סימן: כ' - שאלה: באיזה משקל צריך להיות התינוק כדי שיהא אפשרות למולו?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בריח התיכון - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: כ' - שאלה: באיזה משקל צריך להיות התינוק כדי שיהא אפשרות למולו?
תוכן עניינים

--------

כתב רב נסים גאון בן ח' אי אפשר לו לחיות כל עיקר מדרש בבראשית וייצר בב' יצירות יצירה לאדם ויצירה לחוה יצירה לט' ויצירה לז' רב הונא אמר נוצר לט' ונוצר לח' לח' אינו חי ע''כ ומס' יבמות דף (פ.) בן ח' הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו וכו' רבי אומר סימנין מוכיחין עליו שערו וציפורניו שלא גמרו טעמא דלא גמרו הא גמרו אמרינן האי בר ז' הוא ואישתהויי הוא דאישתהי וכתבו שם התוס' דע''י הסימנים יש היכרא להוציאו מתורת נפל וכ''כ הרי''ף שם ונ''י שם פירש שגם לדעת רשב''ג אם גמרו שערו וציפורניו לא בעינן ל' יום דסימנין עדיפה משהייה (כדעת רבי) וציין שכן דעת הרמב''ן וכ''כ בשלטי הגבורים בשבת (פרק יט) בשם מיימוניות וסמ''ג וכן משמע מדברי הרמב''ם (בהלכות מילה פ''א) וכ''כ הכ''מ שם וכן פירש המאור הגדול וכן כתב קרבן נתנאל בשם הרא''ש שלעניין מילה אף בשבת מספיק סימנים שערות וציפורניו והתוספות בשבת דף (קלה.) כתבו דעכשיו אין אנו בקיאין וכל התינוקות כמו ספק ח' ספק ט' ומותר למולו אף בשבת אם אין ריעותא בשערו ובציפורניו.

וכן כתב הב''י (ביו''ד סימן רסו) (ובאו''ח סימן שלא) בן ח' אם גמרו וכו' מלין אותו ואם וכו' אין מלין אותו וכו' ובבית יוסף (יו''ד סימן רסה) בשם הרשב''א בתשובה [ח''א סימן קסו] דע שבכל הארצות האלו לא ראינו מעולם מי שבירך שהחיינו בשעת מילה ואפילו לאחד מהגדולים אשר בארץ הזאת לא ראיתי כן אבל מי שמברך אין לחוש לשמא לא כלו חדשיו דכל שגמרו סימניו ושערו וציפורניו אין חוששין וסומכין על סימנים אלו למולו בשבת החמורה כ''ש לענין ברכה וכ''כ לקט הקמח (בהלכות מילה) בשם הריט''ץ דכל זמן שגמרו לו שערו וצפורניו והוא בריא מכל חולי נימול ביום ח' אף בשבת וכ''כ גליון מהרש''א (בסימן רסו) בשם באר עשק אם גדלו לו ציפורני רגליו תוך שמונה ועיין עוד בט''ז (בסימן רסו).

והעולה מכל האמור לעיל שהמודד לבשלותו של הוולד הוא סממניו החיצונים שער וציפורניו הם אשר מעידים על השלמת ברייתו וכ''כ רבי יעקב הגוזר שראיתי חכמים שבדקו לתינוק בצפורן ובשערו אם הוא ראוי למול ביום השמיני וכ''כ בשו''ת בנין ציון (סימן קז) בשם הרשב''א דכל שנגמרו שערו וציפרניו לא חיישינן לספק נפל שסומכין על סימנים הללו למולו בשבת החמורה ועיין עוד בשו''ת מר ואהלות (חלק אה''ע סימן יב) שאין אדם מל את בנו עד שיביא מוהל קודם ב' ימים למילה לבדוק התינוק אם נגמרו סימניו בשערו ובציפורניו ואם רואה שלא נגמרו אין מלין אותו אפי' בחול משום ס' סכנה ע''כ ועיין עוד בשו''ת תשב''ץ (חלק ב סימן קב).

ובדמיון לזאת מי שהביא שתי שערות נחשב לגדול ודע שאין הכוונה דווקא מציאות השער אלא הכוונה שהשערות אם סממן להתחזקותו וגדלותו כמו בתינוק כך בגדול עיין בתשובת הרמב''ם (סימן קיב) ולכן אם ודאי לנו שנשלם גידולו שפיר שנוכל למולו או למנותו לש''ץ אעפ''י שאין לו שער .

כתב הב''י (בסימן רסג) דדייק מינה רבוותא דמשום צער וחולי כל שהוא משהין אותו למול עד שיבריא כדי שלא יבא לידי סכנה וכ''כ הגאון וכו' וכ''כ העיטור כל תינוק שהוא מצטער או כחוש בעצמו ממתינין לו עד שיבריא עכת''ד נמצא שלאו דווקא הברית נדחית בשל סכנת נפשות אלא מדברי הגאון הנ''ל אף בשל כחש ממתינין לו עד שיבריא ואף אם הוא רק מצטער לא נוסיף לו צער אחר של המילה נמצא שכל עוד שהוולד אינו ככל הילדים שלם בגופו ואינו סובל צער אחר אין מלים אותו עד שיגדל ויבריא ויהיה בשל וזה תלוי בולד עצמו ואין הגדרת המשקל בלבד קובעת למילה ואם איתא שהיא קובעת מדוע לא כתבוה הראשונים אלא דווקא נתנו שיעור לנולד בחודש השמיני אם גמרו שערו וציפורניו משמע שגם אבריו הושלמו כי לפעמים התינוק רזה בשל תזונה לא נכונה של האם או מחלת האם וכד' בזמן ההריון או טבעו של הולד הוא להיות קטן ונמוך ולפעמים ולדות שנולדים לפני זמנם (פגים) ועדיין אבריו לא הושלמו (ויכול להיות שמשקלו גדול) ויש להמתין לא רק למשקלם אלא לבשלותם. ושו''ת שופריה דיעקב (חלק א (יו''ד,אה''ע) סימן כו) כתב דבגמר שערו וציפורניו הוי כשיהוי ל' באין ידוע שכלו לו חדשיו.

וישנו פער בין הוולדות שלא השלימו את משך הריונם ואעפ''י שמשקלם זהה ובשל חוסר בשלותם והמוכנות של היילוד לחיים חדשים מחוץ לרחם אימו הוא ניזוק קשה במהלך חייו שאין אבריו ובמיוחד הפנימיים שלמים ואף לפעמים אינו ניתן לתיקון וילדים אלו סובלים במשך השנים מבעיות רבות ושו''ת אבני נזר (חלק אה''ע סימן רו) כתב בשם חכמי הטבע דיש הרבה מבע''ח שלא נשלם גידולם במעי אמם ונשלם אחר הלידה וכו' וכיון שהי' מקצת השביעי במעי אמו נשלם היצירה בכוח ויכול להוציא אח''כ שלימותו לפועל לאחר שנולד כעין בע''ח הנ''ל, וכמו אתרוגים שחוזרים למראה אתרוג בתלוש כמוזכר בתוס' פרק לולב הגזול, ושמעתי שכן הדבר מצוי בנולדים למקוטעים שטומנין אותם בוואטע עד שגומרים יצירתם שחסר להם תחילה מקצת אוזניים ונשלם להם אח''כ והשתא י''ל דהא דאמר בנדה הנ''ל אחד נגמר צורתו לסוף שבעה היינו גמר יצירתו בפועל ע''כ.

ודאי שאין להוסיף לוולד עוד צער המילה על מצבו זה דמסתמא הנולדים קודם זמנם הם חלושים וחולים עיין כף חיים (בסימן שלא) בשם בית יהודה ולכן בילדים מסוג זה אין המשקל מהווה גורם מכריע למול אלא אם הולד בשל בכל רמ''ח אבריו וזאת ניתן לדעת רק ע''י מומחים וכן ראיתי באנציקלופדיה הלכתית שציין למהר''ם מרוטנברג, יד שאול, שלטי גבורים, ובאגרות משה (סימן קכא) שעצם הכנסתו לאינקובטור בשל חוסר זמן עיבור יש להמתין עוד ז' ימים משיצאו מהאינקובטור וכ''כ ס' נשמת אברהם בשם האג''מ וציץ אליעזר וכ''כ בספר זאת בריתי בשם שו''ת דובר ישרים אלא שציין לספר בית יהודה אם לא נגמר בגופו יש להמתין 30 יום מלידתו דיצא מחשש נפל וכ''כ כף החיים שם וזוכר הברית ומנחת יצחק ועיקרי דינים (סימן כח) .

ואין נראה שהדבר תלוי בזמן משום שאין דבר זה שווה לכל הוולדות אלא כדאמרינן עד ''שיתבשל'' כל צורכו ואף אם צריך להמתין זמן ארוך מאוד וגם בולד רגיל שהשלים את זמן עיבורו ושלם באבריו אין המשקל תמיד מהווה גורם מכריע למילתו שאף אם הוא קטן במשקלו יכולים למולו ואולי לזה התכוון ס' זוכר הברית (בס' י') שכתב שאף שמשערים במשקל לפחות שלושה ק''ג אם בשרו ומשקלו עולה מותר למולו אומנם בד''כ עצם היותו קטן במשקלו זה מצביע על חולשתו או לבעיה רפואית אחרת ולכן אם משקלו נמוך מ2.5 ק''ג (משקל נורמלי ללידה) יש להתייעץ עם הרופא אם אין הילד סובל מבעיה אחרת שגורמת לחלישותו וממילא לגידולו ''הקטן'' או שרק טבעו של הילד הוא כך ואזי ניתן למולו אף במשקל פחות מזה וכ''כ נשמת אברהם בשם מצודת דוד אג''מ וציץ אליעזר.

נמצאנו למדים ששערותיו וציפורניו מוכחים על השלמת זמן עבורו ובכך נגמרת ברייתו בכל אבריו החיצוניים והפנימיים כעין הריאה שמראה לנו את טרפות הבהמה ועל פי זה ניתן למולו ואפילו אם משקלו נמוך וכיום אין אנו בקיאין באם נגמרו שערותיו וציפורניו ולהחליט שנשלמה ברייתו ועיין תוספות חולין דף (ד:) שמתו אחיו מחמת מילה ואעפ''י שנימולו כשהן גדולים ומתו דאי ביום השמיני דלמא משום דלא נבלע בהם הדם וצריך להישען ולסמוך על הרופאים המומחים והמכשור החדש האולטרה סאונד וכד' שיכולים לראות האם הוולד השלים את אבריו הפנימיים ולכן תינוק שנולד טרם זמנו יש לשאול ברופא מוסמך ואעפ''י שיצא מכלל נפל (שעבר ל' יום) שעדיין אבריו חלשים ורפויים ולא מושלמים ואין כוחו יעמוד לו ואף אם יעבור את המילה בשלום לפעמים רואים את הנזק בעוד שנים רבות ועיין עוד בדברינו (בסימן יב) .

וכפי שאין משקלו מכריע כך אין גובהו או היקפו וכד' מעלים או מורידים ולכן כדאמרינן יש לתת לב להשלמת אבריו ''ובישולו'' שהיא החשובה בכדי להחליט אם לקיים את הברית או לאו עיין בשו''ת תשובות והנהגות (ח''א סימן תקצא) שציין לחזון איש שפקפק מאוד אם חיסרון משקל מספיק למנוע מילה בזמנה שחיסרון משקל בלבד לא נקרא חולי כל הגוף כיון שלא נזכר בחז''ל כעין זאת אם הכבד עדיין לא הגיע ''לבישולו'' הנדרש שאנו רואים על פני הילד ירקות (צהבת פזיולוגית) ודוחים את הברית והצבע הוא רק סממן לפעילותו הנכונה של הכבד וכל עוד שהוא עדיין לא בשל יש על פני הילד צבע צהוב וכאשר הוא הבשיל הצבע יורד וכ''כ רבי יעקב הגוזר (בעמוד 56) והיכא נמי דירוק טפי לא למהליה מ''ט משום דלא נגמר עדיין כל צרכו ואז אנו מלין כך כל אבר ואבר שאינו שלם יש לעכב את המילה ועיין עוד בס' ברית אברהם (דף קכא) וכ''כ זוכר הברית (בסימן י) שמלבד מסימני שער וציפורנים יש עוד סימנים להכיר הנולד קודם זמנו ידיו ורגליו דקות ודלות בשר עור כל גופו מקומט ואדום ובו שער קלוש ודק ראשו גדול לפי ערך גופו ובו שער לבן ועצמותיו מתנועעים אוזניו רכות כעור ואינן בולטות רק כמו דבוקות לראש ומשמושן שווה עם הראש בציו רכות או אינן עוד בכיסן כל עיקר וכפי שכתב הרמב''ם שאין מלין וולד שיש בו חשש חולי דסכנת נפשות דוחה הכל שאפשר לו למול לאחר זמן ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם.

לסיכום: תינוק שנולד טרם זמנו אין המילה עפ''י המשקל אלא עד לבדיקת שלימות כל אבריו הפנימיים והחיצוניים.

פירות הנושרים:

1. אין למול תינוק פג אעפ''י שהגיע למשקל הראוי ללא אישור רופא.

2. תינוק כחוש אין למולו עד לחיזוק גופו.

3. כל צער שהתינוק סובל מדבר אחר אין למול ולהוסיף את צער המילה על צערו.

4. תינוק שנולד בחודש שמיני דינו ככל תינוק שנולד טרם זמנו.

5. תינוק שנולד בזמנו אך משקלו קטן פחות מ2.5 ק''ג יש לבדוק מדוע ואם כך טבעו יש למולו.

6. פג שיצא מהאינקובטור יש להמתין ז' ימים מעת לעת מזמן יציאתו.

7. גדול שלא הביא שערות יכול להיות ש''ץ.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן