סימן: פ''ז - שאלה: האם מותר לאשה לקרא תהלים בלילה ?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בריח התיכון - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: פ''ז - שאלה: האם מותר לאשה לקרא תהלים בלילה ?
תוכן עניינים

--------

איתא במדרש תנחומא (פ' תשא סימן כח וסימן לו) ובילקוט שמעוני תורה (פרשת כי-תשא רמז) אותן ארבעים יום וארבעים לילה שהי' משה במרום אימתי יודע שהוא יום ואימתי לילה כשהי' מלמדו תורה בכתב הי' יודע שהוא יום, מלמדו בע''פ משנה ותלמוד יודע שהוא לילה. וכיו''ב בזוהר חדש (פרשת תרומה דף ע.) שהוצרך משה ארבעים יום לתורה שבע''פ ללמדה בגין דההוא דרגא ארבעין אקרי ולכך אמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה דאתחברו תורה שבכתב ותורה שבע''פ ולכך הוצרך להזכיר ולפרט ארבעים יום וארבעים לילה דהא בארבעים יום הוה סגי. ועיין עוד בזה במגן אבות לרשב''ץ על אבות (פרק ה משנה כה).

ועפ''ז הנהיגו הקדמוני' שלא ללמוד מקרא בלילה, דמבואר במדרש זה דלילה הוא רק זמן תושבע''פ דווקא. ותורה שבכתב לאו דווקא חמישה חומשי תורה אלא כל כ''ד ספרים (כל התנ''ך) מדאיתא במדרש תהלים (בובר) (מזמור יט) בשעה שהיה הקב''ה מלמדו מקרא, היה יודע שהוא יום, וכשהיה מלמדו משנה, היה יודע שהוא לילה. ומנין שהקב''ה עוסק במקרא ביום, ובמשנה בלילה, שנאמר דודי צח ואדום, כשהוא עוסק במקרא ביום, פניו צחות כשלג, ואין דודי אלא ארבעה ועשרים ספרים, שכן דודי בגימטריא ארבעה ועשרים, וכשהוא עוסק במשנה בלילות, פניו מאדימות וכו'. ובשו''ת מהרש''ם (חלק א סימן קנח) ציין גם לפרקי דר''א (פמ''ו) וברא''ש (סוף פרק ד' דר''ה) מבואר דמרע''ה למד מקרא ביום ומשנה בלילה ע''ש וכ''ה בתנחומא פרשת תשא. ומזה נראה כמ''ש האר''י ז''ל והובא בבאר היטב (או''ח סימן רל''ח) דאין לקרוא מקרא בלילה וגם הגאון רבינו זלמן (באו''ח סימן א אות ב) כתב שיעסוק בתורה שבע''פ עד אור היום משמע בדווקא ע''ש.

וראיתי שנשאל בזה החיד''א בשו''ת יוסף אומץ (סימן נד) שאלו רבים מיראי ה' המישרים ארחותם על פי מנהגי הרב הקדוש רבינו האר''י ז''ל כי תאוה נפשם ללמוד מזמורי תהלים באשמורת אם יכולים לקרותם בעוד לילה או לפי דברי רבינו האר''י ז''ל כי הוא אמר דאין לקרא מקרא בלילה חוץ מליל הששי, גם תהלים באשמורת אין לקרות. והשיב הנה בעה''ק ירושלם ועה''ק חברון ת''ו אשר ישבתי בהם ראיתי שאין קורין מקרא בלילה. ועם כל זה מנהג קדום כי בכל לילה באשמורת קורין בבתי כנסיות ה' ספרי תהלים בכל לילה. ושמעתי ממקובל מופלא בדורנו ז''ל דאמר מר כי אין לימוד התהלים בכלל אזהרת רבינו האר''י ז''ל ויכול לקרות תהלים באשמורת עכ''ד. ואני בעניי מצאתי סמך לזה בב''ר פ' ס''ח דאמרו שם דיעקב אבינו ע''ה היה קורא תהלים בלילה. ומעיקרא דוד הע''ה רוב תהלותיו יסדן ואמרן לראש אשמורות. הגם שיש לחלק. ועתה אמת אגיד כי לקורא תהלים באשמורת ושואלני, אני אומר שיש לו סמך. אמנם אני בעצמי ירא אנכי ואין אני קורא תהלים בלילה. וכתב עוד שם שבליל שבת קדש שרי כי אפילו בליל הששי כתוב בשער המצות שם שהוא מכין לשבת ומתעוררים הרחמים בו ויכול לקרוא מקרא בלילה ע''ש והדברים ק''ו בליל שבת קדש. וגם בשו''ת דברי יציב (חלק יו''ד סימן קלו) ראה בסידור ר' שבתי [בכונת הלימוד לליל ששי], וכן נתקן בחק לישראל, שבליל ששי מותר ללמוד ע''ש.

ושוב כתב בזה בשו''ת חיים שאל (ח''ב ס' כ''ה דף כ''ט.) ששמע מהמקובל המופלא ח''ק כמהר''ר שלום שערבי זלה''ה, שהיה מפקפק על מה שנהגו לקרות בבתי כנסיות סמוך ליום תהלים, ונתפשט מנהג זה בכל ארץ ישראל שיש חבורות לזה, והיה אומר שאולי אין התהלים בכלל אזהרת הרב, ואין ולאו ורפיה בידיה, והמקובלים נמנעים לקרות תהלים בחול כל שלא האיר היום עכ''ל. והובא בשו''ת רב פעלים (חלק ב - או''ח סימן ב) וכתב שם שידוע כי המקובל מופלא בדורינו שזכר בספר יוסף אומץ קאי על רבינו הרש''ש ז''ל. הנה כי כן אנחנו נזהרין בזה שלא ללמוד תהלים קודם עלות השחר, מיהו אם אנחנו רואין אנשים אומרים תהלים באשמורת אין אנחנו מוחין בידם לבטלם. וגם מה שעושין בשביל היולדת שיושבת בסכנה לעת ההיא שמנהג לעמוד אחד סמוך לה ויאמר כמה פעמים מזמור יענך ד' ביום צרה יש לחוש ואע''ג דקורין זה בתיקון חצות אחר חצות לילה, ענין זה של היולדת שאני. ע''ש. וכתב את הטעם (בחלק א - סוד ישרים סימן ט) בשאר לילי השבוע אין ראוי לקרא מקרא, לפי שהמקרא הוא בעשיה, והלילה עצמה הוא בחי' עשיה, והכל הוא דינין, ואין ראוי לעורר הדינין. וכתב הגאון חיד''א ז''ל, בספר יוסף אומץ (סי' נ''ד) ביאור דברים אלו בשם מהר''ם פאפירש ז''ל, דבחינת המקרא עליונה מאד, ומתפשט עד העשיה, ועל ידי לימוד המקרא מברר מן העשיה, ולכן אין לקרא מקרא בלילה, לפי שמברר מן העשיה, והלילה בחינת עשיה, ואין ראוי לעורר הדינין עכ''ל וכ''כ כף החיים בסמוך. וכן משמע מהמדרש תהלים הנ''ל דכל כד' ספרים בכלל אחד וספר תהלים הינו בכלל זה עיין שם.

וכן איתא בזכור לאברהם [ח''ג או''ח ס''ק ס''ז] מהמקובלים שלא לומר תהלים בלילה כיון שאין לקרות מקרא בלילה עיי''ש. ובאור החיים פרשת האזינו בפסוק יערוף כמטר [דברים ל''ב ב'] הביא זה מאנשי אמת, ושכן אמרו בברייתא שמשה באותן מ' יום שהיה אצל ה' היה מכיר בין היום והלילה דכשהיה מלמדו משנה היה יודע שהוא לילה עיי''ש. והובא בשו''ת דברי יציב (חלק יו''ד סימן קלו). אלא שכתב בסוף דבריו מצאתי להגה''ק באשל אברהם (אור''ח סימן רל''ח) די''ל שאין שם קפידא על אמירת מזמורי תהלים בלילה כשאומרים בעשרה לכו''ע וכו' חשוב כנגעים ואהלות. וכן משמע מקיצור שולחן ערוך (סימן קנא סעיף ו) שלא חש לזה שכתב קודם שהולך לישן יעסוק בתורה או יאמר ד' מזמורי תהלים הראשונים ע''ש. וכ''כ בספר ברית כהונה (יו''ד מע' פ''א אות י) שבאזכרות מתקבצים עשרה ולומדים את כל הסדר בספר בית מנוחה בשלמות המיוחס למרן החיד''א (ראה הערה מס' 31 מראש הישיבה הגאון הרב מאיר מאזוז שליט''א) מדכתב בשלמות משמע כולל סדר מזמורי תהלים וכן ראיתי שכתב להדיא בחלק ב (מע' פ''ה אות יב) שנהגו לקרות תהלים בלילה בניגוד לדברי החיד''א איברא שציין שם שיש מקומות שאין קוראים בלילה ושו''ר בשו''ת ציץ אליעזר (חלק ח סימן ב) שהתיר בשופי אמירת תהלים בלילה בדרך תפלה ותחנונים למרי נפש בעת צרתם ולחלות ולחנן לפני יוצר כל להוציא ממסגר נפשם או נפש קרוביהם האסורים באסירי עני וברזל, כאשר ידוע ומפורסם בכל הספרים הקדושים כי מקרא התהלים בכוונה ובהכנעה כחו אתו לדחות כל מיני פורעניות ופגעים רעים וכל מחלה וכל תקלה ממנו ומעל אנשי ביתו ומשפחתו, ולפתוח שערי ברזל נעולים ולקרוא לאסירים דרור.

וכן נראה להוכיח מדאיתא בשבועות (דף טו:) רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגאני. ופרש''י שם כשהוא הולך לישן בלילה. נמצא שהיה קורא פסוקי תהלים בלילה ע''ש. וכ''כ הרמב''ם בהלכות עבודת כוכבים (פרק יא הלכה יב) וז''ל הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים הרי זה מותר. ורבינו ירוחם בתולדות אדם (נתיב ג חלק ב דף כג טור ג) שבירושלמי רבי פלוני הוה קרי וחזר וקרי ע''ש מזה שהיה חוזר וקרי משמע שאין איסור כלל בקריאת תהלים . וגם הרמ''א (בשו''ע או''ח סימן רלט סעיף א) כתב חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו (הגהות מיימוני פ''ז) ע''ש. וכן ראיתי בספר לקט יושר (חלק א או''ח עמוד קג ענין ב) לרבי יוסף בן משה שחי בשנת ה''א ר''נ, שלמד אצל מהר''י וויל, ואצל ר' יהודה מינץ, ואצל המהרי''ק, ואצל ר' ישראל איסרלין. שמדבריו נראה להדיא שמותר לומר תהלים גם לא בדרך תפלה ותחנונים וז''ל שנהג הגאון שבכל לילה לבד ליל שבתות, אפילו בליל יו''ט ור''ה למד מעט אחר סעודתו. ואח''כ אמר חוקו תהלים, כי לעולם בשבת בשחרית קודם הסעודה היה מסיים תהלים. משמע להדיא שהיה קורא תהלים בלילה בימות החול.

ועוד נראה להוכיח שאין איסור לימוד תהלים בכלל אזהרת רבינו האר''י ז''ל משו''ת הרמ''ז לרבי משה בן מרדכי זכות שלמד את תורתו של האר''י והיה מבעלי הקבלה המפורסמים שבדורו ומסוף דבריו (בסימן ל) נראה שיכול לומר מזמורים אף לפני חצות הלילה ע''ש. וכן ראיתי בספר מנהגי ישורון (סימן רז) לומר למנצח מזמור לדוד יענך ה' וגו' לאשה החולה בקישוי לידה ולכל חולי הגוף וציין לספ' הפרדס ותולעת יעקב וכתבי האר''י ז''ל ע''ש שאין הפרש בין יום או לילה. ועוד שהטור ומרן (באו''ח סימן רלח סעיף ב) כתבו שאם לא השלים את חוק לימודיו ביום ישלימו בלילה מיד ולא חילקו בין תורה שבכתב לתורה שבע''פ. והפרי מגדים באשל אברהם כתב שם שאם לא משלים בלילה מעוות לא יוכל לתקון כי ביום של אחריו מחויב בפ''ע וכיו''ב כתב באשל אברהם בוטשאטש וכף החיים שם (אות ז) משנ''ב שם (ס''ק ד).

ועוד שלא מוכח בכוונת המדרש הנ''ל שאסור ללמוד מקרא בלילה אלא אפשר לפרש שזמן המקרא ביום, משום שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה, וצריך לקרותם מתוך הספר, ולילה אינו בראיה ומשום הכי זמן מקרא הוא רק ביום, שהכל יכולים לקרות מתוך הספר, משא''כ בלילה. ועיין בשו''ת קול מבשר (חלק ב סימן כח) ועוד שציינו לבמדרש רבה הנ''ל בפסוק ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה בפסקא ה' אי' רשב''ל הי' אומר לתלמידיו בואו ולמדו דשחרין ודקרין בלילה (ופי' הידי משה שרמז ללמוד שחרית וערבית כמ''ש והגית בה יומם ולילה לז''א דשחרין הוא שחרית והוא תורה שבכתב ודקרין בלילה פירוש מה שקורין בלילה דהיינו תורה שבעל פה דאפשר ללמוד אף בחושך לילה עכ''ל). ונראה דזה באמת הטעם דזמן תורה שבכתב הוא ביום ותושבע''פ בלילה משום דתורה שבכתב צריך להסתכל בכתב לאור היום ובחשכת לילה הוא למוד על פה.

ושו''ר בשו''ת טוב עין (סימן יח ד''ה ג') לגאון החיד''א שלכאורה משמע מדבריו דשפיר לקרא מזמורי תהלים שציין לרב הלבוש שכתב דיאמר מזמורי תהלים קודם תפלה, ויש מי שחלק עליו. והרב אליה רבה יצא לישע בדבריו המצודקים ויתיצבו כמו לבוש. ומצאתי לחד מרבוואתא קמאי רבינו אפרים ז''ל בפרישתו על התורה כ''י שכתב כמו הרב הלבוש דיאמר מזמורי תהלים בהשכמה קודם תפלה כשהוא לבוש טלית ואסמכיה אקרא עכ''ל וכ''כ כף החיים (שם אות לז). מדלא חילק בדבריו מתי עמד לפני חצות או לפני עמוד השחר בעוד לילה או לאחריו ואולי כוונתו בדווקא אחר חצות שזהו הדרך לקום לתיקון חצות וללימוד התורה ודייק שכתב לקרא מזמורי תהלים לפני התפילה דהיינו סמוך לתפילה. כפי שכתב בדבריו בשו''ת יוסף אומץ (סימן נד) שבעה''ק ירושלם ועה''ק חברון ת''ו אשר ישבתי בהם ראיתי שאין קורין מקרא בלילה. ועם כל זה מנהג קדום כי בכל לילה באשמורת קורין בבתי כנסיות ה' ספרי תהלים בכל לילה.

איברא שראיתי לגאון הרב עובדיה יוסף שליט''א בשו''ת יביע אומר (חלק ו - או''ח סימן ל) שכתב להתיר לקרות תהלים רק אחר חצות לילה בכל לילות החול, וכ''ש לצורך חולה ומקשה לילד, ובליל שבת ויו''ט יש להתיר לקרות תהלים כל הלילה. ומותר ללמוד תנ''ך עם פירוש רש''י בלילה בין ביחיד בין בצבור. ובספר כף החיים (או''ח סי' רל''ז אות ט') אחרי הביאו דברי הבן איש חי הנ''ל מעיד וכותב דבענין אמירת תהלים המנהג לומר אחר חצות ואפילו בלילי חול, והטעם דשירות והודאות וכתוב חצות לילה אקום להודות לך והובא גם בשו''ת ציץ אליעזר (חלק ח סימן ב) ע''ש. איברא שהמעיין בדברי כף החיים שם יראה שכתב בלשון אין ראוי ולא בלשון אסור או בלשון אין לקרא ע''ש.

ובחשש טירוף הדעת וכד' נראה דוודאי דשרי לכו''ע להתפלל ולקרא מזמורי תהלים אף בלילה עבור חולה שאין איסור זה אף לא מדברי סופרים שבשו''ת עיין באגרות משה (חלק או''ח א סימן קה) שהתיר בחשש טירוף הדעת אף לעבור על דברי סופרים ולהתפלל בשבת עבור חולה כשביקש חולה שיתפללו בעדו בחג הפסח והיה מסוכן אבל לא היה סכנת היום ואמרו מזמורי תהלים והתפלה עבורו, ושאלוני ואמרתי שיפה עשו דכיון שבעצמו ביקש שיתפללו ויאמרו תהלים והוא מסוכן יש לחוש לטריפת דעתו אם לא יעשו כדבריו, וכדמצינו שהתירו איסור דרבנן וכו' ע''ש.

ואף שע''פ הסוד אין ללמוד מקרא בלילה עדיין יש חיוב לימוד תורה יומם ולילה לכל אדם אף לעם הארץ. ועיין בזה בשו''ת מהרי''ף (סימן עז) שהיה מגדולי חכמי מצרים. שציין להר''ן שחייב כל אדם ללמוד תורה יומם ולילה כפי כחו כן כתבו הרמב''ם בפ''א מהלכות תלמוד תורה [ה''ח] ורבינו בעל הטורים (יו''ד סימן רמ''ו), וכן העלה מרן (בסימן הנזכר סעיף א') וז''ל כל איש מישראל חייב בת''ת בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין זקן גדול אפילו עני המחזר על הפתחים אפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע זמן לת''ת שנאמר והגית בו יומם ולילה. וכתב (בסעיף ג) ז''ל עד אימתי חייב כל איש מישראל ללמוד עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך עכ''ל. ובנוסף החיוב הוא גם בקביעת זמן קבוע כדברי מרן בשו''ע (או''ח סימן קנה סעיף א) וז''ל אחר שיצא מבהכ''נ, ילך לבה''מ; ויקבע עת ללמוד, וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה וכתב המשנ''ב שם (ס''ק ג) שחייב אדם ללמוד בכל יום תורה שבכתב שהוא תנ''ך ומשנה וגמרא ופוסקים ובעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ד' שעות ביום לא ילמדו בגמרא לחוד דבזה אינו יוצא אלא צריך שילמוד דוקא גם ספרי פוסקים כל אחד כפי השגתו ע''כ ונראה לומר מדבריו כשצריך ילמד מקרא גם בלילה בכדי שיצא חובה כגון ששכח ולא למד ביום כדלעיל וגם משמע מדברי הש''ך (ביו''ד סימן רמו ס''ק ה) שכתב דהנך בעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ד' שעות לא ילמדו בש''ס לחוד. ועיין בשו''ת עזרת כהן (עניני אה''ע סימן לד) מד' האריז''ל, ובס' יוש''ה כתב שכשמתרגמים כל תיבה אין חשש גם ע''פ סוד, וכמה טפשאי הני אינשי דעדיף להו לבטל מן התורה, מללמוד מקרא בלילה. ומ''מ מצוה לשמע דברי חכמים ולתרגם כל תיבה כנ''ל. וכן העלה בשו''ת יביע אומר (חלק ו - או''ח סימן ל) וגם (בחלק ז - או''ח סימן יז) שכיון שעצם קריאת מקרא בלילה, אינו בגדר איסור כלל, ואפי' איסורא דרבנן ליכא, וכמ''ש מרן החיד''א בס' פתח עינים בהשמטות, כי מי שאינו יודע לקרות אלא רק בתורה שבכתב, מותר לו לקרוא מקרא בלילה. והביאו להלכה הגרי''ח בבן איש חי (פרשת פקודי אות ז). ושו''ר בשו''ת עולת יצחק (חלק ב סימן רפג) שנשאל מהוא לקרוא תהלים בלילה שמנהג התמנים והאשכנזים קורין והשיב שמנהג נכון בודאי לפי הפשט או למי שאינו יכול או אינו יודע ללמוד בעניין אחר אפילו לפי המקובלים ע''ש.

וגם בביאור הלכה שם (ד''ה עת ללמוד) כתב שהנכון מלבד קביעות אחר תפלת שחרית יקבע גם בין מנחה למעריב שבזה יצא גם ידי חובת למוד תורה בלילה. וענין לימוד בין מנחה למעריב משמע גם בגמרא [ברכות דף ד'] אדם בא מן השדה בערב הולך לביהכ''נ אם יודע לקרות קורא לשנות שונה וקורא ק''ש ומתפלל וכו' עי''ש. ועיין (בסימן א') מש''כ בשם השל''ה. ובעו''ה כמה אנשים מרפים ידיהם מן התורה לגמרי ואינם חוששים לקבוע אפילו זמן מועט ביום לתורה והסיבה הוא מפני שאינם יודעים גודל החיוב שיש בזה וכבר אמרו חז''ל ויתר הקב''ה על עון ע''ז וג''ע וש''ד ולא ויתר על עון ביטול תורה. ואיתא במדרש משלי פ''י אר''י בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב''ה לדון את כל העולם וכו' בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה הקב''ה הופך את פניו ממנו ומצירי גיהנם מתגברין בו כו' והם נוטלים אותו ומשליכין אותו לגיהנם. בא מי שיש בידו שני סדרים או ג' הקב''ה אומר לו בני כל ההלכות למה לא שנית אותם כו' בא מי שיש בידו הלכות א''ל בני תורת כהנים למה לא שנית שיש בו וכו' בא מי שיש בידו ת''כ הקב''ה א''ל בני חמשה חומשי תורה למה לא שנית שיש בהם ק''ש תפילין ומזוזה בא מי שיש בידו ה' חומשי תורה א''ל הקב''ה למה לא למדת הגדה וכו' בא מי שיש בידו הגדה הקב''ה א''ל בני תלמוד למה לא למדת וכו' עי''ש והאיש אשר אינו מזרז א''ע לקבוע לו עתים לתורה בכל יום בודאי ישאר ריקם מכל ח''ו ומה יענה ליום הדין והחכם עיניו בראשו. עיין עוד בשו''ת אגרות משה (חלק יו''ד ד סימן לו).

נמצאנו למדים שיש חיוב ללמוד תורה שבכתב ותורה שבע''פ וכשאינו יודע ללמוד תורה שבע''פ ילמד תורה שבכתב ביום ובלילה בכדי שלא יהיה בטל ח''ו וכן כשצריך להשלים את חוק לימודיו בלילה שהחסיר ביום אף במקרא שרי הא לאו הכי אסור ע''פ הסוד וזהו באיש ונראה לומר שאף באשה כן ואע''פ שאינה ברת חיוב בלימוד התורה בכתב ובע''פ ועדיין נראה שאינה יכולה ללמוד תורה שבכתב בלילה איברא שאפשר לומר שבדין זה האיסור הוא בדווקא לאיש ויש חילוק בין יום ובין לילה שבלילה צריך ללמוד בדווקא תורה שבע''פ ואילו אשה אינה בחילוק זה כלל הלא היא אסורה בלימוד תורה שבע''פ עיין רמב''ם הלכות תלמוד תורה (פרק א הלכה יג) וכ''כ הראבי''ה ח''ב - מסכת מגילה (סימן תקצז) שמברכת על תלמוד תורה אף על פי שפטורה, דברכות דקריאת התורה אינן בכלל מצות לימוד תורה וכ''כ ספר החינוך (מצוה תיט) ועיין עוד בשו''ת טוב עין (סימן ד) ובשו''ת יביע אומר (חלק ז - או''ח סימן יז) ובשו''ת יחווה דעת (חלק ג סימן עב) ובשו''ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ג - חו''מ, מילואים סימן טו עמוד תרו).

ועוד מדכתב מרן בשו''ע (יו''ד סי' רמו ס' ו) מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד, ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים: כל המלמד את בתו תורה, כאילו מלמדה תיפלות (פי' דבר עבירה). בד''א בתורה שבע''פ אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה, ואם מלמדה אינו כמלמדה תיפלות ע''כ ולכן אין לה ללמוד תורה בכתב ובע''פ כלל לא ביום ולא בלילה וכן ראיתי שו''ת יוסף אומץ (סימן סז) דמשמע מהש''ס בשבת (דף ל''ג) ומסוטה (דף כ''א) דנשים אינן חייבות בתלמוד תורה כלל וברכי יוסף (סימן מ''ז) דהגם שלומדות הדינין לדעת עיקרן מ''מ אין להם חיוב מצד ת''ת אלא לדעת הדינין ואם ידעום בקבלה מאביהן ובעליהן סגי וא''כ נמצא דמצד מצות ת''ת אין להם חיוב. ועוד הרי שכתב מרן בפשיטות דאשה צריכה ללמוד מעשה המצות שהיא חייבת. ודייק לומר מעשה המצות כלומר שלא תוכל ללמוד כי אם דינים כמו הרמב''ם שמשם תדע עיקרי קיום המצות. וזה אינו בכלל כאלו מלמדה תפלות דקאי על תורה שבע''פ דאינו אסור אלא גמרא וכיוצא בה שיש בה עיון וחכמה דיש לחוש שתכנס ערמה בלבה ודעתן קלה ותבא לקלקל אבל פשטי הדינין שאף שלא תדע טעמן ולא תבין בוריין של דברים הא מיהא תדע כללי עיקרי הדינין זה מותר וצורך. והוא קיל מתורה שבכתב כי מתורה שבכתב לא נודע הדינין ונמצא שלומדת ללמוד תורה ואי שרינן לכתחילה תבא ללמוד תורה שבע''פ וא''כ מקום יש לומר שלא תלמוד תורה שבכתב, אף שמתורה שבכתב לא תכנס ערמה בלבה, ואין כאן חשש דהוי כמלמדה תפלות.

ואפשר עוד לומר כשאומרת תהלים דרך תחנה ובקשה לעורר רחמי שמים לא קפדינן בהכי. וכיו''ב כתב בשו''ת יביע אומר (חלק ד - או''ח סימן ז) שמד' הריטב''א ופסקי תוס' יש סיוע למ''ש החוות יאיר (סי' קעה) שכתב להתיר קריאת מזמורי תהלים בע''פ אע''פ שהם דברים שבכתב שא''א רשאי לאמרן בע''פ אלא בדרך תפלה לעורר הרחמים ולא לשם לימוד תורה ועוד שלא אסרו בזה אלא דווקא בחומש. כשמוציא אחרים י''ח ע''ש. כיו''ב כתב בשו''ת מנחת יצחק (חלק ח סימן סד) בשם המג''א ע''ש. וכן בשו''ת רב פעלים (חלק א - או''ח סימן יא) ובנשמת אדם שם שאף לענין פיסוק הפסוקים בהיכא דאיכא אתנח חשבינן ליה פסקיה מרע''ה כשאומרם דרך תחנה ובקשה ע''ש וכ''כ השדי חמד אם קריאת התהלים הוא לסגל ולתקן איזה עון אשר חטא שבכלל התיקון הוא ללמוד כו''כ מזמורי תהלים נראה דשפיר דמי וכו', ושוב מניף ידו להוכיח דבזה אין לפסוק הלכה כדעת המקובלים שזה היפך התלמוד בכמה דוכתא, ומביא ההוכחות שהביא הארצות החיים שהובא בריש דברינו, אך לבסוף מסתייג מזה ממה שראה מה שהארצות החיים דוחה את הראיות, אבל מסיים במה שראה בס' אות הברית על תהלים להרב החסיד הפרד''ס ז''ל שכותב דלצורך שעה יש להנהיג לקרות ספר תהלים גם בלילה ואין חוששין למ''ש בעלי קבלה ז''ל שלא לומר מקרא בלילה שהרי יעקב אבינו ע''ה היה קורא ס' התהלים בלילה וגם מרדכי כמעשהו ממנו ודוד המע''ה גופיה היה קורא ס' תהלים בלילה והובא בשו''ת ציץ אליעזר שם עיי''ש. ויותר מזה התיר בשו''ת מהריט''ץ החדשות (סימן צב) שנשאל אם יש למחות בנשים היושבות על המשבר וקוראות ה' ה'. הדבר ברור שאין למחות בידה ולא ביד העומדות לימינה, כי היא מתפללת על עצמה וקוראה את ה' בחזקה והנשים מתחזקות בתפילה ע''ש.

אלא שראיתי בשו''ת רב פעלים (חלק א - סוד ישרים סימן ט) שנשאל בענין תיקון חצות לנשים דאיכא טעמא רבא בזה שבשאר לילי השבוע אין ראוי לקרא מקרא, לפי שהמקרא הוא בעשיה, והלילה עצמה הוא בחי' עשיה, והכל הוא דינין, ואין ראוי לעורר הדינין וכתב הגאון חיד''א ז''ל, שאין לקרא מקרא בלילה, לפי שמברר מן העשיה, והלילה בחינת עשיה, ואין ראוי לעורר הדינין עכ''ל. והנה ידוע, שהאשה עצמה היא בחינת עשיה, שהיא בחינת דינין, ומאחר שתיקון רחל ותיקון לאה הכל נעשה בלימוד המקרא, לכן אין ראוי לנשים להתערב בתיקון זה, ולקרות המקראות בלילה, כדי שלא לעורר הדינין וכתב עוד מיהו בתורה שבע''פ אין קפידה, וכן מנהג הנשים בביתינו שעומדים באשמורת קודם עלות השחר, ואין אומרות תיקון חצות, אלא לומדות פתיחת אליהו זכור לטוב, וקצת לימוד כיוצא בזה, וזקינתי תנצב''ה היתה לומדת י''ח פרקי משנה ע''ש. וכיו''ב כתב כף החיים (או''ח סימן רלז אות ט) משמע מדבריו שתקנו לומר מקרא ביום שהוא זמן הרחמים ופתוחים בו שערי רחמים יותר מהלילה שהלילה עצמה הוא בחי' עשיה ומקרא הוא עשיה והאשה היא בחינת עשיה והכל בחינת דינין ואין לעורר הדינין. וכיו''ב כתב בשו''ת דברי יציב (חלק יו''ד סימן קלו) ע''ש וערוך השולחן (או''ח סימן א אות יט) שלדעת הזוהר איקרי עת רצון מהבוקר אמנם ביבמות מבואר מחצות לילה הוא עת רצון ע''ש וכן כתב הגאון רבינו זלמן (שם אות ג) שעת רצון מחצות לילה. אלא שראיתי בכף החיים (או''ח סימן א אות טו) שהשיג עליו וכתב שמדברי שער הכוונות משמע דגם הנשים חייבות בתיקון חצות ואע''פ שיש מקרא ואסור בלילה י''ל דבר הצורך שאני דהא גם אנשים אסורים מקרא ואומרים תיקון חצות ע''ש והסכים עמו הגאון מרן עובדיה יוסף שליט''א (בספר הליכות עולם חלק א עמוד מח) ובספר הלכה ברורה (סימן א אות ז) לרב דוד יוסף שליט''א.

וכן ראיתי בשו''ת הרמ''ז (סימן ל) שכתב זמנו ההגון הוא ביום או קרוב אליו שאז שערי החנינה נפתחים כמה דאת אמר יומם יצוה ה' חסדו אבל בלילה הוא עת הסתרת האור ושעת שלטון ממוני הדין פחד לילה ודבר באופל יהלך ב''מ ובהזכרת הי''ג מדות אנו רוצים למנעם מפעולתם וראוי שנירא פן יתקנאו בנו ח''ו דהשתא ומה אם הקדיש וקדושה דסידרא תקנו בלשון תרגו' לחשש יראתנו מקנאת מלאכי השרת הקדושים כ''ש שהגון ומחוייב לירוא מחמת אלה רחמנא ליצלן. גם כל מי שחלק לו אלוה בבינה ויודע בתוכות ובסתום חכמה מבין שענין הוא בלבול הסדר הישר שתיקן הטוב והישר ית''ש וקרוב הדבר לקיצוץ ע''ש. ומטעם תגבורת הדינין בלילה כתב רבינו הגדול מהר''י אבוהב ז''ל בשם ספר צרורות (צרור החיים עמ' יח) בלילה אין בה נפילת אפים והענין (שכבר) [שכן] מקובל לחכמים כי נפילת אפים רמז למדת הלילה ואין נופלים על פניהם וקרוב הדבר לקצץ בנטיעות ובלילי אשמורות נוהגים ליפול על פניהם שהוא קרוב ליום וכ''כ הר''ם מריקנט בפרשת [קרח] (לט ע''ב) והובא בב''י (או''ח סימן קלא) ופסק בשו''ע שם (סעיף ג) וכן כתבו מגן אברהם שם (ס''ק ט) ןמשנ''ב שם (ס''ק טז) וקיצור שולחן ערוך (סימן סט סעיף ח) ובשו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן שנג) ושו''ת היכל יצחק (או''ח סימן נג) וכף החיים (או''ח סימן רלז אות ז) ובשו''ת אגרות משה (חלק או''ח ב סימן קה) שע''פ הקבלה שהביא המג''א הוי חצות עת רצון טובא והוכיח כן גם מגמ' עיין בדבריו (בסימן א' סק''ד) ובמחצה''ש. וכ''כ בשו''ת יחווה דעת (חלק א סימן מו) ובשו''ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ג - אה''ע, מילואים סימן יב עמוד שה) שמשעת חצות לילה היא שעת רצון שמתעוררים שוב החסדים ומדות הרחמים.

ומטעם זה כתבו מרן שם והלבוש והמשנ''ב (ס''ק כ) ושערי תשובה שם בשם הט''ז ועוד פוס' שבבית האבל אין אומרים תחנון היינו כל שבעה דאז מדת הדין מתוחה עליו וע''כ יש ליזהר מלהגביר מדת הדין וכמו הטעם דאין נ''א בלילה. עיין בשו''ת חדות יעקב (חלק או''ח סימן כה וסימן כו) לרבי יעקב עדס זצ''ל שכתב ליישב מה שהקשה על הרב הלבוש דפליג על טעם השבלי הלקט עפ''י מה שכתב הפרישה וז''ל דכתב בשבלי הלקט וזה לשונו בבית האבל אין נופלין על פניהם משום דאתקש לחג דכתיב והפכתי חגיכם לאבל הילכך אין אומרים וידוי ותחנונים בבית האבל אם כן משמע דאבל הוי דינו כחתן מכל מקום לא משמע לרבנו להשוותם דבשלמא גבי חתן הוי מועד דידיה ממש אבל גבי אבל אינו מועד ממש אלא דומה למועד, ועוי''ל אדרבה נראה לרבנו למדרש איפכא מדכתב והפכתי חגיכם לאבל שמע מינה דאבל הוה היפך מחג עכ''ל ובכן נראה דלהלבוש לא ניחא ליה בטעם דהשבלי הלקט וכקושיית הפרישה דאדרבה איפכא משמע ולכן הוצרך לכתוב טעם עפ''י הקבלה שלא לעורר מידת הדין ואה''נ דלדידיה אומרים שאר תחנון עכ''ל. מכל הלין למדנו שכל שכן אין לנשים לקרא מקרא בלילה, לפי שמברר מן העשיה, והלילה בחינת עשיה, ואין ראוי לעורר הדינין וידוע שהאשה עצמה היא בחינת עשיה, שהיא בחינת דינין, לכן אין ראוי לנשים לקרות המקראות בלילה, כדי שלא לעורר הדינין.

ונראה יותר לומר שלנשים אסור ללמוד בלילה הוא בדווקא מקרא ואילו קריאת תהלים שרי שספק לנו אם הוא בכלל באזהרת רבינו האר''י ז''ל הנ''ל ועוד שלימוד תהלים אף לאיש אינם בוודאות בכלל לימוד תורה שבכתב שאסרום בלילה. ועוד בהסתמך על הפוס' דלעיל שהתירו בשופי לקרוא מזמורי תהלים גם לאנשים ולא חששו כלל לזה ובפרט שהם דרך תחינה ותפילה לעורר רחמי שמים או דרך זמירות והודאות שרי כף החיים (שם אות טו) ועוד י''ל אף מקרא בדבר הצורך שאני זאת ועוד שעדיף לה שתקרא מזמורי תהלים מלהתבטל ובפרט שמשו''ת הרמ''ז דלעיל שהיה מבעלי הקבלה המפורסמים שבדורו וכתב (בסימן ל) שהלילה הוא עת הסתרת האור ושעת שלטון ממוני הדין פחד לילה ודבר באופל יהלך ב''מ ובשל זאת אסר בלילה נפילת אפיים והזכרת הי''ג מדות ובכל זאת כתב לומר מזמורים בכדי לא להתבטל אף לפני חצות הלילה וגם לא לשם תחינה ע''ש וכ''כ בשו''ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן ג) שהאר''י ז''ל לא נזכר בכלל תהלים אלא כתוב על מקרא ''שאין לקרוא מקרא בלילה'', ומזה הוא שמקישים ללמוד ולומר שגם אמירת תהלים בכלל, כי גם תהלים כלול במקרא, וא''כ איך אפשר לבוא ולומר שהקפידא היא רק דרך תחינה, הא קריאת ''מקרא'' הוא לא דרך תחנונים אלא דרך לימוד ע''ש ואמנם טוב יותר שתלמד בלילה תורה שבע''פ משניות ודינים מאשר ללמוד תורה שבכתב. ותהלים שע''פ דברי רבותינו המקובלים דלעיל אין ללמוד תורה שבכתב בלילה ונראה לחלקם גם קריאת תהלים לשם תחינה בכלל האיסור ולכן טוב יותר אם יכולה לאומרם ביום או לפחות אחר חצות הליל שאז מתחיל שעת רצון עדיף טפי שהלילה הוא זמן הדינין ואם לאו יכולה לומר אף אחר צאת הכוכבים בתחינה ובתפילה לעורר רחמי שמים. וכן שמעתי בשיעור מפי הרב הגאון מוצפי שנשים יכולות לומר תהלים בלילה עבור המצב הבטחוני וכד'.

ובין השמשות לכו''ע שפיר לקרא תהלים שאיסור זה שנוי במחלוקת ובין השמשות ספק יום ספק לילה וכ''כ בשו''ת מי יהודה (סי' כב) והובא בשו''ת יביע אומר (חלק ו - או''ח סימן ל) וראה בשו''ת דברי יציב (חלק או''ח סימן צט) שציין לספר שערי תפלה בדיני מנחה שכתב דמ''ש המחבר עד הלילה היינו עד צאה''כ וזה מוסכם יותר מארבעים פוסקים ראשונים ואחרונים ולשיטת הש''ס בכמה מקומות עיי''ש. וכן הדין מעלות השחר.

והנוהג לבקשת רחמים בשעת צרה וכד' וכן בשעת חולי ע''י אמירת תהלים ובנוסף לזה הוא גם חיוב על כל אדם, בכלל ביקור חולים גמילות חסד בגופו, לבקש עלי' רחמים עיין בשו''ת יהודה יעלה (חלק ב - אה''ע, חו''מ סימן מה) ובשו''ת שרידי אש (חלק א סימן סו עמוד קצב) ותימא דמבואר להלן דרק לבריא מותר אבל עבור חולה אסור לקרוא פסוקין ומזמורי תהלים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות וממזיקין, וא''כ איך אנו אומרים פרקי תהלים על החולה ועוד אומרים בזכות ספר תהלים שקראנו לפניך וגו' בזכות מזמוריו הלא מוכח ממס' שבועות (דף טו:) שאסור להתרפאות בדברי תורה ת''ר שיר של תודה - בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים, ואומר ארוממך ה' כי דליתני וגו', ושיר על פגעים, ויש אומרין: שיר של נגעים. מאן דאמר דנגעים, דכתיב ונגע לא יקרב באהלך, ומאן דאמר פגעים, דכתיב: יפול מצדך אלף. ואומר יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך, וחוזר ואומר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה על עמך ברכתך סלה. רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגאני. היכי עביד הכי והאמר ר' יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה! להגן שאני וכו'. והקשו התוס' שם והרי''ף בסנהדרין (דף כ.) הא דאמרינן בשילהי במה אשה לאישתא צמירתא לימא וירא מלאך ה' וגו' אלמא מותר להתרפאות בדברי תורה אישתא צמירתא חולה שיש בו סכנה הוא ולכן שרי ועיין עוד בתוס' בפסחים (דף קיא.).

וכתב הרמב''ם בהלכות עבודת כוכבים (פרק יא הלכה יב) הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכן הקורא על התינוק שלא יבעת והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן, לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך, אבל הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים הרי זה מותר. והביאו גם הטור (ביו''ד סימן קעט) וכתב עוד שר''י פירש דווקא בלוחש על המכה ומזכיר שם שמים ורוקק אותו הוא שאין לו חלק לעוה''ב אבל אם אינו רוקק לא חמיר כולי האי ומיהו איסורא איכא בלוחש פסוק על המכה אפילו בלא רקיקה ובלא הזכרת שם שמים ואם יש בו סכנת נפשות הכל מותר. ומותר לקרוא פסוק להגן כגון בלילה על מטתו. וכ''כ רבינו ירוחם (תולדות אדם נתיב יז חלק ה דף קנט טור ד) במכה של סכנה או חולי של סכנה הוא מותר כך פשוט לפרש''י נר' דבלען מותר. ועוד פשוט ואסור להתרפאת בדברי תורה זולתי להגן כמו לקרא פסוקים בשעה שרוצה לישן או שיר של פגעים שהוא יושב בסתר עליון כך פשוט בשבועות. וכן כל לחש שאומרין לרפואה כגון לשמור מהמזיקין מותר כדאמרי' בשברירי ברירי רירי רי. וכן כתבו הרי''ף בסנהדרין (דף כ.) והרא''ש שם (פרק יא סימן ד) והתוספות שם סכנתא שאני.

והלוחש על המכה ומשמע ליה דמכה לאו דוקא אלא דכל חולי בכלל מכה הוא, עיין בב''י שם ובב''ח דהוא הדין באחזו חולי בידי שמים וכיוצא הכל הוי בכלל מכה. ולכן גם כשלא נרדם הוי מכה. והא תני היו אומרים שיר של פגעים בירושלים אמר רבי יודן כאן משנפגע כאן עד שלא נפגע. עד כאן. ומשמע דהא דמפליג בין משנפגע לעד שלא נפגע אתן עליו ספר תן עליו תפילין נמי קאי. ואם הדבר כן נצטרך לומר שמה שכתב הרמב''ם לאסור להניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן בשנפגע דוקא הוא כלומר שאינו יכול לישן. הא לאו הכי לית לן בה והכי מסתברא ודאי דבהכי עסיק, דאם לא כן למה להם להניח עליו ספר תורה או תפילין כדי שיישן והרמב''ם קיצר במובן.

וכן נראה הדין שאין להתרפא בקמעין שמצאתי בשו''ת הרשב''א (חלק ב סימן רפא) שמותר לישא קמיעין, שיש בהם פסוקים. ודוקא להגן שלא יחלה. אבל להתרפאות בהן, מי שיש מכה או חולי, לא. דגרסינן בשבועות, פרק ידיעות הטומאה. שיר של פגעים וכו', רבי יהושע בן לוי, הוא אמר להו להני קראי, וגני. ואקשי: היכי עביד הכי? והא אמר ר' יהושע בן לוי: אסור להתרפות בדברי תורה ופרקינן: להגן שאני עכת''ד. וכן פסק מרן בשו''ע (שם סעיף יב) וכתב עוד (בסעיף ח) שהלוחש על המכה או על החולה ורוקק ואחר כך קורא פסוק מן התורה, אין לו חלק לעולם הבא. ואם אינו רוקק, איסורא מיהא איכא. ואם יש בו סכנת נפשות, הכל מותר. ולבריא כתב (בסעיף י) מותר לקרות פסוקים להגן עליו מהמזיקין. וכן כתבו הש''ך (יו''ד סימן קעט ס''ק יב) והמג''א (באו''ח סימן רלט ס''ק ז) ושו''ת גינת ורדים (חלק או''ח כלל ב סימן כח) דאסור להתרפאות בד''ת להגן שאני שלא יבא עליו ח''ו דבר רע.

ומה שנוהגים להניח בעריסת התינוק ספר תהלים או סידור וכד' אם להגן שרי ולרפואה אסור ושו''ר בשו''ת ציץ אליעזר (חלק טז סימן ל) שנשאל בדומה לזה בספר שו''ת משפטי צדק (גארמיזאן סי' ל''ט), והוא, ע''ד שנהגו לתלות מזוזה כמין קמיע אם מותר לעשות כן, והשיב דזה כלל גדול בדין דכל דבר שהוא לרפואה ודאי אסור להתרפאות בדברי תורה, וכל דבר שהוא להגן מותר, לכן מותר לו לאדם לתלות עליו מזוזה להגן. וציין גם לשו''ת ציון לנפש חיה (לייטער סי' מ''ז), שנשאל על דבר צעירים ההולכים למערכות המלחמה וצדיק אחד נותן להם מזוזות, קטנות לישא על צוארם השמירה, והיו שערערו על זה מכמה טעמים, ובדברי תשובתו האריך להביא ראיות להיתר בזה יעו''ש. וכ''כ בשו''ת אגרות משה חלק יו''ד ב סימן קמא). עיין עוד בשו''ת יביע אומר (חלק ח - או''ח סימן לז) וכתב שמותר לתלות מיני עשבים שקושרים אותם ותולים אותם לרפואה לבטל עין הרע וכישוף ולכן נהגו רבים כשמביאים את התינוק למילה שמים עליו את העשב רודא הנ''ל, להגן מעין הרע ע''ש.

משמע מכל הלין שאין החולה יכול לומר תהלים מפני המזיקים לרפואתו אלא רק לבריא ולשם הגנתו בלבד שד''ת כמו לחש ואינם אלא רפואת נפש. ולא לגוף ומה שהתירו חכמים לבריא לקרוא פסוקים להגנתו לא שיאמר שהפסוקי' בעצמם הם מגינים כמו הלחשים אלא שזכות קריאת פסוקים יעמוד לו להצילו ולהגן עליו וכמ''ש הרמב''ם לעיל, כדשרינן בד''ת להגן אע''ג דאין מתרפאין בהם. וכן ראיתי בספר החינוך (מצוה תקיב) הזכירו לומר מזמורים אלו שיש בהם דברים יעוררו הנפש היודע אותם לחסות בה' ולהשים בו כל מבטחו ולקבוע בלבבו יראתו ולסמוך על חסדו וטובו, ומתוך התעוררות על זה יהיה נשמר בלי ספק מכל נזק. וזה שהשיבו בגמרא בענין זה, דקא פריך התם והיכי עביד רבי יהושע כן והאמר רבי יהושע אסור להתרפאות בדברי תורה, ואמרו להגן שאני. כלומר, לא אסרה תורה שיאמר אדם דברי תורה לעורר נפשו לטובה כדי שיגן עליו אותו הזכות לשומרו. וכ''כ הב''י (או''ח סי' רלט). כשהוא הולך לישן בלילה כיצד אומר שיר של פגעים (מזמורי התהלים) והא אסור להתרפאות בדברי תורה להגן שאני ע''ש וכ''כ בכף החיים שם (אות יד) בשם אחרונים.

צ''ל מה שאסור להתרפאות מד''ת דווקא מתכוון לעשות מד''ת עצמם לחש לריפוי אבל כשאומרם דרך תפילה ותחנונים לבורא יתברך שבזכות המזמורים שקרא או למד תתקבל התפילה ויתרפא שרי ודייק מדברי הלכות קטנות שלהלן וגם משו''ת גינת ורדים שם וז''ל מה שהתירו חכמים לבריא לקרוא פסוקים להגן לא שיאמר שהפסוקי' בעצמם הם מגינים כמו הלחשים אלא שזכות קריאת פסוקים יעמוד לו להצילו ולהגן עליו וכן משמע מספר אבודרהם (נפילת אפים, אשרי, למנצח ובא לציון) ומהטור (או''ח סימן קטז) והב''ח שם ושו''ר בפרישה (יו''ד סי' קעט אות יז) שכתב להדיא דלא אסרו אלא כשקורא עליה פסוק ולא מכוין אלא לרפואה בלא טעם אלא להיותו לחש וכו' אבל מזמורים שמדברים איך שמציל הש''י להבוטחים בו וכוונתו של הקורא הוא שע''י זה יצילו הש''י בשכר המצווה ובשכר הבטחון שהוא בטוח בהש''י שמציל ומרפא ליריאיו והמקוים לישועתו מצילהו הש''י ג''כ מותר ומצווה לעשות כן וכו' וכן וראיתי שעמד בזה בשו''ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן ל) שקריאת תהלים הוא אומר לא בדרך לחש כי אם דרך תפלה ותחנונים לש''ש באשר כך הוא רצון ה' שירבו בתפלה לפניו בעת צרה, ובזכות זה של מילוי רצונו יתברך הוא מבקש שיועיל לו זכות זה שיתרפא פב''פ מחליו ע''ש וכ''כ בשלחן ערוך המקוצר (יו''ד חלק א סימן קמח סעיף י).

אלא דעדיין לא איפרק מחולשא שמדברי הלקט יושר (חלק ב יו''ד עמוד פב ענין ג) שכתב מי שיש לו חולה ורוצה לבקש רחמים בקוצר לשון יאמר בשהייה שעושה אחר ג' פסיעות ויכוון לבו בכוונה שלימה ולא במרוצה. ויאמר ג''פ אל נא רפא נא לו וכו' נראה לכאורה דשרי אף לחש וגם בשו''ת תורה לשמה (סימן תקכ) כתב לומר ג''כ פסוק זה ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה. והא אסור לומר פסוקים לרפואה ואף חלקי פסוק כפי שהעלה בשו''ת הלכות קטנות (חלק א סימן לז) הלוחש על המכה מהו שיאמר ב' תיבות מן הפסוק. תשובה אם מתכוין לדברי תורה ולעשות מהם לחש כגון נגע צרעת (סנהדרין ק''א) אפי' בתיבה א' אסור. אלא צ''ל שגם כאן כוונתו לתפילה בלבד כדלעיל ולא לשם לחש ח''ו אמנם תפילה בקצר לשון. וכל אמירתו רק לצורך לעורר רחמי שמים לרפואה. וטוב שיתפלל בדמע שישמע תפילתו מדאיתא בבא מציעא (דף נט.) אמר רבי אלעזר מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפילתי. ואף על פי ששערי תפילה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו, שנאמר שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש. ופירשו התוספות שם ואל דמעתי אל תחרש - אינו אומר שמע אל בכיי או ראה דמעתי אלא אל תחרש כלומר בטוח אני שלא תחרש דשערי דמעות לא ננעלו.

לסיכום: מותר לאשה לקרא תהלים בלילה כשהם דרך תחנונים ותפילה לעורר רחמי שמים לרפואה ולצרה וכד' או שירות והודאות וכד'. וטוב יותר אם יכולה לאומרם דווקא ביום או לפחות אחר חצות הלילה שמתחיל שעת רצון ועדיף מקודם חצות לילה שזהו זמן הדינין.

פירות הנושרים:

1. מותר לקרוא מקרא בליל ששי ובליל שבת קדש.

2. בכל לילות החול מותר לקרות תהלים אחר חצות לילה.

3. י''א שמותר אמירת תהלים בלילה בדרך תפלה ותחנונים למרי נפש בעת צרתם או זמירות והודאות.

4. י''א שאין קפידא על אמירת מזמורי תהלים בלילה כשמתקבצים בעשרה כגון באזכרות ולומדים את כל הסדר בשלמות בספר בית מנוחה המיוחס למרן החיד''א.

5. אם יודע רק מקרא יכול ללמוד בלילה דעדיף להו מלבטל מן התורה.

6. פיסוק הפסוקים בהיכא דאיכא אתנח חשבינן ליה פסקיה מרע''ה כשאומרם דרך תחנה ובקשה.

7. יכול לקרא תהלים בזמן בין השמשות וכן מעלות השחר.

8. חייב אדם ללמוד בכל יום תורה שבכתב (שהוא תנ''ך), משנה, גמרא, ופוסקים.

9. קריאת מקרא בלילה, אינו בגדר איסור ואפי' איסורא דרבנן ליכא.

10. מה שאסור להתרפאות מד''ת זהו דווקא מתכוון לעשות מד''ת עצמם לחש לריפוי אזי אסור אבל כשאומרם דרך תפילה ותחנונים לבורא יתברך שבזכות המזמורים שקרא או למד תתקבל התפילה ויתרפא שרי.

11. מותר להתרפאות בדברי תורה בחולה שיש בו סכנה.

12. הנוהגים להניח בעריסת התינוק ספר תהלים וכד' אם להגן שרי ולרפואה אסור וכן מותר להניח במכונית להגן מפני תאונות ח''ו.

13. נהגו לתלות מזוזה כמין קמיע כל דבר שהוא לרפואה אסור ודבר שהוא להגן מותר

14. מותר להולכים למערכות המלחמה לישא מזוזה קטנה על צוארם לשמירה.

15. כשמביאים את התינוק למילה נהגו לשים עליו את עשב הרודא.

16. עדיף לנשים ללמוד תורה שבע''פ משניות והלכות מלקרוא תהלים בלילה.

17. אין לנשים להשלים את חוק לימודם במקרא ותהלים בלילה.

18. אין לנשים לומר תיקון חצות ותיקון בליל שבועות וי''א שמותר.

19. כל איש מישראל חייב בת''ת בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין זקן גדול אפילו עני המחזר על הפתחים אפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע זמן לת''ת עד יום מותו ויקבע עת ללמוד, וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה.

20. נשים אינן חייבות כלל בתלמוד תורה הגם שלומדות הדינין לדעת עיקרן מ''מ מצד מצות ת''ת אין להם חיוב.

21. אשה צריכה ללמוד מעשה המצות שהיא חייבת. כלומר שתדע עיקרי קיום המצות.

22. מה שאמרו כאלו מלמדה תפלות קאי על תורה שבע''פ דאינו אסור אלא גמרא וכיוצא בה שיש בה עיון וחכמה דיש לחוש שתכנס ערמה בלבה ודעתן קלה ותבא לקלקל.

23. גם תורה שבכתב אין ללמדה דאי שרינן לכתחילה תבא ללמוד תורה שבע''פ ומשום הכי לא תלמוד תורה שבכתב. אף שמתורה שבכתב לא תכנס ערמה בלבה ולכן אם למדה תורה שבכתב לא הוי כמלמדה תפלות.

24. אין לומר קודם חצות לילה שום סליחות, ולא י''ג מדות בשום פנים כי רק מחצות לילה מתחיל עת רצון.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן