סימן: ל''ט - שאלה : מותר שארית השמן בחנוכה האם מותר בהנאה?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מועדי ניסים - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: ל''ט - שאלה : מותר שארית השמן בחנוכה האם מותר בהנאה?
תוכן עניינים

--------

הובא בספר אבודרהם (חנוכה) ובטור וב"י שנביא לקמן שנשאל בשאלתות דרב אחאי נר חנוכה שהותיר בה שמן מהו צריך לעשות בו תא שמע דתנו רבנן נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון מוסיף עליו ומדליקו ביום ב'. ביום השני מוסיף עליו ומדליקו ביום השלישי. וכן בשאר הימים אבל אם הותיר ביום השמיני עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו כיון שהוקצה למצוה אסור להשתמש ממנו. וכן כתבו הגאונים שהשמן והפתילות אסור להשתמש בהן אחר שכבו דאיתקצו למצוה. וכ"כ בשו"ת מהרש"ל (סימן פה) נר חנוכה שהותיר ביום ראשון מדליק בליל שני ובסוף אין לו תקנה כלל וגם להשהותה אסור משום תקלה. וכ"כ בשו"ת יהודה יעלה (חלק א - או"ח סימן רא) בשם ס' חות דעת (סי' צ"ט) על שמן שנתותר מנר חנוכה ושמן הקדש שנטמא אסור בהנאה.

ולכאורה לא ברור מה קדושה יתרה יש בו משאר קדושות. וראיתי לרבי גרשום ב"ר שלמה שהקשה דהא קיימא לן דתשמישי מצוה נזרקין. ותירץ דהני מילי כגון תשמיש שופר ולולב וכיוצא בהן שדעתו עליהן אחר מצותן שיודע שישארו אחרי כן אבל הני אין דעתו עליהן כסבור שישרפו בשעת מצותן. אי נמי שוינהו רבנן כתשמישי קדושה מפני שהוא זכר לשמן של הקדש. ויש לשאול אם כן פתילות של שבת ישרפו לדעת זו. ויש לומר דלא דמי אהדדי דנר שבת עיקר מצותו ליהנות ולהשתמש לאורו על השלחן ולכל הבית וכיון שכן יכול ליהנות אחר מצותן מה שאין כן בנר חנוכה שעיקר מצותו משום פרסומי ניסא ולא להשתמש לאורה ומשום הכי אסורין בהנאה אחר מצותן כי לכך נעשו מתחלה. וכן הובא בתוס' בשבת (דף מד.) דמ"ש מנר חנוכה וכו' לפרסומי ניסא ומשום חביבותא דנס אינו מצפה שיכבה אלא מקצה לגמרי למצוה אבל נר שבת להנאתו בא יושב ומצפה שיכבה ולכך מותר וכן בהגהות אשרי (שבת פרק ג סימן כ) והרשב"א לקמן וספר אור זרוע (ח"ב הלכות ערב שבת סימן ל) ועוד.

נמצאנו למדים דשאני נר חנוכה שאסור להשתמש לאורו אבל נר שבת עקרו להשתמש לאורו בא ותו דגבי נר חנוכה מעיקרא כשמדליקו ניחא ליה שישרף כל השמן מפני פרסומי ניסא אבל גבי נר שבת רק שישתמש לאורו מה שהוא צריך תו לא ניחא ליה בהדלקתו ודמי לנויי סוכה ואתרוג דמותרין לאחר מצותה.

ומהא דקי"ל כבתה אין זקוק לה א"כ ודאי דמותר השמן מותר, דמה בשעת מצוה לאחר שכבה לא הוקצה כש"כ לאחר מצותו. משמע דרשאי להנות ממותר השמן לצורכו ואם כן למה הגאונים אסרו בהנאה. תירץ המהרש"ל שם הא דפסקינן לעיל אחר שהדליק שיעורו שמותר לכבותה ולעשות בה מה שירצה היינו דאיגלי למפרע שנתן בה יותר מכשיעור אבל היכא שלא נתן אלא כשיעור וכבה או שהפתילה היתה רע ומסכסכת בכה"ג אסור וראה עוד לקמן בזה.

ואפשר גם לחלק בסוגי הנאה כמובא בחידושי הרשב"א שלקמן לא כל התשמישין שוין ולא כל הבזויין שוין וכמ"ש בשו"ת אבני נזר חלק (או"ח סימן תצו) ניחא דדוקא להשתמש נגד נר חנוכה דאין איסור משום מוקצה וביזוי מצוה. רק משום שמבטל ההיכר ולאחר זמנה הרי אף לכבותה מותר. אבל להדליק השמן בידים לצורכו ודאי אסור משום מוקצה.

אלא ראיתי שרבו הראשונים שחלקו על זה. הראבי"ה (בח"ג הלכות חנוכה סימן תתמג) השיג על זה דאינו נראה לו דהא אתרוג שרי אחר גמר מצוה וכן סוכה, ושמא יש לומר הכא דעתו שלא להנות בו לעולם. ועוד כתב שאיני יודע היכן שנויה הברייתא הנ"ל וכן העלה מטעם זה בחידושי הריטב"א מסכת שבת (דף כא:) דמכאן ואילך אם רצה לכבותה הרשות בידו ויכול ליהנות ממנה, והוא הדין אם כבתה מאליה ואפי' תוך השיעור כיון דקי"ל שאם כבתה אין זקוק לה, שאע"פ שאמרו שאסור להשתמש לאורה ולהרצות מעות כנגדה, זהו בעוד שדולקת ומשום בזויי מצוה ואבא דכולהו דם כדאיתא לקמן (כ"ב א'), אבל כיון שעשה בה מצותה תו ליכא משום בזויי מצוה דתשמישי מצוה הם ונזרקים (מגילה כ"ו ב'), ולפיכך כל שכבה הנר הרי עבר זמן מצותה לאותה הלילה, כי שאר הלילות מצוה אחריתי היא ונר אחר ושמן אחר, ועדיף מהפריש שבעה אתרוגים לשבעת הימים (סוכה מ"ו ב'), וזה ברור, ולא כדברי האומרים שאסור ליהנות משיירי פתילות ושמן דנרות חנוכה כי אם בנר חנוכה, ומה שנשאר מכל השמונה ימים שעושה לו מדורה ושורפו הואיל והוקצה למצותו כמו שכתבו מקצת התוספות, שלא הוקצה למצותו אלא לזמן קבוע, דאי לא תשמישי מצוה היאך נזרקים, אלא ודאי כדאמרן ואין לפקפק בדבר כלל עכ"ל.

וכעין זה כתבו בחידושי הרמב"ן והרשב"א (מסכת שבת דף כא:) על פי דברי הרי"ף שאם היתה דולקת והולכת עד השיעור הזה ורצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו. אלא שבסוף דבריו כתב שמקצת מן הגאונים אמרו דאם כבתה ונשאר שמן בנר ביום ראשון מוסיף עליו ומדליק ביום שני וכן בשאר הימים ואם נשאר בה ביום אחרון עושה לו מדורה ושורפו במקומו שהרי הוקצה למצותו, ולפי דבריהם יש לחלק בין זה לעצי סוכה ונוייה דהתם לא מקצה להו אלא לימי החג לפי שעשויין להשאר אחר החג ולא מקצה להו למצותן לגמרי, אבל שמן ופתילה שעשויין להתבער לגמרי כי יהיב להו בנר לגמרי מקצה אותן למצותן דאין אדם מצפה אימתי תכבה נרו ואם נשתיירו הרי הן אסורים שהרי הקצה אותן לגמרי למצותן, ודומה לעצי סוכה ונוייה שנפלו בתוך החג שאסורים כדמוכח במסכת ביצה בפרק המביא (ל' ב').

ומה שנראה לכאורה שדברים אלו סותרים זה את זה שהגאונים כתבו כשכבתה ונשאר שמן ביום הראשון מוסיף עליו ומדליק ביום שני וכו' נשאר בה אומרים ביום אחרון עושה לו מדורה ושורפו במקומו שהרי הוקצה למצותו הם חולקים על מה שכתב הרי"ף שאם היתה דולקת והולכת עד כשיעור הזה ורצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו תירץ הב"י (באו"ח סימן תרעז) שתי תירוצים אחד בשם מהר"י אבוהב ז"ל שיש לחלק ביניהם שכשנתן השמן בנר ולא הקצהו אלא לשיעור זמן הדלקה יכול אחר כך להסתפק ממנו אם ירצה אבל כשנתן השמן בנר בסתם אז הוקצה למצות נר חנוכה וצריך לעשות לו זה התיקון עכ"ל ותירוץ שני כתב ולי נראה לחלק ביניהם בענין אחר שמה שכתב בסימן תרע"ב מיירי שנתן בה שמן יותר מכשיעור ואחר שדלק כשיעור מותר ליהנות ממנו דלא הוקצה למצוה אלא כדי שיעור הצריך בלבד ומה שכתב בסימן זה מיירי בשנותר מהשמן הצריך לשיעור הדלקה הוא הוקצה למצותו ולפיכך צריך לעשות לו מדורה דכיון דמשיעור הדלקה הוא הוקצה למצותו ואסור ליהנות ממנו עכ"ל. וכן ראיתי כסברת התירוץ של מרן הב"י בתשובות הגאונים (שערי תשובה סימן צב) דמותר השמן שבלילה הא' של חנוכה מדליק בליל השני וכן בכל לילה ולילה ובליל שמיני שורפו כולו לפי שהוקצה למצוה אסור ליהנות ממנו ולא מסתבר דהא קי"ל שיירי מצוה נזרקין ומה שנשאר מן השמן אחר שכלתה רגל מן השוק שיירי מצוה הן. אלא שראיתי לפר"ח (אות ד) ועוד פוס' לקמן שהעלו כדעת מוהר"י אבוהב שכל שנתן שמן בנר בסתם אפי' אחר זמנו אסור.

ובכדי לצאת אליבא דכו"ע כתב המג"א (ס"ק י) שטוב להתנות אף דביותר משיעור הדלקה מותר להשתמש בו לכתחלה כמ"ש סי' תרע"ב ס"ב (ב"י מרדכי ורש"ל וש"ג) וב"ח פסק כשנתן השמן בסתם הוקצ' כל השמן וכ"מ בהג"מ ובר"ן ובתוס' שבת דף מ"ד ומיהו אין מוכרח כל כך ולכן טוב להתנות לכתחלה שלא יאסר אלא כשיעור וכתב הש"ג צ"ע אם נתן השמן שיעור חצי שעה ודלק יותר מחצי שעה אם מותר להסתפק ממנו ע"ש. ולא רק שאסור להנות ממנו אלא גם להשהותו אסור כמו"ש הטור שם שאסור ג"כ לשהותו לשנה הבאה לנר של חנוכה דחיישינן שמא יבא ליהנות ממנו כיון ששוהה אותו לזמן מרובה ואפילו אם נותנו בכלי מאוס חיישינן הלכך אין לו תקנה וכן נראה כוונת קיצור שולחן ערוך (סימן קלט סעיף כ). וכ"כ הפר"ח שם והמג"א (בס"ק יא) שאסור להניחו בכלי מאוס לשהותו לשנה הבאה דחיישינן לתקלה. עיין לביאור הלכה (סימן תרעז ד"ה הצריך וכו') ולכף החיים שם ובתורת מועדים (סימן ה סעיף כה) דבאופן שלקח צלוחית של שמן לנר חנוכה ונשתמש ממנו כדי צרכו לכו"ע אין הנותר בכלל מותר השמן שבנר חנוכה.

ולפי זה צ"ל שזהו בזמנם שהיו מדליקים מחוץ לפתח הבית ברשות הרבים בכדי לפרסם את הנס לעוברים ושבים ואחר זמן זה שהוא כחצי שעה אין פרסום לנס דהא אין עוברים ושבים ולכן אין להדליק נרות חנוכה אחר זמן זה ויכול להנות מהמותר וכפי שכתב הרמב"ם (הלכות חנוכה פרק ד הלכה ה) מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר, עבר זמן זה אינו מדליק, וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק. ועכשיו שאנו מדליקין נ"ח בפנים א"צ להקפיד על שיעורא דעד שתכלה רגל מן השוק. דמשום פרסומא ניסא הוא לבני הבית. והיה נראה לומר די בשיעור קטן מה לי זמן קצר ומה לי זמן ארוך עצם זה שהדלקתי אף לשיעור קצר היה פרסומי ניסא ודי בכך כמ"ש במנהגי מהר"ש מנוישטט (סימן תקמ) ובסימני אשירי כתב שבזמן הזה נרות של חנוכה אין צריכין שיעור, כי דווקא בימיהם שהיו עושין הכירא לבני רשות רבים היה השיעור עד שתכלה רגל מן השוק. ומהאי טעמא אמר מה"ר שלום שמי שירצה יכול ליקח נרות קטנים, אע"פ שאינן דולקות כי אם זמן מועט.

ומאידך גיסא אפשר לומר שצריך להדליקם כל הלילה כשבני הבית ערים כל שעה ושעה זימניה הוא דהא איכא פרסומי ניסא לבני הבית ולא עד שתכלה רגל מהשוק ששיעורו כחצי שעה לבני רשות הרבים דאין עוברים ושבים למי נעשה פרסומי ניסא וכמ"ש התוס' שם דאי לא אדליק מדליק - אבל מכאן ואילך עבר הזמן אומר הר"י פורת דיש ליזהר ולהדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי ומ"מ אם איחר ידליק מספק דהא משני שינויי אחרינא ולר"י נראה דעתה אין לחוש מתי ידליק דאנו אין לנו היכרא אלא לבני הבית שהרי מדליקין מבפנים. ובחידושי הרשב"א שם ביאר את דברי התוספות דלא אמרו עד שתכלה רגל מן השוק אלא בדורות הללו שמדליקין בחוץ אבל עכשיו שמדליקין בבית מבפנים כל שעה ושעה זימניה הוא דהא איכא פרסומי ניסא לאותם העומדים בבית, ומיהו לכתחלה מצוה להקדים ולהדליק משתשקע החמה מיד דזריזין מקדימין למצוות. ומטעם זה מובא בשו"ע (בסימן תרעב סעיף ב). כשעבר זה הזמן ולא הדליק מדליק והולך כל הלילה וכתב המג"א (בס"ק ו) עם ברכה. דהא זמן פרסומא דניסא הוא כל זמן שבני הבית נעורים כי ההדלקה בתוך הבית ולפי זה היה נראה לומר שכל מותר השמן אסור דהא הוקצה לפרסומי ניסא וזמנה כל הלילה. ושו"ר לשו"ת ויען יוסף (אורח חיים סימן תג) ושו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תקלד) שגם העלו דבזמן הזה שההיכר הוא לבני בית, כל זמן שבני ביתו נעורים הוא כמו בזמן הש"ס כל זמן שלא כלתה רגל מן השוק, אמנם נראה שגילוי דעת שהקצה את השמן רק לזמן חצי שעה בלבד יועיל להשתמש במותר. דהא כתב מהר"י אבוהב דאף הנשאר אחר שיעור מצותו לא שרי אלא אם כן התנה עלה מעיקרא שאינו מקצה כולו למצותו אבל בסתם הוקצה כולו.

וחזיתי לחידושי הריטב"א שבת (דף כא:) שביאר מהוא שיעור עד דכליא רגלא דתרמודאי. פי' מוכרי עצים הנקראים תרמודאי והיו מתאחרים שם ברחוב העיר, ובכל מקום הדבר הזה כפי מה שהוא, והמנהג הפשוט ששיעורו כל זמן שחנויות המוכרים שמן וכיוצא בהם פתוחות. ולפי דבריו זמן הפרסומי ניסא משתנה בהתאם למציאות דהיינו לפי אורך זמן שהחנויות פותחות את שערם וזה תלוי בחוקי המדינה או כל עיר ועיר. והאמת שמדיוק דברי הריטב"א מוכח זהו רק לחנויות המוכרות שמן כיוצא בהם והכוונה לצורך מאור ולא לשאר החנויות .

וכיום אין צורך כלל בשמן וכיוצא בהם למאור שהרי החשמל משמש את האדם ללא צורך להביאו מהחנויות אין הפרש בסוגי החנויות. ואפשר לדחות ולומר דכיון שמן וכד' לנ"ח ואין מועיל החשמל להדלקת נ"ח כפי העלו האחרונים בזה נשאר טעמו של הריטב"א בדוקא חנויות לשמן וכיוצא בהם צריך שיהיו עדיין פתוחות זהו זמן פרסומי ניסא. ולכן הסופר-מרקטים וכד' שפתוחים עד שעות מאוחרות נראה שזמן ההדלקה תלויה לפי שעת סגירתם בלילה.

ושו"ר כעין זה באור לציון (חלק א סימן מד) שציין לרב מבריסק זצ"ל שחידש מלשון הרמב"ם שאם נמצא במקום שאנשים עוברים ושבים עד שעות מאוחרות בלילה חייב להניח שמן שידלק משעת השקיעה עד שתכלה רגל העוברים ושבים שבאותו מקום ואפילו אם נמשך זמן זה כמה שעות חייב להניח כשיעור זה וכן היה נוהג למעשה. אלא שהשיג עליו דהו"ל לרמב"ם לפרש חידוש זה ולא ברמז וגם לא אשתמיט שום אחד מהפוסקים לומר דין זה. ולי נראה דאשתמיט מעינו קודשו דברי הריטב"א הנ"ל. ושו"ר בספר מנחת שלום (סימן כ) שגם ציין לרב מבריסק הנ"ל וגם בספר מקדש ישראל (עמוד קסד) העלה דכיום זמן כלתה רגל מן השוק הוא בשעה מאוחרת בלילה. וכן ספר פסקי תשובות (סעיף ד) ציין לכמה אחרונים דסברי כן ע"ש שמטעם זה (בסעיף ח) העלה שאין לכבות את הנרות או להשתמש לאורם עד שעות מאוחרות.

אך אין לומר כן אליבא דמרן שכתב להדיא שיעורו של הפרסומי ניסא כשיעור של חצי שעה ומטעם זה הצריך ליתן בה שמן קודם הדלקה כדי שיעור הדלקה ולכן צ"ל ה"נ כשהדליקו אחר זמנו יהיה שיעורו כמו חצי שעה ואחר שיעור זה מותר השמן מותר בהנאה. ואחר שיעור כחצי שעה אע"פ שיש בו פרסומי ניסא לא חוייב ע"י החכמים הילכך רשאי להנות מהמותר השמן. וכשנותן בנר יותר משיעורו ושותק גלי דעתיה דבהכי ניחא ליה ואתסר ליה בסתמא כדברי מהר"י אבוהב ז"ל הנ"ל וכ"ש כשהוא עצמו (גילה בדעתו) הקצה את כל השמן לפירסומי ניסא כל מותר השמן אסור בהנאה.

ואפשר לומר שגם אליבא דמרן יהיה השמן אסור כל זמן פרסומי ניסא כנ"ל וזהו למנהג שמדליקין בתוך הבית לבני ביתו מה שאין כן למדליקין בחוץ ברשות הרבים שזהו דעת מרן שגם כיום במיוחד בא"י מדליקין נ"ח בחוץ עיין בזה בדברינו (בסימן מב) דדי בחצי שעה כנ"ל.

איברא שכיום השתנתה המציאות של עוברי אורח והחנויות פתוחות עד שעות המאוחרות נראה שגם מרן יחמיר כדברי הריטב"א שזמן הפרסומי ניסא עד זמן שהחנויות פתוחות ומזה נאמר שכל השמן עד לזמן סגירת החנויות מוקצה למצוה וזהו גם למדליקים ברשות הרבים. וכדברי אחרונים שציינו לרב מבריסק דבזמנינו נשתנה השיעור של כלתה רגל מן השוק ויהא עד זמן סגירת החנויות.

ומזה יצא לנו חומרא לפי מה שהובא בב"י (או"ח סימן תרעה) שעיקר המצוה בשעת ההדלקה צריך שיהיה בנר שיעור שמן קודם שידליק שכתב בשם הרא"ש כיון דהדלקה עושה מצוה צריך שיתן שמן בנר כדי שיעור קודם הדלקה אבל אם בירך והדליק ואחר כך הוסיף שמן עד כדי שיעור לא יצא ידי חובתו. ופסקו בשו"ע שם (סעיף ב) השתא צריך שיעור שמן גדול יותר לפני ההדלקה לפרסומי ניסא עד שיסגרו החנויות כדלעיל ולא יועיל כמות שמן של חצי שעה.

וכן יש להחמיר בזמנינו ולהשאיר את החנוכיה כל הלילה בחוץ ע"פ דברי שו"ת שבות יעקב (חלק ג סימן מח) מדמסיק הש"ס בלי חולק והוא ג"כ הסכמת כל הפוסקים דחצר שיש לה שני פתחי' צריך שתי נרות משום חשדא שיאמרו מדלא אדליק בהאי פתח' בהך פתחא נמי לא אדליק ע"כ וקשה אמאי חיישינן לחשדא הלא יכולין אנו לדון לכף זכות ולומר דאף בהא אדליק רק שכבתה וקי"ל כבתה אינו זקוק לה וכו' כהסכמת הפוסקים אלא ודאי דאף שאם כבתה אינו זקוק לה מ"מ מדלא מונח עדיין באותו מקום כל זמן ועת הדלקה הנותר מנר חנוכה של שעוה או של שמן חיישינן לחשדא שלא הדליק כלל וזהו ראי' שאין לו תשובה. נמצא דאין לטלטל את נ"ח אע"פ שכבו כל זמן מצותה כנ"ל.

ואם עקר את החנוכיה כשעדיין לא עבר שיעור המצוה והנרות דולקים נראה דלא יצא י"ח כמובא בחידושי דינין והלכות למהר"י ווייל (סימן לב) דנראה דאין לטלטל נרות חנוכה ממקומם עד שדלקו כבר חצי שעה וכ"כ בשו"ת הלכות קטנות (חלק א סימן ב) דהרואה אומר לצרכו הוא דהדליקה מתחילה וא"ת לאחר שעבר זמנה דמותר להשתמש לאורה ג"כ יאמר לצרכו הדליקה מתחילה ליתא דלאחר זמנה אין שם חשש רואין. ולפי הפי' דלעיל אין לטלטלה אף כשעבר חצי שעה דבימינו עדיין הפרסומי ניסא ממשיך וכ"כ בפסקי תשובות (סעיף ח). איברא שראיתי במסכת סופרים (פרק כ הלכה א) שאין מגביהין אותו ממקומו עד שיכבה. ולכאורה משמע אע"פ שעבר זמנה. אלא שאין לומר כן אלא דאחר זמנה שרי כנ"ל וכן ראיתי להדיא בתשובות הגאונים (שערי תשובה סימן רלג) כדברי הלכות קטנות שכתב אם הוצרך לה לאחר שכלתה רגל מן השוק מכניסה ומשתמש לאורה ומות'.

ואין לומר שדברי הגאונים הנ"ל שאסרו את מותר השמן בהנאה כשעדיין לא עבר שיעור מצוותו זה אינו דדעתם כל השמן הנמצא בבזיכין הוקצה למצותו ואסור בהנאה אלא שורפו בפני עצמו וכמ"ש בספר כלבו (סימן מד) על שיורי פתילות של כל הלילות נהגו להבעירן שלא לשום צורך ואע"פ שמותר לפי מה שכתב הרי"ף והרמב"ם ז"ל שאמרו כשיעבור זמנה מותר לכבותה או להשתמש לאורה, ומיהו הגאון רב אחא ז"ל כתב שאין לעשות בהן שום דבר אבל צריך להניחה עד לילה אחרונה ולעשות מהן מדורה בפני עצמה ואף על פי שאמרו חכמים ז"ל תשמישי מצוה נזרקין ואלו ודאי תשמישי מצוה הן מכל מקום לא דמו לעצי סוכה ולולב שלא הוקצו שיהיו כלין לאותו מצוה אבל אותן הפתילות והשמן הוקצו על דעת שיהיו כלין כדלעיל. ומובא בספר מקראי קודש בשם הראשון לציון הגר"מ אליהו שליט"א שיש לשורפם בדוקא וכן אין לשופכו לכיור המטבח שסוף סוף יגיע לביוב והוי בזיון.

ומה שאומרים האנשים לסגולה מנותר הקנקנים נעשה נס לשושנים, ר"ל, ע"י נותר השמן בנ"ח נעשה נס לשושנים דהיינו למחלת השושנה ולכאורה נראה דכוונה בשיר מעוז צור ישועתי כו' ומנותר קנקנים דייקא נעשה נס כו' דהיינו בקנקנים ולא בפמוטים של נ"ח וגם אם סגולה זו היא על מותר השמן צ"ל דוקא מהשמן שנותר אחר שיעור כחצי שעה הא לאו הכי אסור בהנאה כנ"ל. ובשו"ת חיי הלוי (ח"ב סימן פז אות ד) נסתפק בזה האם מותר הנותר ע"י בליעה ע"ש. אמנם ראיתי לרב רצאבי (חלק ג סימן קכ הערה נד) שנהגו בתימן לסחוט את הפתילות והשתמשו בשמנן כסגולה לרפואת מכה או להדליק נר בבהכ"נ משום דדעת הרי"ף והרמב"ם לא הוקצה למצוותו ע"ש וצ"ל שמה שכתב זהו לאחר שיעור מצוה כדלעיל. ולשיטת הגאונים והפר"ח אסור גם אחר שיעור מצותו. ואף בבהכ"נ אסר להדליק המותר שמא ישתמש לאורו לבדו.

לסיכום: למדליקים כיום את נ"ח ברשות הרבים לאחר זמן פרסומי ניסא דהיינו לאחר סגירת החנויות מותר השמן מותר בהנאה וטוב להתנות.

פירות הנושרים:

בנר חנוכה עיקר מצותו משום פרסומי ניסא ולא להשתמש לאורה ומשום הכי המותר אסור בהנאה אחר מצותן כי לכך נעשו מתחלה. אי נמי שוינהו רבנן כתשמישי קדושה מפני שהוא זכר לשמן של הקדש.

נר שבת להנאתו בא ויושב ומצפה שיכבה ולכך מותר המותר.

טוב להתנות דביותר משיעור הדלקה מותר להשתמש בו לכתחלה.

כשכבתה ונשאר שמן אסור בהנאה. אך מותר להוסיף עליו ומדליק למחרתו.

י"א אחר שיעור ההדלקה דוקא להשתמש נגד נר חנוכה אין איסור משום מוקצה וביזוי מצוה. רק משום שמבטל ההיכר ולאחר זמנה הרי אף לכבותה מותר. אבל להדליק השמן בידים לצורכו ודאי אסור משום מוקצה.

אסור להניח מותר השמן בכלי מאוס ולשהותו לשנה הבאה דחיישינן לתקלה.

מותר השמן בבקבוק אינו מוקצה כלל ומותר בהנאה.

גם כיום צריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק שהוא כחצי שעה. וי"א והמנהג הפשוט ששיעורו כל זמן שחנויות המוכרים שמן וכיוצא בהם פתוחות וכן ראוי לנהוג.

כשעבר הזמן ולא הדליק מדליק והולך כל הלילה עם ברכה.

פרסומא דניסא הוא כל זמן שבני הבית נעורים כי ההדלקה בתוך הבית ומטעם זה ידליק בברכה כשהם נעורים (וזמנה עד עלות השחר).

עכשיו שמדליקין בבית מבפנים כל שעה ושעה זימניה הוא דהא איכא פרסומי ניסא לאותם העומדים בבית, ומיהו לכתחלה מצוה להקדים ולהדליק משתשקע החמה מיד דזריזין מקדימין למצוות.

טוב להתנות על השמן הנותר אף דביותר משיעור הדלקה מותר להשתמש בו.

כשנותר מהשמן הצריך לשיעור הדלקה הוקצה למצותו ולפיכך צריך לעשות לו מדורה ולשורפו ואסור ליהנות ממנו.

יש לשרוף בדוקא ואין לשופכו לכיור המטבח שסוף סוף יגיע לביוב והוי בזיון.

מה שאומרים על הסגולה מנותר הקנקנים נעשה נס לשושנים ר"ל שנותר השמן בנ"ח נעשה נס לשושנים דהיינו למחלת השושנה צ"ל דוקא מהשמן שנותר אחר שיעור כחצי שעה הא לאו הכי אסור בהנאה כנ"ל.

טוב לתת שיעור שמן יותר מחצי שעה לפני ההדלקה כדי פרסומי ניסא למדליקים ברשות הרבים עד שיסגרו החנויות .

מה שנהגו שעושין מדורה מן הפתילות הנשארות ומן השמן הנשאר ביום אחרון ששורפין אותו ואין נהנין ממנו מפני שהיה הנס בפך שמן של קדש נהגו בו מנהג קדש.

כיון שהדלקה עושה מצוה צריך שיתן שמן בנר כדי שיעור קודם הדלקה אבל אם בירך והדליק ואחר כך הוסיף שמן עד כדי שיעור לא יצא ידי חובתו.

יש להשאיר את נ"ח במקומם כל זמן שיעור הדלקתם.

אע"ג דאמרינן כבתה אינו זקוק לה מ"מ מדלא הניח עדיין באותו מקום כל זמן עת הדלקה הנותר מנר חנוכה של שעוה או של שמן חיישינן לחשדא שלא הדליק כלל.

העוקר נר חנוכה ממקומה הוי כמו שכבתה ולא יצא נמי ידי חובתו דהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה מתחילה.

לאחר שעבר זמנה מותר להשתמש לאורה ואין חשש רואין ומותר לעוקרה אף כשדולקת.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן