סימן צא - שיאזר מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן צא - שיאזר מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן צא - שיאזר מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה

א הָיְתָה טַלִּית חֲגוּרָה עַל מָתְנָיו לְכַסוֹתוֹ מִמָּתְנָיו וּלְמַטָּה, אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיְּכַסֶה לִבּוֹ, וְאִם לֹא כִּסָה אֶת לִבּוֹ אוֹ שֶׁנֶּאֱנַס וְאֵין לוֹ בַּמֶּה, יִּתְכַּסֶה. הוֹאִיל וְכִסָה עֶרְוָתוֹ לְהִתְפַּלֵּל, יָצָא. ב צָרִיךְ א לֶאֱזֹר אֵזוֹר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ אַבְנֵט שֶׁאֵין לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה, מִשּׁוּם הִכּוֹן. אֲבָל שְׁאָר בְּרָכוֹת מֻתָּר לְבָרֵךְ בְּלֹא חֲגוֹרָה, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ ב מִכְנָסַיִם: { הַגָּה: וְאֵין לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה } (רַ''ן פֶּרֶק קַמָּא דְּשַׁבָּת וְהָרֹא''שׁ פֶּרֶק הָרוֹאֶה וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ה' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה). ג יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לְהוֹצִיא הַזְכָּרָה מִפִּיו ג בְּרֹאשׁ מְגֻלֶּה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לִמְחוֹת שֶׁלֹּא לִכָּנֵס בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ. ד כּוֹבָעִים (קפילז בְּלַעַז) הַקְּלוּעִים מִקַּשׁ חֲשִׁיבָא ד כִּסוּי, אֲבָל הַנָּחַת יָד עַל הָרֹאשׁ לָא חֲשִׁיבָא כִּסוּי, וְאִם אַחֵר מַנִּיחַ יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה, מַשְׁמָע דַּחֲשִׁיבָא כִּסוּי. ה לֹא יַעֲמֹד ה בַּאֲפוּנְדָתוֹ (טאסקא בְּלַעַז), וְלֹא בְּרֹאשׁ מְגֻלֶּה, וְלֹא בְּרַגְלַיִם מְגֻלִּים, אִם דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַגְּדוֹלִים, אֶלָּא בְּבָתֵּי רַגְלַיִם. ו דֶּרֶךְ הַחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ, אֶלָּא כְּשֶׁהֵם עֲטוּפִים: { הַגָּה: וּבְעֵת הַזַּעַם יֵשׁ לְחַבֵּק הַיָּדַיִם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, כְּעַבְדָּא קָמֵי מָארֵיהּ. וּבְעֵת שָׁלוֹם יֵשׁ לְהִתְקַשֵּׁט בִּבְגָדִים נָאִים לְהִתְפַּלֵּל } (טוּר):

באר היטב - סימן צא - שיאזר מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה

ב א לאזור. דוקא מי שרגיל לחגור כל היום בחגורה אבל מי שהולך כל היום בלא חגורה גם בשעת תפלה אין צריך לחגור. ב''י רי''ו: ב מכנסים. וה''ה אם בגדיו מונחים ממש על בטנו ומפסיקים בין לבו לערוה. עי' ר''ס ע''ד מ''א: ג ג הראש. ומ''ש בסי' ב' שלא ילך ד' אמות בגילוי הראש היינו מדת חסידות. ב''י רי''ו. וע''ל סי' ב' וס''ק ד' וס''ק ו' מש''ש: ד ד כיסוי. הטעם דהראש והיד חד גוף אינון דאין הגוף יכול לכסות את עצמו. וכתב הב''ח מיהו נוהגים להמשיך הבית יד של הבגד על היד ומכסה בו ראשו ושפיר הוי כיסוי ע''ש: ה ה באפונדתו כו'. ומהרמ''מ סי' ל''ח תיקן שלא ליכנס במנעלים בבה''כ ע''ש. אין להתפלל בבתי שוקיים של פשתן דגנאי הוא לעמוד לפני גדולים בבתי שוקיים של פשתן ומכ''ש כשלובשין סנדל והעקב מגולה. גם אין ללבוש בתי ידים שקורין הענטשיך כדרך עוברי דרכים וקורא אני עליהם אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני. ב''ח. מיהו אם הבגד ארוך שחופה את הרגלים או בארצות חמין מאוד שעומדים שם ג''כ בפני גדולים יחף אין לחוש אפילו בגדיו קצרים. שכנה''ג ע''ש:

מגן אברהם צ״א - סימן צא - שיאזר מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה

א׳ צריך לאזור. ומי שהולך כל היום בלא חגורה א"צ לאזור בשעת התפלה [ב"י רי"ו]: ב׳ מכנסים. וה"ה אם בגדיו מונחים ממש על בטנו ומפסיק בין לבו לערוה ער"ס ע"ד: ג׳ בגלוי הראש. ומ"ש בסי' ב' שלא ילך ד"א בגלוי הראש היינו מדת חסידות [ב"י רי"ו]: ד׳ הנחת יד. רש"ל מתיר ונ"ל דאין לסמוך עליו: ה׳ לא יעמוד כו'. ומהרמ"מ סי' ל"ח תיקן שלא ליכנס במנעלים בב"ה ע"ש: אין להתפלל בלי בתי שוקים של צמר דגנאי הוא לעמוד לפני הגדולים בבתי שוקים של פשתן ומכ"ש כשלובשי' סנדל שהעקב מגול' וגם אין ללבוש בתי ידים כדרך עוברי דרכים [ב"ח]:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים צ״א

א׳ כתוב בזוהר ואתחנן מאן דקאים בצלותיה בעי לכסוי רישיה ועינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא ע"ש. מאן דפקח עינוי בשעת צלותיה מקדים עליה מלאך המות כו':

ספר מחצית השקל על אורח חיים צ״א

צ״א:תשנ״ד א׳ (ס"ק ב) מכנסיים כו' ער"ס ע"ד משמע ג"כ הכי שכתב היה ישן ערום בטליתו צריך לחוץ בטליתו על לבו ואז יקרא כו' משמע דבחציצת טלית הדבוק לגופו סגי שלא יהיה לבו רואה את הערו': צ״א:תשנ״ה א׳ (ס"ק ג) בגילוי כו' מדת חסידות. ומ"ש מ"א סי' ב' סק"ו בשם הב"ח דממדת חסידות אפי' פחות מד"א עמ"ש שם ופי' אחרון שם עיקר: צ״א:תשנ״ו א׳ (ס"ק ד) הנחת יד ורש"ל בתשוב' סי' ע"ב מתיר וכ' דאע"ג דהנחת יד על הלב שלא יהיה לבו רואה את הערוה לא מהני כדאי' בסי' ע"ד היינו משום דכן דרך האדם להניח ידו על לבו ואינו נראה בזה כיסוי אבל להניח ידו על ראשו אין זה דרך האדם לכן נראה שפיר כיסוי: ב׳ ונ"ל דאין לסמוך עליו והט"ז לעיל סי' ח' הכריע דלענין גילוי הראש כל היום שאינו לפ"ד הרש"ל כ"א מדת חסידות וכן לפ"ד הט"ז שם משום ובחוקותיהם לא תלכו מהני כיסוי היד אפי' איסור' דובחקותיהם לא תלכו ל"ש דהא חזינן דמשנ' מחקות הגוים ומניח ידו על ראשו אבל בשעה תפלת והזכרת השם ל"מ: צ״א:תשנ״ז א׳ (ס"ק ה) לא כו' מנעלים בב"ה. היינו מה שקורין שטיוולי"ן ואפשר בזמן הזה שגם לפני השררה עומדים כך עם שטיוולי"ן ברגליהם אפשר דשרי. סנדל שהעקב מגולה. דהיינו מה שקורין פאנטאפלין שעי"ז העקב מגולה ונראה בתי שוקים של פשתן:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי - ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד -

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם - דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן