סימן : מ''ה - שאלה :האם צריך לקנח את סכין השחיטה לאחר שחיטת עוף טרף ?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בריח התיכון - הרב ניסים בריח שליט"א סימן : מ''ה - שאלה :האם צריך לקנח את סכין השחיטה לאחר שחיטת עוף טרף ?
תוכן עניינים

--------

הגמ' במסכת בחולין (דף ח:) סכין טריפה פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: בחמין, וחד אמר: בצונן. והלכתא: אפילו בצונן, ואי איכא בליתא דפרסא למיכפריה לא צריך. ופרש''י משום דקא בלע שמנונית דטריפה אבל אבליעת דם לא חייש שהסכין קשה הוא ואין דם נבלע בו אלא שמנונית שהיא נבלעת בין ברך בין בקשה. וכ''כ הרמב''ם (בהלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה ח) סכין ששחט בה טרפה לא ישחוט בה עד שידיחנה אפילו בצונן או מקנחה בבליות של בגדים. והרא''ש מסכת חולין (פרק א סימן י) והטור והב''י (ביו''ד סימן י) וז''ל מרן השו''ע סכין ששחט בה טריפה, אסור לשחוט בה עד שידיחנה בצונן או יקנחנה בדבר קשה בין כל שחיטה ושחיטה וכ''כ הפוסקים הט''ז והש''ך (שם ס''ק יז) וכף החיים (אות מד) דשמנונית הטרפה נדבק בדופני הסכין ונבלע בבית השחיטה דאע''ג דטרידי סימנים לפלוט דם מ''מ בולע שמנונית .

נמצא דסגי לן אם ידיח או יקנח הסכין בדבר קשה בכדי להסיר את השמנונית הטריפה בעין שנדבק בסכין ואם לא קנח ע''י דחק הסכין בביה''ש בעל חי הנשחט יבליע שומן שבסכין לבשר מתוך רכות הבשר ולכן נראה שצריך לקלוף מדבלע שמנונית הטריפה וכ''כ המאירי בחולין שם ובמחזור ויטרי הלכות שחיטה מספר התרומה (עמ' 755-782 סימן סד) ובספר העיטור (שער ראשון - הכשר הבשר דף ז:) וספר כלבו (סימן קמה) ובשו''ת התשב''ץ (חלק ב סימן קמד) שכתב וכבר ראית מה שכתב הר''ן ז''ל בשם רש''י ז''ל שיש חלוק בין בליעת סימנין מהסכין ובין בליעת הסכין משמנוניתא דטריפה שהסימנין רכין הם לבלוע ומשום הכי בעי קליפה והסכין היא קשה לבלוע ומשום הכי סגי בהדחה ונכון הוא. וכן ראיתי בשו''ת הר צבי (יו''ד סימן קי) שציין לרשב''א בחידושיו שבית השחיטה מכח תולדותו דרכו לבלוע בחמימות מועטת כדין רותח, וכ''כ ספר הפרנס (סימן עג) סכין ששוחט בו טריפה צריך לקנח וכו' ואם לא עשה כן צריך קליפה במקום השחיטה. וכן העלה הש''ך הט''ז וכף החיים ציין לעוד פוסקים שצריך לקלוף .

אלא שהטור והב''י שם כתבו שאם שחט בו בלא הדחה ידיח בית השחיטה. פשוט הוא דכיון דסכין גופיה סגי ליה בהדחה השתא נמי דשחט בהדחת בית השחיטה סגי ליה וכן פסק מרן בשו''ע (שם סעיף ג) סכין ששחט בה טריפה ושחט בו בלא הדחה ידיח בית השחיטה והש''ך (בס''ק כ) שכתב אין להקשות הא בלאו הכי צריך הדחה קודם מליחה משום דם וכדלקמן (ריש סימן ס''ט) ואפילו לצלי קי''ל דבעי הדחה וכמ''ש הר''ב (סימן ע''ז) כבר תירצו הרשב''א והר''ן פ''ק דחולין בשם רבינו יונה דאי משום דם בשפשוף בעלמא הוי סגי עד שיצאו המים בלא מראה דם אבל השתא משום שמנונית של איסור בעינן שפשוף גדול בידים היטב כדי שיסיר ממנו שומן הסכין שנדבק בו באומד הדעת ע''ש. וכ''כ ערוך השולחן (שם אות ו) .

ומעתה כיון דלא נזכר כלל בפוסקים שום חילוק בין סכין ששחט בה בהמה לסכין ששחט בה עוף, פשוט וברור דשקולין נינהו ואין שום מקום לחלק ביניהם, וכ''כ הש''ך (בס''ק יח) וז''ל וכתב הב''ח ודווקא בבהמה אבל בעופות דלא שכיחי טרפות אין המנהג לקנח וכו' ע''כ הא אם שכיח כבימינו יש לקנח וכ''כ כנסת הגדולה (שם אות יא) ובשו''ת מנחת שלמה (חלק א' סימן צא) וכף החיים (אות מז) ע''ש שציין לעוד פוסקים. ובמערכת השולחן (סימן י') ציין לתורת הזבח (סימן כ') לאווזות שמלעיטין אותן שכיח בהם ריעותות ביותר על כן צריך להחזיק סמרטוט שיקנח בו הסכין לאחר כל שחיטה.

וכיום דשכיחי טרפות בעופות (בשל כך בודקים היום בכל עוף ריאה וצומת הגידים)ועוד שלא בודקים את העוף קודם השחיטה ולכן אף מספק צריך שיקנחו בין שחיטת עוף לעוף או להדיח הסכין בין עוף לעוף כפי שכתב בספר כלבו (סימן קז) וז''ל ולכך צריך שיזהר השוחט להיות מקנח הסכין יפה בין בהמה לבהמה שמא יש בהן טריפה וכ''כ המאירי שם שראוי להנהיג כך וכתב ערוך השולחן ומה שנוהגין לקנח בשער הבהמה בין שחיטה ושחיטה הוא מטעם שמא תמצא טריפה.

ובשל מהירות השחיטה כיום ''העבודה בסרט נע'' לא ניתן לקנח בין שחיטה אחת לשניה ורק בדיעבד אם לא קנח בעינן שפשוף גדול בידים היטב בצוואר כדי שיסיר ממנו שומן הסכין שנדבק בו או לקלוף את המקום ולא לכתחילה דהא אסור לשחוט על סמך שיקלוף אחר השחיטה דכללא הוא דכל דבר שצריך לעשות לאחר השחיטה אסור לכתחילה לסמוך ע''ז קודם השחיטה דחיישינן שמא ישכח עיין שם בטור וב''י וגם שאין אנו רגילים לאכול קנה וושט של עופות וזורקין אותם (ערוך השולחן אות יד) הלא הסכין עובר גם בבשר גרונות העופות ושומן הטרפה ידבק שם ונראה לומר דאיכא צד להקל על ידי ספק ספיקא שספק אם סכין השחיטה יגיע עד לבשר הגרון ואם תמצי לומר שמגיע אמרינן שמא התקנח בינתיים בעור הקנה והוושט ואותו אנו זורקים. זאת ועוד בד''כ זורקים את ראש העוף יחד עם חלק מהגרון ששם מקום השחיטה.

לסיכום: לאחר שחיטת עוף טרף חייב להדיח או לקנח את הסכין.

פירות הנושרים:

1. צריך שיזהר השוחט להיות מקנח הסכין יפה בין בהמה לבהמה ועוף לעוף שמא יש בהן טריפה.

2. הטעם שצריך להדיח הסכין משום שמנונית הטרפה הנדבק בדפניו ונבלע בבית השחיטה דאע''ג דטרידי סימנים לפלוט דם מ''מ בולע שמנונית.

3. סכין ששחט בה טריפה ושחט בו בלא הדחה די שידיח בית השחיטה והקולף תע''ב.

4. אם שחט בסכין טריפה בעינן שפשוף גדול בידים היטב כדי שיסיר ממנו שומן הסכין שנדבק בו משום שמנונית של איסור הטרפה.

5. אין שום חילוק בין סכין ששחט בה בהמה לסכין ששחט בה עוף, ופשוט וברור דשקולין נינהו לעניין הדחה .

6. ניתן כיום להקל ולא לקנח בין שחיטה לשחיטה ''בעבודה בסרט נע'' כאשר זורקים את הקנה הוושט והעור.

7. במקום שאין דרך לזרוק הקנה הוושט והעור אסור לשחוט על סמך שיקלוף או שידיח אחר השחיטה.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן