סימן מח - קטן שאכל והגדיל קודם עיכול המזון

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שו''ת גם אני אודך - א' סימן מח - קטן שאכל והגדיל קודם עיכול המזון
תוכן עניינים

--------

אם חיובו בברהמ"ז מדאורייתא ומה דינו לענין זימון כשהגדיל במוצאי שבת

שאלה: קטן שאכל והגדיל קודם עיכול המזון, האם חייב לברך ברכת המזון מן התורה, או חיובו רק מדרבנן. – ומה הדין כשהגדיל במוצאי שבת, האם רשאי לזמן על הכוס בסעודה שלישית דאזלינן בתר שעת זימון ועכשיו הוא גדול, או דילמא אזלינן בתר שעת אכילה שהיתה בשבת.

תשובה: פסק בשו"ע (קפו, ב) "קטן חייב מדרבנן (בברכת המזון) כדי לחנכו". וכתב בהגהות הגרעק"א: מסתפקנא באכל ביום האחרון של שנת י"ג לעת ערב קודם לילה, ובתחלת הלילה שנעשה גדול עדיין לא נתעכל המזון, אם מחוייב מדאורייתא לברך. ואם נדון דהוא דאורייתא יש לומר דאם בירך קודם הלילה, דכשהחשיך צריך לחזור ולברך, כיון דבעידן דבירך לא היה חייב מן התורה לברך, אין יכול לפטור חיובא של דאורייתא, עיי"ש בהמשך דבריו.

ובביאור ספיקתו נראה, דיש להסתפק במה שפסק המחבר (קפד, ה), דיכול לברך עד שיתעכל המזון שבמעיו, האם שיעור עד שיתעכל הוא זמן החיוב מדאורייתא לברך, שבתוך זמן זה הוא שבע, לכן הברכה היא על השביעה כש"כ ואכלת ושבעת. או חיוב ברכת המזון הוא מיד בגמר אכילה, ועד שיתעכל אפשר לברך, והיינו דשיעור עיכול הוא רק תשלומים דזמן החיוב.

והנפק"מ בין הצדדים הוא, דאם השיעור עד שיתעכל הוא זמן החיוב, א"כ כשנעשה בר חיובא בתוך זה השיעור, חיובו מדאורייתא, אעפ"י שעצם האכילה היה בהיותו אינו בר חיובא, מפני דהברכה הוא על השביעה, ועתה הוא שבע מהאכילה. – ואם החיוב הוא רק כתשלומים, א"כ היות דעצם האכילה היה בזמן שלא הוי בר חיובא, גם התשלומים הוא לאותו חיוב שהיה עליו בשעת האכילה, וכיון דבשעת האכילה לא היה בר חיובא, אין חיובו גם עתה רק מדרבנן, ועיין שו"ת כתב סופר (או"ח סימן לא) וחזו"א (או"ח סימן כח אות ד) שמסתפקין בכעין זה.

ונראה לענ"ד לדון בדבריו הק', בהקדם מה דאמרו חכמינו ז"ל (פסחים קב.), ת"ר בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום, מביאין לו כוס של יין ואומר עליו קדושת היום, ושני אומר עליו ברכת המזון, דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר, אוכל והולך עד שתחשך, גמרו כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון, והשני אומר עליו קדושת היום.

וכתב הרא"ש (פסחים פ"י, ז), ויש להסתפק אם צריך להזכיר של שבת בברכת המזון, אע"ג דקתני בתוספתא (ברכות פ"ד) בדברי רבי יוסי, כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון ומזכיר של שבת בברכת המזון, מ"מ איכא למימר, שאני התם שאכל משתחשך, הלכך דין שיזכיר של שבת, אבל הכא שגמר סעודתו מבעוד יום לא. או דלמא, כיון שקידש היום, צריך לברך ברכת המזון של שבת, מידי דהוה במי שלא התפלל בערב שבת מנחה, מתפלל שתים של שבת, וכן נראה. – וכן הוא בפסקי הרא"ש (פסחים פ"י, ז), דצריך להזכיר בה בברכת המזון, של שבת, וכן פסק הטור (סימן רעא).

והבית יוסף (סו"ס קפח) הביא תשובת הרא"ש (כלל כ"ב סימן ו), דבהתחיל לאכול בשבת סמוך לחשיכה וחשכה לו קודם גמר סעודתו, אין לו להזכיר כלל של שבת בחול, מידי דהוי אתפילת מנחה של שבת, שאם לא התפלל אותה, מתפלל במוצאי שבת שתים של חול, כי אין להזכיר של שבת בחול אעפ"י שנתחייב תפילה זו בשבת, וכן בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום, דקאמר רבי יוסי (פסחים קב.) גמרו סעודתן וכו' ומזכיר של שבת בברכת המזון אע"ג דסעודת חול היתה, כיון דמברך בשבת צריך להזכיר של שבת, הכא נמי אע"ג דסעודת שבת היתה, כיון דמברך בחול לא יזכיר של שבת, עכ"ל הרא"ש, וכן כתב רבינו בסימן תרצ"ה לגבי פורים, שאם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה, כתב א"א (הרא"ש) ז"ל שאין אומרים על הניסים.

מבואר, דלהרא"ש הולכים תמיד בתר זמן שמברך ברכת המזון, אם מברך בשבת מזכיר של שבת, אע"פ שהסעודה היתה בחול, ואם מברך במוצאי שבת אין מזכיר של שבת, אע"פ שהסעודה היתה בשבת.

וממשיך הב"י (שם), אבל בהגהות מיימון (פ"ב מהל' מגילה הי"ד אות א) כתב בשם הר"ם, שצריך להזכיר על הניסים [אפילו מברך ברכת המזון בלילה], וכתב בשם המהרי"ל (שו"ת סימן נו), דלסברא זו לא תיקשי מתפלת מנחה דשבת דמייתי הרא"ש, דזמן תפילת מנחה עבר, ואינו מתפלל במוצאי שבת אלא לתשלומין, האיך יתפלל של שבת ודינו להבדיל בראשונה, אבל ברכת המזון אתי על סעודה שסעד בשבת, וכיון דאכתי לא צלי ערבית של חול, צריך להזכיר מעין המאורע בברכת המזון.

ולהלכה פסק בשו"ע (קפח, י) כהגהות מיימון, דאם היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בברכת המזון, דאזלינן בתר התחלת הסעודה, והוא הדין לראש חודש חנוכה ופורים.

וצ"ע דבשו"ע (רעא, ו) פסק, אם גמר סעודתו וקידש היום קודם שבירך ברכת המזון, מברך ברכת המזון וכו' וצריך להזכיר של שבת בברכת המזון, אע"פ שמברך קודם קידוש, וזהו הכרעת הרא"ש. ולכאורה הני תרי פסקים סתרי אהדדי, דכאן פסק דאזלינן בתר גמר הסעודה, ובסי' קפח פסק דאזלינן בתר התחלת הסעודה.

וכבר נתקשה בזה הב"ח (סימן קפח) והניח בצ"ע. ובאמת הרמ"א (בסימן רעא שם) כתב: ויש אומרים דאינו מזכיר של שבת, דאזלינן בתר תחילת הסעודה, וכן עיקר, כמו שנתבאר לעיל סוף סימן קפ"ח. – גם המג"א (רעא סקי"ד) עמד בסתירה זו, וכתב דהמחבר ספוקי מספקא ליה, ומספיקא בכל ענין צריך להזכיר, דאין קפידא אם מזכיר שלא לצורך, עכ"ל, פירוש, דלכן בסימן קפ"ח פסק דמזכיר של שבת אע"פ שסעד בערב שבת, וכן בסימן רע"א בסעד בשבת ומברך במוצאי שבת מזכיר של שבת, והכל משום ספיקא כמאן פסקינן כהרא"ש או כהגהות מיימון.

והברכי יוסף (קפח אות יב) תירץ סתירת המחבר, דלעולם אזלינן בתר תחלת הסעודה, וסופו בתר ראשו גריר, אבל זהו דוקא באופן שמברך מיד כשגמר סעודתו, ומברך כדינו, אז אמרינן דאזלינן בתר תחלת הסעודה. אבל אם פסק סעודתו ביום ומברך בלילה, נמצא דהברכת המזון שמברך הוי כתשלומין, וצריך לברך לפי הזמן שמברך. ולכן בסימן קפ"ח דמיירי שגמר סעודתו בלילה במוצאי שבת ואז נתחייב בברכת המזון, הלכך אזלינן בתר התחלת הסעודה ומזכיר של שבת. אבל בסימן רע"א מיירי שפסק לאכול ביום בערב שבת ומברך בלילה בשבת, דבכהאי גוונא ברכת המזון הוי כתשלומין, ולכן צריך להזכיר של שבת, כמו בשכח תפלת מנחה בערב שבת שמברך שתים של שבת. – ולפי זה, אם גמר סעודה ג' מבעוד יום ולא בירך עד ליל מוצאי שבת, אינו מזכיר של שבת, דהברכה הוי כתפילת תשלומין ודינו כתפלת מנחה כששכח, עכתו"ד.

וצריך לומר לדבריו, דהא ודאי דכל זה מיירי בתוך שיעור עיכול, דלאחמ"כ אין מברך כלל, ואעפ"כ קרי ליה תשלומין, משום דנעשה שינוי בין יום ולילה ולכן קרי ליה תשלומין. – או אפשר דס"ל, דכל שלא מברך מיד בגמר סעודתו, אלא מברך בתוך זמן שיעור עיכול מקרי תשלומין, וכל שהוא תשלומין מברך ברכת המזון כדין הזמן שמברך כמו בשכח מנחה.

ולפי זה בנדון הגרעק"א נראה להכריע, דהיות וגמר סעודתו של הקטן היה ביום כשעדיין לא היה בר חיובא, וברכת המזון שמברך בלילה לפי המבואר לעיל נקרא תשלומין, והתשלומין הוא על ברכת המזון דאינו בר חיובא, א"כ התשלומין אינה יכולה להיות יותר חיוב, מהחיוב עצמו, והיות דהחיוב עצמו היה מדרבנן גם תשלומין שלו מדרבנן, ולא שייך לומר דאם בירך ביום וכשהחשיך יחזור ויברך עוד פעם, דגם הברכה שיברך אח"כ ישאר עליו דין דרבנן, וא"כ לא תיקן כלום.

ואע"ג דלענין הזכרת המאורע אזלינן בתשלומין בתר השתא ומזכירין המאורע, אע”ג שבעת שאכל לא היתה עדיין מאורע זו. – זהו דוקא לענין הזכרה גרידא, אבל לענין עצם החיוב של הברכת המזון, ודאי שאין התשלומין עדיף מן החיוב עצמו.

וכצד זה נקט החזו"א (שם), שברכת המזון עיקרו על האכילה, ועד שיתעכל הוא רק הזמן לברך על אכילה ראשונה, ולכן קטן שאכל והגדיל קודם עיכול המזון, חיובו בברכת המזון רק מדרבנן. וע"ע שו"ת להורות נתן (חט"ו סימן ז) בנידון חקירת הגרעק"א.

ואולם הגרעק"א נשאר בצ"ע, וע"ע שדה חמד (אסיפ"ד, מערכת ברכות סימן ד אות י). – ולכן נכון הדבר שיאכל הקטן כזית בלילה, ואז יתחייב לכו"ע בברכת המזון דאורייתא.

והנה, לענין זימון אם יכול הקטן לזמן ולהוציא אחרים ידי חובה, לפי דברינו הנ"ל נמצא שיהא תלוי בפלוגתת האחרונים אם זימון הוא מן התורה או מדרבנן, דעת הטור (סימן קפח) והלבוש (קצח, ח) ועוד, דהוי דאורייתא. וא"כ אין הקטן שחיובו דרבנן יכול להוציא ידי חובה את האחרים.

ברם דעת רוב הפוסקים דזימון הוא דרבנן (עיין פמ"ג קצב משבצ"ז סק"א, ושעה"צ קצז סקט"ז), ואם כן נחתינן לספיקא אם תרי דרבנן מוציא חד דרבנן. דבשו"ע הרב (קפו, ג) ס"ל דמוציא, ודעת המשנ"ב (שם סק"ז) להחמיר. ומ"מ מסתברא מילתא דכולי האי לא נחמיר עליו שאינו מוציא אחרים, כיון דהשתא על כל פנים גדול הוא, [וגם בידו להכניס עצמו להיות חד דרבנן על ידי שיאכל כזית, ואם כן חשוב רק חד דרבנן, עיין מג"א (קפו סק"ג) ובמחצית השקל שם]. ובפרט שבזמנינו אין המזמן מוציא האחרים כל ברכת המזון, רק כל אחד מברך לעצמו, ולכן נראה דיכול לזמן.

וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן נו) דכיון שהנדון רק לענין זימון, עכשיו שהוא בר חיובא, הא מצדד הרא"ש (פ"ז דברכות סימן כא) דמן התורה יכול המזמן להוציא אפילו בלי אכילת כזית דגן, והטעם שיאכל כזית דגן הוא רק כדי שיוכל לומר שאכלנו משלו, ואפילו לפי מה דאסיק הרא"ש מירושלמי שהוא משום ואכלת ושבעת וברכת, הא נוטה דהוא רק מדרבנן וקרא אסמכתא. – וכאן דהקטן אין צריך להוציא דכולם מברכים לעצמם, ויכול לומר בשופי שאכלנו משלו דהא אכל באמת, ועכ"פ מדרבנן צריך לברך, פשיטא דיכול לברך על הכוס, עכ"ד. וכ"ה בקובץ תשובות (ח"ג סימן לה) דרשאי לזמן.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
שו''ת גם אני אודך - א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ - רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א - ב''ב - תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן