סימן כא – כדת מה לעשות בציציות שנפסקו ובטליתות ישנים – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן כא – כדת מה לעשות בציציות שנפסקו ובטליתות ישנים – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן כא – כדת מה לעשות בציציות שנפסקו ובטליתות ישנים

א חוּטֵי הַצִּיצִיּוֹת א שֶׁנִּפְסְקוּ יָכוֹל לְזָרְקָן ב לָאַשְׁפָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוָה שֶׁאֵין בְּגוּפָהּ קְדֻשָּׁה, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהֵם קְבוּעִים בַּטַּלִּית אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, כְּגוֹן לִקְשֹׁר בָּהֶם שׁוּם דָּבָר, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה. { וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף לְאַחַר שֶׁנִּפְסְקוּ אֵין לִנְהֹג בָּהֶם מִנְהַג בִּזָּיוֹן לְזָרְקָן בְּמָקוֹם מְגֻנֶּה אֶלָּא שֶׁאֵינָן צְרִיכִין גְּנִיזָה } (כָּל בּוֹ הִלְכוֹת שַׁבָּת) { וְיֵשׁ מְדַקְדְּקִין לְגָנְזָן וְהַמַּחְמִיר וּמְדַקְדֵּק בְּמִצְוֹת תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה } (מַהֲרִי"ל הִלְכוֹת צִיצִית) { וְע"ל סי' תרס"ד סָעִיף ח' ט'. } ב טַלִּיתוֹת שֶׁל מִצְוָה שֶׁבָּלוּ, אָדָם בּוֹדֵל עַצְמוֹ מֵהֶם, וְאֵינוֹ מֻתָּר לְקַנֵּחַ עַצְמוֹ בָּהֶם, וְלֹא לְיַחֵד אוֹתָם לְתַשְׁמִישׁ הַמְגֻנֶּה, אֶלָּא זוֹרְקָן, וְהֵם כָּלִים. ג מֻתָּר לִכָּנֵס בְּצִיצִית ג לְבֵית הַכִּסֵא: { הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן לִשְׁכַּב בָּהֶן דְּשָׁרֵי וְיֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁנָּהֲגוּ } ד { שֶׁלֹּא לִשְׁכַּב בְּטַלִּית שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צִיצִית, גַּם שֶׁלֹּא לִתְּנוֹ לְכוֹבֵס גּוֹיָה לְכַבֵּס וְהַכֹּל שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו אַךְ נוֹהֲגִין לְהָקֵל לִשְׁכַּב בָּהֶם } (כָּל בּוֹ). ד יֵשׁ לִזָּהֵר כְּשֶׁאָדָם לוֹבֵשׁ טַלִּית שֶׁלֹּא יִגְרֹר ה צִיצִיּוֹתָיו:

באר היטב – סימן כא – כדת מה לעשות בציציות שנפסקו ובטליתות ישנים

א א שנפסקו. ה"ה מקודם שעשאם בבגד דהזמנה לאו מילתא היא: ב לאשפה. ומהרי"ל נהג להניחם תוף הספר לסימן או לעשות בהם שום מצוה. וכ' ט"ז וה"ה סכף סוכה טוב שלא לעשות בו לצורף דבר שאינו כבוד למצוה שעברה. (ומותר להשתמש בטלית כשהתיר הציצית ובלבד שלא יהיה תשמיש מגונה ופשוט הוא. כ' בתשו' רמ"א סימן ט' אסור לעשות טלית של מצוה מתכשיטי כומרי עכו"ם. או לקנות מהם קרשים ואבנים לבנין ב"ה. אבל מותר ללבוש מלבוש שמקשטין בהם עכו"ם): ג ג לבית הכסא. כ' הט"ז דוקא בד' כנפות שלבש תחת הבגדים אבל בטליתות של מצוה אין נכון שיכנס לבית הכסא. גם ההולכים בי"כ לפנות ומלובשים בקיטל צריף שיפשוט הקיטל כיון שבגד זה מיוחד רק להתפלל ע"ש: ד שלא לשכב. ובכתבי האר"י ז"ל ע"פ סוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן. ועיין בס' אליהו רבה מה שמתרץ על קושית מ"א על ראיות האר"י ז"ל: ד ה ציציותיו. ועליו נאמר וטאטאתיה במטאטא השמד. ובספר מצת שמורים האריף דאין איסור בזה משום ביזוי מצוה אלא הטעם שלא ידרוס עליהן ויפסקו. והקשה המ"א דבסי' כ"ג כתב דאם נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש משמע דבעלמא מותר. וכן ההיא דציצית הכסת ע"ש והמחבר יד אהרן מיישבו ע"פ החילוק של הט"ז שכתבתי בס"ק ג' לענין בית הכסא. ה"נ כאן לענין שלא יהא נגרר הציציות יש חילוק בין טלית גדול או קטן דבטלית גדול שמיוחד רק להתפלל אינו ראוי והגון שיהיה ציצותיו נגררין בארץ. וההיא דבית הקברות ודציצית הכסת מיירי בציצית שבבגדיהם ע"ש ועיין בשכנה"ג:

מגן אברהם כ״א – סימן כא – כדת מה לעשות בציציות שנפסקו ובטליתות ישנים

א׳ לזורקן. כ' מהרי"ו ה' לולב דיניח הציצית בספר לסימן הואיל ואיתעביד בהו מצוה חדא יעשה בהו אחריתי: ב׳ שלא לשכב. והרב"י כת' אנו לא שמענו מי שהקפיד ע"ז מעולם, וכתבי האר"י כתוב על פי הסוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן ומביא מהאי דאמרי' פ"ד דמנחות כיון שראה דוד עצמו ערום בבית המרחץ אמר אוי לי שאני ערום מן המצות וק' למה לא אמר כן בליל' שהיה ג"כ ערום אלא ע"כ שהיה שוכב בטלית קטן ע"כ ודבריו דברי קבלה נקבל אבל לדין יש תשובה די"ל דבלילה עכ"פ היה לו מזוזה בפתחו משא"כ במרחץ וכ"מ בגמ' דאמרינן בגמרא ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקדוש ברוך הוא במצות תפילין וציצי' ומזוזה ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך ובשעה שנכנס דוד לבה"מ וראה עצמו ערום וכו' משמע שהיה ערום מכולם אף ממזוזה כנ"ל ועסי' י"ח ס"א: ג׳ שלא יגרור. ועליו נאמר וטאטיתים במטאטי השמד [אגור] וק' דבסי' כ"ג כ' דאם נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש משמע בעלמא אין איסור בגריר' ועוד דמשמע לכאורה מדאמרי' בן ציצית הכסת שהיו ציציותיו נגררים ע"ג כרים וכסתו' משמע לכאורה דאנשים אחרים היו ציציותיה' נגררין על הארץ וכ"מ ממ"ש סוף סי' י' ע"ש ונ"ל דהקברים היו גבוהים מן הארץ והיו הציצית של ר' יונתן נגררים עליהם ואסרו משום לועג לרש אבל משום בזוי מצו' ליכא כיון שאין נגררין אלא במקום גבוה וגבי בן ציצית הכסת יש לדחות דשל אחרי' לא היו נגררים כלל על הארץ א"נ י"ל דדוק' כשגוררים בשעת לבישה הוי ביזוי דנרא' כאלו מכבד בהם הבית אבל אם נגררים דרך הילוכן אין קפידא כ"כ:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים כ״א

א׳ חוטי ציצית שנפסקו. רבינו הטור מביא בשם שאלתות דבעוד הציצית במצותן אסור להשתמש בהן וכן באתרוג לאכול אותו והושענא להריח בה דילפינן מדם שנאמר ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסה ברגליו שלא יהיו מצות בזויות עליו. וכ' עליו ואפשר לחלק דשאני דם כשמכסה ברגל עושה המצות דרך בזיון משא"כ כאן וטוב להחמיר עכ"ל. ותמה ב"י מ"ש חוטי ציצית דמותר מאתרוג דאסור למיכליה. ועוד הקשה מפרק ב"מ דאמרינן בנר חנוכה דאסור לרצות מעות כנגדו וילפי' מדם שלא יהיו מצות בזויות עליו וכן נוי סוכה הרי מפורש שהנאה מדבר מצוה עד שלא עברה מצותו חשוב ביזוי מצוה. ומו"ח ז"ל תי' דהטור לא בא להתיר בעודו לבוש בהן אלא במונחים בקופס' קאמר דאע"פ שעומדים ללבישה מ"מ כיון שאין חיוב אלא בטלית שרוצה ללבוש מותר וכו' וזה תמוה דבהא ודאי גם השאלתות מודים דמותר ומנ"ל דהשאלתות אוסר בזה. ונלע"ד דברי רבינו הטור ברורים והם ע"פ דברי התוס' פ' ב"מ דף כ"ב שכתבו בנוי סוכה יש תרי טעמי לאיסור חדא משום מוקצ' וחדא משום ביזיון וצריכי תרווייהו דאי משום מוקצה לא היה אסור רק בי"ט ולא בח"ה ואי משום בזיון היה מותר בנפלו אבל השתא דאיכא תרתי אסור בנפלו אפילו בח"ה הא לך דמשום צירוף י"ט אסור גם בח"ה א"כ הטור שפיר קאמר להתיר להשתמש בציצית אפי' בעודו עליו דמשום מוקצ' אין שייך כאן דדוקא בשבת וי"ט שייך זה דהיינו מה שהקצה בב"ה שלהם ומשום בזיון מצוה אין כאן דבאותה שעה שמשתמש אין מבקש אז בעת ההיא להיות עליו שם מצוה וא"כ ל"ד לכל האסורים דלנר חנוכה ל"ד דשם מיירי שרוצה להשתמש בשעה שיש חיוב להיות הנר דולק וא"א לומר שאינו מבקש לעשות המצוה בעת ההיא דא"כ יצטרך אח"כ לכבות ולהדליק מחדש דהא הדלקה עושה מצוה אלא ודאי שבאותה שעה רוצה לעסוק גם כן במצוה וא"כ עושה המצוה עצמו בבזיון דומי' דדם וג"כ ל"ד לאכילת אתרוג ולהריח בהושענא דאלו אין אסורים מחמת בזיון מצוה דג"כ הוה כמו ציצית שאינו רוצה לעשות אז המצוה אלא דהם דומי' לנוי סוכה דיש איסור מחמת מוקצה בי"ט וזהו גורם איסור אפי' בח"ה כמ"ש התו' הכלל העולה דנר חנוכה ונוי סוכה שרוצה להשתמש בשעת עשיית המצוה הוין דומי' דדם ואפי' בנוי סוכה שנפלו יש איסור אע"ג דלא הוה דומי' דדם דהא אין שם בזיון מ"מ אסור אפי' בח"ה מטעם מוקצה כיון שכבר נאסר בי"ט וכמ"ש התוספות שזכרתי והוה בזה כמו אתרוג שרוצה לאכלו והושענא להריח דאז אין עושה המצוה מ"מ אסור מטעם מוקצ' ונמצא ששפיר אמר הטור שלא כדברי השאלתות דס"ל דילפי' אתרוג והושענא מדם וא"כ היה לנו ג"כ לאסור תשמיש של ציצית אבל באמת לא ילפי' אתרוג והושענא מדם דשם עושה המצוה בבזיון וא"כ יש להתיר בציצית דיש תרתי לטיבות' כמ"ש ע"כ יש היתר גמור אפי' בעודן עליו לעשות מהם תשמיש ואח"כ יחזרו למצותן זהו ברור ונכון מאד בס"ד אלא שרבינו הטור לענותנותו ביטל דעתו וכ' שטוב להחמיר כנלע"ד: ב׳ במקום מגונה. מסיים בשם מהרי"ל שנהג לגונזם ולהניחם תוך ספר א' או לעשות בהם שום מצוה עכ"ל. ולפ"ז נראה דה"ה בסכך סוכה טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו כבוד למצוה שעברה: ג׳ מותר ליכנס כו'. נראה היינו דוקא בבגד שעשוי למלבוש ובו ד' כנפות נתחייב בציצית אבל בטליתות של מצוה שלנו שאינן רק להתפלל בהם אין נכון שיכנס לב"ה דוגמא לדבר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים דרשינן ד"א בגדים שבישל בהן קדיר' לרבו אל ימזוג בהם את הכוס וק"ו להאי מילת' שמיוחד לדבר קדושה דוקא והלא גם בסעיף שקודם לזה נתן חומרא לטלית של מצוה שבלה טפי מציצית שנתקלקלו לפ"ד הש"ע ס"א ומש"ה כתב הטור סי' ח' בטלית שפשט כדי ליכנס בו לב"ה ואע"פ שכתב ב"י שם דלאו משום איסור נקט רבינו כן אלא מיירי שא"א לעשות בו צרכיו אם לא בהפשטת טלית נלע"ד יותר נכון דרך שכתבתי ואף שאין ראיה לאיסור מ"מ לא גרע מההוא דרך ארץ שזכרנו אבל מ"מ הטלית קטן שלובשין תחת הבגד שאנו נוהגים בו בזה ודאי מותר ליכנס לצרכיו כיון שהוא מכוסה. ועוד נ"ל דג"כ ההולכים מבה"כ ביה"כ לפנות והם מלובשים קיט"ל צריך שיפשיטו הקיט"ל כיון שבגד זה מיוחד להתפלל בו כנ"ל:

ספר מחצית השקל על אורח חיים כ״א

כ״א:קצ״ה א׳ ס"ק א לזורקן כו' הואיל ואתעביד כו' וכ' הט"ז דה"ה בסכך סוכה לא יעשה בו אחר החג דבר שהוא בזיון וה"ה בכל תשמישי מצוה כגון לולב וכדומה: כ״א:קצ״ו א׳ (ס"ק ב) שלא כו' ובכתבי כו' והט"ז כתב הא דמותר ליכנס בבהכ"ס בציצית היינו דוקא בטלית קטן אבל טלית גדול שתחל' עשייתו לשם מצוה אסור וה"ה בקיטיל ע"ש. ה"ל מזוזה כו' וכ"מ בגמרא כו' ר"ל דלא תימא דוקא מצוה שהיא בגופו הקפיד דוד משא"כ מזוזה שאינו בגופו. ועז"כ דמשמע בגמרא דאפילו אי ה"ל מזוזה היה מספיק לדוד: ב׳ שבע ביום כו' ר"ל ז' מצות דהיינו תפילין של יד ושל ראש ב' מצות. וד' ציצית ארבע מצות ומזוזה מצוה שביעית: ג׳ משמע שהי' ערום מכולם אף ממזוזה כיון שהביא הש"ס הא דבשעה שנכנס לבהמ"ר כו' אהא דשבע ביום כו' דמזוזה מכללם: כ״א:קצ״ז א׳ (ס"ק ג) שלא כו' וכ"מ ממ"ש ס"ס י' ר"ל מ"ש מ"א שם ס"ק י"ג בשם הרב"י שנתן טעם שנהגו להקל שלא לעשות ציצית בבגדים ארוכים שלנו דא"כ היו נפסקים בכל עת והיו צריך לתקנן כל עת י"ל דלא חייבה תורה בכך ע"ש. ות"ל שהיו הציצית נגררים על הארץ והי' עושה איסור: ב׳ ול"נ דהקברים כו' והיו ציצית של ר"י כו' ר"ל האי דסי' כ"ג הוא מדברי הש"ס דר' יוחנן ור' יונתן הוו קאזלי בבית הקברות והיו ציצית של ר' יונתן נגררים על הקברים וא"ל ר"י דאסור משום לועג לרש וגבי בן ציצית כו' אבל עדיין אינו מיושב מ"ש מההיא דס"ס יו"ד:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם – דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן