סימן: י''א - שאלה: מתי צריך לברך שהחיינו בסדר המילה?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בריח התיכון - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: י''א - שאלה: מתי צריך לברך שהחיינו בסדר המילה?
תוכן עניינים

--------

איתא ברמב''ם בהלכות ברכות (פרק יא ה''ט) וז''ל כל מצווה שהיא מזמן לזמן כגון שופר סוכה ולולב מקרא מגילה ונר חנוכה. וכן כל מצווה ומצווה שהיא קנין לו כגון ציצית ותפלין ומזוזה ומעקה. וכן הדומה למצווה שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשיה מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן וכן כל כיוצא בהן עכת''ד נמצא שדעת הרמב''ם לברך שהחיינו על המילה בזמן עשייתה ולא אחר זמן עשייתה. ואמנם יש מחלוקת אם צריך לברך שהחיינו בזמן הברית כבר כתב הטור שדעת הרמב''ם לברך שהחיינו וכ''כ רבינו ירוחם (בנתיב ראשון חלק ב) ובשיורי ברכה (בסימן רס''ג) ושו''ת מהריט''ץ החדשות (סימן א) שנוהגים בברית המילה שאומרים שהחיינו תכף אחר ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, וכ''כ שו''ת רדב''ז (חלק א סימן תלד) במילת האנוסים שאף הוא עצמו אם יכול לכוון דעתו ולברך יברך שאע''פ שהגוף מצטער הלב שמח ועל שמחת הלב הוא מברך וכ''כ שו''ת ציץ אליעזר (חלק י''ח סימן נא) ובשו''ת דרכי נועם (חלק י''ד סימן כז) שגם על תאומים מברך ברכת שהחיינו על כל א' ואחד וכתב עוד שם כשיש ספק ולא מברכים על המילה גם שהחיינו לא יברך מספיקה דהיינו הא בהא תליא והטור כתב אך בעל העיטור כתב שאין לו לברך וכן דעת ר''י ע''ש.

וכתב כנה''ג (בסימן רסד) בשם הר''ן דלא מברכין המילה אבל בפדיון הבן מברכים שהחיינו וכו' וכ''כ ספר כלבו (סימן קמו) וז''ל אבל מילה היא תדירה יותר וגם אין לה עת קבוע משנה לשנה לפיכך אין מברכין עליה שהחיינו. וכ''כ הב''י שדעת הרוקח לא לברך וכ''כ תוספות מסכת עירובין (דף מ:) דלא מברכינן שהחיינו משום צערא דינוקא תוס' שאנ''ץ. וכ''כ הרשב''א כתב שבכל הארצות האלו לא ראינו מעולם מי שבירך שהחיינו בשעת מילה וכו' אלא שכתב עוד בכל א''י וסוריה וסביבותיה נוהגים לומר שהחיינו לפי שהם סומכים בהוראותיהם על פי הרמב''ם ז''ל עכ''ל נמצא שמנהג א''י לברך וכ''כ בס' ברית כהונה (בח' יורה דעה) שלעולם האב מברך שהחיינו אפילו אינו מוהל אלא אחר כדעת הרמב''ם ומרן וכן מנהג בכל מלכות א''י וסוריא וכו' ע''כ הנה מוכח שמנהג א''י לברך שהחיינו עפ''י דעתו של הרמב''ם. ועוד כתב הרשב''א בתשובותיו (חלק א סימן קסו) שאף לברכת שהחיינו אין לחוש לשמא לא כלו לו חדשיו דכל שגמרו סימניו שעריו וצפרניו אין חוששין. וסומכין על סימנין אלו אפילו למולו בשבת החמורה כל שכן לענין ברכה. וכ''כ רבינו ירוחם שם דאזלינן בתר רובא.

איברא דעדיין לא ברור לנו מתי צריך לברך את הברכה וכיום נוהגים לברך את ברכת להכניסו וכו' בין המילה לפריעה והקהל עונים כשם שהכנסתו וכו' ורק לאחר מכן מברך האב שהחיינו וזהו תליא במה שנהגו לברך ברכת להכניסו בין מילה לפריעה אמנם בהכרעתנו (בסימן א) כתבנו שיש לברך להכניסו לפני ברכת המוהל ממילא נראה שגם ברכת שהחיינו צריכה להיות בהתאם לפני המילה וכן העיד מרן הב''י שנהגו בא''י לברך להכניסו לפני ברכת המוהל ולטעמא דשמא ימלך לא חישינין בא''י (ב''י סימן רסה) פירוש שבארץ ישראל בירכו להכניסו לפני הברית עיין בדברינו (בסימן א) שברכת להכניסו לפני ברכת המילה נהגו עפ''י סברת הרמב''ם. (אומנם מרן פסק כדעת הרא''ש שם שהציע ''הצעת פשרה'' בין רשב''ם לר''ת בענין ברכת להכניסו וכתב לברך בין מילה לפריעה מהטעם מל ולא פרע כאילו לא מל ע''ש).

זאת ועוד שהרמב''ם בהלכות ברכות (פרק י''א ה' ט') כתב על ברכת שהחיינו וז''ל כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו עכ''ל ז''א שאין חילוק בברכת שהחיינו בין מילה לפדיון שצריך לברך שהחיינו באותו אופן וכתב שיש לברך בשעת עשייתה ומשמע בזמן העשייה ממש אלא שכתב בסעיף לאחר מכן (בסעיף י') וז''ל אחד העושה מצווה לעצמו ואחד העושה אותה לאחרים מברך קודם עשייתה וכו' אבל אינו מברך שהחיינו אלא על מצווה שעושה אותה לעצמו וכו' עכ''ל.

הנה כתב להדיא שצריך לברך לפני העשייה וכלל בתוך דבריו גם שהחיינו וראיה לזה כתב הרמב''ם בהלכות ביכורים (פ' י''א סעיף ה') וז''ל הפודה את בנו מברך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על פדיון הבן וחוזר ומברך שהחיינו ואח''כ נותן הפדיון לכהן ואם פדה עצמו מברך לפדות הבכור ומברך שהחיינו עכ''ד נמצא להדיא לדעתו שמברך לפני העשייה דהיינו נתינת המעות לכהן מברך שהחיינו ואף כשהוא פודה את עצמו מברך שהחיינו לפני נתינת המעות והרמב''ם בהלכות ברכות (פרק י''א) לא חילק בין פדיון לבין המילה אלא כרך אותם יחדיו כדלעיל ומזה פשוט שגם על המילה יש לברך לפני הברית וכן כתב השדי חמד שמכאן למד שיש לברך קודם על הפרי ולאחר מכן שהחיינו ומה שמברך שוב שהחיינו (וטעמו של הרמב''ם לברך שהחיינו בברית מילה וגם בפדיון הבן) כתב הרדב''ז מצות מילה זמנה לשמונה ומצוות פדיון ל30- יום נמצא אין זמנו של זה כזמנו של זה והרמב''ם מחלק בין האב פודה בנו דמברך בעל לבין הפודה עצמו דמברך בלמ''ד עכת''ד של הרדב''ז כידוע שיטתו של הרמב''ם כאשר נעשית המצוה ע''י שליח מברכים בעל וכאשר נעשית על ידו מברכים בלמ''ד ע''ש.

מכל המורם יוצא שיש לברך את כל הברכה לפני העשייה או בזמן העשייה כדמוכח מדברי הרמב''ם דלעיל אם לא בירך וכו' מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו עכ''ל אמנם ניתן לדבריו בדיעבד לברך בין מילה לפריעה כדעת הרא''ש וכ''כ בספר יד מלאכי בכללי הדינים (סעיף שכז) וז''ל כל הברכות כולן דמברכין אותם עובר לעשייתן היינו ברכות המצות שמברכין בהן וצוונו צריך לברך תחילה להקב''ה על מה שצוונו וקדשנו לעבודתו אבל ברכה של הודאה ושבח כגון ברכות השחר יכול לברך אותן אח''כ והרא''ש בסוף ברכות עכ''ל.

ונראה שעדיף לברך לפני המצווה וכן איתא במס' פסחים דף (ז:) כל המצוות עובר לעשייתן ואין חילוק בין הברכות שבכולם יש לברך לפני עשייה כולל ברכת שהחיינו ואף ברכת שהחיינו טוב לברך לפני הברית כמו בפדיון וכ''כ בספר זוכר הברית לר' יעקב הגוזר וציין לרבינו אבי העזרי, רבינו מנחם, מרדכי ע''כ ולא יקשה בעיני הא דכתב הרמב''ם בהלכות מילה (פרק ג') שאבי הבן מברך שהחיינו לאחר שכתב את ברכת אשר קידש משמע שצריך לברך שהחיינו לאחר בקשת רחמים על הילד דיד הדוחה נטויה משום שלא כתב בסגנון ''ואחר כך מברך'' כמו שכתב אחר המילה ששם יש הקפדה על הסדר ועוד אפשר לומר שסמך על מה שכתב בכמה פרקים קודמים בהלכות ברכות ששם ציין שברכת שהחיינו של פדיון הבן כמו של מילה דהיינו לפני העשיה ועוד אפשר לומר שאעפ''י שהרמב''ם כתב קודם המל מברך ואח''כ אבי הבן אין ר''ל שהסדר מחייב וכן ראיתי שכתב מהר''ם אלשקר וכנה''ג ובנו של הרמב''ם עיין (בסימן א) בדברינו שדעת הרמב''ם שאבי הבן מברך קודם ולא חשו לסדר.

ולכן יש להחזיר את מנהג א''י לקדמותו כדאמרינן ולברך שהחיינו לפני ברכת המוהל יחד עם ברכת להכניסו בבריתו וכו' וכפי שאנו נוהגים היום לברך שהחיינו בזמן הפדיון לפני שהכהן מקבל את חמשת הסלעים כפי שהרמב''ם כרך יחדיו את ברכת שהחיינו של המילה והפדיון יחד וכן כתב הרב הגאון שריה דבליצקי שליט''א שיש לברך שהחיינו לפני המצוה וכתב עוד בשם נהר מצרים בזמן שהאב הוא מוהל ע''ש אך לדברינו שמברכים להכניסו תמיד לפני ברכת המילה ממילא יש לברך שהחיינו תמיד יחד עם ברכת להכניסו לפני המוהל. וכן משמע משו''ת מהריט''ץ החדשות (סימן א) שכשם מברכים להכניסו לפני כך גם ברכת שהחיינו.

וכן מוכיח הרה''ג רבי שלום משאש שליט''א רבה של י-ם שחלק על מרן הגאון רבנו עובדיה יוסף שליט''א שדעתו לברך להכניסו לאחר הברית והקשה שאם מברך להכניסו קודם אזי יש לברך גם שהחיינו קודם כדי שתהיה עובר לעשייתן ע''כ ועוד שמהר''ם אלשקר כתב שהרמב''ם פסק שיש לברך להכניסו קודם כל שכן שתהיה דעת הרמב''ם לשיטת מהר''ם אלשקר לברך שהחיינו קודם ועוד ראיתי שמרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט''א (בשו''ת יביע אומר חלק ז') תירץ להגר''ש משאש על קושייתו הנ''ל וכתב שברכת שהחיינו היא שבח וניתן לומר אותה בסוף הברכות כגון בברכות המגילה וברכת נרות חנוכה כפי שאנו אומרים אותה בסוף וכ''כ בילקוט יוסף (חלק ה) בסדר הברכות וההדלקה (סעיף ב) שצריך לומר את שלושת הברכות לפני ההדלקה וציין לרבינו ירוחם רבינו יונה ועוד ע''ש.

משמע שדעתו של מורינו ורבינו הרב עובדיה יוסף שליט''א שיש לברך את ברכת שהחיינו בסוף הברכות לפני העשייה כמו נרות חנוכה ומקרא מגילה. וכ''כ שם בשם רבינו יהושע הנגיד (ס' י''ט) שמברכים להכניסו ואח''כ שהחיינו ואח''כ המוהל וזהו מנהג אצלנו ברוב הישובים עכת''ד הנה כתב להדיא שמנהגם לברך שהחיינו לפני הברית אומנם כתב בסוף דבריו שמקצת לא נוהגים כן ואין קפידה. ועיין גם בס' הלכות קטנות לרבינו חאגיז (סעיף רלו) שלמד מלולב ונרות חנוכה שמברכין תחילה ברכת המצוות ואח''כ שהחיינו כעניין ברכת שהחיינו לפירות וציין לעקרי הדת ושו''ת כת''ס וס' פרי אדמה ע''כ.

ולכן נראה שגם בברית יש להקדים את ברכת שהחיינו וכי מה הפרש וכ''כ בספר שו''ת עולת יצחק (בסימן ר''ח אות ו') וז''ל ולענין ברכת שהחיינו בנידון דידן גם אותה יש להקדים לפני המילה ככל המצוות כגון תקיעת שופר ונטילת לולב וכן מנהגנו וגם בברכת הנהנין דלא כהפרי מגדים כמו שכתב (בסעיף ד') ובמקו''א והט''ז שלא הזכיר זאת רק את ברכת להכניסו אזיל לשיטתיה כמנהג האשכנזים שאינם מברכים (בחו''ל) שהחיינו במילה כדעת הרמ''א (בסימן רס''ה סעיף ז') ומה שבדרך כלל מאחרים שהחיינו רק אחרי המילה והפריעה דהיינו כשאין האב מל את בנו רק אחר משום שברכת להכניסו מתאחרת לפני הפריעה וממילא נדחית גם שהחיינו לסוף שדרכה לבוא באחרונה ודוק עכ''ל ועיין בכנה''ג (בסימן רס''ה) שדעת הרמב''ם לברך שהחיינו בין שהוא מוהל או אחר מוהל וכן המנהג.

ועוד ראיתי בשו''ת הרמב''ם (סימן נז) שנשאל האם צריך לברך שהחיינו בקביעת מזוזה כתב שם נמצינו למדין שבכל המצוות מברך עליהן בתחילת עשיתן שהחיינו וכו' וכן אמרו בפדיון הבן אבי הבן מברך שתים אשר קדשנו וכו' ושהחיינו ועל המילה מברך שהחיינו וכו' עכ''ל הנה הדבר ברור להדיא שדעת הרמב''ם שיש לברך שהחיינו על המילה ולברך קודם העשייה וכידוע שאנו נוהגים לברך שהחיינו עפ''י הרמב''ם וסברא הוא דניעבד כוותיה לברך קודם המילה עיין בדברינו (בסימן א) וכ''כ שו''ת מהריט''ץ החדשות (סימן א) לענין שהחיינו מברך על נכון שכבר זכה למילה ועדיין עסוקים בעניינה שהוא הפריעה. והמנהג הנכון בלי גמגום הוא המנהג שנוהגים אחינו ק''ק מוסתערב לאומרו קודם שיעשו המילה לגמרי כשמביאים את הילד אומר אבי הבן ברכת להכניסו ואחר המילה אומר שהחיינו הוא המנהג שכתבו מרן בבית יוסף (סי' רס''ה בד''ה ולענין הלכה) וז''ל ואנו בא''י נהגנו שלא לחוש לשמא ימלך שהרי אנו מברכין ברכת ארוסין קודם קדושין ע''כ, וכ''כ רבי יעקב הגוזר בשם אבי העזרי שבא למול את בנו ומברך שלוש קודם המילה.

1. על המילה. 2. להכניסו. 3. שהחיינו

ועיין שם עוד בפירוש באר יעקב.

ולאחר כותבי הראני ידידי וחביבי הרב אביחי שליט''א ספר מערכת השיר והשבח לרב אברהם לוי שליט''א שכתב והוכיח מהרמב''ם דיוקים כדברינו בדיוק אך ציין שגר''ח קניבסקי שליט''א אמר לו שמפשטות לשון הרמב''ם מבואר שמברך שהחיינו לאחר המילה ע''כ ונשאר בצ''ע. ואולי משום שהכסף משנה כתב שדעת הרמב''ם כר''ת דהיינו שיש לברך להכניסו לאחר הברית וממילא גם ברכת שהחיינו נידחת עיין בדברינו (סימן א) וכתב עוד (בסימן פ''ז) לאחר ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו דגם ברכת שהחיינו בעינן שיהא עובר לעשייתו וכו' עכ''ל אמנם לשיטתיה אזיל שמברך להכניסו בין מילה לפריעה אבל אנו הספרדים כפי שמוכח (בסימן א) שמברכים לפני המילה אזי גם דעתו תסכים עימנו שאנו צריכים לברך לפני הברית שעובר לעשייה. וברכ''י (סימן רסה) ראיתי שכתב שגם אם האב אבל יכול לברך שהחיינו.

וכתב בנהר מצרים לשון דומה לו אך כתב וז''ל אכן יכוון דעתו לגמור החיתוך קודם סיום ברכת שהחיינו וכמובן לא יברך בין מילה לפריעה משום הטעמים של הט''ז נראה שכוונתו ברורה שיש לברך שהחיינו לפני סיום החיתוך או עם החיתוך ומי יכול לכוון לשיעור קצר כל כך וטוב שיעשה לדברינו שיברך לפני המילה איברא שיכול לברך כל זמן העשייה עיין במ''א (בסימן תע''ג) שכתב שאם לא בירך שהחיינו בליל ראשון מברך כל שבעה (דהיינו מותר לברך כל זמן המצווה).

ומה שכתב מרן שהעומדים שם אומרים כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו וכו' לדעת מרן מדובר אחר הברית ואף הלשון שעונים הקהל ''כשם שהכנסתו'' מתאים כפי שכתב ר''ת לאחיו רשב''ם אלא שאנו בארץ ישראל נוהגים שמברכים את ברכת האב לפני המילה ועכ''פ הקהל יענו כשם שהכנסתו וכו' אעפ''י שעדיין לא נכנס שעצם מסירת התינוק למילה כנכנס דמי וכ''כ הרא''ם או לפחות לאחר ברכת המוהל עיין כנה''ג ודלא כספר מילה כהלכה וספר ברית יצחק שכתבו שיש לומר להכניסו לאחר ברכת שהחיינו.

וזהו סדר הברכות כדלקמן א. ברכת להכניסו ב. ברכת שהחיינו ג. המוהל מברך על המילה ומוהל והקהל עונים כשם וכו' ואם המוהל הוא אבי הבן מברך את ברכת המילה ולאחר מכן להכניסו ובסוף שהחיינו ומל והקהל עונה כשם וכו' ואם האב אינו נמצא או שאינו יכול לברך ואֵם הנימול נמצאת במקום הברית האם אינה יכולה לברך להכניסו ושהחיינו עיין (בסימן ח) ועיין עוד (בסימן א) שאין לברך שום ברכה ואף ברכות שבח לאחר שיעור זמן של אמירת ''שלום עליך רבי'' ותו חילוקים בברכות כשהאב מל לבין כששלוחו מל ודע בתינוק שנולד מהול אין לברך שהחיינו משום שהוא על מצוות המילה עיין שיורי ברכה (סימן רסג).

ושו''ר בספר ברכת ה' לרב הגאון משה לוי זצ''ל (חלק ד פרק ב הערה 72) שציין לספר נוה שלום למהר''א חזן בדיני מילה שהעלה לברך שניהם (שהחיינו ולהכניסו) קודם המילה וכן עשה מעשה. והשיג עליו וחילק בין ברכת המצוות שלכתחילה צריך לברך לפני עשיית המצווה לברכת ההודאה דשפיר לברך אותה בשעת עשיית המצווה ועוד ראוי לחוש שמא ימלך ע''ש. וקשה לי על השגתו דהא לעיל מוכח שאין כלל חילוק בין ברכת המצוות לברכת הודאה ותמיד צריך לברכם לפני העשייה. ועוד שגם ברכת להכניסו לדעת ר''ת וסיעתו ברכת שבח. ועוד עדיף טפי לברך קודם דהא יש לנו לחוש יותר שמא האב לא יברך תוך כדי דיבור מהפריעה במיוחד במילה כחכמי סלוניקי שהמילה והפריעה באים יחד ועוד אין לחוש לשמא ימלך כבר כתבנו בשם הב''י לעיל שבא''י נהגו לברך להכניסו לפני ברכת המוהל ולטעמא דשמא ימלך לא חישינין בא''י (ב''י סימן רסה) עיין עוד בדברינו (בסימן א ובסימן ח). ועוד אמור בדיעבד שפיר לברך שהחיינו בזמן עשייה לכתחלה מי שרי.

ולענין הברכות בילד שנולד עם מום באבר במיקום פתח השופכה (אפיספדיאס או היפוספדיאס) אשר על מנת שהתינוק יוכל להשתין ולהזריע כראוי יש צורך לבצע ניתוח פלסטי בגיל שנתיים ויותר אם אפשר לבצע כעין מילה ביום השמיני עם ברכות או אף רק ברכת שהחיינו שהיא ברכת שבח כתב בשו''ת ציץ אליעזר (חלק י''ח סימן נא) שכבר דנו בזה כמה מספרי האחרונים, ומגדולי זמננו, והעלו באמת להלכה למעשה, שבכגון דא יש לדחות את המילה עד אחרי ביצוע הניתוח כעבור שנתיים ושלש, ואז למול ולברך כל הברכות. וציין לשו''ת חלקת יעקב (ח''ב סימן כ) וכן העלה גם בשו''ת לב אריה (ח''א סימן מא) עיי''ש ויעוין גם בשו''ת בית אב חמישיאי (סימן עז).

לסיכום: סדר המילה יש לברך להכניסו ולאחר מכן שהחיינו ואחר כך המוהל יברך על המילה וימול.

פירות הנושרים:

1. הספרדים מברכים שהחיינו בברית ואחינו אשכנזים וחסידות חב''ד לא מברכים.

2. יש לברך שהחיינו קודם המילה שיהיה עובר לעשייתן וכן מנהג ארץ ישראל.

3. על הקהל לענות לאבי הבן כשם שהכנסתו וכו' אחר שהמוהל מל או אחר ברכת האב אע''פ שעדיין לא נכנס לפי שעצם מסירת התינוק למילה כנכנס דמי (כמובן שצריך לענות אמן קודם).

4. אין לברך שהחיינו לאחר תוך כדי דיבור שיעור זמן של אמירת ''שלום עליך רבי'' מסיום הפריעה.

5. גם בפדיון יש לברך שהחיינו לפני העשייה.

6. כשנולד מהול ומטיפין דם ברית אין לברך על מילה ולא שהחיינו.

7. אם הנימול גדול ויכול לברך שהחיינו יברך.

8. כשיש תאומים מברך שהחיינו על כל אחד כמו שמברך להכניסו לכל אחד.

9. ילד שנולד עם מום באבר המילה איפוספדיס אין לברך אף ברכת שהחיינו בזמן ''הברית המדומה'' ביום השמיני אלא רק לאחר שיגדיל וינותח .

10. גם בברכת הפירות יש לברך את ברכת הפרי ולאחר מכן שהחיינו.

11. יש לברך את כל הברכות לפני הדלקת נרות חנוכה (ואף ברכת שהחיינו בלילה הראשון).

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן