סימן: ס''ט - שאלה : סופר שספק לו אם קידש שם השם אפילו במחשבה מה ניתן לעשות ?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בריח התיכון - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: ס''ט - שאלה : סופר שספק לו אם קידש שם השם אפילו במחשבה מה ניתן לעשות ?
תוכן עניינים

--------

גרסינן בגיטין פרק הנזקין (דף נד:) ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה ס''ת שכתבתי לפלוני אזכרות שבו אין כתובין לשמן א''ל ס''ת ביד מי אמר ליה ביד לוקח אמר ליה נאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן להפסיד ס''ת וכו' פירוש הא אם היה הס''ת בידו פסול ומה שלא פסול ביד לוקח שהיה סבור להפסיד רק שכר אזכרות שהוא דבר מועט. ועוד גרסינן שם כל ס''ת שאין אזכרות שלו כתובין לשמן אינו שוה כלום והביאו הרי''ף וכ''כ הרא''ש והנ''י וסמ''ג וטור וריא''ז הרמב''ם בפ''י שאחד מהפיסולים שכתב האזכרות בלא כוונה כלומר שאעפ''י שכל כתיבת התורה בעינן לשמה (עיין סימן רעד) יש מעלה אחרת בכתיבת השם או שדעת הרמב''ם כרש''י שסתמא סגי ורק באזכרות בעינן לשמה וכ''כ בשו''ת עין יצחק (חלק א-או''ח סימן ה) מוכח דהרמב''ם ס''ל דסתם ס''ת לשמה קאי וכ''כ בשו''ת אבני נזר חלק (או''ח סימן תקיח) וכן כתב בעל תפארת שמואל אעפ''י שמחשבה סתמא מועילה בכל הס''ת אך בשם השם בעי לשמה בפני עצמה וסתמא פוסלת .

ומרן פסק (בסימן רעו סעיף ב) שאע''פ שאומר בתחילת הספר שכותבו לשם קדושת ספר תורה, בכל פעם שכותב שם מהשמות שאינם נמחקים צריך לומר שכותב לשם קדושת השם ואם לאו פסול וכ''כ בסימן לב בכל פעם שכותב אזכרה צריך לומר שכותב לשם קדושת השם ופסק כדעת הסמ''ג וסה''ת וספר ארחות חיים (הל' תפילין סי' כד) שהכותב אחד מהאזכרות צריך שיכוין לכתוב אותם לשם השם אלהי ישראל ושיוציא בשפתיו ואם לא עשה כן אין להם תקנה ואף את דברי הרא''ש העמיד כך עיין סימן רעד ומה שכתב מרן צריך לומר שכותב לשם קדושת השם ואם לא עשה כן פסול משמע להדיא שצריך לומר בפה ולא מועיל מחשבה ואעפ''י שאמר בתחילת הכתיבה שכותב לשם כתיבת ס''ת זאת ועוד ממה שכתב הרמ''א דיש להקל בדיעבד משמע דמרן ס''ל דאפי' בדיעבד פסול אם לא אמר בפיו וכ''כ הב''ח שם והט''ז (בסימן רעו) אלא אם כן כלל בתחילת הכתיבה גם את האזכרות אזי בדיעבד יועיל מחשבה לבדה ואם לאו פסול .

והשיג הרב נקודת הכסף על הט''ז דאישתמיטתיה דברי הרמ''א הנ''ל שסגי במחשבה. ואפשר לומר שמה שכתב הרמ''א דסגי במחשבה היינו כשאמר בתחילה שכותב לשם קדושת ספר תורה ולשם קדושת האזכרות ובזה מסולקת ההשגה וכ''כ בשו''ת צדקה ומשפט (חלק יו''ד סימן יז) דהיכא דקאמר בתחילת הספר דאזכרות שבו אני כותבם לשם קדושת ה' איפשר דאף בשכח בא' מן השמות ולא כתבו לשמו דכשר בדיעבד משמע דכ''ש במחשבה, ועיין בשו''ת פסקי עוזיאל (סימן כו) שכתב כן וציין לדבר שמואל ועיין בבית יהודה (בחיו''ד סי' ג) בכוונת הרא''ש והטור והשו''ע והוא דכיון דמספק''ל אי בעי דיבור יש לפסול מספק דהא הוי ספיקא במידי דאורייתא דלשמו דבס''ת ודכוותיה וודאי דהוי מדאורייתא וכו' ולישנא דטוב דכתבו גבי עיבוד לאו דוקא ופי' ואם לא עשה פסול וכו' נמצא בהדיא שפי' דברי מרן ז''ל שס''ל דאפי' בדיעבד פסול וכן כתב עליו הזבחי צדק (חלק א''ח סימן ז) וכ''כ שו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן רסט) דצריך שיאמר וכו' ואם לא עשה כן פסול אפילו בדיעבד אעפ''י שחישב אבל להב''י רק פסול דרבנן הוא. וצריך לומר שאף שאמר בתחילת כתיבת הספר שכותבו לשם קדושת ס''ת כמבואר בראש הסימן מ''מ לא מיירי בקידש השמות בפי' בכולל ועיין עוד להלן.

נמצאנו למדים שלדעת מרן צריך להוציא בפיו ולרמ''א סגי במחשבה בעת שכותב האזכרות לשמן, הואיל והוציא בתחילת הכתיבה בפיו, סגי בהכי (הרא''ש ה''ת וס''ת וטור יורה דעה וא''ח). ויש להקל בדיעבד. (הרא''ש לפי הבנתו ) וכ''כ הב''ח והש''ך (בסימן רעו) וכוונתו שהסופר אמר שהוא כותב לשם ס''ת/מזוזה/תפילין יועיל בדיעבד לקדושת שם השם בדיעבד אם רק חישב וכ''כ המשנה ברורה (סימן לב ס''ק צח) שאף דלא הזכיר בתחילה קדושת האזכרות סגי דמ''מ הרי הזכיר לשם קדושה ע''כ ולא כדברי מרן לעיל וכ''כ בשו''ת בית יהודה (חלק יו''ד סימן ג) בין בכתיבת הס''ת בין באזכרות אין חיוב האמירה בפי' אלא לכתחילה לשיטת הרא''ש והטור.

ועיין בשו''ת יהודה יעלה (סימן רסט) ושו''ת בית רידב''ז (סימן כו) ובשו''ת חתם סופר חלק ד (אה''ע ב סימן ט) ובב''י (סימן רעד) ובשו''ת בית יהודה (חלק יו''ד סימן ג) דג' סברות יש בדבר:

סברא ראשונה היא התוס' בע''ז שמביא המרדכי דסתם ס''ת לאו לשמו קאי והיינו אפי' בשאר הס''ת וא''כ פסול בסתמא וצריך עקירה בפיו להוציאו מהסתם ולא סגי במחשבה ומיהו ודאי בשאר הס''ת סגי בהתחלת הכתיבה שיאמר בפי' אני כותב לשם קדושת הס''ת ותו לא צריך (כמ''ש המרדכי שם) והתוס' בע''ז (דף כז) ועיין בתוס' מנחות (דף מב) ולא נתברר בדבריהם לשיטה זו אם אומר בתחילת הכתיבה גם אני כותב האזכרו' לשם קדושה אי סגי לי' בהכי ולא בעי שיאמר לשם קדושה בכל אזכרה במקומה או דילמא לא סגי ליה.

הסברא השנית היא סברת רש''י לפי הב''י ולפי הט''ז ורבינו שמשון עיין בשו''ת בית רידב''ז הנ''ל דיש חילוק בין כתיבת האזכרות דסתמן לאו לשמן קאי לשאר ס''ת דסתמא לשמה קאי. וכן נראה ממחזור ויטרי (בסימן תקיז) .

הסברא הג' היא סברת ר' אלחנן דאפי' כתיבת האזכרות סתמן לשמן קאי ולא בעי אמירה בפירוש דכל כותב בסתם כשר .

ולעולם כל דבר דסתמו לא קאי לשמו בעי עקירת שפתי' בפי' ולא סגי במחשבה לסברת המרדכי ודעמיה וכ''כ גם באות אלף שס''ו יע''ש. ולכן דבר שאין סתמו לשמה בעי דיבור ואפי' בדיעבד מעכב.

איברא שמרן בשולחן ערוך (אורח חיים סימן לב ס''ח) כתב בלשון של טוב להוציא בשפתיו בתחילת העיבוד שהוא מעבדו לשם תפילין או לשם ספר תורה. וביו''ד (סימן רעו) כתב לשון צריך ולכאורה אין הבדל בלשמה בהם וכן הקשה רעק''א (בסימן לב) ונשאר בצ''ע ע''ש ותירץ בשו''ת בית יהודה (חלק יו''ד סימן ג) כתב דלישנ' דטוב דכתבו גבי עיבוד לאו דוקא ופי' ואם לא עשה כן פסול ותירוץ זה נדחה ע''י שו''ת זבחי צדק (סימן ז') שגם הוא נתקשה בזה ותירץ בשם ר''ז ובני הישיבה דכתיבה כיון דליכא מאן דס''ל דלא בעי כתיבה לשמה פסול אפי' בדיעבד אבל בעיבוד כיון דהעיבוד גופיה פלוגתא איהו וכשחישב אנן פוסלין משום ספיקא משום הכי בדיעבד כשר. ולכן מרן חילק בין עיבוד לכתיבה וגם בשו''ת (משיב דבר חלק א סימן ג) תירץ שרוב קלף הוא לסת''מ ודי בזה במחשבה לבד, וא''צ עקימת שפתיו לזאת להוציא מסתמא .

וקשה לומר שבדיעבד פסול הלא בב''י משמע שמחשבה לא פוסל שכתב ביורה דעה (סימן רעד) בשם הרא''ש שלגבי עיבוד לשמה ה''ר ברוך נסתפק אם צריך להוציא בשפתיו או אי סגי במחשבה וכתב הילכך טוב הוא להוציא בשפתיו בתחילת העיבוד ותו לא צריך וכ''כ בשו''ת הרמ''ע מפאנו (סימן צד) שישראל המעבד העור בידיו די לו במחשבה. וכתב הב''י עוד וכן כשמתחיל לכתוב ס''ת יאמר ס''ת זה אני כותב לשם קדושת תורת משה ותו לא צריך אמנם בשעת כתיבת האזכרות צריך שיחשוב לשם קדושת השם וכתב עוד גם בשם הסמ''ג וכשיכתוב צריך שיאמר בפירוש בתחילת הכתיבה שיכתוב הכל לשם תורת ישראל ואזכרות שלו לשם קדושה כי שמא אין די במחשבה וכ''כ בספר התרומה והמרדכי (מנחות סי' תתקמט) בשם ר''י מאורליינ''ש ובסימן לב כתב בשם ספר ארחות חיים שלדעת בעל התרומה אינו צריך שיאמר בפירוש אלא בתחילת הכתיבה אבל מחשבה ודאי בעי על כל שם ושם וכן דעת הרמב''ם ז''ל וכתב עליו הב''י שיש לתמוה עליו שכתב כן בשם הרמב''ם שהרי הרמב''ם דבריו סתומין כדברי הגמרא ואין בהם הכרע וגם מה שכתב בשם בעל התרומה אינו מכוון שהרי מסופק הוא אי סגי במחשבה וראיתי עוד ברבינו ירוחם (נתיב שני חלק שני) שכתב להדיא שצריך לחשב במחשבתו ע''ש.

נמצא שלדעת א''ח שהרמב''ם וספר התרומה וגם לרבינו ירוחם שמספיק לכתחילה מחשבה ואילו הב''י כתב שאין הכרע בדברי הרמב''ם וספר התרומה משמע בדיעבד שפיר נמצא להדיא לדעת מרן הב''י שאם אמר בתחילת הכתיבה שכותב לשם קדושתו ושכל אזכרות וכו' ובזמן כתיבה לא הוציא מפיו אלא רק חשב בלבו כשר אך אם לא אמר בתחילת הכתיבה שכותב לשם קדושתו וכו' ורק חשב בכתיבת שם השם פסול ועיין בקול יעקב (סימן רעו) שכתב שאם אמר רק לשם קדושת ס''ת נכללו גם האזכרות בקדושה זו אע''ג דלא הזכיר האזכרות וכל שכן אם כלל בתחילת הכתיבה גם האזכרות וציין ללבוש א''ר עו''ת ט''ז רבינו זלמן פרמ''ג יפה ללב מלא''ש קה''ס בלשכ''ה איל מלואים אניה דיונה בן איש חי.

ועיין בשו''ת צדקה ומשפט (חלק יו''ד סימן יז) שכתב היכא דבתחילת הספר קאמר בהדיא דאזכרות שבו אני כותבם לשם קדושת ה' איפשר דאע''ג דבעידן כתיבה שכח בא' מן השמות ולא כתבו לשמו דכשר בדיעבד דאהני כללא קמא וקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא. ומ''ש מרן בשו''ע וצ''ל בכל פעם שכותב ה' שכותבו לשם קדושת ה' ואם לא עשה כן פסול, מיירי בשלא קידש את ה' לא בתחילה ולא בסוף, דקדושת ס''ת לחוד וקדושת השמות לחוד, אבל בקידש השמות בכללותם בתחילת כתיבת הספר לכו''ע מהני להיכא דשכח (ועיין בסימן רעד בקול יעקב שלא כתב כן ועוד אחרונים) וכתב עוד בשם הרב לקט הקמח וז''ל: בהיות שיש שמות בס''ת שנפל בהם הספק אם הם קודש או חול וכו' הדבר הישר הוא שיסמוך הסופר על מה שקידש כל השמות בתחילת כתיבת כל הספר ויכוין בכך כשיתחיל לכתוב שיתקדשו מאליהם כל שמות הקודש הראוים להתקדש ובכוונה זו יועיל לכמה מהמקרים שיכולין לבא אל הסופר מחמת שכחה.

ועיין בשו''ת הרדב''ז (חלק א סימן קנד) שכתב שטוב וישר בכל הדברים שצריכין לשמה לפרש בדבור שהוא עושה לשמן אבל בדיעבד מודה אני שאין הדבר נפסל בכך כיון שגמר וחשב בדעתו לעשותן לשמן. והביאו גם שו''ת פסקי עזיאל בשאלות הזמן (סימן נו) שציין גם לרמ''ע שהביא דברי הרא''ש אלה והוסיף עליהם וכתב: אבל הרמב''ם וכל הראשונים פשיטא להו דמחשבה מפגלת בקדשים ולדידהו נמי תפשוט דעבוד העור וכתיבת הגט לשמה במחשבה סגי אפילו לכתחילה וכו' (תשובות הרמ''ע סימן צ''ד).

וידועים דברי החיד''א שכתבנו בספרינו שיש לסמוך על הב''י יותר משו''ע וכ''כ מהר''י ז'יין עיין בדברינו בהמשך אך לחומר הקושיא תירצו שמה שכתב מרן שהבאנו דבריו לעיל ואם לא עשה כן פסול (בסימן רעו) ולא כתב בלשון ולא אמר משמע שפסול משום שלא עשה אף פעולת מחשבה הא חשב מועיל וכ''כ בשו''ת זבחי צדק (חלק א''ח סימן ז) אך כתב שלא נראה מפשט דבריו ועיין יביע אומר (חלק ח סימן נה) שציין לשו''ת באר המים (חיו''ד סי' מד, דכ''ט ע''ב) שכתב לדקדק מלשון מרן השו''ע כנ''ל ועוד אחרונים ואעפ''י שתירוץ זה דחוק מכל מקום בכדי ליישב את הב''י עם השו''ע עדיף טפי ובשו''ת צדקה ומשפט (חלק יו''ד סימן יז) כתב שהיכא דעביד קדושת השמות בכולל קודם כתיבת ס''ת מהני להיכא דשכח ולא עבד קדושה בזמנה, ומ''ש מרן הנ''ל אם לא עשה כן פסול, מיירי בשלא קידש את ה' לא בתחילה ולא בסוף, וכ''כ שו''ת קול מבשר (חלק א' סימן סט) שכתב כיון דקודם התחלת כתיבת הס''ת אמר הסופר: הנני כותב לשם קדושת ס''ת וזה מהני לכל הס''ת וציין למקור הדברים שמבואר (ביו''ד סי' רעד).

מכל הנ''ל נראה להדיא שצריך להוציא בפיו או לפחות במחשבה שכותב לשמה בכל האזכרות ולא מצאנו חילוק כלל בין שם הויה או לשאר שמות השם שאינם נמחקים. והכי איתא בפרק שבועת העדות לה: את השמות שאינם נמחקים ואלו הן : אל , אלהיך , אלהים , אלהיכם , אהיה אשר אהיה , אדנ''י , יה , שדי , צבאות , נמצא שאין חילוק כלל בין שמות השם וקדושתם שווה.

אלא שבהלכות תפילין (פ''א סעיף טז) כתב הרמב''ם את דיני כתיבת שם השם ופירש שם הכ''מ שזהו רק על שם של ד' אותיות דהיינו שם הויה בלבד נמצא שאין הדין שווה בין שאר שמות השם לשם הויה בן ד' אותיות וז''ל כלומר אם לא כתב שם בן ד' שהיה לו לכתוב וכו' אלא שבב''י כתב בשם הר''י אסכנדרני בשם הירושלמי הכותב את השם אפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב ב' וג' שמות הרי זה מפסיק ביניהם ומשיב והרמב''ם כתבה בפ''ה מהל' ס''ת מזה הירושלמי נראה לכל השמות שאינם נמחקים צריך כתיבה לשמה כשם ההויה דאי אמרת דא''צ אלא לשם ההויה בלבד כמו שאומרים קצת סופרים אנה מצאנו ג' שם הויה סמוכים דבשלמא שני שמות הויה ושם אחד עמהם מצינו בי''ג מדות ה' ה' אל וכן בפסוק שמע ישראל ה' אלהינו ה' עכ''ל פירוש דבריו שנראה לו שלכל שם משמות השם צריך כתיבה לשמה אעפ''י שהסופרים בזמנו לא אמרו כן וכתב עליו הב''י שמשם אין ראיה כל כך שניתן לתרץ את הירושלמי כפי שתירץ הנ''י כגון שהניח כמה שמות ה' לכותבם יחד זאת אומרת שצריך לכוון רק בשם הויה בלבד ואעפ''י שהב''י לא דחה בשתי ידים את הר''י אסכנדרני ומאידך גם לא קיבל את דעתו של הנ''י שרק בשם הויה צריך לשמה ולכן כתב הב''י בלשון פשרה וז''ל ומ''מ נכון הדבר לכתוב כל השמות שאינם נמחקים לשמן עכ''ל. משמע להדיא מדברי הב''י שלכתחילה ודאי צריך לקדש כל שם משמות השם אבל בדיעבד אם לא קידש ודאי לא נפסל בשל כך למעט שם הויה שאם לא קידש אותו לכו''ע פסול .

אלא שקשה משום שמרן בשולחנו הטהור פסק בסכינא חריפא (בסימן רעו) אע''פ שאומר בתחילת הספר שכותבו לשם קדושת ס''ת בכל פעם שכותב שם מהשמות שאינם נמחקים צריך לומר שכותב לשם קדושת השם ואם לא עשה כן פסול ע''כ וזהו הפוך ממה שפסק בב''י דלעיל שבדיעבד לא נפסל וראיתי בברכ''י (בסימן רעו) בשם הרב מהר''י זיין שהקשה כנ''ל ותירץ שמה שכתב מרן בש''ע לא קאי על כל השבעה שמות אלא דוקא על שם הויה ולא הזכיר ז' שמות אלא לומר דלכתחילה צ''ל כן קודם כתיבתן אבל בדיעבד אינו פוסל אלא שם בשם הויה ואף שזהו דוחק גדול מ''מ כיון שלא מצינו שורש דין זה אלא במהר''י אסכנדרי והוא עצמו לא כתב פיסול וכו' וכבר כתבו האחרונים שאסור לפסוק מתוך השו''ע לפי שלא עשהו כי אם לקיצור דבריו שבב''י עכ''ל וכן ראיתי שכתב כן רעק''א (בסימן רעו) דזהו רק לכתחילה אבל דיעבד לא פסל דהרי באמת ממה דפי' הנ''י הכי להירושלמי מוכח דס''ל דדוקא בשם הויה בעי' כתיבה לשמה וכ''כ הרדב''ז (ח''ב סי' ק''ב) ודע שלדעתו קידוש השם הוא מדרבנן (ומחלוקת ידועה היא)וכתב עוד (חלק ג סימן תרמז) אלא ודאי לא נאמר דין זה אלא להאזכרות לבד וכן כתבו המפרשים עלה דבשם בן ד' מיירי ע''כ ועיין עוד שו''ת בית רידב''ז (סימן כו) .

ובשו''ת יוסף אומץ (סימן א) כתב שהפני יהושע פסק כדעת הרדב''ז ובספר הקובץ בהלכות תפילין כתב צ''ע לדינא והגר''א הבין את הב''י כדברינו אלא שכתב כדעת הר''י אלכס' והוכיח מהירושלמי שאף בשאר שמות השם צריך לכוון לשמה ואם לאו פסול וגם החיד''א בברכ''י ובשו''ת יוסף אומץ פסק שכל השמות השם שוים וכתב שם שיש שני גרסאות בירושלמי עיין שם וכ''כ ערוך השולחן וכ''כ הב''ח בשם הב''י (בסימן רעו).

ונראה כפי שפרשו האחרונים לעיל בדברי מרן בענין לשמה שאם לא עשה כן פסול לא חוזר על (רישא) דהיינו צריך לומר וכו' עיין ביביע אומר (חלק ח או''ח סימן נה) וזאת משום שמוכח בב''י שלדעתו מחשבה מועילה בכוונת שם השם ואע''פ שכתב בשו''ע בלשון אחרת הפסיקה בהתאם לב''י עיין לעיל בזה ואם כן מה שונה בעיניננו הלא מוכח בב''י שרק בשם הויה אם לא כוון פסול ובשאר שמות בדיעבד שפיר.

הנה מצאנו מחלוקת ראשונים ואחרונים האם צריך לכווין לשמה בכל שמות השם או מספיק רק בשם הויה ועוד מחלוקת הנ''ל אם פוסל בלשמה כשלא הוציא בשפתיו או די בחשיבה ואפשר לעשות ספק ספיקא ואם נחמיר ונפסול ספר תורה על זה דהוי חומר' דאתי לידי קולא לגנוז כמה אזכרות שנכתבו באותה ס''ת ולכתחילה ודאי שיש לכתוב את כל שמות השם בכוונה וקדושה עיין בדברינו (בסימן ס) ובדיעבד נראה שלא פשוט לפסול יריעה וכ''ש ס''ת אם לא כוון בשאר שמות השם שלא נמחקים אלא רק בשם הויה בלבד אם לא כיוון פסול ובשאר שמות השם כשניתן (עם הספק הזה) לעשות ס''ס שפיר דמי או להעביר עליו קולמוס עיין בדברינו (סימן ע).

ותו בס''ס הנ''ל ניתן לעשות לו סניף ע''פ מה שדחה מרן בב''י (בסימן רעד) את המרדכי שרצה להוכיח דבשמות צריך בפירוש לשם קדושת השם אעפ''י שכתבו לשם קדושת ס''ת וכתב עליו מרן בב''י וראיה זו אינה כלום וכו' והט''ז (בס' רעו) תמה על הב''י וכתב דודאי ראיה ברורה היא וכו' וכבר עמד על המדוכה החיד''א בפירוש מסכת סופרים (פרק ד) ודחה דברי הט''ז עיין שם. וכן כתב הרדב''ז להלכה (בסימן עז) וז''ל פשטא דמילתא משמע דאם היה צריך לכתוב השם וכתב אותו סתם נתקדש ע''כ אלא אם כן כיוון לשם אחר כגון יהודה ושכח ד' לא נתקדש. אמור מעתה אם קרה דבשאר השמות לא קידש רק במחשבה שפיר דמי בדיעבד משום ס''ס.

וכאשר נזכר בזמן כתיבת שם משמות שאינם נמחקים למעט שם הויה וקידש את השם ואעפ''י שקידשו בחלק קטן מהאות האחרונה שפיר דמצאנו מחלוקת אחרונים האם מועיל קידש השם לאחר שכתב כמה אותיות כספר בני יונה ובתשובת הלק''ט והרמ''ע מפאנו שכתבו שמועיל שלמדו מדהיה צריך לכתוב השם וכו' דהא מהני אם עושה מאות ד' לאות ה' זאת אומרת שאם קידש אפילו בחלק קטן של אות כמו היוד בתוך הה' מועיל ובס' הלכות קטנות (בסימן סז) דאין ראיה מדהתכוין לכתוב את השם וכתב יהודה עושה מד' ה' וכו' אבל מההיא דשבועות (לו:) דכתב א''ד מאדנות יש ראיה דפשטה קדושה למפרע ולכן ודאי עבדינן ספק ספיקא ספק אם צריך לקדש שאר שמות השם ואם תאמר שצריך שמא הלכה כדעת הפוסקים שאם קידש בסוף האות משמות השם מועיל .

וכ''כ בספר עיקרי הדינים בהלכות ס''ת (אות יב) בדין מי ששכח לקדש אות של שם השם ונזכר וקדש וגמר הכתיבה והתירו מים רבים והלק''ט אלא שבספר עדות ביהוסף אסר וכתב דאזכרות שאינן הויות יש להקל בס''ס.

ואעפ''י שאמרנו שניתן לעשות ס''ס בכל שמות השם למעט שם הויה עיין בדברינו (בסימן ע) אם ניתן להעביר דיו על גבי דיו בשמות שם הויה ועיין עוד בדברינו (בסימן מט) כאשר הס''ס נגד מרן.

איברא שראיתי בשו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן ער) כתב דלא כהרדב''ז ואיזו מהשמות שאין נמחקים שלא קדש אותו הסופר בודאי הס''ת פסול וגם מספיקא לא מתכשר בלא תיקון ואין לצרף דעת הרדב''ז בזה לעשות מיניה אפילו ס''ס כנ''ל וכ''כ שו''ת בית רידב''ז (סימן כ) בשם משנת אברהם שמביא מכמה תשובות ומס' יד מלאכי דאין לסמוך על הרדב''ז ולפי מה שהעלנו שהרדב''ז אינה דעה יחידה וודאי שפיר סמכינן עליה ועבדינן ספק ספיקא .

לסיכום: סופר שספק לו אם קידש את שם השם שאינו שם הויה בדיעבד כשר ועל הצד הטוב יקדש ויעביר שוב קולמוס.

פירות הנושרים:

1. לכתחילה צריך לקדש בדיבור כל שם משמות השם.

2. אם קידש את השם למעט שם הויה רק בחלק האות האחרונה שפיר.

3. אם קידש שם השם במחשבה בלבד כשר.

4. אם אמר לפני הכתיבה לשם ס''ת וכו' בלבד וחשב בקידוש שם השם כשר.

5. אם יש ס''ת ששמות השם (למעט שם הויה )שלא קודשו ואין ס''ת אחר מותר לקרא בו לכתחילה ואף לברך עליו .

6. וכן אם בזמן קריאה נודע הדבר אין להוציא ס''ת אחר.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן