סימן יא - תליית ציצית ע"י קטן

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שו''ת גם אני אודך - א' סימן יא - תליית ציצית ע"י קטן
תוכן עניינים

--------

שאלה: האם קטן כשר בעשיית ציצית.

תשובה: איתא בגמרא (גיטין מה:) דתני רב המנונא בריה דרבא מפשרוניא, ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין ומסור, עובד כוכבים ועבד, אשה וקטן, וכותי וישראל מומר פסולין, שנאמר (דברים יא) וקשרתם וכתבתם, כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה. וכתבו התוס' (ד"ה כל): מכאן אומר ר"ת, דאין אשה אוגדת לולב ועושה ציצית, כיון דלא מיפקדה. ואין נראה, דהא מדפסלינן בריש התכלת (מנחות מב.) ציצית בעובד כוכבים, דדריש בני ישראל ועשו ולא בעובדי כוכבים, מכלל דאשה כשרה, ואמרינן נמי, סוכת גנב"ך כשרה בפ"ק דסוכה (ח:), ודוקא בס"ת ותפילין ומזוזות דכתיב וקשרתם וכתבתם דרשינן הכי.

וכן נפסק בשו"ע (לט, א): תפילין שכתבן עבד או אשה או קטן אפילו הגיע לחינוך או כותי וכו' פסולין, משום דכתיב וקשרתם וכתבתם, כל שאינו בקשירה, או אינו מאמין בה אינו בכתיבה, ובמשנ"ב (סק"ח) דקטן אף שהגיע לחינוך פסול, ואפילו גדול עומד על גבו ורואהו שיהיו לשמן.

ולגבי ציצית פסק המחבר (יד, א) כהתוס' דאשה כשרה לעשותן, דרק ס"ת תפילין ומזוזות פסולין, וז"ל: ציצית שעשאן א"י פסול, דכתיב דבר אל בני ישראל לאפוקי א"י, והאשה כשרה לעשותן. הגה, ויש מחמירים להצריך אנשים שיעשו אותן, וטוב לעשות כן לכתחילה (מרדכי ה"ק והגהות מיימון מהלכות ציצית ותוס' דף מב).

והנה הרמ"א הצריך שיעשו אותן אנשים, וציין לשני מקורות מרדכי והגהות מיימון, אמנם המעיין בב"י יחזי שטעמם דהמרדכי והגהות מיימון שונים, דלהמרדכי בשם מהר"ם דהיה מקפיד להניח לנשים לעשות, לפי שמי שפטור מן הדבר אינו פוטר אחרים, והוא כעין דינו דר"ת דכל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, ולהגהות מיימוני בשם מהר"ם דאין להן לעשות ציצית, משום דכתיב בפרשת ציצית בני ישראל ועשו להם ציצית, משמע למעט בנות ישראל.

והנפק"מ בין הטעמים הוא, לענין אם פוסל באשה או שהוא רק דין לכתחילה, דטעם דדמי לתפילין הוא פוסל, ולטעם דבני ישראל ולא בנות ישראל הוא רק לכתחילה, שהרי אין זה מפורש בגמרא. – עוד נפק"מ, לענין קטן בעשיית ציצית, דלטעם המרדכי יהיה פסול, משום דקטן פטור ואינו פוטר אחרים, ולטעם הגהות מיימון יהיה כשר, דקטן גם כן נכלל בתוך בני ישראל.

והנה המגן אברהם (סק"ג) פסק דקטן דינו כאשה, וכתב עיין סימן לט. מבואר בדבריו [שציין לסימן ל"ט שבהלכות תפילין] דלמד שהרמ"א חשש לדר"ת, דלאו דוקא ס"ת תפילין ומזוזות פסול בכתיבת אשה וקטן, אלא גם שאר מצוות פסול. – אמנם הפמ"ג (א"א ג) והגר"א (סק"א) נתנו טעם לדינו של הרמ"א, דאשה פסולה בעשיית ציצית לכתחלה, דממעטינן מבני ישראל ולא בנות ישראל, ולכן כתב הרמ"א דרק לכתחילה יש מחמירין להצריך אנשים שיעשו אותן, אבל בדיעבד אף בנשים כשרה, א"כ לדידהו אליבא דהרמ"א קטן כשר לעשותן.

איברא, בעצם הדין דבתפילין קטן פסול בכתיבתם, דדרשינן וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, צריך עיון, דתנן (גיטין כב:) הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן, ובגמרא אמר רב הונא, והוא שהיה גדול עומד על גביו, והקשו בתוס' (ד"ה והא), וא"ת והא לאו בני כריתות נינהו, [פי' ואיך יכולים לכתוב הגט מידי דלנפשם אינם יכולים לעשותן לאחרים איך יכולים] ותירצו, "וי"ל דחשיבי בני כריתות הואיל ואם הגדיל הקטן ונשתפה השוטה הוו בני כריתות" עכ"ל, וא"כ אמאי לא אמרינן כן בכתיבת תפילין ע"י קטן, דכיון דכשיגדיל יהיה בקשירה, כשר הוא בכתיבת תפילין גם בקטנותו.

וכן הקשו הפמ"ג (או"ח פתיחה כוללת החלק הב' אות ג') ושו"ת נודע ביהודה (מהדורא תנינא או"ח סימן א) מהא דתנן (חולין ב.), וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה, ובכלל זה גם שחיטת קטן, והלא שחיטת נכרי שהיא נבילה, ממעטינן לרוב ראשונים מדכתיב (דברים כז, ז) וזבחת ואכלת מי שהוא בר זביחה, וא"כ מאי שנא דלענין שחיטה קטן מקרי בר זביחה [כש"כ הש"ך יו"ד סימן א סקכ"ז], ומאי שנא דלענין קשירה בתפילין דלא מיקרי בר קשירה. – ותירץ הפמ"ג, דאיכא חילוק בין עשה ללא תעשה, עשה פטור קטן לעשות, אבל לא תעשה גם קטן מוזהר עליה שלא לעבור. וא"כ תפילין שהוא מצות עשה, קטן פטור לקיימה, ולכן לאו בר קשירה מקרי. משא"כ זביחה גם קטן מוזהר שלא לאכול נבילה, ולכן מקרי בר זביחה.

והברוך טעם (מובא בליקוטי הערות נוב"י שם) חילק בין שחיטה ותפילין, דוקשרתם הוא מצוה שנצטוו בני ישראל להניח תפילין, ולכן אמרינן שמי שמוטל עליו להניח תפילין הוא מחוייב בכתיבתם. אבל קטן שלא הוטל עליו עדיין לקשור תפילין, לכן אינו בכתיבתם. – משא"כ וזבחת אין זה ציווי שחייבים לעשותו, רק התורה אמרה שמי שרוצה לאכול בשר צריך לזבוח, א"כ שפיר י"ל דמצות וזבחת קאי על הקטן, דהא בלא הכשר הזביחה גם הקטן מנוע מלאכול, דהא בית דין מפרישין אותו שלא לאכול נבילה, ואתי שפיר לגבי וזבחת ואכלת.

ולפי"ז מיושב שפיר הא דקטן כשר בכתיבת גיטין דמקרי בר כריתות, משום דאין חיוב על שום ישראל לכתוב גיטין, אלא אם רוצה לגרשה אין יכול בלי כתיבת הגט, לכן מקרי בר כריתות, שאינו שונה מגדול דגם על גדול אין חיוב, והא דבמציאות קטן אין יכול לגרש, זה משום דאין בו דין קנינים כמו שאינו יכול לקדש, אבל עצם הכתיבה אין בו פסול שיכתוב. – משא"כ תפילין שכל ישראל מצווים על הקשירה והקטן אינו מצווה, משו"ה אין יכול לכתוב תפילין.

ולפי דברי הפמ"ג דמחלק בין עשה ללא תעשה, ג"כ אתי שפיר מאי שנא כתיבת גט דיכול הקטן לכתוב, מכתיבת תפילין שאינו כשר בכתיבתה, דכיון דקטן מוזהר על איסור עריות כמו גדול, ואסור באשת איש בלא תעשה, לכן קטן בר כריתות ויכול לכתוב גט, משא"כ תפילין שאין קטן מצווה, לכן אינו כשר בכתיבתה, וכנ"ל.

ובזה מובן שפיר שיטת הפמ"ג והגר"א (הנ"ל) דקטן כשר בעשיית ציצית, דלא חייבה התורה ללבוש ציצית אלא כשיש לו לאדם כסות ארבע כנפות, וכמו שאין חיוב מצות מעקה אלא במי שיש לו גג כמבואר בחינוך (מצוה שפו), ולכן קטן שווה לגדול שגם כן אינו חייב אלא אם רוצה ללבוש בגד מד' כנפות.

והאמנם שאין זה דומה ממש לשחיטה שקטן מוזהר שלא לאכול נבילה, ולכן שייכא ביה, משא"כ ציצית הוא מ"ע שפטור הקטן, וא"כ הו"ל ליפסל בעשיית הציצית. – מ"מ שפיר יש לדמותם, כיון דהפמ"ג כתב חילוק זה בין ל"ת לעשה שהוא חיובית, שמכיון דהקטן פטור ממנה, הרי שאינו שייך לגביו, אבל גבי ציצית שאינה מצוה חיובית רק מצוה קיומית וכל ישראל פטורים ממנה באופן שאינו לובש ד' כנפות, שפיר דומה הקטן לכל ישראל במצוה זו, ואין מופקע כל כך מהם. [דדוקא כשכל ישראל הגדולים "מחוייבים" במצוה לעשותה, והקטן נפטר ממנה, אז שפיר אמרינן שאינו בכלל עשיית המצוה, אבל במצוה שכל ישראל "אינם מחוייבים" ורק אם רוצים לעשותה עושים, אז אין הקטן שונה כל כך מהם, ואף שבאופן שלובשים ד' כנפות אז הגדול מחוייב והקטן פטור, מ"מ אינו חיוב גמור, דהרי גם הגדול בעצמו יכול ליפטר ממנה, ולכן שפיר מצינן לומר דגם קטן נכלל בכלל עשיית המצוה, ודו"ק].

אמנם להמג"א (הנ"ל) צריך להבין למה קטן פסול בציצית. ויש לומר, דאה"נ דאין חיוב על שום אדם מישראל לעשות ציצית אלא ביש לו בגד ד' כנפות, ברם כתבו התוס' (מנחות מא.) לחד תירוצא, דיש לו לאדם לחזור ולהביא עצמו לידי חיוב מצות ציצית, וכש"כ החינוך (שם), ולכן ס"ל להמג"א דמצות ציצית נחשבת כמו מצוה חיובית שיש לו לאדם לקיימו, וא"כ דמיא לכל מצות עשה חיובית שקטן פטור בו, ולכן פסול לעשותה.

ובשו"ת בית שערים (סימן לא) כתב, דהטעם שפסל המג"א קטן בעשיית ציצית דכיון דאינו בלבישת ציצית האידנא, דמצות ציצית דהאידנא לא יקיים לעולם, ומה שיהא חייב לכשיגדל, אותו יום חיוב אחריני הוא, משא"כ בגיטין וזביחה עשייתו כשהוא בקטנו ישתמש בו בגדלו, ולכן מקרי בר כריתות ובר זביחה, עיי"ש.

ולמעשה כתב המשנ"ב (סימן יד סק"ד), דראוי ונכון שלא לעשות לכתחילה הטלת הציצית בבגד של גדול ע"י קטן פחות מי"ג שנים, אבל אם הוא בן י"ג שנים ויום אחד אף שלא הביא שתי שערות, אפילו לכתחילה אין להחמיר. והארצות החיים מקל אפילו לכתחילה ע"י קטן, וכל זה דוקא בגדול עומד על גבו המלמדו לעשות לשמה, אבל בלאו הכי אפילו אם כבר הטילם הקטן בבגד, צריך להתירם ולחזור ולתנם. ועיין ביה"ל (ד"ה להצריך) שראוי ונכון ליזהר לכתחילה שלא להטיל הציצית ע"י קטן עד הגיעו לגיל י"ג שנה. וכ"ה בשו"ע הרב (יד, ב) ערוך השלחן (יד, ז) וכף החיים (יד, ד).

ועיין דעת תורה (יד, א) שמקיל כהארצות החיים, וציין לשו"ת חת"ס (יו"ד סימן רעא) שו"ת שואל ומשיב (תנינא ח"ד סימן קעד) ושו"ת מהרי"א אסאד (יו"ד סימן שג). וע"ע שו"ת כת"ס (או"ח סימן א) שו"ת משיב דבר (ח"א סימן מז) ומאסף לכל המחנות (יד, ה).

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
שו''ת גם אני אודך - א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ - רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א - ב''ב - תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן