סימן נג - דין מי הראוי לירד לפני התבה ובו כו סעיפים - שולחן ערוך

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן ערוך - אורח חיים שולחן ערוך לרבי יוסף קארו זיע"א סימן נג - דין מי הראוי לירד לפני התבה ובו כו סעיפים - שולחן ערוך

א אוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר יִשְׁתַּבַּח (א) מְעֻמָּד.

באר היטב (א) מעומד. משמע דיחיד א''צ לעמוד. וה''ה בשבת שהחזן מנגן בא''י א''צ היחיד לעמוד כשאומר ישתבח ב''ח. אבל בס''ס נ''א משמע דצריך לעמוד. עט''ז: כל הט''ו שבחים שבישתבח מן שיר ושבחה וכו' עד מעתה יאמר בנשימה אחת של''ה מ''א. ואינם אלא י''ג שבחים יד אהרן ועיין בספר משנת חסידים דף ס''ה ע''א וכן הוא בכוונות:

ב אֵין לוֹמַר יִשְׁתַּבַּח, אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וּקְצָת פְּסוּקֵי (ב) דְּזִמְרָה.

באר היטב (ב) דזמרה. דהוא ברכה אחרונה על פסוקי דזמרה ולא כטועין שמתחילין מישתבח שמברכין ברכה לבטלה. מי שבא לבה''כ בשעה שהש''ץ מתחיל ישתבח ואם יאמר ברוך שאמר ותהלה לדוד לא יוכל להתפלל עם הציבור וישתבח לבדו גם כן אין לאומרה. טוב הוא שישתוק וישמע ישתבח מהש''ץ ויענה אמן ויתפלל אז עם הציבור. מט''מ ע''ת מ''א:

ג אֵין לְבָרֵךְ עַל עֲטִיפַת צִיצִית בֵּין פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה (ג) לְיִשְׁתַּבַּח, אֶלָּא בֵּין יִשְׁתַּבַּח לְיוֹצֵר וע''ל סי' נ''ד סָעִיף ג': הגה: מִיהוּ (ד) הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אִם לֹא הָיָה לוֹ טַלִּית תְּחִלָּה, יִתְעַטֵּף בְּצִיצִית קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל יִשְׁתַּבַּח, כְּדֵי שֶׁיֹּאמַר הַקַּדִּישׁ מִיָּד אַחַר יִשְׁתַּבַּח וְלֹא יַפְסִיק (כָּל בּוֹ סי' ה') וְכֵן אִם אֵין מִנְיָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, יַמְתִּין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר עִם יִשְׁתַּבַּח (ה) וְיִשְׁתֹּק, עַד שֶׁיָּבֹא מִנְיָן וְיֹאמַר יִשְׁתַּבַּח וְקַדִּישׁ (מַהֲרִי''ל).

באר היטב (ג) לישתבח. עיין בתשובת גינת ורדים חלק א''ח כלל א' סי' נ''א ובשיורי כה''ג ובתשובת מטה יוסף ח''ב סי' י''א מי שהוצרך לנקביו בתוך פסוקי דזמרה והלך ועשה צרכיו וחזר יטול ידיו ויברך ומניח ציצית ותפילין ויברך עליהם גינת ורדים חלק א''ח כלל א' סי' נ''א ע''ב ע''ש ולפי מ''ש לעיל בסי' כ''ה ס''ק ט''ז בשם המ''א משמע דא''צ לברך וע''ל סי' ח' סעיף י''ד. חבורה שאומרים תהלים בבה''כ ואירע שלא היה מנין קודם ברוך שאמר אסור לומר קדיש בתוך פסוקי דזמרה תשובת פני יהושע חלק א''ח סי' ה' וע''ל סי' נ''א ס''ק ג' מש''ש בשם מקור ברוך: (ד) הש''ץ. אבל היחיד יאמר ישתבח מיד וכן בשבת אם גמר פסוקי דזמרה קודם הש''ץ יאמר ישתבח מיד. מגן אברהם: (ה) וישתוק. פי' שלא יפסיק בדיבור ויוכל להמתין חצי שעה עם ישתבח מהר''מ מינץ וכ' מ''א נ''ל דאפילו שהה מחמת אונס כדי לגמור כולה א''צ לחזור לראש:

ד שְׁלִיחַ צִבּוּר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה (ו) הָגוּן. וְאֵיזֶהוּ הָגוּן, שֶׁיְּהֵא רֵיקָן מֵעֲבֵרוֹת, וְשֶׁלֹּא יָצָא עָלָיו שֵׁם רַע, אֲפִלּוּ (ז) בְּיַלְדוּתוֹ, וְשֶׁיִּהְיֶה עָנָו וּמְרֻצֶּה לָעָם, וְיֵשׁ לוֹ נְעִימָה, וְקוֹלוֹ עָרֵב, וְרָגִיל לִקְרוֹת תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים.

באר היטב (ו) הגון. כתב מהר''ם מינץ בגדי ש''צ צריכים שיהיו נקיים בלי לכלוך ורבב ובגדיו יהיו ארוכים שלא יראו רגליו ויכנס לב''ה ראשון ויצא אחרון ע''ש סימן פ''א ולא יהא טפש וסכל אלא שיהא שיוכל לדבר בעסקי הקהל כפי שצריך רש''ל: (ז) בילדותו. בתשובת הרא''ם סי' פ''ו דבש''ץ דעלמא שאינו ש''ץ בתענית א''צ שיהא פרקו נאה אלא כל שעכשיו יש לו מעשים טובים אע''פ שבילדותו יצא עליו שם רע ואפי' עבד ע''ז כיון ששב בתשובה ראוי להיות ש''ץ קבוע וכ''כ הרש''ך ח''ב סי' ק''ז והר''א ששון סי' קנ''ז. ומהרש''ל בתשוב' סימן נ' הסכים ג''כ דוקא בתענית ובמעמדות אבל בשאר ימים אפי' בקבע כל שאינו רשע ושהוא מרוצה לעם וקולו ערב ורגיל לקרות ממנין לש''ץ וכן העלה להלכה המחבר יד אהרן דלש''ץ דעלמא לא בעינן פרקו נאה וכל שראינו ששב בתשובה ראוי קרינן ביה וכ''פ רוב האחרונים ועיין הר''ש הלוי חלק י''ד סימן כ''ח וכך העלה הע''ת ומסיים ונ''ל דאם גוזרין הציבור תענית אע''פ שאין עכשיו תענית צבור מ''מ לא יתפלל ש''ץ כזה וק''ו בראש השנה ובי''ה ע''ש עוד העלה הע''ת דגם המחבר לא החמיר במה שפסק שלא יצא עליו שם רע בילדותו היינו שלא למנותו לכתחלה אבל להעבירו ולסלקו אחר שהוחזק ש''ץ אין לנו להחמיר וכ''כ המ''א. ובתשובת הראנ''ח ח''ב סי' מ''א ועיין סעיף כ''ה: וכתב עוד שם דאם יצא עליו שם רע עתה והוא קלא דלא פסק אפילו יחיד יוכל למחות להעבירו וכל שכבר העבירוהו ועמד כך ימים ושנים בהסכמת הקהל ורוצים למנותו הוי עכשיו כתחלת קבלה ואפילו מיעוט יכולין לעכב ואם המוחים הם המנהיגים הוי כאלו מוחים כל הקהל אם לא במקום שיש בוררים ויש חרם שלא לשנות גזירתם אז אינו מועיל הפרנסים מ''א בשם מ''צ ע''ש ובכה''ג. ובתשובת חוט השני סי' ע''ה כתב כיון דעברו עליו מים הזדונים יש להעבירו אבל בהזמנה שהזמין להמיר ולא המיר מרצונו וחזר בתשובה מעליא וכבר קבלוהו עליהם לש''ץ אין להורידו ע''ש ועיין בחות יאיר סי' קע''ו ובשער אפרים סי' ל''א ובעדות ביהוסף סי' פ''ז. ולכ''ע אם עבר באונס ושב בתשובה מותר אפי' לכתחלה. וכ''כ המ''א. ש''ץ שיצא פעמים רבות טריפה מתחת ידו מסלקין אותו מש''ץ מ''ץ ח''ב סי' ע''ה. טוב לחזור אחר ש''ץ בן צדיק כי אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק וכו' ב''ח רש''ל. וט''ז ס''ק ג' חולק וכתב דיש לקרב לאותו שאינו מיוחס לקרב את הרחוקים לשכינה דרחמנא לבא בעי ותהיה תפלתו נשמעת יותר מצדיק בן צדיק. מי שנפלו זרועותיו מותר להיות ש''ץ שדרך הקב''ה להשתמש בכלים שבורים דכתיב לב נשבר וגו' רש''ל פ''ק דחולין והמ''א ס''ק ח' חולק עליו וכתב דיש ליזהר בש''ץ שלא להיות בעל מום ועוד הקריבהו נא לפחתך (ובס' אליהו רבה הביא כמה ראיות דמותר להיות ש''ץ בעל מום ע''ש):

ה אִם אֵין מוֹצְאִין מִי שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, יִבְחֲרוּ הַטּוֹב שֶׁבַּצִּבּוּר בְּחָכְמָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים: הגה: וְאִם הָיָה כָּאן עַם הָאָרֶץ זָקֵן, וְקוֹלוֹ נָעִים, וְהָעָם חֲפֵצִים בּוֹ, וּבֶן י''ג שָׁנָה הַמֵּבִין מַה שֶּׁאוֹמֵר, וְאֵין קוֹלוֹ נָעִים, הַקָּטָן הוּא קוֹדֵם (מָרְדְּכַי ספ''ק דְּחֻלִּין) מִי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה בְּשׁוֹגֵג, כְּגוֹן שֶׁהָרַג הַנֶּפֶשׁ בִּשְׁגָגָה, וְחָזַר (ח) בִּתְשׁוּבָה, מֻתָּר לִהְיוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר, אֲבָל אִם עָשָׂה בְּמֵזִיד לֹא, דְּמִכָּל מָקוֹם יָצָא עָלָיו שֵׁם רַע קֹדֶם הַתְּשׁוּבָה. (תְּשׁוּבַת אוֹר זָרוּעַ בְּמַסֶכֶת בְּרָכוֹת).

באר היטב (ח) התשובה. עמ''ש בס''ק שלפני זה. אחד שהכה אשתו בעץ והיתה מעוברת ולא המשיך עד שמתה וניכר שמאותה הכאה מתה אין ראוי להיות ש''ץ. כנה''ג וע''ת:

ו אֵין מְמַנִּין אֶלָּא מִי שֶׁנִּתְמַלֵּא זְקָנוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד (ט) הַצִּבּוּר, אֲבָל בְּאַקְרַאי מִשֶּׁהֵבִיא (י) שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת יָכוֹל לִירֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְמַנֶּה מִפִּי הַצִּבּוּר אוֹ מִפִּי שְׁלִיחַ צִבּוּר הַמְמַנֶּה אוֹתוֹ לְהָקֵל מֵעָלָיו לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ לְעִתִּים (יא) יְדוּעִים.

באר היטב (ט) הציבור. ואין הציבור יכולים למחול על כבודם. ט''ז שכנה''ג ועמ''א: (י) ב' שערות. וכל שבא לכלל י''ג אין מדקדקין בשערות כמ''ש סי' נ''ה: (יא) ידועים. דזה הוי קביעות לאותם העתים ופשוט שאין בכלל זה אם מינוהו הקהל שיהיה הוא מוכן להתפלל באם לפעמים לא יהיה החזן בבה''כ שיעמוד זה להתפלל אין בזה איסור כלל דאין זה מקרי קבוע כלל כיון שאפשר שלא יבא לידי כך ולא אסרו בקבוע אלא לעתים ידועים שבאותו עת הוא קבוע בודאי ט''ז. וכתב ע''ת והיינו דוקא מי שלא נתמלא זקנו אבל מי שהוא פסול לש''ץ מחמת עבירה אפי' באקראי אינו יכול להיות ש''ץ וכ''כ בתשובת מ''צ ח''ב סי' ע''ה וה''ה בתענית ובר''ה נמי אין מורידין למי שלא נתמלא זקנו אפילו באקראי. שכנה''ג וע''ת:

ז אִם אֵין שָׁם מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִהְיוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר כִּי אִם בֶּן י''ג וְיוֹם א' מוּטָב שֶׁיְּהֵא הוּא שְׁלִיחַ צִבּוּר, מִשֶּׁיִּבָּטְלוּ מִלִּשְׁמֹעַ קְדֻשָּׁה וְקַדִּישׁ.

ח מִי שֶׁאֵינוֹ בַּעַל זָקָן, כָּל שֶׁנִּכָּר בּוֹ שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל שָׁנִים שֶׁרָאוּי לְהִתְמַלְּאוֹת זְקָנוֹ, נִתְמַלֵּא זְקָנוֹ קָרִינָן בֵּיהּ, הִלְכָּךְ בֶּן כ' שָׁנָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ זָקָן, מְמַנִּין אוֹתוֹ: הגה: וְכֵן אִם הָיָה לוֹ זָקָן אֲפִלּוּ מְעַט קָרִינָן בֵּיהּ נִתְמַלֵּא זְקָנוֹ, אִם הוּא מִבֶּן י''ח וּלְמַעְלָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מ''ס פי''ד וְנ''י פ' הַקוֹרֵא עוֹמֵד).

ט (יב) סָרִיס, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לְמַנּוֹתוֹ, אִם הוּא בֶּן כ'.

באר היטב (יב) סריס. דהיינו שנראו בו סימני סריס כמ''ש סי' נ''ה ס''ה. ומהרש''ל בחולין סי' מ''ה כתב שאין למנות סריס:

י יֵשׁ לְלַמֵּד זְכוּת עַל מְקוֹמוֹת (יג) שֶׁנּוֹהֲגִים שֶׁהַקְּטַנִּים יוֹרְדִין לִפְנֵי הַתֵּבָה לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת: הגה: וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כֵן, אֵין לְקָטָן לַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה אֲפִלּוּ בִּתְפִלַּת עַרְבִית, אֲפִלּוּ הִגִּיעַ לִכְלַל י''ג שָׁנִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, אֵין לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת דַּהֲרֵי עֲדַיִן אֵין לוֹ י''ג שָׁנָה (מַהֲרִי''ל).

באר היטב (יג) שנה. פי' דבמדינתינו מתפללין ערבית מבעוד יום והוא לא נכנס בשנת י''ד עד תחלת ליל שבת שהוא יום שנולד בו. אבל אם מתפללים ערבית בלילה מותר לעבור לפני התיבה והא דאמרינן בכל מקום י''ג שנה ויום א' פי' דבעינן י''ג שנה שלימים וכיון שמתחיל היום שנולד בו יום א' קרינן ביה ב''ח מ''א ט''ז שכנה''ג וכ''כ הש''ך בח''מ סי' ל''ה וסמ''ע שם. ועיין בשיורי כנה''ג סימן נ''ה בהגהת הטור סעיף ו' שמביא בשם תשובת כ''י מהר''י ברונא שכתב דאפי' בן י''ג שנה ויום אחד אינו נקרא גדול עד שיעבור אותו היום והביא ראיות ע''ז ע''ש:

יא שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁמַּאֲרִיךְ בַּתְּפִלָּה כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ קוֹלוֹ עָרֵב, אִם הוּא מֵחֲמַת שֶׁשָּׂמֵחַ בְּלִבּוֹ עַל שֶׁנּוֹתֵן הוֹדָאָה לַה' יִתְבָּרַךְ (יד) בִּנְעִימָה, תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה, וְהוּא שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּכֹבֶד רֹאשׁ, וְעוֹמֵד בְּאֵימָה וְיִרְאָה, אֲבָל אִם מְכַוֵּן לְהַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ, וְשָׂמֵחַ בְּקוֹלוֹ, הֲרֵי זֶה (טו) מְגֻנֶּה. וּמִכָּל מָקוֹם כָּל שֶׁמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, לֹא טוֹב (טז) עוֹשֶׂה מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר.

באר היטב (יד) בנעימה. דאיתא בפסיקתא כבד ה' מהונך קרי בי' מגרונך ומי שיש לו קול נעים ירנן להקב''ה ולא שאר רננות ס''ח סי' רע''א: (טו) מגונה. דאיתא בס''ח בשעה שרשב''ג יצא ליהרג א''ל ר''י אחי מפני מה אתה יוצא ליהרג שמא היית דורש ברבים ושמח לבך ונהנית מד''ת א''ל אחי נחמתני ע''כ: (טז) עושה. אם לא ברצון הקהל אפילו שבת וי''ט ואף ברצון הקהל להאריך יותר מדאי הרי זה מגונה רש''ל פ''ק דחולין:

יב אֵין מְמַנִּין מִי שֶׁקּוֹרֵא לְאַלְפִי''ן (יז) עַיְנִי''ן, וּלְעַיְנִי''ן אַלְפִי''ן.

באר היטב (יז) עייני''ן. וה''ה למי שקורא חית''ן ההי''ן ואם כולן מדברים כך מותר להיות ש''ץ. הרדב''ז וכנה''ג מ''א ע''ת ע''ש. והקשו התוס' סוף פרק הקורא את המגילה עומד איך הוריד רבי לר' חייא לפני התיבה כשגזר תענית בהפועלים ותירצו שם דכשהיה מתכוין לקרות החי''ת קורא אותה שפיר על ידי טורח ע''ש אבל בהפועלים תירצו דה''מ היכא דאפשר באחר אבל היכא דלא אפשר באחר לא ע''ש וכנ''ל עיקר דאם איתא שהיה יכול לקרות החי''ת ע''י דוחק איך קאמר ליה כשאתה מגיע אצל וחכיתי לה' לא נמצאת מחרף ומגדף דדילמא כשהיה מגיע לזה הפסוק וכיוצא בו היה מטריח את עצמו לקרות כהוגן ולא היה מחרף ומגדף אלא העיקר כמו שתירצו בהפועלים. פר''ח:

יג פּוֹחֵח, (עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרֹם (ישעיה כ' ג') תִּרְגֵּם עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ פַּחִיח) וְהוּא מִי שֶׁבִּגְדּוֹ קָרוּעַ, וּזְרוֹעוֹתָיו מְגֻלִּים, לֹא יֵרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה.

יד סוּמָא יוֹרֵד לִפְנֵי (יח) הַתֵּבָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְרָא בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם עַל פֶּה.

באר היטב (יח) התיבה. וחייב בכל המצות ב''ח מ''א דלא כנ''ץ. בתשובת חות יאיר סי' קע''ו העלה שיש להעביר חזן סומא אפי' באחד מעיניו שלא יתפלל בימים נוראים היכא דאיכא אחר ראוי והגון כיוצא בזה ע''ש ועיין בתשובת אמונת שמואל סי' ט''ז ובלחם רב סי' ב' ובדבר שמואל סי' י''ב:

טו שְׁלִיחַ צִבּוּר קָבוּעַ יוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה מֵעַצְמוֹ, וְלֹא יַמְתִּין שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ.

טז מִי שֶׁאֵינוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר קָבוּעַ, צָרִיךְ (יט) לְסָרֵב מְעַט קֹדֶם שֶׁיֵּרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְלֹא יוֹתֵר מִדַּאי, אֶלָּא פַּעַם רִאשׁוֹנָה מְסָרֵב וּכְשֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה, מֵכִין עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲמֹד, וּבְפַעַם שְׁלִישִׁית יַעֲמֹד. וְאִם הָאוֹמֵר לוֹ שֶׁיֵּרֵד הוּא אָדָם גָּדוֹל, אֵינוֹ מְסָרֵב לוֹ (כ) כְּלָל.

באר היטב (יט) לסרב. ש''ץ שלא רצה להיות עוד ש''ץ וקבלו אחר במקומו א''צ רשות כיון דבידו עוד להיות ש''ץ. ודוקא מהקהל א''צ ליטול רשות אבל מש''ץ השני צריך ליטול רשות יד אליהו סי' ל' ע''ש: (כ) כלל. דאין מסרבין לגדול. וכתבו התוס' ספ''ז דפסחים דבדבר גסות ושררה אפילו האומר לו הוא אדם גדול יסרב:

יז אִם טָעָה שְׁלִיחַ צִבּוּר וּצְרִיכִין לְהַעֲמִיד אַחֵר תַּחְתָּיו, אוֹתוֹ שֶׁמַּעֲמִידִין תַּחְתָּיו לֹא יְסָרֵב.

יח הָאוֹמֵר אֵינִי יוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה מִפְּנֵי שֶׁבְּגָדַי צְבוּעִין, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁבְּרַגְלִי סַנְדָּל, לֹא יֵרֵד בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ הָאֶפִּיקוֹרְסִין לְהַקְפִּיד בְּכָךְ, וְחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא אֶפִּיקוֹרְסוּת נִזְרְקָה בּוֹ: הגה: וַאֲפִלּוּ אִם נוֹתֵן אֲמַתְלָא לִדְבָרָיו לֹא מְהָנֵי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ר' יְהוֹנָתָן):

יט יֵשׁ מוֹנְעִים (כא) גֵּר מִלִּהְיוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר, וְנִדְחוּ דִּבְרֵיהֶם. אֲפִלּוּ יָחִיד יָכוֹל לְעַכֵּב וְלוֹמַר אֵינִי רוֹצֶה שֶׁפְּלוֹנִי יִהְיֶה חַזָּן, אִם לֹא שֶׁכְּבָר הִסְכִּים עָלָיו (כב) מִתְּחִלָּה: הגה: וְדַוְקָא שֶׁיִּהְיֶה לְאוֹתוֹ יָחִיד טַעַם הָגוּן (כג) עַל פִּי טוּבֵי הָעִיר, אֲבָל בְּלָאו הָכֵי אֵין הַיָּחִיד יָכוֹל לִמְחוֹת בִּשְׁלִיחַ צִבּוּר (מהרי''ו סי' ס'), וְאִם הוּא שׂוֹנְאוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בּוֹ קֹדֶם שֶׁהִסְכִּים עָלָיו (מַהֲרַ''ם פַּדוֹאָה סי' ס''ד וּמַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ (מ''ד) [ל']), וּמִי שֶׁהוּא שׂוֹנֵא לַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לֹא יַעֲלֶה לְסֵפֶר תּוֹרָה כְּשֶׁקּוֹרֵא הַתּוֹכֵחָה (אוֹר זָרוּעַ).

באר היטב (כא) גר. לפי שלא יוכל לומר אלהי אבותינו ונדחו דבריהם. דכתיב כי אב המון גוים נתתיך. ש''ץ ממזר תלוי במחלוקת אם ממזר כשר לכתוב תפילין. שכנה''ג הגהת ב''י: (כב) מתחלה. ואם קבלוהו לזמן ונשלש הזמן לא מיקרי השכים עליו תחלה דעכשיו הוי קבלה חדשה וכאלו לא היה שם עדיין ט''ז. וכתב המגן אברהם נ''ל דוקא בזמניהם שהיה הש''ץ מוציא הרבים י''ח בתפלתו אז היה יחיד יכול לעכב דאין נעשה שלוחו בע''כ משא''כ עתה שכולם בקיאים רק הש''ץ הוא לפיוטים אף על פי שאומר קדיש וברכו אין כ''כ קפידא. ראובן שהיה ש''ץ שכיר שנה והשלים שנתו והתחיל להתפלל עוד ימים מספר מהשנה חדשה ומקצת אנשים מיחו בו באמרם שכבר נשלם השנה שהשכירוהו ושאינם רוצים אותו עוד והש''ץ טען שמאחר שכבר התחיל להתפלל בהימים נוראים שהם מהשנה חדשה ולא מיאנו בו שלהיותו שכיר שנה מקצתו ככולה ושיפרעו לו משלם פסק בתשובת מ''צ דהדין עם הש''ץ עיין לקט הקמח דף י''ד ע''א: (כג) עליו. אבל אם נעשה שונאו לאחר שהסכים עליו אין יכול למחות אלא הש''ץ מחויב לומר בפירוש שיסיר הקנאה מלבו ויוציאנו בתפלתו מהר''ם פאדוואה שם. וכתב מהרש''ל פ''ק דחולין סי' (נ''ד) [נ''א] הא דיחיד יכול למחות דוקא אם הוא מהנושאים עולים ומסים ואע''פ שאינו חשוב כ''כ ודוקא שיש ש''ץ אחר שיוכלו הקהל להשכירו בדמיו אבל אם אינו בנמצא או שיש בנמצא אלא שבא להוסיף בדמים יכולין הקהל לומר לו אין בידינו להוסיף בעבור שנאתו אלא הוא יוסיף משלו ואף אם יברר טענתו שזה הש''ץ מעולה מן הראשון כנגד התוספת הדמים אפ''ה יכולין הקהל לומר אין יכולת בידינו להוסיף כ''כ בדמים עכ''ל. וכ''כ השכנה''ג וע''ת ע''ש. וט''ז כתב וכבר יש מנהג ברוב הקהלות בענין קבלת הש''ץ שהוא ע''פ רוב פורעי המס או קרואי עדה ואין השאר יכולין למחות ע''ש. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל סי' י'. כתב בד''מ בשם א''ז דאין ש''ץ צריך להחניף לציבור ובמילי דשמיא צריך להוכיחן ובשם ר''י חסיד כתב דש''ץ צריך להיות אהוב להקהל שאל''כ כשקורא התוכחה סכנה היא למי שאינו אוהבו ואמר שאם הוא שונאו לא יעלה אף כשקורין אותו ע''ש. וכנה''ג כתב שיותר טוב לעלות משיכנס לעונש ועוזבי ה' יכלו וכתב המ''א דבין גברא לגברא מותר לצאת דדוקא כשקוראין אותו ואינו עולה מקצר ימיו ע''ש:

כ אִם אֶחָד רוֹצֶה לוֹמַר תְּפִלָּה בִּשְׁבִיל (כד) אָבִיו, וְאַחֵר רוֹצֶה לוֹמַר בִּשְׁבִיל אַחֵר, מִי שֶׁיִּרְצֶה (כה) הַקָּהָל שֶׁיֹּאמַר הַתְּפִלָּה, הוּא יֹאמַר.

באר היטב (כד) אביו. ר''ל שמת אביו ורוצה להתפלל כדרך האבלים: (כה) הקהל. דדוקא קדיש יוכל לומר בשביל אביו אבל לא יוכל להיות שליח הקהל להתפלל על כרחם. ומצוה להניח לאבל להתפלל שהוא נחת רוח למת ומצילו מדינו של גיהנם ויאר צייט קודם להמוהל אם אין הקהל מקפידין. עמ''א:

כא אֵין לְהִתְמַנּוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר עַל פִּי הַשַּׂר, אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הַצִּבּוּר חֲפֵצִים בּוֹ.

כב שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּשָׂכָר (כו) עָדִיף טְפֵי מִבִּנְדָבָה: הגה: וְאֵין לְאָדָם לְהִתְפַּלֵּל בְּלֹא רְצוֹן (כז) הַקָּהָל, וְכָל מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּחָזְקָה וְדֶרֶךְ אַלָּמוּת, אֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר בִּרְכוֹתָיו (בִּנְיָמִין זְאֵב סי' קס''ג וַאֲגֻדָּה פ' כֵּיצַד מְבָרְכִין).

באר היטב (כו) עדיף. כי אז נזהר יותר בתפלתו בשביל שכירתו: (כז) הקהל. ואין להתקוטט בעבור שום מצוה שהרי שנינו הצנועים מושכים ידיהם מלחם הפנים. ד''מ מט''מ מ''א:

כג שְׂכַר שְׁלִיחַ צִבּוּר פּוֹרְעִים מִקֻּפַּת הַקָּהָל, אַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא הַדַּל כְּעָשִׁיר, מִכָּל מָקוֹם אֵין יַד הֶעָנִי מַשֶּׂגֶת כְּעָשִׁיר: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגּוֹבִין חֵצִי לְפִי מָמוֹן, וְחֵצִי לְפִי הַנְּפָשׁוֹת, וְכֵן הוּא מִנְהַג (כח) הַקְּהִלּוֹת (מַהֲרַ''ם פַּאדוֹוָה סי' (מ''ד) [מ''ב]).

באר היטב (כח) הקהלות. ובמקום שאין מנהג יגבו לפי ממון. עמ''א:

כד צִבּוּר שֶׁצְּרִיכִין לִשְׂכֹּר רַב וּשְׁלִיחַ צִבּוּר, וְאֵין בְּיָדָם כְּדֵי שְׂכַר שְׁנֵיהֶם, אִם הוּא רַב מֻבְהָק וְגָדוֹל בַּתּוֹרָה וּבָקִי בְּהוֹרָאָה, הוּא (כט) קוֹדֵם, וְאִם לָאו, שְׁלִיחַ צִבּוּר קוֹדֵם.

באר היטב (כט) קודם. כתב כנה''ג בשם תשוב' א' דלמינוי חכם מרביץ תורה אפילו המיעוט יכול לכוף לרוב. ובמי שאינו ראוי להיות חכם אפילו יחיד יכול למחות וכ''פ הרשד''ם חלק א''ח סי' ל''ו ועיין ע''ת:

כה אֵין מְסַלְּקִין חַזָּן מֵאֻמָּנוּתוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְצָא בּוֹ (ל) פְּסוּל: הגה: וְאֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מִשּׁוּם (לא) רִנּוּן בְּעָלְמָא, כְּגוֹן שֶׁיָּצָא עָלָיו שֵׁם שֶׁנִּתְפַּס עִם (לב) הַנָּכְרִית, אוֹ שֶׁמָּסַר אָדָם, אֲבָל אִם בָּאוּ עָלָיו עֵדִים בָּזֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, (לג) מַעֲבִירִין אוֹתוֹ, וּשְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁהוּא שׁוֹחֵט וּבוֹדֵק לֹא יִתְפַּלֵּל בִּבְגָדִים (לד) הַצּוֹאִין וּמַסְרִיחִין, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַחֲלִיף בְּגָדָיו בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וּלְהִתְפַּלֵּל, מַעֲבִירִין אוֹתוֹ. וּשְׁלִיחַ צִבּוּר הַמְנַבֵּל פִּיו אוֹ שֶׁמְּרַנֵּן (לה) בְּשִׁירֵי הַגּוֹיִם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מְמַחִין בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת (כֵּן) וְאִם אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מַעֲבִירִין אוֹתוֹ (כָּל בּוֹ דַּף קכ''ה ע''ד) וּשְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁהִזְקִין וְרוֹצֶה לְמַנּוֹת בְּנוֹ לְסַיְּעוֹ לִפְרָקִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קוֹל בְּנוֹ (לו) עָרֵב כְּקוֹלוֹ, אִם מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ בִּשְׁאָר דְּבָרִים, בְּנוֹ קוֹדֵם לְכָל אָדָם, וְאֵין הַצִּבּוּר יְכוֹלִין לִמְחוֹת בְּיָדוֹ (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א סי' ש').

באר היטב (ל) פסול. ואז אין מקבלין אותו ואפי' אם נשבע שלא ילך בדרכים אלו עד שישוב בתשובה שלימה. הרשד''ם חא''ח סי' ל''ב מ''א וע''ת: (לא) רינון. אבל למנותו לכתחלה אפי' ברינון בעלמא אין למנותו לכתחלה וזהו שכתב המחבר לעיל סעיף ד' ושלא יצא עליו שם רע ע''ת וע''ל ס''ק ז' מש''ש: (לב) הנכרית. ומ''מ יש להושיב ב''ד על ככה מהרי''ט כנה''ג. ש''ץ שבתו זנתה תחת בעלה אם אי אפשר באחר חשוב כדיעבד וכשר. מהר''י מברונא שכנה''ג וכתב ע''ת משמע דאפילו אם כבר נתקבל לש''ץ קבוע מסלקין אותו אי איכא אחר וכ''ש שאין למנותו לכתחלה ע''ש וע''ל סי' (קכ''ט) [קכ''ח] ס''ק ע''א מ''ש בשם שכנה''ג ובשם שבות יעקב לענין כהן. ש''ץ שנפסל קולו שנשמע כאלו הוא מירתת ושכור פסול לש''ץ. מהר''י מברונא שכנה''ג: (לג) מעבירין אותו. ואם עשה תשובה אין מעבירין אותו. ע''ת ע''ש: (לד) הצואין. ש''ץ שמתוך חוליו לאנסו א''א לנקות מהיותו טהור מקר' לילה ואין מטהר עצמו כלל והוא ש''ץ אפשר בימים נוראים יש לגעור בו שיטבול ועכ''פ שיוציא הבגדים הצואים מעליו ואם לא ישמע לדברי חכמים לרחוץ יפה יפה ולהסיר הבגדים הצואים מעליו ראוי להעבירו מהרי''א יצחקי ז''ל בתשובתו זרע אברהם חלק א''ח ס''ס ו' ע''ש: (לה) בשירי העכו''ם. ר''ל בניגון שמנגן בו לע''א מ''א בשם ת''ה. וב''ח בתשובה ס''ס קכ''ז כ' דוקא ניגון שמיוחד בבית ע''ז. כ' רש''ל בתשובה סי' כ' ש''ץ שהיה שוחט ונמצא שמכר טרפה בחזקת כשרה בשוגג או שהיה מנקר ונמצא אחריו חלב אע''פ שמעבירין אותו מאומנתו אין מסלקין אותו מש''ץ וע''ל ס''ק ז' מה שכתבתי בשם משפטי צדק ח''ב סי' ע''ה וכתב כנה''ג דמהרש''ל מודה דאין למנותו לכתחלה. מי שהלך בערכאות של גוים אין ראוי להיות ש''ץ בראש השנה ויום כיפור אא''כ עשה תשובה תורת אמת סי' קנ''ז. קהל שחלקו תפלת ר''ה ויה''כ כנהוג. אם חלה אחד מהם ולא יוכל להתפלל אינו רשאי להעמיד איש אחר במקומו וביד הקהל דוקא להעמידו תשובת שער אפרים סי' ל''א ועיין בתשובת כנסת יחזקאל סי' י''ג. ראובן שהיה מוחזק להתפלל תדיר בימים נוראים ואח''כ נתאלמן וקמו עליו קצת מערערים לומר שלא יכול להתפלל מפני שאין לו אשה בתשובת פני משה סי' נ''ד מצדד פנים לכאן ולכאן ולבסוף העלה דאין להעבירו מפני דבר זה שאין בו חטא משפטי הדברים המעכבים ועוד צירף שם לסניף דהאיש ההוא כבר אירס ע''ש ועי' בלקט הקמח דף י''א ע''ב: (לו) ערב. ובלבד שלא יהא קולו משונה וכלל גדול בכל המינויים הבן קודם והמינויים שהם כתר תורה אין בניהם קודמים רק מהלל הנשיא ואילך נהגו שבניהם קודמים. אין להעביר ש''ץ בשביל אחר שקולו ערב ואם הרוב חפצים באחר ישמשו שניהם כאחד. עיין כנה''ג ובמ''א ובע''ת:

כו קָהָל שֶׁנָּהֲגוּ לְמַנּוֹת אֲנָשִׁים עַל צָרְכֵי הַצִּבּוּר לִזְמַן, וּבְהַגִּיעַ הַזְּמַן יֵצְאוּ אֵלּוּ וְיִכָּנְסוּ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, בֵּין לְחַזָּן בֵּין לְקֻפָּה שֶׁל צְדָקָה, בֵּין לִשְׁאָר מִנּוּיִים הַצְּרִיכִין לַצִּבּוּר, בֵּין שֶׁנּוֹטְלִין עֲלֵיהֶם שָׂכָר בֵּין שֶׁאֵינָם נוֹטְלִים, אֲפִלּוּ לֹא קָבְעוּ לָהֶם זְמַן, סְתָמָן כְּפֵרוּשָׁן מֵאַחַר שֶׁנָּהֲגוּ כָּךְ: הגה: יֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב דִּשְׁלִיחַ צִבּוּר יִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ סֵפֶר הַמְיֻחָד לַצִּבּוּר, דְּוַדַּאי נִכְתַּב (לז) לִשְׁמוֹ (מהרי''ל בְּשֵׁם רוֹקֵחַ):

באר היטב (לז) לשמו. בסידורים הנדפסים אין חילוק ט''ז וקורין ש''ץ חזן שצריך לראות האיך יקרא ותרגום וירא וחזי. רד''א:

הלכות הנהגת אדם בבוקר

סימן א - דין השכמת הבוקר
סימן ב - דין לבישת בגדים
סימן ג - הנהגת בית הכסא
סימן ד - דיני נטילת ידים
סימן ה - כונת הברכות
סימן ו - דין ברכת אשר יצר ואלהי נשמה ופרושיו
סימן ז - דין לברך ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים

הלכות ציצית

סימן ח - הלכות ציצית ועטיפתו
סימן ט - איזה בגדים חיבים בציצית ואיזה פטורים מציצית
סימן י - דיני כנפות הטלית
סימן יא - דיני חוטי הציצית
סימן יב - דברים הפוסלים בציצית
סימן יג - דיני ציצית בשבת
סימן יד - דיני ציצית שעשאן עכו''ם ונשים וטלית שאולה
סימן טו - אם להתיר ציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית
סימן טז - שעור טלית
סימן יז - מי הם חיבין בציצית
סימן יח - זמן ציצית
סימן יט - זמן ברכת ציצית
סימן כ - דיני לקיחת ומכירת טלית
סימן כא - כדת מה לעשות בציציות שנפסקו ובטליתות ישנים
סימן כב -
סימן כג - דיני ציצית בבית הקברות
סימן כד - הנהגת לבישת הציצית ושכרה וענשה

הלכות תפילין

סימן כה - דיני תפלין בפרטות
סימן כו - דין מי שאין לו אלא תפלה אחת
סימן כז - מקום הנחתן ואפן הנחתן
סימן כח - דיני חליצת התפלין
סימן כט -
סימן ל - זמן הנחתן
סימן לא - דין תפלין בשבת ויום טוב
סימן לב - סדר כתיבת התפלין
סימן לג - דין תקוני התפלין ודין הרצועות
סימן לד - סדר הנחת הפרשיות בתפלין והמהדרים אשר להם ב' זוגות תפלין
סימן לה - דין מנין השטין
סימן לו - דקדוק כתיבתן
סימן לז - זמן הנחת התפלין
סימן לח - מי הם חיבין בתפלין והפטורים
סימן לט - מי הם הכשרים לכתב תפלין ולקנות מהם
סימן מ - דין איך לנהג בקדשת התפלין
סימן מא - הנושא משאוי איך ינהג בתפלין
סימן מב - אם מתר לשנות תפלין של יד לשל ראש
סימן מג - דין איך להתנהג בתפלין בהכנסו לבית הכסא
סימן מד - אסור שנה בתפלין
סימן מה - דין תפלין בבית הקברות ובית המרחץ

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

סימן מו - הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
סימן מז - דיני ברכת התורה
סימן מח - (אומרים פרשת התמיד ו) פסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד.
סימן מט - שיכול לומר קריאת שמע בעל פה
סימן נ - טעם למה אומרים משנת איזהו מקומן
סימן נא - דיני תפלה מן ברוך שאמר עד ישתבח
סימן נב - דין מי ששהה לבוא לבית הכנסת עד ישתבח
סימן נג - דין מי הראוי לירד לפני התבה
סימן נד - דינים השיכים לישתבח
סימן נה - דיני קדיש
סימן נו - דין ענית הקדיש על ידי הקהל
סימן נז - דין ברכו ועניתו

הלכות קריאת שמע

סימן נח - הלכות קריאת שמע וברכותיה
סימן נט - דין ברכה ראשונה ביוצר
סימן ס - דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כונה
סימן סא - דין כמה צריך לדקדק ולכון בקריאת שמע
סימן סב - מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו
סימן סג - לישב בשעת קריאת שמע ושלא יישן
סימן סד - דין הטועה בקריאת שמע
סימן סה - הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור קוראין קריאת שמע או שהפסיק בשעת הקריאה,
סימן סו - באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק
סימן סז - דין ספק אם קרא קריאת שמע
סימן סח - שלא להפסיק בפיוטין
סימן סט - דין פורס על שמע
סימן ע - מי הם הפטורים מקריאת שמע
סימן עא - אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע
סימן עב - דין נושאי המטה והמנחמים והמלוין
סימן עג - הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג
סימן עד - שלא לברך כשאיבריו רואין את הערוה
סימן עה - להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע וכן שלא לקרותה כנגד הערוה,
סימן עו - להזהר מצואה בשעת קריאת שמע
סימן עז - שלא לקרות כנגד מי רגלים
סימן עח - מי שנצטרך להטיל מים בשעת קריאה
סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה
סימן פ - מי שאינו יכול להשמר מהפיח
סימן פא - דין צואת קטן
סימן פב - דין צואה יבשה
סימן פג - דיני בית הכסא בקריאת שמע
סימן פד - אם מתר לקרות במרחץ
סימן פה - באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע
סימן פו - צריך להרחיק מן מים סרוחים
סימן פז - כמה צריך להרחיק בשעת קריאת שמע מן גרף של רעי
סימן פח - בעל קרי מתר בקריאת שמע

הלכות תפילה

סימן פט - הלכות תפלה וזמנה
סימן צ - מקום הראוי להתפלל. ולהתפלל עם הצבור ודין ההולך בדרך
סימן צא - שיאזר מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה
סימן צב - הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה
סימן צג - קדם שיתפלל צריך לשהות
סימן צד - צריך לכון נגד ארץ ישראל, ודין הרוכב או יושב בספינה
סימן צה - כוון איבריו בשעת תפלה
סימן צו - שימנע כל הטרדות כדי שיכון
סימן צז - שלא יגהק ושלא יפהק בשעת התפלה
סימן צח - צריך שיהיה לו כונה בתפלתו
סימן צט - דין שתוי ושכור לתפלה
סימן ק - תפלת המועד צריך לסדר
סימן קא - שצריך לכון בכל הברכות, ושיכול להתפלל בכל לשון
סימן קב - שלא להפסיק כנגד המתפלל
סימן קג - מי שנזדמן לו רוח בתפלתו או עטוש
סימן קד - שלא להפסיק בתפלה
סימן קה - דין המתפלל ב' תפלות
סימן קו - מי הם הפטורים מתפלה
סימן קז - המספק אם התפלל, ודין תפלת נדבה
סימן קח - מי שלא התפלל לסבת טעות, או אנס או במזיד
סימן קט - דין איך יתנהג היחיד לכון בתפלתו עם הצבור
סימן קי - היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובית המדרש
סימן קיא - דין סמיכות גאלה לתפלה
סימן קיב - שלא להפסיק לא בשלשה ראשונות ולא בשלשה אחרונות
סימן קיג - דיני הכריעות בי''ח ברכות
סימן קיד - דין הזכרת הרוח וגשם וטל
סימן קטו - טעם ברכת אתה חונן
סימן קטז - פרוש ברכת רפאנו
סימן קיז - דיני ברכת השנים
סימן קיח - חתימת ברכת השיבה
סימן קיט - דין הרוצה להוסיף בברכות
סימן קכ - שראוי לומר רצה בכל תפלה
סימן קכא - דיני מודים
סימן קכב - דינים השיכין בין י''ח ליהיו לרצון
סימן קכג - דיני הכריעות בסיום י''ח ברכות
סימן קכד - דין הנהגת שליח צבור בי''ח הברכות, ודין ענית אמן
סימן קכה - דיני קדשה
סימן קכו - דין שליח צבור שטעה
סימן קכז - דין מודים דרבנן

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

סימן קכח - דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן
סימן קכט - באיזה תפלות נושאים כפים
סימן קל - רבונו של עולם שאומרים בשעת נשיאת כפים

הלכות נפילת אפים

סימן קלא - דיני נפילת אפים
סימן קלב - דיני קדשת ובא לציון
סימן קלג - דין ברכו בשבת
סימן קלד - סדר והוא רחום, והגבהת התורה

הלכות קריאת ספר תורה

סימן קלה - סדר קריאת התורה ביום ב' וה'
סימן קלו - מי הם הנקראים לספר תורה בשבת
סימן קלז - כמה פסוקים צריכים לקרא לכל אחד
סימן קלח - שלא לשיר בפרשה פחות מג' פסוקים
סימן קלט - סדר קריאת התורה וברכותיה
סימן קמ - דיני הפסק בברכת התורה
סימן קמא - דיני קורא והמקרא
סימן קמב - דין מי שקרא וטעה, ובמקום שאין שם מי שיודע לקרות בדיוק
סימן קמג - דין אם נמצאת ספר תורה מטעה, ויתר דיני הספר
סימן קמד - שלא לדלג בתורה מענין לענין, ודיני ההפטרה
סימן קמה - דיני המתרגמין
סימן קמו - שלא לדבר בשעת הקריאה
סימן קמז - דיני גלילת ספר תורה
סימן קמח - שלא יפשיט שליח צבור התבה
סימן קמט - שהצבור לא יצאו מבית הכנסת עד שיצניע ספר תורה

הלכות בית הכנסת

סימן קנ - בנין בית הכנסת, ושיהיה גבוה
סימן קנא - דיני קדשת בית הכנסת
סימן קנב - שלא לסתר שום בית הכנסת
סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת
סימן קנד - דיני תשמיש קדושה ונרות בית הכנסת
סימן קנה - לילך מבית הכנסת לבית המדרש

הלכות משא ומתן

סימן קנו - סדר משא ומתן

הלכות נטילת ידים

סימן קנז - דיני זמן קביעות סעודה
סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה
סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו
סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה
סימן קסא - דיני חציצה בנטילה
סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה
סימן קסג - דין מי שאין לו מים, והמאכיל לאחרים
סימן קסד - שיכול להתנות על הנטילה
סימן קסה - דין העושה צרכיו ורוצה לאכל

הלכות בציעת הפת

סימן קסו - דין הפסקה בין בציעה לנטילה
סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע
סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין

הלכות דברים הנוהגים בסעודה

סימן קסט - דין שמש הסעדה
סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעדה
סימן קעא - שלא לנהג בזיון באכלין
סימן קעב - מי שהכניס אכלין ומשקין לפיו בלא ברכה
סימן קעג - דין מים אמצעיים
סימן קעד - דין ברכת היין בסעדה
סימן קעה - דיני ברכת הטוב והמטיב על היין
סימן קעו - שהפת פוטר את הפרפרת
סימן קעז - דברים הבאים בתוך הסעדה ואחר הסעדה מה דינם
סימן קעח - איזה דברים קרויים הפסק בסעדה
סימן קעט - איזה דברים קרויין הסח הדעת בסעדה שצריך לחזר ולברך
סימן קפ - דיני פרורי הפת

הלכות מים אחרונים

סימן קפא - דיני מים אחרונים

הלכות ברכת המזון

סימן קפב - דין כוס ברכת המזון, ושלא יהא פגום
סימן קפג - המברך איך יתנהג בכוס של ברכת המזון
סימן קפד - לקבע ברכה במקום סעדה, ועד כמה יכול לברך מי ששכח ולא ברך
סימן קפה - לברך ברכת המזון בקול רם, ויתר פרטים בברכת המזון
סימן קפו - אם נשים וקטנים חיבים בברכת המזון
סימן קפז - דיוקים בנסח ברכת המזון
סימן קפח - נסח ברכה ג', ודיני ברכת המזון בשבת, והטועה בברכת המזון
סימן קפט - נסח ברכה רביעית ודיניה
סימן קצ - שתית היין אחר הברכה ודיניו
סימן קצא - אם הפועלים מחיבים לברך
סימן קצב - ברכת זמון בג' או בעשרה
סימן קצג - אם מצטרפין לזמון אם לאו
סימן קצד - שלשה שאכלו כאחד ונפרדו, לענין הזמון מה דינם
סימן קצה - חבורות שאוכלים בהרבה מקומות מה דינם
סימן קצו - מי שאכל דבר אסור אם מצטרף לזמון
סימן קצז - דין צרוף לזמון שלשה או עשרה
סימן קצח - אחד נכנס אצל שלשה שאכלו
סימן קצט - על מי מזמנים ועל מי אין מזמנים
סימן ר - דין המפסיק כדי לברך
סימן רא - מי הוא המברך

הלכות ברכת הפירות ושאר ברכות

סימן רב - דיני ברכת פרות האילן
סימן רג - דיני ברכת פרות הארץ
סימן רד - דיני הברכות ליתר מאכלים
סימן רה - ברכת ירקות
סימן רו - דיני הפסק וטעות בברכת הפרות
סימן רז - דין ברכה אחרונה על הפרות
סימן רח - דין ברכה מעין ג' אחרי (ה' מיני) פרות וה' מיני דגן
סימן רט - דיני טעות וספק בברכת היין
סימן רי - האוכל פחות מכזית מה דינו
סימן ריא - דיני קדימה בברכת הפרות
סימן ריב - שהעקר פוטר הטפל
סימן ריג - מי שיצא (אם) מוציא אחרים
סימן ריד - בכל ברכה צריך להיות שם ומלכות
סימן רטו - ענית אמן אחר הברכות

הלכות ברכת הבשמים

סימן רטז - דיני ברכת הריח
סימן ריז - ברכת הבשמים והמגמר

הלכות ברכת הניסים

סימן ריח - ברכות הנעשים על הנסים

הלכות ברכות ההודאות

סימן ריט - ברכת הודאות היחיד
סימן רכ - הטבת חלום ותעניתו
סימן רכא - ברכת הודאת הגשמים
סימן רכב - ברכת הודאת הטוב והרע
סימן רכג - מי שילדה אשתו, ומת מורישו, ובנה בית חדש, וקנה כלים חדשים מה מברך,

הלכות ברכות

סימן רכד - דיני ברכות פרטיות
סימן רכה - דיני ברכת שהחינו
סימן רכו - הרואה פרחי האילן מה מברך
סימן רכז - ברכת הזקים
סימן רכח - ברכת ימים ונהרות הרים וגבעות
סימן רכט - ברכת הקשת וחמה בתקופתה
סימן רל - דין קצת ברכות פרטיות
סימן רלא - שכל כונותיו יהיו לשם שמים

הלכות תפילת המנחה

סימן רלב - דברים האסורים לעשות בשעת המנחה
סימן רלג - זמן תפלת המנחה
סימן רלד - הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה

הלכות קריאת שמע ותפילה של ערבית

סימן רלה - זמן קריאת שמע של ערבית
סימן רלו - דין ברכות קריאת שמע של ערבית
סימן רלז - סדר תפלת ערבית
סימן רלח - לקבע עתים לתורה בלילה
סימן רלט - דין קריאת שמע על מטתו

הלכות צניעות

סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו
סימן רמא - שלא להשתין ערם בפני מטתו

הלכות שבת

סימן רמב - להזהר בכבוד שבת
סימן רמג - דין המשכיר שדה ומרחץ לעכו''ם
סימן רמד - איזה מלאכות יכול העכו''ם לעשות בעד הישראל
סימן רמה - ישראל ועכו''ם שתפין, איך יתנהגו בשבת
סימן רמו - דיני השאלה והשכרה לעכו''ם בשבת
סימן רמז - דין אינם יהודי המביאים כתבים בשבת
סימן רמח - דין המפליג בספינה וההולך בשירא בשבת
סימן רמט - דינים השיכים לערב שבת
סימן רנ - הכנת הסעדות לשבת
סימן רנא - שלא לעשות מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה
סימן רנב - מלאכות המתרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת,
סימן רנג - דין כירה ותנור לתן עליה הקדרות בערב שבת
סימן רנד - דיני תבשילין המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת
סימן רנה - הכנת האש קדם הכנסת שבת
סימן רנו - ששה תקיעות שהיו תוקעין בערב שבת
סימן רנז - דיני הטמנת חמין
סימן רנח - שמתר להשים ערב שבת דבר קר על קדרה חמה
סימן רנט - כמה דיני הטמנה וטלטולם
סימן רס - דיני הכנסת שבת
סימן רסא זמן הדלקת נרות לשבת
סימן רסב - לקדש השבת בשלחן ערוך ובכסות נקיה
סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המענן
סימן רסד - דיני הפתילה והשמן
סימן רסה - דין כלים הנתנים תחת הנר
סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך
סימן רסז - דיני התפלה בערב שבת
סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת
סימן רסט - דין הקדוש בבית הכנסת
סימן ער - לומר משנת במה מדליקין
סימן רעא - דיני קדוש על היין
סימן ערב - על איזה יין מקדשים
סימן רעג - שיהיה הקדוש במקום סעדה
סימן רעד - דיני בציעת הפת בשבת
סימן ערה - דברים האסורים לעשות לאור הנר בשבת
סימן רעו - דיני נר שהדליק עכו''ם בשבת
סימן רעז - שלא לגרם כבוי הנר
סימן רעח - שיכול לכבות הנר בשביל החולה
סימן רעט - דיני טלטול הנר בשבת
סימן רפ - תשמיש המטה בשבת
סימן רפא - שלא יכרע ב'ולך אנחנו מודים, '
סימן רפב - קריאת התורה והמפטיר בשבת
סימן רפג - למה אין מוציאין שני ספרי תורות בשבת
סימן רפד - דיני הפטרה וברכותיה
סימן רפה - לקרא הפרשה שנים מקרא, ואחד תרגום
סימן רפו - דיני תפלת מוסף בשבת
סימן רפז - נחום אבלים ובקור חולים בשבת
סימן רפח - דין (תענית ודין) תענית חלום בשבת
סימן רפט - סדר סעדת שחרית של שבת
סימן רצ - בשבת ישלים מאה ברכות בפרות
סימן רצא - דין שלש סעדות
סימן רצב - דין תפלת מנחה בשבת
סימן רצג - דיני ערבית במוצאי שבת
סימן רצד - דיני הבדלה בתפלה
סימן רצה - הבדלה שעושה שליח צבור
סימן רצו - דיני הבדלה על היין
סימן רצז - דיני בשמים להבדלה
סימן רחצ - דיני נר הבדלה
סימן רצט - שלא לאכל ולא לעשות שום מלאכה קדם שיבדיל
סימן ש - שיסדר שלחנו במוצאי שבת
סימן שא - באיזה כלים מתר לצאת בשבת ואיזה מהם אסורים
סימן שב - דיני נקוי וקפול הבגדים בשבת
סימן שג - דיני תכשיטי אשה
סימן דש - על איזה עבד מצוה על שביתתו
סימן שה - במה בהמה יוצאה בשבת
סימן שו - באיזה חפצים מתר לדבר בשבת
סימן שז - דיני שבת התלוים בדבור
סימן שח - דברים המתרים והאסורים לטלטל בשבת
סימן שט - טלטול על ידי דבר אחר אם מתר בשבת
סימן שי - דיני מקצה בשבת
סימן שיא - דיני מת בשבת ושאר טלטול מן הצד
סימן שיב - הנצרך לנקביו במה מקנח בשבת
סימן שיג - טלטול דלת וחלון והמנעול בשבת
סימן שיד - דברים האסורים משום בנין וסתירה בשבת
סימן שטו - דברים האסורים משום אהל בשבת
סימן שטז - צידה האסורה ומתרת בשבת (ושלא ישפשף הרק)
סימן שיז - דין קשירה ועניבה בשבת
סימן שיח - דין המבשל בשבת
סימן שיט - דין הבורר בשבת
סימן שכ - דיני סחיטה בשבת
סימן שכא - דיני תולש בשבת ודין טוחן ודיני תקוני מאכל או מעבד ולש
סימן שכב - דין נולד בשבת
סימן שכג - דיני השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותקונן וטבילתן בשבת
סימן שכד - דין הכנת מאכל לבהמה לשבת
סימן שכה - עכו''ם שעשה מלאכה בעד ישראל
סימן שכו - דיני רחיצה בשבת
סימן שכז - דיני סיכה בשבת
סימן שכח - דין חולה בשבת
סימן שכט - על מי מחללין שבת
סימן של - דיני יולדת בשבת
סימן שלא - דין מילה בשבת
סימן שלב - שלא לילד הבהמה בשבת
סימן שלג - שלא לפנות אוצר בשבת
סימן שלד - דיני דלקה בשבת
סימן שלה - דין חבית שנשברה
סימן שלו - אם מתר לילך על גבי העשבים, וכן באילן
סימן שלז - דין כבוד הבית ודבר שאינו מתכון
סימן שלח - דברים האסורים בשבת משום השמעת קול
סימן שלט - כמה דינים פרטיים הנוהגין בשבת
סימן שמ - כמה דינין מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות
סימן שמא - התר נדרים בשבת
סימן שמב - בין השמשות מתר לעשות דברים שאסרו חז''ל משום גזרה
סימן שמג - דיני קטן בשבת
סימן שדמ - דין ההולך במדבר בשבת
סימן שמה - דין ארבע רשיות בשבת
סימן שמו - דיני עירובין מן התורה
סימן שמז - על איזה הוצאה חיב מן התורה
סימן שמח - דין המושיט מרשות לרשות
סימן שמט - דין ארבע אמות ברשות הרבים
סימן שנ - דין המוציא ראשו ורבו מרשות לרשות
סימן שנא - דין המושיט ידו לצנור ברשות הרבים לשתות
סימן שנב - הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות
סימן שנג - דיני זיזין ברשות הרבים
סימן שנד - דיני בור ואשפה ברשות הרבים
סימן שנה - דיני גזוזטרא ובית הכסא
סימן שנו - דין אמת המים העוברת בחצר
סימן שנז - דיני חצר פחות מד' אמות וביב
סימן שנח - דין איזה מקומות נקראים מקפים לדירה
סימן שנט - דין רחבה שאחורי הבתים
סימן שס - דין הקף מחצות לשבת
סימן שסא - דין גג הסמוך לרשות הרבים
סימן שסב - איזה מחצה קרויה מחצה לטלטל
סימן שסג - דיני מבוי ולחי
סימן שסד - דין מבוי המפלש ועשוי כנדל
סימן שסה - דין מבוי שנפרץ
סימן שסו - דין ערוב לחצר שהרבה בני אדם דרים בו
סימן שסז - אם אשה יכולה לערב
סימן שסח - דין אם אחר שערבו נתקלקל הערוב
סימן שסט - באיזה אפן מקנין הערוב
סימן שע - דיני שתוף בערוב
סימן שעא - כשאחד מבני חצר נפרד משם או מת
סימן שעב - דיני שתפי הדירות לערוב
סימן שעג - דין שתי גזזטראות בשתי עליות
סימן שעד - נסתם בשבת פתח או חלון במקום שערב בו
סימן שעה - מה הם הדברים השרוים בחצר שאינם אוסרים
סימן שעו - בור ובאר שבין שתי חצרות
סימן שעז - דין ב' עליות זו כנגד זו הפתוחות לחצר
סימן שעח - דין חצרות הפתוחות זו לזו
סימן שעט - דין חצרות ובתים ביניהם
סימן שפ - דיני בטול רשות
סימן שפא - דיני המבטל רשותו ועבר והוציא
סימן שפב - אם דירת עכו''ם מעכבת בערובו
סימן שפג - כשאין העכו''ם בבית אינו מעכב
סימן שפד - עכו''ם אכסנאי אם מעכב
סימן שפה - דין צדוקי ומומר בערוב
סימן שפו - דיני שתוף בערוב
סימן שפז - שתפין במבוי צריכין לערב בחצרות
סימן שפח - דין אם לא ערבו החצרות יחד וגם לא נשתתפו במבוי
סימן שפט - עכו''ם שיש לו חלון פתוח למבוי
סימן שצ - מבוי שצדו אחד עכו''ם וצדו אחד ישראל
סימן שצא - דין בטול רשות למי ששכחו לערב
סימן שצב - דיני ערובין לעיר
סימן שצג - דין ערוב ביום טוב שחל בערב שבת ודין בין השמשות לערב
סימן שצד - ספק ערוב מה דינו
סימן שצה - דיני ברכת ערוב

הלכות תחומין

סימן שצו - דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת
סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה
סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה
סימן שצט - במה מודדין התחומין ומקום המדידה ומי הוא המודד
סימן ת - מי שישב לו בדרך לנוח ולא ידע אם הוא בתחום אם לאו
סימן תא - מי שישן בדרך וחשכה לו, קונה אלפים אמה לכל רוח
סימן תב - דין חריץ מים בין שני תחומין
סימן תג - דין בקעה שהקיפוה עכו''ם
סימן תד - דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים
סימן תה - דין היוצא חוץ לתחום
סימן תו - מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת
סימן תז - מי הם שיכולין לילך חוץ לתחום

הלכות עירובי תחומין

סימן תח - דין הנחת הערוב וקנית השביתה
סימן תט - דין מקום נתינת הערוב
סימן תי - דין המחזיק בדרך כדי לקנות שביתה
סימן תיא - מי שהיה ביתו במזרח ונתן הערוב במערב
סימן תיב - דין החולק ערובו
סימן תיג - דין המערב לרבים
סימן תיד - שלא לערב אלא לדעתו
סימן תטו - שלא לערב ערובי תחומין אלא לדבר מצוה
סימן תטז - דין ערובי תחומין ביום טוב שחל להיות סמוך לשבת

הלכות ראש חודש

סימן תיז - הלכות ראש חדש
סימן תיח - דין תענית בראש חדש
סימן תיט - מצוה להרבות בסעדה בראש חדש
סימן תכ - אם הנשים רשאות לקונן בראש חדש
סימן תכא - קריאת ובראשי חדשיכם בפסוקי דזמרה
סימן תכב - סדר התפלה והלל בראש חדש
סימן תכג - סדר קריאת התורה בראש חדש
סימן תכד - דין הזכרת יעלה ויבא בברכת המזון
סימן תכה - דיני ראש חדש שחל להיות בשבת
סימן תכו - ברכת הלבנה וזמנה
סימן תכז - כשראש חדש ב' ימים היאך כותבין בשטרות
סימן תכח - סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות

הלכות פסח

סימן תכט - שאין נופלין על פניהם כל ניסן
סימן תל -
סימן תלא - זמן בדיקת החמץ
סימן תלב - דין ברכת בדיקת חמץ
סימן תלג - בדיקת חמץ
סימן תלד - דינים הנוהגים תכף אחר הבדיקה
סימן תלה - דין מי שלא בדק בליל י''ד
סימן תלו - דין המפרש בים והיוצא בשירא
סימן תלז - המשכיר בית לחברו על מי חל חובת בעור
סימן תלח - עכבר שנכנס למקום בדוק וככר בפיו
סימן תלט - דין מי שבדק ולא מצא מספר ככרות שהניח
סימן תם - דין חמצו של עכו''ם שהפקד אצל ישראל
סימן תמא - דיני מי שהלוה על חמץ
סימן תמב - דין תערבת חמץ
סימן תמג - דין חמץ בערב פסח לאחר שש
סימן תמד - דין ערב פסח שחל להיות בשבת
סימן תמה - דין בעור חמץ
סימן תמו - דין מי שמוצא חמץ בתוך המועד
סימן תמז - דיני תערבת חמץ בתוך הפסח
סימן תמח - דין חמץ שעבר עליו הפסח
סימן תמט - דין חמץ שנמצא בחנות ישראל והפועלים אינם יהודים או בהפך
סימן תנ - דין ישראל ואינו יהודי שיש להם שתפות
סימן תנא - דיני הגעלת כלים
סימן תנב - זמן הגעלת הכלים
סימן תנג - דיני החטים וטחינתם למצות
סימן תנד - באיזה מצה אינו יוצא ידי חובתו
סימן תנה - דין מים שלנו
סימן תנו - שעור כמות לישת המצות
סימן תנז - דין הנהגת החלה בעסת מצה
סימן תנח - מצוה ללוש המצה בערב פסח
סימן תנט - מקום וסדר לישת המצות
סימן תס - דיני מצת המצוה
סימן תסא - דיני אפית המצה
סימן תסב - דין מי פרות אם מחמיצין
סימן תסג - אם מתר לחרך שני שבלים יחד ודיני כרמל
סימן תסד - חרדל שנתערב בתוכו קמח
סימן תסה - דיני מורסן בפסח
סימן תסו - אם הרק ומי רגלים ודומיו מחמיצים
סימן תסז - דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה
סימן תסח - שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות
סימן תסט - שלא ליחד בשר לפסח
סימן תע - שהבכורות מתענין בערב פסח
סימן תעא - בערב פסח אחר שעה עשירית אסור לאכל פת
סימן תעב - דיני הסבה וארבע כוסות
סימן תעג - דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס השני
סימן תעד - על כוס ב' אין מברכין
סימן תעה - יתר דיני הסדר
סימן תעו - מנהג אכילת צלי בליל פסח
סימן תעז - דיני אכילת האפיקומן
סימן תעח - שלא לאכל אחר אכילת האפיקומן
סימן תעט - ברכת המזון על כוס שלישי
סימן תפ - סדר כוס רביעי
סימן תפא - שלא לשתות אחר ארבע כוסות
סימן תפב - מי שאין לו מצה שמורה
סימן תפג - דין מי שאין לו יין
סימן תפד - דין מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים
סימן תפה - דין מי שנשבע שלא לאכל מצה
סימן תפו - שעור כזית
סימן תפז - סדר תפלת ערבית של פסח
סימן תפח - דין סדר תפלת שחרית של פסח
סימן תפט - סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העמר
סימן תצ - סדר תפלת יום שני ותפלת חלו של מועד
סימן תצא - סדר הבדלה במוצאי יום טוב
סימן תצב - תענית שני וחמישי ושני אחר המועדים
סימן תצג - דינים הנוהגים בימי העמר
סימן תצד - סדר תפלת חג השבועות

הלכות יום טוב

סימן תצה - איזה מלאכות אסורים ביום טוב
סימן תצו - דיני יום טוב שני של גליות
סימן תצז - דיני הכנה ביום טוב
סימן תצח - דיני שחיטה ביום טוב
סימן תצט - דין מליגה ומליחה ביום טוב
סימן תק - הנצרך לבשר ביום טוב היאך יתנהג, וסדר מליחתו
סימן תקא - עצים האסורים והמתרים ביום טוב
סימן תקב - דיני האש ביום טוב
סימן תקג - שלא להכין מיום טוב לחברו
סימן תקד - דין התבלין ביום טוב
סימן תקה - דין החולב בהמה ביום טוב
סימן תקו - דיני לישה ביום טוב
סימן תקז - דין אפיה ביום טוב
סימן תקח - דברים האסורים ביום טוב להכנת צלי
סימן תקט - כמה דינים פרטיים להלכות יום טוב
סימן תקי - כמה דברים האסורים לעשות ביום טוב ואיזה מהם מותרים על ידי שנוי,
סימן תקיא - הבערה ולהחם מים מתר ביום טוב
סימן תקיב - שלא לבשל לצרך עכו''ם ביום טוב
סימן תקיג - דין ביצה שנולדה ביום טוב
סימן תקיד - שלא לכבות ביום טוב
סימן תקטו - דין דברים הבאים ביום טוב חוץ לתחום
סימן תקטז - דין איזה דברים מתרים לשלח ביום טוב
סימן תקיז - באיזה אפן מתר לקח ביום טוב מן החנוני מיני מאכל
סימן תקיח - דיני הוצאה מרשות לרשות ביום טוב
סימן תקיט - צירי דלתות מתר להסיר ולהחזיר לצרך יום טוב
סימן תקכ - לכבד הבית
סימן תקכא - דין שלשול פרות ביום טוב ממקום למקום
סימן תקכב - קצת דברים האסורים לטלטל ביום טוב
סימן תקכג - דינים הנוהגין בבהמות ביום טוב
סימן תקכד - כמה דברים האסורים ביום טוב
סימן תקכה - דין הלואה ביום טוב
סימן תקכו - דין מת ביום טוב
סימן תקכז - דיני ערוב תבשילין
סימן תקכח - דיני ערובי חצרות ביום טוב
סימן תקכט - דיני שמחת יום טוב

הלכות חול המועד

סימן תקל - חל המועד אסור בקצת מלאכות
סימן תקלא - דיני גלוח בחל המועד
סימן תקלב - דין נטילת צפרנים בחל המועד
סימן תקלג - מלאכות המתרים בחל המועד
סימן תקלד - דיני כבוס בחל המועד
סימן תקלה - שלא לפנות מחצר לחצר בחל המועד
סימן תקלו - כל צרכי בהמה מתר לעשות בחל המועד
סימן תקלז - דין מלאכת דבר האבד
סימן תקלח - כמה ענינים הנקראים דבר האבד
סימן תקלט - דיני הסחורה בחל המועד
סימן תקמ - דיני בנין וסתירה בחל המועד
סימן תקמא - דיני אריגה בחל המועד
סימן תקמב - שלא לעשות מלאכה לאחרים בחל המועד אלא בחנם
סימן תקמג - דין מלאכה על ידי עכו''ם בחל המועד
סימן תקמד - דין צרכי רבים בחל המועד
סימן תקמה - דיני כתיבה בחל המועד
סימן תקמו - דיני ארוסין ונשואין בחל המועד
סימן תקמז - דין מי שמת לו מת בחל המועד
סימן תקמח - דין אבלות בחל המועד

הלכות תשעה באב ושאר תעניות

סימן תקמט - להתענות ד' תעניתים
סימן תקנ - הבדל שיש בין ט' באב ליתר צומות
סימן תקנא - דין שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה
סימן תקנב - דיני ערב ט' באב
סימן תקנג - דין סעדה המפסקת
סימן תקנד - דברים האסורים בתשעה באב
סימן תקנה - דיני תפלין וציצית בט' באב
סימן תקנו - תשעה באב שחל ביום ראשון
סימן תקנז - לומר נחם ועננו בתשעה באב
סימן תקנח - במוצאי תשעה באב אין אוכלין בשר
סימן תקנט - מנהגי תשעה באב ודין מילה בתשעה באב
סימן תקס - לעשות זכר לחרבן
סימן תקסא - דין הרואה ערי יהודה וירושלים והמקדש בחרבנן

הלכות תענית

סימן תקסב - דין קבלת התענית
סימן תקסג - דין מי שהרהר בלבו להתענות
סימן תקסד - דין ליל שלפני התענית
סימן תקסה - דין תפלת עננו
סימן תקסו - דין תענית צבור
סימן תקסז - טעימה ורחיצת הפה שמתר בתענית
סימן תקסח - דיני נדרי תענית
סימן תקסט - דין נודר בעת צרה
סימן תקע - דין חנכה ופורים וימים שאין אומרים בהם תחנה שנפגשו בתוך ימי נדרי תענית,
סימן תקעא - מי הם החוטאים לישב בתענית
סימן תקעב - באיזה ימים אין גוזרים תענית צבור
סימן תקעג - שבטלה מגלת תענית
סימן תקעד - שנותנין בתענית חמרי מקום שיצא ושהלך לשם
סימן תקעה - דיני תעניות שמתפללין בארץ ישראל על הגשמים
סימן תקעו - על איזה דברים מתענין ומתריעין
סימן תקעז - אם נתרבו הגשמים עד שמטשטשים הקרקע איך מתנהגים
סימן תקעח - שכל יחיד יתענה ויתפלל על צרתו
סימן תקעט - סדר תפלות באלו התעניות
סימן תקפ - ימים שמתענים בהם

הלכות ראש השנה

סימן תקפא - דיני ימי תחנונים וערב ראש השנה
סימן תקפב - סדר תפלת עשרת ימי תשובה וראש השנה
סימן תקפג - דברים שנוהגים לאכל בליל ראש השנה
סימן תקפד - סדר קריאת התורה בראש השנה
סימן תקפה - דין ברכת השופר
סימן תקפו - דיני שופר של ראש השנה
סימן תקפז - דין התוקע לתוך הבור
סימן תקפח - זמן תקיעת שופר
סימן תקפט - מי הם הראוים לתקיעת שופר
סימן תקצ - סדר הראוי לתקיעת שופר
סימן תקצא - סדר תפלת מוסף ביחיד
סימן תקצב - תפלת מוסף בקול (רם) וסדר התקיעות
סימן תקצג - אם הברכות והתקיעות מעכבות זו את זו
סימן תקצד - יחיד שלא התפלל אין חברו מוציאו
סימן תקצה - מי שאינו בקי לא בתקיעות ולא בתפלה
סימן תקצו - תשלום תקיעות לאחר התפלה
סימן תקצז - אם מתר להתענות בראש השנה
סימן תקצח -
סימן תקצט, -
סימן תר - ביצה שנולדה בראש השנה, ודיני הקדוש
סימן תרא - סדר יום שני של ראש השנה
סימן תרב - סדר עשרת ימי תשובה
סימן תרג - ובו סעיף אחד

הלכות יום הכיפורים

סימן תרד - סדר ערב יום כפור
סימן תרה - מנהג כפרות בערב יום כפור
סימן תרו - שיפיס אדם חברו בערב יום כפור
סימן תרז - סדר הודוי במנחה בערב יום כפור
סימן תרח - סדר סעדה המפסקת
סימן תרט - הטמנת חמין בערב יום כפור
סימן תרי - הדלקת נרות ביום כפור
סימן תריא - שליל יום הכפורים דינו כיומו
סימן תריב - אסור אכילה ביום הכפורים ושעור כמותה
סימן תריג - אסור רחיצה ביום כפור
סימן תריד - דיני סיכה ונעילת הסנדל
סימן תרטו - יום הכפורים אסור בתשמיש המטה
סימן תרטז - הקטנים מתי יתחילו להתענות
סימן תריז - דין עברה ומיניקה ויולדת ביום הכפורים
סימן תריח - דין חולה ביום הכפורים
סימן תריט - סדר ליל יום הכפורים
סימן תרכ - מנהג יפה לקצר בתפלת שחרית
סימן תרכא - סדר קריאת התורה ומילה ביום כפור
סימן תרכב - סדר תפלת מנחה
סימן תרכג - סדר תפלת נעילה
סימן תרכד - סדר מוצאי יום הכפורים

הלכות סוכה

סימן תרכה -
סימן תרכו - העושה סכה תחת האילן או תחת הגג
סימן תרכז - דיני הישן בסכה
סימן תרכח - דיני סכה שתחת סכה
סימן תרכט - ממה צריך להיות הסכך
סימן תרל - דיני דפנות הסכה
סימן תרלא - סכה שחמתה מרבה מצלתה ויתר דיני הסכך
סימן תרלב - דברים הפוסלים בסכך
סימן תרלג - דין גבה הסכה
סימן תרלד - שלא תהיה פחות מן שבעה על שבעה
סימן תרלה - דין סכת גנב''ך ורקב''ש
סימן תרלו - דין סכה ישנה
סימן תרלז - דין סכה שאולה וגזולה
סימן תרלח - סכה ונויה אסורין כל שבעה
סימן תרלט - דיני ישיבת סכה
סימן תרמ - מי הם הפטורים מישיבת סכה
סימן תרמא - שאין מברכין שהחינו על עשית הסכה
סימן תרמב - אם חל יום ראשון של סכות להיות בשבת לענין ברכת מעין שבע
סימן תרמג - סדר הקדוש
סימן תרמד - סדר הלל כל ימי החג

הלכות לולב

סימן תרמה - דיני לולב
סימן תרמו - דיני הדס
סימן תרמז - דיני ערבה
סימן תרמח - דברים הפסולים באתרוג
סימן תרמט - דברים הפוסלים בארבעה מינים
סימן תרנ - שעור הדס וערבה
סימן תרנא - דיני נטילת הלולב וברכתו
סימן תרנב - זמן נטילת לולב
סימן תרנג - הדס אסור להריח בו
סימן תרנד - שיכול להחזיר הלולב במים ביום טוב
סימן תרנה - גוי שהביא לולב
סימן תרנו - שצריך לחזר אחרי הדור מצוה בקנית האתרוג
סימן תרנז - דין קטן היודע לנענע לולב
סימן תרנח - דיני לולב ביום טוב ראשון
סימן תרנט - סדר קריאת התורה בסכות
סימן תרס - סדר הקף הבימה
סימן תרסא - בליל יום טוב שני אומר שהחינו לפני ברכת לישב בסכה
סימן תרסב - סדר תפלת יום ב' של סכות
סימן תרסג - סדר תפלת חל המועד
סימן תרסד - סדר יום הושענא רבא
סימן תרסה - אתרוג אסור לאכל בשביעי
סימן תרסו - דיני סכה ביום השביעי
סימן תרסז - סכה ונויה אסורין גם כל שמיני
סימן תרסח - סדר תפלת ליל שמיני ויומו
סימן תרסט - סדר יום שמחת תורה

הלכות חנוכה

סימן תרע - דברים האסורים והמתרים בחנכה
סימן תרעא - סדר הדלקת נר חנכה ומקום הנחתו
סימן תרעב - זמן הדלקת נר חנכה
סימן תרעג - שמנים ופתילות הכשרות לחנכה
סימן תרעד - שמתר להדליק מנר לנר
סימן תרעה - שהדלקה עושה מצוה ולא הנחה
סימן תרעו - סדר הברכות וההדלקה
סימן תרעז - דין אכסנאי בחנכה
סימן תרעח - נר של שבת קודם לנר של חנכה
סימן תרעט - בערב שבת מדליקין נר חנכה תחלה
סימן תרפ - שלא להניח הנרות סמוך לפתח בליל שבת
סימן תרפא - אין מבדילין בנר חנכה במוצאי שבת
סימן תרפב - דין על הנסים בחנכה
סימן תרפג - סדר הלל בחנכה
סימן תרפד - סדר קריאת התורה בחנכה
סימן תרפה - סדר ד' פרשיות

הלכות מגילה ופורים

סימן תרפו - דין תענית אסתר
סימן תרפז - דיני חיוב קריאת המגלה
סימן תרפח - דין כרכים המקפים חומה מימות יהושע בן נון
סימן תרפט - שהכל חיבים בקריאת מגלה
סימן תרצ - דיני קריאת המגלה
סימן תרצא - דיני כתיבת המגלה ותפירתה
סימן תרצב - דיני ברכות המגלה
סימן תרצג - סדר תפלת פורים
סימן תרצד - דין מעות פורים לעניים
סימן תרצה - דיני סעדת פורים
סימן תרצו - דיני הספד ותענית ועשית מלאכה בפורים
סימן תרצז - אין אומרים תחנה בפורים (בי''ד וט''ו שבאדר א', ודין תענית והספד בהן)

סימן זה מתוך השולחן ערוך - חלק אורח חיים

לעילוי נשמות כל ישראל ולתיקון כל עם ישראל החיים ומתים, לרפואת כל ישראל - ולעילוי נשמת מרן רבי יוסף קארו זיע"א

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א תחת רשיון  CC-2.5

דילוג לתוכן