סימן: י''ב - שאלה: כיצד צריכה להיות מצוות המציצה לאחר חיתוך הערלה ?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בריח התיכון - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: י''ב - שאלה: כיצד צריכה להיות מצוות המציצה לאחר חיתוך הערלה ?
תוכן עניינים

--------

איתא בגמרא במסכת שבת (דף קלג:) אמר רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן ליה פשיטא, מדקא מחללי עליה שבתא סכנה הוא מהו דתימא: האי דם מיפקד פקיד קא משמע לן חבורי מיחבר. ודומיא דאיספלנית וכמון, מה איספלנית וכמון כי לא עביד סכנה הוא, אף הכי נמי כי לא עביד סכנה הוא. וכתב רש''י על דברי הגמ' קא משמע לן דדם חיבורי מיחבר'' כשיוצא ע''י מציצה ואפילו הכי שרי משום סכנה גבי איספלנית וכמון עכ''ל וספר היראים כתב דאי לא מייץ מאית ואמרה תורה וחי בהם ולא שימות בהם והברכ''י כתב (בסימן רסו) על מוהל שיש לו חטטין בפה ומל וידע שאינו יכול למצוץ צריך כפרה וציין לאדמת קודש כתב רבינו הטור (בסימן רס''ד) מוצצין המילה עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים כדי שלא יבוא לידי סכנה ע''כ וכן פסק בשולחן ערוך כדברי הטור וכן כתב ערוך השולחן מהטעם הנ''ל וכתב עוד ומוצצין יפה יפה עד שיפסק הדם ודע שיש בזמנינו שאומרים שטוב יותר לעשות המציצה לא בפה ישירות אלא באיזה ספוג שמספג את הדם ולא נאבה להם ולא נשמע להם בזה עכת''ד וכן כתב בספר ברית אברהם (בנחל שמיני סעיף ה) שהספוג והשפופרת אינם עושים פעולות המציצה ממש כמו הפה דהספוג אינו מושך ויונק אלא רק ''סוחט'' ולכמה פוסקים אין זה מציצה והשפופרת כבר שדא ביה נרגא הגאון בעל מטה לוי שאם אינו מוצץ בטוב אינו עושה פעולות מציצה כלל עכ''ל.

וראיתו מדברי הרמב''ם בהלכות מילה (פרק ב) וזה לשון הרמב''ם ואח''כ מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומות רחוקים כדי שלא יבוא לידי סכנה עכ''ד, וכן כתב המאירי שאין הדם ניתר ממקום חיבורו אלא ע''י מציצה וכן כתב הגאון רבי משה כלפון הכהן בספר ברית כהונה (סעיף יא) עושה המציצה בפה ולא בכלי ולא במכונה וכתב ועיין לה' שדי חמד קונטרס המדבר מדיני מציצה שהוא מעכב בפה דוקא ולזוכר הברית עכ''ל וכן כתב הגאון הרב יצחק יוסף שליט''א בספרו וציין לעוד פוסקים שהמציצה תהיה בפה ולא בשפופרת למעט מחלות וכן כתב בספר צב''א מרו''ם. וכ''כ בספר אוצר הברית הלכות מילה בשבת וז''ל אם לא מצץ כראוי ובחוזק עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים אף שכבר פרש מן המילה מ''מ יחזור למצוץ כראוי עכ''ל.

וכתב ספר זוכר הברית בשם מהר''ם שיק אם אין מניחין למצוץ אל יקבל למול וכתב עוד עלינו לעמוד על המשמר לבלי לשנות אפילו זיז וכו' עיין שם כי קיצרתי מאוד ועוד שבספר אוצר הברית כתב בשם עשרות פוסקים שהמציצה היא חלק מהמצווה ולכן יש לקיים את המצווה בהידור ובשלימות ולמצוץ את הדם ממקומות רחוקים וכן כתב רש''י ואע''ג דעביד חבורה שאין הדם ניתק מחיבורו אלא ע''י המציצה וכ''כ הר''ן וכן כתב בספר המילה לר' יעקב הגוזר המוהל חייב לעשות מציצה כיצד אחר הפריעה מיד מכניס האיבר לתוך פיו ומוצץ את הדם בכל כוחו משום שהדם נקרש בפי האמה וסכנה הוא אם אינו מוצץ ע''כ וכ''כ באר יעקב משום דדם נקרש ועוד שהדם בבשר הגיד מתחמם ונקפה ואפשר שיצבה הגיד עי''ז ובסוף דבריו כתב שיזה בפיו אחר המציצה על החבורה מהחומץ שלוקח בפיו כדי לקמט ולצמצם נקבי הדם שפתח ע''י המציצה.

וכתב גליון מהרש''א ( ביו''ד סימן רסד) בשם דבר שמואל אבוהב המזלפין יין ואח''כ מוצצין טועין כ''א להיפוך יש לעשות כדי להוציא תחילה העלול לצאת ואח''כ לעצור ע''י יין. וכ''כ זוכר הברית שזילוף היין בחון ובדוק להטיב לרפואת הנימול משמע מכולם שטעם אחד להם שע''י המציצה מוצאים את הדם ממקומות הרחוקים דוקא (אולי משום שהדם מזוהם מסכין המילה שעשוי ממתכת שבזמן החיתוך משאיר שאריות זעירות מאוד מהמתכת ונכנס פנימה ע''י זרימת הדם שמעתי זאת מפי המוהל הרב זבולון רבייב שליט''א) ולכן נראה לומר שמציצה הנעשית אפילו ישירות בפה ואינה חזקה לשם הוצאת דמים הרחוקים אלא רק לשם ''מראית עין'' וגם בשל להפגין את המהירות ומיומנות המוהל וכל שכן מציצה ע''י שפורפרת אינה ממלאת את יעודה הנדרש ע''פ ההלכה וגם הרפואה ויש להתרות במוהלים לבלתי עזוב דברי רבותינו הקדושים אלא למצוץ בפה בכל כוחו פעם או פעמיים או שלוש עד שהדמים הרחוקים יצאו ולא ימהר בכדי להראות את זריזותו על חשבון הנימול הקטן וכן ראיתי שכתב כך בספר תשובות והנהגות (בסימן רצא) ועיין בשו''ת הר צבי (יו''ד סימן ריד) שכתב שהיו כמה גדולים ובתוכם בעל מהר''ם שיק זצ''ל שהקפידו למצוץ דווקא בפה וכ''כ בשו''ת מנחת יצחק (חלק ה סימן כד) כל המשנה ידו על התחתונה, ובפרט בדברים העומדים ברומו של עולם, ויש לחוש, לביטול מצות מילה בכל הפרטים, היינו, החיתוך, הטפת דם ברית, הפריעה, המציצה, כנ''ל.

אלא כשידוע על חשש למחלה במשפחה לא עלינו או שהמוהל יש לו מחלה בפה יש למצוץ חזק עם השפופרת (ערוך השולחן). וכ''כ בשו''ת דעת כהן (עניני יו''ד סימן קמב) וז''ל אבל אם נראים הדברים שיש שם איזה חשש סכנה, מצד המוצץ שהוא נגוע באיזה מחלה בפנימיות גופו או בפיו או בשיניו, או מצד הילד, שיוכל להזיק להמוצץ, בכה''ג. אין לנו שום יסוד להחמיר ולומר שהמציצה בפה ע''י הפסק של שפופרת אינה מציצה, רק שצריכים להשגיח שיהי' האויר של השפופרת סתום יפה ע''י פקולין רכים, באופן שיוכל המוצץ למצוץ יפה ושיצא הדם ממקומות הרחוקים, ושלא להשתמש בזה בקביעות כ''א במקום שיש ע''פ הרופאים איזה חשש סכנה וכ''כ שו''ת הר צבי (יו''ד סימן ריד) וז''ל גם בזמן הזה דשכיחי מחלות ע''י מציצה בפה, מאן דמיקל לעשות המציצה ע''י שפופרת של זכוכית לא משתבש אם עושה כן מפני שיש חשש, אבל המציצה ע''י שפופרת לאו כו''ע גמירי וצריך להתלמד אצל אומן כיצד לעשות המציצה באופן המועיל. ע''כ ואם המוהל נוהג לזלף יין על הברית יעשה זאת רק לאחר המציצה מהטעם הנ''ל ועוד העיד המוהל הדגול רב העדה הבוכרית הרב זבולון רבייב שליט''א שרואים בחושינו שהילד בוכה מכאב המילה והפריעה וע''י מציצה כדלעיל חוזר הילד לשלוותו.

וכן אמר לי המוהל הדגול הרב גיאת שליט''א שהמציצה מבוצעת כיום ע''י המוהלים אינה עפ''י ההלכה אלא יש למצוץ בכוח את כל הדמים הרחוקים כדאמרינן ומה שכתבנו שאין לשמוע להם (לרופאים) אלא שיש לדבוק בדברי רבותינו ולקיים את דבריהם בשלמות ולאו דווקא בעניין המציצה אלא בכל עניין שציונו רבותינו כגון שראיתי מוהלים שלא חשים לכאב עיניים או ציר או דמעות או ריר וכד' וגם ראיתי שלא מונים לו שבעה ימים מעת לעת להברותו בכל אלו סומכים רק על דעת הרופאים כהלכה למשה מסיני וטענתם שכרגע אין חשש לנימול וזה אינו שבכך עוזבים את דברי רבותינו הקדושים שפסקו לנו שאין למול. דדילמא המילה של עכשיו תזיק לו לאחר זמן קצר או רב וגם יכול להיות שאחר הרבה שנים יארע לו חולי בעבור זה עיין עוד בספר זוכר הברית (סימן י).

וכ''כ בשו''ת (יביע אומר חלק ז בסימן נג) שאעפ''י שהרופאים מכחישים את המציצה אין אנו חוששים לדבריהם אשר בהבל ימעטו וקבלה ע''י חז''ל למצוץ גם בשבת אעפ''י שיש חילול שבת וזאת משום פיקוח נפש עכת''ד וכתב עוד בשם הריב''ש (שו''ת ס' תמז) שהדבר ידוע שאין לנו לדון בדיני תורתינו הקדושה ומצוותיה על פי חכמי הרפואה והטבע שאם נבוא להאמין לדבריהם ח''ו אין תורה מן השמים ואם נדון בדיני הטרפות על פי חכמי הרפואה יהפכו ברוב הדינים ממות לחיים ומחיים למוות וכל מה שאנו אוסרים בסירכות הריאה ומראות הפוסלות בה ובדיני הדרוסה וכיוצא בהם שהם מלעיגים עלינו יוצק זהב רותח לתוך פיהם ובאמת כי לא מפי חכמי הרפואה והטבע אנו חיים אלא אך ורק על רבותינו ז''ל אנו סומכים ואפילו יאמרו על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין אנו שומעים להם כי הם קבלו איש מפי איש עד משה רבינו ולא נסמוך כלל על הרופאים שלא דיברו אלא מסברתם שאמרו על פי ניסיונות ואומדנות מבלי שישגיחו על ספקות שיפלו בהחלטותיהם וכו' עכ''ד וכ''כ חזון איש ושו''ת מהר''ם שיק וז''ל כי דבריהם מוכחשים מפי חז''ל שקבעו בשבת דף (קלג:) שמניעת המציצה סכנה היא ולכן מחללים עליה את השבת וזה דומה למ''ש הרשב''א וכו' עכ''ד וכ''כ בזוכר הברית דדילמא המילה של עכשיו לא תזיק כעת אך לאחר זמן קצר או רב יארע לו חולי והיה עדיף שלא היה מל כלל עכת''ד ואף בספק פיקוח נפש דוחים שבת כדאיתא ביומא ולכן יש למצוץ את הדמים הרחוקים בכל כוחו כדאמרינן אף בשבת. ואף אם מצץ אחרי הברית בכדי לראות את עור הפריעה חייב למצוץ שוב אחר הפריעה.

ודע מה שאמרנו שנוהגים לזלף יין אחר המציצה ועיין עוד בדברי שו''ת אבני נזר (חלק יו''ד סימן שלח) שכתב מי הוא אשר יש בו שורש וניצוץ ישראל ועמדו אבותיו על הר סיני שיגרע בנו ממצוות מציצה אשר המקובלים כתבו סודות נוראות איך הוא מציל נפש ישראל מכל רע. ואין להשגיח במה שאומרים שפה המוהל יזיק. כי שלוחי מצוה אין נזוקין. וגדולה מזה בגמ' יבמות (דף עב.) האי יומא דעיבא לא מהלינן בי' והאידנא דדשו בה רבים שומר פתאים ה'. ואף שהי' שלא כדין. כל שכן בזה שכדין החזיקו במציצה מימות מ''ת עד עתה שלא יזיק כלל ובכדי לקמט את נקבי הדם כדלעיל מותר לזלף גם בד' הצומות למעט ביוה''כ ובת''ב כפי שמרן פסק (באו''ח סימן תקסז) וז''ל השרוי בתענית יכול לטעום כדי רביעית ובלבד שיפלוט וביוה''כ ובת''ב אסור וכ''כ החיד''א (בסימן רסה) בשם דבר שמואל וטעם לזאת כתב המ''ב שבצומות הנ''ל קיבל עליו לא לאכול ולא לשתות אבל לטעום לא קביל עליה שלא ייהנה וכתב עוד ואפילו כוונתו להנאת עצמו שרי כיון שאינו בולע ע''כ וציין למ''א וא''ר וכתב עוד בשם הט''ז שכל הדין הנ''ל דוקא לענין תענית אבל מי שמודר מאיזה מאכל אסור אפילו לטועמו ולפלוט דשם הנאה קביל עליה עכ''ל.

וכתב הרמ''א על דברי מרן ויש מחמירין בכל ת''צ והכי נוהגין וכתב עליו מ''ב בשם ח''א במקום סעודת מצווה וכו' יש לסמוך אדעה ראשונה דהיינו כדעת מרן שמותר ולכן גם לדעת הרמ''א יהיה מותר למוהל לצורך מצווה לזלף יין בפה לאחר המציצה ודע שהטעם שביום כיפור ות''ב אסור לזלף בפה כדכתב המשנה ברורה וז''ל בביאור הלכה דאינהו ללא בקבלתו תלוי ולא שייך לומר בהו דרק מאכילה ושתיה קביל עליה ולא מהנאה וציין לב''י בשם הריב''ש וללבוש עכ''ד ולכן בצומות לא דחויים שהמוהל צם יכול לזלף יין לאחר המציצה מהטעם הנ''ל למעט יום הכיפור ות''ב וגם לאחינו אשכנזים מותר לזלף אלא שבספר נשמת אברהם (בסימן רסה) כתב שבת''ב מותר לזלף יין וציין לעוד פוסקים שאגת אריה ,שו''ת מהר''י אסאד ,ספר הברית ע''כ ובשו''ת (יביע אומר חלק ז סעיף מט) כתב שהגאון מהר''ש קלוגר התיר בת''ב למצוץ ע''י יין אך אין דעתו כן אלא להחמיר ע''כ וכ''כ גיליון מהרש''א בשם דבר שמואל אבוהב (סי' צח) שאסור למצוץ ביין בת''ב ויום הכיפורים נראה במילי דרבנן במקום מצווה שרבותינו חולקים בהם יש להקל במיוחד שזילוף היין לצורך רפואה לנימול כדאיתא במשנה במס' שבת עושין כל צרכי מילה ופירש רש''י שם וז''ל כך היו רגילים והיא רפואה שמערבין וטורפין בקערה יין ושמן יחד כדרך שטורפים ביצים בקערה וכ''כ הר''ן וכדאמרינן בשם שמואל אבוהב שמזלפין יין בכדי לעצור את העלול לצאת וכ''כ היעב''ץ (בנחל תשיעי ראש ב סעיף ד) וז''ל יש מוהלים נוהגים אחר המציצה שגומעים יין עם הדם שבפיהם (וצריך להיזהר שלא לבלוע ממנו) וממהרים ומריקה בפיהם על המילה לרפואת הנמול והוא דבר בחון ובדוק אצלי להועיל להטיב בעזה''י ויש בזה סוד גם כן על ידי מריקת היין מצא מין את מינו וניעור עכ''ד.

וכ''כ זוכר הברית בשם השל''ה שיש לזלף יין בת''ב וכ''כ ברית אברהם בשם ר' גרשון הגוזר וז''ל אחר המציצה גומע גמיעה מן היין עם הדם שבפיו וממהר וזורק מפיו שניהם היין והדם על המילה כי היכי שממהר רפואתו וכ''כ בפירוש באר יעקב שיש בזה סוד ע''י מריקת היין עיין שם ולכן הנוהגים לזלף יין בכל השנה יכולים להמשיך במנהגם גם בת''ב אלא שביום הכיפורים עדיף שיזלף ביד כפי שכתב ברכ''י (בסימן רסה) שאין נכון לעשות מציצה ביין אלא יזלף ביד או יזרוק בכלי. ובשו''ת שואל ונשאל (חלק ה-או''ח סימן קד) נשאר בצ''ע וז''ל מסתברא דהאומן בקי במלאכתו הוא ודרכו רק למצוץ ולא לבלוע ואותו עסק של המילה מזכירו ובפרט דגם בשאר ימים דרכו רק למצוץ ולא לבלוע שאח''כ פולטו. ובפרט ביום כפור דחומרת יום כפור מזכירו וצ''ע לדינא ושו''ר בספר עולת יצחק לרב יצחק רצאבי (חלק ב או''ח סימן קלט) שהמקיל ביום הכיפורים לחטא את פיו ע''י משקה מרובה באלכוהול שאינו ראוי לשתייה לשום אדם ודאי יש לו על מי לסמוך ויעשה בצנעא .

לסיכום: יש למצוץ פעם או פעמים עד שכל הדמים הרחוקים יצאו גם מציצה בפה שמבוצעת כיום ע''י רוב המוהלים אינה מציצה עפ''י ההלכה וכל שכן שאסור למצוץ בשפופרת למעט במחלות.

פירות הנושרים:

1. יש לבצע את המציצה כפי שהורו לנו רבותינו דהיינו למצוץ חזק ומס' פעמים עד להוצאת הדמים הרחוקים, ואין לחוש לדעת הקהל בכדי להראות את מומחיותו.

2. כל מחלה שעפ''י רבותינו אין למול מסיבתה אין לשמוע לרופאים שאומרים למול.

3. לאחר מחלה אעפ''י שהבריא יש להמתין שבעה ימים מעת לעת.

4. לנוהגים לזלף יין על הברית מותר להם להמשיך במנהגם גם בשאר הצומות למעט יום הכיפורים שיזלף ביד או בכלי כי יש בדבר סוד וממהר את הרפואה.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן