סימן: י''ח - שאלה: האם יש מצות חיוב בעשיית הסוכה?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מועדי ניסים - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: י''ח - שאלה: האם יש מצות חיוב בעשיית הסוכה?
תוכן עניינים

--------

כתב רב עמרם גאון (סדר חג הסוכות): שחייב כל אחד מישראל לעשות סוכה לעצמו ולברך בה וכו'. וגם רב נטרונאי גאון (או"ח סימנים קצח-קצט) כתב: מצות סוכה לעשותה כל אחד ואחד בביתו, ולאכול ולשתות ולישן ולדור ולשנות בה, ועוד נשאל האידנא מחייבינן למעבד סוכה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, או לא. השיב ראינו דלא מחייב בר ישראל למעבד סוכה אלא בביתיה בדירתיה, היכא דאכיל ושתי וגאני, תמורת דירתו של כל השנה כולה, אבל בתי כנסיות ובתי מדרשות אין מיוחדין אלא לישיבה לתפלה ולתורה. אבל אם עושין בשביל עוברי דרכים שאוכלים שם וישנים שם, יפה הם עושים. אבל בני העיר לסמוך על סוכה של בית הכנסת לצאת בה ידי חובתן, אין יוצאים אלא בסוכה של כל אחד ואחד בביתו. לפיכך כשעושים סוכה בבית הכנסת אין צריכין לברך עליה, שלא לעצמן עושין אלא לעוברי דרכים. עכ"ל. משמע מדבריו שיש חיוב על כל אזרח מישראל לבנות לו סוכה. וכ"כ בשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן תנט) שחיוב גמור לעשות הסוכה. וכן משמע קצת מלשון הטור (או"ח סימן תרמ) ושו"ע שם (סעיף י) ומלשון המג"א (ס"ק טז) ועוד.

אלא שבגמ' בסוכה (דף כז:) מוכח שאין שום חיוב בעשיית הסוכה ויוצא ידי חובה בסוכה שאולה או שותפים שרבי אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים משלכם, כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב חג הסוכת תעשה לך שבעת ימים משלך. אבל חכמים אומרים אף על פי שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו, אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכת מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת וכו' וכן ההלכה. וכמ"ש בהלכות רי"ץ גיאת (הלכות סוכה עמוד קכ) ועוד רבים שיוצא ידי חובתו בסכת חבירו דכת' (ויקרא כ"ג) כל האזרח בישראל ישבו בסכות.

ולכאורה לפי דברי רבי אליעזר כל אחד מבני הבית יצטרך לעשות לו סוכה בפני עצמו, איברא דהריטב"א פירש שם על מה שאמרו חכמים מלמד שכל ישראל יוצאין בסוכה אחת, אם בבית אחת שהיא משותפת ביניהם דכולי עלמא היא ואפילו לרבי אליעזר, אלא הכי קאמר שיוצאין בסוכה של איש אחד בזה אחר זה ובהא הוא דפליג רבי אליעזר ע"ש. משמע דאליבא דרבנן עכ"פ אין חיוב לבנות לו סוכה אלא יכול לכתחילה לצאת ידי חובה בסוכת חבירו או שכנו בין ע"י השאלה בין בשותפות וכן פסק מרן בשו"ע ובב"י (או"ח סימן תרלז) בשם הריב"ש (סי' שמז) דברור דבין לרש"י בין להר"ן המסייעו בין לתוספות כיון שיוצאין בסוכה שאולה כל שכן שיוצאין בשל שותפין דהא של שותפין עדיפא משאולה כולה לפי שקצתה שלו לגמרי והנשאר הוא שאול אצלו שהרי לדעת כן נשתתפו שכל אחד מהם ישתמש בה עיין עוד בשערי תשובה (ס"ק א).

ויתרה מזאת שיוצא ידי חובה אף אם תקף את חבירו וגזל את סוכתו כדאיתא בסוכה (דף לא.) אמר רב נחמן מחלוקת בשתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו. ורבי אליעזר לטעמיה, דאמר אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו. אי קרקע נגזלת סוכה גזולה היא, ואי נמי קרקע אינה נגזלת סוכה שאולה היא. ורבנן לטעמייהו דאמרי אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו. וקרקע אינה נגזלת, וסוכה שאולה היא. ועיין בחידושי הריטב"א שם על מה שהקשו התוספות הא איכא מצוה הבאה בעבירה, ותירצו דלא אמרינן מצוה הבאה בעבירה אלא בדבר שהוא בא לרצות כגון קרבן שופר ולולב וכיוצא בהם, אבל בסוכה שאין בה ריצוי ליכא משום מצוה הבאה בעבירה, ולא נראה דהא בירושלמי חששו למצה של טבל ולמצה גזולה משום מצוה הבאה בעבירה וכדכתיבנא התם, אבל הנכון דהכא כיון דלא קני לה כלל וברשותיה דמאריה איתא ואין המצוה מוציאתה מרשות בעליה לא חשיבא מצוה הבאה בעבירה, והרי הוא כאילו היתה שדה דעלמא גזולה ברשותו שאע"פ שעבירה בידו אין הסוכה נפסלת בכך.

צ"ל שאין חיוב לבנות דוקא סוכה אלא החיוב לקיים את מצות הסוכה בסוכה הנמצאת ליד ביתו היכא דאכיל ושתי וגני שדירתו שם כל השנה שהרי אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. ושנו חכמים מכאן אמרו יש לו כלים נאים מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה. וכ"כ במשנה ברורה (סימן תרמ ס"ק כד) בשם הגהת חת"ס וכ"כ הבכורי יעקב ע"ש. ובזה יתורץ הצ"ע של בית שואבה (דף עג: אות יג) על דברי הגאון נטרונאי שכתב שאין יוצאים י"ח בסוכת בית הכנסת והיינו טעמא משום מדלא גני בה וא"כ אין זו דירת עראי שהיא תחת דירת הקבע שגר בה כל השנה. עיין בדברינו (סימן ה). ופשוט שם דאם מקדשין בסוכה הנמצאת בביה"כ ואח"כ אוכלים בבית לא יוצאים ידי חובה ע"ש בדברי בית השואבה.

ושו"ר שכתב להדיא בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן יא) בענין המילה נראה דאין האב חייב למול בנו בידיו אלא לעסוק שיהא נימול. דומי' דכל הני דקחשיב התם, ללמדו תורה, ללמדו אומנות, להשיטו בנהר. וכי לא ישכור מלמד לבנו לתורה ולכל הני. או בסוכות, דכתיב חג הסוכות תעשה, ודרשינן תעשה ולא מן העשוי. א"כ ע"כ קאי תעשה אסוכה, שחייב בעצמו לעשות סוכה, וכי לא יאמר לאחר לעשות סוכה, וכן גבי תפילין, וכי לא יקשרם לו אחר על ראשו וזרועו, וכן ציצית. אלא כל הני עיקר מצוותן אינו העשייה, אלא שהמילה חתומה בבשרו. וכן ישיבתו בסוכה. וכן צריך לפרש את דברי הרמב"ם (בהלכות ברכות פרק יא הלכה ב) שכתב יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר ואלו הן הנקראין חובה, לפי שאדם חייב על כל פנים לעשות, ויש מצוה שאינה חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא אם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב, וכן אינו חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה ע"כ. שאין כוונת הרמב"ם בזה שיש חיוב בבניית הסוכה גופה דהיינו עשייתה, אלא החיוב לקיים את מצות הסוכה כגון אכילה שינה שתייה וכד'.

איברא שבעשיית הכשר המצוה כגון סוכה וכד' עדיף בו יותר מבשלוחו דכשעושה מצוה בגופו מקבל שכר יותר על טרחתו עיין עוד בזה בספרינו שו"ת בריח התיכון (חלק א סימן יז) ובשו"ת מנחת יצחק (חלק ד סימן עח) שצריך לישתדל בעצמו לחבב מצות קונו ועי' בש"ע (או"ח סי' ת"ס סעי' ב') בשם הרא"ש, שהי' מתעסק בעצמו בלישת המצות. וכן העיד בשו"ת חוות יאיר (סימן רה) על ת"ח וגדולי הדור שהיו מטפלין בעצמן בעשיית סוכה. וכן הובא בשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן תנט) מדברי מהרי"ל שכתב דמוצאי יום הכיפורים יעשה הסוכה מיד אפילו הוא ערב שבת. מבואר דעל כל פנים חמיר מחול. אני כך פרשתי דברי מהרי"ל. לא מבעיא אם חל מוצאי יום הכיפורים באמצע השבוע שיעשה הסוכה מיד בכדי שילך מחיל אל חיל ומשום זריזין מקדימין למצוה. אלא אפי' חל בערב שבת דצריך להכין לשבת כדכתיב והכינו את אשר יביאו. מכל מקום יעשה הסוכה מיד דמצוה הבאה לידך כו' דכיון דשבת מפסיק חשיב מחמיץ. ומכל מקום מעיקר הדין יש לפוטרו משום עוסק במצוות שבת שקודם לסוכות. דקיימא לן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וכמ"ש ספ' בית השואבה (דף ה.).

מכל מקום הורה מהרי"ל לזרז עצמו לעשות זה וזה. אך בשנה שמוצאי יום הכיפורים ביום ה' חיוב גמור לעשות הסוכה ביום ה'. ומ"ש "שחיוב גמור לעשות הסוכה" צריך לפרש דבריו כמ"ש בסמוך בס"ד.

ואפשר לתרץ ולומר מה שכתבנו לעיל בשם הגאונים וטור ושו"ע ואחרונים שיש חיוב לעשות סוכה שכוונתם בדוקא כשנמצא במקום שאין שם סוכה או שאינו יכול לאכול או לישן בסוכת חבירו או כשאינו רשאי לעזוב את מקומו כגון שומרי גנות ופרדסים שומר תבואה וכד' אזי חל עליו החיוב לבנות לו סוכה במקום ששומרו בכדי שיקיים את מצות הסוכה שם הא לאו הכי מפקיע את עצמו ממצות סוכה כדברי הרמב"ם הנ"ל וכמו שכתב בקיצור שולחן ערוך (סימן קלה סעיף יח) ובשערי תשובה שם (ס"ק יא) בשם בה"ט ובמג"א דאף במקום כותים חייב לעשות סוכה וכתב בא"ר דפשוט שאם אין הכותים מניחין לעשות סוכה דפטור והוי כשדה וא"צ להניח בשביל זה עסקיו. הא במקום ישוב שישנם סוכות אחרות ויכול ללכת לשם לקיים את מצות הסוכה בהם פשיטא שאינו מחוייב כלל לבנות לו סוכה אלא יוצא ידי חובה בסוכת חבירו ללא חשש ופקפוק כלל.

וכן מוכח להדיא בספר שבולי הלקט (סדר חג הסוכות סימן שמז) ששאל את רבו הרב ר' אביגדור כהן צדק נר"ו בלשון הזה. על מה שנוהגין במקומינו להשתתף הצבור יחד ולעשות סוכה בחצר בית הכנסת אותם בני אדם שלא עשו סוכה בבתיהן ואין אוכלין ושותין באותה סוכה אלא בירידתן מבית הכנסת נכנסין בתוכה ומברכין לישב בסוכה ויושבין שם ישיבה מועטת ויוצאין מיד אם ראוי לגעור באותן שמברכין משום ברכה לבטלה והשיב לי בכתב גלילי ידיו. סוכת השותפין כשירה דכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת ותשבו כעין תדורו אמר רחמנא אוכל ושותה בסוכה וישן בסוכה ומשנן בסוכה ומטייל בסוכה ואין מעכבין זה את זה הלכך אותה ישיבה מועטת אם תימצי לומר דלא גרעה מטיול אין כאן ברכה לבטלה כ"ש אם ידברו דברי תורה זה עם זה דהוי ליה שינון ואכילת עראי נמי ביום טוב ואפי' שתיה חשיבה כקבע הואיל ואדם קובע סעודתו ביין ומברך זה אינו ראוי לגערה וכו' ע"ש הנה מוכח עכ"פ מדבריו שאין חיוב כלל בעשיית הסוכה, שהרי לא גער בהם על שלא בנו סוכה כל אחד לעצמו וודאי יוצא ידי חובה בסוכה הנמצאת בחצר בית הכנסת. ורק כשלא ירצה לקיים את המצוה אזי יענש כמבואר ברש"י מסכת חולין (דף קי:) מצות עשה שלפניו ואינו רוצה לקיימה כגון אומרין לו עשה סוכה ואינו עושה עשה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו.

אלא שראיתי בשו"ת משנה הלכות (חלק יג סימן קעב) שביאר את דברי הרמב"ם הנ"ל דחובה עליו להשתדל ולרדוף עד שיעשה סוכה ויעשה לולב שחיוב המצוה הוא העשייה, והישיבה היא מצוה שני', והוא שקורא לו הרמב"ם ז"ל ציווי אחר ולענין ברכה הוא דס"ל על הישיבה ולא על העשייה. ובאמת בירושלמי סוכה הובא בתוס' דף מ"ו בש"ס דילן ס"ל דאפילו ברכה עושה בשעת עשיית הסוכה או הלולב אקב"ו לעשות סוכה. ולפ"ז אתי שפיר כיון דהתורה נתנה ללמד ע"מ לעשות א"כ הלומד ועוסק בתורה ובא לפניו זמן עשיית סוכה הרי יש עליו חיוב מצות סוכה לעשות ולקיים א"כ אם לא ילך לעשות סוכה ואפי' יעשה שליח לעשות סוכה שלא יתבטל מן הלימוד הרי הוא לומד שלא לעשות אף דשלוחו של אדם כמותו ומהרי"ל הביא שם עוד שרבו מהר"ם לא רצה לשמוע ד"ת שלא רצה להפסיק מעשיית סוכה וקשה והלא היו יכולין לעשות ע"י שליח אלא דהרי הוא ירושלמי מפורשת שמפסיקים לעשות סוכה ולעשות לולב וזה מבטלין ת"ת לזה עכת"ד.

ולא ידעתי מנין לן לפרש את דברי הרמב"ם שיש חיוב מצוה בעשיית סוכה וכי כשיש בני בית מרובים יש מצוה על כל אחד ואחד לבנות לו סוכה לעצמו אלא כוונת הרמב"ם כדפרישית לעיל. וכן לא יעלה על הדעת שיש חיוב לעשות שופר או תפילין אלא אלו הם מכשירי מצוה שצריך לדאוג שיהיו לו בכדי לקיים בהם את המצותו שלא יתבטל מהמצוה מה שאין כן מזוזה שאינו עד שיהיה לו בית. וכן מפורש מדברי בנו של הרמב"ם בשו"ת ברכת אברהם (סימן מ) שביאר להדיא את דברי אביו בענין המזוזה וכי בן דעה יאמר שהבית עצמו חייב וכי בר חיוב הוא אין בדבריו מקום ספק למבין שענין דבריו שאין אדם חייב במצוה זו אלא מפני הבית ואם אין בית אין חיוב למצוה זו ואין התפלין כך אלא חובה שהוא חייב בה על כל פנים וכבר פירש זה הענין בהלכות ברכות בספר אהבה שם אמר יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל בה ולרדוף עד שיעשה אותה כגון תפלין וסוכה ולולב וכו' ויש מצות שאינן חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה לגג שאין אדם חייב לשכון בבית החייב במזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא אם רצה וכו'.

וכן מפורש להדיא בחידושי הריטב"א מסכת פסחים (דף ז:) מסכת כתובות (דף ז:) בעשיית סוכה ועשיית ציצית שאין העשייה עושה כלום בעיקר המצוה עד שילבש טליתו וישב בסוכתו בחג. וכן בשו"ת לב דוד (סימן ג) דמעיקר הדין אין לנו לרדוף אחר המצוות רק באלו שהם חובה ומוטל אקרקפתא דגברא לעשותה כלשון הרמב"ם ז"ל "יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר ואלו הן הנקראין חובה לפי שאדם חייב עכ"פ לעשות, ויש מצוה שאינה חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה". הרי כל דבריו סובבים על המצוה עצמה ולא על העשייה ולא עלה על דעתו לחייב את האדם לעשות סוכה, תפילין, שופר, לולב בעצמו. וכמו"ש בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב - יו"ד, הערות סימן י הערה ד).

ושו"ר שהעלה כדברינו בשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן ריז) דשפיר לומר דגם בעשיית סוכה שלמד הא"ח מציצית ומזוזה ליכא מצוה כלל בעשייתה, וכדברי החת"ס, ומה שנקט בלשונו שאין העשיה גמר המצוה יש להעמיס בכוונתו דאף שגמר העשיה מ"מ אין בזה מצוה, דאין בעשיה משום מצוה ודו"ק. ומ"ש באבני נזר (או"ח סי' תנ"ט) להוכיח מלשון המשנה (שבועות כ"ט.) נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה עיי"ש. הנה לענ"ד להעמיד דברי הח"ס די"ל דמיירי בענין שאינו יכול לצאת בסוכת חבירו ועומד להתבטל לגמרי ממצות סוכה, שבכה"ג יש עליו חיוב בעשיית סוכה מחמת חובת השתדלותו לקיים מצות ישיבה בסוכה. ושו"ר בהון עשיר שבועות פ"ג מ"ח, שציינו ג"כ באבנ"ז שם וז"ל, נשבע לבטל המצוה שלא לעשות סוכה, פי' שלא לעשות מצות סוכה דהיינו ישיבתה דהא אין מצוה תלויה בעשייתה אלא בישיבתה דכתיב בסכת תשבו. עכ"ל. וכ"כ בכף החיים (או"ח סימן תרלט אות עח) בלשון היכא דאפשר צריך לעשות כל אחד סוכה לעצמו כדי לקיים המצוה כתקנה ולא כתב חייב ע"ש.

ואע"פ שאין חובה לבנות לו סוכה אבל אם בנה לו סוכה צריך להכין שם כסא לאליהו הנביא וכמ"ש החיד"א במורה באצבע (סימן ט סעיף רפט) ויצוה להביא כסא ומעיל מפאר על גבה לזכר שבעה אשפזין עלאין קדישין מעין דגמא שעושין ביום המילה כסא לאליהו הנביא זכור לטוב, וכתוב בזהר הקדוש דאי לא מתקנין לה כסא לא אתי. זאת היתה להחרדים לדבר ה' להזמין כסא לשבעה אשפזין עלאין קדישין. וכל לילה יאמר בפה צח בסכה "עולו אשפזין וכו' " וכו' ע"ש. וכן מנהגנו בג'רבא לתלות לגג הסוכה כסא יפה ועליו טלית.

לסיכום: אין חיוב בעשיית הסוכה עצמה אלא בקיום המצוה דכל עיקר מצוה אינו העשייה, אלא ישיבתו בסוכה.

פירות הנושרים:

1. יוצאים ידי חובה בסוכה שאולה ושותפים. והוא שאוכלים יחד או זה אחר זה.

2. מה שנוהגים לקדש בסוכה הנמצאת בביהכ"נ ואח"כ אוכל בביתו מנהג טעות הוא ואינו יצא י"ח בכך.

3. יוצא אדם ידי חובתו בסוכה גזולה כגון שתקף את חבירו שקרקע אינה נגזלת, וסוכה שאולה היא.

4. הגוזל את סוכת חבירו אין זה מצוה הבאה בעבירה כיון דלא קני לה כלל וברשותיה דמאריה איתא ואין המצוה מוציאתה מרשות בעליה לא חשיבא מצוה הבאה בעבירה, והרי הוא כאילו היתה שדה דעלמא גזולה ברשותו שאע"פ שעבירה בידו אין הסוכה נפסלת בכך.

5. קיום מצות עשיית הסוכה בו יותר מבשלוחו דכשעושה מצוה בגופו מקבל שכר יותר על טרחתו.

6. כשנמצא במקום שאין שם סוכה או כשאינו רשאי לעזוב את מקומו כגון שומרי גנות ופרדסים שומר תבואה וכדומה אזי חל עליו החיוב לבנות לו סוכה במקום ששומרו בכדי שיקיים את מצות הסוכה שם.

7. אע"פ שכתוב חג הסוכת תעשה לך שבעת ימים משלך. ואמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו, אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכת מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת.

8. במוצאי יום הכיפורים יעשה הסוכה מיד בכדי שילך מחיל אל חיל ומשום זריזין מקדימין למצוה.

9. אם בנה לו סוכה יצוה להביא כסא ומעיל מפאר על גבה לזכר שבעה אשפזין עלאין קדישין מעין דגמא שעושין ביום המילה כסא לאליהו הנביא זכור לטוב, וכתוב בזהר הקדוש דאי לא מתקנין לה כסא לא אתי. זאת היתה להחרדים לדבר ה' להזמין כסא לשבעה אשפזין עלאין קדישין. וכל לילה יאמר בפה צח בסכה "עולו אשפזין וכו' " וכו' ע"ש.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן