סימן לב - סדר כתיבת התפלין ובו נ''ב סעיפים - שולחן ערוך

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן ערוך לרבי יוסף קארו זיע"א שולחן ערוך - אורח חיים סימן לב - סדר כתיבת התפלין ובו נ''ב סעיפים - שולחן ערוך

א מִצְוַת תְּפִלִּין שֶׁיִּכְתֹּב אַרְבַּע (א) פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁהֵן קַדֶּשׁ לִי כָּל בְּכוֹר עַד לְמוֹעֲדָהּ, וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ עַד כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם, וּפָרָשַׁת שְׁמַע עַד וּבִשְׁעָרֶיךָ, וּפָרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ עַד עַל הָאָרֶץ: הגה: וְצָרִיךְ לְכָתְבָם (ב) בַּסֵּדֶר הַזֶּה לִכְתֹּב תְּחִלָּה הַקּוֹדֶמֶת בַּתּוֹרָה וְאִם שִׁנָּה פָּסוּל וּלְכַתְּחִלָּה יִכְתֹּב (ג) שֶׁל יָד קֹדֶם שֶׁל רֹאשׁ.

באר היטב (א) ופרשת שמע. וצריך לכתוב ד' דאחד גדולה כמו ד' דלתי''ן קטנים. כתבי האר''י מ''א: (ב) כסדר הזה. תפילין שנכתבו כסדרן ובאורך הזמן נפסלו שתי פרשיות ראשונות ויש לסופר עוד שתי פרשיות כאותן שנפסלו שהן כשרות מותר לצרפן אל שתי הפרשיות אחרונות שנשארו בכשרותם. תשו' עבודת הגרשוני סי' ס' עיין בשכנה''ג ובתשוב' דבר שמואל סי' ש''ב: (ג) של יד קודם של ראש. ובעטרת זקנים כתב ול''נ שיכתוב של ראש תחלה וכ''כ האר''י ז''ל בס' הכוונות שיכתוב השל ראש ויתקנו לגמרי וישחירו ואח''כ יכתוב השל יד ויזהר לכתוב כל הד' פרשיות של ראש ויד רצופים ולא יפסיק ביניהם בשום דיבור כלל ע''ש:

ב בְּשֶׁל רֹאשׁ יִכְתֹּב כָּל אַחַת בִּקְלָף לְבַדָּהּ, וְשֶׁל יָד כּוֹתֵב כֻּלָּם בִּקְלָף (ד) אֶחָד.

באר היטב (ד) א'. דכתיב והיו לאות על ידך דמשמע אות אחת כלומר בית אחד:

ג יִכְתְּבֵם בִּדְיוֹ (ה) שָׁחֹר בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵי עֲפָצִים בֵּין שֶׁלֹּא בְּמֵי עֲפָצִים: הגה: וּלְכַתְּחִלָּה יַחְמִיר לִכְתֹּב בִּדְיוֹ הָעֲשׂוּיָה מֵעֲשַׁן (ו) עֵצִים אוֹ שְׁמָנִים שָׁרוּי בְּמֵי עֲפָצִים (מַהֲרִי''ל סי' קי''ט) וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֵה דֵּעָה סי' רע''א: כָּתַב אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת בִּשְׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִים אוֹ בְּזָהָב, הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. אִם זָרַק עַפְרוֹת זָהָב עַל הָאוֹתִיּוֹת מַעֲבִיר הַזָּהָב וְיִשָּׁאֵר כְּתָב הַתַּחְתּוֹן, וְכָשֵׁר, אֲבָל אִם זָרַק הַזָּהָב עַל אוֹת מֵאַזְכָּרָה אֵין לוֹ תַּקָּנָה, לְפִי שֶׁאָסוּר לְהַעֲבִיר הַזָּהָב מִשּׁוּם דְּהָוֵי כְּמוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם.

באר היטב (ה) שחור. עיין בב''י אין להקשות הא הברייתא זו דפ' הבונה אוקימנא לה בפרק הקומץ בס''ת ולא בתפילין ומזוזות על ההיא דאמרינן התם איבעיא להו שתים ושלש ואחת מהו וכו' ומהדרינן כי תניא ההיא בס''ת ע''ש. וכ''כ התוס' בפרק במה מדליקין דס''ת בעי דיו מסוגיא זו דפרק הקומץ עיין ביד אהרן שמיישבו. מותר לכתוב תו''מ בדיו הנעשה מסתם יינם דבר שמואל סי' קס''ב קס''ד. יד אליהו סי' ל''ה ועיין באר עשק סי' ק''ט: (ו) עצים. כ' מ''א לא ראיתי לאחד מהגדולים שנהג כן ע''ש:

ד צָרִיךְ שֶׁלֹּא תִּדְבַּק שׁוּם אוֹת (ז) בַּחֲבֶרְתָּהּ אֶלָּא כָּל אוֹת תִּהְיֶה מֻקֶּפֶת גְּוִיל: הגה: וְיִכְתֹּב כְּתִיבָה תַּמָּה שֶׁלֹּא יֶחְסַר אֲפִלּוּ קוֹצוֹ שֶׁל יוֹ''ד וִיהֵא מְתֻיָּג כְּהִלְכָתוֹ (טוּר א''ח) וּלְכַתְּחִלָּה יִכְתֹּב כְּתִיבָה גַּסָּה קְצָת שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִמְחָקִים מְהֵרָה וְכֵן מִצְוָה לְיַפּוֹתָן מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים (דִּבְרֵי מָרְדְּכַי).

באר היטב (ז) בחברתה. אם האות גדול ונדבק בסופו באופן שאם נגרר מה שדבק מ''מ ישאר צורת האות כשר. הרד''ך בית א' חדד כ''ב ומ''א כ' דיש להחמיר. ואם אינו דבוק בעצמו רק התג אחת דבוקה בחברתה כשר. הרב המאירי. ופרי חדש בא''ע סי' קכ''ה ס''ק י''א כ' דלא נהירא ואף בדיבוק ע''י תג יש לגרור הדבק ע''ש גם הרלנ''ח מחמיר עיין במ''א ועיין לקמן סעי' כ''ה מש''ש:

ה צָרִיךְ שֶׁיִּכְתֹּב בִּימִינוֹ אֲפִלּוּ אִם הוּא שׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְאִם כָּתַב בִּשְׂמֹאל, (ח) פָּסוּל, אִם אֶפְשָׁר לִמְצֹא אֲחֵרִים כְּתוּבִים (ט) בְּיָמִין. וְאִטֵּר יַד שְׂמֹאל דִּידֵיהּ הוּא יָמִין.

באר היטב (ח) פסולים. היינו בשולט בימין לבד אבל שולט בשתי ידיו אם כתב בשמאל כשר. מ''א: (ט) ימין. ואם כ' בימין פסול. כ' רמ''ע סי' ל''ח שאחד כ' בפיו ופסלו אפילו א''א למצוא אחרים מ''א וה''ה כיוצא בזה דלאו דרך כתיבה הוא אפי' ליכא אחרים אין לברך על תפילין שנכתבו בכה''ג ע''ת ע''ש:

ו אֵין צָרִיךְ לְשַׂרְטֵט כִּי אִם שִׁטָּה (י) עֶלְיוֹנָה, וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְיַשֵּׁר הַשִּׁטָּה בְּלֹא שִׂרְטוּט יְשַׂרְטֵט כָּל הַשּׁוּרוֹת, וְלֹא יְשַׂרְטֵט בְּעוֹפֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹם הַשִּׂרְטוּט נִשְׁאָר צָבוּעַ: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְשַׂרְטֵט תָּמִיד לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּמִן הַצְּדָדִים אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ לִכְתֹּב בְּלֹא שִׂרְטוּט וְכֵן נוֹהֲגִין (בָּרוּךְ שֶׁאָמַר מָרְדְּכַי וְסֵפֶר תְּרוּמָה וּסְמַ''ג).

באר היטב (י) עליונה. משום דאסור לכתוב פסוק בלא שרטוט וכשמשרטט שיטה עליונה דיו. עיין מ''א:

ז הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי תְּפִלִּין עַל הַקְּלָף, וְלֹא עַל הַדּוֹכְסוֹסְטוּס, וְלֹא עַל הַגְּוִיל. כּוֹתְבִין עַל הַקְּלָף בִּמְקוֹם בָּשָׂר, וְאִם שִׁנָּה פָּסוּל. מַהוּ קְלָף וּמַהוּ דּוֹכְסוֹסְטוּס, הָעוֹר בִּשְׁעַת עִבּוּדוֹ חוֹלְקִין אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם, וְהַחֵלֶק הַחִיצוֹן שֶׁהוּא לְצַד הַשֵּׂעָר נִקְרָא קְלָף, וְהַפְּנִימִי הַדָּבוּק לַבָּשָׂר נִקְרָא דּוֹכְסוֹסְטוּס, לְפִי זֶה כִּי אַמְרִינָן כּוֹתְבִים עַל הַקְּלָף בִּמְקוֹם בָּשָׂר הַיְנוּ מָקוֹם הַיּוֹתֵר קָרוֹב לַבָּשָׂר דְּהַיְנוּ בִּמְקוֹם חִבּוּרוֹ כְּשֶׁהוּא דָּבוּק לְדוֹכְסוֹסְטוּס, וּקְלָפִים שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵין חוֹלְקִים אוֹתָם יֵשׁ לָהֶם דִּין קְלָף וְכוֹתְבִים עֲלֵיהֶם לְצַד בָּשָׂר שֶׁמַּה שֶּׁמְּגָרְרִים קְלִפָּתוֹ הַעֶלְיוֹנָה שֶׁבִּמְקוֹם שֵׂעָר, אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְתַקְּנוֹ לְהַחֲלִיקוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם הָיוּ חוֹלְקִים הָעוֹר לִשְׁנַיִם הָיָה צָרִיךְ לְגָרֵר מִמֶּנּוּ כָּךְ וּמִצַּד הַבָּשָׂר גּוֹרְרִים הַרְבֵּה, עַד שֶׁאֵין נִשְׁאָר אֶלָּא הַקְּלָף בִּלְבַד.

ח צָרִיךְ הַקְּלָף לִהְיוֹת מְעֻבָּד (יא) בַּעֲפָצִים אוֹ בְּסִיד, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ, טוֹב לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו בִּתְחִלַּת הָעִבּוּד שֶׁהוּא מְעַבְּדוֹ לְשֵׁם תְּפִלִּין אוֹ לְשֵׁם (יב) סֵפֶר תּוֹרָה, אֲבָל אִם עִבְּדוֹ לְשֵׁם מְזוּזָה פָּסוּל.

באר היטב (יא) בעפצים. ויניח העור בסיד עד שיפול השער מאליו ואם מוציאה קודם לכן לא יכתוב עליו דהוי דיפתרא. ב''ש מ''א: (יב) ס''ת. בתשו' עבודת הגרשוני סי' ס''ה אוסר לכתוב תפילין על קלף שנתעבד לשם ס''ת אם לא שיתנה בתחלה שאם ירצה אח''כ לשנות לקדושה קלה שיהא רשות בידו ע''ש. ועיין ביד אהרן מה שהקשה עליו. ועי' בתשו' צמח צדק סימן פ''א אי מועיל התנאי למעבד עור לרצועות של תפילין להשתמש במה שישתייר מהעור לתשמיש של חול ודעתו בהא דברצועות מותר ע''ש. ועיין ביו''ד סימן רע''א ס''ק ג' כתבתי בשם הטור דתיקון הקלף והשרטוט לא צריך לשמה:

ט אִם עִבְּדוֹ עַכּוּ''ם, לְהָרַמְבָּ''ם פָּסוּל, אֲפִלּוּ אָמַר לוֹ יִשְׂרָאֵל לְעַבְּדוֹ לִשְׁמוֹ, וּלְהָרֹא''שׁ כָּשֵׁר אִם יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבּוֹ וְסִיְּעוֹ: הגה: קְצָת (יג) בְּעִבּוּדָהּ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ) וְכֵן נוֹהֲגִין וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן י''א סָעִיף ב'.

באר היטב (יג) בעבודה. דוקא כשסייעו בעיבוד ואפי' בסוף העיבוד מהני אבל אינו מועיל אם סייעו להשחיר הרצועות ובדיעבד אפי' לא סייעו כלל כשר ועכ''פ צריך שיאמר לעכו''ם ליתן לתוך הסיד לשמה ועיין באר עשק סימן י''ד ובהרמ''ע סי' צ''ד:

י כְּשֶׁמְּסַמְּנִין הַנְּקָבִים בְּמַרְצֵעַ (יד) כְּעֵין אוֹתִיּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁנָּקֵל לְעַכּוּ''ם לְזַיֵּף, אֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם דְּמִרְתַּת כּוּתִי פֶּן יַכִּיר יִשְׂרָאֵל בִּטְבִיעוּת עַיִן.

באר היטב (יד) עין. כ' הג''מ אם נתנו מתחלה בעיבוד לשם קדושה יוכל להניח העכו''ם ולהוציאו ולתקנו וא''צ לסייעו עוד. עיין מ''א:

יא עוֹר שֶׁעִבְּדוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, אִם יֵשׁ תִּקּוּן לַחֲזֹר לְעַבְּדוֹ לִשְׁמוֹ, יִתְבָּאֵר בְּטוּר יוֹרֵה דֵּעָה (טו) סי' רע'' א.

באר היטב (טו) סימן רע''א. דיכולין לחזור ולתקנו ע''ש ס''ק א' מש''ש:

יב יִהְיֶה הַקְּלָף מֵעוֹר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף (טז) הַטְּהוֹרִים, אֲפִלּוּ מִנְּבֵלָה וּטְרֵפָה שֶׁלָּהֶם, אֲבָל לֹא מֵעוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף הַטְּמֵאִים, דִּכְתִּיב לְמַעַן תִּהְיֶה תוֹרַת ה' בְּפִיךָ, מִמִּין הַמֻּתָּר לְפִיךָ, וְלֹא מֵעוֹר דָּג אֲפִלּוּ הוּא טָהוֹר, מִשּׁוּם דְּנָפִישׁ זֻהֲמֵיהּ.

באר היטב (טז) הטהורים. בתוס' דסוטה דף י''ז כתבו בשם הירושלמי דאפי' שאר ספרים שיש בהם שמות אסור לכתוב על עור בהמה טמאה מ''א. בתשוב' הרמ''ע סימן ל''ז כ' דיש מעלות דשל שליל מצוה מן המובחר ושל חיה יותר משל בהמה ובהמה שחוטה עדיף משל חיה נבילה ע''ש וכ''כ בשכנה''ג ובע''ת. אי בהמה טמאה שנולדה מטהורה אם עורותיה כשר לתו''מ או עור בהמה טהורה שנולדה מטמאה אי פסול לתו''מ עיין בתשובת יד אליהו סימן ב' שהאריך והעלה להחמיר. עור של בהמה רובעת ונרבעת אסור לכתוב תו''מ יד אליהו סימן ל''ה ע''ש:

יג יִהְיֶה הַקְּלָף שָׁלֵם שֶׁלֹּא יְהֵא בּוֹ נְקָבִים שֶׁאֵין הַדְּיוֹ עוֹבֵר עָלָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא תְּהֵא הָאוֹת נִרְאֵית בּוֹ חֲלוּקָהּ (יז) לִשְׁתַּיִם.

באר היטב (יז) לשתים. ר''ל דבשעת הכתיבה נסתם שהדיו עובר עליו ואין הנקב נרגש בקולמוס אע''פ שנראה נקב דק כנגד השמש כשר ב''ח מ''א שכנה''ג ע''ת אבל הט''ז כ' דבעינן שיהיה שם נקב קטן כ''כ שהדיו סותמו ואינו נראה כלל נגד השמש ע''ש. וכל זה קודם הכתיבה אבל אם ניקב לאחר הכתיבה אפי' נחלק האות לשנים כשר אלא דבעינן תינוק שיוכל לקרותו. ב''ח שכנה''ג ע''ת ט''ז ועיין סעיף ט''ז ובתשו' מטה יוסף ח''א סי' א' ובתשו' תורת חיים ח''ג בקונטרס עוללות הכרם:

יד הַסוֹפְרִים הַזְּרִיזִים עוֹשִׂים שְׁלֹשָׁה מִינֵי קְלָפִים, הֶעָב יוֹתֵר לִכְתֹּב בּוֹ פָּרָשַׁת שָׁמַע שֶׁהִיא (יח) קְטַנָּה, וְהַדַּק מִמֶּנּוּ לְפָרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ, שֶׁהִיא יוֹתֵר גְּדוֹלָה וּלְפָרָשַׁת קַדֶּשׁ וּלְפָרָשַׁת וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ שֶׁהֵם אֲרֻכּוֹת עוֹשִׂים קְלָף דַּק מְאֹד, וּבָזֶה יִתְמַלְּאוּ הַבָּתִּים בְּשָׁוֶה וְזֶהוּ נוֹי לִתְפִלִּין.

באר היטב (יח) קטנה. ורמ''י כ' שהסופרים שלהם עושין תיקון אחר שכל הקלפים הם שוים באורך אחד ובעובי אחד אלא שמניחים גליון בפרשיות הקצרות ע''ש. ועפ''ז שמעתי לתרץ מה שהקשה התוס' יו''ט במסכת שבת פרק ח' משנה ג' בד''ה שהיא שמע ישראל וכו' ע''ש די''ל דהתנא אתא לאשמועינן דלענין שבת א''צ שיהיה הקלף עב או עם הגליון כמו בתפילין רק השיעור הוא כדי לכתוב עליו רק פרשת שמע ישראל וא''צ גליון ואף שהקלף הוא דק וק''ל. ועיין בספר יד אהרן ובהלק''ט ח''א סי' רנ''ט:

טו אִם לְאַחַר שֶׁנִּכְתַּב נִקַּב בְּתוֹךְ הַהֵ '' א אוֹ הַמֵּ ''ם כָּשֵׁר, אֲפִלּוּ נִקַּב כָּל תּוֹכוֹ שֶׁהַנֶּקֶב מְמַלֵּא כָּל הֶחָלָל. אֲבָל בַּיְּרוּשַׁלְמִי מַשְׁמָע שֶׁגַּם בִּפְנִים צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מֻקָּף קְלָף. נִקַּב רֶגֶל פְּנִימִי שֶׁל הֵ '' א אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא כָּשֵׁר לְהָרֹא''שׁ: הגה: אֲבָל שְׁאָר פּוֹסְקִים מַצְרִיכִין כִּמְלֹא אוֹת (יט) קְטַנָּה וְהָכֵי הִלְכְתָא (בֵּית יוֹסֵף) נִקַּב רֶגֶל הַיְמָנִי, אִם נִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנּוּ מְלֹא אוֹת קְטַנָּה כָּשֵׁר, וְאִם לָאו פָּסוּל.

באר היטב (יט) קטנה. היינו י'..

טז נִפְסַק אַחַת מֵהָאוֹתִיּוֹת הגה: (כ) הַפְּשׁוּטוֹת כְּגוֹן וָי''ו זַיִ''ן אוֹ שֶׁנִּפְסַק רֶגֶל (הַנּוּ''ן) [הא'] וְכַיּוֹצֵא בָּהּ (מָרְדְּכַי ה''ק ד' צ''ב), אִם תִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ (כא) לֹא חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ יוֹדֵעַ לִקְרוֹתוֹ כָּשֵׁר, וְאִם לָאו פָּסוּל, וְאֵין צָרִיךְ לְכַסוֹת לוֹ שְׁאָר (כב) אוֹתִיּוֹת כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִים: הגה: מִיהוּ אִם אָנוּ רוֹאִים שֶׁלֹּא נִשְׁאַר צוּרַת (כג) הָאוֹת כְּתִקּוּנוֹ, פָּסוּל אַף עַל פִּי שֶׁהַתִּינוֹק קוֹרֵא אוֹתוֹ כְּהִלְכָתוֹ (מָרְדְּכַי וּמַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ ס''ט וְרִיבַ''שׁ) הָא דְּמַכְשְׁרִינָן כְּשֶׁנִּפְסַק אוֹת, דַּוְקָא כְּשֶׁנִּכְתַּב בְּכַשְׁרוּת וְאַחַר כָּךְ נִפְסַק, אֲבָל אִם מִתְּחִלָּה כְּשֶׁנִּכְתַּב הָיָה שָׁם נֶקֶב (כד) וְנִפְסַק בּוֹ, אוֹ אִם רֶגֶל הַכַּף הַפְּשׁוּטָה, אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהּ מַגִּיעַ לְסוֹף הַקְּלָף בְּלִי הֶקֵּף (כה) קְלָף מִתְּחִלָּתוֹ, פָּסוּל.

באר היטב (כ) הפשוטות. כגון ו' ז' או שנפסק רגל הנו''ן כצ''ל. וכ''כ בע''ת וכ''ה במרדכי וכ''כ המחבר יד אהרן ובקצת נוסחאות כ' או שנפסק רגל האל''ף והט''ז הרבה להקשות עליו והעלה דהך נפסק רגל הא' מקומו אח''כ מיהו אם אנו רואים שלא נשאר צורת אות כתיקונו או נפסק רגל הא' פסול ע''ש. והמ''א גורס רגל האחד ע''ש ואין לדבריו הבנה ועיין בספר תורת חיים בקונטרס עוללות הכרם: (כא) לא חכם. כ' הט''ז נ''ל דהך נפסק מיירי שנפסק קצת מאורך האות ולמטה לגמרי ולא נשאר ממנו רק החלק שקודם ההפסק אז תלוי בקריאת התינוק אם ספק לנו אם נשאר כשיעור של האות ההוא אבל אם נשתייר גם למטה מן ההפסק דהיינו שנעשה ההפסק ברחבו של רגל האות ואחר ההפסק נשאר עוד למטה חלק מן הרגל בזה לא מועיל תינוק דהתינוק יצרף מה שלמטה ממנו לחלק העליון ובאמת אין לו צירוף וזה דומה לנפסק רגל הא' אלא צריך לכסות את חלק הנשאר אחר ההפסק ואין זה דומה למ''ש הש''ע כאן דאין צריך לכסות שאר האותיות דבזה ודאי מודה דצריך לכסות ב''ח פסק דלא מכשרינן ע''י תינוק אא''כ שנכתב מתחלה כהלכתו האות ואח''כ נפסק אבל אם נכתב מתחלה כך לא מהני תינוק אע''ג דליכא נקב ע''ש וט''ז חולק עליו וכ' דאין חילוק בזה דאם אירע שכתב הסופר איזה אות פשוט ונסתפק לו אם הוא ארוך כשיעור שראוי להיות וא''א לו להגיה דהוי שלא כסדרן ודאי מראה לתינוק האות ע''ש ועיין בתשו' מטה יוסף ח''א סימן א' שהליץ בעד הב''ח ועיין בקונטרס עוללות הכרם: (כב) אותיות. משמע דבין מלפניו ומלאחריו א''צ לכסותו וכ''כ הב''ח בא''ע סי' קכ''ה ע''ש אבל מהרי''ט ח''ב בחלק י''ד סי' ל''ב כ' דלקמיה קאמר אבל מה שקודם לו צריך לכסות שאם יתחיל מתחלת המקרא סירכיה נקיט ואזיל וכן נהגו עכ''ל. וכתב היד אהרן דאף דתינוק שלא למד באותה פרשה אפ''ה צריך לכסות מה שלפניו דלא כספר גט פשוט סי' קנ''ה ס''ק פ''ג ע''ש: (כג) האות. ז''ל מהרי''ק שורש (פ''ט) [ס''ט] בדין אלפין שאין היו''ד שלהן נוגעת אל עצמה וכן נקודת הפ''א שאין נוגעת בגגה שהוא פסול ואין להכשירו ע''י קריאת התינוק שלא נאמרו דברים הללו אלא היכא שנפסק האות ובציר לה משיעורא כגון ו' קטיעה שאנו מסופקים אם הגיע לאורך ו' או אם כשיעור י' ולכן תועיל קריאת התינוק דגילוי מילתא בעלמא הוא דאורך ו' יש לה מדלא קראה י' אבל היכא דפשיטא שאין האות נשאר בצורתה מה מועיל בראיית התינוק ועינינו רואות שאין האות בצורתה עכ''ל וכ''כ הריב''ש סי' ק''ך דלא מהני קריאת התינוק אלא היכא שהפסול הוא משום שזה האות נדמה לאות אחרת אבל היכא שהפסול הוא משום שנפסק צורתו לא מהני לכן אין להכשיר האלף שאין רגל השמאלי נוגע לקו האמצעי בשביל שהתינוק יקראנה אלף שהרי מפני הפירוד לא יטעה לומר שהוא אות אחרת דהיינו עין הפוכה עכ''ל ועיין סעיף כ''ה: (כד) ונפסק בו. להב''ח שכתבתי בס''ק כ''א אין חילוק בין נפסק בנקב בין נפסק שלא על ידי נקב אלא כשנראה הגויל החלק באמצע האות לא מכשרינן על ידי תינוק אא''כ שנכתב מתחלה כתיקונו ואח''כ נפסק האות אבל אם נכתב כך מתחלה לא מהני תינוק אע''ג דליכא נקב ולהט''ז צריך לומר דכאן איירי דוקא דנפסק ע''י נקב דאז יש חילוק הזה הואיל ואין מוקפת גויל. כי זהו לשון הב''י וא''ת והיכא מכשרינן באיפסק שום אות בנוקבא והא אמרינן בהקומץ כל אות שאין גויל מוקף לה מד' רוחותיה פסול וי''ל דהא דמכשרינן היינו דוקא בשנפסק אחר שנכתב דכיון דכשנכתבה היתה כשרה שהיה מקיפה גויל מד' רוחותיה אבל כשבתחלת הכתיבה היה שם נקב ונפסקה בו אע''פ שיש בו שיעור אות פסולה משום דמעולם לא הוקפה גויל ע''ש ובט''ז ודו''ק כתב בתשו' הר''י הלוי אם יש שריטה דקה בתוך האות ואינו עובר מעבר לגויל כשר כיון שאינו נראה אות חלוקה לב' עיין מטה יוסף ח''א סי' א': (כה) קלף. אע''פ שהיא ארוכה כראוי. מ''א:

יז אִם נָפְלָה טִפַּת דְּיוֹ לְתוֹךְ הָאוֹת וְאֵינָהּ נִכֶּרֶת (כו) הָאוֹת, אֵין תַּקָּנָה (כז) לִגְרֹר הַדְּיוֹ וְעַל יְדֵי כָּךְ יִהְיֶה נִכָּר הָאוֹת, דְּהָוֵי חָק תּוֹכוֹת וּפָסוּל, מִשּׁוּם דְּבָעֵינָן וְכָתַב וְלֹא וְחָקַק, וְהוּא הַדִּין אִם טָעָה וְכָתַב דָּלֶי''ת בִּמְקוֹם רֵי''שׁ אוֹ בֵּי''ת בִּמְקוֹם (כח) כַּ''ף, אֵין תַּקָּנָה לִמְחֹק הַתָּג לְתַקֵּן הָאוֹת, מִשּׁוּם דְּהָוֵי כְּחָק (כט) תּוֹכוֹת.

באר היטב (כו) האות. ואם היא מחסרה קוצה של אות או שנראה כאילו היא גופה של אות אע''פ שהאות ניכרת להדיא פסול רד''ך וכנה''ג ופר''ח בא''ע סי' קכ''ה ס''ק ט''ו חולק עליו וכ' ואיני רואה טעם בהוראה זו דאי כשנתעבה הגג או הירך באותו טפת דיו שנפל בגוף האות מה בכך ויוכל לתקנו ולחזור לעשות כך בקולמוס ואין כאן חק תוכות וכן כשקוץ קטן כל דהוא יוצא חוץ לאות באופן שאין משנה מצורת האות כלל וגם האות ניכרת ללא חכם ולא טיפש גם בזה נ''ל להכשיר עכ''ל. וכ''נ דעת הע''ת ע''ש אם נפלה טפת דיו אפי' מחק הטיפה לגמרי וגמר האות ע''י כתיבה פסול דבעי שיהא כל האות ע''י כתיבה רד''ך. נפלה טיפת דיו והיא עשויה כמין חצי אות לא אשכחן מאן דשרי להשלים האות ע''י כתיבה הר''מ אלשקר סי' ה' אבל הב''י בא''ע סי' קכ''ה מכשיר. וכ''פ רמ''א שם ס''ד: כ' מהריק''ש בא''ע סי' קכ''ה דאם עשה תיבה תלוקה שנראה כב' תיבות והיה בצד של החלקים שי''ן של ג' ראשים ועשאה ד' ראשין והאריכה בכך למלאות החלל שבאמצע חלקי התיבה ואח''כ גרר מראשי השי''ן האמצעים ונשארה שי''ן של ג' ראשים עשויה מאליה כשר ולא נראה חק תוכות ומ''מ יותר טוב למחוק הראש הראשון קודם כתיבת הראש שהאריך בו השי''ן ומהר''ם בן חביב שם ס''ק ל''ה ופר''ח שם ס''ק ט''ו דחו דבריו וכתבו דבכה''ג מיקרי חק תוכות ופסול ע''ש והתיקון השני עיקר. אם כתב ב' תיבות בתיבה א' ע''י אות יתירה ביניהם כגון שהיה צריך לכתוב בחוזק יד והוסיף ק' בין תיבות חוזק לתיבת יד כגון זה בחוזקק יד או שכ' בבחוזק שהוסיף ב' בתחלת תיבת בחוזק מותר למחוק הבי''ת והקו''ף שביניהם ואין בכך פיסול משום חק תוכות. גט פשוט סי' קכ''ה ס''ק ל''ו. אם נדבק רגל הה''א כחוט השערה דק מאוד ותינוק דלא חכם ולא טיפש יודע שהוא ה''א מי שיקל להפריד הרגל לבד לא אמחה בידו הרלנ''ח סי' א' וצ''ז. והרד''ך בית א' חל''א ופר''ח בע''ע סי' קכ''ה ס''ק י' חלקו עליו שאין להורות קולא בדבר וראוי לגעור במי שעושה כן. וכ''כ הע''ת מאחר שנראה לעין שלא נשאר צורת האות אע''פ שהוא דק אטו בדק או בעב תלוי אם הוא דבוק מה לי עב או דק. אם נפלה טפת דיו תוך חלל הב' ונראי' כפ' או שאין שם ב' עליה או שנפלה לתוך אות אחרת ואין שמה עליה אין תקנה למחוק ב''י. ב' ביתין הסמוכים בתיבה אחד שנדבקו בתחתיהן ונפסדה צורת האות למראית העין שאינה ניכרת אם הוא בי''ת או כ''ף אין תקנה לגררה להפריש הדיבוק דמיקרי חק תוכות כי אם במחיקת הרגל השני ויחזור ויכתבנו דבר שמואל סי' פ''ט. אם נטף שעוה וסלקה מותר אף ע''פ שהאות אינה ניכרת יוכל לגרור השעוה ולסלקה ואין כאן חק תוכות. פר''ח וכ''כ המ''א: (כז) לגרור. אפי' מעביר הקולמוס לאחר שחק תוכו אינו מועיל. ע''ת: (כח) כ''ף. וה''ה איפכא: (כט) תוכות. ודוקא חקיקה פוסלת בו אבל אם כ' רי''ש דומה לדל''ת ורוצה להוסיף עליו דיו לעשותו עגול דתהוי רי''ש וכן בעשה רי''ש במקום דל''ת יש תקנה להוסיף עליו דיו ולעשותו מרובעת ומותר וה''ה מבית לכ''ף או איפכא נמי דינא הכי וכל זה דיש תקנה לתקנו היינו קודם שכ' אות אחריו אבל לא אח''כ דאז הוה שלא כסדרן ופסול בתפילין. תפילין שנזדמן לסופר לכתוב בפרשה פשוטה בסוף להשלים משך רוחב השיטה האריך והמשיך גגה של כ''ף עד שהגיע לסוף השיטה ונמצאת רוחב הגג דומה לדל''ת גדולה או רי''ש גדולה מה דינו עיין הר''י הלוי סי' פ''א ועיין ס''ק שלאחר זה. ובתשו' גינת וורדים חא''ח כלל ב' סי' ט'. ובתשו' דבר שמואל סי' קס''ג:

יח מֵ ''ם פְּתוּחָה שֶׁנִּדְבַּק פְּתִיחָתָהּ וְנִסְתְּמָה, אֵין מוֹעִיל לִגְרֹר הַדֶּבֶק וּלְפָתְחָהּ, מִשּׁוּם דְּהָוֵי כְּחָק תּוֹכוֹת. וּמָה תַּקָּנָתָהּ, שֶׁיִּגְרֹר כָּל הַחַרְטוֹם וְתִשָּׁאֵר כְּצוּרַת נוּ''ן כְּפוּפָה, וְאַחַר כָּךְ יִכְתֹּב מַה שֶּׁגָּרַר. וְרֵי''שׁ שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּמִין דָּלֶי''ת, יֵשׁ לְהַחְמִיר וְלוֹמַר דְּלֹא סַגֵּי כְּשֶׁיִּגְרֹר הַיָּרֵךְ לְבַד אוֹ הַגַּג לְבַד וְיַחֲזֹר וְיִכְתְּבֶנּוּ כְּמִין רֵי''שׁ, מִשּׁוּם דְּבֵין הַגַּג בֵּין הַיָּרֵךְ נַעֲשׂוּ (ל) בְּפִסוּל, הִלְכָּךְ צָרִיךְ לִגְרֹר שְׁנֵיהֶם. אִם נִדְבְּקָה אוֹת לְאוֹת בֵּין קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר בֵּין אַחַר שֶׁנִּגְמְרָה פָּסוּל, וְאִם גָּרַר (לא) וְהִפְרִידָהּ כָּשֵׁר, וְלָא מִקְרֵי חָק תּוֹכוֹת מֵאַחַר שֶׁהָאוֹת עַצְמָהּ הָיְתָה כְּתוּבָה כְּתִקְנָהּ. אִם נָגְעוּ רַגְלֵי הַהֵ '' א וְהַקּוֹ''ף (לב) בַּגַּג יִגְרֹר הָרֶגֶל וְיַחֲזֹר וְיִכְתְּבֶנּוּ, וְאֵין צָרִיךְ לִגְרֹר כָּל הָאוֹת כִּי הַגַּג כַּדִין נִכְתַּב. אִם נָגַע רֶגֶל הָאָלֶ''ף בְּגַג הָאָלֶ''ף אוֹ פְּנֵי הָאָלֶ''ף בִּפְנִים בַּגַּג שֶׁתַּחְתֶּיהָ (לג) פָּסוּל, וְאֵין תַּקָּנָה בִּגְרִירָה לְהַפְרִידָהּ דְּהָוֵי כְּחָק תּוֹכוֹת, אֶלָּא יִגְרֹר כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּפִסוּל וְיַחֲזֹר וְיִכְתְּבֶנּוּ: הגה: וְכֵן הַדִּין בְּיוֹ''דֵי הַשִּׁי''ן וְהַצַּדִּ''י וְהָעַיִ''ן וְהַפֵּ''א אִם נָגְעוּ בְּגוּף הָאוֹת יוֹתֵר מִמְּקוֹם דִּבּוּקָם (בֵּית יוֹסֵף).

באר היטב (ל) בפיסול. ר''ל כי כתיבת המ''ם פתוחה היא בב' כתיבות דהיינו מתחלה כותבין כמו נו''ן כפופה ואח''כ תולין מצדה כמו ו' א''כ כל שנעשה הפסול בו דהיינו הוי''ו צריך לגרור כולו אבל הנו''ן שנכתבה בהכשר א''צ לגוררה לאפוקי ברי''ש שעשאה כמין דל''ת דבפעם אחת נכתב הכל בפסול צריך לגוררו כולו ולפ''ז ה''ה בכל אות שנכתב בשני כתיבות כמו ג' ונעשה פסול בכתיבה א' א''צ לגרור אלא אותה ואם כ' מתחלה רי''ש ואח''כ טעה ועשה בו תג כעין דל''ת סגי ליה כשיגרר התג או הירך עם התג ויחזור ויכתבנו כמין רי''ש והמחמיר גם בזה תע''ב. לבוש ול''ח: רגל הכף צריך להיות כפלים לגג שלא תדמה כרי''ש. בתשו' מהר''י הלוי סי' פ''א כתב אם עשה גג של הכ''ף רחב צריך תיקון למחוק כל הגג אפילו במלת אלקיך יכול למוחקו אך יזהר שלא ימחוק הרגל והמ''א כ' ול''נ שאם יוכל למשוך הרגל שיהיה כפלים כמו הגג שפיר דמי עיין ס''ק שלפני זה: (לא) והפרידה כשר. נ''ל דה''ה אם רגל הך' מגיע לסוף הקלף בלי היקף רשאי לגרר קצת דלא גרע מנדבק אות לאות כ' הב''ח בא''ע סי' קכ''ה דאם כל אורך האות דבוקה לחברתה ל''מ גרירה ואם נשתנה צורת האות ע''י הדביקות הוי כמ''ם שנסתמה רד''ך עמ''א. ועיין ב''ח שהעלה דאם נמצא דיבוק בס''ת בקריאה דאין צריך להוציא אחרת אפי' נמצא בשבת וי''ט שא''א לגוררו מ''מ אין להוציא אחרת כיון שמעיקר הדין ס''ת יש תקנה לגוררו רק דאיסור שבת רביע עליה וכל הראוי לבילה אין בילה וכו' ע''ש. ובשיורי כנה''ג כ' ומנהגינו דאפי' בדבוק אות לאות שנמצא בס''ת בשבת או בי''ט להוציא ס''ת אחרת ע''ל סי' קמ''ג ובספר אבן העוזר מחמיר באותיות הנדבקים בתחלת הכתיבה שאין להם תקנה בגרירה עיין שם באריכות בספר מגיני ארץ מדפוסי פרופס: (לב) בגג. כל הסעיף זה איירי קודם שכתב אות שלאחריו דאז יש תקנה אבל אח''כ לא דהוי שלא כסדרן ודוקא שלא נשאר צורת אות בלא תיקון אז אסור לתקנה בשכתב לפניה משום דהוי שלא כסדרן אבל אם נשאר צורת אות אפי' בלא תיקון יוכל לתקנו אפילו אחר כך דכיון דצורת אות היה ניכר ליכא משום דלא כסדרן. ועיין סעיף כ''ה וס''ק כ''ו מש''ש: (לג) פסול. ודוקא שנגעה היו''ד עצמה באל''ף אבל אם קוצה השמאלית של יו''ד נוגעת באל''ף כשר דאפילו בלא הקוצה מיקרי יו''ד. עמ''א:

יט בִּתְחִלַּת (לד) הַכְּתִיבָה יֹאמַר בְּפִיו: אֲנִי כּוֹתֵב לְשֵׁם קְדֻשַּׁת תְּפִלִּין. וּמִלְּבַד זֶה בְּכָל פַּעַם שֶׁכּוֹתֵב אַזְכָּרָה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁכּוֹתְבָהּ לְשֵׁם קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּסָגֵי כְּשֶׁמְּחַשֵּׁב שֶׁכּוֹתֵב הָאַזְכָּרוֹת לִשְׁמָן הוֹאִיל וְהוֹצִיא בִּתְחִלַּת הַכְּתִיבָה בְּפִיו סַגֵּי בְּהָכֵי (הָרֹא''שׁ ה''ת וְס''ת וְטוּר יוֹרֵה דֵּעָה וְא''ח) וְיֵשׁ לְהָקֵל בְּדִיעֲבַד וּכְשֶׁבָּא לְנַמְנֵם לֹא יִכְתֹּב דְּאֵינוֹ כּוֹתֵב אָז בְּכַוָּנָה (אוֹר זָרוּעַ).

באר היטב (לד) הכתיבה. קודם שיכתוב השם יעיין בקולמוס שיטבלנו טרם שיכתוב אות אחרונה שלפני השם ויקדש הדיו באותו אות ואם צריך דיו טרם שיגמור השם אזי יטבול באותיות שלפני השם שהם לחים ויגמור השם ואם לא הניח אות לפני השם יעיין אם יש אות או תג שצריכה דיו כדי שיקדש הדיו קודם שיכתוב השם ב''ש מ''א. וסדר כתיבת השם דרך סוד עיין בעטרת זקנים ובגינת ורדים חא''ח כלל ב' סימן י' וי''א:

כ צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת, שֶׁאִם חִסֵר אוֹ יִתֵּר אוֹת אַחַת פְּסוּלִים וְנִמְצְאוּ הַמְּנִיחִים אוֹתָם מְבָרְכִים בְּכָל יוֹם בְּרָכָה לְבַטָּלָה, וְגַם שָׁרוּי בְּכָל יוֹם בְּלֹא מִצְוַת תְּפִלִּין, וְנִמְצָא עֹנֶשׁ הַסוֹפֵר מְרֻבֶּה, לָכֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת מְאֹד יְרֵא שָׁמַיִם וְחָרֵד לִדְבַר הַשֵּׁם, הַמִּתְעַסֵק בִּכְתִיבַת תְּפִלִּין וְתִקּוּנָן.

כא כָּל פָּרָשָׁה, אַחַר שֶׁיִּכְתְּבֶנָּה, יִקְרָאֶנָּה הֵיטֵב בְּכַוָּנָה וְדִקְדּוּק פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ, וְיַחֲזֹר וְיִקְרָאֶנָּה קֹדֶם שֶׁיִּתְנֶנָּה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְחַלֵּף פָּרָשָׁה בְּפָרָשָׁה.

כב טוֹב לְנַסוֹת הַקֻּלְמוֹס קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל לִכְתֹּב הַפָּרָשָׁה שֶׁלֹּא יְהֵא עָלָיו דְּיוֹ יוֹתֵר מִדַּאי וְיַפְסִיד, וְכֵן יִזָּהֵר קֹדֶם שֶׁיִּכְתֹּב כָּל שֵׁם לִקְרוֹת כָּל מַה שֶּׁכָּתַב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי גְּנִיזָה עַל יָדוֹ.

כג אִם מָצָא שֶׁחָסֵר אוֹת אַחַת, אֵין לוֹ תַּקָּנָה, שֶׁאִם כֵּן הָיוּ כְּתוּבִין שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן, וּפְסוּלִין מִשּׁוּם דִּכְתִּיב וְהָיוּ בַּהֲוָיָתָן יְהוּ. וְאִם יִתֵּר אוֹת אַחַת, יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, עַל יְדֵי שֶׁיִּגְרֹר אוֹתָהּ אִם הִיא בְּסוֹף תֵּבָה אוֹ בִּתְחִלָּתָהּ, אֲבָל אִם הִיא בְּאֶמְצַע תֵּבָה לֹא, מִשּׁוּם דִּכְשֶׁיִּגְרֹר יִהְיֶה נִרְאֶה כִּשְׁתֵּי (לה) תֵּבוֹת.

באר היטב (לה) תיבות. כ' הב''י בשם הריא''ס דלפעמים תיקון מהני ליתר אות כגון לאבותיך מלא בו' שאחר שיגרור הו' ימשוך הב' שלפניה באופן שיהיה ממולא החלק של מקום הגרר אבל בצ' נסתפק כגון הוציאך שכתבו ביו''ד או מצות מלא בו' ואם ימחוק הי' או הו' יוכל אח''כ להמשיך חלק התחתון ולא העליון אי כשר או לא. ומסיים הב''י ומ''מ כל שנראית כב' תיבות פסולה וכ''כ הלבוש שיש להחמיר בזה וכ' המ''א דאם בתחלת הכתיבה ממשיך רגל התחתון של הנו''ן והצד''י וכותב האות הסמוך בתוכו כזה ג מותר דהוי ממש כתיבה אחת דלא כהרנ''ח ח''ב סי' ע''ח עיין כנה''ג וביד אהרן. ואם כ' תיבה יתירה מתקנה. ואם יהיה חלק ט' אותיות דכשיגררנה יהיה פרשה במקום שאין פרשה פסול אבל מותר למשוך הה''א אע''פ שלא יהא רגל בסופו מ''א. מצא ו' או י' יתירה יגרור אותה ויעבה קצת האות שלפניה או שלאחריה שאין בזה משום שינוי אות. עיין מ''א וביד אהרן: (עיין בס' אליהו רבה בעניינים האלה בשם כנה''ג. ושו''ת רדב''ז):

כד מֻתָּר לִכְתֹּב עַל מְקוֹם (לו) הַגְּרָר וְעַל מְקוֹם הַמַּחַק אֲפִלּוּ אַזְכָּרָה, וְלֹא יִמְחַק בְּעוֹדוֹ לַח אֶלָּא יְיַבְּשֶׁנּוּ יָפֶה כִּי אָז יִגְרֹר בְּקַל וְלֹא יִשָּׁאֵר לוֹ שׁוּם רֹשֶם.

באר היטב (לו) הגרר. הגרר מיקרי כשגררו יבש והמחק מיקרי שמחקו לח:

כה כָּל אוֹת שֶׁהִיא כְּתוּבָה שֶׁלֹּא כְּתִקְנָהּ וְאֵין צוּרָתָהּ (לז) עָלֶיהָ, כְּגוֹן נָגַע רֶגֶל הָאָלֶ''ף (לח) בְּגַג הָאָלֶ''ף אוֹ פְּנֵי הָאָלֶ''ף בִּפְנִים בַּגַּג שֶׁתַּחְתֶּיהָ, אוֹ שֶׁהָיָה רֶגֶל הַהֵ '' א, אוֹ רֶגֶל הַקּוֹ''ף נוֹגְעִים אוֹ שֶׁהָיְתָה אוֹת אַחַת חֲלוּקָהּ לִשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, כְּגוֹן צַדִּ''י שֶׁכָּתַב (לט) יוֹ''ד נוּ''ן אוֹ שִׁי''ן, שֶׁכָּתַב עַיִ''ן יוֹ''ד אוֹ חֵ ''ית, שְׁנֵי זַיְנִי''ן וְאַחַר שֶׁכָּתַב לְפָנָיו חָזַר וְתִקְּנָם, הָוֵי שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן וּפְסוּלִין. אֲבָל לְהַפְרִיד הָאוֹתִיּוֹת הַדְּבוּקוֹת אַחַר שֶׁכָּתַב לִפְנֵיהֶם שַׁפִּיר דָּמִי, דְּכֵיוָן שֶׁהָאוֹת צוּרָתָהּ עָלֶיהָ כְּשֶׁמַּפְרִידָהּ מֵחֲבֶרְתָּהּ לָא הָוֵי כְּכוֹתֵב, וְה ''ה שֶׁאִם לֹא הָיוּ מִקְצָת יוֹדִי''ן שֶׁעַל הָאַלְ''פִין וְהַשִּׁינִי''ן וְהָעַינִי''ן וְרַגְלֵי הַתָּוִי''ן נוֹגְעִים בְּגוּף הָאוֹת וְתִינוֹק דְּלֹא חַכִּים וְלֹא טִפֵּשׁ מַכִּירָם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לִפְנֵיהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְתַקְּנָם, דְּכֵיוָן דְּצוּרַת הָאוֹת הָיְתָה נִכֶּרֶת לֵיכָּא מִשּׁוּם כְּתָבָן שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּה ''ה אִם חֻטְרָא (מ) דְּחֵי''ת לְמַעְלָה אֵין נוֹגְעִים זֶה לָזֶה, אַךְ אֵין נִכָּר לְהֶדְיָא פְּרֵידָתָן, אַף עַל פִּי שֶׁהַתִּינוֹק קוֹרֵא שְׁנֵי זַיְנִי''ן מֻתָּר לְהַדְבִּיקָם.

באר היטב (לז) עליה. ובכל הני אפי' תינוק יוכל לקרותם פסול: (לח) בגג. דאז צריך לגררה כולה כמ''ש סעיף י''ח: (לט) יו''ד נו''ן. וה''ה אם לא עשה רגל הימין של יו''ד אבל אם לא עשה לה רגל שמאל יכול לתקנה דשם יו''ד עליה. ב''י מ''א: (מ) דחי''ת. תפילין שחי''ת שלהם כמין ד' וז' כזה או איפכא כזה אין לפוסלם ויגרור מן הד' עד שיעשנה ז' ולא הוי שלא כסדרן עיין מ''א סי' ל''ו ס''ק ג' וכן כתבתי בתשובה על תפילין שנמצאו מלת בניכם בשני כפי''ן כזה בניככם דיגרור כ''ף השניה מכל וכל ויאריך כ' ראשונה עד שיגיע סמוך למ''ם אבל לא יגרור המ''ם ויעשה מן הכ''ף השניה מ''ם דהוי שלא כסדרן שכנה''ג בהגהת הטו' ועי' תשו' דרכי נועם סי' א' ובעבודת הגרשוני סי' פ''ב אם עשה חי''ת כדעת רש''י כזה כשרה ואפי' האריך בה בסוף שטה עד שאינה מרובעת אפ''ה כשרה. מ''א בסי' ל''ו ס''ק ג':

כו אִם אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם דְּבוּקוֹת (מא) יָכוֹל לְהַפְרִידָם.

באר היטב (מא) יכול להפרידם. מעשה שהי' רגל הנו''ן פשוטה דבוק לגגה של ה''א המכוונת תחתיה והיתה הה''א מעיקר שם הנכבד והנורא יש להכשיר בשעת הדחק ע''י גרירת קצת רגל הנו''ן ובלבד שלא יגע הסכין באותה נקודה אחרונה המדובקת אות הנו''ן עם הה''א הקדושה. שיורי כנה''ג:

כז אוֹתִיּוֹת וְתֵבוֹת (מב) שֶׁנִּמְחֲקוּ, קְצָת אִם רִשּׁוּמָן נִכָּר כָּל כָּךְ שֶׁתִּינוֹק דְּלֹא חַכִּים וְלֹא טִפֵּשׁ יָכוֹל לִקְרוֹתָם מֻתָּר לְהַעֲבִיר קֻלְמוֹס עָלֶיהָ לְהֵיטִיב הַכְּתָב וּלְחַדְּשׁוֹ, וְלֹא הָוֵי שֶׁלֹּא (מג) כְּסִדְרָן.

באר היטב (מב) שנמחקו קצת. אבל אם בתחילת הכתיבה לא היה הדיו שחור אלא דומה ללבן שהוכהה מראיתו או לאודם וצריך להעביר עליו קולמוס הוי שלא כסדרן. מ''א: (מג) כסדרן. ודוקא כשקצת צבע הדיו קיים אבל אם קפצה כל הדיו מהקלף ולא נשאר רק רושם אדמומית מהחלודה של הדיו הוי שלא כסדרן. מ''א:

כח יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִכָּנֵס רֹאשׁ הַלָּמֶ ''ד (מד) בַּאֲוִיר הַהֵ '' א אוֹ הַחֵי''ת, אֲפִלּוּ בְּלֹא נְגִיעָה.

באר היטב (מד) באויר הה''א. ואם נכנס לתוך ד' ונראית כה' פסול הרמ''א בא''ע סי' קכ''ה ססי''ח ועי' במ''א שסיים בזה''ל וכ' בכנה''ג שיש מכשירים לגמרי ע''כ וצוח עליו ככרוכיא המחבר יד אהרן שאינו כן ולא מצינו מי שמיקל בזה ע''ש:

כט אִם אֵין הַפָּרָשִׁיּוֹת שְׁגוּרוֹת בְּפִיו, צָרִיךְ (מה) שֶׁיִּכְתֹּב מִתּוֹךְ הַכְּתָב.

באר היטב (מה) הכתב. ואם מקצת הפרשה שגורה בפיו מותר לכתוב אותה מקצת בע''פ ב''ח דלא כב''י:

ל אֵינוֹ רַשַּׁאי לִכְתֹּב, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ לִקְרוֹת.

לא אִם אֵינוֹ כּוֹתֵב מִתּוֹךְ (מו) הַכְּתָב, לֹא יִכְתֹּב עַל פֶּה שֶׁמַּקְרֵא אוֹתוֹ אַחֵר, אֶלָּא אִם כֵּן יַחֲזֹר הוּא וְיִקְרָא בְּפִיו:

באר היטב (מו) הכתב. משמע דשכותב מתוך הכתב א''צ לקרות כל תיבה וצ''ע דבי''ד סי' רע''ד ס''ב משמע דאעפ''כ צריך לקרות וכ' המ''א ואפשר דעתו להקל בתפילין אבל הב''ח פסק דאפי' בכותב מפי הכתב צריך שיקרא כל תיבה ותיבה קודם שיכתבנה וכ''פ הע''ת וכ''ה בשכנה''ג:

לב צָרִיךְ לְהַנִּיחַ חָלָק לְמַעְלָה כְּדֵי גַּגָּהּ (מז) שֶׁל לָמֶ ''ד: הגה: שֶׁיִּהְיוּ גַּם הֵם מֻקָּפִים גְּוִיל (תְּשׁוּבַת מַהֲרִי''ל סי' קל''ז וּב''ש) וּלְמַטָּה כְּשִׁעוּר כַּ''ף וְנוּ''ן פְּשׁוּטָה וּבִתְחִלָּתָן וְסוֹפָן אֵין צָרִיךְ לְהַנִּיחַ כְּלָל: הגה: מִיהוּ נָהֲגוּ הַסּוֹפְרִים לְהַנִּיחַ קְצָת בִּתְחִלָּה וְסוֹף (אָגוּר רוֹקֵחַ) וְצָרִיךְ לְהַנִּיחַ בֵּין כָּל תֵּבָה וְתֵבָה כִּמְלֹא (מח) אוֹת, וְכֵן בֵּין הַשִּׁטִּים כִּמְלֹא שִׁטָּה, וּבֵין כָּל אוֹת כִּמְלֹא חוּט הַשַּׂעֲרָה כְּמוֹ בְּסֵפֶר תּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּטוּר י''ד גַּם צָרִיךְ לְהַנִּיחַ מְעַט חָלָק בֵּין פָּסוּק (מט) לְפָסוּק.

באר היטב (מז) של למ''ד. וב''ח פסק שצריך להניח שיעור חצי ציפורן למעלה מראש של למ''ד ועיין ט''ז דה''ה למטה: (מח) אות. ובדיעבד אינו מעכב אא''כ נראים כאחד על פי תינוק דלא חכים ט''ז וע''ת וכ''פ הכנה''ג: (מט) לפסוק. ומ''א פסק שלא להניח חלק כלל וכן בין שיטה לשיטה א''צ ע''ש ועיין בד''מ ובע''ת (ובספר אליהו רבה פסק כדעת רמ''א דצריך להניח חלק בין פסוק לפסוק והביא ראיה מן ספר ברוך שאמר שכתב להדיא כן וכן בין שיטה לשיטה ע''ש):

לג יַעֲשֶׂה הַשּׁוּרוֹת שָׁווֹת שֶׁלֹּא תְּהֵא אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצֵאת, וּלְפָחוֹת יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִכְתֹּב ג' אוֹתִיּוֹת חוּץ (נ) לַשִּׁטָּה וְאִם כְּתָבָם לֹא פָּסַל.

באר היטב (נ) לשיטה. ובי''ד סי' רע''ג פסק כהרמב''ם דלא קפדינן אלא שלא יכתוב רוב התיבה חוץ לשיטה ואם התיבה בת ח' אותיות מותר לכתוב החצי חוץ לשיטה וכתב המ''א ואפשר דבא ללמוד כאן דשני אותיות מותר לכתוב אפי' בתיבה בת ג' אותיות דבזה הרמב''ם מודה ע''ש. ואני אומר דמסעיף שאח''ז ידעינן זאת מדכתב ב' אותיות שהם תיבה וכו' משמע ב' אותיות שאינן תיבה אחת מותר אפי' בתיבה בת ג' וק''ל:

לד ב' אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם תֵּבָה אַחַת, לֹא יִכְתֹּב חוּץ לַשִּׁטָּה.

לה אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם (נא) בְּתוֹךְ הַדַּף, וְלֹא יֵצֵא מֵהֶם כְּלָל חוּץ לַדַּף.

באר היטב (נא) בתוך הדף. ולא יצא מהם כלל חוץ כתב הרב בעל באר שבע בתשובה סוף ספרו דף נ''ב ע''ב מדנקט כפל לשון משמע אפי' בדיעבד פסול אפי' בשאר שמות שאינן נמחקין ואפי' הנטפל לשם מאחריו פסול אם יצא חוץ לשיטה כנ''ל להלכה ולא למעשה ע''כ. והמ''א הקשה עליו דהש''ך ביו''ד סי' רע''ו ס''ו כתב דקצת פוסקים מכשירין כשתלה מקצת השם ע''ש ס''ק ה' משמע לכאורה דכ''ש כשיצא חוץ לשיטה דהא איסור תליה נזכר בגמרא ואיסור זה לא נזכר בגמרא בהדיא רק הוא מדברי ר''ת ומנ''ל לפסול בדיעבד ובמ''ב סימן נ''ז כתב אם כתב אלהינו בלא י' מותר לתלות הי' מאחר שאינה מהשם עצמו אם כן כ''ש אם יצא הנטפל לשם חוץ לשיטה דכשר והגאון מוהר''ר יצחק אב''ד דק''ק פוזנא הורה למחוק בספר תורה כל השורות העליונות ולמשוך אותם שיהיו שוות עם השם מאחר דאפשר לתקוני לא מיקרי דיעבד אבל אם יש שם בשיטות העליונות שאסור למחקו כשר בדיעבד עד כאן לשון המג''א וה''ה נמי בתפילין דאסור למוחקו משום דהוי שלא כסדרן כשר בדיעבד והמחבר הלכה ברורה טעה שגיאה גדולה במה שכתב ואני תמה הרי הוי שלא כסדרן ע''ש ס''ק מ''א ועי' בב''י ביו''ד סי' רע''ו שהביא תשו' הרמב''ם וכתב בה בלשון הזה על ס''ת שנמצא בה ה' כתוב קצתו תוך השיטה וקצתו חוץ לשיטה הראוי אצלי להחליף אותה היריעה ולגונזה ואחר חלופה יקראו בה בצבור לכתחלה עכ''ל נרא' דס''ל להרמב''ם דפסול אפי' בדיעבד והמחבר יד אהרן האריך והעלה דלענין מעשה אין ולאו ורפיא בידיה. ועי' בתשובת גינת ורדים חלק אורח חיים כלל ב' סימן כ''ט ובספר משנה למלך בפרק ה' מהלכות תפילין:

לו יַעֲשֶׂה כָּל פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ פְּתוּחוֹת, חוּץ מִפָּרָשָׁה אַחֲרוֹנָה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה, שֶׁהִיא וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ, שֶׁיַּעֲשֶׂנָּה סְתוּמָה וְאִם שִׁנָּה (נב) פָּסוּל: וְיֵשׁ מַכְשִׁירִין בְּכֻלָּם פְּתוּחוֹת (מַהֲרַ''ם פַּאדוֹוָה סִימָן ע''ז בְּשֵׁם אָרְחוֹת חַיִּים וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָעִטּוּר) וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגִים אַף פָּרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ בְּרֹאשׁ הַשִּׁטָּה כִּשְׁאָר הַפָּרָשִׁיּוֹת וְלָכֵן נָהֲגוּ שֶׁפָּרָשַׁת (נג) קַדֵּשׁ לִי, וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ, וּפָרָשַׁת שְׁמַע (מַתְחִילִין) בְּרֹאשׁ שִׁטָּה וּבְסוֹף קַדֵּשׁ לִי וּבְסוֹף וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ מַנִּיחִים חָלָק כְּדֵי לִכְתֹּב ט' אוֹתִיּוֹת, וּבְסוֹף שְׁמַע אֵין מַנִּיחִים חָלָק כְּלָל, וְאִם מַנִּיחִים הוּא פָּחוֹת מִכְּדֵי לִכְתֹּב ט' אוֹתִיּוֹת. וּפָרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ מַתְחִילִים מֵאֶמְצַע שִׁטָּה עֶלְיוֹנָה, וּמַנִּיחַ לְפָנֶיהָ חָלָק כְּדֵי לִכְתֹּב ט' אוֹתִיּוֹת, וְנִמְצָא שֶׁשְּׁלֹשָׁה פָּרָשִׁיּוֹת הֵם פְּתוּחוֹת בֵּין לְהָרַמְבָּ''ם בֵּין לְהָרֹא''שׁ, וּפָרָשָׁה אַחֲרוֹנָה הִיא סְתוּמָה לְדַעַת הָרַמְבָּ''ם.

באר היטב (נב) פסול. עי' ט''ז מה שמיישב דעת הרמב''ם מפרק הקומץ והוכיח דאפילו בדיעבד בעי סתומה ודבריו המה קצת מגומגמים אבל תוכן דבריו הוא דילמא האי דאין מורידין הא מורידין עושין קאי אתפילין אלא ודאי דבתפילין נמי פסול בפתוחות ואינו נראה לפענ''ד דא''כ באידך מקשן נמי נימא הכי דמקשה בסמוך הא מורידין עושין והא בעי שירטוט ואי לפי דעתו מה ק''ל הלא הרמב''ם פסק בפ''ז דס''ת בעי שירטוט וא''כ נימא נמי דטעמא דאין מורידין קאי לס''ת אלא ודאי צ''ל דלא ס''ל לתלמודא האי סברא דא''כ למה ליה למתני כלל תפילין א''כ י''ל הכא נמי דאי קאי אתפילין לחודיה ל''ל למתני' כלל ס''ת וכך הוא הוכחה הלימא מסייע ובזה יתורץ רש''י שם במ''ש בד''ה הכא סתומות בס''ת הכא פתוחות במזוזה כו' למה נקט בראשונה בס''ת ולא נקט תפילין אלא ודאי דבתפילין י''ל דפתוחות כשר בדיעבד ולא קשיא מתפילין רק הקושיא היא מס''ת. למה נקט גם בשירטוט כתב רש''י ובתפילין לא בעי שירטוט נקט נמי רש''י תפילין לחוד להורות דקושיא הוא למה נקט תפילין ודו''ק: (נג) קדש. אבאר לפניך מקור המחלוקת למען יתברר. כבר זכרנו שצריך לעשות ג' פרשיות דהיינו קדש והיה כי יביאך שמע פתוחה והפרשה ד' שהיא והיה אם שמוע סתומה רק שיש מחלוקת בצורת פתוחה וסתומה דלהרא''ש מבואר בי''ד סי' ער''ה דכל שיש חלק בשיטה ומתחיל לכתוב באמצע שיטה וכן בכותב ומניח בסוף שיטה חלק ומתחיל הפרשה שאחריה בראש שיטה שניה זהו פתוחה ושיעור החלק הוא כדי שיוכל לכתוב ט' אותיות וסתומה הוי כל שמניח חלק באמצע שיטה כשיעור הנ''ל ויתחיל לכתוב בסוף השיטה ההיא עצמה וה''ה אם סיים הפרשה בסוף שיטה יניח שיטה אחת חלק ויתחיל בשיטה שלישית והרמב''ם כתבו בזה''ל פרשה פתוחה יש לה ב' צורות אם גמר באמצע השיטה מניח שאר השיטה פנוי כשיעור הנ''ל ומתחיל הפרשה שהיא פתוחה מתחלת השיטה השניה (זהו כמו להרא''ש) ואם לא נשאר כשיעור פנוי או גמר בסוף השיטה יניח שיטה שאחריה פנוי ומתחיל הפתוחה מתחלת שיטה ג' (וזהו להרא''ש סתומה) פרשה סתומה יש לה ג' צורות אם גמר באמצע מניח ריוח כשיעור ומתחיל בסוף שיטה עצמה תיבה אחת (זהו כמו להרא''ש) ואם לא נשאר כשיעור ט' אותיות ולכתוב תיבה אחת בסוף יניח הכל פנוי ויניח מעט ריוח מראש שיטה שניה ויתחיל לכתוב הפרשה סתומה מאמצע שיטה הב' (אפשר גם להרא''ש כן) ואם גמר בסוף השיטה מניח בתחלת שיטה שניה כשיעור הריוח ומתחיל לכתוב מאמצע השיטה הפרשה סתומה (וזהו להרא''ש פתוחה) נמצאת אומר שפרשה פתוחה תחילתה בתחילת שיטה לעולם וסתומה תחילתה מאמצע שיטה לעולם עכ''ל. וכתב הב''י האיך יעשו בתפילין שיצאו ידי כולם אם לעשות הג' פתוחות דהיינו שישאר בתחילתן שיעור ויתחיל הפרשה באמצע שיטה לא יצא ידי הרמב''ם דס''ל מתחיל באמצע שיטה מקרי סתומה. ואם ישאיר חלק בסוף כל פרשה א''כ הוי אף אחרונה פתוחה דהא כל שיש חלק בסוף הפרשה עושה את הפרשה שלאחריו פתוחה על כן נוהגים בא''י שפוסקים כהרמב''ם שעושים בדרך זה ב' פרשיות ראשונות מתחילות מראש הדף ומסיימים בסוף הדף באמצע שיטה ופרשה שלישית שהיא שמע מתחלת בראש הדף ומסיימת בסופה ופרשה ד' מתחלת מאמצע שיטה נמצא ג' פרשיות ראשונות לדעת הרמב''ם פתוחה כי הראשונה אע''פ שאין חלק לפניה מקרי פתוחה כמו בראשית דהוי פשוט פתוחה לדעת הרמב''ם וב' פרשיות שאחרי הראשונה נעשו פתוחות מכח שיעור החלק שלפניהם דהיינו החלק מפרשה שלפניה בסופה עושה פרשה שאחריה פתוחה והיא מתחלת בראש שיטה וזהו בין לרמב''ם בין להרא''ש רק מה שמתחילין פרשה הד' באמצע שיטה מיקרי פתוחה לדעת הרא''ש ואנן בעינן סתומה. אבל להרמב''ם הוי זה סתומה ובזה יבואר לך דברי המחבר. וכתב ט''ז דיש לפנינו דרך אחרת שנעשה לצאת ידי הרמב''ם והרא''ש ונקדים תחלה בהא דכתב הרמב''ם בצורה ב' דסתומה דאם לא נשאר מן השיטה כדי להניח ריוח כשיעור ולכתוב בסוף שיטה תיבה אחת יניח הכל פנוי ויניח מעט ריוח מראש שיטה שניה וכו'. ושם כתבתי דאפשר דגם להרא''ש כן ע''ש א''כ הרוצה לעשות יעשה בדרך זה דפרשה א' וב' יתחיל בראש הדף וישייר בסוף חלק כדי ט' אותיות רק פרשה ג' יתחיל ג''כ בראש דף וישייר פחות מט' אותיות והפרשה ד' יעשה ג''כ תחלת הדף ריוח קצת אבל פחות מט' אותיות נמצא הפרשה הד' סתומה להרמב''ם ולהרא''ש דלהרמב''ם מיקרי זה מתחיל באמצע וגם להרא''ש אין כאן פתוחה כיון שאין במקום א' חלק כשיעור וא''ל דלא יניח בסוף פ' ג' כלל ובתחל' פ' ד' יניח פחות מכשיעור זה אינו דעכ''פ בעינן ריוח בין פ' לפ' כשיעור ט' אותיות בין בסתומה בין בפתוחה אלא דכאן אי אפשר לעשותו במקום אחד דאז הוי פתוחה ע''כ חלקנו השיעור לב' חלקים עכ''ל ט''ז. וכ''כ הרמ''ע מפאנו סימן (נ''ו) [ק''ו] ועיין בשיורי כנה''ג בהגהת ב''י סעיף כ''ו ואין לעשות בשביל ספק ב' זוגות תפילין ב''י וכ' הב''י שגדול אחד פסל כל התפילין במדינתו שהיו עשויות לדעת הרא''ש כי ס''ת שלהם היו הפרשיות לדעת הרמב''ם אם כן העולה בתורה ותפילין בראשו סתרי אהדדי עיין מ''א ואמרתי אחכמה לדעת מה יעשה בתפילין של ר''ת בענין פתוחות וסתומות הואיל ופרשה ד' הוא קודם לפ' ג' הנה זהו פשיטא להרב ב''י פרשת קדש והי' כי יביאך מתחילין בראש שיטה ובסוף קדש לי מניחין חלק ט' אותיות ובסוף והיה כי יביאך אין מניחים חלק ואם מניחים הוא פחות מט' אותיות ופרשת והי' אם שמוע מתחילים באמצע שיטה עליונה ומניח לפניה חלק ט' אותיות ובסוף פרשת והי' אם שמוע מניח חלק כדי ט' אותיות ופרשת שמע מתחיל בראש שיטה. נמצא פרשת קדש לי ופרשת והי' כי יביאך ופרשת שמע הם פתוחות בין להרמב''ם בין להרא''ש. ופרשת והיה אם שמוע היא סתומה לדעת הרמב''ם. ולהרב ט''ז פרשת קדש לי ופרשת והיה כי יביאך מתחילין בראש שיטה ובסוף קדש לי מניחים חלק כדי ט' אותיות. ובסוף והיה כי יביאך מניחים חלק פחות מט' אותיות ופרשת והיה אם שמוע יניח ריוח בראשה פחות משיעור ט' אותיות ובסופה מניח חלק שיעור ט' אותיות והפרשה שמע מתחיל בראש שיטה וק''ל. אך את זה צל''ע לפי מה שכ' המ''א בסי' ל''ד ס''ק ב' ומ''מ צריך לכותבן כסדרן כמ''ש סי' ל''ב ס''א לכן צריך שיניח חלק פ' והיה אם שמוע ויכתוב פרשת שמע בקצה הקלף ואח''כ יכתוב פרשת והיה אם שמוע באמצע עכ''ל. אם כן כשמניח בסוף פרשת והיה כי יביאך חלק פחות מט' אותיות להרב ט''ז או לא מניח חלק כלל להרב ב''י ואח''כ יתחיל לכתוב פ' שמע בקצה הקלף בראש שיטה וזהו להרמב''ם פתוחה אבל להרא''ש סתומה ועיין בצורה ב' להרמב''ם דפתוחות ולאחר עיון ראיתי דלאו כלום היא דלאחר שבא והיה אם שמוע למעלה יתוקן אז ונעש' פתוח' וזהו מהני כמבואר ביו''ד סימן ער''ה סעיף א' בהג''ה ועיין הרמ''ע מפאנו סי' ל''ז ועיין ע''ת ובחשו' רמ''א סימן כ''ה:

לז עוֹר הַבָּתִּים צָרִיךְ לִהְיוֹת מֵעוֹר בְּהֵמָה חַיָה וְעוֹף הַטְּהוֹרִים, אֲפִלּוּ מִנְּבֵלָה אוֹ טְרֵפָה שֶׁלָּהֶם, וְרַשַּׁאי לַעֲשׂוֹתָם (נד) מִקְּלָף אוֹ מֵעוֹר (נה) שָׁלִיל: הגה: וְכֵן הָרְצוּעוֹת יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָן מִקְּלָף וְעוֹר שָׁלִיל (מָרְדְּכַי דַּף צ''ד) צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ הֵיכָא (נו) דְּאֶפְשָׁר.

באר היטב (נד) מקלף. לכתחילה ישים הקלף במי קליפות של עצים שקורין בל''א לו''ר שמעבדין בהן העורות. מ''א: (נה) שליל. והוא מן המובחר: (נו) דאפשר. ואם אין לו קלף אחר יניחם בלא ברכה ב''ח. והמ''א כ' דכדאי הוא הרמב''ם לסמוך עליו ולברך ע''ש וע''ל סי' ט' ס''ק ז' מש''ש:

לח יַעֲשֶׂה ד' בָּתִּים (נז) מֵעוֹר אֶחָד לְשֶׁל רֹאשׁ, וּבַיִת אֶחָד לְשֶׁל יָד.

באר היטב (נז) מעור אחד. אבל בחתיכות תפורות יחד לא חשיב עור אחד ובתוס' דמנחות דף ל''ב ע''א ד''ה דילמא להשלים משמע דחשיב עור אחד ע''י תפירה:

לט תְּפִלִּין, בֵּין שֶׁל רֹאשׁ בֵּין שֶׁל יָד, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי שֶׁיִּהְיוּ מְרֻבָּעוֹת בְּתִפְרָן וּבַאֲלַכְסוֹנָן, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה רִבּוּעָן מְכֻוָּן אָרְכּוֹ כְּרָחְבּוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לָהֶם אוֹתוֹ אֲלַכְסוֹן, שֶׁאָמְרוּ חֲזַ''ל כָּל אַמָּתָא בְּרִבּוּעָא אַמָּתָא וּתְרֵי חֻמְשֵׁי בַּאֲלַכְסוֹנָא, וְצָרִיךְ לְרַבֵּעַ מְקוֹם מוֹשָׁבָן (נח) וְגַם הַבָּתִּים: הגה: אֲבָל עַל גֹּבַהּ הַבָּתִּים אֵין לְהַקְפִּיד אִם הוּא יוֹתֵר מֵרָחְבָּן וְאָרְכָּן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אשר''י וּסְמַ''ק וְהַמָּרְדְּכַי וְרַמְבַּ''ם פ''ג): עֲשָׂאָן מְרֻבָּעוֹת וְאַחַר זְמַן נִתְקַלְקֵל רִבּוּעָן, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ לְרַבְּעָן: הגה: וְיַעֲשֶׂה כָּל הַד' בָּתִּים בְּשָׁוֶה שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ (בָּרוּךְ שֶׁאָמַר).

באר היטב (נח) וגם הבתים. דלא כמו שנוהגים קצת לעשו' של יד עגולה בראשו רק שמרבע התיתורא מלמטה. מרדכי מ''א ועיין מ''ש הע''ת:

מ עוֹר הַבָּתִּים, מִצְוָה לַעֲשׂוֹתוֹ (נט) שָׁחֹר וְע''ל סִימָן ל''ג. חָרִיץ שֶׁבֵּין בַּיִת לְבַיִת צָרִיךְ שֶׁיַּגִּיעַ עַד הַתֶּפֶר, וְאִם לֹא הִגִּיעַ כְּשֵׁרָה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר הֶחָרִיץ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ ד' רָאשֶׁיהָ נִרְאִין לַכֹּל.

באר היטב (נט) שחור. וכ' ב''ח משמע עיכובא ליכא ולענ''ד אין להקל ובמקום דלא אפשר יש לסמוך ארוב פוסקים המקילין שלא יתבטל תורת תפילין. שכנה''ג עיין ע''ת:

מא אֹרֶךְ וְרֹחַב הַבָּתִּים וְגָבְהָן אֵין לוֹ (ס) שִׁעוּר.

באר היטב (ס) שיעור. ומ''מ יש לחוש לדברי הגאונים שלא לעשותן קטנים מרוחב שני אצבעות בין של יד בין של ראש ב''י ב''ח ל''ח מ''א והיינו התיתורא למטה ויש למחות בעוברי דרכים שמתקנים להם תפילין קטנים מאוד כי מבורר מש''ס שצריכים להיות רחבים יותר מאצבע ואם לאו פסולין הם. ע''ת ע''ש:

מב שִׁי''ן שֶׁל תְּפִלִּין, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּעוֹר הַבָּתִּים שֶׁל רֹאשׁ כְּמִין שִׁי''ן בּוֹלֶטֶת מִקִּמְטֵי (סא) הָעוֹר, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ, שֶׁל (סב) יָמִין הַמֵּנִיחַ שֶׁל ג' רָאשִׁים, וְשֶׁל שְׂמֹאל הַמֵּנִיחַ שֶׁל (סג) אַרְבַּע רָאשִׁים: הגה: מִיהוּ אִם הָפַךְ אֵינוֹ נִפְסָל (מָרְדְּכַי וּסְמַ''ג וְתוֹסָפוֹת פ' הַקוֹמֵץ).

באר היטב (סא) העור. ולא ע''י דפוס. ט''ז וב''ח ע''ת עמ''א: (סב) ימין המניח. ואם הוא איטר לא ישנה ובתר ימין ושמאל דעלמא אזלינן. מ''א: (סג) ד' ראשים. ב''ח וע''ת והרמ''ע פסקו דצריך ליזהר שלא יגעו היודי''ן למטה בשי''ן ומ''א פסק דצריכים ליגע היודי''ן למטה בשי''ן ע''ש וכ''פ הרמ''א סעיף מ''ג:

מג חָרִיץ שֶׁל שִׁי''ן דְּהַיְנוּ חֻדָּהּ לְמַטָּה יַגִּיעַ עַד מְקוֹם הַתֶּפֶר: הגה: וְכֵן הַיּוּ''ד שֶׁבַּשִּׁי''ן צָרִיךְ לִגֹּעַ לְמַטָּה בְּשׁוּלֵי הַשִּׂי''ן (סְמַ''ג) וְלֹא יִמְשֹׁךְ הַשִּׁי''ן הַרְבֵּה אֶלָּא שֶׁגַּם שׁוּלֵי הַשִּׁי''ן יִהְיֶה נִרְאֶה עַל הַתֶּפֶר (בָּרוּךְ שֶׁאָמַר).

מד תִּתּוֹרָא (סד) דִּתְפִלִּין, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי. וְהַיְנוּ שֶׁיָּשִׂים עוֹר לְמַטָּה לְכַסוֹת פִּי הַבָּתִּים, וְנִרְאֶה כְּעֵין דַּף שֶׁל גֶּשֶׁר הַנִּקְרָא תִּתּוֹרָא. מַעְבַּרְתָּא דִּתְפִילִּין, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי. וְהַיְנוּ שִׁעוּר הַתִּתּוֹרָא יְהֵא אָרֹךְ מִצַּד אֶחָד, וְיַעֲשֶׂה בּוֹ הַמַּעְבַּרְתָּא, כֵּיצַד, יַחְתְּכֶנּוּ מִשְּׁנֵי צְדָדִים שֶׁלֹּא תְּהֵא רְחָבָה כְּמוֹ רֹחַב הַתִּתּוֹרָא, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר רִבּוּעַ הַתִּתּוֹרָא וּבְאוֹתָהּ מַעְבַּרְתָּא עוֹבֶרֶת הָרְצוּעָה וְעַל שֵׁם כָּךְ נִקְרֵאת מַעְבַּרְתָּא. גַּם בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד יַעֲשֶׂה תִּתּוֹרָא וּמַעְבַּרְתָּא. יְגַלְגֵּל כָּל פָּרָשָׁה מִסוֹפָהּ לִתְחִלָּתָהּ, וְכוֹרְכָהּ בִּקְלָף (סה) קָטָן, וְיֵשׁ מַקְפִּידִין מִלְּכָרְכָן אֶלָּא בִּקְלָף כָּשֵׁר, וַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי שֶׁיִּכְרֹךְ עָלֶיהָ שְׂעַר בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה הַטְּהוֹרִים: הגה: וְנוֹהֲגִין לִכְרֹךְ שֵׂעָר עַל הַפָּרָשָׁה וְאַחַר כָּךְ כּוֹרְכִין עָלָיו קְלָף כָּשֵׁר וְחוֹזְרִים וְכוֹרְכִים עָלָיו שֵׂעָר (אָגוּר סי' ס''ח) וְנָהֲגוּ שֶׁיִּהְיֶה שֵׂעָר זֶה שֶׁל עֵגֶל, וְאִם לֹא מָצָא שֶׁל עֵגֶל כּוֹרֵךְ בְּשֶׁל פָּרָה, אוֹ שֶׁל שׁוֹר, וְרוֹחֵץ הַשֵּׂעָר הֵיטֵב בִּתְחִלָּה עַד שֶׁיְּהֵא נָקִי. קְצָת שֵׂעָר זֶה צָרִיךְ שֶׁיֵּרָאֶה חוּץ (סו) לַבָּתִּים.

באר היטב (סד) דתפילין. המחבר כ' סתמא דהיינו שישים עור למטה ולא ביאר שיהא התיתורא מעור הבתים או אפי' מעור בפני עצמו כמו שנהגו הסופרים עכשיו אלא מדסתם משמע דכל גוונא כשר וכ''כ הרא''ש והטור דבכל גוונא כשר. עיין ע''ת: (סה) קטן. ואם לא כרכם כשר בדיעבד אם אין לו אחרים. ב''ח מ''א: (סו) לבתים. וטוב שיניח אצל פ' והיה אם שמוע בצד הפונה לפרשת קדש. של''ה עמ''א:

מה יִתֵּן כָּל פָּרָשָׁה (סז) בַּבַּיִת שֶׁלָּהּ, שֶׁתְּהֵא זְקוּפָה מְעֻמָּד בְּבֵיתָהּ.

באר היטב (סז) בביתה. ובדיעבד אין לפסול בשביל זה. ע''ת עמ''א:

מו יִהְיֶה הַגִּלָּיוֹן עֶלְיוֹן תְּחִלָּה שֶׁזֶּהוּ שׁוּרָה הַעֶלְיוֹנָה וְגִלָּיוֹן תַּחְתּוֹן לְצַד פֶּה הַבָּתִּים: הגה: וְרֹאשׁ הַפָּרָשָׁה יִהְיֶה מוּנָח לְצַד יְמִין הַקּוֹרֵא שֶׁאִם בָּא לְפָתְחָן וּלְקָרְאָן יִהְיוּ מוּנָחִים לְפָנָיו כְּהִלְכָתָן (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם אָרְחוֹת חַיִּים).

מז אִם כָּתַב כָּל הָאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת בִּקְלָף אֶחָד (סח) כְּשֵׁרִים, אֲפִלּוּ אֵין רֶוַח בֵּינֵיהֶם, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא חוּט אוֹ מְשִׁיחָה בֵּין כָּל בַּיִת וּבַיִת. שֶׁל יָד כּוֹתֵב הָאַרְבָּעָה פָּרָשִׁיּוֹת בִּקְלָף אֶחָד וְגוֹלֵל אוֹתָן מִסוֹפָן לִתְחִלָּתָן, וְכוֹרֵךְ קְלָף עֲלֵיהֶם וּשְׂעַר עֵגֶל, וּמַכְנִיסָם בְּבֵיתָם כְּמוֹ שֶׁל רֹאשׁ. אִם כְּתָבָם עַל אַרְבַּע קְלָפִים וְהִנִּיחָם בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים יָצָא, וְהוּא שֶׁיְּטַלֶּה (פי' יְכַסֶה) עוֹר עַל הָאַרְבָּעָה בָּתִּים שֶׁיִּהְיוּ נִרְאִים כְּבַיִת אֶחָד: הגה: וְהַמִּנְהָג לְדַבְּקָם בְּדֶבֶק, שֶׁיְּהֵא הַכָּל כִּקְלָף אֶחָד וְיִזָּהֲרוּ לִטֹּל דֶּבֶק כָּשֵׁר (בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְאָגוּר סי' נ''ז).

באר היטב (סח) כשר. מבהמה טהורה:

מח אִם צִפָּה הַבָּתִּים בְּזָהָב אוֹ בְּעוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה, פְּסוּלִים.

מט הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי שֶׁיְּהוּ תְּפִלִּין נִתְפָּרִים בְּגִידֵי (סט) בְּהֵמָה וְחַיָה טְהוֹרִים, וְטוֹב לִתְפֹּר בְּגִידֵי שׁוֹר.

באר היטב (סט) בהמה. ולוקחין מהעקב שהם לבנים ואם הם קשים מרככן באבנים עד שיעשו כפשתן וטוין אותם ושוזרין אותם מ''א. בני מעיים דקים ויבשים כמין חוטים של גידים גידים גמורים הם ומותר לתפור בהם ס''ת ותו''מ הלק''ט ח''א סי' רע''ג והיד אהרן חולק עליו:

נ אֵין לִקְנוֹת גִּידִים מֵעַכּוּ''ם מִשּׁוּם דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא שֶׁל בְּהֵמָה טְמֵאָה הֵם. מָקוֹם שֶׁאֵין גִּידִים מְצוּיִים, תּוֹפְרִים בטאליאדוראש שֶׁעוֹשִׂים מִן הַקְּלָף עַד שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לָהֶם גִּידִים.

נא יִתְפֹּר שְׁלֹשָׁה תְּפִירוֹת בְּכָל (ע) צַד, וְחוּט הַתְּפִירָה יִהְיֶה סוֹבֵב מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת, וְיַעֲבִיר חוּט הַתְּפִירָה בֵּין כָּל בַּיִת וּבַיִת: הגה: מִיהוּ אִם לֹא עָשָׂה רַק י' תְּפִירוֹת אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה, אֵינוֹ נִפְסָל (מָרְדְּכַי) וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁי''ב תְּפִירוֹת אֵלּוּ יִהְיוּ (עא) בְּחוּט אֶחָד.

באר היטב (ע) צד. טעם לי''ב תפירות נגד שבטי ישראל ואם עשה י''ד נגד מנשה ואפרים טוב עיין ע''ת והאר''י ז''ל כ' ע''פ הסוד דוקא י''ב. הרמ''ע מפאנו סי' ל''ח כ' אם אין התפירה בתוך הבית רק בתוך המעברתא פסול אבל בב''י בשם הרא''ש ורש''י והמרדכי משמע דלא בעי תפירה תוך הבית רק סמוך לבית. ע''ש מ''א: (עא) בחוט אחד. ואם נפסק החוט בשעת עשיה פסולות דבעי שיהא חוט אחד ב''י בשם הריא''ם. וכ' ט''ז דלא בא למעט אם חזר וקשר במקום הפסיקה אלא שיהא בדיבוק יחד ולא נפסק ביניהם. וכ' ב''ח דוקא אם נפסק החוט פסול דניכר שפסק החוט אבל אם החוט קצר יגמור התפירה בחוט אחר לכתחלה והכי נהוג:

נב יַכְנִיס הָרְצוּעָה תּוֹךְ הַמַּעְבַּרְתָּא, וְיַעֲשֶׂה קֶשֶׁר כְּמִין דָּלֶי''ת בְּשֶׁל רֹאשׁ, וּכְמִין יוֹ''ד בְּשֶׁל יָד, לְהַשְׁלִים אוֹתִיּוֹת שַׁדַּי עִם הַשִּׁי''ן שֶׁבְּשֶׁל רֹאשׁ: הגה: וְנוֹהֲגִים לְהַעֲבִיר עוֹר עַל הַבַּיִת שֶׁל יָד לְרֹחַב הַזְּרוֹעַ וְיִהְיֶה רָחְבּוֹ כְּרֹחַב הַבַּיִת (טוּר) וְלֹא יַעֲשֶׂה הַקְּשָׁרִים אֶלָּא לְאַחַר שֶׁעָשָׂה הַשִּׁי''ן בַּתְּפִלִּין, וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה הַדָּלֶי''ת, וְאַחַר כָּךְ הַיּוֹ''ד כְּסֵדֶר אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם:

הלכות הנהגת אדם בבוקר

סימן א - דין השכמת הבוקר
סימן ב - דין לבישת בגדים
סימן ג - הנהגת בית הכסא
סימן ד - דיני נטילת ידים
סימן ה - כונת הברכות
סימן ו - דין ברכת אשר יצר ואלהי נשמה ופרושיו
סימן ז - דין לברך ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים

הלכות ציצית

סימן ח - הלכות ציצית ועטיפתו
סימן ט - איזה בגדים חיבים בציצית ואיזה פטורים מציצית
סימן י - דיני כנפות הטלית
סימן יא - דיני חוטי הציצית
סימן יב - דברים הפוסלים בציצית
סימן יג - דיני ציצית בשבת
סימן יד - דיני ציצית שעשאן עכו''ם ונשים וטלית שאולה
סימן טו - אם להתיר ציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית
סימן טז - שעור טלית
סימן יז - מי הם חיבין בציצית
סימן יח - זמן ציצית
סימן יט - זמן ברכת ציצית
סימן כ - דיני לקיחת ומכירת טלית
סימן כא - כדת מה לעשות בציציות שנפסקו ובטליתות ישנים
סימן כב -
סימן כג - דיני ציצית בבית הקברות
סימן כד - הנהגת לבישת הציצית ושכרה וענשה

הלכות תפילין

סימן כה - דיני תפלין בפרטות
סימן כו - דין מי שאין לו אלא תפלה אחת
סימן כז - מקום הנחתן ואפן הנחתן
סימן כח - דיני חליצת התפלין
סימן כט -
סימן ל - זמן הנחתן
סימן לא - דין תפלין בשבת ויום טוב
סימן לב - סדר כתיבת התפלין
סימן לג - דין תקוני התפלין ודין הרצועות
סימן לד - סדר הנחת הפרשיות בתפלין והמהדרים אשר להם ב' זוגות תפלין
סימן לה - דין מנין השטין
סימן לו - דקדוק כתיבתן
סימן לז - זמן הנחת התפלין
סימן לח - מי הם חיבין בתפלין והפטורים
סימן לט - מי הם הכשרים לכתב תפלין ולקנות מהם
סימן מ - דין איך לנהג בקדשת התפלין
סימן מא - הנושא משאוי איך ינהג בתפלין
סימן מב - אם מתר לשנות תפלין של יד לשל ראש
סימן מג - דין איך להתנהג בתפלין בהכנסו לבית הכסא
סימן מד - אסור שנה בתפלין
סימן מה - דין תפלין בבית הקברות ובית המרחץ

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

סימן מו - הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
סימן מז - דיני ברכת התורה
סימן מח - (אומרים פרשת התמיד ו) פסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד.
סימן מט - שיכול לומר קריאת שמע בעל פה
סימן נ - טעם למה אומרים משנת איזהו מקומן
סימן נא - דיני תפלה מן ברוך שאמר עד ישתבח
סימן נב - דין מי ששהה לבוא לבית הכנסת עד ישתבח
סימן נג - דין מי הראוי לירד לפני התבה
סימן נד - דינים השיכים לישתבח
סימן נה - דיני קדיש
סימן נו - דין ענית הקדיש על ידי הקהל
סימן נז - דין ברכו ועניתו

הלכות קריאת שמע

סימן נח - הלכות קריאת שמע וברכותיה
סימן נט - דין ברכה ראשונה ביוצר
סימן ס - דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כונה
סימן סא - דין כמה צריך לדקדק ולכון בקריאת שמע
סימן סב - מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו
סימן סג - לישב בשעת קריאת שמע ושלא יישן
סימן סד - דין הטועה בקריאת שמע
סימן סה - הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור קוראין קריאת שמע או שהפסיק בשעת הקריאה,
סימן סו - באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק
סימן סז - דין ספק אם קרא קריאת שמע
סימן סח - שלא להפסיק בפיוטין
סימן סט - דין פורס על שמע
סימן ע - מי הם הפטורים מקריאת שמע
סימן עא - אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע
סימן עב - דין נושאי המטה והמנחמים והמלוין
סימן עג - הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג
סימן עד - שלא לברך כשאיבריו רואין את הערוה
סימן עה - להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע וכן שלא לקרותה כנגד הערוה,
סימן עו - להזהר מצואה בשעת קריאת שמע
סימן עז - שלא לקרות כנגד מי רגלים
סימן עח - מי שנצטרך להטיל מים בשעת קריאה
סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה
סימן פ - מי שאינו יכול להשמר מהפיח
סימן פא - דין צואת קטן
סימן פב - דין צואה יבשה
סימן פג - דיני בית הכסא בקריאת שמע
סימן פד - אם מתר לקרות במרחץ
סימן פה - באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע
סימן פו - צריך להרחיק מן מים סרוחים
סימן פז - כמה צריך להרחיק בשעת קריאת שמע מן גרף של רעי
סימן פח - בעל קרי מתר בקריאת שמע

הלכות תפילה

סימן פט - הלכות תפלה וזמנה
סימן צ - מקום הראוי להתפלל. ולהתפלל עם הצבור ודין ההולך בדרך
סימן צא - שיאזר מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה
סימן צב - הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה
סימן צג - קדם שיתפלל צריך לשהות
סימן צד - צריך לכון נגד ארץ ישראל, ודין הרוכב או יושב בספינה
סימן צה - כוון איבריו בשעת תפלה
סימן צו - שימנע כל הטרדות כדי שיכון
סימן צז - שלא יגהק ושלא יפהק בשעת התפלה
סימן צח - צריך שיהיה לו כונה בתפלתו
סימן צט - דין שתוי ושכור לתפלה
סימן ק - תפלת המועד צריך לסדר
סימן קא - שצריך לכון בכל הברכות, ושיכול להתפלל בכל לשון
סימן קב - שלא להפסיק כנגד המתפלל
סימן קג - מי שנזדמן לו רוח בתפלתו או עטוש
סימן קד - שלא להפסיק בתפלה
סימן קה - דין המתפלל ב' תפלות
סימן קו - מי הם הפטורים מתפלה
סימן קז - המספק אם התפלל, ודין תפלת נדבה
סימן קח - מי שלא התפלל לסבת טעות, או אנס או במזיד
סימן קט - דין איך יתנהג היחיד לכון בתפלתו עם הצבור
סימן קי - היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובית המדרש
סימן קיא - דין סמיכות גאלה לתפלה
סימן קיב - שלא להפסיק לא בשלשה ראשונות ולא בשלשה אחרונות
סימן קיג - דיני הכריעות בי''ח ברכות
סימן קיד - דין הזכרת הרוח וגשם וטל
סימן קטו - טעם ברכת אתה חונן
סימן קטז - פרוש ברכת רפאנו
סימן קיז - דיני ברכת השנים
סימן קיח - חתימת ברכת השיבה
סימן קיט - דין הרוצה להוסיף בברכות
סימן קכ - שראוי לומר רצה בכל תפלה
סימן קכא - דיני מודים
סימן קכב - דינים השיכין בין י''ח ליהיו לרצון
סימן קכג - דיני הכריעות בסיום י''ח ברכות
סימן קכד - דין הנהגת שליח צבור בי''ח הברכות, ודין ענית אמן
סימן קכה - דיני קדשה
סימן קכו - דין שליח צבור שטעה
סימן קכז - דין מודים דרבנן

הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים

סימן קכח - דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן
סימן קכט - באיזה תפלות נושאים כפים
סימן קל - רבונו של עולם שאומרים בשעת נשיאת כפים

הלכות נפילת אפים

סימן קלא - דיני נפילת אפים
סימן קלב - דיני קדשת ובא לציון
סימן קלג - דין ברכו בשבת
סימן קלד - סדר והוא רחום, והגבהת התורה

הלכות קריאת ספר תורה

סימן קלה - סדר קריאת התורה ביום ב' וה'
סימן קלו - מי הם הנקראים לספר תורה בשבת
סימן קלז - כמה פסוקים צריכים לקרא לכל אחד
סימן קלח - שלא לשיר בפרשה פחות מג' פסוקים
סימן קלט - סדר קריאת התורה וברכותיה
סימן קמ - דיני הפסק בברכת התורה
סימן קמא - דיני קורא והמקרא
סימן קמב - דין מי שקרא וטעה, ובמקום שאין שם מי שיודע לקרות בדיוק
סימן קמג - דין אם נמצאת ספר תורה מטעה, ויתר דיני הספר
סימן קמד - שלא לדלג בתורה מענין לענין, ודיני ההפטרה
סימן קמה - דיני המתרגמין
סימן קמו - שלא לדבר בשעת הקריאה
סימן קמז - דיני גלילת ספר תורה
סימן קמח - שלא יפשיט שליח צבור התבה
סימן קמט - שהצבור לא יצאו מבית הכנסת עד שיצניע ספר תורה

הלכות בית הכנסת

סימן קנ - בנין בית הכנסת, ושיהיה גבוה
סימן קנא - דיני קדשת בית הכנסת
סימן קנב - שלא לסתר שום בית הכנסת
סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת
סימן קנד - דיני תשמיש קדושה ונרות בית הכנסת
סימן קנה - לילך מבית הכנסת לבית המדרש

הלכות משא ומתן

סימן קנו - סדר משא ומתן

הלכות נטילת ידים

סימן קנז - דיני זמן קביעות סעודה
סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה
סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו
סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה
סימן קסא - דיני חציצה בנטילה
סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה
סימן קסג - דין מי שאין לו מים, והמאכיל לאחרים
סימן קסד - שיכול להתנות על הנטילה
סימן קסה - דין העושה צרכיו ורוצה לאכל

הלכות בציעת הפת

סימן קסו - דין הפסקה בין בציעה לנטילה
סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע
סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין

הלכות דברים הנוהגים בסעודה

סימן קסט - דין שמש הסעדה
סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעדה
סימן קעא - שלא לנהג בזיון באכלין
סימן קעב - מי שהכניס אכלין ומשקין לפיו בלא ברכה
סימן קעג - דין מים אמצעיים
סימן קעד - דין ברכת היין בסעדה
סימן קעה - דיני ברכת הטוב והמטיב על היין
סימן קעו - שהפת פוטר את הפרפרת
סימן קעז - דברים הבאים בתוך הסעדה ואחר הסעדה מה דינם
סימן קעח - איזה דברים קרויים הפסק בסעדה
סימן קעט - איזה דברים קרויין הסח הדעת בסעדה שצריך לחזר ולברך
סימן קפ - דיני פרורי הפת

הלכות מים אחרונים

סימן קפא - דיני מים אחרונים

הלכות ברכת המזון

סימן קפב - דין כוס ברכת המזון, ושלא יהא פגום
סימן קפג - המברך איך יתנהג בכוס של ברכת המזון
סימן קפד - לקבע ברכה במקום סעדה, ועד כמה יכול לברך מי ששכח ולא ברך
סימן קפה - לברך ברכת המזון בקול רם, ויתר פרטים בברכת המזון
סימן קפו - אם נשים וקטנים חיבים בברכת המזון
סימן קפז - דיוקים בנסח ברכת המזון
סימן קפח - נסח ברכה ג', ודיני ברכת המזון בשבת, והטועה בברכת המזון
סימן קפט - נסח ברכה רביעית ודיניה
סימן קצ - שתית היין אחר הברכה ודיניו
סימן קצא - אם הפועלים מחיבים לברך
סימן קצב - ברכת זמון בג' או בעשרה
סימן קצג - אם מצטרפין לזמון אם לאו
סימן קצד - שלשה שאכלו כאחד ונפרדו, לענין הזמון מה דינם
סימן קצה - חבורות שאוכלים בהרבה מקומות מה דינם
סימן קצו - מי שאכל דבר אסור אם מצטרף לזמון
סימן קצז - דין צרוף לזמון שלשה או עשרה
סימן קצח - אחד נכנס אצל שלשה שאכלו
סימן קצט - על מי מזמנים ועל מי אין מזמנים
סימן ר - דין המפסיק כדי לברך
סימן רא - מי הוא המברך

הלכות ברכת הפירות ושאר ברכות

סימן רב - דיני ברכת פרות האילן
סימן רג - דיני ברכת פרות הארץ
סימן רד - דיני הברכות ליתר מאכלים
סימן רה - ברכת ירקות
סימן רו - דיני הפסק וטעות בברכת הפרות
סימן רז - דין ברכה אחרונה על הפרות
סימן רח - דין ברכה מעין ג' אחרי (ה' מיני) פרות וה' מיני דגן
סימן רט - דיני טעות וספק בברכת היין
סימן רי - האוכל פחות מכזית מה דינו
סימן ריא - דיני קדימה בברכת הפרות
סימן ריב - שהעקר פוטר הטפל
סימן ריג - מי שיצא (אם) מוציא אחרים
סימן ריד - בכל ברכה צריך להיות שם ומלכות
סימן רטו - ענית אמן אחר הברכות

הלכות ברכת הבשמים

סימן רטז - דיני ברכת הריח
סימן ריז - ברכת הבשמים והמגמר

הלכות ברכת הניסים

סימן ריח - ברכות הנעשים על הנסים

הלכות ברכות ההודאות

סימן ריט - ברכת הודאות היחיד
סימן רכ - הטבת חלום ותעניתו
סימן רכא - ברכת הודאת הגשמים
סימן רכב - ברכת הודאת הטוב והרע
סימן רכג - מי שילדה אשתו, ומת מורישו, ובנה בית חדש, וקנה כלים חדשים מה מברך,

הלכות ברכות

סימן רכד - דיני ברכות פרטיות
סימן רכה - דיני ברכת שהחינו
סימן רכו - הרואה פרחי האילן מה מברך
סימן רכז - ברכת הזקים
סימן רכח - ברכת ימים ונהרות הרים וגבעות
סימן רכט - ברכת הקשת וחמה בתקופתה
סימן רל - דין קצת ברכות פרטיות
סימן רלא - שכל כונותיו יהיו לשם שמים

הלכות תפילת המנחה

סימן רלב - דברים האסורים לעשות בשעת המנחה
סימן רלג - זמן תפלת המנחה
סימן רלד - הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה

הלכות קריאת שמע ותפילה של ערבית

סימן רלה - זמן קריאת שמע של ערבית
סימן רלו - דין ברכות קריאת שמע של ערבית
סימן רלז - סדר תפלת ערבית
סימן רלח - לקבע עתים לתורה בלילה
סימן רלט - דין קריאת שמע על מטתו

הלכות צניעות

סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו
סימן רמא - שלא להשתין ערם בפני מטתו

הלכות שבת

סימן רמב - להזהר בכבוד שבת
סימן רמג - דין המשכיר שדה ומרחץ לעכו''ם
סימן רמד - איזה מלאכות יכול העכו''ם לעשות בעד הישראל
סימן רמה - ישראל ועכו''ם שתפין, איך יתנהגו בשבת
סימן רמו - דיני השאלה והשכרה לעכו''ם בשבת
סימן רמז - דין אינם יהודי המביאים כתבים בשבת
סימן רמח - דין המפליג בספינה וההולך בשירא בשבת
סימן רמט - דינים השיכים לערב שבת
סימן רנ - הכנת הסעדות לשבת
סימן רנא - שלא לעשות מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה
סימן רנב - מלאכות המתרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת,
סימן רנג - דין כירה ותנור לתן עליה הקדרות בערב שבת
סימן רנד - דיני תבשילין המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת
סימן רנה - הכנת האש קדם הכנסת שבת
סימן רנו - ששה תקיעות שהיו תוקעין בערב שבת
סימן רנז - דיני הטמנת חמין
סימן רנח - שמתר להשים ערב שבת דבר קר על קדרה חמה
סימן רנט - כמה דיני הטמנה וטלטולם
סימן רס - דיני הכנסת שבת
סימן רסא זמן הדלקת נרות לשבת
סימן רסב - לקדש השבת בשלחן ערוך ובכסות נקיה
סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המענן
סימן רסד - דיני הפתילה והשמן
סימן רסה - דין כלים הנתנים תחת הנר
סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך
סימן רסז - דיני התפלה בערב שבת
סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת
סימן רסט - דין הקדוש בבית הכנסת
סימן ער - לומר משנת במה מדליקין
סימן רעא - דיני קדוש על היין
סימן ערב - על איזה יין מקדשים
סימן רעג - שיהיה הקדוש במקום סעדה
סימן רעד - דיני בציעת הפת בשבת
סימן ערה - דברים האסורים לעשות לאור הנר בשבת
סימן רעו - דיני נר שהדליק עכו''ם בשבת
סימן רעז - שלא לגרם כבוי הנר
סימן רעח - שיכול לכבות הנר בשביל החולה
סימן רעט - דיני טלטול הנר בשבת
סימן רפ - תשמיש המטה בשבת
סימן רפא - שלא יכרע ב'ולך אנחנו מודים, '
סימן רפב - קריאת התורה והמפטיר בשבת
סימן רפג - למה אין מוציאין שני ספרי תורות בשבת
סימן רפד - דיני הפטרה וברכותיה
סימן רפה - לקרא הפרשה שנים מקרא, ואחד תרגום
סימן רפו - דיני תפלת מוסף בשבת
סימן רפז - נחום אבלים ובקור חולים בשבת
סימן רפח - דין (תענית ודין) תענית חלום בשבת
סימן רפט - סדר סעדת שחרית של שבת
סימן רצ - בשבת ישלים מאה ברכות בפרות
סימן רצא - דין שלש סעדות
סימן רצב - דין תפלת מנחה בשבת
סימן רצג - דיני ערבית במוצאי שבת
סימן רצד - דיני הבדלה בתפלה
סימן רצה - הבדלה שעושה שליח צבור
סימן רצו - דיני הבדלה על היין
סימן רצז - דיני בשמים להבדלה
סימן רחצ - דיני נר הבדלה
סימן רצט - שלא לאכל ולא לעשות שום מלאכה קדם שיבדיל
סימן ש - שיסדר שלחנו במוצאי שבת
סימן שא - באיזה כלים מתר לצאת בשבת ואיזה מהם אסורים
סימן שב - דיני נקוי וקפול הבגדים בשבת
סימן שג - דיני תכשיטי אשה
סימן דש - על איזה עבד מצוה על שביתתו
סימן שה - במה בהמה יוצאה בשבת
סימן שו - באיזה חפצים מתר לדבר בשבת
סימן שז - דיני שבת התלוים בדבור
סימן שח - דברים המתרים והאסורים לטלטל בשבת
סימן שט - טלטול על ידי דבר אחר אם מתר בשבת
סימן שי - דיני מקצה בשבת
סימן שיא - דיני מת בשבת ושאר טלטול מן הצד
סימן שיב - הנצרך לנקביו במה מקנח בשבת
סימן שיג - טלטול דלת וחלון והמנעול בשבת
סימן שיד - דברים האסורים משום בנין וסתירה בשבת
סימן שטו - דברים האסורים משום אהל בשבת
סימן שטז - צידה האסורה ומתרת בשבת (ושלא ישפשף הרק)
סימן שיז - דין קשירה ועניבה בשבת
סימן שיח - דין המבשל בשבת
סימן שיט - דין הבורר בשבת
סימן שכ - דיני סחיטה בשבת
סימן שכא - דיני תולש בשבת ודין טוחן ודיני תקוני מאכל או מעבד ולש
סימן שכב - דין נולד בשבת
סימן שכג - דיני השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותקונן וטבילתן בשבת
סימן שכד - דין הכנת מאכל לבהמה לשבת
סימן שכה - עכו''ם שעשה מלאכה בעד ישראל
סימן שכו - דיני רחיצה בשבת
סימן שכז - דיני סיכה בשבת
סימן שכח - דין חולה בשבת
סימן שכט - על מי מחללין שבת
סימן של - דיני יולדת בשבת
סימן שלא - דין מילה בשבת
סימן שלב - שלא לילד הבהמה בשבת
סימן שלג - שלא לפנות אוצר בשבת
סימן שלד - דיני דלקה בשבת
סימן שלה - דין חבית שנשברה
סימן שלו - אם מתר לילך על גבי העשבים, וכן באילן
סימן שלז - דין כבוד הבית ודבר שאינו מתכון
סימן שלח - דברים האסורים בשבת משום השמעת קול
סימן שלט - כמה דינים פרטיים הנוהגין בשבת
סימן שמ - כמה דינין מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות
סימן שמא - התר נדרים בשבת
סימן שמב - בין השמשות מתר לעשות דברים שאסרו חז''ל משום גזרה
סימן שמג - דיני קטן בשבת
סימן שדמ - דין ההולך במדבר בשבת
סימן שמה - דין ארבע רשיות בשבת
סימן שמו - דיני עירובין מן התורה
סימן שמז - על איזה הוצאה חיב מן התורה
סימן שמח - דין המושיט מרשות לרשות
סימן שמט - דין ארבע אמות ברשות הרבים
סימן שנ - דין המוציא ראשו ורבו מרשות לרשות
סימן שנא - דין המושיט ידו לצנור ברשות הרבים לשתות
סימן שנב - הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות
סימן שנג - דיני זיזין ברשות הרבים
סימן שנד - דיני בור ואשפה ברשות הרבים
סימן שנה - דיני גזוזטרא ובית הכסא
סימן שנו - דין אמת המים העוברת בחצר
סימן שנז - דיני חצר פחות מד' אמות וביב
סימן שנח - דין איזה מקומות נקראים מקפים לדירה
סימן שנט - דין רחבה שאחורי הבתים
סימן שס - דין הקף מחצות לשבת
סימן שסא - דין גג הסמוך לרשות הרבים
סימן שסב - איזה מחצה קרויה מחצה לטלטל
סימן שסג - דיני מבוי ולחי
סימן שסד - דין מבוי המפלש ועשוי כנדל
סימן שסה - דין מבוי שנפרץ
סימן שסו - דין ערוב לחצר שהרבה בני אדם דרים בו
סימן שסז - אם אשה יכולה לערב
סימן שסח - דין אם אחר שערבו נתקלקל הערוב
סימן שסט - באיזה אפן מקנין הערוב
סימן שע - דיני שתוף בערוב
סימן שעא - כשאחד מבני חצר נפרד משם או מת
סימן שעב - דיני שתפי הדירות לערוב
סימן שעג - דין שתי גזזטראות בשתי עליות
סימן שעד - נסתם בשבת פתח או חלון במקום שערב בו
סימן שעה - מה הם הדברים השרוים בחצר שאינם אוסרים
סימן שעו - בור ובאר שבין שתי חצרות
סימן שעז - דין ב' עליות זו כנגד זו הפתוחות לחצר
סימן שעח - דין חצרות הפתוחות זו לזו
סימן שעט - דין חצרות ובתים ביניהם
סימן שפ - דיני בטול רשות
סימן שפא - דיני המבטל רשותו ועבר והוציא
סימן שפב - אם דירת עכו''ם מעכבת בערובו
סימן שפג - כשאין העכו''ם בבית אינו מעכב
סימן שפד - עכו''ם אכסנאי אם מעכב
סימן שפה - דין צדוקי ומומר בערוב
סימן שפו - דיני שתוף בערוב
סימן שפז - שתפין במבוי צריכין לערב בחצרות
סימן שפח - דין אם לא ערבו החצרות יחד וגם לא נשתתפו במבוי
סימן שפט - עכו''ם שיש לו חלון פתוח למבוי
סימן שצ - מבוי שצדו אחד עכו''ם וצדו אחד ישראל
סימן שצא - דין בטול רשות למי ששכחו לערב
סימן שצב - דיני ערובין לעיר
סימן שצג - דין ערוב ביום טוב שחל בערב שבת ודין בין השמשות לערב
סימן שצד - ספק ערוב מה דינו
סימן שצה - דיני ברכת ערוב

הלכות תחומין

סימן שצו - דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת
סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה
סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה
סימן שצט - במה מודדין התחומין ומקום המדידה ומי הוא המודד
סימן ת - מי שישב לו בדרך לנוח ולא ידע אם הוא בתחום אם לאו
סימן תא - מי שישן בדרך וחשכה לו, קונה אלפים אמה לכל רוח
סימן תב - דין חריץ מים בין שני תחומין
סימן תג - דין בקעה שהקיפוה עכו''ם
סימן תד - דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים
סימן תה - דין היוצא חוץ לתחום
סימן תו - מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת
סימן תז - מי הם שיכולין לילך חוץ לתחום

הלכות עירובי תחומין

סימן תח - דין הנחת הערוב וקנית השביתה
סימן תט - דין מקום נתינת הערוב
סימן תי - דין המחזיק בדרך כדי לקנות שביתה
סימן תיא - מי שהיה ביתו במזרח ונתן הערוב במערב
סימן תיב - דין החולק ערובו
סימן תיג - דין המערב לרבים
סימן תיד - שלא לערב אלא לדעתו
סימן תטו - שלא לערב ערובי תחומין אלא לדבר מצוה
סימן תטז - דין ערובי תחומין ביום טוב שחל להיות סמוך לשבת

הלכות ראש חודש

סימן תיז - הלכות ראש חדש
סימן תיח - דין תענית בראש חדש
סימן תיט - מצוה להרבות בסעדה בראש חדש
סימן תכ - אם הנשים רשאות לקונן בראש חדש
סימן תכא - קריאת ובראשי חדשיכם בפסוקי דזמרה
סימן תכב - סדר התפלה והלל בראש חדש
סימן תכג - סדר קריאת התורה בראש חדש
סימן תכד - דין הזכרת יעלה ויבא בברכת המזון
סימן תכה - דיני ראש חדש שחל להיות בשבת
סימן תכו - ברכת הלבנה וזמנה
סימן תכז - כשראש חדש ב' ימים היאך כותבין בשטרות
סימן תכח - סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות

הלכות פסח

סימן תכט - שאין נופלין על פניהם כל ניסן
סימן תל -
סימן תלא - זמן בדיקת החמץ
סימן תלב - דין ברכת בדיקת חמץ
סימן תלג - בדיקת חמץ
סימן תלד - דינים הנוהגים תכף אחר הבדיקה
סימן תלה - דין מי שלא בדק בליל י''ד
סימן תלו - דין המפרש בים והיוצא בשירא
סימן תלז - המשכיר בית לחברו על מי חל חובת בעור
סימן תלח - עכבר שנכנס למקום בדוק וככר בפיו
סימן תלט - דין מי שבדק ולא מצא מספר ככרות שהניח
סימן תם - דין חמצו של עכו''ם שהפקד אצל ישראל
סימן תמא - דיני מי שהלוה על חמץ
סימן תמב - דין תערבת חמץ
סימן תמג - דין חמץ בערב פסח לאחר שש
סימן תמד - דין ערב פסח שחל להיות בשבת
סימן תמה - דין בעור חמץ
סימן תמו - דין מי שמוצא חמץ בתוך המועד
סימן תמז - דיני תערבת חמץ בתוך הפסח
סימן תמח - דין חמץ שעבר עליו הפסח
סימן תמט - דין חמץ שנמצא בחנות ישראל והפועלים אינם יהודים או בהפך
סימן תנ - דין ישראל ואינו יהודי שיש להם שתפות
סימן תנא - דיני הגעלת כלים
סימן תנב - זמן הגעלת הכלים
סימן תנג - דיני החטים וטחינתם למצות
סימן תנד - באיזה מצה אינו יוצא ידי חובתו
סימן תנה - דין מים שלנו
סימן תנו - שעור כמות לישת המצות
סימן תנז - דין הנהגת החלה בעסת מצה
סימן תנח - מצוה ללוש המצה בערב פסח
סימן תנט - מקום וסדר לישת המצות
סימן תס - דיני מצת המצוה
סימן תסא - דיני אפית המצה
סימן תסב - דין מי פרות אם מחמיצין
סימן תסג - אם מתר לחרך שני שבלים יחד ודיני כרמל
סימן תסד - חרדל שנתערב בתוכו קמח
סימן תסה - דיני מורסן בפסח
סימן תסו - אם הרק ומי רגלים ודומיו מחמיצים
סימן תסז - דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה
סימן תסח - שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות
סימן תסט - שלא ליחד בשר לפסח
סימן תע - שהבכורות מתענין בערב פסח
סימן תעא - בערב פסח אחר שעה עשירית אסור לאכל פת
סימן תעב - דיני הסבה וארבע כוסות
סימן תעג - דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס השני
סימן תעד - על כוס ב' אין מברכין
סימן תעה - יתר דיני הסדר
סימן תעו - מנהג אכילת צלי בליל פסח
סימן תעז - דיני אכילת האפיקומן
סימן תעח - שלא לאכל אחר אכילת האפיקומן
סימן תעט - ברכת המזון על כוס שלישי
סימן תפ - סדר כוס רביעי
סימן תפא - שלא לשתות אחר ארבע כוסות
סימן תפב - מי שאין לו מצה שמורה
סימן תפג - דין מי שאין לו יין
סימן תפד - דין מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים
סימן תפה - דין מי שנשבע שלא לאכל מצה
סימן תפו - שעור כזית
סימן תפז - סדר תפלת ערבית של פסח
סימן תפח - דין סדר תפלת שחרית של פסח
סימן תפט - סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העמר
סימן תצ - סדר תפלת יום שני ותפלת חלו של מועד
סימן תצא - סדר הבדלה במוצאי יום טוב
סימן תצב - תענית שני וחמישי ושני אחר המועדים
סימן תצג - דינים הנוהגים בימי העמר
סימן תצד - סדר תפלת חג השבועות

הלכות יום טוב

סימן תצה - איזה מלאכות אסורים ביום טוב
סימן תצו - דיני יום טוב שני של גליות
סימן תצז - דיני הכנה ביום טוב
סימן תצח - דיני שחיטה ביום טוב
סימן תצט - דין מליגה ומליחה ביום טוב
סימן תק - הנצרך לבשר ביום טוב היאך יתנהג, וסדר מליחתו
סימן תקא - עצים האסורים והמתרים ביום טוב
סימן תקב - דיני האש ביום טוב
סימן תקג - שלא להכין מיום טוב לחברו
סימן תקד - דין התבלין ביום טוב
סימן תקה - דין החולב בהמה ביום טוב
סימן תקו - דיני לישה ביום טוב
סימן תקז - דין אפיה ביום טוב
סימן תקח - דברים האסורים ביום טוב להכנת צלי
סימן תקט - כמה דינים פרטיים להלכות יום טוב
סימן תקי - כמה דברים האסורים לעשות ביום טוב ואיזה מהם מותרים על ידי שנוי,
סימן תקיא - הבערה ולהחם מים מתר ביום טוב
סימן תקיב - שלא לבשל לצרך עכו''ם ביום טוב
סימן תקיג - דין ביצה שנולדה ביום טוב
סימן תקיד - שלא לכבות ביום טוב
סימן תקטו - דין דברים הבאים ביום טוב חוץ לתחום
סימן תקטז - דין איזה דברים מתרים לשלח ביום טוב
סימן תקיז - באיזה אפן מתר לקח ביום טוב מן החנוני מיני מאכל
סימן תקיח - דיני הוצאה מרשות לרשות ביום טוב
סימן תקיט - צירי דלתות מתר להסיר ולהחזיר לצרך יום טוב
סימן תקכ - לכבד הבית
סימן תקכא - דין שלשול פרות ביום טוב ממקום למקום
סימן תקכב - קצת דברים האסורים לטלטל ביום טוב
סימן תקכג - דינים הנוהגין בבהמות ביום טוב
סימן תקכד - כמה דברים האסורים ביום טוב
סימן תקכה - דין הלואה ביום טוב
סימן תקכו - דין מת ביום טוב
סימן תקכז - דיני ערוב תבשילין
סימן תקכח - דיני ערובי חצרות ביום טוב
סימן תקכט - דיני שמחת יום טוב

הלכות חול המועד

סימן תקל - חל המועד אסור בקצת מלאכות
סימן תקלא - דיני גלוח בחל המועד
סימן תקלב - דין נטילת צפרנים בחל המועד
סימן תקלג - מלאכות המתרים בחל המועד
סימן תקלד - דיני כבוס בחל המועד
סימן תקלה - שלא לפנות מחצר לחצר בחל המועד
סימן תקלו - כל צרכי בהמה מתר לעשות בחל המועד
סימן תקלז - דין מלאכת דבר האבד
סימן תקלח - כמה ענינים הנקראים דבר האבד
סימן תקלט - דיני הסחורה בחל המועד
סימן תקמ - דיני בנין וסתירה בחל המועד
סימן תקמא - דיני אריגה בחל המועד
סימן תקמב - שלא לעשות מלאכה לאחרים בחל המועד אלא בחנם
סימן תקמג - דין מלאכה על ידי עכו''ם בחל המועד
סימן תקמד - דין צרכי רבים בחל המועד
סימן תקמה - דיני כתיבה בחל המועד
סימן תקמו - דיני ארוסין ונשואין בחל המועד
סימן תקמז - דין מי שמת לו מת בחל המועד
סימן תקמח - דין אבלות בחל המועד

הלכות תשעה באב ושאר תעניות

סימן תקמט - להתענות ד' תעניתים
סימן תקנ - הבדל שיש בין ט' באב ליתר צומות
סימן תקנא - דין שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה
סימן תקנב - דיני ערב ט' באב
סימן תקנג - דין סעדה המפסקת
סימן תקנד - דברים האסורים בתשעה באב
סימן תקנה - דיני תפלין וציצית בט' באב
סימן תקנו - תשעה באב שחל ביום ראשון
סימן תקנז - לומר נחם ועננו בתשעה באב
סימן תקנח - במוצאי תשעה באב אין אוכלין בשר
סימן תקנט - מנהגי תשעה באב ודין מילה בתשעה באב
סימן תקס - לעשות זכר לחרבן
סימן תקסא - דין הרואה ערי יהודה וירושלים והמקדש בחרבנן

הלכות תענית

סימן תקסב - דין קבלת התענית
סימן תקסג - דין מי שהרהר בלבו להתענות
סימן תקסד - דין ליל שלפני התענית
סימן תקסה - דין תפלת עננו
סימן תקסו - דין תענית צבור
סימן תקסז - טעימה ורחיצת הפה שמתר בתענית
סימן תקסח - דיני נדרי תענית
סימן תקסט - דין נודר בעת צרה
סימן תקע - דין חנכה ופורים וימים שאין אומרים בהם תחנה שנפגשו בתוך ימי נדרי תענית,
סימן תקעא - מי הם החוטאים לישב בתענית
סימן תקעב - באיזה ימים אין גוזרים תענית צבור
סימן תקעג - שבטלה מגלת תענית
סימן תקעד - שנותנין בתענית חמרי מקום שיצא ושהלך לשם
סימן תקעה - דיני תעניות שמתפללין בארץ ישראל על הגשמים
סימן תקעו - על איזה דברים מתענין ומתריעין
סימן תקעז - אם נתרבו הגשמים עד שמטשטשים הקרקע איך מתנהגים
סימן תקעח - שכל יחיד יתענה ויתפלל על צרתו
סימן תקעט - סדר תפלות באלו התעניות
סימן תקפ - ימים שמתענים בהם

הלכות ראש השנה

סימן תקפא - דיני ימי תחנונים וערב ראש השנה
סימן תקפב - סדר תפלת עשרת ימי תשובה וראש השנה
סימן תקפג - דברים שנוהגים לאכל בליל ראש השנה
סימן תקפד - סדר קריאת התורה בראש השנה
סימן תקפה - דין ברכת השופר
סימן תקפו - דיני שופר של ראש השנה
סימן תקפז - דין התוקע לתוך הבור
סימן תקפח - זמן תקיעת שופר
סימן תקפט - מי הם הראוים לתקיעת שופר
סימן תקצ - סדר הראוי לתקיעת שופר
סימן תקצא - סדר תפלת מוסף ביחיד
סימן תקצב - תפלת מוסף בקול (רם) וסדר התקיעות
סימן תקצג - אם הברכות והתקיעות מעכבות זו את זו
סימן תקצד - יחיד שלא התפלל אין חברו מוציאו
סימן תקצה - מי שאינו בקי לא בתקיעות ולא בתפלה
סימן תקצו - תשלום תקיעות לאחר התפלה
סימן תקצז - אם מתר להתענות בראש השנה
סימן תקצח -
סימן תקצט, -
סימן תר - ביצה שנולדה בראש השנה, ודיני הקדוש
סימן תרא - סדר יום שני של ראש השנה
סימן תרב - סדר עשרת ימי תשובה
סימן תרג - ובו סעיף אחד

הלכות יום הכיפורים

סימן תרד - סדר ערב יום כפור
סימן תרה - מנהג כפרות בערב יום כפור
סימן תרו - שיפיס אדם חברו בערב יום כפור
סימן תרז - סדר הודוי במנחה בערב יום כפור
סימן תרח - סדר סעדה המפסקת
סימן תרט - הטמנת חמין בערב יום כפור
סימן תרי - הדלקת נרות ביום כפור
סימן תריא - שליל יום הכפורים דינו כיומו
סימן תריב - אסור אכילה ביום הכפורים ושעור כמותה
סימן תריג - אסור רחיצה ביום כפור
סימן תריד - דיני סיכה ונעילת הסנדל
סימן תרטו - יום הכפורים אסור בתשמיש המטה
סימן תרטז - הקטנים מתי יתחילו להתענות
סימן תריז - דין עברה ומיניקה ויולדת ביום הכפורים
סימן תריח - דין חולה ביום הכפורים
סימן תריט - סדר ליל יום הכפורים
סימן תרכ - מנהג יפה לקצר בתפלת שחרית
סימן תרכא - סדר קריאת התורה ומילה ביום כפור
סימן תרכב - סדר תפלת מנחה
סימן תרכג - סדר תפלת נעילה
סימן תרכד - סדר מוצאי יום הכפורים

הלכות סוכה

סימן תרכה -
סימן תרכו - העושה סכה תחת האילן או תחת הגג
סימן תרכז - דיני הישן בסכה
סימן תרכח - דיני סכה שתחת סכה
סימן תרכט - ממה צריך להיות הסכך
סימן תרל - דיני דפנות הסכה
סימן תרלא - סכה שחמתה מרבה מצלתה ויתר דיני הסכך
סימן תרלב - דברים הפוסלים בסכך
סימן תרלג - דין גבה הסכה
סימן תרלד - שלא תהיה פחות מן שבעה על שבעה
סימן תרלה - דין סכת גנב''ך ורקב''ש
סימן תרלו - דין סכה ישנה
סימן תרלז - דין סכה שאולה וגזולה
סימן תרלח - סכה ונויה אסורין כל שבעה
סימן תרלט - דיני ישיבת סכה
סימן תרמ - מי הם הפטורים מישיבת סכה
סימן תרמא - שאין מברכין שהחינו על עשית הסכה
סימן תרמב - אם חל יום ראשון של סכות להיות בשבת לענין ברכת מעין שבע
סימן תרמג - סדר הקדוש
סימן תרמד - סדר הלל כל ימי החג

הלכות לולב

סימן תרמה - דיני לולב
סימן תרמו - דיני הדס
סימן תרמז - דיני ערבה
סימן תרמח - דברים הפסולים באתרוג
סימן תרמט - דברים הפוסלים בארבעה מינים
סימן תרנ - שעור הדס וערבה
סימן תרנא - דיני נטילת הלולב וברכתו
סימן תרנב - זמן נטילת לולב
סימן תרנג - הדס אסור להריח בו
סימן תרנד - שיכול להחזיר הלולב במים ביום טוב
סימן תרנה - גוי שהביא לולב
סימן תרנו - שצריך לחזר אחרי הדור מצוה בקנית האתרוג
סימן תרנז - דין קטן היודע לנענע לולב
סימן תרנח - דיני לולב ביום טוב ראשון
סימן תרנט - סדר קריאת התורה בסכות
סימן תרס - סדר הקף הבימה
סימן תרסא - בליל יום טוב שני אומר שהחינו לפני ברכת לישב בסכה
סימן תרסב - סדר תפלת יום ב' של סכות
סימן תרסג - סדר תפלת חל המועד
סימן תרסד - סדר יום הושענא רבא
סימן תרסה - אתרוג אסור לאכל בשביעי
סימן תרסו - דיני סכה ביום השביעי
סימן תרסז - סכה ונויה אסורין גם כל שמיני
סימן תרסח - סדר תפלת ליל שמיני ויומו
סימן תרסט - סדר יום שמחת תורה

הלכות חנוכה

סימן תרע - דברים האסורים והמתרים בחנכה
סימן תרעא - סדר הדלקת נר חנכה ומקום הנחתו
סימן תרעב - זמן הדלקת נר חנכה
סימן תרעג - שמנים ופתילות הכשרות לחנכה
סימן תרעד - שמתר להדליק מנר לנר
סימן תרעה - שהדלקה עושה מצוה ולא הנחה
סימן תרעו - סדר הברכות וההדלקה
סימן תרעז - דין אכסנאי בחנכה
סימן תרעח - נר של שבת קודם לנר של חנכה
סימן תרעט - בערב שבת מדליקין נר חנכה תחלה
סימן תרפ - שלא להניח הנרות סמוך לפתח בליל שבת
סימן תרפא - אין מבדילין בנר חנכה במוצאי שבת
סימן תרפב - דין על הנסים בחנכה
סימן תרפג - סדר הלל בחנכה
סימן תרפד - סדר קריאת התורה בחנכה
סימן תרפה - סדר ד' פרשיות

הלכות מגילה ופורים

סימן תרפו - דין תענית אסתר
סימן תרפז - דיני חיוב קריאת המגלה
סימן תרפח - דין כרכים המקפים חומה מימות יהושע בן נון
סימן תרפט - שהכל חיבים בקריאת מגלה
סימן תרצ - דיני קריאת המגלה
סימן תרצא - דיני כתיבת המגלה ותפירתה
סימן תרצב - דיני ברכות המגלה
סימן תרצג - סדר תפלת פורים
סימן תרצד - דין מעות פורים לעניים
סימן תרצה - דיני סעדת פורים
סימן תרצו - דיני הספד ותענית ועשית מלאכה בפורים
סימן תרצז - אין אומרים תחנה בפורים (בי''ד וט''ו שבאדר א', ודין תענית והספד בהן)

סימן זה מתוך השולחן ערוך - חלק אורח חיים

לעילוי נשמות כל ישראל ולתיקון כל עם ישראל החיים ומתים, לרפואת כל ישראל - ולעילוי נשמת מרן רבי יוסף קארו זיע"א

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א תחת רשיון  CC-2.5

דילוג לתוכן