סימן: י''ב - שאלה: האם מותר לפרק את סוכתו החוסמת את האויר מלהיכנס לביתו בכדי לחוג את שמיני עצרת בביתו. ובני חו''ל הרוצים להמשיך ולאכול בסוכתם בשמיני עצרת מתי צריכים לפסול את סוכתם?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מועדי ניסים - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: י''ב - שאלה: האם מותר לפרק את סוכתו החוסמת את האויר מלהיכנס לביתו בכדי לחוג את שמיני עצרת בביתו. ובני חו''ל הרוצים להמשיך ולאכול בסוכתם בשמיני עצרת מתי צריכים לפסול את סוכתם?
תוכן עניינים

--------

מדאמרינן בסוכה דף (מח.) רב חייא בר אשי אמר פוחת בה ד' ור"י ב"ל אמר מדליק בה את הנר ולא פליגי הא לן דיו"ט הוא ואסור לפחות בה ארבעה מדליק בה את הנר ולבני א"י דחולו של מועד הוא פוחת בה ד' וה"מ סוכה קטנה דמיפסלא בשרגא אבל סוכה גדולה עייל לגוה מאני מיכלא ומיפסל'. וטעם פיסול הסוכה ע"י הדלקת נר כתבו התוס' (דף כט.) טעמא משום דמוקמינן בסוכה קטנה וחיישינן שמא תשרף סוכתו ותדע דהדלקה דוקא מדלא נקט מעייל את הנר כדנקיט התם מעייל בה מאני מיכלא ור"ת שנביא דבריו בסמוך בס"ד כתב מטעם שמא מיבעית ומימשיך לבר מסוכה ולא מקיים מצות סוכה. ולכאורה מדוע לא פסל ריב"ל מלכתחילה את הסוכה ע"י מאני דמיכלא כמו בסוכה גדולה ראיתי שכתב מחזור ויטרי (סימן שסא) בשם ר"ת. דממעט לשיעורא עדיפא למיפסלא בהכי מעיולי בה מאני מיכלא. וכ"כ ראבי"ה (ח"ב סוכה סימן תרמא) וספר אור זרוע (ח"ב הלכות סוכה סימן שד) נקיט שרגא משום דממעט בשיעורא, אבל מאני מיכלא לא ממעט אלא שאין ראוי להיות בה.

נמצא לבני חו"ל שאין להם מקום אחר לעשות את חג שמיני עצרת ורוצים לאכול בסוכתם אך אינם יכולים לפסול את הסוכה ביום השביעי משום דבעו למיכלא בה ביום השמיני ספק שביעי וביום שמיני שהוא ספק שביעי אינם יכולים לפוסלה מחמת יו"ט אלא בערב תשיעי ספק שמיני מדליק בה נר לסוכה קטנה או מכניס כלי אוכל לסוכה גדולה ובכך פוסלה ומגלה בכך שאין בדעתו להיות בסוכה וע"י כך יכול לאכול בה ביום תשיעי ספק שמיני ואין חשש בכך של בל תוסיף.

אלא שכתבו הרב שבולי הלקט (סדר חג הסוכות סימן שמה) והרב אור זרוע (ח"ב הלכות סוכה סימן שכ) דמשמע מפרש"י שם שמדליק את הנר להיכר לבני חו"ל ביום השביעי ולא ביום השמיני, דהכי משמע מפירשי' שכתב וז"ל הא לן. לבני בבל, שהשמיני שלהם ספק שביעי, דלא קים להו בקביעא דירחא מדליק בה את הנר, ולא יפחתנה ויפסלנה, לפי שצריך לישב בה מחר. והשיג עליו ראבי"ה (בסימן תרצה) דמדבריו משמע אפילו לבני בבל אם יש לו מקום להוריד מורידין בשביעי, דאי רבינו שלמה ביום שמיני קאמר אמאי קאמר לא יפחיתנה מפני שצריך לישב בה בשמיני, תיפוק ליה משום דאסור כסתירת האוהל. ופירוש רש"י אינו נכון אלא בני בבל אין מורידין אלא בשמיני עכ"ל. ונראה לומר שודאי שרש"י סובר שמדליק את הנר ביום השמיני ומה שכתב "ולא יפחתנה ויפסלנה, לפי שצריך לישב בה מחר" לאפוקי מא"י דקים להו בקביעא דירחא, ולא יתבי בסוכה בשמיני. וכך נראה דמשמע לב"י (או"ח סימן תרסו) כוונת רש"י שהביאו ולא חלק עליו וכתב ודבר פשוט הוא דהיינו דוקא לבני ארץ ישראל אבל לבני חוצה לארץ דעבדי תרי יומי מספק צריך לאכול בסוכה גם בשמיני ע"ש. וכן כתב בספר יד אהרן והובא בברכי יוסף (או"ח סימן תרסו ס"ק ג) וגם בערוך השולחן שלהלן כתב שאין הכרח כל כך להבין את רש"י כראב"י.

אלא שראיתי שגם הרא"ש (בסוכה פרק ד סימן ז) ורבינו ירוחם (בתולדות אדם וחוה נתיב ח חלק ב דף נח טור א) והב"ח שם הבינו את רש"י כהבנת ראבי"ה על רש"י שצריך לעשות הכר בז' לבני בבל כדי שלא יהיה בו משום בל תוסיף כשאוכל בה בח' ולפי זה צריך לומר שגם שבולי הלקט ואור זרוע סברי כרש"י שההיכר צריך להיות ביום השביעי. וגם ברכי יוסף שם הוכיח שכוונת רש"י מכניס בה מאני מיכלא, ויושב בה לאכול ליל ח' כפ' ראבי"ה. ועוד שהב"ח מצדד להלכה כדברי רש"י עיין עוד בפמ"ג שם ושו"ר בשיחת השבוע (גיליון 876) שהבעש"ט ומקצת תלמידיו וחלק מאחינו אשכנזים לא היו יושבים בסוכה ביום השמיני בחו"ל, וכן שמעתי מפי זקנים שגם בג'רבא היו מכניסים קשקש (סיר של קוסקוס) בליל שמיני בכדי לפוסלה.

וכתב עוד רבינו ירוחם שם שלא נראה לו פירושו אלא פי' הרי"ף עיקר שפירש לבני בבל אם אין לו מקום להוריד כליו [דהיינו להוריד מהסוכה לבית, שדרכם היה שהיתה הסוכה בנויה בעליה] בשמיני מן המנחה ולמעלה שאין לו מקו' שיאכל בו כי אם בסוכתו וצריך לאכול בה בט' אינו יכול לפחות בה כי הוא יום טוב הילכך מדליק בה את הנר אם היא סוכה קטנה ואם היא סוכה גדולה מניח בה כלים של מאכל כמו שכתבתי ולבני ארץ ישראל שאין אוכלים בה בח' אם אין לו מקום להוריד כליו בז' וצריך לאכול בה בח' פוחת בה ד' בו' מן המנחה ולמעלה שהוא חול המועד וכן נראה עיקר. וכן כתב הרמב"ם (הלכות וסוכה ולולב פרק ו הלכה יד) והלכות רי"ץ גיאת (הלכות סוכה עמוד קכז) וספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות סוכה דף פו:) ובחידושי הריטב"א קידושין (דף כט:) וספר כלבו (סימן עא) והטור והב"י (באו"ח סימן תרסו) ובשו"ע (סעיף א) שבני חו"ל מכניסים את הקדרות לפוסלה ביום השמיני אם רוצה לאכול בה בתשיעי.

וצ"ל מן המנחה קטנה כפי' הריטב"א בחידושיו שם כשגמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה משום כבוד יום טוב האחרון של חג. פי' שצריך להשתמש ביום טוב האחרון בכלים שהעלה לסוכה והיינו ממנחה קטנה ולמעלה. והובא גם בפמ"ג שם ובערוך בשולחן (אות א) ומשנ"ב (סימן תרסו ס"ק ב) וכף החיים (אות א) ושולחן ערוך המקוצר להרה"ג ר' רצאבי (חלק ג סימן קיט) וכל שעושה קודם מנחה קטנה לא נראה שעושה לכבוד יו"ט.

נמצאנו למדים לבני חו"ל מדליק את הנר ביום שמיני אחר מנחה, הואיל שאין לו מקום להוריד שם כליו, אבל ביום השביעי אינו מדליק בה את הנר ולא מורידין את הכלים לבני בבל, שהם צריכין לישב בסוכה, כדאמרינן יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן, ואין חילוק בין יום ללילה, ואין להם לפסול ולעשות היכר לכבוד יום טוב האחרון כל זמן שחייבין לישב בה, דהיינו יום השמיני.

ודע שכתבו אחרונים המג"א (ס"ק ב) והט"ז (ס"ק א) פמ"ג (אות ב) וערוך השולחן (אות ב) ומשנ"ב (ס"ק ה) כף החיים (אות ו) ועוד דאין זה נחשב בל תוסיף אלא נראה כמוסיף שכל שלא בזמנו אינו עובר בבל תוסיף אלא אם כן נתכוון להוסיף עובר על איסור דאורייתא וכשלא בכוונה עובר על דברי רבנן ובעי היכרא שלא יעשה איסור דרבנן.

וכוונת הגמ' בדף (מח.) שלא יתיר את סוכתו אין הטעם משום ביזוי קדושתה אלא שכל היום חובתה לישן ולשנן ואי אקלע ליה סעודתא אכיל לה בגווה שמצוותה כל בין השמשות של יום השביעי עיין רש"י שם ומה שהתירו לעלות כלים לכבוד יו"ט ממנחה קטנה ומעלה או כשצריך לפוסלה או לסותרה בכדי לחוג את שמיני עצרת (שהוא רגל בפני עצמו שנבדל בזה שאינו אוכל בסוכה) שעושה כן מפני כבוד יו"ט האחרון שרי אך כשמוריד את הכלים לפני מנחה קטנה נראה כבזוי מצוה ופריקת עול עיין למאירי שם.

וכן דינא כשפוחתה בשאין לו מקום אחר לעשות את חג האחרון ואסיקנא פוחת בה ארבעה טפחים בסכך לבני א"י ואין לומר שלפחות יותר מארבע טפחים אסור אלא הכוונה שאין לפחות פחות מד' טפחים שאין בכך היכר וע"י כך שפחת ד' טפחים נחשב מקום חשוב. וכתב הר"ן מה שכתב רש"י פוחת בה ארבעה טפחים ופוסלה נמצא שאם היא סוכה גדולה כלומר שבמקום אחר חוץ ממקום הפחת נשאר הכשר סוכה צריך לפוסלה ולא סגי בפחיתת ארבעה והובא גם בברכי יוסף שם נמצא שאין חשש לפוסלה להורידה מקדושתה ממנחה ומעלה כשצריך לזה.

ונראה לומר שאין לשבת בסוכה כשלא ניכר פיסולה ליושביה כגון להניח על הסכך סדין וכדומה שנראה בכך כעובר על בל תוסיף אלא צריך לפוסלה ע"י היכר שהאדם הנמצא בה יראה את פיסולה ומטעם זה אסיקנא פוחת ד' טפחים. ועוד יש להוכיח ממה שראיתי שפירשו מה שצריך לפחות ד' טפחים והלא די בג' טפחים, ותירצו בכדי לסכך בסכך פסול שפוסל בד' טפחים, ולכאורה היה די להניח את הסכך הפסול על הסכך הכשר ובכך לפוסלה ולמה צריך גם לפחותה אלא מוכח מכאן דלא סגי בהנחת הסכך הפסול על הכשר אלא חייב גם לפחותה בכדי שיראה הסכך הפסול. וכן כתב הראבי"ה (ח"ב סוכה סימן תרמט) פוחת בה ארבעה, כדי לסכך עליה בסכך פסול הפוסל בארבעה, שהרי צריך לכסות מפני כליו, שאין לו מקום להורידם.

לסיכום: בא"י רשאי לפרק את סוכתו ביום השביעי ממנחה קטנה ולמעלה בכדי שיכנס אור או אויר לביתו לכבוד חג שמיני עצרת. בני חו"ל שאין להם מקום לאכול בליל תשיעי של סוכות ורוצים לאכול בסוכתם יכניסו כלים מאוסים לפוסלה בליל שמיני.

פירות הנושרים:

1. בא"י מוציא את הכלים ממנה ביום השביעי מן המנחה ולמעלה, ומתקן את הבית לכבוד י"ט האחרון.

2. כשאין לו מקום לאכול אלא בסוכה מניח בה כלי האכילה כגון קערות וקדרו' אחר שאכלו בהן דמאיסי ביום השביעי מן המנחה ולמעלה יפסול את סוכתו.

3. אין לבני חו"ל ביום השמיני לפסול את סוכתם משום שיש בזה איסור סתירת אוהל.

4. מטרת הנר להראות שאינו מכוין בה לשם מצוה ובזה ליכא חששא דבל תוסיף.

5. אם ישב בסוכה ביום השמיני ולא פסלה אין זה נחשב בל תוסיף אלא נראה כמוסיף ועובר על דברי רבנן שכל שלא בזמנו אינו עובר בבל תוסיף מדאורייתא אלא אם כן נתכוון להוסיף.

6. בני חו"ל ביום השמיני ספק שביעי יתובי יתבינן בסוכה וברוכי לא מברכינן, ואין חילוק בין יום ללילה, ואין להם לפסול ולעשות היכר לכבוד יום טוב האחרון כל זמן שחייבין לישב בה.

7. בני חו"ל שיום השמיני שלהם הוא ספק שביעי נחשב להם עדיין חג סוכות ואין להוציא כלים מהסוכה לבית אלא ממנחה קטנה ולמעלה לכבוד יו"ט שני של גליות.

8. מצות סוכה אכילה וכדומה חלה גם בין השמשות של יום השביעי.

9. אין די בהנחת סכך פסול על הסכך הכשר אלא יש לפחותה לפחות ד' טפחים להיכר וכן נראה בפיסול ע"י כלי יש להניחו שיראה לעיני כל.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן