סימן: י''ח - שאלה: מוהל שטעה וברך על השחיטה במקום על המילה?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בריח התיכון - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: י''ח - שאלה: מוהל שטעה וברך על השחיטה במקום על המילה?
תוכן עניינים

--------

איתא בברכות (דף יב.) פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא ופתח ומברך אדעתא דשכרא וסיים בדחמרא יצא דאי נמי אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא דהא תנן על כולם אם אמר שנ''ב יצא אלא היכא דקא נקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא ופתח ובריך אדעתא דחמרא וסיים בדשכרא מאי בתר עיקר ברכה אזלינן או בתר חתימה אזלי' ופירש רש''י קא מבעיא לן פתח אדעתא דחמרא כדי לסיים בפה''ג וכשהגיע למלך העולם נזכר שהוא שכר וסיים שהכל מהו ע''כ וכ''כ התוספות שם דהיינו מאחר שעיקר הברכה נאמרה על היין ואין הגפן פוטר את היין או נאמר שעצם זה שחתם נכון בברכת שהנ''ב שפיר ובב''י (סימן רט) כתב שכן דעת הרשב''א וכ''נ דעת הרמב''ם וכ''כ המאירי שהקשה ותירץ מה שקשה לרשב''א וכ''כ בשו''ת מהר''ח או''ז (סימן נה) כתב בשם אבי העזרי היכא דנקיט כסא דשכרא בידי' וסבר הוא חמרא הוא ופתח וברך אדעתא דחמרא וסיים בדשכרא מאי בתר פתחיה אזלינן ולא יצא או בתר חתימה אזלינן ויצא ולא איפשט והעלה כאשר הברכה דאורייתא מספק חוזר ואין בו ברכה לבטלה ומשמע בדרבנן אין חוזר ומברך.

והרמב''ם בהלכות ברכות (פרק ח הלכה יא) כתב וז''ל לקח כוס של שכר בידו והתחיל הברכה על מנת לומר שהכל וטעה ואמר בורא פרי הגפן אין מחזירין אותו . וכן אם היו לפניו פירות הארץ והתחיל הברכה על מנת לומר בורא פרי האדמה וטעה ואמר בורא פרי העץ אין מחזירין אותו וכן אם היה לפניו תבשיל של דגן ופתח על מנת לומר בורא מיני מזונות וטעה ואמר המוציא יצא מפני שבשעה שהזכיר את השם והמלכות שהן עיקר הברכה לא נתכווין אלא לברכה הראויה לאותו המין הואיל ולא היה בעיקר הברכה טעות אע''פ שטעה בסופה יצא ואין מחזירין אותו ע''כ והשיג עליו הראב''ד שאין הולכין אלא אחר הפירוש שהוציא בפיו וכן כתב עליו לחם משנה שדבריו לכאורה תמוהים והגהות מימוניות כתב בשם התוספות ור''ת שצריך לחזור ולברך נמצא לדעת הרמב''ם בזמן שהזכיר שם השם ומלכות שפיר דבתר עיקר אזלינן ואף שסיים בפיו שלא כהוגן מ''מ אזלינן בתר מחשבתו בזמן אמירתו שם ומלכות.

אלא שברי''ף בברכות (דף יב:) כתב פירוש אחר לגמ' הנ''ל פשיטא היכא דנקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא פתח ובירך בדשכרא וסיים בדחמרא יצא ואפילו סיים בדשיכרא יצא דתנן ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא אלא היכא דנקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח בדחמרא וסיים בדשכרא מאי בתר פתיחה אזלינן או בתר חתימה אזלינן ולא איפשיטא ולקולא עבדינן ולא מהדרינן ליה דספיקא דרבנן לקולא ע''כ. פירוש דבריו שסיים את הברכה עד תום וחזר בו תוך כדי דיבור מהו וגם הראב''ד והרא''ש דחו את גירסת רש''י וכתב הרא''ש נראה כגי' רב אלפס פשיטא היכא דנקט כסא דחמרא בידיה וקסבר שכרא הוא פתח ובירך בדשכרא וסיים בדחמרא יצא דאפילו סיים בדשכרא יצא וכו' וזו פירושה פתח ובירך בדשכרא שאמר שנ''ב ונזכר שהיה יין ואמר בפה''ג ג''כ וכך היתה אמירתו בא''י אמ''ה שנ''ב בפה''ג יצא דאפי' סיים בדשכרא שאמר שהנ''ב ולא אמר בפה''ג יצא דתנן ועל כולם וכו' אלא היכא דנקט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח בדחמרא ואמר בפ''ה וסיים בדשכרא שאמר גם שנ''ב מאי בתר פתיחה אזלינן ולא הוי ברכה או בתר חתימה אזלינן והוי ברכה וכיוון דלא אפשיטא אזלי' לקולא ולא מהדרינן ליה עכ''ל וכ''כ בשיטה מקובצת שם ושלטי הגבורים ע''ש ופירש שם רבינו יונה דלפי פסק הרי''ף דמצוות צריכות כוונה להכי מספקא לן אי בתר פתיחה אזלינן שלא נתכווין לברך על השכר ולכן לא יצא או בתר חתימה אזלינן ויצא שהיתה החתימה כראוי וכן נראה לו כוונת הרמב''ם ואע''פ שההלכה מתפרשת בדוחק לפי' ר''מ ז''ל אפ''ה לענין הדין נראין דבריו ואם אירע מעשה כך שאמר על היין בא''י אמ''ה שהכל נהיה בדברו בפה''ג יצא וכן על השכר אם אמר לדעת יין בא''י אמ''ה בפ''ה שהכל נ''ב יצא וכו' ולא נחוש להפסקה מפי מ''ו הרב נר''ו עכ''ל והרשב''א בברכות (יב) תמה על זאת שאין התיקון מועיל משמע שהברכה כולה בטעות והסכים עם דעת רש''י דלעיל.

נמצא שלפי הרא''ש והרי''ף (וגם הרמב''ם לדעת רבינו יונה) אם לאחר שאמר המוהל על השחיטה חזר ואמר על המילה שפיר ואפילו שבזמן הברכה בשם השם כוון על השחיטה עצם זאת שחתם בסוף על המילה אזלינן לקולא וכ''כ הבן איש חי (בפרשת בלק) וכ''כ ערוך השולחן (בסימן רט) בשם הרמב''ן תוך כדי דיבור הוא שלום עליך רבי ותו לא וכן ביד מלאכי (בכללים תרב ותרג) תוך כדי דיבור כדבור דמי וע''ע בשו''ת אורח משפט (או''ח סימן קכז) דתוך כדי דיבור חוזר הוא לענין הראשון המתוקן כשרוצה לעקור ע''י את הדיבור המקולקל, וע''ע בשו''ת הר צבי מילי דברכות (סימן ב) שכתב דלפי''ז לא נגמרה המצווה עד אחר תוך כדי דיבור, וכ''כ בשו''ת יביע אומר (חלק ז-או''ח סימן נא) שכיון ששינה ממטבע הברכה לא מהניא חזרתו אחר ששהה כדי דיבור. ושוב מצאתי למשנה ברורה בשער הציון (סי' תפז סק''ב) שהסביר החילוק מההיא דסימן רו שנוסח הברכה היה כהוגן, ולכן אין שהייתו בין הברכה להנאה מפסקת, משא''כ הכא שקלקל נוסח הברכה, וצריך לתקנה, כל ששהה כדי דיבור לא מהני תיקונו ע''ש.

ועיין עוד בדברינו (בסימן א) שכל הפוסקים סוברים שתוך כדי דיבור הוא שלום עליך רבי ותו לא ואף לדעת ר''ת הגהות מימוניות והתוספות בברכות (יב.) בשם ר''י שכתב לחומרא דהיינו שצריך לחזור ולברך זה דווקא ברכות הנהנין שאסור לאכול ללא ברכה אבל ברכות המצוות (שיש בהם מעשה כגון ברכת המילה) אינם מעכבות יצא ואין צריך לחזור עיין גליון הש''ס שם.

וע''ע בשו''ת באר שבע (סימן לז) שכתב שנמצא במהרי''ל דמאחר שהתחיל בראשונה לדעת אחרת לא עלה למה שחתם (כדעת הרמב''ם) וכתב עליו שאין לזה שחר כלל ולא אוכל להאמין שהורה כן ואף שהרמב''ם כתב דאזלינן בתר כוונת ליבו בשעה שהזכיר שם ומלכות אין הפוסקים בדעתו וחלקו עליו הרי''ף הרא''ש הראב''ד שהכל הולך אחר החיתום ולכן אדם שטעה הקורא בתורה וברך בראשונה אשר נתן לנו וכו' ונזכר מיד תוך כדי דבור לא מיבעיא שאין צריך לחזור להתחיל תחילת הברכה ברוך אתה וכו' אלא שאיסור גמור הוא מפני שהוא מברך ברכה שאינה צריכה ועובר על לא תשא ואם לא נזכר עד שחתם ישתוק ויאמר אחר הקריאה ברכת אשר בחר בנו דאין סדר לברכות ואין הברכות מעכבות דלאו דווקא ברכות של ק''ש ה''ה לשאר ברכות ע''כ וכ''כ לחם משנה (בפ''א ק''ש) צ''ל דמ''ש שסדר הברכות אין מעכב דמשמע דמ''מ ברכות גופייהו מעכבות היינו דווקא בציבור אך ברכות דיחיד אע''פ שלא אמר כלום יצא עיין תוספות בברכות (דף יג.).

וראיתי בשו''ת הרמב''ם (סימן לב) שנשאל על מה שכתב בפ' ח דלעיל כיצד יצא על שכר של שיבולים כאשר ברך הגפן ותשובתו שאין הדבר נאמר אלא בשכר היוצא מן הגפן כמו שנאמר בנזיר מיין ושכר יזיר ובאותו שכר שאין נראה בכוס אם שכר הוא או יין שייך שאדם יטול ויפתח על מנת שהוא שכר ויסיים בבורא הגפן אבל בשכר של שעורים וכיוצא בו שהוא ניכר לא דברו כלל וכי יש מי שיאמר שלקח בידו תמרה והתחיל לברך בא''י אמ''ה על דעת לברך בורא פרי העץ וסיים המוציא לחם מן הארץ וכי בשופטני עסקינן וכו' נמצא שפירוש דברי הרמב''ם שכתב (בהלכות ברכות פרק ח) שאם בירך הגפן על שכר יצא זהו בדווקא בשכר של יין אבל שכר של שעורים חוזר ומברך וברש''י ברכות (יב:) כתב שאין ברכת היין מוציאה ידי ברכת שכר שאין השכר מן הגפן הא אם השכר שברך עליו היה מהגפן שפיר וזהו כדברי הרמב''ם ואולי לזה התכוון הב''י שאמר שנראה שדעת הרמב''ם כרש''י לעיל וכן ראיתי שפירש הלחם משנה (בפ''ח הלכות ברכות) וכן נראה מדברי המגדל עוז והמאירי בברכות וכ''כ כנה''ג (בסימן רט) וציין לב''ח רש''י רי''ף הר''ז הרשב''א הרא''ש ורוב הגאונים דלא יצא ושכר של יין יצא כבשו''ת הרמב''ם הנ''ל וכ''כ שו''ת הר צבי (או''ח א סימן קד) וז''ל דאימתי טעות דחתימה מבטלת את הברכה ולא יצא יד''ח, זהו דווקא כשהטעות אין לו שום שייכות להברכה, וכעין פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים, אבל דינו של הרמב''ם שגם החתימה יש לה שייכות להברכה שפיר יוצא בברכה שכזו, ודברי הרמב''ם ברורים.

וכ''כ הכ''מ (פ''א בהלכות ק''ש) מלשון רבינו ירוחם אלא שהוא הקשה קושיות על תשובת הרמב''ם ודחה אותה והעלה שהכל הולך אחר עיקר הברכה נמצא שרק לדעת הרמב''ם לפי הכ''מ אם ברך על המילה וכיוון על המילה וחתם על השחיטה יצא וכל שאר הפוסקים וגם הרמב''ם לפי השו''ת הנ''ל רק אם המוהל חזר בו תוך כדי דיבור ואמר על המילה ול''ד למברך בפה''ג על שכר מן הגפן אינו חוזר ומברך על המילה (משום שאין המילה מעין השחיטה)וכ''כ מרן (בסימן רט) ואם לאו חוזר ומברך וצריך לומר לפני זאת ברוך שם כבוד וכו' כפי שפסק מרן (בסימן רו סעיף ו) וכ''כ כנה''ג (סימן רט) והבן איש חי שם.

אלא (שבסעיף א) פסק שבתר העיקר אזלינן ולא בתר החתימה אזלינן כדעת הרמב''ם (שבפרק ח) שאם ברך על מים על דעת שהכול ואמר בפה''ג יצא ולא כבשו''ת הנ''ל שרק אם החתימה מעין העיקר יצא והקשו האחרונים והלא אין כאן חתימה נכונה עיין שם בט''ז, ומג''א, ומשנה ברורה, ובאר היטב, ועטרת זקנים וציין לבעל המאור רש''י הרי''ף הרא''ש הראב''ד ורוב הגאונים שלא יצא וצריך לחזור ולברך וכן יש להורות וכ''כ כף החיים אלא שכתב כיון שיש פלוגתא בזה וק''ל סב''ל יש לברך כל הברכה כתקנה בלבו וכ''כ הגאון ברב משה לוי זצ''ל בספר ברכת ה' (חלק א פרק ה סעיף ג) וכ''כ ספר הקובץ שם שהכל הולך אחר החיתום וכן ראיתי במאירי בברכות (יב.).

ולכאורה קשה שהלא מרן בספירת העומר בשו''ע (א''ח סימן תפט סעיף ו) כתב אם פתח ואמר בא''י אמ''ה אדעתא דלימא היום ד', שהוא סבור שהם ד', ונזכר וסיים בה' והם ה' או איפכא, שהם ד' ופתח אדעתא דלימא ארבעה, וטעה וסיים בה', אינו חוזר ומברך. משמע שבין חתימה ובין עיקר יצא וצריך לומר דמהני לן שבשעת ברכה ידע איזה יום הוא ואע''פ שלא ספר בחתימה נכון דבתר עיקרא אזלינן ויצא וכאשר בעיקר הברכה טעה ולא ידע איזה יום ובחתימה סיים נכון עכ''פ סיפר בפיו כדין אע''ג דבשעת ברכתו סבור שהוא ד' לאו כלום הוא שהרי אף בלא בירך כלל יצא.

העולה מהנ''ל מוהל שמל וברך וכוון על המילה ובטעות בחתימה ברך על השחיטה ולא תיקן כלל (נמצא שהברכה מכוונת על המילה והחתימה על השחיטה) לדעת הרמב''ם כפי שמרן הביאו יצא ידי חובה ואין לו לחזור ולברך שנית ולדעת כל הפוסקים שמנינו לעיל אין יוצא ידי חובה בברכה וצריך לחזור ולברך שנית על המילה ויאמר לפני זה ברוך שם כבוד וכו' על שהוציא ש''ש לבטלה וכ''כ רבינו זלמן שם .

והרוצה לעשות כדעת מרן עושה במיוחד שהברכה היא דרבנן ואזלינן לקולא בספיקא ועוד דאמרינן סב''ל וכל שכן שדעת מרן דאזלינן בתר עיקר הברכה וכ''כ בשו''ת בית יהודה (חלק או''ח סימן נד) שנמצא כלל העולה פסק השו''ע בזה הוא אמת ויציב ומניה לא נזוז ודלא כמסקנת האחרונים ז''ל. וציין לרב הגדול כמוהה''ר חיים אבולעפיא נר''ו וכ''כ בשו''ת שואל ונשאל (בסימן כ) שבירך על עצי בשמים בורא פרי העץ וכתב שדי באומרו שם ומלכות אדעתא דאותו דבר וכן נראה משו''ת מהר''ח או''ז הנ''ל בברכות דרבנן יצא וכ''כ הגאון רבי חי חויתה הכהן בספר שמחת כהן (בסימן מז) ולכן שב ואל תעשה עדיף ולא יברך שנית כדעת מרן.

ולכ''ע אם בזמן שאמר את שם השם כוון על השחיטה ולא על המילה יפסיק ולא ימשיך לברך אלא יאמר למדני חוקיך שיהא נראה כקורא פסוק ואין כאן מוציא ש''ש לבטלה ולאחר מכן יחזור ויברך על המילה ואע''פ שמרן פסק כהרמב''ם להלכה מטעם ספק ברכות להקל ופסק גם כדעת הרי''ף ודעימיה (בסעיף ב) שאם עיקר הברכה היה לכוונה אחרת וגם החתימה אלא שתוך כדי דיבור חזר וחתם נכון יצא ואין צריך לחזור וכ''כ הבן איש חי (בפרשת בלק אות יב).

אלא שהמג''א כתב דמיירי שידע בעיקר הברכה רק שטעה בדבורו אך בשער הציון כתב שאין כן וציין ללבוש א''ר מאמר מרדכי נהר שלום הגר''א (בסימן תקפ''ב) והפר''ח (בסימן תפ''ז) ולכן אעפ''י שהמוהל כיוון על השחיטה וחתם על השחיטה ותיקן תוך כדי דיבור יצא ואין צריך לחזור אבל בברכות מהתורה (שאין בהם מעשה) כגון ברכת המזון שאכל כדי שביעה יחזור ויברך.

שוחט שהוא גם מוהל:

עיין בספר באר יעקב על כללי המילה לר' יעקב הגוזר שמוהל אם יכול לשחוט עי' פחד יצחק כתב שהיה מוהל שטעה ובמקום לומר על המילה אמר על השחיטה ומת הילד פתאום על כסא המוהל וכן מעשה נוסף שהתינוק מת אחר הסעודה וציוה החכם שהמוהל יעזוב השחיטה אלא שכתב בשם מהר''י וויל ועוד שטוב להיות מוהל ושוחט. ובזוכר הברית (סימן ט) כתב בשם עיקרי הד''ט ששוחט לא יהיה מוהל לפי שפעם אירע שטעה השוחט ובירך בשעת מילה ברכת השחיטה ומת התינוק ר''ל וכבר כתבו אחרונים דאין לחוש לזה כלל והראיה ממס' חולין שת''ח צריך שילמד ג' דברים כתב שחיטה ומילה והעלה דמותר להיות שוחט ומוהל וכו' וכתב עוד (בסימן יא) שאם הוא שוחט יתבונן בברכה קודם המילה שלא יטעה וכ''כ היעב''ץ (בנחל תשיעי) שירגיל הברכות בפיו ביחוד אם הוא שוחט בס' ברית אברהם (עמ' רנב) ציין לספר פחד יצחק שאסר וכתב שכל האחרונים הסכימו שאין לחוש.

ומנהג ישראל שיהיה הסכין של מילה מחודד משני צדדים מעוד טעם שאם טעה ובירך על השחיטה ימול בצד שני.

[ודע שאף בין השמשות יכול לברך על המילה עיין בשו''ת יחווה דעת (חלק ו סימן ל''א) ובענין הכוונה במצוות עיין בדברינו (בסימן יז וסימן ע)].

לסיכום: מוהל שבירך על השחיטה במקום על המילה יתקן ויאמר תוך כדי דיבור על המילה.

פירות הנושרים:

1. מוהל שטעה ובירך על השחיטה (במקום על המילה) וטוען שכיוון בשם השם על מילה שפיר דמי ויצא ידי חובתו כמ''ש מרן ז''ל.

2. אם בירך ברכה לא נכונה ותוך כדי דיבור תיקן וחתם נכון שפיר.

3. אם עבר זמן תוך כדי דיבור אומר ברוך שם כבוד וכו' וחוזר ומברך שוב.

4. אם בזמן שאמר ברוך אתה ד' חשב על השחיטה ימשיך ויאמר למדני חוקיך ויחזור לברך מתחילת הברכה.

5. אם ברך על הדבר כמעין הברכה כגון שברך על שכר שעשוי מיין בורא פרי העץ או הגפן יצא.

6. טעה וברך על קריאת ס''ת אשר נתן וכו' אינו חוזר אלא אחר הקריאה יברך אשר בחר בנו וכו' במקום אשר נתן (אין סדר הברכות מעכב).

7. זמן תוך כדי דיבור הוא שלום עליך רבי ותו לא.

8. מוהל יכול להיות שוחט.

9. מוהל שהוא שוחט יתבונן בברכה קודם המילה שלא יטעה

10. ליחיד אין הברכות מעכבות כלל דהיינו אף אם לא אמרם יצא .

11. אם נתאחרה המילה ביום השמיני עד בין השמשות יש לעשות את הברית עם כל הברכות.

12. אם היה ד' לעומר ופתח אדעתא דלימא ד' וטעה וסיים בה' יצא.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן