סימן צב - הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן צב - הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן צב - הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה

א הָיָה צָרִיךְ לִנְקָבָיו, אַל יִתְפַּלֵּל. וְאִם הִתְפַּלֵּל, תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר א וּלְהִתְפַּלֵּל. וְהָנֵי מִילֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ שִׁעוּר הִלּוּךְ פַּרְסָה, אֲבָל אִם יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ שִׁעוּר פַּרְסָה, יָצָא בְּדִיעֲבַד. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה לֹא ב יִתְפַּלֵּל, עַד שֶׁיִּבְדֹּק עַצְמוֹ תְּחִלָּה יָפֶה: { הַגָּה: וְכָל הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו אָסוּר אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, כָּל זְמַן שֶׁגּוּפוֹ מְשֻׁקָּץ מִן הַנְּקָבִים } (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ד' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה). ב אִם בְּאֶמְצַע תְּפִלָּתוֹ נִתְעוֹרֵר לוֹ תַּאֲוָה, יַעֲמִיד עַצְמוֹ עַד שֶׁיִּגְמֹר, וְלֹא יַפְסִיק. וְאִם בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ נִתְעוֹרֵר בֵּין לִקְטַנִּים בֵּין לִגְדוֹלִים, קוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ: { הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁאֵינוֹ מִתְאַוֶּה כָּל כָּךְ דְּאִית בֵּיהּ מִשּׁוּם בַּל תְּשַׁקְּצוּ, אֲבָל בְּלָאו הָכֵי יוֹתֵר טוֹב לְהַפְסִיק } (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א סִימָן קל''א פָּסַק דְּמֻתָּר וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ט''ז פָּסַק דְּאָסוּר וְצָרִיךְ לְחַלֵּק ג כֵּן) וְאִם רָצָה לְהַרְחִיק וּלְהָטִיל מַיִם, עוֹשֶׂה. ג צָרִיךְ קֹדֶם תְּפִלָּה לְהָסִיר כִּיחוֹ וְנִיעוֹ וְכָל דָּבָר הַטּוֹרְדוֹ. ד צָרִיךְ לִרְחֹץ יָדָיו ד בְּמַיִם, אִם יֵשׁ לוֹ. וְאִם אֵין לוֹ, צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחֲרֵיהֶם עַד ה פַּרְסָה, וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְהַמַּיִם נִמְצָאִים לְפָנָיו, אֲבָל אִם צָרִיךְ לַחֲזֹר לַאֲחוֹרָיו לִמְקוֹם מַיִם עַד ו מִיל, חוֹזֵר. יוֹתֵר מִמִּיל אֵינוֹ חוֹזֵר, וְאִם מִתְיָרֵא שֶׁיַּעֲבֹר ז זְמַן הַתְּפִלָּה, יְנַקֶּה יָדָיו ח בִּצְרוֹר אוֹ בְּעָפָר אוֹ בְּכָל מִדֵּי דִּמְנַקֵּי { וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן רל''ג. } ה רָחַץ יָדָיו שַׁחֲרִית וְהִסִיחַ דַּעְתּוֹ, צְרִיכִים נְטִילָה לִתְפִלָּה. אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶם שׁוּם לִכְלוּךְ, וְלֹא יְבָרֵךְ. וְאִם אֵין לוֹ מַיִם מְזֻמָּנִים, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטֹּל: { הַגָּה: וַאֲפִלּוּ הָיָה יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת וְנוֹטְלָן לִתְפִלָּה, אֵינוֹ מְבָרֵךְ וּכְדִלְעֵיל סִימָן ז'. } ו הָעוֹמֵד בִּתְפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁנָּגַע בְּמָקוֹם מְטֻנָּף, דַּי בְּנִקְיוֹן עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת, אוֹ מְחַכֵּךְ יָדָיו בַּכֹּתֶל. ז מָקוֹם מְטֻנָּף, הַיְנוּ מְקוֹמוֹת הַמְכֻסִין בְּאָדָם לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִלְמוּלֵי זֵעָה וְכֵן אִם חִכֵּךְ הָרֹאשׁ: { הַגָּה: וְלָכֵן אָסוּר לִגֹּעַ בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדִים בִּתְפִלָּה אוֹ עוֹסֵק } ט { בַּתּוֹרָה } (כָּל בּוֹ) { וְכֵן בְּצוֹאַת הָאֹזֶן וְהָאַף כִּי אִם עַל יְדֵי } י { בֶּגֶד } (מַהֲרִי''ל): ח הַמַּשְׁתִּין לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיִּשְׁהֶא כְּדֵי הִלּוּךְ ד' אַמּוֹת מִשּׁוּם נִצּוֹצוֹת וְהַמִּתְפַּלֵּל לֹא יא יַשְׁתִּין עַד שֶׁיִּשְׁהֶא כְּדֵי הִלּוּךְ ד' אַמּוֹת שֶׁכָּל ד' אַמּוֹת תְּפִלָּתוֹ שְׁגוּרָה בְּפִיו וְרָחוּשֵׁי מְרַחֲשִׁין שִׂפְוָתֵיהּ. ט הָרוֹקֵק לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיִּשְׁהֶא ד' אַמּוֹת. הַמִּתְפַּלֵּל לֹא יִרֹק עַד שֶׁיִּשְׁהֶא ד' אַמּוֹת וְדַוְקָא יב לִרְצוֹנוֹ אֲבָל אִם נִזְדַּמֵּן לוֹ רֹק מֻתָּר { ע''ל סי' צ''ז. } י טוֹב לִתֵּן צְדָקָה קֹדֶם תְּפִלָּה:

באר היטב - סימן צב - הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה

א א ולהתפלל. דוקא לגדולים אבל לקטנים אין צריך לחזור. מ''א ממשמעות הגמ'. וכן כתב הלק''ט ח''ב סי' ע''ט ע''ש: ב יתפלל. ואפילו אם רואה שיעבור זמן תפלה אם ינקה עצמו מתחלה אפ''ה אסור לכתחלה ביכול לעמוד עד פרסה. ב''ח ע''ש. ומ''א מקיל ביכול לעמוד עד פרסה אם יעבור זמן התפלה ע''ש. וע''ת כתב בשם הב''ח להיפוך ע''ש. ולא דק: ב ג כן. ומ''א כתב ונ''ל דיש לסמוך על הרשב''א ובצבור אף ת''ה מודה דשרי דגדול כבוד הבריות ואף ביחיד יש לסמוך ארשב''א דשרי ע''ש: ד ד במים. ואין הניגוב מעכב כמו שמעכב בנטילה לאכול. ברכת אברהם: ה פרסה. אם לא יצטרך לילך יחידי ל''ח. ושיעור פרסה הוא שעה וחומש עיין ט''ז וכתב ב''ח כיון דא''צ לחזור אחר מים לק''ש לכ''ע השתא כיון דצריך להסמיך גאולה לתפלה אין לחזור אחר מים גם לתפלת שחרית והכי נקטינן דלא כש''ע עכ''ל. וע''ת חולק עליו וכתב דהא אפשר להמתין בשירה חדשה כמ''ש סי' ס''ו ע''ש: ו מיל. ומיל בכלל. ע''ת. ופר''ח כתב דוקא פחות ממיל חוזר אבל מיל אינו חוזר ע''ש: ז התפלה. ט''ז הקשה עליו דלדעת הרי''ף צריך להמתין על המים אפי' אם יעבור זמן התפלה ע''ש. והיד אהרן מיישבו ע''ש: ח בצרור. לא שנא אם הם מלוכלכים ל''ש שהסיח דעתו. טור. ועיין מ''א: ז ט בתורה. דלכ''ע די בנקיון בעלמא אע''פ שיש לו מים. מ''א: י בגד. כתב הבאה''ט אשר לפני וע''י פשתן אסור נ''ל ולא ידעתי מנ''ל ובהדיא כתב המ''א סי' צ''ז ס''ק ד' ובמדינתינו שלובשין פצילו''ס מותר ע''ש: ח יא ישתין. אבל מותר להשתין במקום שהתפלל ומכל מקום מדת חסידות שלא להשתין בד''א של תפלה מגילה דף כ''ז. מ''א: ט יב לרצונו. פירוש מי שרוקק מחמת טיול. הרא''ש:

מגן אברהם צ״ב - סימן צב - הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה

א׳ וצריך לחזור. ודוקא לגדולים אבל לקטנים א"צ לחזור כ"מ בגמרא דף כ"ג וברא"ש עסי' ע"ח, כ' ב"ח אף על פי שבעוד שיפנה יעבור זמן התפלה אסור להתפלל עד שיפנ' ואפי' יכול לעמוד עד פרס' ע"כ ול"נ דאפשר דבזה יש לסמוך על הרי"ף שמתיר לכתחל' ביכול לעמוד עד פרסה וכ"מ סי' פ': ב׳ באמצע. ז"ל הרשב"א כיון שלא הי' צריך לנקביו כלל כשהתחיל להתפלל וממשמש נקביו קודם לכן ובאמצע נתעורר לו לא יפסיק ואפי' מים שותתין כו' כדאי' בגמ' ולא אמרו שצריך להרחיק כ"ש כשיכול לעמוד עצמו עד שיסיים וה"ה כשצריך לגדולים כל שיכול לעמוד עד שיסיים אינו פוסק ואם אירע לו מקרה באמצע מרוב דחקו ונתעטש ממתין וכו' עכ"ל סי' קל"א וכת' בד"מ וצ"ע בת"ה שכתבתי בסי' ק"ג דמשמע דאסור להעמיד עצמו בין לגדולים בין לקטנים וצריך להפסיק ואפשר דכאן מיירי דאינו מתאו' כ"כ שיהא בו משום בל תשקצו אלא שמתאו' שאינו יכול להעמיד עצמו עד פרס' עכ"ל ד"מ וצ"ע דהרי ברשב"א כתוב דדי כשיכול לעמוד על עצמו עד שיסיים ואין לך זמן קצר מזה, ועוד כ' דמרוב דחקו נתעטש וצ"ע, ונ"ל דיש לסמוך על הרשב"א ובצבור אף ת"ה מודה דשרי כמ"ש סי' ק"ג דגדול כבוד הבריות דדוחה לאו דלא תסור, ואף ביחיד יש לסמוך ארשב"א דשרי דכ' הסמ"ג דאסור להפסיק בתפלתו אם לא מפני חשש סכנת נפשות ק"ו מפני איסור דרבנן דהם אמרו והם אמרו ואפשר דאף הת"ה לא אסר אלא בעיטוש דשרי ליה רבנן וכמ"ש סי' ק"ג דאפשר להרחיק ד"א דזה לא מקרי הפסק בתפלה וכמ"ש סימן ק"ד אבל בעשיית צרכיו מודה להרשב"א: ג׳ ינקה ידיו. ל"ש אם הם מלוכלכות ל"ש שהסיח דעתו (טור) וצ"ע מה שייך נקיון בצרור בידים של היסח הדעת וצ"ל דדילמ' מודבק בו מעט זיעה או צואה ויתקנח עסי' ד': ד׳ צריכים נטיל'. ושאר ברכות פשיט' מהיסח הדעת לא פסל וכמ"ש סי' קע"ג ועב"י: ה׳ או עוסק בתורה. לכ"ע די בנקיון בעלמ' אף על פי שיש לו מים (כ"מ ברשב"א סי' קנ"ג) ועמ"ש ססי' ד' וסימן קנ"ח ס"ה: ו׳ ולא ישתין. אבל מותר להשתין במקום שהתפלל ומ"מ מדות חסידות שלא להשתין בתוך ד"א של תפלה (מגילה דף כ"ז): ז׳ לרצונו. פי' מי שרוקק מחמת טיול (הרא"ש):

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים צ״ב

א׳ צריך לרחוץ כו'. תימה דהא פסק הרי"ף וכמ"ש בב"י דיש חילוק בין לפניו ובין לאחריו לענין מים ולדידיה צריך להמתין על המים אפילו אם יעבור זמן התפלה וכמ"ש ב"י בשם רע"מ ומ"ש בגמ' דמהני כל מידי דמנקי היינו לק"ש דוקא אבל לא לתפלם ואמאי סיים כאן דאם מתיירא שיעבור כו' ינקה כו' וזה דעת התוספות והטור וכ"ת דנקיט חומרא דתרווייהו זה אינו דאדרב' לרי"ף יש חומרא דאסור להתפלל עד שיהיו לו מים: ב׳ מקומות המכוסין. בב"י הביא בשם כל בו דהיינו ביד עד הפרק העליון הנקרא קובד"ו ובצוארו עד החזה: ג׳ ולכן אסור ליגע כו'. הגה זאת מקומה אחר סעיף ז': ד׳ טוב ליתן צדקה כו'. דכתיב אני בצדק אחזה פניך:

ספר מחצית השקל על אורח חיים צ״ב

צ״ב:תשנ״ח א׳ (ס"ק א) וצריך כו' כ"מ בגמ' דף כ"ג דת"ר היה עומד בתפלה ומים שותתים על בדכיו יפסיק עד שיוכלו המים ואמרי' כשחוזר לאיזה מקום צריך לחזור. ר"ה ור"ח חד אמר למקום שפסק וח"א חוזר לראש התפלה ומסקי' בשהה כדי לגמור כולה דכ"ע חוזר לראש ולא פליגי אלא בלא שהה דמר סבר גברא דחוי הוא (פירש"י כשהתחיל להתפלל והיה צריך לנקביו דחוי הוא מלהתפלל הלכך מה שהתפלל אינה תפלה ויחזור לראש עכ"ל) ומר סבר גברא חזיא ותפלתו תפלה (ופירש"י אע"פ שאינו יכול להמתין (מלהשתין) עד שיסיים תפלתו תפלה ראוי' היא מה שהתפלל קודם שתיתה עכ"ל) וקי"ל כמ"ד חוזר למקום שפסק לעיל בסי' ע"ח הרי דאפי' הרגיש קודם תפלה שמצטרך לשתיתת מ"ר ומה"ט ס"ל לאידך חוזר לראש אפ"ה קי"ל דאינו חוזר אלא למקום שפסק ומה שהתפלל תחלה עלה לו. על הרי"ף דגרס הכי בש"ס עיין בב"י: ב׳ וכ"מ סי' פ' כצ"ל. והוא שכ' שם מי שברי לו שאינו יכול להעמיד עצמו מלהפיח עד שיגמר ק"ש ותפלה מוטב שיעבור זמן ק"ש ותפלה ולא יתפלל כו' ואם יראה לו שיכול לעמוד על עצמו בשעת ק"ש יניח כו' עכ"ל הרי דביכול לעמוד עצמו עד שיקרא ק"ש די בזה ומותר לקרות ק"ש עם תפילין וה"ה הכא אם יכול לעמוד עצמו שיעור פרסה דהוא שיעור שיכול לגמור התפלה וכמו שכתב הב"ח דשיעור פרסה הוא קרוב לשיעור שעה ושיעור תפלה אמרינן בברכות דהוא שיעור שעה וכיון שאם ימתין יעבור זמן תפלה מותר להתפלל כהאי גונא ומדמה מ"א גדולים לקטנים לדין הפחה ובפרט בהיות תפילין בראשו: צ״ב:תשנ״ט א׳ (ס"ק ב) באמצע כו' ז"ל הרשב"א כו' כיון שדינו וחלוקו של רמ"א נובע ממה שרצה להשוות דעת הרשב"א עם ת"ה לכן העתיק מ"א דבריו וסתר דברי רמ"א דע"כ פליגי: ב׳ להפסיק. כדלעיל ר"ס ע"ח: ג׳ ונ"ל דיש לסמוך על רשב"א. ר"ל כיון דהשתא לפ"ד מ"א רשב"א ות"ה חולקים ולרשב"א אפי' איכא בל תשקצו לא יפסיק ולת"ה מפסיק ולזה כ' דיש לסמוך על רשב"א ולא יפסיק. ואפשר דאף ת"ה לא אסר אלא בעיטוש דשרי כו' ר"ל ולא הוי הפסק גמור אבל עשיית צרכיו דהוי הפסק גמור מודה לרשב"א דלא יפסיק וא"כ אפשר ה"ה איפכא לענין עיטוש הרשב"א מודה לת"ה אבל בסי' ק"ג לא כ' מ"א כן וע"ש מ"ש בע"ה כך הם הוצעת דברי מ"א אבל לכאור' בדברי ת"ה מבואר להיפוך (וכן מצאתי בס' א"ר שכ' וז"ל דמ"ש שגם ת"ה ס"ל הכי לא משמע כן בת"ה סי' נ"ז עכ"ל) שכתב על מה שאין נוהגים אפי' המדקדקים כשמבקש להתעטש תוך תפלתו להרחיק ד"א ולומר הרבון המבואר לקמן סי' ק"ג וכ' שא' מהגדולים אמר כשמתאו' להתעטש תוך תפלתו מעמיד על עצמו שלא להתעטש והוקש' לבעל ת"ה האמרי' המשה' נקביו עובר משום בל תשקצו. וניחא לי מדכ' הרמב"ם ביקש להוצי' רוח מלמט' כו' ואינו יכול להעמיד את עצמו מהלך ד"א כו' הא קמן בהדיא שאם יכול לעמוד עצמו שפיר עביד ואפשר הטעם דלא חיישי' לבל תשקצו אלא כשמשה' לגדולים או לקטנים אבל להפח' בעלמא לא גזרו ואסרו אבל מ"מ מי שאינו יכול להעמיד עצמו לא ידענא שפיר צד היתר שלא ירחיק ד"א אלא מטעם דהו' מתבז' ומתבייש בדבר מן הציבור שירגישו כו' ולפ"ז הא דחייבו חכמים להדחיק ד"א ולומר הרבון איירי דוקא במתפלל ביחיד כו' וקצת נמי יש להוכיח דמשום זילותא ובזוי כה"ג לא חיישי' לאיסור דרבנן מדמצינו לכמה אמוראים שהשהו נקביהם כשהיו יושבים לפני רבם דאיכא זילותא לילך לעשות צרכם בהיותם לפני רבם לא חשו לאיסור בל תשקצו וה"ה נדון דידן ומכל מקום קשה הדבר מאוד לבדות חלוקות מן הדעת שאינם רמוזים בתלמוד ופסקי גאונים מהך מלתא עכת"ד והעתקתי רוב דברי ת"ה. גם בב"י לקמן סי' ק"ג העתיקו בקצר' מבואר מתחלת דברי ת"ה אחר שהביא ראיה מהרמב"ם להתיר להעמיד עצמו מלהפיח כ' הטעם אפשר דליכא בל תשקצו אלא כשמשה' לגדולים או לקטנים אבל להפח' בעלמא לא הרי כ' דבעיטוש ליכא משום בל תשקצו כ"א בגדולים או קטנים ואיך כ' מ"א להיפוך דבגדולים וקטנים מודה ת"ה דלא יפסיק וישהה עצמו ולא אסר כ"א לעמוד על עצמו מלהפיח אולם לענ"ד המ"א הבין מדברי ת"ה אע"ג דלהשהות גדולים או קטנים ודאי איכא איסור בל תשקצו אפ"ה מודה ת"ה לרשב"א דמותר להשהות לגדולים וקטנים כשעומד בתפלה דאי יפסיק לעשות צרכיו איכא הפסק' גדול' ואיסור הפסק' בתפל' חמיר מאיסור שהיה כדכ' מ"א מדברי סמ"ג אם כן מוטב שידח' איסור שהי' מלדחות איסור הפסק' אבל לשהות עצמו מלהפיח לפי מאי דהוי ס"ל לת"ה דגם בעיטוש יש משום בל תשקצו אדרבא יש להחמיר בעיטוש ואסור לעמוד עצמו מלהפיח אף כשעומד בתפלה כיון שאין כנגדו איסור אחר דאי מפיח בתפלה ליכא הפסק' כ"ה דהילוך ד"א ליכא הפסק' כ"ה וא"כ למה נתיר לו לעמוד מלהפיח ולעבור על בל תשקצו עד שהוצרך להביא ראי' מלשון הרמב"ם דבמשהה מלהפיח ליכא בל תשקצו כלל לכן רשאי להעמיד עצמו מלהפיח בתפלה אף דלא הוי הפסק'. ומ"ש מ"א דאף הת"ה לא אסר אלא בעיטוש כו' אע"ג דאינו אלא ה"א וקס"ד אבל למסקנא גם בעיטוש מתיר וכדאייתי ראי' מהרמב"ם צ"ל לפי מה דמסיי' ת"ה וקצת נמי יש להוכיח דמשום זילותא כו' וסיים ומ"מ קשה הדבר לבדות כו' ודאי כיון שכ' ת"ה דהמנהג שאין מרחיקים בזה לא פקפק ת"ה לאסור אע"ג דליכא ראיה גמור' דאין אחר המנהג כלום והנח להם לישראל כו' וכדאיתא בירושלמי אם הלכ' רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר אלא מה שאמר אותו גדול שמעמיד על עצמו מלהפיח בזה לא מצא מנהג והביא ראי' מדברי הרמב"ם ולא הספיק לת"ה ראי' זו מהרמב"ם ולכן כ' וקצת נמי יש להוכיח כו' דמותר להשהות לגדולים וקטנים במקום כבוד הבריות כ"ש שמותר להשהות מלהפיח והיינו ראי' לדברי אותו גדול שהי' משהה עצמו. וע"ז סיים ומ"מ קשה הדבר כו' דהיינו להתיר להשהות מלהפיח וכן נרא' שהבין רמ"א שהביא לקמן סי' ק"ג שבצבור אינו צריך להרחיק ד"א. וא"א דגם בזה פקפק ת"ה לא ה"ל לרמ"א לכתוב היתר ברור בזה א"ו דהפקפוק לא היה כ"א ע"ד הגדול הנ"ל להתיר להעמיד מלהפיח וכן נרא' מדברי מ"א לקמן סי' ק"ג ולפ"ז א"ש מ"ש מ"א פה דאף ת"ה לא אסר אלא בעיטוש כו' דגם במסקנת ת"ה מפוקפק הדבר ביד ת"ה להתיר להשהות מלהפיח ועיין לקמן סימן ק"ג: צ״ב:תש״ס א׳ (ס"ק ג) ינקה כו' מה שייך נקיון בצרור בידים של היסח כו' דדוקא מים הם מטהרים אבל נקיון אינו מועיל לטהר כ"א להעביר הלכלוך ובהיסח הדעת ס"ד דטע' הנקיון משום טהר': ב׳ וצ"ל דלמא מודבק כו' ר"ל דגם בהיסח הדעת אין הטעם משום טהרה אלא דחיישינן על ידי היסח נתלכלך מעט וא"כ שפיר מועיל הנקיון: צ״ב:תשס״ב א׳ (ס"ק ה) או עוסק כו' מקומות המכוסים שכ' בש"ע ע' בט"ז מ"ש בשם הכל בו וכ"כ מ"א לעיל בסי' ד' ס"ק כ"ג ועי' מה שאכתוב שם בע"ה:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי - ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד -

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם - דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן