סימן : ע''ט - שאלה : האם יש מצוות עשה לכתוב מזוזה ?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בריח התיכון - הרב ניסים בריח שליט"א סימן : ע''ט - שאלה : האם יש מצוות עשה לכתוב מזוזה ?
תוכן עניינים

--------

איתא בטור (יו''ד סימן רפה) מצוות עשה לכתוב פרשת שמע והיה אם שמוע ולקובען על מזוזת הפתח דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך וציין הב''י שם לפרק הקומץ (מנחות כח.) תנן שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד מעכבן ופירש רש''י שתי פרשיות. שמע והיה אם שמוע ומילתא דפשיטא היא דהא בהו כתיב וכתבתם על מזוזות ביתך וכו' וכן פסק בשו''ע (שם סעיף א) מצוות עשה לכתוב פ' שמע והיה אם שמוע ולקבעם על מזוזת הפתח וצריך ליזהר בה מאד וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו. וכ''כ הש''ך (בס''ק א) דכתיב בהו וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך וכן כתבו הערוך השולחן (בס''ק א) שם ובן איש חי (ש''ב פר' כי-תבא אות א) וספר חובת הדר (פרק א) וספר שובע שמחות בהלכות מזוזה ועוד משמע לכאורה שיש מצוות עשה לכתיבת מזוזה כמו כתיבת ס''ת. ובשו''ע (יו''ד סימן רע סעיף א) כתב שמצוות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ספר תורה. ואפילו הניחו לו אבותיו ספר תורה מצווה לכתוב משלו. ואינו רשאי למכרו, אפילו יש לו הרבה ספרי תורה.

וכן נראה שדעת הירושלמי עיין בדברינו בסימן נ שלדעת הירושלמי שעשיית המצווה היא מצווה בפני עצמה וכ''כ הגר''א (בסימן רפט אות ג) ובביאור הלכה (סימן תרנו) דהירושלמי (בברכות פ''ט הלכה ג) כתוב העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה נכנס לישב בה אומר ברוך אקב''ו לישב בסוכה העושה לולב לעצמו אומר ברוך אקב''ו לעשות לולב כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב העושה תפילין לעצמו אומר ברוך אקב''ו לעשות תפילין כשהוא לובש אומר על מצות תפילין וכן חושב שם מזוזה וכמה מצות הרי דסובר הירושלמי דעשיית המצות הוא מצווה בפ''ע מדמברך עליה (ועיין במנחות דף מ''ב ע''ב בתוספות דהירושלמי חולק בזה על הגמרא שלנו) וכו' ע''ש.

אלא שמהרמב''ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה לא משמע כן מדכתב בהקדמה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה. יש בכללן חמש מצות עשה, וזהו פרטן: (א) להיות תפילין על הראש. (ב) לקשרם על היד. (ג) לקבוע מזוזה בפתחי השערים. (ד) לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו. (ה) לכתוב המלך ספר שני לעצמו כדי שיהיו לו שני ספרי תורה. ומדלא מנה מצווה לכתוב מזוזה כמו שכתב בס''ת נמצא לדעתו שאין מצווה בכתיבת מזוזה כמו שיש מצווה לכתוב ס''ת אלא יש מצוות עשה לקבוע מזוזה בפתח בלבד וכ''כ שם בפרק ה הלכה ז שקודם שיקבענה במזוזת הפתח מברך תחלה, ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לקבוע מזוזה, ואינו מברך בשעת כתיבתה שקביעתה זו היא המצווה.

וכ''כ הסמ''ג (מ''ע כג) והמרדכי (בסוף הלכות קטנות לס''ת ומזוזות וציצית) וכן וראיתי בסמ''ק (סימן קנד) כתיב וכתבתם על מזוזות ביתך וגו' פי' לקבוע דמתרגמי' ותכתבינון על מזוזון ותקבעון בסיפי ביתך ובספר אבודרהם ברכת מזוזה והפרשת חלה הקובע מזוזה מברך בא''י אמ''ה אקב''ו לקבוע מזוזה. ואע''פ שכתוב וכתבתם הכתיבה אינה עיקר המצווה אלא הקביעה, ובספר החינוך (מצווה תכג) לקבוע מזוזה במזוזת ביתנו, שנאמר [דברים ו', ט'], וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. וענין המזוזה הוא שכותבין שתי פרשיות מן התורה בקלף אחד, והן שמע עד ובשעריך, והיה אם שמוע עד על הארץ, וקובעין אותה במזוזת פתח הבית. וכ''כ בשו''ת חתם סופר (חלק ב יו''ד סימן רעא) י''ל דהא בקרא וכתבתם לא אתי לעיקר מצות כתיבה דהרי עיקר קרא למצות קביעות מזוזה אתי ובקיצור שולחן ערוך (סימן יא סעיף א) גם כתב שמצות עשה לקבוע מזוזה בכל פתח ובשו''ת הר צבי (או''ח א סימן כב) מצוות מזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות דהכוונה היא שישתדל שיהיו מונחים כתובים ובשו''ת תורה לשמה (סימן שז) ועיקר המצווה הוא שתהיה המזוזה קבועה בפתח בכל זמן שהאדם דר שם ואז בכל רגע הוא מקיים המצווה.

וגם בזוהר (כרך ג דברים פרשת ואתחנן דף רסו.) מוכח כן וז''ל א''ר אבא כמה חיילין קדישין זמינין בההיא שעתא דאנח ב''נ מזוזה לתרעיה כלהו מכרזי ואמרי (תהלים קיח) זה השער ליי' וגו', זכאה חולקהון דישראל כדין אשתמודען ישראל דאינון בני מלכא קדישא דהא כלהו אתרשימו מניה, אתרשימו בגופייהו ברשימא קדישא אתרשימו בלבושייהו בעטופייהו דמצוה, אתרשימו ברישייהו בבתי דתפילי בשמא דמאריהון, אתרשימו בידייהו ברצועי דקדושא אתרשימו במסאנייהו במסאנא דמצוה, אתרשימו לבר בזריעה בחצדא, אתרשימו בבתיהון במזוזה דפתחא בכלא רשימין דאינון בני מלכא עלאה זכאה חולקהון .

והמורם מכל האמור שקביעת המזוזה בפתח היא מצוות עשה ולא הכתיבה עצמה אמנם גם הכתיבה היא מצווה כמו בעשיית שאר המצוות אך קביעת המזוזה היא גמר המצווה ועליה אנו מברכים כמו כל מצווה אחרת וכ''כ הש''ך (ביו''ד סימן רפט סעיף א) ובספר משנה הלכות (חלק י סימן קפט) וקביעת מזוזה בכל פתח ופתח היא מצווה עשה בפני עצמה ולכן מי שיש לו בית ולו פתחים הרבה אם קובע מזוזה בפתח א' אז הוא מקיים המצווה ואם קובע עוד מזוזה בפתח השני אז מקיים המצווה ב' פעמים, וכן בכל מצוות עשה, כמו צדקה אם נותן פרוטה לעני אחד מקיים המצווה פעם אחת ואם נותן ב' פרוטות לב' עניים מקיים המצווה ב' פעמים, וכן בלקט שכחה ופאה

ומזה מוכרח לומר שהטור והב''י וכל הפוסקים הנ''ל שכתבו שמצוות עשה לכתוב פרשת שמע וכו' כוונתם לקבוע מזוזה בפתח ואין לומר וכתבתם על מזוזות ביתך שיכתבם דא''כ יהיה פירושו שיכתבם על האבנים שבמזוזה, וקרא כתיב וכתבתם שתהיה כתיבה תמה אלא ע''כ לומר דוכתבתם היא הקביעה בפתח . ובזה מחולקים תפילין ומזוזה מס''ת, שעיקר מצוותם היא לא הכתיבה אלא הקשירה והקביעה. עיין עוד בב''י (יו''ד סימן רעט) ובש''ך יורה דעה (סימן רפט ס''ק א) ובשו''ת מהר''י בי רב (סימן סב) ובשו''ת רב פעלים (חלק ג-או''ח סימן א) שו''ת דעת כהן (עניני יו''ד סימן קסט).

ועיין בפ''ת (שם סק''א) שכתב שם שאין כופין על מצוות עשה זו של מזוזה דהוי מ''ע שמתן שכרה בצידה דכתיב בה ''למען ירבו ימיכם''. ע''ש. וכן העלה בשו''ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ג - אה''ע סימן י) בשם ערוך השולחן (סי' רפה ס''ה) וכ''כ הבית הלל ביו''ד (ריש סימן רפה) ורבינו החיד''א בברכ''י (שם), וכ''כ נמי בשו''ת דבר אברהם (ח''א סי' לז), ובשו''ת מנחה בלולה (דף סה ע''א, ודף סז ע''א), ועוד ע''ש .

ועיין עוד בדברינו בסימן יז שהמצווה בו יותר משלוחו ולכן אם יכול הוא עצמו לכותבה עדיף טפי כפי שכתב משנה הלכות הנ''ל וכל שכן קביעת המזוזה שהיא מצווה מדאורייתא שבעל הדירה יברך ויקבענה ולא ימנה שליח במקומו ועיין בשו''ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן (סימן נח) שכתב: ונראה לומר דבגט דכתיב: וכתב לה, וכן בכתיבת ס''ת: ועתה כתבו לכם, ובמזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך, עיקר המצווה היא למה שנמשכת ממנו, ונתן בידה, כי עיקר המצווה היא הנתינה בידה וכן בכתיבת ס''ת גלי קרא: ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל כדי ללמוד, וכן כתיבת המזוזה, אינה אלא כדי לקובעה במזוזת הבית, הלכך באלו והדומים להם מהניא שליחות עכ''ד, וכוונת דבריו היא: לחלק בין מצוות מכשירות כגון קדושין, גטין, תרומה, ושחיטת הפסח וכדומה, - עיקר המצווה להתיר לו אשה זו או להתירה לעלמא, וכן להתיר את התבואה מטבלה לתנה לכהן, ולהכשיר את הפסח לאכילה לשם פסח, בכל אלה יש בהם דין שליחות שהרי הוכשרו על ידי מעשה השליח שהוא כמותו, אבל במצוות תכליתיות כגון אכילת פסח ומצה הנחת תפילין, נטילת לולב, וישיבה בסוכה, אינן נעשות ע''י שליח.

ולכן נראה סופר שעשה שליח לכתוב לו מזוזה אין גרעון בגוף המצווה כי המצווה נעשית שלימה ורק כבעל המצווה ביטל ענף זה של מצווה בו יותר מבשלוחו והיה עליו לכתוב בעצמו את המזוזה ולקבועה אותה.

וכל מי שאין לו מזוזה בפתחו עובר בשני עשה מדאמרינן במנחות (דף מד.) אמר רב ששת: כל שאינו מניח תפילין - עובר בשמונה עשה, וכל שאין לו ציצית בבגדו - עובר בחמשה עשה, וכל כהן שאינו עולה לדוכן - עובר בג' עשה, כל שאין לו מזוזה בפתחו - עובר בשני עשה וכתבתם וכתבתם. דהיינו על כל פרשה ופרשה עובר בעשה אחת עיין ברמב''ם (הלכות תפילין פרק ד הלכה כו) שעובר בשמונה עשה שהרי בארבע פרשיות צוה על תפילין של ראש ועל תפילין של יד וכ''כ ילקוט שמעוני (תורה פרשת שלח רמז תשנ) וספר האשכול (אלבק הלכות מזוזה דף עא.) שהביאו את רב ששת ושוב כתב (בדף צז.) ע''ש ובשו''ת בנימין זאב (סימן קצג) שעובר בשני עשה וכתבתם וכתבתם שכתוב בשני פרשיות.

לסיכום: אין מצוות עשה בכתיבת מזוזה כמו בס''ת אלא קביעתה בפתח היא מצוות עשה.

פירות הנושרים:

1. מצוות עשה לקבוע מזוזה בכל פתח ופתח .

2. עיקר מצוות המזוזה שתהיה המזוזה קבועה בפתח בכל זמן שהאדם דר שם ובכל רגע ורגע הוא מקיים המצווה .

3. סופר שעשה שליח לכתוב לו מזוזה אין גרעון בגוף המצווה כי המצווה נעשית שלימה ורק כבעל המצווה ביטל ענף זה של מצווה בו יותר מבשלוחו.

4. אין כופין על מצוות מזוזה כבכל מ''ע שמתן שכרה בצידה.

5. טוב יותר שבעל הדירה יברך ויקבענה ולא ימנה שליח במקומו.

6. הדר ללא מזוזה עובר בשני עשה בכל רגע שדר שם.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן