סימן: ע''ח - שאלה: הנמצא במקום שאין שם מגילה האם יאמר הלל במקום קריאת המגילה?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מועדי ניסים - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: ע''ח - שאלה: הנמצא במקום שאין שם מגילה האם יאמר הלל במקום קריאת המגילה?
תוכן עניינים

--------

מצינן במגילה (דף יד.) שני דעות רב נחמן אמר קרייתא זו הלילא, רבא אמר התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן. נמצא לדעת רב נחמן דאמר קריאתה זו היא הלילא דהיינו הלל ויועיל קריאתו במקום מקרא מגילה, ורבא אמר אכתי עבדי אחשורוש אנן. ולא מצינן למימר הללו עבדי ה' כל היכא דאנן עבדים לאחרים, ולדברי רבא לא שייך לומר הלל בפורים ולכן לא יועיל אמירת הלל במקום קריאת מגילה. ולכאורה צריך להבין תירוצו של רב נחמן מה מועיל קריאת המגילה דהא אין בה הלול ונחסר ביום זה הודאה לבורא יתברך ולפי' ספר כלבו (סימן מה) שפיר שכתב שאין אומרים הלל בפורים לפי שקריאתה היא הלולה כלומר שזו היתה כונת הקריאה כדי שיזכרו הנס ויתנו שבח והודאה לשם יתברך, וזה שיסד הפייט (ר' אברהם אבן עזרא בפיוט קוראי מגילה) כי מקום תהלה היתה לישראל ויש טעם אחר בגמרא דהיכי לימרו הלל הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן ר"ל שבאותו הזמן היו בגלות עדין תחת יד אותו רשע ואין לומר הלל כי אם על הגאולה שלמה כגון יציאת מצרים ונס חנוכה שחזרה להם המלכות.

ובדברי הפוסקים לא מפורש איזה טעם עיקר. דלפי הטעם דמ"ד משום דקריאתה זו הלילא. אם חל ט"ו להיות ביום השבת לבני כרכים כיון דליכא מגילה בו ביום נראה דהיה ראוי לקרות הלל בשבת שהוא ט"ו כי היכי דאומרים על הנסים בו ביום. ולטעם מ"ד משום דאכתי עבדי אחשורוש אנן ודאי דאין לומר הלל בשבת וקשיא לי בפורי' שחל להיות בשבת שמקדימין לע"ש ודכ"ע מגילה בשבת לא קרינן עיין בדברינו (בסימן עד) למה לא קורין הלל תמורת המגילה וכן ליוצא לדרך ויודע שלא יהי' לו מגלה בי"ד אפשר שיש לסמוך ולקרוא את הלל ביום י"ד בפורים עצמו ולצאת י"ח בכך. וגם הפמ"ג (סימן תרצג אות ב) כרך הספקות יחדיו כשאין לו מגילה או ט"ו בשבת ע"ש. וכן ראיתי שתמה בשו"ת מחנה ישראל (סימן לט) שהיה חברו של החיד"א, למה בעה"ק ירושלים תובב"א אין אנו אומרים הלל כלל אפי' כשחל ט"ו בשבת. וצריך טעם לדבר לע"ד דמי זה אמר דסמכי' אהך טעמ' משום דאכתי עבדי אחשורוש אנן ולא אהך טעמא דקריאתה זו הללא ע"ש.

ומדברי הרמב"ם (בהלכות מגילה פרק ג הלכה ו) דכתב רק טעם אחד דרב נחמן משמע דמועיל הלל במקום מגילה וז"ל לא תקנו הלל בפורים שקריאת המגילה היא ההלל ע"כ. וזהו טעמו ההלכתי דהיינו כשאין לו מגילה יכול לומר הלל במקומו וכדברי המאירי שכתבם להדיא אמנם בברכי יוסף (או"ח סימן תרצג ס"ק ד) כתב לטעם קריאתה זו הלילא, אם אין לו מגילה יאמר הלל, ולטעם אכתי עבדי אחשורוש, אף שאין לו מגילה לא יאמר הלל, וראשון נראה יותר עכ"ד המאירי. והשיג עליו דמסתמות דברי הפוסקים משמע דאין בו הלל לעולם, וטעמא, דרבא הוא דאמר אכתי עבדי וכו', ולטעם זה לעולם אין לאומרו, והלכה כרבא, דהוא בתרא, ומה גם לפי גירסת הרי"ף (ד א) והרא"ש והר"ן דגריסי מתקיף לה רבא וכו', דקאמר לה בדרך אתקפא, ולא אתיבו עליה, ודאי הלכתא כוותיה ע"ש. וכדבריו מובא בסדר רב עמרם גאון (סדר פורים).

ומשמע מהברכי יוסף שאינו יוצא י"ח בקריאת הלל במקום קריאת המגילה וטעמו כנ"ל איברא דמוכח להדיא מדבריו בשו"ת יוסף אומץ (סימן סח) דמועיל הלל במקום מגילה וז"ל הדבר פשוט דתקון רבנן קריאת מגילה בלילה וביום וילפי לה מקרא כמ"ש פ"ק דמגילה. ודוקא מגילה שהוא ספור הנס הפרטי ויש להם טעם בנגלה ובנסתר על דרך הסוד נשגב מאד בקריאת המגילה. וכונת הש"ס כי בזה יצאו ידי חובת קריאת ההלל. אף דאם היו מתקנין לקרוא הלל בפורים לא היו מתקנין אלא ביום. והעד חנוכה וימים טובים שלא תקנו בלילות לקרוא ההלל. זולתי בליל פסח ועל דרך האמת יש טעם גדול. ומה ענין קריאת המגילה בלילה ואלו דברים פשוטים ואין להאריך עכ"ל. ואם איתא שטעמו עבדי אחשורוש אנן ודאי דאין לומר הלל כאמור לעיל דאין לומר הלל כי אם על הגאולה שלמה כגון יציאת מצרים ונס חנוכה שחזרה להם המלכות.

ושמא יש לאמר בכוונתו דאם היו מתקנין היה מועיל רק ביום ולא ללילה וכעין זה חזר וכתב בשיורי ברכה וז"ל אין קורין בו הלל עיין מ"ש לפנים אות ד' והרמב"ם כתב פ"ג דין ו' ולא תקנו הלל בפורים שקריאת המגלה היא ההלל ואפשר דגם לטעם זה אף מי שאין לו מגילה לא יקרא הלל בברכה דמשום קריאתה הלילא לא תקון מאחר דלא תקון גם זה דלית ליה מגלה אין לו לקרות דלא פליג רבנן. והחזיק בידיו בשו"ת שיבת ציון (סימן כב) רבי שמואל בן הג"ר יחזקאל לנדא הנודע ביהודה שדעת הרמב"ם דפסק כר"נ משום דגרסתו היה מתקיף ליה רבא וכו' הוא דעת יחיד נגד גירסת הש"ס שלפנינו ונגד גירסת הרי"ף והרא"ש ולכך השמיטו הפוסקים ולא נזכר בשום מקום מדין זה שכתב הרב המאירי דמי שאין לו מגילה לקרות בו חייב לומר הלל דזה הוא רק לטעמא דר"נ דאמר קריאתו זו הלילא והרב המאירי נמשך אחר דברי הרמב"ם ז"ל דנקט טעמא דר"נ ופסק להלכה דמי שאינו קורא המגילה צריך לומר הלל ע"ש. אבל אנן קיי"ל כרבא לפי גרסת הש"ס שלפנינו וכן לפי גרסת הרי"ף והרא"ש והעיקר אצלנו כשיטת רוב הפוסקים דקיי"ל כטעמא דרבא דלא קרינן הלל בפורים משום דאכתי עבדי אחשורוש אנן. עכ"ל. וכ"כ בשו"ת חתם סופר (חלק א או"ח סימן קצב) ובשו"ת תשובה מאהבה (חלק א סימן מה) ועוד.

ומדיוק דברי החיד"א בשיורי ברכה שכתב שלא יקרא הלל בברכה גם למי שאין מגילה משמע בברכה הוא דלא הא ללא ברכה שפיר שיקרא הלל וכ"כ הגר"ש דבליצקי בספר פורים משולש שהובא בספר מישרים אהבוך (עמ' נג) וכמ"ש בשו"ת שיבת ציון שם על קונטרס שיורי ברכה והעלה לדינא לחוש ג"כ לדעת הרב המאירי. וכדי לצאת לכל הדעות נכנס בפשר שמי שאין לו מגילה לקרות יאמר עכ"פ הלל בלי ברכה, והשיב על זה נראה שאין לעשות כן דחומרא דאתי לידי קולא דהא אמרו חז"ל כל הקורא הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף ועיין במג"א ריש סי' תקפ"ד שהרבה לתמוה על האנשים שאומרים תהלים בר"ה ויוה"כ איך רשאים לומר הלל ומתרץ המג"א דאם אמרו דרך תחנה ולא לשם קריאת הלל לית לן בה ואין זה בכלל קורא הלל בכל יום ועיין באליה רבה שם. ומעתה מי שנאנס ואינו יכול לקרות המגילה בפורים ויחוש לחומרת הרב המאירי ויאמר הלל זה ודאי שאינו אומר דרך תחנה ובקשה דהא רוצה לצאת ידי דעת הרב המאירי וא"כ יצא שכרו בהפסדו דהא לרוב הפוסקים קיי"ל כרבא דאינו רשאי לומר הלל בפורים ואם אמר ה"ז בכלל מחרף ומגדף כדין האומר הלל בכל יום שלא בתקנת חכמים, לכן נלע"ד שדרך הנכון הוא מי שנאנס מלקרות המגילה יהיה בשב ואל תעשה ולא יקרא הלל.

ולהשיב על מה שהשיב דאינו רשאי לאומר הלל בפורים דה"ז בכלל מחרף ומגדף זה אינו מחוור דהא כל האומ' הלל בכל יום מחרף ומגדף טעמא מדלא נתקן ההלל אלא להודאת נס וכשאומרו על נס ודאי שפיר לאומרו וכמ"ש רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב יא חלק ב דף סד טור ב) ובהגדה של פסח לרשב"ץ שהקורא הלל בכל יום הוא מחרף ומגדף שאינו אלא כמצחק כיון שאין קורא אותו על נס ע"ש והרי כאן אומרו על הנס שהיה בפורים. וראה במגילת תענית (ליכטנשטיין) ימים שנעשו בהם נסים לישראל על ידי מרדכי ואסתר ועשאום ימים טובים. אמר רבי יהושע בן קרחה מימות משה לא עמד נביא וחדש מצוה חוץ ממצות פורים אלא שגאולת מצרים נוהגת שבעה וגאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום אחד. דבר אחר. ומה גאולת מצרים שלא נגזרה גזרה אלא על הזכרים בלבד שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגומר עשו אותם ימים טובים גאולת מרדכי ואסתר שנגזרה גזרה על הזכרים ועל הנקבות שנאמר מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד על אחת כמה וכמה שאנו חיבים לעשות אותם ימים טובים בכל שנה ושנה.

זאת ועוד מהא דאמר מר בשבת (דף קיח:) הקורא הלל בכל יום הרי זה וכו' צ"ל בדוקא שאומרו בכל יום ויום הרי זה וכו' הא באומרו פעם אחת בשנה שפיר ובודאי שאינו מחרף וכ"ש על הנס שהיה בפורים ואינו אומרו סתם כך בכל יום ויום אלא מתוך מטרה ברורה לתשבחות לבורא עולם, ונראה דאף הלל שלם היה יכול לאמרו ולא שייך לומר דה"ז כמחרף ומגדף. עיין בשו"ת יביע אומר (חלק ה או"ח סימן לה) ושו"ר בשו"ת משנה הלכות (חלק ה סימן עג) שגם הקשה עליו ע"ש.

וכדמוכח מדברי הרמב"ם שם שכתב להדיא בדוקא בראש השנה ויום הכפורים אין בהן הלל לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד לא ימי שמחה יתירה, ובפורים יש שמחה רבה לשמוח ולשמח וכפי שכתבנו בספרינו. וכדברי הגמ' בערכין (דף י:) דאמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים אמר להן אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני. לכן ודאי דשרי לשיטתם לומר הלל בימי שמחה וראה לקמן.

ולכאורה מפי' התוספות והר"ן בנדרים (דף מט:) מוכח דאנו נוהגים כר' יוסי שהאדם נדון בכל יום שנשאל בגמ' כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי דהיינו על החולים בכל ימות השנה. מדאמר אדם נדון בכל יום דאילו לרבנן דאמר דנדון בראש השנה וכיון שנגמר דינן אין תפלה מועלת להן והוי תפלת שוא. ולפי זה אין לומר הלל כלל דהא בכל יום ויום הוא נדון וכעין זה ראיתי בערוך לנר בראש השנה (דף טז.) על הא דאמרו בגמרא אדם נדון בכל יום. הט"א הקשה לר"י ולר"נ דלדבריהם אין בין ר"ה לכל ימות השנה כלום לענין דין של מעלה והרי אין אומרים הלל בר"ה ויוה"כ דספרי חיים וספרי מתים פתוחים ולר' יוסי ור' נתן זה בכל יום וא"כ או שיאמרו הלל בר"ה או שגם ביו"ט וחנוכה לא יאמרו ע"ש שהאריך עוד בקושיות והניח בצ"ע. ולענ"ד לק"מ דגם ר' יוסי ור"נ מודים דדין הרבים של כל העולם ובפרט של ישראל הוא בר"ה כדכתיב משפט לאלהי יעקב, רק על מה דתנן במתניתין כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון דהיינו דין היחיד על זה פליגי וס"ל דיחיד נדון בכל יום ולכן אמרינן דמתניתין דלא כוותייהו והרי גם הר"ן חילק בין רבים ליחידים לענין דין דתבואה ופירות דלרבים הוא לכל דין בזמנו וליחיד גוזרין חלקו בהדברים האלה בר"ה וכן נימא לר"י ור"נ רק איפכא דלדידהו חיי כלל בני אדם נדון בר"ה ולכן אין אומרים הלל בו אבל לכל יחיד ויחיד נקבע דינו בכל יום עכת"ד

וקצת קשיא לי על הא דכתב המג"א (סימן תקפד ס"ק א) האומרי' תהלים בכל יום ומתרמי להם הלל ביום ראש השנה היאך אומרים אותו ונ"ל כיון שא"א אותו דרך שירה רק דרך תחנה ובקש' שרי דהא מנהג פשוט לגמור בליל יה"כ כל תהלים ואומרי' ג"כ הלל וגם י"א תהילי' כל יום ויום והלל בכלל ואמרי' הקורא הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף אלא ע"כ כדפרישית עכ"ל וכדבריו כתבו בשולחן ערוך הרב (בסעיף א) משנ"ב (ס"ק ב) וכף החיים (אות ב) בשם כמה אחרונים.

ותימה דהא נהגו לומר הלל בשירה ושמחה בזמן לישה ועריכה ואפיית המצות ואף לא בערב פסח וכן כשחל ערב פסח בשבת ועשיית המצות בערב שבת ושרים את ההלל ואע"פ שאינו זמן קרבן פסח כלל עיין בספר ערב פסח שחל בשבת (עמוד עא) ולא חיישינן כקורא את ההלל בכל יום וכן בכל יום ויום רבים מהעם קוראים ספרי תהלים בשמחה ובהתלהבות ולא ראינו שמחו בהם ויתרה מזאת ישנם קלטות רבות עם לווי כלי נגינה בקריאת ספר תהלים בהמלצת ראשי ישיבות. וממילא באופנים אלו לא שייך היישוב הנ"ל דהוי דרך תחנה ולא דרך שירה. ושמא יש לתרץ דהיינו דוקא כשאומרו בדרך חיוב הלל בזהו נקרא מחרף ומגדף ולא בקריאת תשבחות לבורא עולם זאת ועוד אפשר לומר דדוקא בסדר תיקון ההלל בזהו האומרו מחרף וכו' וכמ"ש הרשב"ץ שם הלל שקראוהו בגמרת ברכות (נו א) הלל מצראה שקורין אותו על גאולת מצרים ואמרו עליו (שבת קיח:) הקורא אותו בכל יום כמו שקוראין בימים שגומרין את ההלל הוא מחרף ומגדף שאינו אלא כמצחק כיון שאין קורא אותו על נס. וכעין מ"ש מרן בשו"ע (סימן תכב סעיף ו) הקורא הלל למפרע, לא יצא ופי' המשנ"ב (ס"ק כו) שהקרא למפרע לא יצא דנפקא מבגמ' מדכתיב ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ד' מה השמש הולכת כסדר ממזרח למערב כן ההילול צריך להיות כסדר דוקא ולא למפרע דכמה אחרונים מחמירים גבי הלל אפילו בפרשיות כיון דסמוכים הם זה לזה בתהלים. וע"כ בודאי נכון להחמיר בזה ולחזור ולקרות אכן אם יחזור ויברך יש לעיין בדבר ואפילו לענין קריאת פסוקים למפרע ג"כ לא ברירא מלתא לגבי ר"ח שיחזור ויברך כמו שכתבתי בביאור הלכה עכת"ד ומוכח מדבריו דלא חש לחזור בקריאת הלל פעם שניה וראה עוד לקמן בזה.

וכעין מה שכתב בהגדה של פסח לרשב"ץ (ד"ה הללויה הללו) שהלל מצראה שקורין אותו על גאולת מצרים ואמרו עליו (שבת קיח:) הקורא אותו בכל יום כמו שקוראין בימים שגומרין את ההלל הוא מחרף ומגדף שאינו אלא כמצחק כיון שאין קורא אותו על נס. מוכח מדבריו דזהו אך ורק באומר הלל גמור ולא בהלל בדילוג וראה עוד לקמן בזה. ולא אכחד שאכן יש דסברי דאף בהלל בדילוג אמרינן מחרף ומגדף ומטעם זה כתב מחזור ויטרי (סימן רל) היינו טעמ' דנהגו לברך בהלל שלא יראה כקורא הלל בלא זמנו. ואמרינן בפרק הקורא. האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף. ובכל יום לאו דוקא. אלא בכל יום שאינו זמנו קאמר. וראה עוד בזה בשו"ת יביע אומר (חלק ה או"ח סימן לה). בין למר ובין למר נראה דדוקא באומרו על הסדר ולא בקריאת התהלים.

וכן נראה לפרש את הרי"ף בברכות (דף כג.) שהרגיש על הא דאמר ר' יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי קא אמרינן בפסוקי דזמרה אמרינן מאי ניהו מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה. וגם הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ז הלכה יב) כתב ששבחו חכמים למי שקורא זמירות מספר תהלים בכל יום ויום מתהלה לדוד עד סוף הספר ע"ש. ומה שנבחרו בדוקא הפרק' שבסוף התהלים מובא בסידור רש"י (סימן ו) דכולהו פרשתא עד כל הנשמה תהלל יה הללויה, הכי איתנהו סוף פירקא הללויה וריש פירקא הללויה, והללויה דבתר תהלת ה' ידבר פי ריש פירקא אמטו להכי מוסיפים ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה, וכמ"ש בספר האשכול (אלבק הלכות פסוקי דזמרה דף ו.) פסוקי דזמרה שהן מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה נקראו הלל, כדאמרי' אמר רבי יוסי יהי חלקי עם גומרי הלל בכל יום, ותקינו להו רבנן ברכה בתחלה ובסוף כמו בקריאת ההלל וברכת ברוך שאמר וכ"כ ראבי"ה (ח"א - מסכת ברכות סימן ד) ומקור לזה מובא בספר שבולי הלקט (ענין תפילה סימן ז) בשם השוחר טוב אמר ר' יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום ואוקימנא בפסוקי דזמרא. ומפרש במס' סופרים פרק י"ד דהיינו מתהלה לדוד עד סוף הספר שהן ששה מזמורים. אלא שהרא"ש בברכות (פרק ה סימן ו) כתב טעם אחר לאמירת המזמורים הנ"ל שמזמור של תהלה לדוד דאמרי' בפ"ק (דף ד) כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא ואגב אותו מזמור תיקנו לומר עד סיום תהלים וכדבריו כתב בספר אבודרהם (שמונה עשרה) האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ובשביל אותו מזמור תקנו לומר עד סיום התהלים ע"ש. ומובא בב"י (או"ח סימן נ) שפירש רש"י פסוקי דזמרה שני מזמורים של הלולים הללו את ה' מן השמים הללו אל בקדשו עכ"ל. ומה שתפס דוקא הני ב' מזמורים עיין בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י סימן יב).

ובודאי לדעת רבותינו הקדושים דעלו דשרי לומר הלל במקום מגילה ואע"פ שאין אנו יודעים את טעמם ותשובתם שמורה עימם אין לנו לערער כלל מטעם קושיא זו או אחרת על פסיקתם וכל אדם צריך לעשות כמנהג אבותיו. וכן לנוהגים בהלל לברך וכד'. ובפרט שהמג"א עצמו תירוץ על יום כיפור וראש השנה כך ימצא גם לפורים ובפרט שהלכה זו הובאה בגמ' ובראשונים דבעי לומר הלל במקום מגילה וימצא תירוץ למנהג ישראל קדושים בפרט דיש נוהגים לומר תהלים בשירה ושמחה ולא שמענו שמחו בהם כלל. וכי בשל "צריך עיון קצת" של המג"א נבטל הלכה זו. אלא יוכל לומר את ההלל במקום מגילה לפחות כמו שתירץ בר"ה וכיפור וכפי שתירצו אחרונים שהובאו בשו"ת מנחת יצחק (חלק ו סימן סז) שיאמר הלל כקורא בתהלים, דהיינו דרך תחינה וכ"כ בח"ס שם, ועי' שד"ח (מע' פורים סי' א') מזה.

וראיתי עוד תירוץ להשיב מדברי שו"ת תורה לשמה (סימן קצד) על טענה זו דארז"ל כל הקורא הלל בכל יום ה"ז מחרף וכתב המג"א בסי' תקפ"ד מה שנהגו לומר תהלים כולו בר"ה ויוה"כ שבכללו ההלל הוא מותר משום דאומרו דרך תחינה ע"ש וא"כ לרבא דלית ליה האי טעמא איך תהיה רשאית לומר הלל בפורים שלא תקנו בו חז"ל הלל די"ל באמת דלא אמרו הא מחרף ומגדף אלא כשאינו אומרו בעבור נס הנעשה באותו יום אבל אם אומרו בעבור נס השייך לאותו יום לית לן בה ע"כ. ומדבריו נראה טעם היתר לנוהגים לומר את הלל ביום עצמאות דהא נאמר הלל בעבור נס השייך ליום זה. וכן העלה בשערי תשובה (ס"ק ג) כשאין לו מגילה לקרות יש לו לקרות הלל בלא ברכה שלפניו ושלאחריו כקורא בתהלים ושפיר דמי ואף אם יש לו חומש שקורא בו מגילה לעצמו מכל מקום הרוצה לקרות גם הלל בלא ברכה לא הפסיד דאפשר דעדיף אמירת הלל שלא נתקן שיהיה בכשרות קצת כס"ת משא"כ קריאת המגילה שעיקר תקנתה להיות כתובה כתיקנה ולכן יוצא ידי שניהם.

וגם בהערות על הלכות רי"ץ גיאת הערות יצחק ירנן (הלכות הלל עמוד קסג) פשוט לו דשרי אמירתו בלא ברכה, דחששא דקורא הלל בכל יום דמס' שבת י"ל דלא שייך היכא דבא לצאת ידי ספיקא, ולא דמי למ"ש המג"א סי' תכ"ב סס"ק ה'. (ולגבי דברי המגן אברהם הללו עצמן בלא"ה פליג בשו"ת זרע אמת ח"א סי' ס"ה דכתב דלא שייך בקורא בדילוג), דלענין לצאת ידי ספיקא דדינא פשוט לענ"ד דאפילו בהלל שלם מודה המג"א (והז"א) דשרי וראוי לעשות. ומהאי טעמא נראה לי דאם מסופק אם קרא הלל או לא דהעלה בשו"ת שאגת אריה סי' ס"ט דהוי ספיקא דרבנן יעויי"ש, מ"מ י"ל דהיינו דוקא דאינו מחוייב לקרות מספיקא ועכ"פ אסור לקרות בברכה אבל לקרות הלל מספיקא בלא ברכה פשיטא דראוי והגון הוא, דכיון דלית ביה משום חששא דקורא הלל בכל יום כנ"ל פשיטא דראוי לקרות מספיקא, דאם כבר קרא הוי ליה כקורא בתורה ע"כ. ובזה סרה השגתו של שו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן סא) שלפי זה שרי לומר הלל ואין זה משום דהמאירי אזיל לשיטתיה לומר הלל, דמצינו לו בחידושיו בסוף פסחים דס"ל, דכל יחיד שאירע לו צרה ונגאל הימנה רשאי לקבוע הלל לעצמו באותו יום בכל שנה אלא שאינו מברך עליו, וכן הדין בכל ציבור וציבור ע"ש. ומוכח לו מהפוסקים דלא סברי כהרב המאירי. וכדבריו העלה באריכות בשו"ת יביע אומר (חלק ה - או"ח סימן לה) אפילו ביום שגומרים ההלל, אין לחוש לגמור ההלל פעם שנית (בלי ברכה). ולכן רשאי לחזור ולומר ההלל עם הצבור בלי ברכה.

וצ"ל שלא נעקרה קריאת הלל בפורים אלא בשל שיוצא יד"ח ההלל ע"י קריאת המגילה וממילא כשאינו קורא המגילה חזרה חיובא דקריאת הלל למקומה. וכן העלה בשו"ת בצל החכמה (חלק א סימן ב) דעכ"פ גם הם מודים, דלתי' דר"נ דקרייתה זו הלילא כשאין לו מגילה יקרא הלל, ואף שמעיקרא תקנו לפטרה בקריאת המגילה ולא לקרות הלל. מ"מ כשא"א לצאת ע"י קריאת המגילה חזרה חובת קריאת הלל למקומה. אמנם מאידך גיסא ציין לע"ת ושו"ת שערי דעה שלאחר שלא נתקן משום דקרייתה זו הלילא, שוב אין מקום לקרות הלל בפורים, אפי' כשאין לו מגילה, כיון שמעיקרא לא תקנו לקרותו ע"ש.

ומלשון הב"י שם שכתב שמן הראוי היה לקרוא הלל על נס הנעשה ביום זה וכבר נתנו טעם לדבר משום דקריאת המגילה זו היא הלילא ורבא אמר וכו' ומרן בב"י לא הכריע בדבר וגם בשו"ע (סעיף ג) לא מפורש מה דעתו כשאין לו מגילה רק כתב בלשון "אין קורין בו הלל". ותו לא ולא ידענא כהי מניהו פסק. אמנם מהמג"א (ס"ק ב) מוכח שמרן פסק כרבא ע"ש. וכן בכמה ראשונים דלא הכריעו בזה אמנם מה שכתבו שדעת המאירי היא יחידה אינו דהא מלבד הרמב"ם הנ"ל ראיתי גם בספר הלכות גדולות (סימן יט הלכות מגילה עמוד רלז) שכתב לא אמרינן הלל בפורים מפני שקריאתה זו היא הלילא. וכ"כ בספר שבולי הלקט (ענין פורים סימן ר) ובמחזור ויטרי (סימן צג) וספר המנהגים (טירנא פורים) דכתבו דקיימא לן קריית' זו הלילא וכ"כ הלכות רי"ץ גיאת (הלכות הלל עמוד קסג) ובפירושי סידור התפילה לרוקח (עמוד קטו) מצא כל כך תיבות בהלל הגדול כמו שיש פסוקים במגילת אסתר ובהערות על פירושי סידור התפילה לרוקח קרייתא זוהי הלילא, וכ"כ בספר אבודרהם (מעריב של שבת) שגם בפורים היה ראוי לומר את ההלל אי לאו דאמרינן התם (מגילה פ"א) דקריאת המגלה זו הלילא והניף ידו שנית (בפורים) שגם כתב שאין קורין את ההלל דקריאת המגילה זו היא הלילא. ויתרה מזאת כתוב במנהג מרשלייאה (פורים) הא דלא אמרי' בו הלל משום דקריאתה זו היא הללא לדעת רוב המפרשים . ויותר קרוב הוא לדין יום טוב מחנוכה וערב ימים טובים דהא אמרו חכמים ז"ל כל העושה בו מלאכה אינו רואה סימן ברכה לעולם ר"ל במלאכה ההיא. ושוב ראיתי בספר מהרי"ל (מנהגים הלכות פורים) וערוך השולחן (סעיף ד) שבמקום הלל קורין המגילה.

ולדבריהם משמע דאמירת ההלל היא עם ברכה דהא ללא ברכה מהו החידוש לכ"ע אם אומרו בדילוג על הנס שרי כדלעיל. ולפי הכלל שכתב הרדב"ז שכאשר המחלוקת במצווה הברכה נגררת אחר המחלוקת ולא אמרינן ספק ברכות להקל וגם כאן המחלוקת במצווה לכן נראה שמי שמברך יש לו על מי לסמוך אך נראה יותר דשב ואל תעשה עדיף. עיין עוד בזה בדברינו בשו"ת בריח התיכון (חלק א סימן י). ובפרט מה שהשיב בשו"ת רב פעלים (חלק א או"ח סימן ח) שחשש למנוע ברכה מהשואל, אע"ג דקי"ל ספק ברכות להקל משום כי בברכה הקבועה על המצוה, מצינו דקפדי רבנן למעבד המצוה בלא ברכה, ועיין להגאון תבואת שור ז"ל בסי' י"ט ס"ק י"ז שכתב , מוטב להכניס עצמו בספק גרם ברכה שאינה צריכה, מליכנס בספק שימנע מלברך על עשיית המצוה, ע"ש שהעלה להורות לשואל שיברך ענט"י בכה"ג.

נמצאנו למדים שאין איסור לומר הלל ללא ברכה וכ"ש בדילוג כנ"ל וכמ"ש בשו"ת יביע אומר (חלק ה - או"ח סימן לה) לדינא נ"ל עיקר כדברי הסוברים שאם קורא הלל בדילוג אין חשש למ"ש דהוי כמחרף ומגדף ח"ו. ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק י סימן יב) לפי טעם של הירושלמי יוצא שנקרא מחרף ומגדף רק אם אומר הלל השלם שאזי אומרים גם פרק לא לנו שבו הוא שאומרים עצביהם וגו'. ובגמ' שבת שם הרי כתוב באמת בלשון: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום, וע"ז הוא שהקשו והאמר מר הקורא הלל בכל יום וכו' ע"ש.

וכן נראה מתשובת שו"ת מנחת יצחק (חלק י סימן י) שמרן הגאון ר' יעקב קניבסקי זצ"ל נשאל על דבר שמציעים לומר הלל בברכה ביום כ"ח אייר ולבטל בו דיני ספירה, והשיב בזה"ל "שזהו איסור חמור ונורא של ברכה לבטלה ושל עקירת יסודות בדיני תורה"ק ר"ל". ומדלא כתב שמחרף ומגדף ורק שהברכה לבטלה משמע מדבריו דשרי לקרא ללא ברכה. אבל במקום שאין לו מגילה בודאי דסמכינן על כל הני ראשונים והאחרונים לקרא הלל בלא ברכה במקום קריאת המגילה. וכמ"ש בשו"ת יביע אומר (חלק ו או"ח סימן מא) בענין יום העצמאות כיון שלא יצאנו מהצרה לגמרי אין לקבוע הלל בברכה ע"כ. ומתשובתם נלמד כ"ש שיכול לקרא את ההלל בפורים בלא ברכה. וכ"כ להדיא בחזון עובדיה (מהלכות מקרא מגילה סעיף יט) ובילקוט יוסף (עמוד שג סעיף מו) ורק מטעם סב"ל יש לומר ללא ברכה ע"ש. אמנם הרב משאש זצ"ל בספרו שמש ומגן (סימן עז) השיג עליו דהמאירי יחידי בדבר ועוד שלא ראו ולא שמעו למי שיקרא הלל ע"ש. ונראה שאין כוח בהשגתו דהא לעיל מוכח לעוד פוס' דסברי כהמאירי ומה שלא ראינו ולא שמענו אינה ראיה ושמא לא היה מקרה שחסר למישהו מגילה שיהיה צריך לומר הלל במקום זה ויתרה מזו ניתן לומר את ההלל אף עם ברכה כנ"ל ודוק.

ונשאל בזה בשו"ת תורה לשמה שם באשה חרשת שאינה יכולה לשמוע מגילה מאחרים וגם היא עצמה אינה יודעת ללמוד כלל ורק יודעת ללמוד תפילת חול ושבת שלמדה בהיותה בריאה ובכללם יודעת לומר ההלל, אם נורה לה שתקרא הלל בפורים במקום מקרא מגילה. והשיב נראה מכל הנז' דהאשה הנז' נורה לה שתגמור ההלל אך לא תברך עליו. ומתשובתו שהורה לה לגמור את ההלל נראה לסמוך עליו ולומר הלל גמור ולא בדילוג בפורים במקום שלא נמצא מגילה. וכן משמע משו"ת בית שערים (חלק או"ח סימן שנט) שכתב מגילה קריאתה זו הילולא ויוצאים האנשים בזה גם ידי חובת מצוה דאורייתא של קריאת הלל ומזה נשים פטורות ולכן אין מוציאות אנשים דכל הפטור מן הדבר אינו מוציא אחרים י"ח ע"ש.

וטעם הדבר להאומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף ראיתי שמובא בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י סימן יב) בשם משך חכמה ר"פ בחקתי שכתב לפרש מדוע שהאומר הלל בכל יום הר"ז מחרף ומגדף ואילו האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב. מפני שהאומר הלל הגדול בכל יום מורה כאילו שראוי להודות רק על הנך פעולות שעל דרך נס אבל מפעולות הטבע אין צריכים חלילה להיוצר אחרי שבראן ולכן ה"ז מחרף ומגדף, כי הנסים המה רק להעיר לבות בני אדם על מפעלות הבורא ב"ה בהטבע וידו והשגחתו הטהורה. אבל כל האומר תהלה לדוד בכל יום שזה מדבר על מפעלות סדור הטבעי אשר בכל יום מובטח שהוא בן העולם הבא ע"ש ביתר אריכות. וראה עוד טעמים בשו"ת משנה הלכות (חלק ה סימן עג) בשם המאירי.

נמצא דהלל שקראוהו הלל מצראה שקורין אותו על גאולת מצרים ועליו אמרו הקורא אותו בכל יום כמו שקוראין בימים שגומרין את ההלל הוא מחרף ומגדף שאינו אלא כמצחק כיון שאין קורא אותו על נס אבל על פסוקי דזמרה אמרו שהקורא הלל בכל יום מובטח לו שהוא בן העה"ב והוא מהמזמורים שהם תהלה לדוד עד סוף הספר שהיו חביבין לדוד כמובא בהגדה של פסח לרשב"ץ ובחידושי הריטב"א שבת (דף קיח:) כי אמרינן בפסוקי דזמרא פי' מזמורים שבסוף תלי"ם שפותחים ומסיימין בהללויה וכמ"ש במנורת המאור (פרק ב תפילה סדר מאה ברכות עמוד 81) הזמירות עד סוף התהלים ונקראו הלל. ואמרו רבותינו ז"ל הקורא הלל בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. מפני שהוא שבחו של מקום. דאמ' ר' יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום, מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה. ובספר העיקרים (מאמר שלישי פרק א) כתב דאין הכונה על ההגה והצפצוף בפה אלא על מחשבת הלב, וכמ"ש הפני יהושע בברכות (דף ד:) על הא דאמר ר"א אמר רבי אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים מובטח כו'. ונראה שהכוונה בזה שע"י שיאמר זה המזמור ג"פ בכוונת הלב בתלת זימני הוי חזקה ותתחזק האמונה האמיתית בלבו שכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה למי שעוסק בתורה שנתנה ע"י כ"ב אותיות וכו' ע"ש. וכיון לרד"ק (תהלים פרק קמה פסוק א) שכתב ולא אמרו על האומרו בפיו בלבד, אלא בפיו ובלבו ובלשונו ע"ש. ועל זה מובא בספר מהרי"ל (מנהגים הלכות תפילה) דלכך כופלין כל הנשמה כו' משום דאיתמר יהי חלקי עם גומרי הלל בכל יום, ר"ל שמסיימין ספר תהלים שנתייסד בהללויה. והשתא אם לא יכפול פסוק האחרון לא נראה כמסיים.

ובשולי התשובה יש להעיר דנראה שעדיף יותר שיקרא במגילה פסולה מאשר לקרא הלל כשלא יוכל להשיג מגילה אחרת בכדי שלא תשתכח תורת קריאת מגילה ודייק מדברי מרן בשו"ע (או"ח סימן תרצא סעיף י) שכתב אם אין מגילה כשרה קורים אותה בחומש בלא ברכה ע"כ. ומדלא כתב יקרא הלל מוכח דעדיף יותר קריאה ממגילה אף שהיא פסולה אלא יש לדחוק דכוונת מרן ע"פ אחרונים לחומש בגלילה וכמ"ש המג"א (ס"ק י) י"א שיוצא בזה בשעת הדחק ודוקא כשעשוי בגליל' כמ"ש סי' קמ"ג ס"ב אלא שיש בו פסול אבל בחומש שלנו לכ"ע לא יצא. והביאו המשנ"ב (ס"ק כז) אך ציין לפמ"ג שכתב ראוי גם בזה לקרות בלא ברכה שלא תשתכח תורת מגילה.

וכמ"ש בשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן לב) שדוקא בתפילין מי שאין לו אלא תפלין פסולים דלא יניחם, ולא אמרינן דחיישינן דתשתכח תורת תפילין כיון דהיא מצוה תדירית, ואיכא למיחש דנפיק מיניה חורבא, ולא דמי לדברי הרוקח הל' מגילה שכתב דמי שאין לו מגילה כשרה יקרא בפסולה כדי שלא תשתכח תורת קריאת מגילה. וטעמו דשלא לשתכח תורת קריאת המגילה הוא ענין אחר, היות גם אם המגילה פסולה, איכא עכ"פ קריאה של פרסומי ניסא, אלא דיש עוד גדר של מגילה כשרה, א"כ בודאי יש מקום לענין שלא תשתכח כעין המבואר באו"ח סי' קמ"ג לענין קרה"ת אפילו בחומשים כדי שלא תשתכח תורת קריאה, יע"ש במ"ב ס"ק ט' והוא פשוט.

ואפשר לומר דגם בזה יכול לקרא את ההלל בלי ברכה וגם לקרא את המגילה דאינו גורע מאומה כמוכח לעיל. דשמא קריאת הלל מועיל במקום קריאת מגילה, ובקריאת מגילה פסולה לא מהני לצאת י"ח ולכן צריך לקרא גם הלל. וכמ"ש בשערי תשובה (ס"ק ג) אעפ"כ כשאין לו מגילה לקרות יש לו לקרות הלל בלא ברכה שלפניו ושלאחריו כקורא בתהלים ושפיר דמי ואף אם יש לו חומש שקורא בו מגילה לעצמו מכל מקום הרוצה לקרות גם הלל בלא ברכה לא הפסיד דאפשר דעדיף אמירת הלל שלא נתקן שיהיה בכשרות קצת כס"ת משא"כ קריאת המגילה שעיקר תקנתה להיות כתובה כתיקנה ולכן יוצא ידי שניהם.

ודע דצריך טפי שישמע קריאת פרשת זכור בצבור ממקרא מגילה. אע"ג דמקרא מגילה עדיפא וכל מצות נידחות מפניה, מ"מ לדעת רוב הפוסקים נקראת היא ביחיד, אבל קריאת פרשת זכור עשה דאורייתא הוא לקרותן בעשרה, ודוחה ל"ת דלעולם בהם תעבודו. להכי שיחרר רבי אליעזר עבדו, כדי להשלימו לעשרה. ובתוס' שנ"ץ שכתבו דאין שום קריאה מדאורייתא רק פרשת זכור. ובתוס' הקצרות מברכות פ' שני פירש, דפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקרותן מן התורה. וכן בסמ"ק חלק למצות עשה זכור אשר עשה, וזה שאנו קורין פרשת זכור קודם פורים. וא"כ צריך ליזהר יותר שישמע קריאת פרשת זכור בעשרה ממקרא מגילה בזמנה, אלא שהעולם לא זהירי בהכי. כמובא בתרומת הדשן (סימן קח). ולכן בני היישובים שאין להם מנין בעיר, ורצונם ללכת אל הקהילות הסמוכות להם לימי הפורים, כדי לשמוע מקרא מגילה בציבור. צריכין שיקדימו ביאתם גם לשבת פרשת זכור שהוא סמוך לפורים. ובס' סנסן ליאיר (עמוד רכג) לרה"ג רבי מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים ישב מנהג העולם שמקפידין יותר על מקרא מגילה בעשרה מפרשת זכור ע"ש שעפ"ז הורה לאחד שנמצא במילואים ויכול לקבל שחרור ליום אחד לשבת זכור או לפורים, שיאמר פרשת זכור בטעמים ביחיד וישתחרר לפורים לשמוע מגילה בעשרה.

לסיכום: כשאין לו מגילה יקרא הלל, ואף דמעיקרא תקנו לפטרה בקריאת המגילה ולא לקרות הלל. מ"מ כשא"א לצאת ע"י קריאת המגילה יקרא הלל בלא ברכה במקומה.

פירות הנושרים:

1. אין לומר הלל בברכה כי אם על הגאולה שלמה כגון יציאת מצרים ונס חנוכה שחזרה להם המלכות.

2. כל הקורא הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף ומה שאומרים תהלים בר"ה ויוה"כ איך רשאים לומר הלל ומתרץ המג"א דאם אמרו דרך תחנה ולא לשם קריאת הלל לית לן בה ואין זה בכלל קורא הלל בכל יום

3. לא אמרו הא מחרף ומגדף אלא כשאינו אומרו בעבור נס הנעשה באותו יום אבל אם אומרו בעבור נס השייך לאותו יום לית לן בה. וכן הבא לצאת ידי ספיקא, או הקורא בדילוג.

4. יום פורים קרוב הוא לדין יום טוב מחנוכה וערב ימים טובים דהא אמרו חכמים ז"ל כל העושה בו מלאכה אינו רואה סימן ברכה לעולם ר"ל במלאכה ההיא.

5. הנוהגים לומר ביום עצמאות הלל אין לאמרו בברכה.

6. הנוהגים לברך על ההלל יש להם על מי לסמוך. וי"א שזהו איסור חמור ונורא של ברכה לבטלה ושל עקירת יסודות בדיני תורה"ק.

7. מה שאין אומרים הלל בפורים לפי שקריאתה היא הלולא כלומר שזו היתה כונת הקריאה כדי שיזכרו הנס ויתנו שבח והודאה לשם יתברך, וזה שיסד הפייט כי מקום תהלה היתה לישראל ויש טעם אחר בגמרא דהיכי לימרו הלל הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן ר"ל שבאותו הזמן היו בגלות עדין תחת יד אותו רשע ואין לומר הלל כי אם על הגאולה שלמה כגון יציאת מצרים ונס חנוכה שחזרה להם המלכות.

8. כשמסופק אם קרא הלל או לא דהוי ספיקא דרבנן, מ"מ י"ל דהיינו דוקא דאינו מחוייב לקרות מספיקא ועכ"פ אסור לקרות בברכה אבל לקרות הלל מספיקא בלא ברכה פשיטא דראוי והגון הוא, דכיון דלית ביה משום חששא דקורא הלל בכל יום ופשיטא דראוי לקרות מספיקא, דאם כבר קרא הוי ליה כקורא בתורה.

9. כל יחיד שאירע לו צרה ונגאל הימנה רשאי לקבוע הלל לעצמו באותו יום בכל שנה אלא שאינו מברך עליו, וכן הדין בכל ציבור וציבור ע"ש.

10. אשה חרשת שאינה יכולה לשמוע מגילה מאחרים וגם היא עצמה אינה יודעת ללמוד כלל ורק יודעת ללמוד תפילת חול ושבת שלמדה בהיותה בריאה ובכללם יודעת לומר ההלל, תקרא הלל גמור בפורים במקום מקרא מגילה אך לא תברך עליו.

11. העיקר כדברי הסוברים שאם קורא הלל בדילוג אין חשש למ"ש דהוי כמחרף ומגדף ח"ו.

12. אפילו ביום שגומרים ההלל, אין לחוש לגמור ההלל פעם שנית (בלי ברכה). ולכן רשאי לחזור ולומר ההלל עם הצבור בלי ברכה כשאמר את ההלל ביחיד.

13. כשאין לו מגילה לקרות יש לו לקרות הלל בלא ברכה שלפניו ושלאחריו כקורא בתהלים ושפיר דמי ואף אם יש לו חומש שקורא בו מגילה לעצמו מכל מקום הרוצה לקרות גם הלל בלא ברכה לא הפסיד דאפשר דעדיף אמירת הלל שלא נתקן שיהיה בכשרות קצת כס"ת משא"כ קריאת המגילה שעיקר תקנתה להיות כתובה כתיקנה ולכן יוצא ידי שניהם.

14. קטן שהגדיל טוב הדבר שיקרא בשבת הלל שלם בלי ברכה, מאחר שהיה קטן בערב שבת בזמן קריאת המגילה אינו מחויב.

15. מה שאמרו הקורא הלל בכל יום מובטח לו שהוא בן העה"ב הוא מהמזמורים שהם תהלה לדוד עד סוף הספר שהיו חביבין לדוד. דהיינו בכוונת הלב בתלת זימני הוי חזקה ותתחזק האמונה האמיתית בלבו. וזהו אמר רבי יוסי יהי חלקי עם גומרי הלל בכל יום, ותקינו להו רבנן ברכה בתחלה ובסוף כמו בקריאת ההלל.

16. יש שני סוגי הלל אחד הוא המזמורים הנאמרים בשחרית הנמצאים בסוף ספר תהלים ונאמרים בכל יום והשני הנאמר בר"ח וביו"ט ובזמן שנעשה נס.

17. כופלין כל הנשמה כו' משום דאיתמר יהי חלקי עם גומרי הלל בכל יום, ר"ל שמסיימין ספר תהלים שנתייסד בהללויה. והשתא אם לא יכפול פסוק האחרון לא נראה כמסיים.

18. כשקרא את ההלל למפרע לא יצא מדכתיב ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ד' מה השמש הולכת כסדר ממזרח למערב כן ההילול צריך להיות כסדר דוקא ולא למפרע.

19. עדיף יותר שיקרא במגילה פסולה כשלא יוכל להשיג מגילה אחרת בכדי שלא תשתכח תורת קריאת מגילה. ואף כשקורא מגילה לעצמו בחומש וכד' מכל מקום הרוצה לקרות גם הלל בלא ברכה לא הפסיד דאפשר דעדיף אמירת הלל שלא נתקן שיהיה בכשרות קצת כס"ת משא"כ קריאת המגילה שעיקר תקנתה להיות כתובה כתיקנה ולכן יוצא ידי שניהם.

20. צריך ליזהר יותר שישמע קריאת פרשת זכור בעשרה ממקרא מגילה בזמנה.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן