סימן י - דיני כנפות הטלית - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן י - דיני כנפות הטלית - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן י - דיני כנפות הטלית

א טַלִּית שֶׁאֵין לָהּ ד' כְּנָפוֹת פְּטוּרָה, יֵשׁ לָהּ יוֹתֵר מֵאַרְבַּע א חַיֶּבֶת, וְעוֹשֶׂה לָהּ אַרְבַּע צִיצִיּוֹת בְּאַרְבַּע כְּנָפֶיהָ הַמְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ יוֹתֵר. ב יֵשׁ לָהּ אַרְבַּע, וְחָתַךְ אֶחָד בַּאֲלַכְסוֹן, ב וְעָשָׂהוּ שְׁנַיִם, הֲרֵי נַעֲשֵׂית בַּעֲלַת ה' וְחַיֶּבֶת. ג כָּפַל קַרְנוֹת טַלִּיתוֹ וּקְשָׁרָם, אוֹ תְּפָרָם וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ קִצְּעָן, וְאֵין לָהּ כְּנָפוֹת, אַף עַל פִּי כֵן ג לֹא נִפְטְרָה. ד טַלִּית שֶׁל בֶּגֶד וּכְנָפֶיהָ שֶׁל עוֹר, חַיֶּבֶת. הִיא שֶׁל עוֹר וּכְנָפֶיהָ שֶׁל בֶּגֶד, ד פְּטוּרָה. ה הָיוּ לָהּ ג' כְּנָפוֹת וְעָשָׂה בָּהֶם ה ג' צִיצִיּוֹת, וְשׁוּב עָשָׂה לָהּ כָּנָף ד', וְעָשָׂה גַּם בּוֹ צִיצִית פְּסוּלָה מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה, וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי. ו אֵין כּוֹפְלִין אֶת הַטַּלִּית וּמְטִילִים צִיצִית עַל כְּנָפֶיהָ כְּמוֹ שֶׁהִיא כְּפוּלָה { הַגָּה: אֲבָל צָרִיךְ לְהָטִיל בְּד' כְּנָפֶיהָ הַפְּשׁוּטִים } (בֵּית יוֹסֵף) אֶלָּא אִם כֵּן תְּפָרָהּ כֻּלָּהּ, וַאֲפִלּוּ מֵרוּחַ אַחַת: { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּחַיָּבִין אֲפִלּוּ בְּלֹא תְּפִירָה וְטוֹב לַעֲשׂוֹת לָהּ צִיצִית אֲבָל לֹא לְבָרֵךְ עָלֶיהָ } (הָרִי''ף וְהָרֹא''שׁ וְהַטּוּר): הֵטִיל צִיצִית ו עַל צִיצִית, אִם נִתְכַּוֵּן לְבַטֵּל הָרִאשׁוֹנָה חוֹתֵךּ הָרִאשׁוֹנָה וּכְשֵׁרָה, וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף, אַף עַל פִּי שֶׁחָתַךְ אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן, פְּסוּלָה: { הַגָּה: וְיֵשׁ מַכְשִׁירִים בְּכָל עִנְיָן וְכֵן עִקָּר } (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ וְר' יְרוּחָם ני''ט ח''ג) { וְקֹדֶם שֶׁחָתַךְ } ז { הָרִאשׁוֹנוֹת פָּסוּל בְּכָל עִנְיָן } (בֵּית יוֹסֵף). ז מַלְבּוּשִׁים שֶׁהֵם פְּתוּחִים מִן הַצְּדָדִין לְמַטָּה וְיֵשׁ לָהֶם ד' כְּנָפוֹת לְצַד מַטָּה וּלְמַעְלָה הֵם סְתוּמִים, אִם רֻבּוֹ ח סָתוּם, פָּטוּר, וְאִם רֻבּוֹ פָּתוּחַ, חַיָּב. וְאִם חֶצְיוֹ סָתוּם וְחֶצְיוֹ פָּתוּחַ מְטִילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרָא, וְחַיָּב ט בְּצִיצִית, וְאֵין יוֹצְאִין בּוֹ י בְּשַׁבָּת. ח קאפ''ה שֶׁהִיא פְּתוּחָה בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לָהּ ד' כְּנָפוֹת, אִם יִקְבְּעוּ בָּהּ אשטרינג''ה יא לַעֲשׂוֹתָהּ כִּסְתוּמָה כְּדֵי לְפָטְרָהּ מִצִּיצִית אֵינוֹ מוֹעִיל תִּקּוּן זֶה, אִם לֹא תִּהְיֶה קָבוּעַ מֵחֲצִי אָרְכָּהּ לְמַטָּה לְכָל הַפָּחוֹת, וְגַם שֶׁתִּהְיֶה קָבוּעַ לְמַטָּה מֵהַחֲגוֹר לְמַעַן יִהְיֶה הָרֹב הַסָתוּם רֹב הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִם, דְּאִלְמָלֵא כֵן יֵאָסֵר מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן. ט הַכְּנָפַיִם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ מְרֻבָּעוֹת, וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ עֲגֻלּוֹת. י מִצְנֶפֶת פְּטוּרָה, אֲפִלּוּ שֶׁל אַרְצוֹת הַמַּעֲרָב שֶׁב' רָאשֶׁיהָ מֻשְׁלָכִים עַל כִּתְפֵיהֶם וְגוּפָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּתְכַּסֶה בָּהּ רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ פָּטוּר, כֵּיוָן שֶׁעִקָּרָהּ לְכַסוֹת הָרֹאשׁ, דִּכְסוּתְךָ אָמַר רַחֲמָנָא יב וְלֹא כְּסוּת הָרֹאשׁ. יא סוּדָר שֶׁנּוֹתְנִין עַל הַצַּוָּאר בְּמַלְכוּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָא בְּעַרְבִי שי''ד וְכֵן ביק '' א שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין בִּסְפָרַד עַל כִּתְפֵיהֶם פְּטוּרִים. יב מַלְבּוּשִׁים שֶׁבְּמִצְרַיִם הַנִּקְרָאִים גוחאש וְכֵן מינטיניש ודולאמאניש וקפטאניש ופיריגיש שֶׁבְּתוּגַרְמָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם ד' כְּנָפַיִם פְּטוּרִים: { הַגָּה: וה''ה מַלְבּוּשִׁים שֶׁל גְּלִילוֹת בְּנֵי אַשְׁכְּנַז וּסְפָרַד הוֹאִיל וְאֵין כַּנְפֵיהֶם עֲשׂוּיִן שֶׁיִּהְיוּ } יג { ב' לִפְנֵיהֶם וּב' לַאֲחֹרֵיהֶם מְכֻוָּנִים זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ פְּטוּרִים } (בֵּית יוֹסֵף לְפִי סְבָרַת מַהֲרִי''ק):

באר היטב - סימן י - דיני כנפות הטלית

א א חייבת. ויש פוטרין לכן אין לעשות בת ה'. ב''ח ובבה''ז פ''ב דזבחים נוטה ג''כ לדעת זה מ''א. וע''ת חולק על הב''ח: ב ב ועשאו ב'. וה''ה אם היה לה תחלה ג' וחתך א' לשנים נעשית בעלת ד'. ט''ז וה''ה אם חתך ב' נעשית בעלת ו'. ב''ח: ג ג לא נפטרה. דסופה לחזור למעלה: ד ד פטורה. דאזלינן בתר רוב בגד. ואם הטלית של בגד ועור תחתיו חייב וה''ה איפכא פטור שתחתיו נופל לעיקר הבגד. מ''א: ה ה ג' ציציות. ל''ד שעשה ג' ציצית בפיסול דהיינו קודם שנעשית בת ד' שנעשה הרוב בפיסול אלא אפילו לא קשר אלא קשר אחד ואח''כ השלים הארבע כנפות נמי פסול וצריך להתיר הקשר או הציצית שנעשית בפיסול קודם שיעשה שאר הציצית ואם השלים הטלית וציצית קודם שהתיר הקשר או הציצית שנעשה בפסול ואחר כך התיר הפסול וחזר וקשרו כשרה. מ''א דלא כהלבוש ע''ש. אם שכח ועבד ה' ציצית בבעלת ה' יכול לבטל אחר כך ולחתוך אחת דמ''מ האחרים לא נעשו בפיסול. ט''ז: ו ו על ציצית. עיין מ''ש העטרת זקנים ע''ז ואישתמיטתיה ליה מ''ש המחבר בסי' י''א סעיף י''ב ע''ש ובב''י: ז הראשונות. ולהרא''ש אפי' חתך הב'. עמ''א וט''ז וע''ת: (ובס' אליהו רבה העלה והכשיר בין כוון לבטלו ובין כוון להוסיף רק צריך לחתוך או קמאי או בתראי דלא כט''ז ע''ש): ז ח סתום. ואם עשה בו ציצית ואח''כ פתח רובו פסולים כמ''ש ס''ה: ט בציצית. ואין מברכין עליו. לבוש ע''ת מ''א וע''ל סי' ט' ס''ק ו' מש''ש: י בשבת. נ''ל אפי' לכרמלית נמי אסור. מ''א דלא כע''ת: ח יא לעשותה כסתומה. לכן אין לעשות בט''ק קרסים למטה מהחגור דהוי כסתומה ובת''ה סי' רצ''ו כ' דקרסים לא חשיבי חיבור אם לא שנכפפין מאוד שא''א להתירן אלא ע''י מעשה. ואפשר דמ''מ אסור משום מראית עין מ''א וכ' הב''י יש לדקדק במלבושים שלנו שיש להם ב' כנפות סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית ותי' הד''מ דמאחר דמצות ציצית הוא שיחזור ב' לפניו וב' לאחריו ומלבושים שלנו הם כל הד' כנפות לפניו וא''א להלבישן בענין אחר אין חייבין בציצית לכן נהגו להקל. ומלבוש שקורין רא''ק שמחובר למעלה חתיכת בגד מרובעת ומונח על כתפו מאחוריו שקורין קאלנ''ר. פשוט הוא דפטור דהרי לצד מעלה אין לו כנפים רק כנפות חקאלנ''ר חמונחין לו קצת מאחוריו ואין זח קרנות חואיל ואין חב' קרנות שמאחוריו מכוונים כנגד חכנפות שלפניו עכ''ל ד''מ. וכ' חמ''א ומ''מ ירא שמים יעשח קרן אחת עגולח כמ''ש ב''י בשם חזקנים: י יב ולא כסות ראש. ומח שעושין עטרח לטלית לא מפני שעיקרח נעשח לכיסוי חראש אלא משום חיכר שציצית חעליונים לא יתחלפו למטח וע''ל סי' ח' ס''ק ד' כתבתי שחאריז''ל לא חיח מקפיד ע''ז: יב יג ב' לפניהם. ואיזח אנשים מקפלין חלק אחד מחטלית מאוד עד שנעשח דק ואינו מכסח כלל רק חצואר וכוונתם שיחיו ב' ציצית לאחוריחם אין זח מן חמובחר דא''כ אין כאן כיסוי גוף אלא כיסוי ראש ויותר טוב כמנחג חתוגרמים שחיד מפסקת בחצי חטלית באופן שמב' חצדדים יחיח אחד מחציצית לפניו וחלק לאחוריו ט''ז. ובתשו' בית יעקב סי' צ''ב לא כ''כ ע''ש:

מגן אברהם י׳ - סימן י - דיני כנפות הטלית

א׳ חייבת. ויש פוטרין ולכן אין לעשות בת ה' [ב"ח] ובבה"ז פ"ב דזבחים נוטה ג"כ לדעת זה: ב׳ בארבע. ואם עשה ה' עובר משום בל תוסיף [רש"י פ' ואתחנן וע"ש ברא"ם] ועס"ו אם חתכן אח"כ: ג׳ א'. ה"ה ב' ונעשי' בעלת ו', עב"ח: ד׳ כפל. משמע בתו' פ' הקומץ דאם כפל הקרנות ותפרם בענין שנשאר בו הקרן והטיל ציצית על הכפל שרי כמ"ש ס"ו: ה׳ חייבת. דאזלי' בתר עיקר הבגד משמע בס"ז דאם רוב הטלית של בגד והשאר של עור דחייבת וה"ה איפכא דאזלי' בתר רובא, ונ"ל דאם הטלית של עור ותחתיו תפור בבגד דפטור' וה"ה איפכא דחייבת דהא שתחתיו טפל לעיקר הבגד ועב"י ס"ס זה וססי' י"א דאם תפר עור על הכנף שרי ע"ש דמשמע כדברי: ו׳ ג' ציציות. לאו דוקא שעשה ג' ציציות בפיסול דהיינו קוד' שנעשי' בת ד' שנעשה הרוב בפיסול אלא אפילו לא קשר אלא קשר א' בפסול ואח"כ השלים הד' כנפות נמי פסול וצריך להתיר הקשר או הציציות שנעשית בפיסול קודם שיעשה שאר הציציות, אבל אם השלים הטלית והציציות קודם שהתיר הקשר או הציציות שנעשו בפסול ואח"כ התיר הפסול וחוזר וקשרו לא מתכשר בכך שהרי כל הציציות נעשו בפסול ובאיסור תעשה ולמ"ה [לבוש] ולא ידעתי למה דהא האחרים נעשו בכשרות דאטו משום דציצית א' פסולה יפסלו כלם וכ"כ בס' לחם רב וכ"מ סי' ט"ו ס"ד: ז׳ וטוב. צ"ע דבשלמא אם הרמב"ם היה סובר שפטורה היה אומר דטוב וכו' ויוצא ידי שניה' אבל הרמב"ם סובר שמטילין בפשוטה, והרא"ש סובר שמטילין בכפולים וא"כ אנן היאך נעביד, ובאמת בד"מ חלק על הב"י וכתב מדקאמר ר"ש פוטר משמע דפוטר לגמרי וגם בלבוש השמיט הג"ה ראשונה אך המרדכי כתב להטיל בפשוטים, לכן יזהר שלא לעשות טלית כפולה כלל אא"כ תפרה, ונ"י פי' טלית כפולה היינו שארוך פי שנים כקומת איש ואינו יכול ללבוש אא"כ כפלו ולכן פטור דלאו בגד הוא: ח׳ הראשונ'. אפשר דדוקא נקט אבל אם חתך השניו' פסול כיון דכבר ביטל הראשונות: ט׳ הראשונות. נקט הראשונות דקאי אמ"ש הרב"י חותך הראשונות ולזה כתב וקודם שחתך הראשונות וכו' אבל באמת להרא"ש אפילו חתך שניות כשר כמו בראשונות וכ"כ ב"י בהדיא וע"ש ודברי הב"ח צ"ע ע"ש ודוק: י׳ רובו סתום. דאזלינן בתר עיקר הבגד כמ"ש ס"ד ואם עשה בו ציצית ואח"כ פתח רובו פסולים כמ"ש ס"ה: י״א ואין יוצאין. נ"ל דה"ה דאין מברכין עליו ונ"ל דאפי' לכרמלי' דאסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחילה כנ"ל דלא כע"ת: י״ב כסתומה. ולכן אין לעשות בטלית קטן קרסי' למטה מהחגור דהוי כסתום [לבוש] ובת"ה סי' רצ"ז כתוב דקרסים לא חשיבי חיבור לענין כלאים אם לא שנכפפין מאוד שאינו יכול להתירן אלא ע"י מעשה וע"ש ועבי"ד סי' ש' ס"ג, ואפשר דמ"מ אסור מפני מראית העין, וז"ל תשו' מהר"מ סי' רפ"ז טליתות העשויו' כמין קאפטני"ש זהו טליתות של חסידי אשכנז ויש להם ד' כנפים וכשפושט' מעליו שוטחן ומתכסה בו אבל אותן קוטלי"ש שיש להן בית זרוע אין כאן מיחוש וכנף דידהו לאו כנף: י״ג פטורים. שאין עיקר הנחת בגדים אלו להנאת כיסוי אלא לתשמיש לצרור בו מעות [ב"י] וכתב עוד יש לדקדק במלבושים שלנו שיש להם ב' כנפות סמוך לצואר וב' כנפות סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית שהרי אין חוגרין אותם בחגור, ונ"ל משום דלא מיקרי כסות אלא הבא להגין על האדם מפני החום וקור והגלימא אין לובשין אותה אלא מפני הכבוד ופטורה א"נ אם היו עושין בו ציצית היו נפסקין בכל עת מפני דריסת הרגל והיה צריך בכל עת לתקנם ואיכא למימר דלא חייבה התור' בכך עמ"ש ס"ס כ"א עכ"ל, וכתוב בד"מ דעל תי' הראשון קשה דא"כ טליתות שלנו שאינם להגן כלל רק לצאת בהם י"ח ציצית יהיו פטורים ואם כן אנו מברכין ברכה לבטלה ועל תי' השני קשה מבן ציצית הכס' שהיו הציצית נגררין אחריו ולא חשבו שהוצרכו לתקנם, ול"נ דמאחר דמצות ציצית הוא שיחזור ב' לפניו וב' לאחריו כדאיתא במדרש לכן ס"ל להאנשים דלא חייבה התורה אלא בכה"ג אבל במלבושי' שלנו שכל הד' כנפות לפניו וא"א להלבישן בע"א אין חייבין בציצית ולכן נהגו להקל ומלבוש שקורין רא"ק שמחובר למעל' חתיכת בגד מרובעת ומונח על כתיפו מאחוריו שקורין קאלנ"ר פשוט שהוא פטור דהרי לצד מעלה אין לו כנפות רק כנפות הקאלנ"ר המונחין לו קצת מאחוריו ואין זה קרנות הואיל ואין השני קרנות שמאחוריו מכוונות כנגד הכנפות שלפניו כמ"ש ב"י ס"ס זה עכ"ל ד"מ, ויען שהלכה זו רופפת ביד הגאונים ולא מצאו טעם נכון ירא שמים יעשה הקרן אחד עגול כמה שכתב ב"י בשם זקני הקדמונים עמ"ש ס"ח:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים י׳

א׳ שאין לה ד' כנפות. דתניא על ד' כנפות כסותך ד' ולא ג' או אינו אלא ד' ולא ה' כשהוא אומר אשר תכסה בה לרבות בעלת ה' ומה ראית מרבה אני בעלת ה' שיש בכלל ה' ד' ומוציא אני בעלת ג' שאין בכלל ג' ד'. וקשה דלמא כי מרבה בעלת ה' מרבה נמי לה' ציצית. וע"ק ל"ל אשר תכסה ת"ל מהא שיש בכלל ה' ד' ונראה דחדא מיתרצ' באידך דלהכי כתב רחמנא אשר תכסה דל"ת כיון שאין לעשות יותר מד' ציצית ה"נ אין לעשות יותר מד' כנפות דציצית וכנפות שוין קמ"ל אשר תכס' ליתן רבוי לבגד יותר ממה שיש לציצית א"כ ש"מ דציצית פסולי' יותר מד' כנ"ל: ב׳ המרוחקות יותר. דמסתבר הוא שיש לעשות באותן שהם ניכרים ביותר מן השאר: ג׳ א' באלכסון. ה"ה נמי אם היה לה תחלה ג' וחתך א' לשנים נעשית בעלת ד' [ד"מ בשם מרדכי ה"ק]: ד׳ אעפ"כ לא נפטרה. שסופה לחזור למעלה: ה׳ וכנפיה של עור. ל' הגמרא מ"ט עיקר בגד הוא פי' דקרא כתיב על כנפי בגדיהם והכא העיקר הוא הבגד: ו׳ ולא מן העשוי. פירש"י שג' הראשונות עשויות מתחלה שלא כמצותן וכי הדר מתקנה איכ' מן העשוי בפסול ונ"ל דאם שכח ועבד ה' ציצית בבעלת ה' דשפיר יוכל לבטל אח"כ ולחתוך א' דמ"מ האחרים לא נעשו בפסול וכן יש ללמוד מהטיל ציצית דבסמוך: ז׳ כמו שהיא כפולה. בברייתא אמרינן טלית שהיא כפולה חייב' בציצית ור"ש פוטר ושוין שאם תפרה שחייבת וק"ל כר"ש ופירש"י טעם דר"ש שאם תפשיט נמצאו ציצית באמצעיתא ובנ"י פי' דהברייתא מיירי בבגד ארוך מאוד ואין ראוי ללבשו אא"כ כופלו ור"ש פוטר דה"ל כבגד שאין ראוי ללובשה ונ"ל דלפ"ז אפי' בארבע כנפות הפשוטים נמי פטור כיון שאין ראוי ללבישה אין עליו שם בגד. ולפ"ז יש לתמוה על הרב"י וכאן בש"ע דכתב דעושה בד' כנפיה הפשוטין אלא דנ"ל דיש חילוק בדבר דהנ"י מיירי שכופל הטלית ע"פ ההכרח שהוא ארוך מאוד ומ"ה אין שם בגד עליה ופטור אבל ל רש"י דהטעם משום דיהיו הציצית באמצע מיירי שכופלו מרצון אבל עכ"פ ראוי להשתמש אפי' בלא כפל נמצא דשם בגד עלי' ע"כ חייב להטיל עכ"פ בפשוטים כנ"ל לקיים ב' הפרושים אליבא דהלכתא: ח׳ וי"א דחייבים כו'. דפוסקים כת"ק דר"ש ומ"מ טוב שלא לברך. ונראה דה"ה נמי אפי' בכפלו מחמת שהוא ארוך כמ"ש בשם הנ"י: ט׳ הטיל ציצית על ציצית. לבאר מחלוקתן אביא בקיצור. אמר רבא הטיל לבעלת ג' והשלימה לד' פסולה משום תעשה ולמ"ה ופרכי' ומי אמרי' תעשה ולמ"ה והאר"ז הטיל למוטלת כשירה פי' שהיו לה כבר ציצית כשר' בהני בתראי ואע"ג דהדר פסקינהו לקמאי ואע"ג דלא לצורך עבדינהו בשעת עשייה מכשרי בהו אמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי פירש"י לעולם שלא לצורך מן העשוי קרינ' ביה והכא להכי מתכשר' בבתראי דקעבר על בל תוסיף כי עבדינהו ולא הוה מעשה דכיון דעובר על ד"ת לא מקרי מעש' הלכך כי פסיק לקמאי הוא הוה עשייתן דבתראי אבל שלא לצורך דבעלת ג' שאינו עובר עליהם הוי מעשה לאקרוי ציצית העשוי בפסול ואיכא כשגומר' תעש' ולמ"ה מתקיף לה ר"פ ממאי דגברא לאוסופי קמכוין דלמא לבטולי קמכוין ובל תוסיף ליכא מעש' איכא פי' רש"י עיקר מעשה איכא והדרא קושיא לדוכתא והביא הב"י דברי הרא"ש ב' לשונו' בשם רש"י ופי' ב"י בשם מהרי"א מה שפי' והב"י פי' דאין ביניהם מחלוקת ולעד"נ דהחילוק ביניהם בדרך זה דללשון ראשון לא אכשר בבתרייתא אא"כ איפסק קמאי וללשון ב' כשר באחרונים אפילו אי איתנהו עדיין הראשונים כיון שבטלו' ומ"ה לא אמר בלשון שני כשר בבתרייתא אי אפסיק קמאי כמ"ש בלשון ראשון אלא סתם כשר בבתריית' וכן כתב ב"י אח"כ דמשמע כן מדברי רש"י זה נ"ל ברור וע"ש אלא דמ"מ הטור ורי"ו פסקו כל' ראשון דדוקא אי חתך את הראשונות כשר באחרונים וכ"כ רמ"א כאן דקודם שחתך פסול בכל ענין דהיינו כלשון ראשון שזכרנו ופסק הרא"ש כרבא דלא איכפת לן אי נתכוון גברא להוסיף או לבטל אלא בכל ענין כשר באחרונים אחר שחותך הראשונים דהחתיכה היא עיקר עשיית המצוה דאע"פ שנתכוין לבטל מכל מקום כיון שיש באותו מעשה כדי לחייב משום בל תוסיף כ"ז שלא חתך הראשונו' ואין ראוי לקיים כן ע"כ לא הוה עדיין שם מעשה עד אחר החתיכה ומסיק ב"י דדוקא בחותך הראשונות כשר באחרונות אבל לא להיפך ונראה הטעם שהראשונות נתבטלו ע"י עשיית האחרים והיאך יחזרו לכשרותם ע"י חיתוך האחרים אין זה פסול שחוזר להכשירו זהו דעת יש מכשירין שמביא רמ"א אבל הרמב"ם דהוא דיעה שמביא הש"ע שעדיף טפי במתכוין לבטל הראשונות שלא כפירש"י שזכרנו נ"ל שהוא מפרש הסוגיא בענין דרבא בא לחלוק באמת על דברי ר' זירא במה שהתיר במטיל על מוטלת. ומזה הקשו על רבא שהתיר במטיל על מוטל' וע"ז אמר רבא דדברי ר"ז ודאי אינם דהא בבל תוסיף קאי במה שמוסיף על הראשונות והיאך לא הוה מעשה בזה ההוספה בכל א' בפ"ע שהוסיף מן האחרונים נמצא דבשעה שמטיל הד' של אחרונים הוי ודאי תעשה ולמ"ה דכיון שיש איסור בל תוסיף הוי מעשה בפסול ובא ר"פ לחזק דברי ר"ז ואמר שבודאי יפה אמר דכשר במטיל על מוטלת מטעם דהאי גברא מסתמא לא רשע הוא דנתכוין להוסיף אלא ודאי לבטל קא מכוין נמצא דתכף שהתחיל באחרונים נתכוין לבטל הראשונים והוין כאלו אינם וע"כ כשר באחרונים אחר שיחתוך הראשונים ואין כאן מן העשוי בפסול אלא מעשה הוי להכשיר ואין זה דומה להטיל על בעלת ג' דפוסל רבא ששם עשה בפסול דאין שם שייכות תיקון על הפסול כמו הכא נמצא דשפיר הוה פסול במטיל על בעלת ג' כמימרא דרבא וכאן במטיל על מוטלת כשר כיון שיש תיקון בביטול ופסק הלכתא כר"פ שהוא מסקנא דגמ' כנ"ל בדעת הרמב"ם ולא כהב"י שפי' שיטה אחרת להרמב"ם בענין שאין ר"פ חולק על רבא ע"ש והוא דחוק. ולפי' שזכרנו הוא מרווח מאוד והיה ראוי לפסוק הלכה כמותו וכמו שהכריע ב"י וש"ע אלא דאין לנו אלא דברי רמ"א שהכריע כרש"י והרא"ש והטור וכפי מ"ש בפירוש דבריהם: י׳ ב' לפניהם כו'. בד"מ הביא ע"ז מדרש בפ' והמים להם חומה שהכריז גבריאל למים שאחוריהם הזהרו באותם שמשליכים כנף של ציצית לאחריהם כו' ונ"ל ראיה מזה שיש להלביש הטלית באופן שישליכו הכנף עם ב' ציצית לאחוריהם ואפשר שמזה נמשך מאיזה אנשים שמקפילים חלק א' מן הטלית מאד עד שאחר הקיפול הוא דק מאוד ואינו מכסה כלל אל הצואר וכוונתם שיהיו ב' ציצית לאחוריהם. ונ"ל שאין זה מן המובחר דא"כ אין כאן כיסוי גוף אלא כיסוי הראש ויותר טוב כמנהג התוגרמים שמעטפים הטלית כמו שהוא סביב הראש והגוף והיד מפסקת בחצי הטלית מזה ומזה באופן שמב' הצדדים יהיה א' מהציצית לפניו וחלק לאחריו אח"ז מ"כ כן בתו' סוף ערכין וז"ל שם ומצאתי בסילוק שעשה הר"י טעם שנותן ציצית אחד מלפניו ואחד לאחריו מימין וכן לשמאל עכ"ל:

ספר מחצית השקל על אורח חיים י׳

י׳:ק״ד א׳ (ס"ק ב) בארבע כו' עס"ו אם חתכן. ר"ל אם עשה ה' ציצית ואח"ז חתך א' מן הה' ציצית ונשארו רק ד' תניא במחלוק' רב"י ורמ"א בס"ו בהטיל ציצית על ציצית וחתכן: י׳:ק״ה א׳ (ס"ק ג) א' ה"ה הב' כו' עב"ח. רוצה לו' דבמרדכי נסתפק אי דוקא נקט הש"ע בעל' ה' חייב. אבל בעל' ו' דהיינו חתך שני כנפות פטור או אין חילוק ושאל פי רבו והשיבו דאין חילוק בין בת ה' לבת ו'. ואף דהרב"י כ' שהן דברי תימא דמה"ת ס"ד לחלק אבל הב"ח באר מקום הספק דס"ד דוקא חתך כנף א' אז חייב אף דמקום החתך דומה קצת לעיגול מ"מ יגידו עליו ריעיו ג' כנפי' האחרים דגם כנף החתוך כנף הוא אבל אי חותך שני כנפות ס"ד כיון דדומיא לעגולים ל"מ כנף ול"ל יגידו עליהם ריעיהם השני כנפים האחרים דמאי אולמא דהני שני כנפים מהני שני כנפים שאלו יעידו על אלו ולכן נסתפק ובאמת דעת הב"ח קצת נוטה לפטור בחתך שני כנפות ע"ש: י׳:ק״ו א׳ (ס"ק ד') כפל כו' משמע בתו' פ' הקומץ דף ל"ד ע"ב דאם כפל כו' שנשאר בו הקרן כו' אהא דאמרי' התם א"ר דימי האי מאן דחייטי' לגלימיה לא עביד כלום דא"א דלא מבעיא ליה הכנפות לפסקי ולשדיא. וכ' תו' וז"ל פי' הקונ' בל"א שנכפל טליתו ותפרה שלא תשוב לאיתנה אפ"הלא עביד כלום ולא הו"ל לפ' כן דלקמן פ"ה תני' כו' ושוין שאם כפלה ותפרה חייב (כמבואר סעיף ו) אלמא שחייבת במקום הכפולות להטיל שם ציצית כו' ויועיל הציצית שבקרנותיה עכ"ל. והקשו כן על פי' ראשון של רש"י שהיה מפ' חייטי' לגלימי' שתפרה בענין שעדיין אחר התפירה נשאר הקרן מרובע אלא שהוא כפול והטיל הציצית על הכפל דלא עביד כלום וע"ז הקשו התוס' והוכיחו מסעיף ו' דכה"ג מהני אם מטיל ציצית על הכפל ולא כתבו יותר ובלי ספק דעתם להסכים מהכרח קושיא זו לפי' שני שפירש"י דחייטי' לגלימי' שתפר וקצע הקרנות עד שנראים עגולים ורצ' לפטור מה"ט הגלימא מן הציצית ועז"א דלא עביד כלום דמ"מ חייב' ופי' זה הביא הרב"י פה בש"ע. עכ"פ נראה מל' התו' דאם כפל ותפר הקרנות ועדיין נשארי' מרובעים אם מטיל הציציות על הכפל יצא. אמת שגם רש"י גופיה דחה פ' ראשון הנ"ל כמו שדחאו התי' מהאי דסעיף ו' וע"כ לא היה לפני התוס' כן בגרס' רש"י. מ"מ המ"א הביא דברי התו' שבלשונם יותר מבואר דמטיל הציצית על הכפל מהני. אבל ברש"י אינו מבואר כ"כ אף דגם רש"י ע"כ נתכוין כן אבל במרדכי בהל' קטנות כ' דהכא אינו דומה להאי דסעיף ו' וז"ל האי דסעי' ו' מיירי שכפלה כולה להכי חייבת דכן דרך מלבוש עכ"ל. וא"כ הדבר במחלוקת שנוי': י׳:ק״ז א׳ (ס"ק ה) חייבת כו' ומשמע בסעיף ז' כו' דאזלי' בתר רובא. באמת הרב"י כת' בשם מהרי"ק דפשיט' דאינה פטורה אא"כ רובה של עור. ולקמן בסעיף ז' דאינה נפטרת אלא ברובה סתום יליף מהכא דכמו דבעור בעי' שיהיה הרוב פטור כן לענין סתימה דהסתום פטור בעי' שיהי' הרוב אלא שבש"ע מבואר הדבר לענין סתימה דבעי' רוב בסעיף ז' ולענין עור דבעי' רוב אינו מבואר להדיא הוצרך מ"א למילף עוד מסתום דסעיף זה: ב׳ ועבב"י ס"ס זה. זה קאי אהא דסתימה ועור שווין לענין דבעי' רוב וס"ס י"א דאם תפר עור על הכנף שרי כו' שכתב הרב"י שיש מכשירי' לתת על הכנף חתיכות עור לחזק הכנף וכ"ה בש"ע שם וכ' שם הרב"י דאפי' למ"ד בגמ' דאזלינן בתר הכנף. ואם הכנף של עור אף שהטלית של צמר פטורה אבל לא קי"ל הכי מ"מ כה"ג חייב כיון שאינו עשוי כ"א לחזק ות"ל שתחתיו צמר דהא כ' הרב"י שנותנים על הכנף עור משמע שחתיכות העור למעל' ותחתיו בגד אע"כ דאזלינן בתר העליון: י׳:ק״ח א׳ (ס"ק ו) ג' ציציות כו'. ולא ידעתי למה דהא האחרים נעשו בכשרות ר"ל דהא בשעת עשיי' האחרונים היה הטלית כבר בר חיובא שהיה לו ד' כנפות אלא שהיה בו ציצית א' פסולה משום תולמ"ה. וע"ז כתב המ"א דאטו משום דציצית א' פסולה כו' וא"כ אי יפסיל בטלית ציצית א' ע"י שנפסקו חוטיו יהיו גם הציצית השלשה הנשארים בכשרות פסולים אתמהה. ומה לי שנפסלה ציצית א' משום שנפסקו חוטיו או שנפסלה ציצית א' משום תולמ"ה: ב׳ וכ"מ סי' ט"ו סעיף ד' כצ"ל שכתב שם וי"א דלר"ע לא נפסל (בנקרע הטלית תוך ג' אצבעות סמוך לשפת הכנף) אלא הציצית שהיו בו בעת שתפרו והטעם דהציצית שהי' בחתיכה שנקרע היה פסולה קודם שתפרה דלא היה מקרי בגד וכשתפרו לבגד עם הציצית דאז חל על החתיכה הקרועה שם בגד ה"ל תולמ"ה ע"ש במ"א: ג׳ ומלשון זה משמע דלא היתה נפסל' כה"ג אלא אותה ציצית לבדה ולא שאר הציצית אמנם אין זה דיוק גמור: י׳:ק״ט א׳ (ס"ק ז) וטוב וצ"ע כו' דבדף מ"א תניא טלית כפולה חייבת בציצית ורבי שמעון פוטר ופסקי הרמב"ם כר"ש והוא גם דעת הרב"י פה בש"ע אלא שהרב"י כתב דהא דפוטר ר"ש היינו להטיל ציצית על הכפל אבל עכ"פ צריך להטיל ציצית בפשוטים כמ"ש רמ"א בהג"ה. אבל הרא"ש פסק כת"ק דחייבת דהיינו להטיל הציצית על הכפל והן הי"א שהביא רמ"א. ולזה הקשה מ"א על מ"ש רמ"א וטוב כו' משמע דבזה יוצא ידי שניהם וזה אינו. ובאמת בד"מ חלק כו' לגמרי. ואפי' בפשוטין א"צ להטיל. ולפ"ד הד"מ גם דעת הרמב"ם דפוסק כר"ש כן הוא דפוטר לגמרי. ולפ"ז א"ש מ"ש רמ"א וטוב לעשות כו' דהיינו על הכפל. ובזה לדעת רמ"א בד"מ בכוונת הרמב"ם יוצא ידי שניהם דהיינו הרמב"ם והרא"ש דלהרמב"ם פטור נגמרי ולהרא"ש חייב' להטיל ציצית על הכפל ולכן אי מטיל ציצית על הכפל ואינו מברך עליו יוצא ידי שניהם דברכות אין מעכבות. ולפי זה מ"ש רמ"א אבל צריך להטיל בד' כנפים הפשוטים לא דס"ל לרמ"א כן לדעת הרמב"ם אלא בא לפרש דעת הרב"י שפוסק כהרמב"ם גופא והרב"י ס"ל כן לדעת הרמב"ם כמ"ש בחבורו הארוך דעכ"פ צריך להטיל בד' כנפים הפשוטים ולכן מפ' רמ"א גם דעת הרב"י בש"ע כן. ומ"ש רמ"א כאן וטוב כו' היינו לפי הבנת רמ"א בדברי הרמב"ם ונראה לרמ"א עיקר בכוונתו דפוטר לגמרי וכנ"ל: ב׳ אך המרדכי כ' כו' ר"ל דאפי' לפי הבנת רמ"א דברי הרמב"ם דפוטר לגמרי מ"מ לא יצא אליבא דכ"ע במטיל בד' כנפות הכפולים. דהא עכ"פ לא יצא ידי המרדכי שכ' שצריך להטיל בפשוטין: ג׳ ונ"י פי' כו' פ"ש כקומ' איש כו' דלאו בגד הוא. וכה"ג כ' בט"ז דודאי פטור לגמרי מלהטיל בו ציצית כיון דאינו ראוי ללבישה: י׳:ק״י א׳ (ס"ק ח) הראשונה. אפש' כו' דעת הרב"י הוא כדעת הרמב"ם דס"ל דוקא אם נתכוין לבטל הראשונות כשיר' דליכ' למיפסל משום תעשה ולמ"ה דהא עשה מעשה רבה כשעשה השני' דהיתה כוונתו לבטל הראשונות. והטלית בת חיובא דהא יש לה. ד' כנפות והראשונות ביטל והוי כמו שאין לה רק ד' ציצית ולכן כ' מ"א דאי חתך השניות פסול דהראשונות כבר ביטל ונפסלו וה"ל עכשיו תולמ"ה אבל אי נתכוין להוסיף על הראשונים ולא נבטל ס"ל להרמב"ם דשתיהן פסולות משום תולמ"ה. וס"ל לפ' כן דברי הש"ס אבל הרא"ש לפי פירושו בש"ס מכשיר בכל ענין וס"ל הסברא להיפוך ולא מבעיא אי נתכוין כשעשה השניות להוסיף ולא לבטל ודאי דליכא לפסול משום תולמ"ה דהא כשעשה השניות נא מקרי מעש' כלל דהא עי"ז עבר על בל תוסיף ואיך יקרא מעשה לענין הכשר ציצית ע"כ כשחתך אח"כ אח' מן הציצית אז מיקרי מעשה דעד עתה לא מקרי מעשה אלא אפי' אם כשעש' השניות נתכוין לבטל את הראשונות דלא עבר על בל תוסיף אפ"ה ל"מ מעשה. ובחתיכות א' מהציצית מתכשרי דאז מקרי מעשה: ב׳ והטעם כתב הרב"י כיון דאלו היה מתכוין להוסיף לא היה נקרא מעשה כי לא מתכוין להוסיף ג"כ ל"מ מעשה. וסיים בעצמו שהוא דוחק והב"ח כ' כיון דקי"ל לעבור בזמנו לא בעי כוונה ואפי' בלי מתכוין עבר על בל תוסיף. ולכן אפי' לא נתכוין להוסיף כ"א לבטל הראשונות מ"מ עבר על בל תוסיף ולכן ל"מ מעשה עד שחתך א' מהציציות ואז מקרי מעשה (אך לפי מ"ש מגן אברהם סי' תרנ"א ס"ק כ"ז בשם רי"ו דלדידן דקיי"לן מצות צריכות כוונה כדאיתא סי' ס' סעיף ד'. גם לעבור על ב"ת בעי כוונה. וכ"ה ר"פ יו"ד דעירובין א"כ ליתא לדברי הב"ח ועסי' ל"ד. גם בלא"ה לא הבנתי ניהו דל"ב כוונה לעבור היינו מן הסתם. אבל אי מתכוין בפי' שלא להוסיף שגם כה"ג עובר על ב"ת זה לא שמענו) והוא דעת הי"מ בשלחן ערוך שכתב רמ"א וזו היא טעם מחלוקתם. ובזה יובנו גם דברי מ"א ס"ק ט': י׳:קי״א א׳ (ס"ק ט') הראשונות כו' אבל באמת להרא"ש (והוא דעת הי"מ שהביא רמ"א) אפי' חתך השניות כשר כמו בראשונות ל' אפי' לאו דוקא דמבואר בהרב"י דאדרבא אי חתך שניות יותר מסתבר להכשיר ע"י הראשונות כיון דתחלת עשייתן היו בהכשר מלהכשיר אי חתך הראשונות ע"י שניות דתחלת עשייתן היו בפסול מ"מ לדינא כ' בין חתך ראשונות או שניות כשרה. ודברי הב"ח צ"ע שהבין לרמ"א וכן דברי הרב"י בחבורו הארוך דלהרא"ש דוקא בחתך הראשונות כשרה ולא בחתך השניות דמבואר להדיא בהרב"י להיפוך: י׳:קי״ב א׳ (ס"ק י) רובו כו' פסולים כמ"ש סעיף ה' משום תולמ"ה: י׳:קי״ד א׳ (ס"ק יב) כסתומה כו' ובת"ה כו' ל"ח חיבור. וראייתו מחליצה דמהדקי' המנעל ע"י קרסים ולולאות שיש בצד אחד מן המנעל ובצד השני יש אימרתא וקשרים ומכניסין הקשרים תוך הלואות שכנגדן ואעפ"כ אמרי' בש"ס דבעי' עוד לכרוך רצוע' סביב הרגל לקשור הרצוע'. וכ' הרא"ש דלא סגי בעניבת הרצועה דקי"ל עניבה לאו קשירה היא. ותיקשי ת"ל שכבר הכניס' הקשרים תוך הלולאות אלא ע"כ דזה לא מהני סתימה. ולכך בעינן קשירות הרצועה והוא הדין לענין כלאים ל"מ סתימה. אלא מדמצינו במשכן כתב והבאת את הקרסים בלולאות וחברת את האהל כו' הרי דע"י קרסים מקרי חיבור וע"כ צריך לחלק אי נכפפים מאד שא"י להתירן אלא ע"י מעש' בלי חיבור וכן היה במשכן אבל זולתו דאין נכפפים מאד ל"מ חיבור ועבי"ד סי' שי"ן דשם פסק רמ"א כדברי ת"ה הנ"ל: ב׳ ואפשר דמ"מ כו' ר"ל ניהו דיש לדמות לענין סתימה וחיבור ציצית לכלאים וא"כ מצד הדין מותר לעשות בטלי' קטן למטה מהחגור קרסים שאין נכפפים הרב' מ"מ אפשר בציצי' חששו למראי' עין והחמירו יותר מבכלאים: ג׳ וז"ל תשובת מהר"ם כו' זה אין לו שייכות לדעיל והוא ענין בפ"ע וכמדומה שצריך לציינו עמ"ש בש"ע סעיף י"ד: י׳:קט״ו א׳ (ס"ק י"ג) פטורים כו' וכ' עוד יש לו' במלבושים כו' שהרי אין חוגרים אותו בחגור ר"ל דאי היו חוגרים אותו בחגור הוי ניחא וכמ"ש הרב"י וז"ל דהוי כסתומים מחגור ולמעלה כו' ועוד סיים וז"ל שבין שתי קרנות שלמעלה לשתי קרנות שלמט' מפסיק הסתימה שכנגד הטבור ונמצא שאין בצד מעלה אלא שתי קרנות לבד וכן בצד מטה עכ"ל עמ"ש ס"ס כ"א אין זה מלשון הרב"י אלא הוא מדברי מ"א שרמז לע"ש ובמה שהקשה משם לכאן כדאיתא במדרש הובא בט"ז ס"ק י': ב׳ שקורין קאלנ"ר ובמדינתנו נקרא לעטני"ק:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי - ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד -

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם - דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן