סימן יז – מי הם חיבין בציצית – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן יז – מי הם חיבין בציצית – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן יז – מי הם חיבין בציצית

א אַף עַל גַּב דִּכְתִּיב וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ, סוּמָא חַיָּב בְּצִיצִית מִפְּנֵי שֶׁנִּתְרַבֶּה מֵאֲשֶׁר תְּכַסֶה בָּהּ, וּקְרָא דְּוּרְאִיתֶם אוֹתוֹ אִיצְטְרִיךְ לְמַעֵט כְּסוּת לַיְלָה { ע"ל סִי' י"ח. } ב נָשִׁים א וַעֲבָדִים פְּטוּרִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא: { הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם אִם רוֹצִים לְעָטְפוֹ וּלְבָרֵךְ עָלָיו הָרְשׁוּת בְּיָדָם, כְּמוֹ בִּשְׁאָר מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא } (תוס' וְהָרֹא"שׁ וְהָרַ"ן פ"ב דְּר"ה וּפ"ק דְּקִדּוּשִׁין) { אַךְ מִחְזֵי כְּיוּהֲרָא לָכֵן אֵין לָהֶן לִלְבֹּשׁ צִיצִית הוֹאִיל וְאֵינוֹ חוֹבַת } ב { גַּבְרָא } (אָגוּר סי' כ"ז) (פי' אֵינוֹ חַיָּב לִקְנוֹת לוֹ טַלִּית כְּדֵי שֶׁיִּתְחַיֵּב בְּצִיצִית וּלְקַמָּן בְּסִימָן י"ט אָמַר כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ טַלִּית מֵאַרְבַּע כְּנָפוֹת וְלוֹבְשׁוֹ) טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס חַיָּבִין מִסָפֵק, וְיִתְעַטְּפוּ בְּלֹא בְּרָכָה: (פי' טֻמְטוּם לֹא נוֹדַע אִם הוּא זָכָר אוֹ נְקֵבָה וְאַנְדְּרוֹגִינוּס יֵשׁ לוֹ זַכְרוּת וְנַקְבוּת) { הַגָּה: וּלְפִי מַה שֶּׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לְבָרֵךְ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא } ג { גַּם הֵם יְבָרְכוּ } (דִּבְרֵי עַצְמוֹ): ג קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף, אָבִיו צָרִיךְ לִקַּח לוֹ ד צִיצִית לְחַנְּכוֹ: { הַגָּה: וְדַוְקָא כְּשֶׁיּוֹדֵעַ לַעֲטֹף ב' צִיצִית לְפָנָיו וּשְׁנַיִם לְאַחֲרָיו } (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ג) { וְיוֹדֵעַ לֶאֱחֹז הַצִּיצִית בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע } (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל):

באר היטב – סימן יז – מי הם חיבין בציצית

ב א ועבדים. עיין יד אהרן סי' ט"ז: ב חובת גברא. פי' שאינו מחויב ליקח לעצמו טלית כמ"ש סי' כ"ד. ודע דאנן פסקינן גבי ציצית חובת גברא ולא חובת גברא ותרוייהו לקולא. חובת גברא לקולא למעוטי חובת מנא שכל זמן שאינו לובש הטלי' אע"פ שיש לו ד' כנפות פטורה מציצית. ולאו חובת גברא שאינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית רק אם יש לו טלית מד' כנפות ולובשו אז חייב בציצית עי' סי' י"ט: ג גם הם יברכו. ותמה אני דנהי דטומטום יברך מהאי טעמא וגם אנדרוגינוס למ"ד ספיקא הוא. אלא למ"ד בריה בפני עצמה הוא למה יברך שכנה"ג ועיין בלבוש ול"ח. ועיין בספר בני חייא שמפלפל במקום שיש ב' ספיקות להחמיר כדי לברך אם נאמר ספק ברכות להקל: ג ד ציצית לחנכו. דוקא פחות מבן י"ג אבל מי"ג ואילך חייב בציצית כגדול. ומ"ש בדרשות מהרי"ל בהל' נשואין שנוהגים שגם נערים גדולים אין מתעטפין בציצית עד שנושאין להם נשים וסמכו להם אקרא דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה. הוא דבר תמוה דעד שלא ישא אשה יהיה יושב ובטל ממצות ציצית שיורי כנה"ג וע"ש. ועיין בש"ס דקדושין דף ח' וכ"ט. ובב"י סי' ח'. והמ"א סי' ח' סק"ג כתב משמע מגמרא דבחור לא היה מכסה ראשו בטלית וכו' ע"ש ואינו מוכרח דשם לא איירי מטלית של מצוה אלא מסודר דרבנן ע"ש:

מגן אברהם י״ז – סימן יז – מי הם חיבין בציצית

א׳ ולברך עליו. דאף מי שאינו מצווה ועושה יש לו שכר ושייך לומר וצונו כיון שהאנשים נצטוו וגם הם יש להם שכר: ב׳ ואינו. פי' שאינו חייב ליקח לעצמו טלית כמ"ש סי' כ"ד: ג׳ ציצית. פי' ליקח לו טלית (ב"ח מרדכי) וערסי' כ"ד דאינה חובה כ"כ:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים י״ז

א׳ כסות לילה. ופריך מה ראית לרבות סומא ולמעט כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנו בראי' אצל אחרים: ב׳ שהזמן גרמא דלילה לאו זמן ציצית: ג׳ הואיל ואינו חובת גברא. בזה מתורץ למה מברכות הנשים על לולב דהוא ג"כ מ"ע שה"ג ותירץ ש"ה שאינו חובת גברא שאפי' איש אין עליו חיוב דאורייתא לקנות טלית בת ד' כנפים אלא אם מתעטף חייב לעשות ציצית משא"כ לולב דגבי איש הוא חובת גברא שהוא חובת הגוף:

ספר מחצית השקל על אורח חיים י״ז

י״ז:קפ״ג א׳ (ס"ק א) ולברך עליו. דאף מי כו' דאי לא היו הנשים מקבלים שכר עליה לא הוי שייך לברך וליתן שבח על המצוה ההיא. בשלמא על מצו' שמקבל עליה שכר ראוי לו ית' השבח עליה. שע"י שנצטוינו בה אנו מקוים לזכות לשכר המצוה אפי' עובד שלא ע"מ לקבל פרס. מ"מ מצוה שניתן עלי' שכר בזה אנו מכירים גודל ערך המצוה ונותנים לו ית' שבח שקרבנו למצוה ההיא ועי"ז קדשנו במצותיו משא"כ אי לא היינו מקבלים שכר ולכן כ' דאפי' מי שא"מ ועושה מקבל שכר. דאמרי' בש"ס גדול המצווה ועושה ממי שא"מ ועושה ואי לאו דגם מי שא"מ ועושה מקבל שכר. האיך שייך ע"ז לומר גדול המצווה כו' הא אין להם דמיון כלל דזה מקבל שכר וזה אינו מקבל שכר: ב׳ וש"ל וצונו ר"ל דאין בזה משום דובר שקרים כיון שהאנשים נצטוו ור"ל וקאי וצונו על כלל אומות ישראל שנצטוו בה: ג׳ וגם הם יש להם שכר. ר"ל שגם הנשים מברכות על מה שנצטוו האנשים דעי"ז מקבלת עכ"פ הנשים שכר כמו שאינו מצווה ועושה דלולי נצטוו האנשים עליה אפי' את"ל שאעפ"כ מי שהיה מקיים אותה היה מקבל שכר כמי שא"מ ועוש' מ"מ הלא אין זה מן המצות המושכלות. ולולי שה' צוונו בה לא היינו מעלין על דעתינו שיהי' רצון הבורא ית' במצוה ההיא ולא היינו מקיימים אות' כלל וממילא לא היו זוכים לשום שכר: י״ז:קפ״ד א׳ (ס"ק ב) ואינו. פי' שאינו מחויב כו' בא לישב הא אדרבה קי"ל בסי' י"ט דהוא חובת גברא. ולכן כ' דר"ל דניהו למ"ד חובת מנא. בגד בת ד' כנפות אפי' אינו לובשו אלא מונח בקופסא חייבת בציצית אבל אנן קיי"ל דהוא חובת גברא וכ"ז שאין לובשו אינו חייב בציצית. מ"מ לענין זה אינו חובת גברא כמו תפילין שצריך לקנותן משא"כ בטלית אלא באנשים ראוי וטוב ונכון לו לקנות טלית בת ד' כנפות כי בעידן ריתחא ח"ו מענשינן עליה וכדאמר המלאך לרב קטינא שראוי לאדם להביא א"ע לידי חיוב. וא"כ כיון דבאנשים גופייהו אינו חיוב גמור. לכן באשה מחזי כיוהרא: י״ז:קפ״ה א׳ (ס"ק ג') ציצית פי' ליקח כו' ב"ח מרדכי ער"ס כ"ד כו' ר"ל דבש"ס דידן איתא קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין קטן היודע להתעטף חייב בציצית. ומדלא קתני ג"כ גבי ציצית שאביו חייב לקנות לו טלית משמע דוקא אם כבר יש לקטן טלית אביו צריך לתקן לו ציצית אבל אין צריך לקנות לו טלית אלא שהמררכי הביא בשם ירושלמי דקתני שאביו חייב לקנות לו טלית ופסק כוותיה אלא שאם היה התלמור שלנו חולק לא היה להניח תלמוד שלנו ולפסוק כהירושלמי. ולכן כ' המ"א וערסי' כ"ד דאינו חובה כ"כ ור"ל דתלמוד שלנו אינו חולק על הירושלמי אלא דוקא בתפילין דהאב מחויב לקנות לעצמו תפילין. וכיון שבנו הגיע לחינוך קתני ברייתא ל' חיוב שאביו חייב לקנות לו תפילין דחייב לחנכו שיעשה הבן מעשה המצו' כמו האב. אבל בציצית דהאב גופיה אם אין לו טלית בת ד' כנפות אינו מחויב מצד הדין לקנות לעצמו טלית בת ד' כנפות אלא שטוב ונכון שיקנה לעצמו. וניהו דגם בבנו אם הגיע לחינוך הוא מצר היושר והטוב לקנות לו טלית דבן שהגיע לחינוך יש לו כל דין האב. ובאמת זה כוונת הירוש' שאביו חייב לקנות לו טלית היינו מצד היושר והטוב ולא מצד הדין מ"מ הש"ס דידן לא ניחא ליה לומר על מה שאינו אלא מצר הטוב ונכון לשון חיוב כיון דאינו חיוב גמור לכן קתני חייב בציצית דודאי אם כבר יש לו טלית יש חיוב על האב לתקן לו ציצית כמו לעצמו:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם – דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן