סימן מה - אם מועיל לכסות סכין במפת ניילון שקופה אם צריך להוריד גפרורים או מצית ואקדח מהשולחן בברכת המזון

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שו''ת גם אני אודך - א' סימן מה - אם מועיל לכסות סכין במפת ניילון שקופה אם צריך להוריד גפרורים או מצית ואקדח מהשולחן בברכת המזון
תוכן עניינים

--------

שאלה: האם סגי לכסות הסכין בשעת ברכת המזון, במפת ניילון שקופה. – והאם צריך להוריד גפרורים מצית אש או אקדח מהשולחן בשעת ברכת המזון, כמו שאמרו גבי סכין.

תשובה: מקור דין כיסוי הסכין בשעת ברכת המזון, הוא בשו"ע (קפ, ה): "נוהגים לכסות הסכין בשעת ברכת המזון". – וכתב הב"י (סימן קפ) ב' טעמים למנהג זה. האחד, שהברזל מקצר ימי האדם, ואינו דין שיהיה מונח על השולחן שדומה למזבח שמאריך ימי האדם. והטעם השני בשם רבינו שמחה, לפי שפעם אחת הגיע אחד לברכת ובנה ירושלים ונזכר בחורבן ותקע סכין בבטנו.

והכף החיים (סי' קפ סקט"ו) הביא טעם אחר מספר מטה משה (סי' ד"ש) בשם בן דינאי, לפי שברכת יעקב אבינו הוא מטל השמים ומשמני הארץ, וברכת עשו הוא ועל חרבך תחיה, לכן עתה בבהמ"ז שמזכירין ברכת הארץ שהיא ברכתו של יעקב, מכסין הסכין שהיא ברכתו של עשו, כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים.

ומטעמא דנפשיה כתב, לפי שכל אותיות של אלף בית יש בבהמ"ז, חוץ מן ף', וכתב הרוקח (סי' שלו) ותשב"ץ (סי' שטו), שבאו להודיענו שאין מלאך המות א"ף שצ"ף קצ"ף (ראה ישעיה נד, ח "בשצף קצף" ובתרגום יונתן "חרון אף") אנ"ף זע"ף נג"ף רש"ף, שולט בכל סעודה שמברכין בהמ"ז בכוונה, לכך מכסין הסכין לרמוז לזה, דבשעת בהמ"ז אין חרבו של מלאך המות שולט, והביאו שיירי כנסת הגדולה (אות ב).

טעם נוסף מובא בכף החיים, דבבהמ"ז אנו מבקשים שתבנה ירושלים ובהמ"ק בנין עולם, וארמון על משפטו ישב, ועל זמן ההוא נאמר לא ישא גוי אל גוי חרב וכו', ולכן מכסין הסכין בבהמ"ז, לרמוז כי בעה"י תתקיים בקשתינו על בנין ירושלם ובהמ"ק, ולא תראה עוד חרב ומלחמה בעולם בב"א.

וכל זה טעמים פשטיים, אמנם בשער רוה"ק (דף יו"ד) כתב בשם האר"י ז"ל, שמי שהוא משורש קין, צריך להזהר להסיר הסכין מעל השולחן בעת בהמ"ז לגמרי, ולא יספיק לכסותו בלבד, יען כי כלי הזיין הם בקין כנודע, עכ"ל. וכבר כתבנו לעיל (כה"ח סי' קסז אות מא) בשם האר"י ז"ל, שאין אנו יודעים מי הוא זה משרשי קין ואי זה הוא משורש הבל, לפי שנתערבו הניצוצין, וצריכין הכל להסיר הסכין מעל השולחן בשעת בהמ"ז ולא די בכיסוי.

נפקא לן כמה טעמים לכיסוי הסכין בשעת ברכת המזון: - א) שהברזל מקצר ימי האדם, ואינו דין שיהיה מונח על השולחן שדומה למזבח שמאריך ימי האדם [ב"י]. – ב) שפעם אחת הגיע אחד לברכת ובנה ירושלים ונזכר בחורבן, ותקע סכין בבטנו [ב"י]. – ג) ברכת יעקב אבינו הוא מטל השמים ומשמני הארץ, וברכת עשו הוא ועל חרבך תחיה, לכן כשמזכירין ברכת הארץ שהיא ברכתו של יעקב, מכסין הסכין שהיא ברכתו של עשו [מטה משה בשם בן דינאי]. – ד) כל אותיות של אלף בית יש בבהמ"ז חוץ מן ף', לרמוז שאין חרבו של מלאך המות שולט בכל סעודה שמברכין בהמ"ז בכוונה, ולכך מכסין הסכין לרמוז לזה, דבשעת בהמ"ז אין חרבו של מלאך המות שולט [מטה משה, ושכנה"ג]. – ה) לרמוז כי בעה"י תתקיים בקשתינו על בנין ירושלם ובהמ"ק, ולא תראה עוד חרב ומלחמה בעולם בב"א [כף החיים]. – ו) מי שהוא משורש קין צריך להזהר להסיר הסכין לגמרי ולא יספיק לכסותו בלבד, כי כלי הזיין הם בקין, וכיון שאין אנו יודעים מי הוא זה משרשי קין ואי זה הוא משורש הבל, צריכין הכל להסיר הסכין מעל השולחן בשעת בהמ"ז, ולא די בכיסוי [האר"י ז"ל].

הורדת גפרורים או מצית אש בשעת ברהמ"ז

והנפק"מ בין הטעמים, אם דוקא ברזל צריך להוריד מהשולחן, או כל כלי משחית. לטעם הא' מדינא אין צריך להקפיד בסכין של זהב כסף ונחושת או סכין של פלסטיק, כי אם בברזל דוקא. וציינו הדעת תורה ותהלה לדוד (סימן קפ) שכן משמע מדברי הרמב"ן (סו"פ יתרו), דרק ברזל פוסל במזבח, אבל כסף ונחושת שרי. ובשו"ת שבט הלוי (ח"א סימן רה בהערות לסימן קפ) העיר מדברי התוס' (חולין יח. ד"ה וכמה), דמשמע דהכל פוסל במזבח ולא רק ברזל. ודודי הגה"צ רבי פנחס יהודה ליברמן זצ"ל בביאורו טוב ירושלם על הרמב"ן (פ' יתרו שם) ציין בשם שערי אהרן, שכהרמב"ן מבואר בתוספתא (ב"ק ה, ב) ובמס' שמחות (פ"ח). ומהתוס' (הנ"ל) והרא"ש (בפי' למדות ג, ד) משמע, שבמזבח גם שאר מתכת אסור.

ולטעם הב' כל כלי משחית צריך להוריד, כדי שלא יבוא להזיק את עצמו רח"ל. וכמו"כ לשאר הטעמים צריך להסיר כל כלי משחית מהשולחן, לרמוז שאין חרבו של מלאך המות שולט, ושלא תראה עוד חרב ומלחמה בעולם. ובפרט בברכה השייכת ליעקב אבינו ע"ה.

ולמעשה הביאו המג"א (סק"ד) ושו"ע הרב (סעיף ו) רק את הטעם הראשון של הב"י, שהברזל מקצר ימי האדם, ואינו בדין שיהיה מונח על השולחן שדומה למזבח שמאריך ימי האדם. ומשמע שהוא העיקר, ושענין כיסוי אמור רק בסכין של ברזל. וגם אם נחמיר בכל סכין ולא רק בשל ברזל, ובפרט לפי המשנ"ב (סקי"א) שהעתיק את ב' הטעמים שהביא הב"י, עכ"פ אין להוסיף להחמיר בדברים אחרים שלא הביאו הפוסקים להלכה.

ובשו"ת משנת יוסף (ח"ז סימן מב) האריך אאמו"ר שליט"א בטעמי מנהג כיסוי הסכין בברכת המזון, וכתב שם (אות ד) דלא ראינו שיקפידו שלא להניח מפתחות ברזל על השלחן בברכת המזון. ועל כרחך דהקפידא היא רק על סכין ברזל ומתכת, שסכין היא כחרב המקצרת חיי האדם, ולא שאר כלי ברזל ומתכת, כגון פמוטות וכדומה.

ומכל זה נראה שאין להחמיר להוריד מצית או גפרורים וכיוצ"ב מהשולחן, ועיקר הקפידא הוא על כלי משחית ממש, ולא בשאר דברים שלא הביאו הפוסקים להלכה.

הורדת אקדח מהשולחן בשעת ברהמ"ז

ולכאורה, דין אקדח תלוי גם כן בטעמים שנאמרו בטעם המנהג להסיר הסכין מהשולחן. לטעם השני שהביא הב"י יש לומר, דבאופן שאין כדורים באקדח פשוט שאין להחמיר, שכן אינו יכול להמית, ולחשוש שילך להכניס כדורים ליכא למימר, כמו שלא חיישינן שילך להביא סכין. – ואילו לשאר הטעמים שהזכיר הכף החיים, גם כשאין כדורים באקדח יש להורידו מהשולחן, שכן זהו ברכת עשו ועל חרבך תחיה וברכת הארץ היא ברכתו של יעקב. וכמו כן לרמז דבשעת בהמ"ז אין חרבו של מלאך המות שולט. גם לפי הטעם שמרמזים דכשיבנה המקדש לא תראה עוד חרב ומלחמה, יש להורידו מהשולחן.

גם לפי טעם הראשון שהביא הב"י, שהברזל מקצר ימי האדם ואינו בדין שיהיה על השולחן שדומה למזבח שמאריך ימים, יש לומר דצריך להוריד את האקדח מהשולחן, דהרי הוא מקצר ימי האדם (ואף כשאינו עם כדורים, מ"מ זהו תשמישו). – ובפרט לפי דברי השבט הלוי (הנ"ל) דלטעם זה צריך להחמיר לסלק גם שאר מיני כלים של ברזל ולאו דוקא סכין, אם כן כל שכן הוא לאקדח שעשוי מברזל.

ולמעשה, אף שהמג"א ושו"ע הרב (הנ"ל) הביאו רק את טעם הראשון של הב"י, ומשמע שהוא העיקר. מ"מ המשנ"ב הביא את ב' הטעמים. ולפי המבואר כמעט כל הטעמים שייכים גם באקדח, ואם כן יש לנהוג להוריד גם אקדח מהשולחן בשעת ברכת המזון.

ואף שיש לצדד להקל, היות וכל הענין להסיר סכין מעל השולחן הוא רק תקנה דרבנן, ואולי תיקנו רק במילתא דשכיחא שיהא על השולחן, ואין לנו להוסיף מדילן שאר כלי משחית שלא שכיח שיהיו מונחים על השולחן בשעת ברכת המזון. – מכל מקום עיין חסד לאלפים (אות ה) ובן איש חי (שנה ראשונה פ' חקת אות ו), דהמדקדקים מסירים כל כלי ברזל, כגון המזלג והמספרים של נירות.

וכן כתב אאמו"ר שליט"א בשו"ת משנת יוסף (ח"ז סימן מב אות ז), דלדעת המקובלים צריך להסיר מהשלחן כל סוגי מתכת. ושכן נוהגים אדמור"י בית רוזי'ן שבשעת קידוש וברכת המזון, אין שום כלי מתכת על השלחן, כי אם הכוס והפמוטות. ושכן ראה אצל גיסו האדמו"ר הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע שבליל שב"ק לפני ברכת המזון, קיפל הגבאי את הסכין, הלהב לתוך הידית, והכניסו לכיסו, עיי"ש. – והם נהגו כן בשבת שלא שייך בו הטעם הב', אם כן מסתבר שבחול, כל שכן שיש להחמיר באקדח שיכול להמית רח"ל.

כיסוי הסכין במפת ניילון שקופה

ועל דבר השאלה אם סגי לכסות את הסכין במפת ניילון שקופה, או בעינן שלא תראה כלל. – הנה לפי שני הטעמים שהביא הב"י לא סגי בכיסוי ניילון שקוף, דאינו בדין שיהיה מונח על השולחן. וגם חשש תקיעת הסכין רח"ל לכאורה יש, ובפרט לפי מה שכתב הכף החיים, שלפי הקבלה לא די בכיסוי הסכין וצריך להסירו דוקא. ואם כי בחסד לאלפים (סק"ה) כתב, דנוהגים לכסות הסכין או להסירו, ובשולחן הטהור (סעיף ד) כתב, דלכתחילה יסלק הסכין, ואם אי אפשר לסלקו מכסהו במפה עיי"ש, אלמא דאין צריך להסיר את הסכין ודי בכיסוי. מיהו בניילון שקוף נראה להחמיר, דגרע טפי שנראה לעין ולא מיקרי מכוסה.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
שו''ת גם אני אודך - א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ - רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א - ב''ב - תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן