹתוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר (כג) תְּחִלָּה (טוּר וְרַ''ן פ' הַקוֹרֵא וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי) וְכֵן נוֹהֲגִים בְּכָל מְדִינוֹת אֵלּוּ, וְאַחַר כָּךְ מְקָרֵא אוֹתָם שְׁלִיחַ צִבּוּר מִלָּה בְּמִלָּה, וְהֵם עוֹנִים אַחֲרָיו עַל כָּל מִלָּה עַד שֶׁיְּסַיְּמוּ פָּסוּק רִאשׁוֹן, וְאָז עוֹנִים הַצִּבּוּר: אָמֵן; וְכֵן אַחַר פָּסוּק ב'; וְכֵן אַחַר פָּסוּק ג'.

באר היטב (כב) יברכך. ובכהן א' שאין קוראין לו כ''ע מודים דמקרינן ליה יברכך (רמ''ע) [ר''מ מינץ] סי' י''ב: (כג) תחלה. ועיין פר''ח. ויש למחות ביד הש''ץ המקרא על פה אלא צריך להקרות מתוך הסידור. פר''ח:

יד אֵין מְבָרְכִין (כד) אֶלָּא בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ; (כה) וּבַעֲמִידָה; וּבִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם; (כו) וּבְקוֹל רָם.

באר היטב (כד) אלא בלה''ק. אפי' בדיעבד לא יצא כנה''ג וכ''כ פר''ח עי''ש עי' יד אהרן ובכנה''ג ובפר''ח ובע''ת: (כה) ובעמידה. והצבור רשאים לישב רק שיהיו פניהם נגד הכהנים מ''א. כהן זקן ושבע ימים ומכח חולשת זקנתו אינו יכול לעמוד כשנושא כפיו אם יכול לתמוך מה טוב ואם לאו ישא כפיו מיושב דאין לבטל מנשיאות כפים דעובר בג' עשין שבות יעקב ח''ב סי' א' וע''ש והיד אהרן חולק עליו דמעומד הוי לעיכובא ומוטב שיעבור ג' עשין ע''ש וכן דעת הכנה''ג: (כו) ובקול רם. במעולה שבקולות לא קול גדול ולא קטן אלא בינוני. טור:

טו וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר: שִׂים שָׁלוֹם, וְאָז כֹּהֲנִים מַחֲזִירִים פְּנֵיהֶם לַהֵיכָל, וְאוֹמְרִים: (כז) רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, עֲשֵׂה אַתָּה מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּנוּ, הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל. (דְּבָרִים כו, טו). הגה: וְיַאֲרִיכוּ בִּתְפִלָּה זוֹ עַד שֶׁיְּסַיֵּם שְׁלִיחַ צִבּוּר שִׂים שָׁלוֹם וְשֶׁיַּעֲנוּ הַצִּבּוּר אָמֵן עַל (כח) שְׁנֵיהֶם, וְאִם אֵינָם יְכוֹלִים לְהַאֲרִיךְ כָּל כָּךְ, יֹאמְרוּ: אַדִּיר בַּמָּרוֹם וְכו', כְּדִלְקַמָּן סי' ק''ל, (רַשִׁ''י פ' אֵלּוּ נֶאֱמָרִין וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי).

באר היטב (כז) רבון. בר''ה ובי''כ שמאריכין בניגונים היום וכו' לא יתחילו לומר רבון עד לבסוף שיסיימו עם הקהל כאחד. מ''א: (כח) שניהם. עי' בתשובת דבר שמואל ס''ס רצ''ה שמיישב שם למה שיש נוהגים לומר ב''ה וב''ש כשהכהנים והמקרא מזכיר את השם בברכת הכהנים ע''ש. והפר''ח כ' בפשיטות דמחויב לומר ב''ה וב''ש כשמזכיר את השם אע''ג דליכא אלא הזכרת השם גרידא והביא כמה ראיות ע''ז ע''ש:

טז אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִים לְהַחֲזִיר פְּנֵיהֶם עַד שֶׁיַּתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר שִׂים שָׁלוֹם; וְאֵינָם רַשָּׁאִים לָכֹף אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם עַד שֶׁיַּחְזְרוּ פְּנֵיהֶם; וְעוֹמְדִים שָׁם וְאֵינָם רַשָּׁאִים לַעֲקֹר מִשָּׁם עַד שֶׁיְּסַיֵּם שְׁלִיחַ צִבּוּר שִׂים שָׁלוֹם; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְתִּין עַד שֶׁיְּסַיְּמוּ הַצִּבּוּר לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת שִׂים שָׁלוֹם וְכֵן הַמִּנְהָג.

יז כְּשֶׁמַּחֲזִירִין פְּנֵיהֶם, בֵּין בִּתְחִלָּה בֵּין בַּסוֹף, לֹא יַחֲזִירוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ (כט) יָמִין. הגה: כְּשֶׁיּוֹרְדִין מִן הַדּוּכָן לֹא יִגְּעוּ בְּמִנְעֲלֵיהֶם (ל) הַמְטֻנָּפִים; וְאִם נוֹגְעִים יִטְּלוּ יְדֵיהֶם לַתְּפִלָּה שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ אַחַר כָּךְ (אֲגֻדָּה פ' הָיָה קוֹרֵא).

באר היטב (כט) ימין. שלו שכשעומדין תחלה פניהם למזרח יפנו לצד דרום ואחר כך למערב נגד הציבור ובחזירתם יפנו לצד צפון ואח''כ למזרח כלפי ארון דלא כי''מ איפכא שמהפך פניו לצד שמאל ונמצא מהפך עצמו בימינו ב''ח. ט''ז מ''א פר''ח והרדב''ז ח''ד סט''ו. ועי' באר עשק סק''ו. כשיורדין מן הדוכן יחזרו פניהם קצת להיכל כתלמיד הנפטר מרבו. מ''א: (ל) המטונפים. וה''ה כשהם נקיים למ''ש ס''ד סי''ח ודוקא במנעלים שצריכים קשירה שנגע בהם אבל במנעלים שא''צ ליגע בהם א''צ נטילה. שכנה''ג:

יח אֵין הַמְּקָרֵא שֶׁקּוֹרֵא כֹּהֲנִים רַשַּׁאי לִקְרוֹת: כֹּהֲנִים, עַד שֶׁיִּכְלֶה מִפִּי הַצִּבּוּר אָמֵן שֶׁעוֹנִים אַחַר בִּרְכַּת (לא) מוֹדִים; וְאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִים לְהַתְחִיל בִּרְכַּת אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, עַד שֶׁיִּכְלֶה דִּבּוּר קְרִיאַת כֹּהֲנִים מִפִּי הַקּוֹרֵא; וְאַחַר שֶׁבֵּרְכוּ הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן אֵינָם רַשָּׁאִים לְהַתְחִיל יְבָרֶכְךָ, עַד שֶׁיִּכְלֶה מִפִּי כָּל הַצִּבּוּר (לב) אָמֵן שֶׁעוֹנִים אַחַר בִּרְכַּת אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן; וְכֵן אֵינָם רַשָּׁאִים לְהַתְחִיל בְּתֵבָה, עַד שֶׁתִּכְלֶה הַתֵּבָה מִפִּי הַמְּקָרֵא; וְאֵין (לג) הַצִּבּוּר עוֹנִין אָמֵן, עַד שֶׁתִּכְלֶה בְּרָכָה מִפִּי הַכֹּהֲנִים. הגה: וְלֹא יַתְחִילוּ הַכֹּהֲנִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כו', עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִּבּוּר (בֵּית יוֹסֵף).

באר היטב (לא) מודים. לא כתב כאן מפי כל הצבור להורות דהמקרא רשאי להתחיל אע''פ שעדיין לא כלה כל הצבור אמן רק ברוב צבור סגי. ע''ת ומג''א: (לב) אמן. כאן כתוב מפי כל הצבור להורות דהכהנים צריכים להמתין עד שתכלה אמן מפי כולם. ול''ד למ''ש בסי' קס''ז דאין צריך להמתין על המאריכים יותר מדאי דשאני ברכת כהנים דבעי שישמעו כולם לכך צריכים להמתין. ואע''ג דהמקרא א''צ להמתין על המאריכים אבל הכהנים צריכים להמתין. ובזה יתורץ קושית הב''י מ''ש הא אין הכהנים אומרים התיבה עד שש''צ מקרא אותה תחלה א''כ מאי עד שיכלה אמן מפי הצבור וכו' ע''ש וק''ל ע''ת ומ''א ע''ש (ועי' בספר אליהו רבה שהאריך בזה): (לג) הציבור. הקשה הב''ח הא אין רשאי להתחיל עד שיתחיל הש''ץ שים שלום כמ''ש סעיף ט''ו. וא''ל דאם יש מאריכין באמן והש''ץ התחיל שים שלום אפ''ה צריכים הכהנים להמתין להם וכך תרצו הע''ת וט''ז ע''ש. זה אינו דאדרבה דאיפכא הוא דהש''ץ צריך להמתין להם כדי שישמעו הברכה כמו שכתבתי בסק''ד וסיק י''ז ע''ש אבל הכהנים א''צ להמתין להם עם הרבון העולמים וכו' דלא דמי לברכת כהנים עמ''א:

יט אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר רַשַּׁאי לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר בְּרָכָה שֶׁל (לד) כֹּהֲנִים.

באר היטב (לד) כהנים. אפי' מובטח לו שלא יתבלבל אין לענות אמן ב''ח ט''ז וגם התוי''ט כתב כן וחזר ממ''ש בספרו ל''ח סי' פ''ה משנה ד'. ודברי תוי''ט אלו אישתמיטתיה מבעל המחבר פרי חדש ע''ש. ומ''א ופר''ח ס''ל דאם מובטח לו שלא יתבלבל שרי לענות אמן ע''ש. ולכ''ע שרי לענות אמן אחר ברכת כהנים הראשונה שהיא לברך את עמו ישראל באהבה דכאן אין חשש טירוף ולא יתבלבל כיון שלא התחיל עדיין ט''ז ע''ש:

כ אִם שְׁלִיחַ צִבּוּר כֹּהֵן, אִם יֵשׁ שָׁם כֹּהֲנִים אֲחֵרִים, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו; וְלֹא יֹאמְרוּ לוֹ (לה) לַעֲלוֹת אוֹ לִטֹּל יָדָיו, אֲבָל אִם אָמְרוּ לוֹ צָרִיךְ לַעֲלוֹת, דְּהוּא עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה אִם אֵינוֹ עוֹלֶה (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַקוֹרֵא עוֹמֵד וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ט''ו דִּתְפִלָּה וְאָגוּר). וַאֲפִלּוּ אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו אֶלָּא אִם כֵּן מֻבְטָח לוֹ שֶׁיַּחֲזֹר (לו) לִתְפִלָּתוֹ בְּלֹא טֵרוּף דַּעַת, שֶׁאִם הוּא מֻבְטָח בְּכָךְ כֵּיוָן שֶׁאֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְבַּטֵּל נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם. וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה, יַעֲקֹר רַגְלָיו מְעַט (לז) בַּעֲבוֹדָה; וְיֹאמַר עַד וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת; וְיַעֲלֶה לַדּוּכָן וִיבָרֵךְ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים; וְיִקְרָא לוֹ אַחֵר; וּמְסַיֵּם הַחַזָּן: שִׂים שָׁלוֹם. וְאִם הַמְּקָרֵא כִּוֵּן לִתְפִלַּת שְׁלִיחַ צִבּוּר מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, עָדִיף טְפֵי שֶׁיְּסַיֵּם הַמְּקָרֵא שִׂים שָׁלוֹם.

באר היטב (לה) לעלות. פי' קודם רצה. אבל אם א''ל אחר רצה אינו רשאי לעלות כיון שלא עקר ברצה כמ''ש סעיף ח' ומה''ט אינו עובר כשקורין כהנים כמ''ש סעיף כ''ב משום דהקריאה הוא אחר רצה ועיין ע''ת שהקשה דלעולם משכחת דיעבור ש''ץ בעשה כיון דאחר קורא הכהנים וכל כהן שאינו עולה עובר בעשה ע''ש ולא דק כיון שלא עקר הש''ץ בעבודה אינו עובר בקריאת כהנים וע''ל ס''ק י''א מש''ש: (לו) לתפלתו. ולדידן שמתפללין מתוך הסידור מובטח שיחזיר לתפלתו ומכ''מ כשיש כהנים אחרים לא יעקור רגליו ל''ח ב''ח ומ''א ורוב פוסקים עיין מ''א. ופר''ח כתב דאם מובטח לו שיחזור לתפלתו ישא כפיו אפי' היכא דאיכא כהנים אחרים ע''ש: (לז) בעבודה. צ''ל מעט בעבודה כ''ה בטור. מ''א:

כא אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִים לְנַגֵּן בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה נִגּוּנִים, מִשּׁוּם דְּאִכָּא לְמֵיחַשׁ לְטֵרוּף הַדַּעַת, וְאֵין לְנַגֵּן אֶלָּא (לח) נִגּוּן אֶחָד מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף.

באר היטב (לח) ניגון א'. מזה יש ללמוד להחזנים המזמרים בי''ט תתברך צורנו בניגונים הרבה דאין עושין יפה:

כב מִשְׁתַּדְלִין שֶׁיְּהֵא הַמְּקָרֵא (לט) יִשְׂרָאֵל, וּכְשֶׁהַחַזָּן כֹּהֵן יַעֲמֹד יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ וְיִקְרָא: כֹּהֲנִים, וִיקָרֵא אוֹתָם, וְהַחַזָּן עוֹמֵד (מ) וְשׁוֹתֵק.

באר היטב (לט) ישראל. פי' דלכתחלה משתדלין שיהא הש''ץ ישראל. מ''א בשם הכנה''ג: (מ) ושותק. פי' עד התחלת שים שלום ונראה דכאן לא עדיף טפי שיסיים המקרא ש''ש דדוקא לעיל שהחזן הלך ממקומו ואז בא אחר על מקומו ומקרא ע''כ עדיף שהוא יאמר גם ש''ש משא''כ כאן שהחזן עומד על מקומו רק שהוא שותק ואחר עומד אצלו ומקרא היאך יאמר שים שלום והוא על מקום החזן. וב''ח כ' שאף בזה יסיים המקרא ש''ש והחזן יאמר קדיש ולא ראיתי בשום מקום ואדרבא כמה פעמים בילדותי הייתי אני המקרא אצל הש''ץ שהיה כהן והש''ץ אמר ש''ש והב''ח חמי ז''ל היה באותו בה''כ וכן עיקר. ט''ז:

כג בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים מְבָרְכִים הָעָם, לֹא יַבִּיטוּ וְלֹא יַסִיחוּ דַּעְתָּם, אֶלָּא יִהְיוּ עֵינֵיהֶם כְּלַפֵּי מַטָּה כְּמוֹ שֶׁעוֹמֵד בַּתְּפִלָּה; וְהָעָם יְכַוְּנוּ לַבְּרָכָה, וְיִהְיוּ פְּנֵיהֶם כְּנֶגֶד פְּנֵי הַכֹּהֲנִים, וְלֹא יִסְתַּכְּלוּ (מא) בָּהֶם. הגה: וְגַם הַכֹּהֲנִים לֹא יִסְתַּכְּלוּ בִּידֵיהֶם; עַל כֵּן נָהֲגוּ לְשַׁלְשֵׁל הַטַּלִּית עַל פְּנֵיהֶם וִידֵיהֶם חוּץ לַטַּלִּית; וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת (שֶׁנָּהֲגוּ) שֶׁיְּדֵיהֶם בִּפְנִים מִן הַטַּלִּית, שֶׁלֹּא יִסְתַּכְּלוּ הָעָם בָּהֶם (בֵּית יוֹסֵף).

באר היטב (מא) בהם. היינו משום שלא יסיחו דעתם אף ע''ג דאמרינן דהמסתכל בכהנים עיניו כהות היינו דוקא בזמן שבה''מ קיים ומברכים בשם המפורש אבל בזה''ז אינו אלא משום היסח הדעת א''כ לפ''ז כ''ש שלא יסתכלו במקום אחר ומלשון להסתכל משמע דוקא להסתכל הרבה אסור אבל ראיה בעלמא לא מתסרא אך נוהגין שלא להסתכל כלל ואפשר דעבדי זכר למקדש דהתם אפי' ראיה בעלמא הוי אסורא משום כבוד השכינה. מ''א:

כד עַם שֶׁאֲחוֹרֵי הַכֹּהֲנִים אֵינָם בִּכְלַל בְּרָכָה, אֲבָל מִלִּפְנֵיהֶם (מב) וּבְצִדֵּיהֶם אֲפִלּוּ מְחִצָּה שֶׁל בַּרְזֶל אֵינָהּ מַפְסֶקֶת; וְלַאֲחַרֵיהֶם נָמֵי, אִם הֵם אֲנוּסִים, כְּגוֹן עַם שֶׁבַּשָּׂדוֹת, שֶׁהֵם טְרוּדִים בִּמְלָאכְתָן וְאֵינָם יְכוֹלִים לָבֹא, הֵם בִּכְלַל הַבְּרָכָה.

באר היטב (מב) ובצדיהם. היינו צדדים שלפניו אבל צדדים שלאחריהם כגון אותם העומדים בכותל מזרחי והארון הקודש בולט קצת לבה''כ והכהנים עומדים לפניו אינן בכלל ברכה וב''ח כ' בזה היתר דעכשיו כיון שכל אחד קונה מקום בבה''כ חשובים אנוסים דאינו רשאי לילך ממקומו ולדחות חבירו ממקומו ע''ש. ואין זה מספיק דיכולים לילך למקום הכהנים שהוא פנוי או להתרחק מעט מכותל מזרחי שיהיה בצידי הכהנים או לעמוד באמצע בה''כ מ''א. וט''ז כתב היתר בזה דכיון שהארון הקודש מחובר לכותל הוי כאלו היו הכהנים עומדים ממש סמוך לכותל כיון שעומדים סמוך לארון הקודש וא''כ הוי הכל לצדדי הכהנים ע''ש. העומדים אצל הכותל דרומי או צפוני לא יהפכו פניהם לכותל אלא לצד הכהנים דבעינן פנים כנגד פנים. ט''ז:

כה בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁכֻּלָּהּ כֹּהֲנִים, אִם אֵין שָׁם אֶלָּא י' כֻּלָּם עוֹלִים לַדּוּכָן; לְמִי מְבָרְכִין, לַאֲחֵיהֶם (מג) שֶׁבַּשָּׂדוֹת; וּמִי עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶם (מד) אָמֵן, הַנָּשִׁים וְהַטַּף; וְאִם יֵשׁ שָׁם יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה, הַיְּתֵרִים מֵעֲשָׂרָה יַעֲלוּ וִיבָרְכוּ; וְהָעֲשָׂרָה, עוֹנִים אַחֲרֵיהֶם אָמֵן.

באר היטב (מג) שבשדות. והא דלא אמרינן דמברכים לנשים וטף כמ''ש אח''כ לענין אמן. דכתיב כה תברכו את בנ''י ולא בנות ישראל. ב''ח עיין מ''א: (מד) אמן. כיון דהעונים כהנים דהעונים לא חשיבי בבציר מיו''ד משא''כ בסעי' א' דהעונים ישראלים אפילו בבציר מיו''ד סגי ועי' ט''ז:

כו בְּשָׁעָה שֶׁמְּבָרְכִין אֵין לוֹמַר שׁוּם (מה) פָּסוּק, אֶלָּא יִשְׁתְּקוּ וִיכַוְּנוּ לַבְּרָכָה. הגה: וּמִכָּל מָקוֹם, עַכְשָׁו שֶׁהַכֹּהֲנִים מַאֲרִיכִין הַרְבֵּה בְּנִגּוּנִים, נָהֲגוּ גַּם כֵּן לוֹמַר פְּסוּקִים, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סי' נ''ז לְעִנְיַן בָּרְכוּ, אַךְ יוֹתֵר טוֹב שֶׁלֹּא (מו) לְאָמְרָם (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).

באר היטב (מה) פסוק. וכתבו התוס' פ' א''נ דאע''ג דמאן דחזא חלמא אומר רבש''ע וכו' משום סכנה התירו שמא צריך רפואה לחלמיה. ובתרומת הדשן כתב דמה שאמר רבש''ע וכו' היינו דוקא בשעה שמאריכין בכ''ף של וישמרך ובויחנך ובלמד של שלום: (מו) לאומרם. וכ''כ מ''ע סי' צ''ה וכ''כ הב''ח וע''ת ופר''ח ושכנה''ג. וכ''כ המ''א דהאומרן יאמרן בשעה שהחזן מקרא התיבה וכ''כ הט''ז אך ראיתי שערוריה שהמון עם צווחין הפסוקים בקול גדול ואח''כ חוזרין וצווחין מיברכך עד התיבה שעומד בו ולא יכול לשמוע קול של כהנים בשביל קולם ולאו שפיר עבדי וראוי לבטלה. נשאלתי אם מותר לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בשעה שהכהנים מברכים לעם והשבתי דאינו מותר אפי' למ''ד דמותר לקרות הפרשה שמו''ת בשעה שהש''ץ קורא הפרשה בס''ת אפ''ה אסור בברכת כהנים. שכנה''ג ופר''ח:

כז כֹּהֵן אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהוֹסִיף מִדַּעְתּוֹ יוֹתֵר עַל הַשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים שֶׁל בִּרְכַּת כֹּהֲנִים; וְאִם הוֹסִיף, עוֹבֵר עַל בַּל תּוֹסִיף.

כח כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא כַּפָּיו, וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַחֵר וּמָצָא צִבּוּר שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים, יָכוֹל לִשָּׂא כַּפָּיו פַּעַם (מז) אַחֶרֶת.

באר היטב (מז) אחרת. דליכא בל תוסיף בעשיית המצוה ב' פעמים אבל אין בו חיוב אפילו אם הוא בבה''כ כשקורין כהנים כיון שכבר נשא כפיו פעם אחת. תוס' ועי' בתשו' גינת ורדים כלל א' סי' י''ג. ובתשובת זרע אברהם חא''ח סי' י''ב:

כט כֹּהֵן שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל עֲדַיִן וּמָצָא צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין, נוֹשֵׂא כַּפָּיו וְאֵין הַתְּפִלָּה (מח) מְעַכַּבְתּוֹ.

באר היטב (מח) מעכבתו. ואם יראה שאם יעלה לדוכן יעבור זמן תפלה ילך חוץ לבה''כ ויתפלל אבל אם א''ל עלה צריך עלות וכמ''ש ס''ך דהוי דאורייתא ותפלה דרבנן ואם יראה שיעבור זמן ק''ש יקרא פסוק ראשון מ''א ועיין בע''ת ס''ק כ''ז במ''ש שם בשם הרב קלויזנ''ר וכו'. ולא עיין סעיף זה:

ל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ (מט) מוּם בְּפָנָיו אוֹ בְּיָדָיו, כְּגוֹן שֶׁהֵם בּוֹהֲקָנִיּוֹת אוֹ עֲקֻמּוֹת אוֹ עֲקוּשׁוֹת (בּוֹהֲקָנִיּוֹת פי' מִין נֶגַע לָבָן, וְרַשִׁ''י פֵּרֵשׁ לינטלי''ש בְּלַעַז, עֲקֻמּוֹת, כְּפוּפוֹת, עֲקוּשׁוֹת לִצְדָדֵיהֶן, וְהָרַ''ן פִּי' עֲקֻמּוֹת שֶׁנִּתְעַקְמָה יָדוֹ אֲחוֹרַנִּית, עֲקוּשׁוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְחַלֵּק אֶצְבְּעוֹתָיו), לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, מִפְּנֵי שֶׁהָעָם מִסְתַּכְּלִין בּוֹ; וְהוּא הַדִּין לְמִי שֶׁיֵּשׁ מוּמִין בְּרַגְלָיו, בַּמָּקוֹם שֶׁעוֹלִים לַדּוּכָן בְּלֹא בָּתֵּי שׁוֹקַיִם; וְכֵן מִי שֶׁרִירוֹ יוֹרֵד עַל זְקָנוֹ; אוֹ שֶׁעֵינָיו זוֹלְפוֹת דְּמָעוֹת; וְכֵן סוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הָיָה דָּשׁ (נ) בְּעִירוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהֵם רְגִילִים בּוֹ וּמַכִּירִים הַכֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹתוֹ מוּם, יִשָּׂא כַּפָּיו וַאֲפִלּוּ הוּא סוּמָא בִּשְׁתֵּי עֵינָיו. וְכָל שֶׁשָּׁהָה בָּעִיר ל' יוֹם, מִקְרֵי דָּשׁ בְּעִירוֹ; וְדַוְקָא בְּעִירוֹ, אֲבָל אִם הוֹלֵךְ בְּאַקְרַאי (נא) לְעִיר אַחֶרֶת, וְשָׁהָה שָׁם ל' יוֹם, לֹא; וַאֲפִלּוּ לֹא בָּא לָדוּר שָׁם לִהְיוֹת מִבְּנֵי הָעִיר, אֶלָּא בָּא לִהְיוֹת שָׁם מְלַמֵּד אוֹ סוֹפֵר אוֹ מְשָׁרֵת שָׁנָה אוֹ חֲצִי שָׁנָה, חָשׁוּב דָּשׁ בְּעִירוֹ בְּל' יוֹם.

באר היטב (מט) מום. וכל הנהו שאינם נ''כ צריכים לילך מבה''כ בשעת הדוכן דלא לימרו עליו דבן גרושה הוא ט''ז. איתא בש''ס דפוחח אינו נושא את כפיו ע''ל סי' נ''ג סעיף י''ג מי שיש לו חולי מעיים לא ישא את כפיו פר''ח. היכא דאיתא נדה בביתיה דכהן אסור ליה למיסק לדוכן כל אימת דאיתי' בנדותה פר''ח בשם ספר המקצעות. וכתב הפר''ח עליו ודבריו אלו אין לפרסמם דלאו הם מעיקר הדין והנח לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ע''ש: (נ) בעירו. הקשה הט''ז אמאי לא יהיה פסול משום דאיתקש לעבודה ע''ש ואשתמט מיניה גמרא ערוכה בש''ס דתענית דף כ''ו ע''ב אי מה משרת בעל מום לא אף כהן מברך בעל מום לא הא איתקש לנזיר ע''ש ועיין מ''א ס''ק נ''ד ובט''ז ס''ק ל''ה וצ''ע. שבות יעקב ח''ב סי' א' ויד אהרן: (נא) לעיר. ב''ח מתיר אפילו באקראי בלמ''ד יום ע''ש ופר''ח כתב עליו ואינו מוכרח:

לא אִם מִנְהַג הַמָּקוֹם לְשַׁלְשֵׁל הַכֹּהֲנִים טַלִּית עַל (נב) פְּנֵיהֶם, אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּפָנָיו וּבְיָדָיו כַּמָּה מוּמִין, יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. הגה: ודַוְקָא אִם הָיוּ יָדָיו בִּפְנִים מִן הַטַּלִּית, אֲבָל אִם הֵם מִבַּחוּץ לֹא מְהָנֵי הַטַּלִּית לְיָדָיו.

באר היטב (נב) פניהם. וט''ז כתב היתר מצד כיסוי הפנים של הקהל שמכסים פניהם בטלית:

לב הָיוּ יָדָיו צְבוּעוֹת אִסְטִיס וּפוּאָה (אִסְטִיס וּפוּאָה פי' מִינֵי צְבָּעִים), לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו מִפְּנֵי שֶׁהָעָם מִסְתַּכְּלִין בָּהֶם; וְאִם רֹב הָעִיר מְלָאכְתָן (נג) בְּכָךְ, יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו; (וְכֵן אִם הוּא דָּשׁ בְּעִירוֹ, יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו).

באר היטב (נג) בכך. היינו אפי' כשאינו דש בעירו עיין פר''ח:

לג מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחְתֹּךְ הָאוֹתִיּוֹת, כְּגוֹן שֶׁאוֹמֵר לְאַלְפִין (נד) עַיְנִי''ן, וּלְעַיְנִי''ן (נה) אַלְפִי''ן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו.

באר היטב (נד) עייני''ן. וה''ה מי שקורא לחית''ן ההי''ן. ואם כל בני עירו קורין כך נושאין את כפיהם כנה''ג בשם הרדב''ז ומהרי''ט וכתב פר''ח ודע דבכל הני דקאמרינן לא ישא את כפיו מסתברא לי אם עלה לא ירד: (נה) אלפי''ן. ואע''פ שלא מצינו עי''ן בברכת כהנים מ''מ כשקורא יאר ה' מיחזי כקורא יער בעי''ן. דעי''ן ואל''ף שווין אצלו עכ''ל מ''א בשם רש''ל. ולא הבנתי דזה אתי שפיר למי שקורא אלפין עייני''ן אבל לא למי שקורא עיינין אלפי''ן וק''ל:

לד קָטָן שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי (נו) שְׂעָרוֹת, אֵינוֹ נוֹשֵׂא כַּפָּיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּלָל; אֲבָל עִם כֹּהֲנִים שֶׁהֵם גְּדוֹלִים, נוֹשֵׂא לִלְמֹד (נז) וּלְהִתְחַנֵּךְ. וּמִי שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו, אֲפִלּוּ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּמִיהוּ דַּוְקָא בְּאַקְרַאי בְּעָלְמָא וְלֹא (נח) בִּקְבִיעוּת, עַד שֶׁיִּתְמַלֵּא זְקָנוֹ, שֶׁאָז יָכוֹל לִשָּׂא כַּפָּיו אֲפִלּוּ יְחִידִי בְּקֶבַע. וְכָל שֶׁהִגִּיעַ לְשָׁנִים שֶׁרָאוּי לְהִתְמַלְּאוֹת זְקָנוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּא, קָרִינַן בֵּיהּ נִתְמַלֵּא זְקָנוֹ וְעַיֵּן לְעֵיל סי' נ''ג סָעִיף ח'.

באר היטב (נו) שערות. משמע אפי' הוא בן י''ג אסור ולכן צריך לדקדק בדבר שלא יבא לידי ברכה לבטלה. מ''א: (נז) ולהתחנך. ורשאי לברך כמ''ש סי' רט''ו: (נח) בקביעות. והאידנא שאין נ''כ אלא ברגל רשאי לישא כפיו בכל רגל לאחזוקי נפשיה בכהני דלא מיקרי קביעות אלא כשנ''כ בכל יום ט''ז מ''א. ננס לא ישא כפיו לבדו אפילו דש בעירו ואם יש לו זקן מותר לישא את כפיו. פר''ח:

לה כֹּהֵן שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג, לֹא יִשָּׂא אֶת (נט) כַּפָּיו אֲפִלּוּ עָשָׂה תְּשׁוּבָה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם עָשָׂה (ס) תְּשׁוּבָה, נוֹשֵׂא כַּפָּיו וְיֵשׁ לְהָקֵל עַל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁלֹּא לִנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵיהֶם, וְהָכִי נָהוּג (ד''ע דְּלֹא גָּרַע מִמוּמָר וכ''מ מהגמ') (טוּר וְרַשִׁ''י וְהַרְבֵּה פּוֹסְקִים אָגוּר וּבֵית יוֹסֵף).

באר היטב (נט) כפיו. אבל אם אנסוהו להרוג ישא את כפיו. רלנ''ח פ''ח מ''א: (ס) תשובה. פר''ח פסק דווקא במומר שבסעיף שאחר זה. אבל בכהן שהרג את הנפש אפילו עשה תשובה לא ישא את כפיו דאין קטיגור נעשה סניגור ע''ש:

לו מָל (סא) תִּינוֹק וּמֵת, נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו; וְאִם הָעָם מְרַנְּנִים (סב) אַחֲרָיו שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ דָּמִים, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר הַדָּבָר, יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו.

באר היטב (סא) תינוק. דאכוין לשם מצוה ועוד שמא מת בלא''ה: (סב) אחריו. ומיהו אם יודע בעצמו שאמת הוא לא ישא את כפיו רלב''ח מ''א ואם עשה תשובה עליו עי' ס''ק ס':

לז (סג) מוּמָר לַעֲבוֹדַת אֱלִילִים לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה, נוֹשֵׂא כַּפָּיו וְכֵן עִקָּר; וְאִם נֶאֱנַס, לְדִבְרֵי הַכֹּל נוֹשֵׂא כַּפָּיו.

באר היטב (סג) מומר. אפילו לא עבד ע''א. ואם עבד ע''א אפי' נאנס אינו נושא כפיו אפי' עשה תשובה כ''מ מדיוק לשון הרמב''ם עיין בד''ה ב''ח וע''ת ופר''ח. ופר''ח וב''ח העלו לענין הלכה שאפי' עובד ע''א כיון שעשה תשובה נושא כפיו ע''ש ומיהו אם הבטיח להמיר וחזר לא נפסל כנה''ג בשם הרדב''ז ע''ש. כתב הב''ח ערל שמתו אחיו מחמת מילה צ''ע אי כשר לנ''כ ע''ש ובשכנה''ג כתב לדידי הדבר פשוט דלא ישא את כפיו וכ''פ הפר''ח כוותיה ולא מטעמו ע''ש. והמ''א וע''ת חלקו על הב''ח ופסקו אפילו לא מל א''ע במזיד כשר ע''ש והיד אהרן כתב על המ''א שדבריו תמוהים ע''ש:

לח שָׁתָה רְבִיעִית (סד) יַיִן בְּבַת אַחַת, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו; שְׁתָאוֹ (סה) בִּשְׁנֵי פְּעָמִים, אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ מְעַט מַיִם, מֻתָּר; וְאִם שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מָזוּג וַאֲפִלּוּ שְׁתָאוֹ בְּכַמָּה פְּעָמִים, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו עַד שֶׁיָּסִיר יֵינוֹ מֵעָלָיו.

באר היטב (סד) יין. הט''ז וע''ת פסקו דאף בשאר משקין אע''ג דלגבי עבודה אינו חייב מיתה אלא דוקא ביין מ''מ גבי נ''כ ודאי אסור ע''ש. והמ''א חולק ופסק בנ''כ ליכא איסורא כלל בשאר משקין אא''כ הוא שכור כלוט דאז פטור מכל המצות. אבל אם לא הגיע לשכרותו של לוט אפי' אינו יכול לדבר בפני המלך רשאי לישא את כפיו ע''ש. ועיין בל''מ ובכ''מ בפ''א דביאת מקדש. כתב הלק''ט ח''ב סי' קכ''ה דלא שנא בתוך הסעודה ול''ש שלא בתוך הסעודה ע''ש. אם שתה יין מגתו פסול דהא בנזיר אסור ובעבודה נמי אסור מ''א. ועיין סי' צ''ט ס''ב וה''ה כאן (ועיין בספר אליהו רבה שחולק על מ''א. דהא אפי' פטור ואינו לוקה עליו כו' והא דאסור בנזיר אין ראיה דלא גרע מחרצן עיין י''ד סי' רמ''ב): (סה) שתאו בשני פעמים. עיין ט''ז ס''ק ל''ב ומדבריו שם נראה דאשתמיט ליה סוגיא דתענית דף כ''ו ע''ב ע''ש ועיין ס''ק נו''ן:

לט לֹא הָיוּ בּוֹ מֵהַדְּבָרִים הַמּוֹנְעִים (סו) נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק בְּמִצְווֹת וְכָל הָעָם מְרַנְּנִים אַחֲרָיו, נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו שֶׁאֵין שְׁאָר עֲבֵרוֹת מוֹנְעִין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם.

באר היטב (סו) נ''כ. אפילו לא עשה תשובה כן משמע מלשון הרמב''ם דכתב שאין אומרים לרשע הוסף רשע והמנע מן המצות. וכ''כ פר''ח וע''ת. וראב''ח ח''ב סמ''א כתב דוקא כשעשה תשובה ומ''מ משום רינון לא פסל. כנה''ג:

מ כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא (סז) גְּרוּשָׁה, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו וְאֵין נוֹהֲגִין בּוֹ קְדֻשָּׁה אֲפִלּוּ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה רִאשׁוֹן; וַאֲפִלּוּ גֵּרְשָׁהּ אוֹ מֵתָה, פָּסוּל עַד שֶׁיִּדֹּר הֲנָאָה עַל דַּעַת (סח) רַבִּים, מֵהַנָּשִׁים שֶׁהוּא אָסוּר בָּהֶם.

באר היטב (סז) גרושה. וה''ה חלוצה ואפילו אינו יכול להוציאה מחמת אונס נפשות ונדר הנאה ממנה מעכשיו אינו נושא את כפיו. והא דאמרינן נודר ועובד יורד ומגרש היינו כשיורד מן העבודה מיד מגרש אבל זה שאינו יכול להוציאה אפילו אם נדר הנאה ממנה אסור לישא את כפיו הרא''ם ח''א סי' נ''ט. והמ''א לא ראה דברי הרא''ם אלו במקומם כי אם ממה שהעתיק הכנה''ג ע''ש. דאלמלי ראה הרא''ם במקומו לא היה מקשה מדנפשיה בס''ק נ''ט מה שהרא''ם עצמו הרגיש בזה ומיישבו כמ''ש ע''ש. (גם נפל טעות בדברי מ''א במה שמתרץ על קושית בה''ז ע''ש ובספרי מ''א דפוס פרופס המחודשים נתקן הטעות ע''פ המגיה אותו ע''ש) כהן רע מעללים ובליעל ועז פנים לכ''ע אין מונעין. מהריב''ל ח''א וכנה''ג: (סח) רבים. עיין מ''א. ועיין מ''ש בש''ע א''ע סי' צ''ו ס''ק כ''ו ודוק ועיין בפר''ח בספרו מים חיים דף ו' ע''א. אם אמר שאינו כהן ונשא אשה פסולה אפילו גירשה והדיר הנאה מכל נשים הפסולות אין לו דין כהן לישא את כפיו ולקרות בתורה ראשון מהר''י הלוי סי' נ''ג ועיין בלבוש א''ע בסוף הספר. ועיין בש''ע סי' ו' ובסי' ג' ס''ק ו' מש''ש:

מא נִטְמָא לְמֵת שֶׁאֵינוֹ מִשִּׁבְעָה מֵתֵי מִצְוָה, פָּסוּל מִן הַדּוּכָן וּמִכָּל מַעֲלוֹת הַכְּהֻנָּה, עַד שֶׁיָּשׁוּב וִיקַבֵּל שֶׁלֹּא (סט) יִטָּמֵא עוֹד לְמֵתִים. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת שֶׁהֵמִירָה לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אוֹ שֶׁזָּנְתָה, אֵין מְחֻיָּבִין עוֹד (ע) לְקַדְּשׁוֹ, כִּי אָבִיהָ הִיא (עא) מְחַלֶּלֶת (וַיִּקְרָא כא, ט) (מָרְדְּכַי פֶּרֶק (נִגְמַר הַדִּין [אַרְבַּע מִיתוֹת]).

באר היטב (סט) יטמא. וא''צ לידור דשאני עריות דיצרו תקפו: (ע) לקדשו. היינו לפתוח ראשון ולברך ראשון אבל פשיטא דנ''כ: (עא) מחללת. עיין מ''א שהקשה מסוגיא דסנהדרין ומתוך תירוצו העלה דכוונת המרדכי הוא דאם המירה ודאי שמזנה אבל בהמירה לחוד אינה מחללת לאביה ומש''ה לא נקט המרדכי בן שהמיר ע''ש. ובתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ב' חולק עליו וכ' דל''ש בן ל''ש בת ל''ש זנות ל''ש המיר דת בכולם את אביה היא מחללת ואין מחייבין לקדשו ע''ש. ובשכנה''ג כתב דאין מנהג בזמן הזה לפסול הכהן משום זנות בתו או בממיר דת בין בתו או בנו ע''ש וכ''כ בתשובת שבות יעקב שם:

מב (עב) הֶחָלָל, אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו.

באר היטב (עב) החלל. אפילו חלל מדרבנן מ''א. ואם עלה ירד. פר''ח:

מג אַחַר שִׁבְעָת יְמֵי (עג) אֲבֵלוּת, נוֹשֵׂא כַּפָּיו; וּבְתוֹךְ שִׁבְעָת יְמֵי אֲבֵלוּת, יֵצֵא (עד) מִבֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹרֵא כֹּהֲנִים. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זְמַן הָאֲבֵלוּת, אֲפִלּוּ עַד י''ב חֹדֶשׁ עַל אָבִיו וְעַל (עה) אִמּוֹ, אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק הַקוֹרֵא עוֹמֵד וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי), וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ.

באר היטב (עג) אבילות. וכ''ש אונן. ואם עלה לא ירד בין אבל בין אונן. פר''ח: (עד) מבה''כ. אפילו בשבת מהשבעה כנה''ג. ופר''ח חולק עליו וכתב דיקיים ג' עשה וישא את כפיו ותבא עליו ברכת טוב ע''ש. ואם קראוהו לכ''ע צריך לעלות אפילו בחול דאל''כ עובר בעשה. ופר''ח כתב דאונן אפילו אם קראוהו לו לעלות לא יעלה ע''ש: (עה) אמו. וה''ה כל למ''ד על קרובים ואם א''ל עלה צריך לעלות כמ''ש. וה''ה הקובר מתו ברגל אסור בנ''כ דהא אסור בשמחה כמ''ש בי''ד סי' שמ''א ואם אין שם כהנים בבה''כ רק אבלים תוך שלשים או תוך י''ב חודש יעלה לדוכן תשו' כנסת יחזקאל סי' י''ב עיין שם דלא כמג''א ס''ק ס''ו:

מד כֹּהֵן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּנוּי, נוֹשֵׂא אֶת (עו) כַּפָּיו. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינוֹ נוֹשֵׂא כַּפָּיו, דְּהַשָּׁרוּי בְּלֹא אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה, וְהַמְבָרֵךְ יֵשׁ לוֹ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַקוֹרֵא עוֹמֵד); וְנָהֲגוּ שֶׁנּוֹשֵׂא כַּפָּיו, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי, וּמִכָּל מָקוֹם הָרוֹצֶה שֶׁלֹּא לִשָּׂא כַּפָּיו אֵין מוֹחִין בְּיָדוֹ, רַק שֶׁלֹּא יְהֵא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹרִין (עז) כֹּהֲנִים אוֹ אוֹמְרִים לָהֶם לִטֹּל יְדֵיהֶם. נָהֲגוּ בְּכָל מְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵין נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב, מִשּׁוּם שֶׁאָז שְׁרוּיִים (עח) בְּשִׂמְחַת יוֹם טוֹב, וְטוֹב לֵב הוּא יְבָרֵךְ; מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר יָמִים, אֲפִלּוּ בְּשַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה, שֶׁטְּרוּדִים בְּהִרְהוּרִים עַל מִחְיָתָם וְעַל בִּטּוּל מְלַאכְתָּם; וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב, אֵין נוֹשְׂאִין כַּפַּיִם אֶלָּא בִּתְפִלַּת מוּסָף, שֶׁיּוֹצְאִים אָז מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וְיִשְׂמְחוּ בְּשִׂמְחַת יוֹם טוֹב (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). וְכָל שַׁחֲרִית וּמוּסָף שֶׁאֵין נוֹשְׂאִין בּוֹ כַּפַּיִם, אוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְכו', כְּדִלְעֵיל סוֹף סי' קכ''ז; וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, נוֹשְׂאִים בּוֹ כַּפַּיִם כְּמוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹשְׂאִים בּוֹ כַּפַּיִם בַּנְּעִילָה, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת אֲפִלּוּ בְּשַׁחֲרִית.

באר היטב (עו) כפיו. ועם כהנים אחרים לכ''ע נ''כ דלא גרע מקטן מ''א ע''ת פר''ח ורוב פוסקים וכ''ז בפנוי שלא נשא אשה אבל אם אין אשתו עמו נושא את כפיו לבדו. כנה''ג ע''ת מ''א: (עז) כהנים. ע''ל ס''ק י''א מש''ש: (עח) בשמחת י''ט. וב''י בשם האגור והג''מ כ' הטעם שמנהג הכהנים לטבול לנ''כ וקשה עליהם לטבול בכל יום לכן אין נ''כ אלא ביום טוב עכ''ל. וכתב המגן אברהם ומהאי טעמא נראה לי כשחל יום טוב בשבת אין נושאין כפיהם דלא רצו לבטל עונה האמורה בתורה ומט''ז נהגו הכהנים שלא לזקוק לנשותיהם בליל י''ט כדי שלא יחזרו ויטמאו בלילה בקרי אע''פ שאפשר לטבול שחרית מ''מ יהיו טבולי יום. אבל קצת נוהגים שאין נזקקין לנשותיהן בי''ט ואין טובלין מבעיו''ט ושיבוש הוא דאם חוששין לקרי היה להם לטבול קודם דהרי כבר יש עליו טומאת קרי ואם הוא ליל טבילה ישמש ויטבול שחרית מ''א וט''ז ע''ש וב''י כ' וישר כוחם של בני א''י וכל מלכות מצרים שנושאין כפיהם בכל יום ואינם טובלין וכן ראוי ונכון לנהוג בכל מקום:

מה אֵלּוּ תֵּבוֹת שֶׁהַכֹּהֲנִים הוֹפְכִים בָּהֶם לְדָרוֹם וּלְצָפוֹן: יְבָרֶכְךָ; וְיִשְׁמְרֶךָ; אֵלֶיךָ; לְךָ; שָׁלוֹם. הגה: וְנוֹהֲגִין שֶׁמַּאֲרִיכִין בְּנִגּוּן אֵלּוּ תֵּבוֹת, כִּי כָּל אַחַת מֵהֶן הִיא סוֹף (עט) בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאוֹמְרִים רִבּוֹן, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסי' ק''ל, וּבְשָׁעָה שֶׁמַּאֲרִיכִין בְּנִגּוּן (פ) הַתֵּבוֹת שֶׁבְּסוֹף הַפְּסוּקִים דְּהַיְנוּ: וְיִשְׁמְרֶךְ; וִיחֻנֶּךָּ; שָׁלוֹם. (פא) וְהַמְּקָרֵא לֹא יֹאמַר רִבּוֹן וְכו' (תְּשׁוּבַת מַהֲרִי''ל סי' קמ''ח). אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ (פב) בְּכֹהֵן, אֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה, דְּהָוֵי כְּמוֹעֵל בְּהֶקְדֵּשׁ אִם לֹא (פג) מָחַל עַל כָּךְ (מָרְדְּכַי בְּהַגָּהוֹת דְּגִטִּין).

באר היטב (עט) ברכה. וקשה דהא לך אינה סוף ברכה ואפ''ה הופכין פניהם. ונ''ל לישב דבעינן סוף ברכה וגם שיברך בכינוי לקהל והרי במלת יברכך וישמרך וכן אליך ויחונך ואליך תניין מברך לקהל בנוכח ולפיכך מהפך פניו לדרום ולצפון כדי לברכם אבל במלת שלום שאינו אלא שם דבר ואין כאן מדבר לנוכח לפיכך הוסיף מלת לך עם שלום דהשתא הוי מדבר לנוכח דסוף ברכה דומיא דאינך. פר''ח עיין מ''א: (פ) התיבות. בסוף התיבה אבל לא בעוד שאומרים התיבה דאז צריך לשתוק עיין מ''א. ובבאר היטב אשר לפני יש שם ערבובי דברים ע''ש סעיף קטן נו''ן: (פא) והמקרא. פי' החזן המתפלל פשיטא דלא יאמר רבון דהוי הפסק בתפלה אלא אפילו מקרא אחר לא יאמר הרבון מפני הטירוף. בזמן שאין שם כהן אין אומרים ותערב מהר''ם לובלין סי' ל': (פב) בכהן. ורבים נמנעים שלא לקחת משרת כהן מטעם זה שכנה''ג. ויזהר ע''ה שלא ישא כהנת ש''ס פסחים: (פג) מחל על כך. הקשה הט''ז הא קי''ל וקדשתו בע''כ דאם נשא גרושה כופין אותו שיגרשנה ואמאי לא נימא שהוא מוחל על קדושתו. ע''כ העלה דהטעם הוא דיכול למחול משום דיש לכהן הנאה מזה ולפי זה העלה כל זמן שאין לכהן הנאה ממה שעושה מלאכה לאחרים אסור להשתמש בו אע''ג דמחל ע''ש ואישתמיט להרב ט''ז מ''ש המרדכי בפ' הנזקין על שם מהר''ם. וז''ל ולא כמ''ש כיון דמוקדשתו יליף אמאי לא יכפו אותו. דה''מ גבי נושא נשים בעבירה אבל לפתוח ראשון ולברך ראשון דלא הוי אלא כבודו יכול למחול ע''ש הרי שכתב דשאני נושא נשים בעבירה ובזה נסתלק ג''כ מה שהקשה על הלבוש ע''ש. א''כ לדברי המרדכי שם משמע דלעולם יכול למחול על כבודו אפילו אי לא מטי הנאה לכהן מזה עיין שם ודלא כט''ז. גם את זה ראיתי שהרב מ''א הביא ראיה דיכול למחול מההוא דפרק הזרוע שרבא היה לו עבד כהן ע''ש ונראה דלפי דעתו שהבין מה שאמר הש''ס שם דא''ל לשמעיה וכו' והיינו לשמעיה דרבא א''כ אינה ראיה דרבא נמי כהן היה ע''ש ברש''י ובתוספות דיש לומר דכהן רשאי להשתמש בכהן אחר ע''ל ס''ק ח' מש''ש ורש''י שם כתב לשמעיה דבע''ה והיו נותנין מתנות לשמעיה ע''ש ומכאן יש ראיה שהרי הבע''ה היה ישראל ואפשר שלזה נתכוין גם כן המ''א אלא שקיצר בלשונו. ועיין במ''א סי' ר''א ס''ק ד' שכתב שם דאין אנו בקיאין ביחוסי הכהונה מש''ה אין אנו נזהרין עכשיו בקדושת כהן ע''ש. ובכנסת יחזקאל ס''ס נ''ו כתב חלילה להוציא לעז על יחוסי כהונה בזמן הזה ע''ש. ועיין מהרשד''ם חא''ע סי' רל''ה ומהרי''ט סי' קמ''ט ובתשובת חוט השני סי' י''ז. ובתשובת שבות יעקב ח''א סי' צ''ג ועיין בש''ע א''ע סי' ו' ס''ק ב' מש''ש:

הלכות הנהגת אדם בבוקר

סימן א - דין השכמת הבוקר
סימן ב - דין לבישת בגדים
סימן ג - הנהגת בית הכסא
סימן ד - דיני נטילת ידים
סימן ה - כונת הברכות
סימן ו - דין ברכת אשר יצר ואלהי נשמה ופרושיו
סימן ז - דין לברך ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים

הלכות ציצית

סימן ח - הלכות ציצית ועטיפתו
סימן ט - איזה בגדים חיבים בציצית ואיזה פטורים מציצית
סימן י - דיני כנפות הטלית
סימן יא - דיני חוטי הציצית
סימן יב - דברים הפוסלים בציצית
סימן יג - דיני ציצית בשבת
סימן יד - דיני ציצית שעשאן עכו''ם ונשים וטלית שאולה
סימן טו - אם להתיר ציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית
סימן טז - שעור טלית
סימן יז - מי הם חיבין בציצית
סימן יח - זמן ציצית
סימן יט - זמן ברכת ציצית
סימן כ - דיני לקיחת ומכירת טלית
סימן כא - כדת מה לעשות בציציות שנפסקו ובטליתות ישנים
סימן כב -
סימן כג - דיני ציצית בבית הקברות
סימן כד - הנהגת לבישת הציצית ושכרה וענשה

הלכות תפילין

סימן כה - דיני תפלין בפרטות
סימן כו - דין מי שאין לו אלא תפלה אחת
סימן כז - מקום הנחתן ואפן הנחתן
סימן כח - דיני חליצת התפלין
סימן כט -
סימן ל - זמן הנחתן
סימן לא - דין תפלין בשבת ויום טוב
סימן לב - סדר כתיבת התפלין
סימן לג - דין תקוני התפלין ודין הרצועות
סימן לד - סדר הנחת הפרשיות בתפלין והמהדרים אשר להם ב' זוגות תפלין
סימן לה - דין מנין השטין
סימן לו - דקדוק כתיבתן
סימן לז - זמן הנחת התפלין
סימן לח - מי הם חיבין בתפלין והפטורים
סימן לט - מי הם הכשרים לכתב תפלין ולקנות מהם
סימן מ - דין איך לנהג בקדשת התפלין
סימן מא - הנושא משאוי איך ינהג בתפלין
סימן מב - אם מתר לשנות תפלין של יד לשל ראש
סימן מג - דין איך להתנהג בתפלין בהכנסו לבית הכסא
סימן מד - אסור שנה בתפלין
סימן מה - דין תפלין בבית הקברות ובית המרחץ

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

סימן מו - הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
סימן מז - דיני ברכת התורה
סימן מח - (אומרים פרשת התמיד ו) פסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד.
סימן מט - שיכול לומר קריאת שמע בעל פה
סימן נ - טעם למה אומרים משנת איזהו מקומן
סימן נא - דיני תפלה מן ברוך שאמר עד ישתבח
סימן נב - דין מי ששהה לבוא לבית הכנסת עד ישתבח
סימן נג - דין מי הראוי לירד לפני התבה
סימן נד - דינים השיכים לישתבח
סימן נה - דיני קדיש
סימן נו - דין ענית הקדיש על ידי הקהל
סימן נז - דין ברכו ועניתו

הלכות קריאת שמע

סימן נח - הלכות קריאת שמע וברכותיה
סימן נט - דין ברכה ראשונה ביוצר
סימן ס - דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כונה
סימן סא - דין כמה צריך לדקדק ולכון בקריאת שמע
סימן סב - מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו
סימן סג - לישב בשעת קריאת שמע ושלא יישן
סימן סד - דין הטועה בקריאת שמע
סימן סה - הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור קוראין קריאת שמע או שהפסיק בשעת הקריאה,
סימן סו - באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק
סימן סז - דין ספק אם קרא קריאת שמע
סימן סח - שלא להפסיק בפיוטין
סימן סט - דין פורס על שמע
סימן ע - מי הם הפטורים מקריאת שמע
סימן עא - אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע
סימן עב - דין נושאי המטה והמנחמים והמלוין
סימן עג - הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג
סימן עד - שלא לברך כשאיבריו רואין את הערוה
סימן עה - להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע וכן שלא לקרותה כנגד הערוה,
סימן עו - להזהר מצואה בשעת קריאת שמע
סימן עז - שלא לקרות כנגד מי רגלים
סימן עח - מי שנצטרך להטיל מים בשעת קריאה
סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה
סימן פ - מי שאינו יכול להשמר מהפיח
סימן פא - דין צואת קטן
סימן פב - דין צואה יבשה
סימן פג - דיני בית הכסא בקריאת שמע
סימן פד - אם מתר לקרות במרחץ
סימן פה - באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע
סימן פו - צריך להרחיק מן מים סרוחים
סימן פז - כמה צריך להרחיק בשעת קריאת שמע מן גרף של רעי
סימן פח - בעל קרי מתר בקריאת שמע

הלכות תפילה

סימן פט - הלכות תפלה וזמנה
סימן צ - מקום הראוי להתפלל. ולהתפלל עם הצבור ודין ההולך בדרך
סימן צא - שיאזר מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה
סימן צב - הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה
סימן צג - קדם שיתפלל צריך לשהות
סימן צד - צריך לכון נגד ארץ ישראל, ודין הרוכב או יושב בספינה
סימן צה - כוון איבריו בשעת תפלה
סימן צו - שימנע כל הטרדות כדי שיכון
סימן צז - שלא יגהק ושלא יפהק בשעת התפלה
סימן צח - צריך שיהיה לו כונה בתפלתו
סימן צט - דין שתוי ושכור לתפלה
סימן ק - תפלת המועד צריך לסדר
סימן קא - שצריך לכון בכל הברכות, ושיכול להתפלל בכל לשון
סימן קב - שלא להפסיק כנגד המתפלל
סימן קג - מי שנזדמן לו רוח בתפלתו או עטוש
סימן קד - שלא להפסיק בתפלה
סימן קה - דין המתפלל ב' תפלות
סימן קו - מי הם הפטורים מתפלה
סימן קז - המספק אם התפלל, ודין תפלת נדבה
סימן קח - מי שלא התפלל לסבת טעות, או אנס או במזיד
סימן קט - דין איך יתנהג היחיד לכון בתפלתו עם הצבור
סימן קי - היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובית המדרש
סימן קיא - דין סמיכות גאלה לתפלה
סימן קיב - שלא להפסיק לא בשלשה ראשונות ולא בשלשה אחרונות
סימן קיג - דיני הכריעות בי''ח ברכות
סימן קיד - דין הזכרת הרוח וגשם וטל
סימן קטו - טעם ברכת אתה חונן
סימן קטז - פרוש ברכת רפאנו
סימן קיז - דיני ברכת השנים
סימן קיח - חתימת ברכת השיבה
סימן קיט - דין הרוצה להוסיף בברכות
סימן קכ - שראוי לומר רצה בכל תפלה
סימן קכא - דיני מודים
סימן קכב - דינים השיכין בין י''ח ליהיו לרצון
סימן קכג - דיני הכריעות בסיום י''ח ברכות
סימן קכד - דין הנהגת שליח צבור בי''ח הברכות, ודין ענית אמן
סימן קכה - דיני קדשה
סימן קכו - דין שליח צבור שטעה
סימן קכז - דין מודים דרבנן

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

סימן קכח - דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן
סימן קכט - באיזה תפלות נושאים כפים
סימן קל - רבונו של עולם שאומרים בשעת נשיאת כפים

הלכות נפילת אפים

סימן קלא - דיני נפילת אפים
סימן קלב - דיני קדשת ובא לציון
סימן קלג - דין ברכו בשבת
סימן קלד - סדר והוא רחום, והגבהת התורה

הלכות קריאת ספר תורה

סימן קלה - סדר קריאת התורה ביום ב' וה'
סימן קלו - מי הם הנקראים לספר תורה בשבת
סימן קלז - כמה פסוקים צריכים לקרא לכל אחד
סימן קלח - שלא לשיר בפרשה פחות מג' פסוקים
סימן קלט - סדר קריאת התורה וברכותיה
סימן קמ - דיני הפסק בברכת התורה
סימן קמא - דיני קורא והמקרא
סימן קמב - דין מי שקרא וטעה, ובמקום שאין שם מי שיודע לקרות בדיוק
סימן קמג - דין אם נמצאת ספר תורה מטעה, ויתר דיני הספר
סימן קמד - שלא לדלג בתורה מענין לענין, ודיני ההפטרה
סימן קמה - דיני המתרגמין
סימן קמו - שלא לדבר בשעת הקריאה
סימן קמז - דיני גלילת ספר תורה
סימן קמח - שלא יפשיט שליח צבור התבה
סימן קמט - שהצבור לא יצאו מבית הכנסת עד שיצניע ספר תורה

הלכות בית הכנסת

סימן קנ - בנין בית הכנסת, ושיהיה גבוה
סימן קנא - דיני קדשת בית הכנסת
סימן קנב - שלא לסתר שום בית הכנסת
סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת
סימן קנד - דיני תשמיש קדושה ונרות בית הכנסת
סימן קנה - לילך מבית הכנסת לבית המדרש

הלכות משא ומתן

סימן קנו - סדר משא ומתן

הלכות נטילת ידים

סימן קנז - דיני זמן קביעות סעודה
סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה
סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו
סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה
סימן קסא - דיני חציצה בנטילה
סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה
סימן קסג - דין מי שאין לו מים, והמאכיל לאחרים
סימן קסד - שיכול להתנות על הנטילה
סימן קסה - דין העושה צרכיו ורוצה לאכל

הלכות בציעת הפת

סימן קסו - דין הפסקה בין בציעה לנטילה
סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע
סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין

הלכות דברים הנוהגים בסעודה

סימן קסט - דין שמש הסעדה
סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעדה
סימן קעא - שלא לנהג בזיון באכלין
סימן קעב - מי שהכניס אכלין ומשקין לפיו בלא ברכה
סימן קעג - דין מים אמצעיים
סימן קעד - דין ברכת היין בסעדה
סימן קעה - דיני ברכת הטוב והמטיב על היין
סימן קעו - שהפת פוטר את הפרפרת
סימן קעז - דברים הבאים בתוך הסעדה ואחר הסעדה מה דינם
סימן קעח - איזה דברים קרויים הפסק בסעדה
סימן קעט - איזה דברים קרויין הסח הדעת בסעדה שצריך לחזר ולברך
סימן קפ - דיני פרורי הפת

הלכות מים אחרונים

סימן קפא - דיני מים אחרונים

הלכות ברכת המזון

סימן קפב - דין כוס ברכת המזון, ושלא יהא פגום
סימן קפג - המברך איך יתנהג בכוס של ברכת המזון
סימן קפד - לקבע ברכה במקום סעדה, ועד כמה יכול לברך מי ששכח ולא ברך
סימן קפה - לברך ברכת המזון בקול רם, ויתר פרטים בברכת המזון
סימן קפו - אם נשים וקטנים חיבים בברכת המזון
סימן קפז - דיוקים בנסח ברכת המזון
סימן קפח - נסח ברכה ג', ודיני ברכת המזון בשבת, והטועה בברכת המזון
סימן קפט - נסח ברכה רביעית ודיניה
סימן קצ - שתית היין אחר הברכה ודיניו
סימן קצא - אם הפועלים מחיבים לברך
סימן קצב - ברכת זמון בג' או בעשרה
סימן קצג - אם מצטרפין לזמון אם לאו
סימן קצד - שלשה שאכלו כאחד ונפרדו, לענין הזמון מה דינם
סימן קצה - חבורות שאוכלים בהרבה מקומות מה דינם
סימן קצו - מי שאכל דבר אסור אם מצטרף לזמון
סימן קצז - דין צרוף לזמון שלשה או עשרה
סימן קצח - אחד נכנס אצל שלשה שאכלו
סימן קצט - על מי מזמנים ועל מי אין מזמנים
סימן ר - דין המפסיק כדי לברך
סימן רא - מי הוא המברך

הלכות ברכת הפירות ושאר ברכות

סימן רב - דיני ברכת פרות האילן
סימן רג - דיני ברכת פרות הארץ
סימן רד - דיני הברכות ליתר מאכלים
סימן רה - ברכת ירקות
סימן רו - דיני הפסק וטעות בברכת הפרות
סימן רז - דין ברכה אחרונה על הפרות
סימן רח - דין ברכה מעין ג' אחרי (ה' מיני) פרות וה' מיני דגן
סימן רט - דיני טעות וספק בברכת היין
סימן רי - האוכל פחות מכזית מה דינו
סימן ריא - דיני קדימה בברכת הפרות
סימן ריב - שהעקר פוטר הטפל
סימן ריג - מי שיצא (אם) מוציא אחרים
סימן ריד - בכל ברכה צריך להיות שם ומלכות
סימן רטו - ענית אמן אחר הברכות

הלכות ברכת הבשמים

סימן רטז - דיני ברכת הריח
סימן ריז - ברכת הבשמים והמגמר

הלכות ברכת הניסים

סימן ריח - ברכות הנעשים על הנסים

הלכות ברכות ההודאות

סימן ריט - ברכת הודאות היחיד
סימן רכ - הטבת חלום ותעניתו
סימן רכא - ברכת הודאת הגשמים
סימן רכב - ברכת הודאת הטוב והרע
סימן רכג - מי שילדה אשתו, ומת מורישו, ובנה בית חדש, וקנה כלים חדשים מה מברך,

הלכות ברכות

סימן רכד - דיני ברכות פרטיות
סימן רכה - דיני ברכת שהחינו
סימן רכו - הרואה פרחי האילן מה מברך
סימן רכז - ברכת הזקים
סימן רכח - ברכת ימים ונהרות הרים וגבעות
סימן רכט - ברכת הקשת וחמה בתקופתה
סימן רל - דין קצת ברכות פרטיות
סימן רלא - שכל כונותיו יהיו לשם שמים

הלכות תפילת המנחה

סימן רלב - דברים האסורים לעשות בשעת המנחה
סימן רלג - זמן תפלת המנחה
סימן רלד - הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה

הלכות קריאת שמע ותפילה של ערבית

סימן רלה - זמן קריאת שמע של ערבית
סימן רלו - דין ברכות קריאת שמע של ערבית
סימן רלז - סדר תפלת ערבית
סימן רלח - לקבע עתים לתורה בלילה
סימן רלט - דין קריאת שמע על מטתו

הלכות צניעות

סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו
סימן רמא - שלא להשתין ערם בפני מטתו

הלכות שבת

סימן רמב - להזהר בכבוד שבת
סימן רמג - דין המשכיר שדה ומרחץ לעכו''ם
סימן רמד - איזה מלאכות יכול העכו''ם לעשות בעד הישראל
סימן רמה - ישראל ועכו''ם שתפין, איך יתנהגו בשבת
סימן רמו - דיני השאלה והשכרה לעכו''ם בשבת
סימן רמז - דין אינם יהודי המביאים כתבים בשבת
סימן רמח - דין המפליג בספינה וההולך בשירא בשבת
סימן רמט - דינים השיכים לערב שבת
סימן רנ - הכנת הסעדות לשבת
סימן רנא - שלא לעשות מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה
סימן רנב - מלאכות המתרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת,
סימן רנג - דין כירה ותנור לתן עליה הקדרות בערב שבת
סימן רנד - דיני תבשילין המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת
סימן רנה - הכנת האש קדם הכנסת שבת
סימן רנו - ששה תקיעות שהיו תוקעין בערב שבת
סימן רנז - דיני הטמנת חמין
סימן רנח - שמתר להשים ערב שבת דבר קר על קדרה חמה
סימן רנט - כמה דיני הטמנה וטלטולם
סימן רס - דיני הכנסת שבת
סימן רסא זמן הדלקת נרות לשבת
סימן רסב - לקדש השבת בשלחן ערוך ובכסות נקיה
סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המענן
סימן רסד - דיני הפתילה והשמן
סימן רסה - דין כלים הנתנים תחת הנר
סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך
סימן רסז - דיני התפלה בערב שבת
סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת
סימן רסט - דין הקדוש בבית הכנסת
סימן ער - לומר משנת במה מדליקין
סימן רעא - דיני קדוש על היין
סימן ערב - על איזה יין מקדשים
סימן רעג - שיהיה הקדוש במקום סעדה
סימן רעד - דיני בציעת הפת בשבת
סימן ערה - דברים האסורים לעשות לאור הנר בשבת
סימן רעו - דיני נר שהדליק עכו''ם בשבת
סימן רעז - שלא לגרם כבוי הנר
סימן רעח - שיכול לכבות הנר בשביל החולה
סימן רעט - דיני טלטול הנר בשבת
סימן רפ - תשמיש המטה בשבת
סימן רפא - שלא יכרע ב'ולך אנחנו מודים, '
סימן רפב - קריאת התורה והמפטיר בשבת
סימן רפג - למה אין מוציאין שני ספרי תורות בשבת
סימן רפד - דיני הפטרה וברכותיה
סימן רפה - לקרא הפרשה שנים מקרא, ואחד תרגום
סימן רפו - דיני תפלת מוסף בשבת
סימן רפז - נחום אבלים ובקור חולים בשבת
סימן רפח - דין (תענית ודין) תענית חלום בשבת
סימן רפט - סדר סעדת שחרית של שבת
סימן רצ - בשבת ישלים מאה ברכות בפרות
סימן רצא - דין שלש סעדות
סימן רצב - דין תפלת מנחה בשבת
סימן רצג - דיני ערבית במוצאי שבת
סימן רצד - דיני הבדלה בתפלה
סימן רצה - הבדלה שעושה שליח צבור
סימן רצו - דיני הבדלה על היין
סימן רצז - דיני בשמים להבדלה
סימן רחצ - דיני נר הבדלה
סימן רצט - שלא לאכל ולא לעשות שום מלאכה קדם שיבדיל
סימן ש - שיסדר שלחנו במוצאי שבת
סימן שא - באיזה כלים מתר לצאת בשבת ואיזה מהם אסורים
סימן שב - דיני נקוי וקפול הבגדים בשבת
סימן שג - דיני תכשיטי אשה
סימן דש - על איזה עבד מצוה על שביתתו
סימן שה - במה בהמה יוצאה בשבת
סימן שו - באיזה חפצים מתר לדבר בשבת
סימן שז - דיני שבת התלוים בדבור
סימן שח - דברים המתרים והאסורים לטלטל בשבת
סימן שט - טלטול על ידי דבר אחר אם מתר בשבת
סימן שי - דיני מקצה בשבת
סימן שיא - דיני מת בשבת ושאר טלטול מן הצד
סימן שיב - הנצרך לנקביו במה מקנח בשבת
סימן שיג - טלטול דלת וחלון והמנעול בשבת
סימן שיד - דברים האסורים משום בנין וסתירה בשבת
סימן שטו - דברים האסורים משום אהל בשבת
סימן שטז - צידה האסורה ומתרת בשבת (ושלא ישפשף הרק)
סימן שיז - דין קשירה ועניבה בשבת
סימן שיח - דין המבשל בשבת
סימן שיט - דין הבורר בשבת
סימן שכ - דיני סחיטה בשבת
סימן שכא - דיני תולש בשבת ודין טוחן ודיני תקוני מאכל או מעבד ולש
סימן שכב - דין נולד בשבת
סימן שכג - דיני השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותקונן וטבילתן בשבת
סימן שכד - דין הכנת מאכל לבהמה לשבת
סימן שכה - עכו''ם שעשה מלאכה בעד ישראל
סימן שכו - דיני רחיצה בשבת
סימן שכז - דיני סיכה בשבת
סימן שכח - דין חולה בשבת
סימן שכט - על מי מחללין שבת
סימן של - דיני יולדת בשבת
סימן שלא - דין מילה בשבת
סימן שלב - שלא לילד הבהמה בשבת
סימן שלג - שלא לפנות אוצר בשבת
סימן שלד - דיני דלקה בשבת
סימן שלה - דין חבית שנשברה
סימן שלו - אם מתר לילך על גבי העשבים, וכן באילן
סימן שלז - דין כבוד הבית ודבר שאינו מתכון
סימן שלח - דברים האסורים בשבת משום השמעת קול
סימן שלט - כמה דינים פרטיים הנוהגין בשבת
סימן שמ - כמה דינין מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות
סימן שמא - התר נדרים בשבת
סימן שמב - בין השמשות מתר לעשות דברים שאסרו חז''ל משום גזרה
סימן שמג - דיני קטן בשבת
סימן שדמ - דין ההולך במדבר בשבת
סימן שמה - דין ארבע רשיות בשבת
סימן שמו - דיני עירובין מן התורה
סימן שמז - על איזה הוצאה חיב מן התורה
סימן שמח - דין המושיט מרשות לרשות
סימן שמט - דין ארבע אמות ברשות הרבים
סימן שנ - דין המוציא ראשו ורבו מרשות לרשות
סימן שנא - דין המושיט ידו לצנור ברשות הרבים לשתות
סימן שנב - הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות
סימן שנג - דיני זיזין ברשות הרבים
סימן שנד - דיני בור ואשפה ברשות הרבים
סימן שנה - דיני גזוזטרא ובית הכסא
סימן שנו - דין אמת המים העוברת בחצר
סימן שנז - דיני חצר פחות מד' אמות וביב
סימן שנח - דין איזה מקומות נקראים מקפים לדירה
סימן שנט - דין רחבה שאחורי הבתים
סימן שס - דין הקף מחצות לשבת
סימן שסא - דין גג הסמוך לרשות הרבים
סימן שסב - איזה מחצה קרויה מחצה לטלטל
סימן שסג - דיני מבוי ולחי
סימן שסד - דין מבוי המפלש ועשוי כנדל
סימן שסה - דין מבוי שנפרץ
סימן שסו - דין ערוב לחצר שהרבה בני אדם דרים בו
סימן שסז - אם אשה יכולה לערב
סימן שסח - דין אם אחר שערבו נתקלקל הערוב
סימן שסט - באיזה אפן מקנין הערוב
סימן שע - דיני שתוף בערוב
סימן שעא - כשאחד מבני חצר נפרד משם או מת
סימן שעב - דיני שתפי הדירות לערוב
סימן שעג - דין שתי גזזטראות בשתי עליות
סימן שעד - נסתם בשבת פתח או חלון במקום שערב בו
סימן שעה - מה הם הדברים השרוים בחצר שאינם אוסרים
סימן שעו - בור ובאר שבין שתי חצרות
סימן שעז - דין ב' עליות זו כנגד זו הפתוחות לחצר
סימן שעח - דין חצרות הפתוחות זו לזו
סימן שעט - דין חצרות ובתים ביניהם
סימן שפ - דיני בטול רשות
סימן שפא - דיני המבטל רשותו ועבר והוציא
סימן שפב - אם דירת עכו''ם מעכבת בערובו
סימן שפג - כשאין העכו''ם בבית אינו מעכב
סימן שפד - עכו''ם אכסנאי אם מעכב
סימן שפה - דין צדוקי ומומר בערוב
סימן שפו - דיני שתוף בערוב
סימן שפז - שתפין במבוי צריכין לערב בחצרות
סימן שפח - דין אם לא ערבו החצרות יחד וגם לא נשתתפו במבוי
סימן שפט - עכו''ם שיש לו חלון פתוח למבוי
סימן שצ - מבוי שצדו אחד עכו''ם וצדו אחד ישראל
סימן שצא - דין בטול רשות למי ששכחו לערב
סימן שצב - דיני ערובין לעיר
סימן שצג - דין ערוב ביום טוב שחל בערב שבת ודין בין השמשות לערב
סימן שצד - ספק ערוב מה דינו
סימן שצה - דיני ברכת ערוב

הלכות תחומין

סימן שצו - דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת
סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה
סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה
סימן שצט - במה מודדין התחומין ומקום המדידה ומי הוא המודד
סימן ת - מי שישב לו בדרך לנוח ולא ידע אם הוא בתחום אם לאו
סימן תא - מי שישן בדרך וחשכה לו, קונה אלפים אמה לכל רוח
סימן תב - דין חריץ מים בין שני תחומין
סימן תג - דין בקעה שהקיפוה עכו''ם
סימן תד - דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים
סימן תה - דין היוצא חוץ לתחום
סימן תו - מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת
סימן תז - מי הם שיכולין לילך חוץ לתחום

הלכות עירובי תחומין

סימן תח - דין הנחת הערוב וקנית השביתה
סימן תט - דין מקום נתינת הערוב
סימן תי - דין המחזיק בדרך כדי לקנות שביתה
סימן תיא - מי שהיה ביתו במזרח ונתן הערוב במערב
סימן תיב - דין החולק ערובו
סימן תיג - דין המערב לרבים
סימן תיד - שלא לערב אלא לדעתו
סימן תטו - שלא לערב ערובי תחומין אלא לדבר מצוה
סימן תטז - דין ערובי תחומין ביום טוב שחל להיות סמוך לשבת

הלכות ראש חודש

סימן תיז - הלכות ראש חדש
סימן תיח - דין תענית בראש חדש
סימן תיט - מצוה להרבות בסעדה בראש חדש
סימן תכ - אם הנשים רשאות לקונן בראש חדש
סימן תכא - קריאת ובראשי חדשיכם בפסוקי דזמרה
סימן תכב - סדר התפלה והלל בראש חדש
סימן תכג - סדר קריאת התורה בראש חדש
סימן תכד - דין הזכרת יעלה ויבא בברכת המזון
סימן תכה - דיני ראש חדש שחל להיות בשבת
סימן תכו - ברכת הלבנה וזמנה
סימן תכז - כשראש חדש ב' ימים היאך כותבין בשטרות
סימן תכח - סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות

הלכות פסח

סימן תכט - שאין נופלין על פניהם כל ניסן
סימן תל -
סימן תלא - זמן בדיקת החמץ
סימן תלב - דין ברכת בדיקת חמץ
סימן תלג - בדיקת חמץ
סימן תלד - דינים הנוהגים תכף אחר הבדיקה
סימן תלה - דין מי שלא בדק בליל י''ד
סימן תלו - דין המפרש בים והיוצא בשירא
סימן תלז - המשכיר בית לחברו על מי חל חובת בעור
סימן תלח - עכבר שנכנס למקום בדוק וככר בפיו
סימן תלט - דין מי שבדק ולא מצא מספר ככרות שהניח
סימן תם - דין חמצו של עכו''ם שהפקד אצל ישראל
סימן תמא - דיני מי שהלוה על חמץ
סימן תמב - דין תערבת חמץ
סימן תמג - דין חמץ בערב פסח לאחר שש
סימן תמד - דין ערב פסח שחל להיות בשבת
סימן תמה - דין בעור חמץ
סימן תמו - דין מי שמוצא חמץ בתוך המועד
סימן תמז - דיני תערבת חמץ בתוך הפסח
סימן תמח - דין חמץ שעבר עליו הפסח
סימן תמט - דין חמץ שנמצא בחנות ישראל והפועלים אינם יהודים או בהפך
סימן תנ - דין ישראל ואינו יהודי שיש להם שתפות
סימן תנא - דיני הגעלת כלים
סימן תנב - זמן הגעלת הכלים
סימן תנג - דיני החטים וטחינתם למצות
סימן תנד - באיזה מצה אינו יוצא ידי חובתו
סימן תנה - דין מים שלנו
סימן תנו - שעור כמות לישת המצות
סימן תנז - דין הנהגת החלה בעסת מצה
סימן תנח - מצוה ללוש המצה בערב פסח
סימן תנט - מקום וסדר לישת המצות
סימן תס - דיני מצת המצוה
סימן תסא - דיני אפית המצה
סימן תסב - דין מי פרות אם מחמיצין
סימן תסג - אם מתר לחרך שני שבלים יחד ודיני כרמל
סימן תסד - חרדל שנתערב בתוכו קמח
סימן תסה - דיני מורסן בפסח
סימן תסו - אם הרק ומי רגלים ודומיו מחמיצים
סימן תסז - דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה
סימן תסח - שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות
סימן תסט - שלא ליחד בשר לפסח
סימן תע - שהבכורות מתענין בערב פסח
סימן תעא - בערב פסח אחר שעה עשירית אסור לאכל פת
סימן תעב - דיני הסבה וארבע כוסות
סימן תעג - דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס השני
סימן תעד - על כוס ב' אין מברכין
סימן תעה - יתר דיני הסדר
סימן תעו - מנהג אכילת צלי בליל פסח
סימן תעז - דיני אכילת האפיקומן
סימן תעח - שלא לאכל אחר אכילת האפיקומן
סימן תעט - ברכת המזון על כוס שלישי
סימן תפ - סדר כוס רביעי
סימן תפא - שלא לשתות אחר ארבע כוסות
סימן תפב - מי שאין לו מצה שמורה
סימן תפג - דין מי שאין לו יין
סימן תפד - דין מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים
סימן תפה - דין מי שנשבע שלא לאכל מצה
סימן תפו - שעור כזית
סימן תפז - סדר תפלת ערבית של פסח
סימן תפח - דין סדר תפלת שחרית של פסח
סימן תפט - סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העמר
סימן תצ - סדר תפלת יום שני ותפלת חלו של מועד
סימן תצא - סדר הבדלה במוצאי יום טוב
סימן תצב - תענית שני וחמישי ושני אחר המועדים
סימן תצג - דינים הנוהגים בימי העמר
סימן תצד - סדר תפלת חג השבועות

הלכות יום טוב

סימן תצה - איזה מלאכות אסורים ביום טוב
סימן תצו - דיני יום טוב שני של גליות
סימן תצז - דיני הכנה ביום טוב
סימן תצח - דיני שחיטה ביום טוב
סימן תצט - דין מליגה ומליחה ביום טוב
סימן תק - הנצרך לבשר ביום טוב היאך יתנהג, וסדר מליחתו
סימן תקא - עצים האסורים והמתרים ביום טוב
סימן תקב - דיני האש ביום טוב
סימן תקג - שלא להכין מיום טוב לחברו
סימן תקד - דין התבלין ביום טוב
סימן תקה - דין החולב בהמה ביום טוב
סימן תקו - דיני לישה ביום טוב
סימן תקז - דין אפיה ביום טוב
סימן תקח - דברים האסורים ביום טוב להכנת צלי
סימן תקט - כמה דינים פרטיים להלכות יום טוב
סימן תקי - כמה דברים האסורים לעשות ביום טוב ואיזה מהם מותרים על ידי שנוי,
סימן תקיא - הבערה ולהחם מים מתר ביום טוב
סימן תקיב - שלא לבשל לצרך עכו''ם ביום טוב
סימן תקיג - דין ביצה שנולדה ביום טוב
סימן תקיד - שלא לכבות ביום טוב
סימן תקטו - דין דברים הבאים ביום טוב חוץ לתחום
סימן תקטז - דין איזה דברים מתרים לשלח ביום טוב
סימן תקיז - באיזה אפן מתר לקח ביום טוב מן החנוני מיני מאכל
סימן תקיח - דיני הוצאה מרשות לרשות ביום טוב
סימן תקיט - צירי דלתות מתר להסיר ולהחזיר לצרך יום טוב
סימן תקכ - לכבד הבית
סימן תקכא - דין שלשול פרות ביום טוב ממקום למקום
סימן תקכב - קצת דברים האסורים לטלטל ביום טוב
סימן תקכג - דינים הנוהגין בבהמות ביום טוב
סימן תקכד - כמה דברים האסורים ביום טוב
סימן תקכה - דין הלואה ביום טוב
סימן תקכו - דין מת ביום טוב
סימן תקכז - דיני ערוב תבשילין
סימן תקכח - דיני ערובי חצרות ביום טוב
סימן תקכט - דיני שמחת יום טוב

הלכות חול המועד

סימן תקל - חל המועד אסור בקצת מלאכות
סימן תקלא - דיני גלוח בחל המועד
סימן תקלב - דין נטילת צפרנים בחל המועד
סימן תקלג - מלאכות המתרים בחל המועד
סימן תקלד - דיני כבוס בחל המועד
סימן תקלה - שלא לפנות מחצר לחצר בחל המועד
סימן תקלו - כל צרכי בהמה מתר לעשות בחל המועד
סימן תקלז - דין מלאכת דבר האבד
סימן תקלח - כמה ענינים הנקראים דבר האבד
סימן תקלט - דיני הסחורה בחל המועד
סימן תקמ - דיני בנין וסתירה בחל המועד
סימן תקמא - דיני אריגה בחל המועד
סימן תקמב - שלא לעשות מלאכה לאחרים בחל המועד אלא בחנם
סימן תקמג - דין מלאכה על ידי עכו''ם בחל המועד
סימן תקמד - דין צרכי רבים בחל המועד
סימן תקמה - דיני כתיבה בחל המועד
סימן תקמו - דיני ארוסין ונשואין בחל המועד
סימן תקמז - דין מי שמת לו מת בחל המועד
סימן תקמח - דין אבלות בחל המועד

הלכות תשעה באב ושאר תעניות

סימן תקמט - להתענות ד' תעניתים
סימן תקנ - הבדל שיש בין ט' באב ליתר צומות
סימן תקנא - דין שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה
סימן תקנב - דיני ערב ט' באב
סימן תקנג - דין סעדה המפסקת
סימן תקנד - דברים האסורים בתשעה באב
סימן תקנה - דיני תפלין וציצית בט' באב
סימן תקנו - תשעה באב שחל ביום ראשון
סימן תקנז - לומר נחם ועננו בתשעה באב
סימן תקנח - במוצאי תשעה באב אין אוכלין בשר
סימן תקנט - מנהגי תשעה באב ודין מילה בתשעה באב
סימן תקס - לעשות זכר לחרבן
סימן תקסא - דין הרואה ערי יהודה וירושלים והמקדש בחרבנן

הלכות תענית

סימן תקסב - דין קבלת התענית
סימן תקסג - דין מי שהרהר בלבו להתענות
סימן תקסד - דין ליל שלפני התענית
סימן תקסה - דין תפלת עננו
סימן תקסו - דין תענית צבור
סימן תקסז - טעימה ורחיצת הפה שמתר בתענית
סימן תקסח - דיני נדרי תענית
סימן תקסט - דין נודר בעת צרה
סימן תקע - דין חנכה ופורים וימים שאין אומרים בהם תחנה שנפגשו בתוך ימי נדרי תענית,
סימן תקעא - מי הם החוטאים לישב בתענית
סימן תקעב - באיזה ימים אין גוזרים תענית צבור
סימן תקעג - שבטלה מגלת תענית
סימן תקעד - שנותנין בתענית חמרי מקום שיצא ושהלך לשם
סימן תקעה - דיני תעניות שמתפללין בארץ ישראל על הגשמים
סימן תקעו - על איזה דברים מתענין ומתריעין
סימן תקעז - אם נתרבו הגשמים עד שמטשטשים הקרקע איך מתנהגים
סימן תקעח - שכל יחיד יתענה ויתפלל על צרתו
סימן תקעט - סדר תפלות באלו התעניות
סימן תקפ - ימים שמתענים בהם

הלכות ראש השנה

סימן תקפא - דיני ימי תחנונים וערב ראש השנה
סימן תקפב - סדר תפלת עשרת ימי תשובה וראש השנה
סימן תקפג - דברים שנוהגים לאכל בליל ראש השנה
סימן תקפד - סדר קריאת התורה בראש השנה
סימן תקפה - דין ברכת השופר
סימן תקפו - דיני שופר של ראש השנה
סימן תקפז - דין התוקע לתוך הבור
סימן תקפח - זמן תקיעת שופר
סימן תקפט - מי הם הראוים לתקיעת שופר
סימן תקצ - סדר הראוי לתקיעת שופר
סימן תקצא - סדר תפלת מוסף ביחיד
סימן תקצב - תפלת מוסף בקול (רם) וסדר התקיעות
סימן תקצג - אם הברכות והתקיעות מעכבות זו את זו
סימן תקצד - יחיד שלא התפלל אין חברו מוציאו
סימן תקצה - מי שאינו בקי לא בתקיעות ולא בתפלה
סימן תקצו - תשלום תקיעות לאחר התפלה
סימן תקצז - אם מתר להתענות בראש השנה
סימן תקצח -
סימן תקצט, -
סימן תר - ביצה שנולדה בראש השנה, ודיני הקדוש
סימן תרא - סדר יום שני של ראש השנה
סימן תרב - סדר עשרת ימי תשובה
סימן תרג - ובו סעיף אחד

הלכות יום הכיפורים

סימן תרד - סדר ערב יום כפור
סימן תרה - מנהג כפרות בערב יום כפור
סימן תרו - שיפיס אדם חברו בערב יום כפור
סימן תרז - סדר הודוי במנחה בערב יום כפור
סימן תרח - סדר סעדה המפסקת
סימן תרט - הטמנת חמין בערב יום כפור
סימן תרי - הדלקת נרות ביום כפור
סימן תריא - שליל יום הכפורים דינו כיומו
סימן תריב - אסור אכילה ביום הכפורים ושעור כמותה
סימן תריג - אסור רחיצה ביום כפור
סימן תריד - דיני סיכה ונעילת הסנדל
סימן תרטו - יום הכפורים אסור בתשמיש המטה
סימן תרטז - הקטנים מתי יתחילו להתענות
סימן תריז - דין עברה ומיניקה ויולדת ביום הכפורים
סימן תריח - דין חולה ביום הכפורים
סימן תריט - סדר ליל יום הכפורים
סימן תרכ - מנהג יפה לקצר בתפלת שחרית
סימן תרכא - סדר קריאת התורה ומילה ביום כפור
סימן תרכב - סדר תפלת מנחה
סימן תרכג - סדר תפלת נעילה
סימן תרכד - סדר מוצאי יום הכפורים

הלכות סוכה

סימן תרכה -
סימן תרכו - העושה סכה תחת האילן או תחת הגג
סימן תרכז - דיני הישן בסכה
סימן תרכח - דיני סכה שתחת סכה
סימן תרכט - ממה צריך להיות הסכך
סימן תרל - דיני דפנות הסכה
סימן תרלא - סכה שחמתה מרבה מצלתה ויתר דיני הסכך
סימן תרלב - דברים הפוסלים בסכך
סימן תרלג - דין גבה הסכה
סימן תרלד - שלא תהיה פחות מן שבעה על שבעה
סימן תרלה - דין סכת גנב''ך ורקב''ש
סימן תרלו - דין סכה ישנה
סימן תרלז - דין סכה שאולה וגזולה
סימן תרלח - סכה ונויה אסורין כל שבעה
סימן תרלט - דיני ישיבת סכה
סימן תרמ - מי הם הפטורים מישיבת סכה
סימן תרמא - שאין מברכין שהחינו על עשית הסכה
סימן תרמב - אם חל יום ראשון של סכות להיות בשבת לענין ברכת מעין שבע
סימן תרמג - סדר הקדוש
סימן תרמד - סדר הלל כל ימי החג

הלכות לולב

סימן תרמה - דיני לולב
סימן תרמו - דיני הדס
סימן תרמז - דיני ערבה
סימן תרמח - דברים הפסולים באתרוג
סימן תרמט - דברים הפוסלים בארבעה מינים
סימן תרנ - שעור הדס וערבה
סימן תרנא - דיני נטילת הלולב וברכתו
סימן תרנב - זמן נטילת לולב
סימן תרנג - הדס אסור להריח בו
סימן תרנד - שיכול להחזיר הלולב במים ביום טוב
סימן תרנה - גוי שהביא לולב
סימן תרנו - שצריך לחזר אחרי הדור מצוה בקנית האתרוג
סימן תרנז - דין קטן היודע לנענע לולב
סימן תרנח - דיני לולב ביום טוב ראשון
סימן תרנט - סדר קריאת התורה בסכות
סימן תרס - סדר הקף הבימה
סימן תרסא - בליל יום טוב שני אומר שהחינו לפני ברכת לישב בסכה
סימן תרסב - סדר תפלת יום ב' של סכות
סימן תרסג - סדר תפלת חל המועד
סימן תרסד - סדר יום הושענא רבא
סימן תרסה - אתרוג אסור לאכל בשביעי
סימן תרסו - דיני סכה ביום השביעי
סימן תרסז - סכה ונויה אסורין גם כל שמיני
סימן תרסח - סדר תפלת ליל שמיני ויומו
סימן תרסט - סדר יום שמחת תורה

הלכות חנוכה

סימן תרע - דברים האסורים והמתרים בחנכה
סימן תרעא - סדר הדלקת נר חנכה ומקום הנחתו
סימן תרעב - זמן הדלקת נר חנכה
סימן תרעג - שמנים ופתילות הכשרות לחנכה
סימן תרעד - שמתר להדליק מנר לנר
סימן תרעה - שהדלקה עושה מצוה ולא הנחה
סימן תרעו - סדר הברכות וההדלקה
סימן תרעז - דין אכסנאי בחנכה
סימן תרעח - נר של שבת קודם לנר של חנכה
סימן תרעט - בערב שבת מדליקין נר חנכה תחלה
סימן תרפ - שלא להניח הנרות סמוך לפתח בליל שבת
סימן תרפא - אין מבדילין בנר חנכה במוצאי שבת
סימן תרפב - דין על הנסים בחנכה
סימן תרפג - סדר הלל בחנכה
סימן תרפד - סדר קריאת התורה בחנכה
סימן תרפה - סדר ד' פרשיות

הלכות מגילה ופורים

סימן תרפו - דין תענית אסתר
סימן תרפז - דיני חיוב קריאת המגלה
סימן תרפח - דין כרכים המקפים חומה מימות יהושע בן נון
סימן תרפט - שהכל חיבים בקריאת מגלה
סימן תרצ - דיני קריאת המגלה
סימן תרצא - דיני כתיבת המגלה ותפירתה
סימן תרצב - דיני ברכות המגלה
סימן תרצג - סדר תפלת פורים
סימן תרצד - דין מעות פורים לעניים
סימן תרצה - דיני סעדת פורים
סימן תרצו - דיני הספד ותענית ועשית מלאכה בפורים
סימן תרצז - אין אומרים תחנה בפורים (בי''ד וט''ו שבאדר א', ודין תענית והספד בהן)

סימן זה מתוך השולחן ערוך - חלק אורח חיים

לעילוי נשמות כל ישראל ולתיקון כל עם ישראל החיים ומתים, לרפואת כל ישראל - ולעילוי נשמת מרן רבי יוסף קארו זיע"א

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א תחת רשיון  CC-2.5

דילוג לתוכן