סימן סז - דין ספק אם קרא קריאת שמע - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן סז - דין ספק אם קרא קריאת שמע - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן סז - דין ספק אם קרא קריאת שמע

א סָפֵק אִם קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע, חוֹזֵר וְקוֹרֵא וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ א וּלְאַחֲרֶיהָ. אֲבָל אִם יוֹדֵעַ שֶׁקְּרָאָהּ, אֶלָּא שֶׁמְּסֻפָּק אִם בֵּרַךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ:

באר היטב - סימן סז - דין ספק אם קרא קריאת שמע

א א ולאחריה. ואע''ג דפסוק ראשון לבד הוא מדאורייתא והשאר הוא דרבנן וכ''ש הברכות וספק דרבנן אינו חוזר י''ל כך היתה התקנה שכל זמן שקורין חייב לקרות כעיקר התקנה בברכותיה. אם לא מפני ביטול תורה די בפסוק ראשון כ''מ וע''ל סי' ס''ג ס''ק ו' ומשמע בל''ח סי' מ' דאם יודע שאמר פסוק ראשון וספק אם קרא השאר אין צריך לחזור ולקרות. מיהו בסי' ס''ד סעיף ג' ד' משמע שצריך לחזור ונ''ל דמעיקרא כן תיקנו שיחזור. ואם מסופק לו אם אמר פרשת ציצית וגם אמת ויציב צריך להחזיר לכ''ע דיציאת מצרים חייבים להזכיר מדאורייתא ומשמע בתוס' דברכות דף (כ''ה) [כ''א] ע''א ד''ה ספק וכו' דאומר אמת ויציב שנית ע''ש. ובדף כ' ע''ב תוס' ד''ה בעל קרי וכו' דמשמע דמוטב שיאמר ק''ש שנית דאית בה תרתי קבלת מצוה ויציאת מצרים ע''ש. ולפי' הר''ש משמע שיאמר פרשת ציצית וגם אמת ויציב שכולם חדא מילתא היא. אבל אם ברור לו שאמר פרשת ציצית רק שהוא מסופק אם אמר אמת ויציב לא יחזיר דכיון שאמר פרשת ציצית אז אמת ויציב מדרבנן שכבר נזכר יציאת מצרים בפרשת ציצית. ואיתא בש''ס דף י''ג ע''ב שאם אמר הלכה שמוזכר בה יציאת מצרים יצא. וכ' המ''א ונ''ל דכ''ש אם אמר שירת הים דיצא ע''ש ועי' ט''ז ופשוט בגמ' דגם בלילה צריך להזכיר יציאת מצרים. ומ''ש הט''ז כמו בהפרשת דמאי ע''ש. הוא נגד המשנה במסכת דמאי פרק א' משנה ד' ומפרישין אותו ערום וכו' ע''ש. ואולי שט''ס הוא בדברי ט''ז. (ואם מסופק שקרא ק''ש ויודע שאמר אמת ויציב כתבו תוס' דאינו חוזר אפי' כשיודע שהרהר אמת אינו חוזר כ''כ בתשובת בית יעקב סי' קל''ח):

מגן אברהם ס״ז - סימן סז - דין ספק אם קרא קריאת שמע

א׳ ומברך לפניה. אף על גב דפסוק ראשון לבד הוא דאורייתא והשאר הוא דרבנן וכ"ש הברכות וספק דרבנן אינו חוזר י"ל כך היתה התקנה שכל זמן שקורין חייב לקרות כעיקר התקנה בברכותיה אם לא מפני ביטול תורה די בפסוק ראשון (כ"מ והרשב"א בתשו' סי' ש"ך) עבטי"ד סימן כ"ח, ומשמע בל"ח סימן מ"ד אם יודע שאמר פסוק ראשון וספק אם קרא השאר אין צריך לחזור ולקרות מיהו בסי' ס"ד ס"ג משמע שצריך לחזור ע"ש, ונ"ל דמעיקרא כך תיקנו שיחזור ואם מסופק לו אם אמר פ' ציצית וגם אמת ויציב צריך לחזור לכ"ע דיציאת מצרים חייבים להזכיר מדאוריית' (ב"ח וש"ג בשם פוסקים) ועיין בכ"ה שהאריך בזה ועיין בספר תומת ישרים סי' י"ג וע' בברכות דף י"ד ע"ב ודף כ' ע"ב בתו' בד"ה בעל קרי משמע דמוטב שיאמר ק"ש שנית משיאמר אמת ויציב דאית בה תרתי קבלת מצות ויציאת מצרים אבל בדף כ"א בד"ה ספק וכו' משמע דאומר אמת ויציב שנית משום דאי איתא שאמר אמת ויציב א"כ מסתמא גם קרא ק"ש. אבל אם אמר ק"ש עדיין יש ספק אם אמר אמת ויציב ע"ש אבל לפי' הר"ש משמע שיאמר פרשת ציצית וגם אמת ויציב שכולם חדא מילתא היא. ואיתא בגמ' דף י"ג ע"ב שאם אמר הלכה שמוזכר בה יציאת מצרים יצא. ונ"ל דכ"ש אם אמר שירת הים דיצא ופשוט בגמ' דגם בלילה צריך להזכיר יציאת מצרים:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ס״ז

א׳ חוזר ומברך. לפי שכל דבר שהוא ספק של תורה מברכין עליו כמו בהפרשת דמאי אבל משום ברכות לחוד אין חוזר ומברך לפי שהברכות דרבנן ואע"ג דאמרי' בגמ' דלשמואל הוה אמת ויציב דאוריית' דהיינו כיון שיש בה י"מ דכתיב למען תזכור את יום צאתך וגו' ולא פליג עליו ר"א אלא בק"ש מ"מ מבואר בתוס' ובדברי ר"י דלא הוה אמת ויציב דאורייתא אלא דלא אמר גם פ' ציצית דפ' ציצית שייכ' לאמת ויציב דבתרווייהו נזכר י"מ אבל אם ברור לו שאמר פ' ציצית הוי אמת ויציב מדרבנן לכ"ע מ"ה פסק בטור וש"ע דבשביל אמת ויציב לא יחזור דאינהו מיירי שבוודאי אמר פרשת ציצית אלא דספק אם אמר אמת ויציב ע"כ לא יחזור אבל באמת אם יש ספק גם בפ' ציצית אע"ג דודאי קרא שני פ' של ק"ש ודאי יחזור דאז הוה אמת ויציב דאורייתא זה פשוט למעיין בסוגי':

ספר מחצית השקל על אורח חיים ס״ז

ס״ז:ת״ר א׳ ס"ק א ומברך כו' אם לא מפני ביטול תורה. ר"ל דמצינו לר' יהודה הנשיא בברכות דף י"ג ע"ב כשלמד עם תלמדיו והגיע זמן ק"ש לא אמר אלא פסוק א' לבד. ולבר קפרא כשעבר זמן ק"ש קודם שסיים תלמודו עם תלמידיו ל הי' מפסיק תלמודו ולא קרא ק"ש וסמך על פסוק א' שקרא היינו משום תלמוד תורה דרבים ע"ש ברא"ש: ב׳ ע' בטור י"ד סי' כ"ח. שכ' דכוי שהוא ספק חיה שצריך לכסות דמו מספק' כיון שהוא ספק תורה. והביא בשם בעל העיטו' לברך אבל הרא"ש חלק עליו וכ' שלא לברך וע"ש בב"י ושאני הכא דהתקנה כך היתה: ג׳ ומיהו בסי' ס"ד סעיף ג' משמע כו' שכתב אם יודע שסיים פרשה א' ואינו יודע אם פרשה ראשונה או פרשה שניה יתחיל והיה אם שמוע אע"ג דודאי קרא פסוק ראשון דהא עכ"פ ודאי קרא פ' ראשונה ואפ"ה צריך לקרות מספק גם פרשת והיה אם שמוע כו' צ"ל לכ"ע אפי' לדעת הל"ח וגם אפי למ"ד בגמרא דק"ש דרבנן מ"מ הזכרת יציאת מצרים ודאי דאורייתא: ד׳ וע' בברכות דף י"ד לענין יצ"מ ודף כ' ע"ב בתוס' כו' משמע כו' דאיכא בהו תרתי קבלת מצות ויציאת מצרים ר"ל אהא דתנן בעל קרי (שהי' אז בזמן הש"ס אסור בק"ש ותפלה) מהרהר בלבו ק"ש ואינו מברך לפני ק"ש ולאחריה אפי' ע"י הרהור וכתבו התוס' דלמ"ד ק"ש דאורייתא אתי שפי' דדוקא בק"ש הותר לו ההרהור שהוא דאורייתא משא"כ ברכות שהן דרבנן אבל למ"ד ק"ש דרבנן קשה וכתבו דה"ט כיון דהזכרת יצ"מ ודאי דאורייתא א"כ דעדיין גם א"ו לא אמר ולא הזכיר עדיין י"מ א"כ ק"ש דאורייתא משום הזכרת יצ"מ שבפ' ציצית ושוב גם הברכה אמת ויציב דרבנן משום דכבר סגי בהרהור שהרהר ק"ש עם פ ציצית וכ' וז"ל וא"ל לתקן דלימא אמת ויציב ולא ק"ש (ר"ל שיהא הברירה בידו או להרהר ק"ש ולא אמת ויציב או להרהר א"ו ולא ק"ש ובמשנה משמע דדוקא בק"ש הותר הרהור ולא באמת ויציב) דהא עדיף דלימא ק"ש דאית ביה נמי מלכות שמים עכ"ל וס"ל למ"א דה"ה פ' ציצית דאית ביה עול מצות עדיף מאמת ויציב אע"ג דליכא מלכות שמים כ"ה בפ' ציצית אכן צ"ב דהלא דברי התוס' הם דברי הש"ס ערוך דף כ"א דאר"י ספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב חוזר ואומר משום דס"ל ק"ש דרבנן ואמת ויציב משום הזכרת יצ"מ דאורייתא ופריך אי אמת ויציב דאורייתא קשיא מתני' דבעל קרי הנ"ל למה אינו מברך אחר ק"ש ברכת א"ו ע"י הרהור ומשני הא כבר הזכיר י"מ בהרהור ק"ש. ופריך נימא אמת ויציב ע"י הרהור ולא נימא ק"ש ומשני ק"ש עדיפא דאית ביה תרתי עכ"ל הגמ' הרי דדברי התוס' הם דברי הש"ס ואין בדבריהם תוס' אלא דכן דרך רש"י ותוס' לפרש במשנה דברי הש"ס המוזכרים אח"ז אבל מ"א לא ידעתי מאי הוצרך לראיה מדברי התוס' וה"ל להביא דברי הש"ס ואולי י"ל דדברי הש"ס דסתם ומשני ק"ש עדיפא דא"ב תרתי היה אפשר לרחוק ר"ל תרתי מלבד יצ"מ דהיינו מלכו' שמים ועול מצות וא"כ בפ' ציצית גרידה דלית בה יתרון כ"א חדא דהיינו עול מצות והי' אפשר לדחוק דאין בו עדיפות כ"כ על אמת ויציב משא"כ התוס' שלא הזכירו דק"ש עדיף מאמת ויציב רק דא"ב מלכות שמים ולא הזכירו עול מצות משמע דבחדא סגי שיהא בו עדיפות על אמת ויציב וא"כ ה"ה פ' ציצית דאית ביה חדא עול מצות עדיף מאמת ויציב כיון דהראי' מפורשת יותר בתוס' הביא מ"א דברי התוס': ה׳ אבל בדף כ"א בד"ה כו' כצ"ל. שהקשו התוס' אהא דאר"י הנ"ל ספק אמר א"ו חוזר ואומר א"ו ע"כ מיירי שנסתפ' גם אם אמר ק"ש דאי ברור לו שאמר ק"ש א"כ כבר הזכיר יצ"מ וא"כ למה צריך לחזור ולומר אמת ויציב משום דהוי ספק דאורייתא. הא השתא לא הוי ספ' דאורייתא דהא כבר הזכיר יצ"מ בק"ש. וכיון שגם ק"ש מסתפק אי אמר' א"כ למה אמר שיאמר אמת ויציב טפי ה"ל לומר שיקרא ק"ש דאית ביה תרתי. ותי' התוס' דהא איכא שני ספיקות חדא שמא לא אמר לא ק"ש ולא אמת ויציב. שנית שמא לא אמר אלא אחד מהן. ובז' ליכ' להסתפ' שמא אמר אמת ויציב ולא ק"ש דמסתמא התפלל כדרך המתפללים תחלה ק"ש ואחר זה אמת ויציב אלא איפכא איכא לספוקי שמא קרא ק"ש ולא אמר אמת ויציב וא"כ עדיף טפי לו' אמת ויציב ולא ק"ש דאם אומר אמת ויציב ניהו דאם לא קרא ק"ש וגם לא אמר א"ו לא תיקן הכל במה שאומר עכשיו א"ו מ"מ שמא אמר וקרא ק"ש וכשיאמר עתה א"ו תיקן הכל שקרא ק"ש וגם אמת ויציב משא"כ אי יקרא ק"ש דבשום צד לא תיקן הכל דאי לא קרא ק"ש וגם לא אמר א"ו כשיקרא עתה ק"ש עדיין לא אמר א"ו ואי קרא ק"ש ולא אמר א"ו א"כ כשעתה שוב יקרא ק"ש לא תיקן כלל עכת"ד. ולפ"ז ה"ה היכי דנסתפק אי אמר א"ו וגם אי קרא פ' ציצית דג"כ ליכא להסתפק שאמר א"ו ולא אמר פ' ציצית אלא שמא לא אמר שניהם או שמא אמר פ' ציצית ולא אמר א"ו א"כ ג"כ עדיף לומר א"ו מלומר פ' ציצית מטעם שכתבו התוספות כנ"ל: ו׳ אבל לפירוש הר"ש כו' דהתו' כתבו בשם הר"ש שתי' דמיירי שברי לו שאמר שמע והיה אם שמוע ומסתפק אי אמר פרשת ציצית וגם אי אמר א"ו. מה שאמר ספק אמר אמת ויציב נכלל בזה שגם מסופק אי אמר פ' ציצית כיון דבשניהם יש בהם הזכרת יצ"מ נכלל פ' ציצית בכלל אמת ויציב. וא"כ כשאמר ר"י בספק כהאי אומר אמת ויציב. ע"כ ר"ל שיאמר פ' ציצית וגם א"ו דשניהם נכלל במ"ש אמת ויציב כנ"ל ועוד דאל"כ מה תיקן הר"ש בתירוצו אכתי תקשי לימא פ' ציצית דאית ביה תרתי עול מצות וי"מ. א"ו דבאמת ר"ל שיאמר תרתי פ' ציצית וגם א"ו הרי לפ"ז ספיקו של מג"א מבואר להדי' בגמ' והם דברי ר"י דכה"ג שמסתפק בפ' ציצית ובא"ו צ"ל שתיהן: ז׳ שאם אמר הלכה כו' שכן היה מנהגו של ר"י הנשיא כשהי' עוסק עם תלמידיו שלא קרא רק פסוק א'. ומ"מ למד עמהם כל יום באותו זמן בשחר הלכה אח' מיציאת מצרים כדי לזכור יציאת מצרים: ח׳ ופשוט כו' בלילה כו' משנה דף י"ב ע"ב:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי - ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד -

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם - דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן