סימן יט – זמן ברכת ציצית
א צִיצִית חוֹבַת גַּבְרָא הוּא, א וְלֹא חוֹבַת מָנָא, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ לוֹבֵשׁ הַטַּלִּית, פָּטוּר מִצִּיצִית, וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ מְבָרֵךְ ב עַל עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית, שֶׁאֵין מִצְוָה אֶלָּא בִּלְבִישָׁתוֹ. ב עָשָׂה טַלִּית לְצֹרֶךְ תַּכְרִיכִין אַף עַל פִּי שֶׁלּוֹבְשׁוֹ לִפְעָמִים ג בְּחַיָּיו, פָּטוּר:
באר היטב – סימן יט – זמן ברכת ציצית
א א ולא חובת מנא. ע"ל סי' י"ז ס"ק ב' מש"ש: ב על עשיית הציצית. עיין מ"א מ"ש. והמחבר יד אהרן חולק עליו: ב ג בחייו פטור. כיון שאין עיקר עשייתה לאכסויי מחיים ה"ל כסות לילה ופטורה אפי' לובשו ביום עיין מ"א וע"ת (דלי"א דלעיל דכסות לילה חייב כשלובשו ביום ה"ה בזה וא"כ לדידן יש לעשות בו ציצית ושלא לברך) כתבו תוס' בנדה דף ס"א מוכרי הבגדים שלובשין הבגדים ומכוונין להראותם לקונים פטורים ואם לובש אותם להעביר המכס אפשר דחייב בציצית ועיין בי"ד סי' ש"א מ"א:
מגן אברהם י״ט – סימן יט – זמן ברכת ציצית
א׳ על עשיית הציצית. שאין בעשייתה מצוה אלא בלבישתה עיין בגמ' פ"ד דמנחות, וצ"ע מ"ש במזוזה דק"ל שצריך לברך כשקובעה כמ"ש בי"ד סי' רפ"ט דהתם נמי קי"ל חובת הדר הוא דכ"ז שאינו דר בתוכה פטור ממזוזה וכ"כ התוס' במנחות דף מ"ד ולכן נ"ל דסתמא דמילתא במזוזה קובעה כשדר בתוכה לכן מברך על עשייתה אבל טלית מסתמא קובע בו ציצית עד שלא לובשו לכן אינו מברך על עשייתו ואה"נ אם היה לבוש ציצית ונפסקו לו והטיל בו ציצית אחרים מברך אקב"ו לעשות ציצית כמו במזוזה מיהו י"ל דמיד כשנפסק מחויב לפשטו ולתקנו וע' בשבת דף קי"ח משא"כ במזוזה לא הטריחו רבנן לעקור דירתו ואפשר דה"ה במזוזה אם קבע בו מזוזה קודם שדר בתוכו כשנכנס לדור בתוכו מברך אקב"ו לדור בבית שיש בו מזוזה כנ"ל: ב׳ פטור. כיון שאין עיקר עשיית' לאכסויי מחיים ה"ל כסות לילה שפטורה אפי' ביום (נ"י) ואפי' להרמב"ם דמחייב כסות לילה ביום שאני הכא כיון דכתיב על כסותך משמע דוקא כסות המיוחד לאדם חי אבל זה לא מקרי כסות כלל ופטור (ב"י) וק' דבגמרא אמרי' דשמואל סבר ציצית חובת טלית הוא ומוד' שמואל בזקן שעשא' לכבודו פירוש לתכריכיו שפטור מ"ט אשר תכסה בה אמר רחמנא והא לאו לכסויי עבידא ולהרב"י הל"ל כסותך אמר רחמנא והוי פטור אפי' למ"ד חובת גברא הוא לכן נ"ל דדוקא אליבא דמ"ד כלי קופסא חייבים בציצית אפי' אינו לובשה ע"ז קאמר בגמ' דאם עשוי לתכריכין ואינו לובשה בחייו פטור מ"ט אשר תכסה בה וכו' אבל למ"ד חובת גברא הוא דהיינו כשלובש' א"כ אפי' עשוי לתכריכין אם לובש' בחייו חייב דעכ"פ לובש' וכ"ד הרמב"ם שהשמיט הא דאמרי' בתכריכין שפטור ומיהו אפשר דלהרא"ש דס"ל דכסות לילה פטורה אפי' ביום א"כ תכריכין פטורים אפי' לובש אותן בחייו עסי' י"ח, כתבו התוס' בנד' דף ס"א מוכרי הבגדי' שלובשין הבגדים ומכוונים להראותן לקונים פטורים ואם לובש אותן להעביר המכס אפשר דחייב בציצית כמו גבי כלאים ועבי"ד סימן ש"א:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים י״ט
א׳ חובת גברא. אין זה סותר למ"ש רמ"א בסי' י"ז דאינו חובת גברא דהתם בא למעט שאינו חייב ללבוש טלית בת ד' כנפות כמ"ש שם אבל הבגדים המונחים ואינו לובשם אין חייב לעשות בהם ציצית לאפוקי ממ"ד בגמ' כלי קופסא חייבים בציצית:
ספר מחצית השקל על אורח חיים י״ט
י״ט:ק״צ א׳ (ס"ק א) על כו' עיין בגמ' פ"ד דמנחות דאמרי' התם דזה תליא אי אמרי' ציצית חובת גבר' או חובת מנא דקי"ל כל שהוא גמר מצותה מברכים אבל כשאין גמר מצותה אין מברכים ולכן למ"ד חובת מנא א"כ מיד כשנגמר הבגד חייב בציצית וכשעושה בו ציצית הוא גמר המצוה ולכן מברכים. אבל לדידן דקי"ל חובת גברא ואינו חייב עד שילבישנה ואינה גמר מצוה ולכן אין מברכים: ב׳ מ"ש במזוזה כו' שצריך לברך אקב"ו לקבוע מזוזה: ג׳ קובעה כשדר בתוכה. וא"כ ה"ל גמר מצוה מיהו י"ל דמיד כשנפסק חייב לפשטו אע"ג שהביא מ"א לעיל סי' י"ג סק"א בשם המרדכי מדלא כתיב לא תלבש בגד בלי ציצית משמע דמותר ללובשו בלי ציצית רק אח"ז מ"ע להטיל בו ציצית ע"ש מ"מ הא כ' מ"א שם דהיינו מן התורה אבל מדרבנן אסור ללבשו בלי ציצית: ד׳ וע' בשבת דף קי"ח. רצה להביא קצת משמעות דמיד שנפסק צריך לפשטו ודאי לילך בטלית שנפסקו בו הציצית מילתא דפשיטא ליה דאסור אלא רצה להביא קצת משמעות דאפי' עומד במקום א' ועליו טלית שנפסק בו ציצית צריך לפשטו דאמרי' התם דא"ל רב יוסף לר' יוסף בריה דרבה אביך במאי הוי זהיר טפי והשיב לו בציצית. וסיפר יומא חד הוי סליק בדרגא אפסק ליה ציצית ולא נחית עד שהטיל בו ציצית. וא"כ בשלמא אם הדין בכל אדם שצריך לפשוט הטלית מיד שנפסק א"כ ודאי רבה ג"כ היה פושטו מיד וא"כ כיון שלא היה לבוש טלית בת ד' כנפות היה מותר מצד הדין לירד מדרגה דהא מצד הדין לפי מאי דקי"ל חוב' גברא כשאינו לבוש ציצית פטור וגם א"צ לקנות לו טלית להביא א"ע לידי חיוב כ"א שהוא טוב ונכון כדאי' ר"ס כ"ד וא"כ לשעה מועטת עד שיתקן בו ציצית ודאי דאין לחוש וא"כ היינו רבותא דרבה שהחמיר על עצמו ולא ירד אבל א"א דמצד הדין א"צ לפושטו מיד א"כ ממ"נ אי רבה לא היה פושטו א"כ מאי רבותא דלא נחית מדרגא הא לילך לבוש בטלית שנפסקו הציצית ודאי דאסור לכ"ע ואי דבאמת רבה פשטו ואפ"ה לא נחית והיינו רבותא א"כ עיקר רבותא חסר מדברי בנו שהעיד עליו והל"ל ופשטו ואעפ"כ לא נחית אלא עכצ"ל דכ"א צריך לפשטו ולכן לא הוצרך להזכיר הפשיטה כי זהו מצד הדין: ה׳ בכ"א לדור בבית וכו'. ולא בנוסח לקבוע מזוזה כיון דבשעת קביעת המזוזה לא היה גמר המצוה כיון שלא היה דר בתוכו והגמר עתה בשעה שדר לכן יש לברך על הדירה: י״ט:קצ״א א׳ (ס"ק ב') פטור כו' ה"ל כסות לילה כו' ר"ל יש לו דין כסות לילה דפטור אפי' לבשה ביום כיון דמיוחד לזמן שהוא פטור דהיינו לילה וה"ה הכא דמיוחד למת שהוא פטור אפי' לבשו חי פטור לדעת הרא"ש בכסות לילה בסי' י"ח: ב׳ ה"ל כסותך כו' ר"ל למה נקט הש"ס דרשה דאשר תכסה בה ומהאי קרא לא שמעינן דפטור כ"א במונח בקופסא אפי' לשמואל דמחייב בעלמא במונח בקופסא טפי הוה ליה למנקט קרא דאייתי הרב"י ומזה שמעינן דפטור אפי' לובשה: ג׳ לכן נ"ל דדוקא כו' ולא דרשינן כסותך כמ"ש הרב"י: ד׳ וכ"ד הרמב"ם שהשמיט כו' דממ"נ אי אינה לבשה לדידן דקי"ל חובת גברא בלא"ה פטור אפי' עשוי לחי ואי לבשה אפי' עשוי למת חייב: ה׳ כ' התוס' בנדה כו' להעביר המכס כו' דבכלאים תנן מוכרי כסות מוכרין כדרכן אפי' לובשים ומראים לקונים ומפרש הש"ס דאיתא כר' שמעון דס"ל דבר שאין מתכוין מותר. ואח"ז תנן אסור ללבוש כלאים אפי' להעביר בו את המכס ומפרש ר"ש והרא"ש דהני תרי משניות פליגי דע"כ מתני' דאוסר להעביר המכס ס"ל כר"י דדבר שא"מ אסור אבל הרמב"ם פסק להני תרתי משניות וכ' הרב"י וש"ך שם דהאי טעמא דס"ל דבהאי להעביר המכס גם ר"ש מודה דאסור. דבשלמא מוכרי כסות דאין מתכוונים כלל ללבישה שרי לר"ש משא"כ להעביר המכס דכוונתו עכ"פ ללבישה דהא התכלית להעביר המכס הוא. דמן הבגדים ללבוש בהן א"צ ליתן מכס א"כ הרי מתכוין ללבישה ניהו דאין כוונתו לחימום מ"מ מתכוין ללבישה ולכן כ' מ"א כיון דהתוס' בנדה מדמים בזה ציצי' לכלאים לענין מוכרי כסות לפטור ה"ה דיש לדמותן בלובשן להעביר המכס לענין חיוב:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א