סימן כד – הנהגת לבישת הציצית ושכרה וענשה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן כד – הנהגת לבישת הציצית ושכרה וענשה

א אִם אֵין אָדָם לוֹבֵשׁ טַלִּית בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת, אֵינוֹ חַיָּב בְּצִיצִית, וְטוֹב וְנָכוֹן לִהְיוֹת כָּל אָדָם זָהִיר לִלְבֹּשׁ טַלִּית קָטָן כָּל הַיּוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר הַמִּצְוֹת בְּכָל רֶגַע. וְעַל כֵּן יֵשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה קְשָׁרִים כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם שֶׁבְּכָל צַד שֶׁיִּפְנֶה יִזְכֹּר וְנָכוֹן לְלָבְשׁוֹ עַל הַמַּלְבּוּשִׁים. לְפָחוֹת יִזָּהֵר שֶׁיִּהְיֶה לָבוּשׁ צִיצִית בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. ב מִצְוָה לֶאֱחֹז הַצִּיצִית א בְּיָד שְׂמָאלִית כְּנֶגֶד לִבּוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע, רֶמֶז לַדָּבָר וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגו' עַל לְבָבֶךָ. ג טוֹב לְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיצִית בִּשְׁעַת עֲטִיפָה כְּשֶׁמְּבָרֵךְ. ד יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיצִית כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְוּרְאִיתֶם, אוֹתוֹ וְלִתֵּן אוֹתָם ב עַל הָעֵינַיִם, וּמִנְהָג יָפֶה הוּא וְחִבּוּבֵי מִצְוָה: { הַגָּה: גַּם נוֹהֲגִים קְצָת לְנַשֵּׁק הַצִּיצִית בְּשָׁעָה שֶׁרוֹאֶה בָּם וְהַכֹּל הוּא חִבּוּב מִצְוָה } (בֵּית יוֹסֵף). ה כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּצִּיצִיּוֹת מִסְתַּכֵּל בְּב' צִיצִיּוֹת שֶׁלְּפָנָיו, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֲשָׂרָה קְשָׁרִים, רֶמֶז ג לַהֲוָיוֹת. וְגַם יֵשׁ בָּהֶם ט"ז חוּטִים וַעֲשָׂרָה קְשָׁרִים עוֹלוֹת כ"ו כְּשֵׁם הַהֲוָיָה. ו גָּדוֹל עֹנֶשׁ הַמְבַטֵּל מִצְוַת צִיצִית, וְעָלָיו נֶאֱמַר לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגו', ד וְהַזָּהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה:

באר היטב – סימן כד – הנהגת לבישת הציצית ושכרה וענשה

ב א ביד שמאלית. בין קמיצה לזרת. וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם ויהיו בידו עד שמגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירם מידו כן כתב האר"י ז"ל. מ"א: ד ב על העינים. נמצא בשם הקדמונים שכל המעביר ציצית על עיניו כשקורא פרשת ציצית יהא מובטח שלא יבא לידי סמוי עינים. הסומא יש לו לאחוז הציצית בידו בשעה שהוא אומר וראיתם אותו וכן לנשק אותם משום חיבוב מצוה אבל להעביר הציצית על עיניו לא דמיחזי כחוכא ואיטלולא שבות יעקב ח"ב סי' ל"ח ע"ש: ה ג להויות. פי' לספירות. רקנ"ט: ו ד הזהיר במצות ציצית. ויזהר לעשות טלית נאה משום זה אלי ואנוהו. ועיין בזוהר שלח לך דהקורא ק"ש בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו. מ"א בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' מ"ה אוסר לרקום פסוקים של תורה בטלית. והמחבר לקט הקמח כתב הראיתי פנים להתיר ע"ש:

מגן אברהם כ״ד – סימן כד – הנהגת לבישת הציצית ושכרה וענשה

א׳ יזהר לעשות טלית נאה משום זה אלי ואנוהו (גמ'): לאחוז הציצי'. בין קמיצה לזרת (ברכות רמ"מ) כשיגיע לפ' ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם ויהיו בידו עד שיגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירם מידו (כתבי האר"י): ב׳ להויות. פי' לספירות (רקנ"ט): ג׳ גדול. כ' בזוהר פ' שלח לך ע' תצ"ב הקור' ק"ש בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים כ״ד

אין

ספר מחצית השקל על אורח חיים כ״ד

כ״ד:ר״א א׳ כ' מ"א יזהר כו' משום ז"א כו' וכן בכל המצות: כ״ד:ר״ב א׳ (ס"ק ב) להויות פי' לספירות כי יש י' הוויות דהיינו הוי' אחת בלי נקוד כלל. ושאר תשע הויות נקודות כ"א בניקוד א' מן התשעה נקודות הידועים דהיינו הוי' א' נקודה כולה בקמ"ץ. ב' נקודה כולה פת"ח. ג' כולה צייר"י. וכן השאר ועיין בספר של"ה. ופי' ספירות כ' בס' עשרה מאמרות מלשון ספיר והוא דרך משל ע"ד מ"ש ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר: כ״ד:ר״ג א׳ (ס"ק ג') גדול כו' מעיד עדות שקר בעצמו. בגמ' דברכות דף י"ד אמרו כן על הקורא ק"ש בלי תפילין ובזוהר הוסיף לומר כן אף על הקורא בלי ציצית. ופי' מעיד עדות שקר בעצמו. פירש"י לישנא מעליא עכ"ל. ותר"י כתבו על עצמו ממש דהיינו אדם הקורא. שקורא קרא וקשרתם לאות כו' ואינו מקיים הקרא. וכן י"ל בציצית:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א