סימן לג - ביאור דברי הרמב"ם שג' ברכות אחרונות הם הודיה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שו''ת גם אני אודך - א' סימן לג - ביאור דברי הרמב"ם שג' ברכות אחרונות הם הודיה
תוכן עניינים

--------

שאלה: כתב הרמב"ם (הל' תפלה א, ד) וז"ל "ותקנו להם שמונה עשרה ברכות על הסדר, שלש ראשונות שבח לה' ושלש אחרונות הודיה". – וצ"ע, שהרי רצה ושים שלום הם צרכי ציבור, כמבואר בתוס' (ברכות לד. ד"ה אל).

תשובה: מקור דברי הרמב"ם הוא בגמרא (ברכות לד.), אמר רב יהודה, לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות, אלא באמצעיות, דא"ר חנינא, ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו, אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו, אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו. – וכתבו התוס' (ד"ה אל) וז"ל: פי' ר"ח ורבינו האי, דוקא ליחיד, אבל צרכי צבור שואלין, ולכך אנו אומרים זכרנו וקרובץ ויעלה ויבא בהם, ותדע דוקא יחיד קאמר, שהרי עיקר ברכות אחרונות צרכי צבור הם, עכ"ל.

וכדברים אלו כתבו התוס' (ע"ז ח. ד"ה אם) וז"ל: ומה שנהגו עתה בתעניות ב' וה' שנוהגין להאריך בפסוקי דרחמי ובסליחות בברכת סלח לנו, איכא למימר דצבור שאני, מידי דהוה אהא דאמרינן (ברכות לד.), אל ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות, והא קמן שנהגו קרובץ בג' ראשונות, אלא לאו שמע מינה דצבור שאני, עכ"ל.

למדנו מדברי התוס', דהטעם שאומרים אנו זכרנו, קרובץ, ויעלה ויבא הוא היות שבקשות אלו צרכי צבור הם, לכן הגם שאסור לשאול צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות, אפילו הכי צרכי צבור שאני. – וחילוק זה נפסק להלכה בשו"ע (קיב, א), "אל ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות ולא בג' אחרונות, ודוקא צרכי יחיד, אבל צרכי צבור שרי".

וביאר הלכה זו היטב הערוך השלחן (קיב, א), וז"ל: אף על גב דבברכות האמצעיות יכול כל אחד להוסיף איזה בקשה כשצריך, אבל בג' ראשונות וג' אחרונות אסור להוסיף, דראשונות דומות לעבד שמספר שבח לפני רבו, וכיון שמסדר שבחיו יתברך, איך יפסיק בבקשה השייך לעצמו, וכן האחרונות שנותן הודיה לרבו, ואיך יפסיק בבקשות. אמנם זהו צרכי יחיד, אבל צרכי צבור מותר, ולכן אומרים יעלה ויבוא בעבודה, ובעשי"ת אומרים זכרנו לחיים ומי כמוך וכתוב ובספר וכו', ובר"ה ויוה"כ מאריכים בוכן תן פחדך וכו', דהצבור חביבין לפני הקב"ה מאד, ולהם ניתן רשות להפסיק ולא ליחיד.

ועיין באבודרהם (תפלות של חול ריש השער שני) שכתב, דאע"ג דרצה ושים שלום הם בקשת צרכים, אך אמצעיות יש מהם צרכי רבים וצרכי יחיד, ואחרונות כולם כבוד הקב"ה כגון העבודה שנעבדנו, וכן ההודאה זו היא כבודו וכן השלום, ועוד כבוד הוא לרב שהרבים צריכים לו. – וכדברים אלו העתיק המשנ"ב (קיב סק"ב) מהטור, דצרכי צבור הוא ג"כ מעין השבח וכבוד לרב שרבים צריכים לו.

ומעתה לא קשה מידי על הרמב"ם, דמה שאנו מבקשים בג' אחרונות הם צרכי צבור, ולכן מותר לשאול צרכים אלו בג' ברכות ראשונות ואחרונות, ואעפי"כ נקראים ברכות הודיה, כיון דזהו השבח וההודאה להקב"ה שהכל צריכים לו.

ובאמת כבר נשאל בזה בשו"ת הרדב"ז (מכת"י הוצאת רי"צ סופר סימן טו), ומיישב בענין אחר, ומפני שאינו מצוי כל כך אעתיק את לשונו: שאלת ממני ידיד נפשי, למה נקראו ג' אחרונות הודאה, והלא אין בהם אלא ברכה אחת של הודאה, שהרי רצה [ה' אלקינו בעמך ישראל] שאלת צרכים הם, ומה בינה לבין תשכון [בתוך ירושלים עירך], וכן שים שלום שאלה הוא וטוב יהיה בעינך לברך את עמך ישראל, ומה בינה לבין ברך עלינו. – תשובה: נקראו כולן הודאה על שם ברכת הודאה שהיא העיקר, תדע שתקנו בה כריעה בראשה ובסופה, ולפי שהיא עיקר תקנו לה ברכה לפניה ולאחריה כאשר עשו בקריאת שמע, כאילו הוא ענין בפני עצמו, והברכה הראשונה הוא שירצה וישמע לתפלתינו, והיא כללות מה שהתפללנו כבר, [שהיא התפלה] במקום הקרבנות והברכה הראשונה כלל כל התפלה, ואחר כך נותן הודאה שהוא עיקר, ואחר כך מתפלל על השלום, לפי שהוא צריך לתת שלום כעבד הנפטר מרבו (כברכות לד.), וחותם בה שהוא כלי המחזיק את הכל, ולפי ששלשתן סדר אחד נקראו הודאה, וחשבינן להו כברכה אחת, ואם טעה חוזר לראש דהיינו לרצה.

אי נמי יש לומר, כי הברכה של רצה יש בה הודאה, שהרי אומר והשב העבודה לדביר ביתך, ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון, כאלו כבר שב העבודה למקומה, ואנו מתפללין שיקבלנה ברצון ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך, היש לך הודאה גדולה מזו. - אי נמי, שאנו מתפללין על העבודה, שיהיה כהן גדול מברך על ההודאה כאשר כתוב בסדר עבודת י"ה, והראשון עיקר, עכ"ל.

ולפי דבריו, מה שאנו קורין להג' ברכות אחרונות ברכות ההודאה, הכוונה בעיקר על ברכת מודים, ותקנו לה ברכה לפניה ולאחריה, וגם הם נקראים על שמה. – אבל לפי מה שנתבאר לעיל, גם ברכת רצה ושים שלום הוא כעין הודאה, דזהו כבודו של הקב"ה שהרבים צריכים לו.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
שו''ת גם אני אודך - א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ - רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א - ב''ב - תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן