סימן כ – דיני לקיחת ומכירת טלית – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן כ – דיני לקיחת ומכירת טלית – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן כ – דיני לקיחת ומכירת טלית

א הַלּוֹקֵחַ טַלִּית א מְצֻיֶּצֶת מִיִּשְׂרָאֵל ב אוֹ מִתַּגָּר עַכּוּ"ם { וְאוֹמֵר שֶׁלְּקָחָן } ג { מִיִּשְׂרָאֵל נֶאֱמָן } (נ"י הִלְכוֹת צִיצִית) כָּשֵׁר, דְּכֵיוָן דְּתַגָּר הוּא חֲזָקָה שֶׁלְּקָחָהּ מִיִּשְׂרָאֵל דְּלֹא מֵרַע נַפְשֵׁיהּ אֲבָל אִם לָקַח מֵעַכּוּ"ם שֶׁאֵינוֹ תַּגָּר, פְּסוּלָה. ב אֵין מוֹכְרִין טַלִּית מְצֻיֶּצֶת ד לְעַכּוּ"ם שֶׁמָּא יִתְלַוֶּה עִם יִשְׂרָאֵל בַּדֶּרֶךְ וְיַהַרְגֶנּוּ, אֲפִלּוּ לְמַשְׁכֵּן וּלְהַפְקִיד טַלִּית מְצֻיֶּצֶת לְעַכּוּ"ם אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא לְפִי שָׁעָה דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ לְהָא:

באר היטב – סימן כ – דיני לקיחת ומכירת טלית

א א מצוייצת. דוקא טלית מצוייצת אבל ציצית אפי' מתגר עכו"ם אסור. ט"ז מ"א: ב או מתגר עכו"ם. אפי' אינו מוחזק לקנות טליתות רק מוחזק לקנות שאר סחורות מישראל. ב"י ט"ז מ"א: ג מישראל נאמן. רצה לומר שטוון ושזרן ותלאן לשמן: ב ד לעכו"ם. נראה דאפי' לתגר עכו"ם מדלא מפרש הברייתא לגוי שאינו תגר. אבל הב"ח כ' דוקא לגוי שאינו תגר אבל לתגר גוי מוכרין. והמ"א הקשה עליו מפרש"י ע"ש. ואני אומר דמפרש"י אין הוכחה. דמנ"ל פירושו. די"ל כף כוונת הגמרא מן התגר מן הגוי כשרה. ואף ע"פ שאמרו אין מוכרין טלית מצוייצת לגוי. אפ"ה לתגר גוי מותר למכור לו טלית מצוייצת לכתחלה כיון דתגר הוא ליכא למיחש למידי ועיין יד אהרן. כ' המ"א סי' ט"ו ס"ק ב' מוכח מכאן שמותר לעשות מהטלית בת ד' כנפות בגד אחר שלא יהא לו ד' כנפות מדמתיר למכור לעכו"ם הטלית כשנוטל הציצית. אבל אם מוכר טלית לחבירו אסור ליטול הציצית אא"כ רוצה לקבעם בטלית אחר ע"ש. לשלוח ציצית ע"י עכו"ם צריף ב' חותמות. ודוקא אם יש לחוש שנהנה בחליפין ואפשר דאם הם שזורין ומופסקין שרי מ"א. אם מצא טלית מצוייצת או ציצית בשוק יש להכשירו בזמן הזה. עולת תמיד ועיין ב"י והבאר היטב אשר לפני העתיק משם ע"ת יש להחמיר ע"ש ואינו כן:

מגן אברהם כ׳ – סימן כ – דיני לקיחת ומכירת טלית

א׳ מתגר. אפי' הוא תגר בשאר סחורות נאמן דאם ימצא בדאי בדבר א' שוב לא יאמינוהו בד"א [ב"י] ועב"י סי' קי"ד ס"ה דגם בשאר איסורים סמכינן אתגר היכא דאיכא קפידא טובא במלתא ומ"מ צ"ע דמשמע התם דוקא בדבר דאיכא קפידא באומנתו כגון מורייס שמערבין בו חומץ דהוי זיוף אפי' לעכו"ם אבל הכא יש לחוש שנטוה שלא לשמה ולא מרע נפשיה בזה תדע דאטו מי שרי לקנות בשר מעכו"ם תגר כשאומר שהיא כשר' משום דלא מרע נפשי' ועיין בחולין פרק ג"ה לכן נ"ל דדוקא גבי טלית מקילינן משום דאין דרך עכו"ם לעשות ציצית בבגד ולהכי נקט טלית מצויצת אבל ציצית אסור לקנות מעכו"ם אפי' הוא תגר ולהכי נקט הגמ' והפוסקים טלית מצויצת והא דמייתי הר"ן ראיה מציצית לענין מורייס לא מייתי אלא ללמוד דסמכי' בתגר אסבר' דקפידא: אמרי' בע"א פ"ב א' רב חבי"ת אסור לשלוח ע"י עכו"ם כ"א בב' חותמו' ומביאו בטי"ד סי' קי"ח וחד מינייהו תכלת ולחד פירוש' דוק' תכלת שדמיו יקרים חיישי' לאחלופי אבל ציצית לבנים לא חיישינן לאחלופי כ"כ ודי בחותם א' אבל בש"ע ובת"ח כת' הטעם שכל דבר שהוא איסור דאורייתא אף על פי שאין דמיו יקרים צריך ב' חותמות א"כ גם גבי ציצית צריך ב' חותמות דהא מדאוריית' בעי' טווי' לשמה והא דנקט רב תכלת לטעמיה אזיל דס"ל לא בעינן טוויה לשמה אבל לדידן צריך ב' חותמות ומיהו דוקא אם יש לחוש שנהנה בחליפין כמ"ש ס"ב ואפשר דאם הם שזורין ומופסקין שרי כדאמרי' פ"י דעירובין וע"ל סי' י"א: ב׳ אין מוכרין. כ' הב"ח דמותר למכור לתגר, וצ"ע דבגמ' אמרי' הלוקח טלית מן התגר כשירה אף על פי שאמרו אין מוכרין טלית מצויצת לעכו"ם ופירש"י אפ"ה אמרי' גבי תגר ישראל מכרה לו ואי אית' ה"ל לרש"י לפרש אף על פי וכו' אפ"ה שרי למכור לתגר אלא ע"כ ס"ל לרש"י דגם לתגר אסור למכור דגם הוא חשוד על ג"ע וש"ד אלא דאם התגר מוכר טלית ואומר שלקחן מישראל נאמן דלא מרע נפשיה: ג׳ יתלווה. ובגמ' אית' עוד טעם משום זונה. ופירש"י שיתננה לזונה באתננה ויאמרו ישראל נתנה לה, וזהו פי' המדרש הבי' הילקוט לדורתם לדור תם תם מגזל תם מג"ע תם מש"ד והוא פלאי מאי בעי הכא לגבי ציצית לומר שהם תמימים מג' עבירות הללו אלא ע"כ ה"ק שיעש' להם ציצית על כנפי בגדיהם ולא על בגדי עכו"ם וקשה למה באמת לזה אמר לדורתם לדור תם מגזל וג"ע וש"ד אבל העכו"ם חשודין עליהם ואיכא למיחש שמא יתלוה עמו בדרך ויהרגנו או יגזול ממנו או משום זונה:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים כ׳

א׳ טלית מצוייצת כו'. הא דלא נקט ציצית בלא טלית מן העכו"ם נ"ל דבזה הוה פסול אפי' מתגר עכו"ם שמוכר ציצית כיון שעיקר ריוח שלו לעשות מצמר ציצית חיישינן שמא לא נתן לישראל לעשות אלא הוא בעצמו עשאן ולא מהני בזה סברא דלא מרע נפשיה אלא דוקא כשעיקר סחורתו עם הטלית עצמו אלא שיקפצו טפי קונים על הטלית כשיראו שהוא מוכן עם הציצית ע"כ עושה ע"י ישראל בו ציצית ולא בשביל הריוח של ציצית בזה מהני סבר' דלא מרע נפשיה. ול"ד למ"ש בסי' ל"ט נמצאו תפילין ביד עכו"ם כשירים דבאקראי בעלמא ודאיגם בציצי' שנמצאו אצלו כשירים דתלינן במלת' דשכיח' דמישראל באו משא"כ בתגר שעוסק במכירת ציצית פסול לקנות ממנו אם לא בטלית מצויץ כמ"ש נמצא דתגר יש לו מעלה וגריעותא דהיינו אם הוא מוכר טליתות אז יש לו מעלה כמ"ש ובמוכר ציצית לחוד גרע טפי ואם אינו תגר אלא מוכר באקראי בעלמ' אז מותר גם בציצית לחוד כמו בתפילין ואם מוכר טלית באקראי פסולים הציצית דאימר הוא עשאן כדי שימהרו לקנות ממנו הטלית דאין כאן לא מרע נפשיה כנ"ל והך תגר עכו"ם פי' נ"י אפי' אינו מוחזק לקנות טליתות רק מוחזק לקנות שאר סחורות מישראל נאמן ששוב לא יאמינוהו:

ספר מחצית השקל על אורח חיים כ׳

כ׳:קצ״ב א׳ (ס"ק א) מתגר כו' קפידא באומנתו כגון יין רמונים כצ"ל: ב׳ דהוי זיוף אפי' לעובדי כוכבים דיין רמונים שותים לרפואה ואי מערבים בו חומץ אינו פועל רפואתו: ג׳ שנטוה שלא לשמה. ול"מ נפשי' בזה דזה אין תלוי באומנות וגם יכול למוכרו לעובדי כוכבים וע' בתשובת ה"ה ח"צ ס"ס ל"ט מ"ש בזה: ד׳ לכן נ"ל כו' משום דאין דרך עובדי כוכבים כו' ר"ל בצירוף התגר דל"מ אומנתי' אף דאין קפידא כ"כ כמ"ש המ"א לעיל מ"מ בצירוף שאין דרך עובדי כוכבים כו' מהני אף קפידא מועט': ה׳ והא דמייתי כו' מציצית ליין רימונים כן צריך להיות. ר"ל דהביא ראיה (הובא בב"י י"ד סי' קי"ד) דסמכינן על סבר' אומן ל"מ אומנתיה ביין רימונים דהא חזינן בש"ס דלוקחים טלית מצוייצת מתגר וע"כ משום דאומן למ"א לדברי מ"א מאי ראיה מייתי מטלית שאני טלית דאיכא עוד סברת שאין דרך העובדי כוכבים כו': ו׳ אלא ללמוד דסמכי' כו'. דסברא למ"א סברא מעליא הוא וממילא אמרי' מסברא כיון דבטלית מהני קפידא מועט' הואיל ויש לצרף סבר' שאין דרך עובדי כוכבים כו' א"כ ביין רמונים דאיכא קפידא טובא סברת אומן למ"א גרידא מספיק אמרי' בע"א דף ל"ט: ז׳ חבי"ת הוא ר"ת. תתיכ' דג בשר יין תכלת: ח׳ ולחד פי' הוא רשב"א שכ"ד שהוא א"ד הוא דעת רש"י. והא דאמר רב תכלת ולא אמר רבותא אפי' לבן דלשיטתי' דל"ב טויה לשמה: ט׳ באמת לבן א"צ חותם. ודוקא תכלת דיש לחוש לקלא אילן שצבעו דומה לתכלת ופסול לכן צריך ב"ח: י׳ אבל לדידן כו' צ"ב הא אמרי' שם בע"א ושמואל אמר בי"ת צריך ב"ח דהיינו בשר יין תכלת. ושביק חתיכ' דג דהיינו בשר דמ"ש א"כ שמואל דא"ל דבעיין טויה לשמה וכדאי' בסוכה דף ט' ובמנחות דף מ"ב לדידיה תיקשי למה נקט תכלת הל"ל רבותא אפי' לבן. ודוחק לומר איידי דרב נקט דהא חזינן דשינ' מדרב ושביק חתיכ' דג כיון דממילא נשמע מבשר כ"ש דה"ל לשנות מדברי רב ולמינקט לבן דאיכא נ"מ לדינא. וקצת י"ל דלכאורה בלא"ה ה"מ מ"א לתרץ כמ"ש הרב"י ע"ד מהרי"א שכ' דהא דאין לוקחים טלית מעובדי כוכבים שאינו אומן דוקא בזמן תכלת דא"ל שמא קלא אילן הוא וכיון דתכלת דמיו יקרים לכך חיישינן שמא שקר בפי העובדי כוכבים. אבל לדידן דאין לנו רק לבן אפי' מעובדי כוכבים שאינו אומן מותר ליקח כיון דבין נטוה לשמה או שלא לשמה אין בו ייתור כ"כ והרב"י כ' אדרבא הא איכא סברא להיפך כיון דתכלת אפשר לבודקו הל"ל דלא מזייף ואפ"ה חיישי' כ"ש בעשיי' לבן דא"א לבדוק אי נטוה לשמה עכת"ד. וא"כ ה"ה דה"מ מ"א לתרץ קושייתו דמה"ט נקט רב תכלת לרבותא דאפי' תכלת דאפשר לעמוד עליו ע"י בדיקה אפ"ה לא סגי בחותם אחד דחיישי' אעפ"כ טרח ומזייף כ"ש לבן דא"א לבודקו אם נטוה לשמה כ"ש דבעינן ב"ח אלא דהמ"א האמ' משני דלרב בלבן א"צ ב"ח דהא ס"ל דלא בעינן טויה לשמה אבל לשמואל באמת י"ל כן דנקט תכלת לרבותא כנ"ל. וי"ל בא"א אלא זהו פשוט. אם י"ל שנהנה בחליפין כו' דלהכשיל את ישראל במקום דאין עכו"ם נהנה לא חיישי' דמאי מהני לו החליפין אי עושה רק להכעיס את ישראל דהא לפי טעות עכו"ם לא קבל ישראל עונש על הדבר דהא לפי אמונ' עכו"ם אין בו איסור אלא שעושה להכעיס את ישראל שלא נעשה רצונו. וכיון שאין הישראל יודע שהחליפן אין בזה להכעיס כ"כ בתשו' ה"ה ח"ל סי' ל"ט: י״א ואפשר דאם הם שזורים כו' וע"ל סי' י"א ר"ל דשם הביא מחלוקת הפוסקים אי מצא חוטים פסוקים ושזורים אי סמכינן עלה דודאי ציצית הן דלא טרח אינש כ"ה לעשות לצורך מלבוש או חיישי' דלא נטוה לשמה ואדעתא דבגד עבדינהו מ"מ כאן ליקח מתגר חוטים פסוקים ושזורים אפשר דלכ"ע שרי דאיכא לצרף סברא אומן למ"א אע"ג דעל סברא זו לחוד לא סמכינן כמ"ש מ"א לעיל אלא בצירוף שאין דרך עכו"ם לעשות ציצית בבגד מ"מ בפסוקים ושזורים דאיכא לצרף סברא אחרת דלא טרח אינש כ"ה אדעתא דבגד. לכן אפי' למ"ד דבמוצא חוטים פסוקים ושזורים לא סמכינן אהאי סברא לחוד מ"מ בצירוף שקונה מתגר אפשר דמודה דסמכינן או קאי אדסמיך דכה"ג בשזורים מותר אפי' בחותם אחד: כ׳:קצ״ג א׳ (ס"ק ב) אין כו' כ' הב"ח כו'. ופירש"י כו' דבפשטיה דברייתא י"ל כמ"ש הב"ח הלוקח כו' מן התגר כשרה אע"פ שא"מ כו' לעכו"ם וא"כ לכאורה התגר משקר ז"א דדוקא למי שאינו תגר אין מוכרים אבל לתגר מותר למכור דהוא קונה אותו ודאי למוכרו ולא להחזיקו לעצמו ול"ל שמא יהרגנו ולא משום זונה כמ"ש מ"א בס"ק שאח"ז. אבל מפרש"י מוכח דרש"י לא ס"ל כהב"ח: כ׳:קצ״ד א׳ (ס"ק ג) יתלוה כו'. דאסור לילך עם עכו"ם יחידי בדרך שמא יהרגנו ואפי' להתייחד עם עכו"ם אסור מהאי טעמא. וכדאי' בי"ד סי' קנ"ג וכשיראה את עכו"ם מעוטף בטלית יטעה הישראל שהוא יהודי וילך עמו לבדו ויהרגנו. ויאמרו ישראל נתנו לה ותאמר איזה ישראל נתנו לה ותוציא לעז חנם על ישראל כשר או יגזול ממונו אפי' לא יהרגנו בדרך מ"מ אפשר לומר שיגזול ממונו כשיתלוה עמו כ' הרב ב"י דאעפ"כ כשמתיר הציצית אע"פ שנשארו נקבי הציצית בטלית מותר למכרו לעובדי כוכבים ע"ש:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם – דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן