סימן: צ''ח - שאלה: האם יש חיוב לערוך ולהדר את שולחן החג בסעודת שחרית כעריכת השולחן בליל הסדר?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מועדי ניסים - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: צ''ח - שאלה: האם יש חיוב לערוך ולהדר את שולחן החג בסעודת שחרית כעריכת השולחן בליל הסדר?
תוכן עניינים

--------

מובא בגמ' בגיטין (דף לח:) אמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון דמפקי עבדייהו לחירותא ודסיירי נכסייהו בשבתא ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן שתי משפחות היו בירושלים אחת קבעה סעודתא בשבתא ואחת קבעה סעודתא בערב שבת ושתיהן נעקרו ופרש"י שם בלילי שבת ואין כאן כבוד שבת דקיימא לן כבוד יום קודם לכבוד לילה והם היו מתכוונים בשביל ביטול בית המדרש ואיכא דמפרשי בערב שבת ממש וכן בכל יום מרוב עושר אבל בהא מיהא איכא איסורא שיכנס לשבת כשהוא שבע בלא תאוה. וכן פירש"י בפסחים (דף קה.) כבוד יום וכבוד לילה אם (יש) לו יין הרבה לסעודה אחת או מיני מגדים יניחם עד היום. ומפי' דבריו מוכח דבעי לכבד את סעודת שחרית יותר מסעודת לילה ואע"פ שהם היו מתכוונים לשם מצוה, בשביל בטול בית המדרש, כפי' ים של שלמה שם אפילו הכי נענשו בשל שכבדו את ליל שבת בסעודה יותר מיומו.

אמנם בחידושי הריטב"א בגיטין שם כתב על פירש"י שאינו מחוור דלישנא דע"ש לא משמע הכי ליל שבת ע"ש. אך ודאי לא פליג דבעי כיבוד יום יותר מהלילה. וערוך השולחן (סעיף ט) למד מפירושם של רש"י ורשב"ם שזהו דוקא לעניין יין ומיני מגדים כמ"ש ולמה לא פירשו סתם לעניין מאכלים טובים דמיני מגדים היינו פירות כדכתיב פרי מגדים משום דזהו וודאי דמאכלים שא"א להיות ביום כמו בלילה כמו דגים חמים או מרק ובשר חם שבהכרח כשנשארים על יום מחר יתקלקלו מהטעם הקודם דהא זהו עיבור צורה שבקדשים פשיטא שאין לנו להניח מלאכול בלילה מפני שא"א כן למחר וא"כ פת חטים לא נאכל בלילה שהרבה טוב הפת בלילה יותר מביום כידוע אלא שזה וודאי לא צוותה תורה לבלי לאכול בלילה מפני שאין למחר כיוצא בזה ולכן פירשו לעניין יין ופירות דלא יתקלקלו עד למחר בזה כבוד יום קודם ולכן דגים חמים שהעולם מחבבים אותם יותר מן קרים וזה א"א להיות ביום לכן אנו אוכלים זה בלילה וכן מרק חם וטוב וכנגד זה אנו מטמינים בתנור על למחר מאכלים שצריכים הרבה הצטמקות וכן הקוגי"ל לכבוד יום ושפיר עבדי עמא קדישא [ובזה א"ש הזוהר יתרו ד' קנ"ז שהביא המג"א סק"ד וז"ל בעי לסדר פתורא בלילא דשבתא בנהמא ובמזוני רי"א אפילו ביומא דשבתא נמי עכ"ל וקשה מאי אפילו הא כבוד יום קודם ולפמ"ש ה"פ דבעי לסדר פתורא בלילא בנהמא ובמזוני אע"פ שהלחם והמזונות של לילה טובים משל יום משום דהם חמין וא"כ הייתי אומר דביום השבת כיון דא"א כשל לילה לא לסדר כלל אלא יאכל דבר מה קמ"ל דכל מה שאתה יכול להכין תכין]:

איברא שהמאירי שם פי' כדברי רש"י ע"ש. ועכ"פ מה שדייק ערוך השולחן בדברי רש"י יש להעיר בזה דהא מפורש להדיא בדברי לקט יושר (חלק א או"ח עמוד סו ענין א) שאם אין לו לאכול דגים ביום ובלילה יאכל ביום משום דכבוד יום עדיף. וכן בספר שבולי הלקט (ענין שבת סימן פד) כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם לכבוד לילה ודווקא לשאר צרכי סעודה עכ"ל וכלשונו כתב מרן שלקמן ועוד שדברי רש"י הובאו כמעט ע"י כל הראשונים ולא חילקו בדבר בין מאכלים ליין ומגדים ודלא כדברי ערוך השולחן. וכן פי' בים של שלמה (גיטין פרק ד סימן נא) שערוך השולחן הנ"ל השיג עליו שכתב דיש לחוש לשני פירושי רש"י, כי שניהם כאחד טובים, ובפרט מאחר שנעקרו משפחות עליה, מי לא יחוש להחמיר. ומעתה אני קורא תגר על בני עמי זרע קודש שומרי שבת, שאינם נזהרים בזה, ויהי נקל בעיניהם להשוות סעודת בקר לסעודת ערב, אלא מוסיפים בסעודה בליל שבת במיני תבשילין מסעודת בוקר, ואוכלים בליל שבת דגים טובים, שהיא עיקר הסעודות בענין הכיבוד, ובבקר בסעודת שחרית נמי, מכל מקום השוו הסעודות, ואנו צריכים לכבד השבת בבקר יותר, משם כבוד יום, שהוא עיקר. ומיום עמדי על דעתי זאת גדרתי בעצמי שלא לאכול דגים בליל שבת, שהוא דבר חשוב ומסוים, ואוכל אני אותם בבקר, ואז אפילו יעשו בליל שבת כמה מעדנים לא יושוו לסעודת שחרית, שיש בה דגים. והביאו גם מחזיק ברכה (ס"ק ד) ובשערי תשובה (ס"ק א) ומשנ"ב (ס"ק ט) ובמנוחת אהבה (פ' ח סעיף ז). וכן כתב בשולחן ערוך הרב (סימן רעא סעיף ח) אם יש לו פת ויין לקידוש הלילה וצריך (לקנות יין לקידוש שביום) ולהכין צרכי סעודה לכבוד לילה ולכבוד יום הרי צרכי סעודה שלכבוד היום קודמין (לקידוש היום) ולצרכי סעודה שלכבוד הלילה שכבוד יום קודם לכבוד לילה וכן מי שיש לו מעט מיני מגדים יניחם עד היום ולא יאכלם בלילה שכבוד היום קודם.

וכיום שאפשר לשמור על טריות המוצרים והמאכלים במקרר או לשמור על חומם בתנור או בפלטת שבת וע"י כך לא מאבדים את טעמם צ"ל שגם לפי' ערוך השולחן הנ"ל יש לכבד במאכלים את יום השבת יותר מליל שבת וכ"ש לשאר הפוס' דלעיל. ושו"ר בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן רי) שנשאל במי שאין לו דגים לאכול בליל שבת וגם ביומו רק לסעודה אחת יש לו, באיזה סעודה יאכל. והשיב פשוט דכבוד היום עדיף כמבואר בש"ע א"ח סי' רע"א ס"ג וכן ראיתי שכתב בלקט יושר הל' שבת בשאלה כזו דכבוד יום עדיף ויאכל בשחרית וביש"ש גיטין כתב דמרש"ל לא הי' אוכל דגים בליל שבת כלל רק ביום השבת מחמת חביבות. ומבורר מדבריו שלא כדברי ערוך השולחן.

ונראה דאין חילוק בזה בין שבת ליו"ט עיין בראבי"ה (ח"ב פסחים סימן תקח) וכן מוכח בשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן ב) ובשו"ת בצל החכמה (חלק ב סימן א) שהעלה מטעם זה דאי לאו דכבוד היום עדיף לא הוי סעודת שחרית דשבת ויו"ט נחשבת כפנים חדשות, אף דודאי שבת ויו"ט הם ומרבים בהם שמחה, אלא ודאי היינו טעמא שאם ל"ה כבוד היום עדיף אז לא הוי סעודת היום אלא המשכת השמחה של הלילה, ולא הוי נחשבת פנים חדשות.

וטעם לדבר כתב ערוך השולחן (באו"ח סימן רפט סעיף ב) דכבוד יום קודם נ"ל משום דעיקרי הסעודות הם ביום ולא בלילה ועוד דבלילה הלא אכל ביום בע"ש וא"א להיות הסעודה חביבה עליו כביום השבת ועוד דבמקדש היתה עיקר הקדושה הניכרת ביום שהקריבו בו קרבן מוסף ולא בלילה שלא היתה שום עבודה של שבת ועוד דעיקר תוקף הזמן הוא ביום וכו' ע"ש.

ודע שאע"פ שכבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם לכבוד לילה זהו דוקא לשאר צרכי סעודה כמוכח בגמ' שם ומובא בכל הפו' ובספר שבולי הלקט (ענין שבת סימן פד) אבל אם אין לו אלא כוס אחד לקידוש כבוד לילה קודם לכבוד יום כדתניא זכור זכרהו על היין. וכדברי הגמ' שם והרא"ש וכל הפו' (בפסחים פרק י סימן יג) כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם לכבוד לילה. קידוש לילה קודם לכבוד יום ולכבוד לילה. ופי' הב"י (סימן רעא) דלקידוש הלילה קרי קידוש יום וכדתנן (ברכות נא:) מברך על היין ואחר כך מברך על היום וכדבריהם כתוב גם בתוספתא בברכות (ליברמן פרק ג הלכה ח) כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם לכבוד לילה אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד היום ולכבוד הלילה. וכ"כ בספר העיתים (סימן קמח) שאם אין לו אלא כוס אחד כבוד לילה קודם לכבוד יום ולא אמרינן נשבקינהו למחר וליעבד בי' תרתי משום דחביבה מצוה בשעתא, ואע"ג דמי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו ה"מ דיעבד אבל לכתחלה לא, וכ"כ ראבי"ה (ח"ב בפסחים סימן תקח) וספר אור זרוע (ח"ב הלכות ערב שבת סימן כד) ועוד.

אסיקנא דכבוד יום עדיף מכבוד לילה תדע דהא מאן דלית ליה אלא כוס אחד אמרינן דלישבקיה עד למחר אי לא משום טעמא דחביבה מצוה בשעתה וכן פסק מרן בשו"ע (סעיף ג) כדבריהם אם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהכין צרכי סעודה לכבוד הלילה ולכבוד היום ולקידוש היום, מוטב שיקנה יין לקידוש הלילה ממה שיכין צרכי הסעודה או ממה שיקנה יין לצורך היום. והא דתניא: כבוד יום קודם לכבוד לילה, היינו דוקא בשאר צרכי סעודה אבל אם אין לו אלא כוס אחד לקידוש, כבוד לילה קודם לכבוד יום.

ולא רק בסעודה צריך לכבד את היום יותר מהלילה אלא גם בעריכת השולחן ביום צריך להיות יותר מכובד מליל שבת קודש כמ"ש בשולחן ערוך הרב (סימן רפט סעיף א) בשבת שחרית בבואו מבית הכנסת צריך שיהיה שולחנו ערוך ומפה פרוסה על הפת מטעם שנתבאר בסי' רע"א ומטה שאוכל עליה מוצעת יפה כמו בסעודת הלילה לפי שכבוד יום קודם לכבוד לילה. זאת ועוד כתב שם (בסעיף ב) מה שתקנו חכמים לקדש על היין קודם סעודת שחרית כמו קודם סעודת הלילה לפי שכבוד יום קודם לכבוד לילה ואם לא יקדש ביום על היין יהא כבוד לילה עודף על כבוד יום וכו' ע"ש. ועיין לשו"ת ציץ אליעזר (חלק יד סימן לד) שדן אי בשבת בבקר מחליפים ולובשים בגדים יותר נאים ממה שלבשו לכבוד שבת בלילה.

וכן צריך לשנות את זמני הסעודות לכבוד שבת כמובא בשבת (דף קיט.) אמר ליה ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתיב ולקדוש ה' מכובד אמר ליה זה יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה, וכבדתו, רב אמר להקדים ושמואל אמר לאחר. אמרו ליה בני רב פפא בר אבא לרב פפא כגון אנן דשכיח לן בישרא וחמרא כל יומא במאי נישנייה אמר להו אי רגיליתו לאקדומי אחרוה אי רגיליתו לאחרוה אקדמוה. ופירש"י שם להקדים - זמן סעודת שבת לזמן סעודת חול, וזהו כבודו. ולאחר - וזהו כבודו, שהוא מתאוה לאכול. נמצא בין להא ובין להא טעמם משום כבוד שבת ולא פליגי וכמ"ש התוספות שם שרב אמר להקדים ושמואל אמר לאחר - ולא פליגי אלא רב איירי בדרכו לאחר ושמואל איירי בדרכו להקדים כדאמרינן בסמוך. וכ"כ הרמב"ם (בהלכות שבת פרק ל הלכה ח) מי שהיה ענוג ועשיר והרי כל ימיו כשבת צריך לשנות מאכל שבת ממאכל החול, ואם אי אפשר לשנות משנה זמן האכילה אם היה רגיל להקדים מאחר ואם היה רגיל לאחר מקדים. וכתב המג"א (סימן רפח ס"ק יב) די בשעה מועטת כדי שלא יצטער.

נמצאנו למדים דבעי לשנות את יום השבת משאר ימי השבוע וכל מה שניתן וע"י כך לכבדו כמ"ש במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (פרק כ פסוק ח) שלא תהא סעודתך שלשבת כסעודת החול ולא עטיפתך שלשבת כעטיפתך בחול. ומנין שאפלו עני לא יהא מאכלו שלשבת כמאכלו שלחול ועשיר לא יהא מאכלו שלשבת כמאכל החול ת"ל זכור את יום השבת לקדשו. וכ"כ ערוך השולחן (בסעיף טו) נראה לו דה"ה אם אוכל בשבת בחדר נאה ממה שאוכל בימות החול הוי ג"כ היכר לכבוד שבת וכן אם משתמש בשבת בכלים יקרים ובחול אינו משתמש בהן וכן כל כיוצא בזה.

ונראה דכ"ש ביום פסח יש לחוש לזה יותר מאחר שבליל הסדר צריך להרגיש דרך חירות עיין מה שכתב מאמר חמץ לרשב"ץ (אות קכב) ובספר מהרי"ל (מנהגים סדר ההגדה) שכל ימות השנה טוב למנוע כלים נאים למען מיעוט שררה זכר לחורבן. לבד מלילות הסדר לפי שהתורה הזהירה להראות דרך חירות, וכן כתה בא"ח. על דרך שמשתמשין בכלי כסף וזהב ובגדי צבעונים באותה הלילה. ואפי' כלים הממושכנים בידו מן הגוים מותר להשים אותם על שלחן מיוחד לשמוח בראותם. וכ"כ בטור (סימן תעב) שיסדר שלחנו יפה בכלים נאים כפי כחו וגו' וכ"כ בשו"ע (סעיף ב) שסדר שלחנו יפה בכלים נאים כפי כחו, ולפי זה יש לדאוג שביום פסח יהיה לפחות כליל הפסח מאחר שכבוד יום יותר מלילה.

אלא יש לדחות שהתורה הזהירה להראות דרך חירות וזהו מצוה כשאר מצות שיש בליל הסדר שצריך לעשותם ולא מטעם כבוד דאם באמת היה מטעם כבוד ודאי שכבוד יום קודם אך מאחר שזהו חיוב לעשותו בשל הרגשת החירות בליל פסח אין עינינו כבוד יום וכו'. ובשיחה עם הרה"ג נתן אורטנר רב העיר לוד השיב כעיין זה.

לסיכום יש חיוב לערוך את השולחן ביום הפסח בצורה מכובדת לפחות כליל פסח למעט כלים שנועדו לקיום המצוה להרגשת חג החירות.

פירות הנושרים:

1. אע"ג דכבוד יום עדיף מ"מ חביבה מצוה בשעתה לקדש בלילה ולזרוזי עדיף כשאין לו אלא כוס יין אחד בלבד.

2. תקנו ביום קידושא רבא משום דכבוד יום עדיף מכבוד לילה.

3. אם אין לו לאכול דגים ביום ובלילה יאכל ביום משום דכבוד יום עדיף וכן כל דבר שהוא חביב עליו.

4. מי שהיה ענוג ועשיר והרי כל ימיו כשבת צריך לשנות מאכל שבת ממאכל החול, ואם אי אפשר לשנות משנה זמן האכילה אם היה רגיל להקדים מאחר ואם היה רגיל לאחר מקדים.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן