סימן יג - דיני ציצית בשבת - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן יג - דיני ציצית בשבת - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן יג - דיני ציצית בשבת

א אַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין בָּהּ כָּל הָאַרְבַּע אֵינָהּ מְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ, וְהַיּוֹצֵא בָּהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּשַׁבָּת א חַיָּב חַטָּאת: { עַיֵּן לְקַמָּן סִי' ש''א סָעִיף ל''ח. } ב אִם הִיא מְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ, מֻתָּר ב לָצֵאת בָּהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, בֵּין טַלִּית קָטָן בֵּין ג טַלִּית גָּדוֹל: אֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין לָנוּ תְּכֵלֶת { רַק שֶׁלֹּא יְהֵא מֻנָּח לוֹ } ד { עַל כְּתֵפָיו } (דִּבְרֵי רַ''ן וְר''י פ' חָבִית דַּף ק''ח ע''ב) { וּמוּקְמִינַן לְטַלִּית אָחֶזְקָתֵיהּ שֶׁהוּא מְצֻיָּץ כְּהִלְכָתוֹ וְאֵין צָרִיךְ לְבָדְקוֹ } ה { קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא בּוֹ } (דִּבְרֵי תְּשׁוּבַת הָרֹא''שׁ כְּלָל ב' וּתְשׁוּבַת הָרַמְבַּ''ן סִימָן (רט''ו) [ר''ט] וְכָל בּוֹ בְּשֵׁם הַרַמְבַּ''ם פ' י''ט מֵהִלְכוֹת שַׁבָּת). ג אִם נוֹדַע לוֹ בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהוּא בְּכַרְמְלִית שֶׁהַטַּלִּית שֶׁעָלָיו פָּסוּל לֹא יְסִירֶנּוּ מֵעָלָיו עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ דְּגָדוֹל ו כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת: { הַגָּה: וַאֲפִלּוּ טַלִּית קָטָן } ז { שֶׁתַּחַת בְּגָדָיו אֵין צָרִיךְ לִפְשֹׁט וְהוּא הַדִּין אִם נִפְסַק אֶחָד } ח { מִן הַצִּיצִיּוֹת וּמִתְבַּיֵּשׁ לֵישֵׁב בְּלֹא טַלִּית דְּיוּכַל לְלָבְשׁוֹ בְּלֹא בְּרָכָה מִכֹּחַ כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתְּשׁוּבָה) ט { וְדַוְקָא בְּשַׁבָּת דְּאָסוּר לַעֲשׂוֹת צִיצִית אֲבָל בְּחֹל כְּהַאי גַּוְנָא אָסוּר } (מָרְדְּכַי ה''ק דַּף צ''א):

באר היטב - סימן יג - דיני ציצית בשבת

א א חייב חטאת. דהוי משוי וא''ל דבטיל לגבי בגד דחשיבי הם לגביה שדעתו להשלים עליהם ב''י בשם התוס'. לפ''ז אם נפסקו כל הד' ציצית ולא נשתייר בהם כדי עניבה דודאי יעשה אחרים תחתיהם בטלים הם לגבי בגד ומותר לצאת בהם בשבת. ט''ז ע''ת: ב ב לצאת בה לר''ה. אפי' בלילה דלאו זמן ציצית הוא משום דנוי לבגד ב''י סי' י''א. ועיין בתשו' מהרי''ל סי' ק''ב: ג טלית קטן. בתשו' רמ''א סי' ק''י מפלפל אם רשאי לצאת בד' כנפות קטן שאין בו שיעור הכתוב בסי' ט''ו: ד על כתיפיו. שלא כדרך לבישתו בחול דאז לא הוי מלבוש אלא משוי. עיין סי' ס''א: ה קודם שיצא בו. ולענין ברכה מחמרינן טפי לעיל סי' ח' עמ''א וע''ת וע''ל סי''ח סק''ט מש''ש: ג ו כבוד הבריות. שדוחה איסור דרבנן וכרמלית נמי דרבנן ובזמן הזה אין לנו ר''ה כמבואר בסי' ש''ב עיין שכנה''ג: ז שתחת בגדיו. דלא מינכרא מילתא אם הולך בלא טלית קטן מ''מ הפשיטה גנאי הוא לו: ח הציציות. בשיורי כנה''ג העלה דוקא כשבא לבה''כ וקודם לבישתו מצא הטלית פסול דאז מותר ללובשו בלא ברכה דאם לא יהיה מעוטף בטלית כאחרים בושה הוא לו שיאמרו שאין לו טלית מצוייצת כהלכתה ואינו זהיר במצות. אבל אם בשעת לבישתו היה כשר ונתעטף בו ואח''כ נפסק אחד מן הציצית יוכל להסירו מעליו דאין כאן משום כבוד הבריות שכבר ראו שהיה לו טלית מצוייצת כהלכתה ע''ש. וע''ת חולק עליו וכתב דמדברי רמ''א משמע דאפי' לבשו מקודם לכן ואח''כ נפסקו ע''ש והיד אהרן החזיק דברי הכנה''ג וכתב דמשמעות דברי רמ''א משמע כדבריו שכתב שיוכל ללבשו בלא ברכה משמע שקודם לבישת הטלית נפסק ומש''ה כ' דיוכל ללובשו ע''ש: עוד העלה שם דהכל תלוי ברצון האיש הלובש אם הוא מתבייש יוכל ללבשו בלא ברכה ואם אינו מתבייש אין כאן משום כבוד הבריות ע''ש. ועיין בני חייא ובמ''א ס''ק א' מ''ש בשם הב''י: ט ודוקא בשבת. המ''א העלה דאם נפסק ציצית בר''ה בטלית קטן א''צ לפושטו אפי' בחול דהפשטה הוי גנאי גדול והא דנקט בשבת לרבותא דאף על גב דיש בו ג''כ איסור שבת אפי' הכי א''צ להסירו ובשבת א''צ למהר לצאת מבה''כ אבל בחול צריך למהר לילך לביתו לפושטו והרואה בחבירו שנפסקו הציצית לא יאמר לו עד שיבא לביתו דהיינו שיקראנו לבא לביתו ושם יאמר לו שיפשיטנו ואם ידע מאתמול שהוא פסול אסור ללובשו בשבת דה''ל לתקוני מאתמול. ונ''ל דבחול אם אין ציצית נמצאים בעיר דינו כמו בשבת מ''א. וא''ל למה שרינן ללובשו בשבת מפני כ''ה הלא יש תקנה שיתנו לאחר במתנה ויחזור וישאלנו לו ואז הוא פטור מציצית וי''ל דאסור ליתן מתנה בשבת אלא לצורך שבת עיין מ''א:

מגן אברהם י״ג - סימן יג - דיני ציצית בשבת

א׳ מותר לצאת. אפי' בלילה דלאו זמן ציצית הוא משום דנוי הן לבגד [ב"י סי' י"ח]: ב׳ קטן. בתשו' רמ"א סי' ק"י מפלפל אם רשאי לצאת בד' כנפות קטן שאין בו שיעור הכתוב בסי' ט"ז ע"ש: ג׳ תכלת. דהא קי"ל התכלת אינה מעכבת את הלבן: ד׳ על כתפיו. היינו שלא כדרך לבישתו בחול עסי' ש"א ס"ל: ה׳ אחזקתיה. וא"ת הא פסק דבעי בדיקה בשעת ברכה ולא מוקמיה אחזקתי' כמ"ש סי' ח' ס"ט וי"ל דשאני התם דאם לא יבדקו בשעת ברכ' לא יבדקנו לעולם ובודאי א"א לעול' לאוקמי' אחזקתו כיון דעשוי ליפסק אבל הכא שבדקו בשעת ברכה ולכן א"צ לבדקו בכל פעם שיוצ': ומזה יש ללמוד דמי שיצא מב"ה והסיר טליתו אפי' הסיח דעתו וצריך ברכה כשחוזר ולובשו אפילו הכי א"צ לבדקו: ו׳ דגדול וכו'. שדוח' איסור דרבנן וכרמלית נמי דרבנן ובזמן הזה אין לנו ר"ה כמ"ש סי' ש"ג סי"ח: ז׳ ואפי' טלית וכו'. פי' אף על גב דלא מינכרא מילתא אם הולך בלא טלית קטן מ"מ הפשיט' גנאי הוא לו, וכתב ב"י אפי' טלית גדול שלנו שאין לובשין אותו למלבוש וליכא ביזוי בהסרתו אפ"ה א"צ להסירו כיון דלא גזרו רבנן: ח׳ כבוד הבריות. ואף על גב דציצית מ"ע דאורייתא ואיסור דאורייתא לא דחינן מפני כבוד הבריות מ"מ שרי דלא אמרה תורה לא תלבש בגד בלא ציצית אלא מ"ע להטיל בו ציצית וכיון שאינו יכול להטיל בו ציצית בשבת אינו עובר ופשוט דעכ"פ אסורא דרבנן איכא ולכן לא שרי אלא משום כ"ה דלא כע"ת אבל בחול ודאי עובר כל שעה בעשה דהטיל בו ציצית כשלובשו ותדע דאטו במזוזה ומעקה אסור ליכנס לבית שאין בו מזוזה [ומעקה] אלא בעמוד ועשה קאי ותו לא עכ"ל בב"י בשם המרדכי וק' דבשבת דף קל"א רע"ב אמרי' למ"ד ציצית חובת טלית הוא אם קיימו בביתו בלא ציצית עובר בעשה אפי' בשבת וא"כ למ"ד דציצית חובת גברא הוא למה יהא מותר ללובשן בשבת מן התורה בלא ציצית וצ"ל דהתם קאי דוקא אליבא דר"א דס"ל ציצית דחי שבת וא"כ חל המצוה אפי' בשבת ע"ש אבל לדידן דק"ל ציצית לא דחי שבת וא"כ לא חל בשבת המ"ע כנ"ל, ולכאור' ק' למה יהא אסור ללובשו בחול הא אמרי' בברכו' ד' כ' דכבוד הבריות דוחה עשה דאורייתא בשב ואל תעשה ע"ש ומוכח שם דאם לובש סדין בלא ציצית מקרי שב ואל תעש'. וכ"ה בתו' יבמות דף צ' דאי מקרי קום ועשה ה"ל כמו כלאי' דפושטו אפי' בשוק אלא ע"כ הוא שב וא"ת כמ"ש המרדכי דבלבישתו אינו עובר כמש"ל בשמו וא"כ אף בחול לישתרי מפני כ"ה וגם המרדכי לא הזכיר שבת אלא ברישא דהר"ש אסר אפי' בשבת אבל הוא י"ל שהתיר אפי' בחול רק שס"ל שעובר בעשה אם אינו מתקנו ומ"מ אינו מחויב לפשטו מפני זה שהרי כ' אח"כ ובחול כו' ותדע וכו' כמש"ל בשמו משמע דבחול נמי אין איסור בלבישתו וכן התשו' שמביא הרב"י מיירי נמי בחול והיא תשוב' מהר"מ מרונטבורק ד"פ סי' רפ"ו וצ"ל כמ"ש בפסקי תוספות מנחות סימן קכ"ט ובאגור סי' כ"ד דדוקא בשבת שרי אבל בחול אסור. ונ"ל הטעם כמ"ש התוס' בשבועות דף ל' לחד שינויי' דדוקא בגנאי גדול שרי לעבור איסור דאורייתא בשב ואל תעשה אבל גנאי קטן לא כמ"ש בח"מ סי' כ"ח ס"ה דת"ח צריך לילך לב"ד להעיד משום דבר איסור אף על גב דגנאי הוא לו וס"ל דלישב בלא טלית הוי גנאי קטן ומ"מ נ"ל אם נפסק ציצית בר"ה בטלית קטן א"צ לפשטו אפי' בחול דהפשיט' הוי גנאי גדול והא דנקט בש"ע בשבת לרבותא דאע"ג דיש בו ג"כ איסור שבת א"צ להסירו ובשבת א"צ למהר לצאת מב"ה עמ"ש בי"ד סימן ש"ג אבל בחול צריך למהר לילך לביתו לפושטו והרואה בחבירו שנפסקו ציצית לא יאמר לו עד שיבא לביתו ומשמע שם בסימן שע"ב דיקראנו לבא לביתו ושם יאמר לו שיפשיטנו ומשמע בשבת דף פ"ב דאם ידע מאתמול שהוא פסול אסור ללובשו בשבת דה"ל לתקוני מאתמול וכ"מ מל' התשו' הנ"ל וכ"מ סי' שנ"ה סס"ב וע"ש בהג"ה ס"ג ומ"ש סי' שי"ב ונ"ל דבחול אם אין ציצית נמצאים בעיר דינן כמו בשבת: הקשה אחי המנוח מהר"ר יודא סג"ל זצ"ל מק"ק קראקא למה שרינן ללובשו בשבת מפני כ"ה הלא יש תקנה שיתננו לאחר במתנ' ויחזור וישאלנו לו ואז הוא פטור מציצית וכמש"ל סי' שכ"ג לענין טביל' כלים ונ"ל דמ"מ חייב מדרבנן שנרא' כשלו כמ"ש סי' י"ד ס"ג בטלית שאול' לאחר ל' יום וכ"ש הכא שבאמת הוא שלו וא"ת ומה בכך מ"מ בשבת יעשה כן י"ל דא"כ אף בחול יעשה כן ויעשה טצדקי למיפטר נפשי' מציצית אבל כשיושב כך בלא ציצית ידע דלא שרינן ליה אלא בשבת משום כ"ה כנ"ל דלפי מ"ש בסי' ש"ו דאסור ליתן מתנה בשבת אלא לצורך שבת א"כ ה"נ אסור ליתנו במתנה וכ"מ בשבת דף קל"א דקאמר הואיל ובידו להפקירן ולא אמר הואיל ובידו ליתנן לעכו"ם או לקטן ע"ש:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים י״ג

א׳ חייב חטאת. דהוי משוי וא"ל דבטיל לגבי בגד דחשיבי הם לגביה שדעתו להשלים עליהם כ"כ ב"י בשם התוספות ורמב"ם: ולפ"ז אם נפסקו כל הד' ציצית ולא נשתייר בהם כ"ע דודאי יעשה אחרים תחתיהם בטלים הם לגבי בגד ומותר לצאת בהם בשבת כנ"ל: ב׳ על כתיפיו. דאז לא הוי דרך מלבוש אלא משוי: ג׳ וא"צ לבודקו. ולענין ברכה מחמירים טפי לעיל סי' ח' ס"א ומ"מ נ"ל במי שקראוהו לס"ת ואין עליו טלית עדיין ורוצה ללבוש טלית לילך לקרות שאין לבדוק הטלית בעת ההיא משום טורח צבור כדאשכחן ביומא בכ"ג שהיה קורא ע"פ ובעשור לחדש כמ"ש בי"ד סי' רע"ט ק"ו כאן שיש להעמידו על חזקתו נ"ל: ד׳ כשהו' בכרמלית. פי' במקום שאין איסור טלטול אלא מדרבנן כמבואר בה' שבת דעכשיו אין לנו ר"ה: ה׳ ודוקא בשבת. לפי דברי התשו' שמביא ב"י מותר אפי' בחול דבמרדכי בשם ר"י הביאו ג"כ ב"י מבואר דדוקא בשבת לפי שא"א לעשות אז ציצית והוכחתו דאי הוי כתיב בתורה לא תלבש בגד של ד' כנפות בלא ציצית אז הי' עובר על הלבישה אפי' בשבת אבל כיון דמ"ע אינה אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו מ"ה אין עובר על הלבישה בשבת אבל בחול עובר בעשה דהטיל בו ציצית וק"ל א"כ למה תלה רמ"א הטעם משום כבוד הבריות דהא ר"י התירו אפי' בלא"ה מטעם שזכרנו ואפשר כיון שיש במרדכי חולק על ר"י הכריע רמ"א כר"י משום כ"ה ומשום כ"ה לחוד לא סגי דאין זה ביוש כ"כ כמ"ש ב"י. וא"ל ממ"ש ס"פ הקומץ דמר בר רב אשי איפסק ליה ציצית בשבת ואי לאו משום כ"ה הוה פושט הגלימ' אפי' בשוק והא בשבת ליכא איסור דהתם מיירי באיסור טלטול דהוי כמשא בכרמלי' ע"כ הוצרך לטעם כבוד הבריות אבל הכא מיירי ברה"י:

ספר מחצית השקל על אורח חיים י״ג

י״ג:קמ״ט א׳ (ס"ק א') מותר לצאת. אפילו בלילה כו' ר"ל למאן דאמר אפי' כסות המיוחד ליום אם לבשו בלילה פטור. וכדלקמן סי' י"ח ולמ"ש בט"ז סק"א בנפסקו כל הד' ציצית דמותר לצאת בהן וליכא משום איסור הוצאה דבטלים לגבי בגד. ואע"ג דאכתי איסור שלובש בגד בלא ציצית ואף שהוא שבת מ"מ איסור דרבנן איכא וכמ"ש מ"א סק"ט. ואי היכא דאיכא משום כ"ה. וא"כ בלא"ה ליכא משום איסור הוצאה כיון דל"ל ר"ה וכמ"ש מ"א סק"ו וכן הסכים הט"ז לקמן סי' שמ"ו. וצ"ל דמיירי היכי דליכא משום כ"ה. ואי איסורא דלובש בגד בלי ציצית. מ"מ איכא נ"מ בטלית שאולה. ובנידן שלא הקנהו לו במתנ' עמ"ל וכמובן מסי' י"ד סעיף ג' וע"ש בט"ז: י״ג:קנ״ג א׳ (ס"ק ה') אחזקתי' כו' אבל הכא שבדקו בשעת ברכה כו' ובשעה מועטת אין הדרך לפסוק ואע"ג דמ"א כ' לעיל סי' ח' עוד טעם לבדיקה. דהיכי דאפשר לברר לא סמכי' על החזקה כמו גבי שחיטה כבר כתבתי לעיל דנרא' למ"א עיקר דחזקה דהכא עדיפא מחזקה דשחיטה והט"ז ס"ק ג' אזיל לשיטתיה לעיל סי' ח' דעיקר החשש היא משום ברכה לבטלה דהוא חמיר ואע"פ כן הקיל בקראוהו לס"ת דא"צ לבדוק משום טרחא דציבור' כדאשכחן ביומא. ועיין מ"א סי' קמ"ד ס"ק ז' וז"ל וצ"ל בשלמא במקדש היו כל ישראל ולא מחלי. משא"כ בבי' הכנסת דיש מתי מעט מסתמא מוחלים כו' עכ"ל ואף דיש לחלק דהתם מוחלים כדי לקיים קריאת מפטיר שהוא תקנת הגאונים משא"כ כאן אפשר משום הבדיק' אין מוחלין מ"מ עכ"פ אין ראיה ממסכת יומא. וכן ראיתי בס' א"ר סי' ח' הביא בשם מ"מ שהעיד על רבו מהרש"ל שנהג שבדק הציצית כל פעם שעלה לתורה ע"ש ודרכי כשקורים אותי לס"ת וצריך אני ללבוש טלית הקהל שהוא טלית השותפים שלא לבדקו. ואף דלא שייך סברת מ"א שעדיין לא בדקו טלית ההוא כל היום אלא שאינני לובשו דרך לביש' אלא סביב הצואר כיון שאינו אלא מפני כבוד הציבור ודי בלבישה כהאי ושוב אינני מברך וכמבואר לעיל במ"א סי' ח' ס"ק ב'. ולענין לבישת בגד בלי ציצית. כי כפי הנראה קצת מדברי הרב"י מס"ס י' מ"ש על המלבושים בשם ס' כפתור ופרח דבגד הנעשה לכסות הגוף אף שעכשיו אינו מכסה בו כ"א הראש מכל מקום חייבת בציצית מכל מקום ל"מ בשבת דליכא כי אם איסור דרבנן כמ"ש מ"א ס"ק ח' ודאי דיש להקל. אלא אפילו בחול יש לסמוך על הט"ז דבמקום שא"צ לברך סמכינן על החזקה: י״ג:קנ״ד א׳ (ס"ק ו) דגדול כו' כמ"ש סי' ש"ג סעיף י"ח כצ"ל ועסי' שמ"ה סעיף ז'. והטעם דקיי"ל כרש"י דאין לו דין ר"ה אלא היכי דס' ריבוא בני אדם בוקעי' בו כל יום: י״ג:קנ״ה א׳ (ס"ק ז) ואפילו כו' מכל מקום הפשיטה גנאי כו' ור"ל אדרבה הפשיטה יותר גנאי מבטלית גדול וכמ"ש מ"א לקמן: ב׳ וכ' ב"י כו' וליכא ביזוי כו' ר"ל דוקא בימי הש"ס שהיו לובשים הטלית כל היום דרך מלבוש א"כ איכא ביזיון אי יסירנו וילך בלי טלית משא"כ לדידן שכל היום אין לובשים הטלית כ"א בעת התפלה לשם מצוה. וא"כ ליכא בזיון בהסרתו אפ"ה א"צ להסירו: ג׳ כיון דל"ג רבנן. ר"ל כיון דלא גזרו רבנן אז בזמן הש"ס לפי מנהגם א"כ לא פלוג ואפי' לדידן שרי כי לא חלקו חכמים וע"ש בב"י: י״ג:קנ״ו א׳ (ס"ק ח) כבוד כו' דלא אמרה תורה ל"ת בגד בל"צ כו' דאי הוי נאמר בתורה בל' זה אפי' בשבת דאינו יכול להטיל בו ציצית היה אסור ללובשו אבל כיון דאינו רק עשה להטיל בו ציצית אבל לא אסרה תורה ללבוש בלי ציצית א"כ בשבת דא"א לקיים העשה לא עביד איסורא ועמ"ש לקמן בשם תוס' דיבמות: ב׳ ופשוט דעכ"פ כו' זה אינו לשון המרדכי אלא הם דברי מ"א עד דלא כע"ת. ותדע דאטו כולי הם דברי המרדכי וקאי אדלעיל עמ"ש דאין איסור בלבישה בלי ציצית כ"א שמוטל עליו לקיים העשה ועז"כ תדע דאטו במזוזה כו': ג׳ וצ"ל דהתם קאי דוקא אליביה דר"א כו' דר"א ס"ל מכשירי מילה דוחים שבת ואמרי' דוקא במילה אמר ר"א ולא בשאר מצות ואמרי' לאפוקי מאי ואמרי' למעוטי ציצית דאפי' לר"א אינו רשאי לעשות ציצית לטליתו בשבת (אף למ"ד ציצית חובת טלית וא"כ אפי' אינו לובשו חייב מכל מקום לא הותר לו לעשות בו ציצית) ותניא נמי הכי דמודה ר"א דאי עשה ציצית לטליתו בשבת חייב ומסקינן וטעמא מאי מ"ש ממילה וא"ר יוסף הואיל ואין קבוע להן זמן לציצית כמו גבי מילה דקביע ליה זמן בשבת שהוא יום שמיני. וא"ל אביי אדרבא כיון שאין קבוע לו זמן כל שעתא זמניה. והוה ליה לדחות שבת לר"א כמו במילה כ"ה שלא יעבור על עשה דציצית. ומשני הואיל ובידו להפקירן. ור"ל דאמר ריש לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת ויכול לקיים שניהם אין העשה דוחה לא תעשה והכא אפשר לקיים שניהם דהיינו אם יפקיר הטלית דשוב לא יהיה מוטל עליו להטיל בו ציצית עכת"ד הגמ'. ומקושיי' אביי הקשה מ"א דמקשה אביי דגם בשבת כל שעתא עובר דלא כמרדכי וע"ז תירץ דהתם קאי לר"א ובעי למימר דלר"א ידחה ציצית שבת כמו מילה ואם כן ממילא אי לא יטיל ציצית לטליתו בשבת יעבור בעינן למימר דיהיה מותר לר"א לעשות ציצית בשבת: ד׳ דכ"ה כו' בשב ואל תעש' דאמרי' התם אר"י א"ר המוצא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק דלא הותר משום כבוד הבריות אלא איסור דרבנן אבל לא כלאים דאורייתא ופריך מדתניא ולאחותו מת"ל דבנזיר כתיב על כל נפשות מת לא יבא והדר פרט קרא לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא והוא מיותר כיון דכלל על כל נפשות מת אלא לגופי' לא איצטרך כ"א לדיוקא לאביו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה משום כבוד הבריות ולאמו אצטריך לדיוקא לאמו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה אפילו הנזיר הוא כהן דאתוסף איסור' אפילו הכי שרי. ולאחיו אתי לומר אפי' הנזיר כהן גדול אפי' הכי דוקא לאחיו לא יטמא אבל מטמ' למת מצוה. ולאחותו אתי לומר אפי' הנזיר וכהן גדול הולך לשחוט פסחו ולמול את בנו אף על פי כן לאחותו לא יטמא אבל מטמ' למת מצוה אף שיתבטל עי"ז גם ממצות פסח ומילה מכל מקום הותר משום מת מצוה דהוא כבוד הבריות ומשני שאני התם דהוי שב ואל תעשה פסח או מילה (ולענין טומאה דהוי קום ועשה דהא מטמ' א"ע בידים ע"ש ברש"י ותוס') אבל כלאים הוי קום ועשה (כאשר יתבאר לקמן) לא הותר בשביל כבוד הבריות. ומוכח שם ר"ל ברש"י דרש"י כ"כ ע"ש וכ"כ בתוספות יבמות הוא דברי הש"ס ביבמות שם אלא דהתוס' מפרשים דברי הש"ס וכמ"ש מ"א אח"ז דאמרי' התם אין ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה. וקאמר התם הא דחכמים פטרו סדין בציצית היינו בגד פשתן פטרו מציצית כיון דצריך להטיל בו תכלת והוא צמר והוי כלאים ואף דכלאים בציצי' שריא רחמנ' אפ"ה חכמים אסרוהו גזיר' משום כסות לילה דפטור מן הציצי' ויהיה לבוש כלאים ולא קיים עשה דציצי' הרי דב"ד עוקרים ד"ת ומשני התם שב ואל תעשה וכה"ג ב"ד מתנין לעקור ד"ת בשב ואל תעשה: ה׳ וכ' התוס' ד"ה כולהו כו' הא דקרי לסדין בציצית שב ואל תעשה ובלובש כלאים במסכת ברכות כנ"ל קרי ליה קום ועשה ותמצי' דבריהם בשלמא בכלאים בשע' לבישה עביד איסורא בקום ועשה הא כתיב לא תלבש שעטנז א"כ גם אח"ז אם אינו מסירו מקרי קום ועשה משא"כ כשלובשו בלי ציצי' לא עביד איסורא דהא כתיב גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך וכסותך משמע שאתה מכוס' בה כבר (ואשר תכסה בה דמשמע שעדיין לא לבשו אלא עתיד ללובשו. אתי לדרשא אחרינא) וכיון דבשע' לביש' לא עביד איסור' דעדיין לא חל עליו עשה דציצית כ"א אח"ז כשכבר לבשו ואז הוי שב ואל תעשה ע"כ דברי התו' והם דברי מ"א שאח"ז אלא שהל' מגומגם קצת: ו׳ וא"כ אף בחול כו' ר"ל כיון דציצי' מקרי שב ואל תעש' ובשב ואל תעש' אפי' מצו' דאוריית' נדחה מפני כבוד הבריו' א"כ אפי' בחול נישתרי: ז׳ וגם המרדכי כו' אלא דבריש' הר"ש אסר כו' כצ"ל ר"ל דדינו של רמ"א נובע מן המרדכי והמרדכי גופי' י"ל שהתיר אפי' בחול ולא נקט ההית' בשבת אלא משום דברישא הביא המרדכי שהר"ש אסר אפילו בשבת. וע"ז כ' מרדכי דעכ"פ בשב' יהיה מותר. אבל אליבי' דנפשיה י"ל דהמרדכי מתיר אפי' בחול לפשטו מפני זה היינו היכי דאיכ' כבוד הבריות: ח׳ שהרי כ' כו' ותדע דאטו במזוז' כו' ובמזוז' ומעק' ודאי אפי' בחול מות' אפי' אין בו מזוז' ומעק' וע"כ צ"ל דס"ל כמ"ש התוס' ביבמות וכנ"ל וא"כ מאין לקח הרב"י דאסור בחול כיון דהיא נגד הסברא ובשום פוסק לא מצינו להדיא שאוסר: ט׳ וצ"ל דס"ל כמ"ש בפסקי מנחות סימן קכ"ט כצ"ל: י׳ כמ"ש בח"מ סי' כ"ח וכן הוא שם במסכת שבועות אף דת"ח א"צ להעיד לפני ב"ד הקטן ממנו בפני כבוד התורה אבל היכי דהעדות הוא לאפרושי מאיסורא חייב לילך ולהעיד והקשה התוס' מהאי דברכות הנ"ל דבשב ואל תעשה דוחה כבוד הבריות איסור תורה תירצו דוקא בגנאי גדול כמו מת מצוה אבל להעיד בפני ב"ד קטן אינו רק גנאי קטן: י״א דהפשיט' הוי גנאי גדול ר"ל פשיטת טלית קטן שלובשו תחת המלבושים וכשרוצה לפשוט הטלית קטן צריך לפשוט תחלה כל מלבושיו וישאר ערום זהו גנאי גדול: י״ב והא דנקט בש"ע בשבת. ר"ל רע"א שכ' ואפי' טלית קטן כו' משמע דקאי על דברי המחבר דמיירי דוקא בשבת ולמה בשלמא המחבר דמיירי בטלית גדול דהפשיט' גנאי קטן לכן לא הותר בחול אבל טלית קטן דהוא גנאי גדול אפי' בחול לתשרי. לרבותא ר"ל דבאמת אפילו בחול מותר ונקטי' בשבת לרבותא: י״ג ובשבת א"צ למהר כו' כמ"ש בי"ד גבי יושב בבהמ"ד והיה לבוש כלאים דרבנן מפני כבוד הבריות א"צ לפשטו וא"צ למהר לצאת א"כ ה"ה הכא בציצית בשבת דליכ' רק איסור דרבנן כ"ש דא"צ למהר לצאת דהא הוי שב ואל תעשה: י״ד אבל בחול כו' כיון דהוא איסור תורה. וכ' כן מסברא דנפשי' דמכלאים אין ראיה דכלאים הוי קום ועשה כנ"ל: ט״ו לא יאמר לו עד שיבא כו' כ"מ קצת שם בי"ד די"א דאי הלובש שוגג הרואה לא יאמר לו עד שיבא לביתו משום כבוד הבריות ושם מיירי בכלאים דאורייתא כ"ש כאן דהוי שב ואל תעשה ושרי לכ"ע שלא לו' לו: ט״ז ומשמע כו' דיקראהו כו' ר"ל דצריך לקרותו דכן הדין בכהן שהוא באהל המת והוא ערום צריך לקרותו לילך לחוץ ואל יאמר לו שהוא באהל המת עד שיצא לחוץ כדי שיהיה יוכל להלביש את עצמו תחלה: י״ז ומשמע בשבת דף פ"א כו' הובא לק' ר"ס שי"ב. אף דהתירו חז"ל להכניס בשבת אבנים לבה"כ אף דיש בהם טלטול מוקצה וטורח מ"מ הותר משום כבוד הבריות שיוכל לקנח א"ע בהן ומ"מ אם יש לו בה"כ סמוך לביתו לא הותר לו דוקא כשבה"כ היה רחוק בשדה שא"א לו להזמין לו אבנים מע"ש אבל כשהבה"כ סמוך לביתו דהיה א"ל להזמין לו מע"ש לו הותר לו בשבת אע"ג דאית ביה משום כ"ה. א"כ ה"ה כאן היכי דהיה א"ל לתקן מע"ש: י״ח הקשה כו' ואז הוא פטור כדאי' סי' י"ד סעיף ג': י״ט סי' שכ"ג בשכח לטבול כלי חדש מע"ש וצריך לו בשבת יתן אותו לעכו"ם במתנה ויחזור וישאלנו מן העכו"ם דכה"ג הוי כלי עכו"ם וא"צ טבילה. וכ"ש הכא שבאמת הוא שלו עד עתה. רק שעכשיו נתנו לאחר איכא מראי' עין אפילו תוך שלשים. וא"ת מה בכך. ר"ל עכ"פ עדיף טפי כשיתננו לאח' וישאלנו דאז הוי רק תרתי דרבנן דהיינו בשבת דא"א לתקן אפי' שלו אינו רק מדרבנן. והשתא דנתנו לאחר אינו אלא משום מראית העין. ובכה"ג ודאי קיל טפי מאלו לא נתנו לאח' דאז לא הוי רק חד דרבנן: כ׳ מתנה בשבת אלא לצורך. וא"כ עדיף טפי לעבור על איסור דרבנן דלובשו בשבת בלי ציצית דהוי שב ואל תעשה מלעשות איסור דרבנן בקום ועשה ליתן מתנה: כ״א וכ"מ בשבת דף קל"א. הבאתי לעיל דמשני כן אליבא דר"א כנ"ל: כ״ב הואיל ובידו ליתנן לעובדי כוכבים או לקטן. דאפי' למ"ד ציצית חוב' גברא דאליביה אזיל הש"ס. מ"מ השתא כשיבא ליד עובדי כוכבים או קטן בעליהם לאו בני מיעבד מצוה נינהו. אלא ע"כ דכהאי גוונא איכא איסור דרבנן ואע"ג דהתם מיירי לענין חיוב ודין תורה מכל מקום ניחא להש"ס למנקט תקנה דמהני אפי' מדרבנן:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי - ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד -

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם - דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן