סימן: י''א - שאלה: האם הסוכה נפסלת כשמכניס לתוכה קדרות?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מועדי ניסים - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: י''א - שאלה: האם הסוכה נפסלת כשמכניס לתוכה קדרות?
תוכן עניינים

--------

איתא בגמ' סוכה (דף כט.) כי הא דרבא ורמי בר חמא כי הוו קיימי מקמיה דרב חסדא מרהטי בגמרא בהדי הדדי, והדר מעייני בסברא. אמר רבא מאני משתיא במטללתא, מאני מיכלא בר ממטללתא. חצבא ושחיל בר ממטללתא. ובדף (מח.) ומבואר יותר דאיתא התם כשאין לו מקום אחר לאוכל ואינו יכול להמשיך לאכול בסוכתו שלא יראה כבל תוסיף מהו רב חייא בר רב אמר פוחת בה ארבעה, ורבי יהושע בן לוי אמר מדליק בה את הנר. ולא פליגי הא לן, והא להו. הא תינח סוכה קטנה, סוכה גדולה מאי איכא למימר דמעייל בה מאני מיכלא. דאמר רבא מאני מיכלא בר ממטללתא, מאני משתיא במטללתא. וביאור הענין דבכדי שלא יראה כמוסיף הצריכוהו בא"י לעשות היכר ע"י שיפחת בה ובחו"ל שאינו יכול לפחת בה בשל קדושת שמיני עצרת הצריכוהו לעשות היכר ע"י הכנסת כלי אוכל לסוכה וזהו גלוי דעתיה שעבר זמנה. ולכאורה משמע שאין זה פסול גמור.

אלא שמהרי"ף ז"ל אין משמעות הדבר משום גלוי דעתיה אלא זהו פיסול גמור לסוכה ואינו יוצא בה ידי חובה כלל שכתב וז"ל "שנפסלת בכך לגמרי". משמע שע"י הכנסת כלי אוכל לסוכה היא נפסלת ואינו יוצא בה ידי חובת סוכה כלל ואינו עובר בכלל בבל תוסיף וכן משמע מרש"י שם בד"ה פוחת בה ארבעה שפירש "ופוסלה" ע"ש. וכן הבין הריטב"א שם את דברי הרי"ף שפוסלה לגמרי וז"ל: אמר רבא מאני משתייא במטללתא. פי' רשאי לנותנן שם דהכי אורחא לפעמים בביתו, מאני מיכלא בר ממטללתא. כלומר אינו רשאי ליתנם שם שאין דרך ליתנם בבית שהוא אוכל, וכענין תשבו כעין תדורו, וזו סברת הרי"ף ז"ל שכתב לענין פסול סוכה ביום טוב האחרון דפסיל לה במאני דמיכלא דמעייל לגוה, משמע דבתוך החג מעכבין בידו מלהניחם שם ע"ש.

וכן משמע מספר שבולי הלקט (סדר חג הסוכות סימן שמה) ומראבי"ה (ח"ב סוכה סימן תרמט) וספר אור זרוע (ח"ב - הלכות סוכה סימן שכ) ועוד שנפסלת בכך שהשתמשו בלשון הרי"ף שפוסלה, וז"ל: מדליק בה את הנר ופוסלה. והני מילי בסוכה קטנה, אבל בסוכה גדולה פסיל לה במאני מיכלא, וכו' וכן לשונו של מחזור ויטרי (סימן שנח) וז"ל הא תינח סוכה קטנה דמיפסלא בשרגא. סוכה גדולה במאי פסלינן לה וכו'. ובסימן (שסא) הביא אל לשונו של ר"ת, וז"ל: מאני מיכלא ודאי מיחזי כי דירה ותו לא מידי ע"ש. והראב"ד שם הכריח שצריך לפוסלה ממש כהרי"ף מדאמרינן בא"י הצריכו לפחת בה ד' והיה די להם בטפח להיכרא בעלמא מכאן משמע דצריך למפסל בפועל ע"י כלי האכילה. ועוד נראה ללמוד כן מדכתבו המפרשים שר' יהושע בן לוי מדליק בה את הנר. דממעט לשיעורא. ועדיפא למיפסלא בהכי. מעיולי בה מאני מיכלא. וגם המאירי שם הביא שיש פוסלים את הסוכה לגמרי.

אלא שהר"ן שם והמאור הקטן והרמב"ן במלחמת ה' והב"ח בסמוך כתבו דודאי לא נפסלה מהכשרה בכך אלא היכר הוא לפוסלה שאינו יושב בה בתורת סוכת חג.

ודברי הרא"ש (סוכה פרק ב סימן יט) מבוארים יותר כדעת הרי"ף שכתב ע"י כך תיפסל הסוכה, וז"ל: אין לו מקום להוריד כלים וצריך הוא לאכול בסוכה ביו"ט האחרון כיצד הוא עושה שיפסל את הסוכה דאינו נראה כמוסיף אם יאכל בשמיני בסוכה ריב"ל אומר מדליק בה את הנר תינח סוכה קטנה גדולה מאי איכא למימר. דמעייל בה מאני דמיכלא וכו'. נמצא שדעת הרי"ף והרא"ש והראשונים הנ"ל זהה שע"י דמעייל מאני דמיכלא נפסלת סוכתו לגמרי ואינו יוצא בה ידי חובה. ושו"ר לספ' ערך השולחן של הרב יצחק טייב (אות ב) שכן הבין את הרי"ף הראב"ד והריטב"א ולא כדברי הב"ח ע"ש.

ודעת הרמב"ם והב"י בשו"ע לא מוכרעת. ואפשר לומר שגם דעת הרמב"ם (בהלכות סוכה פ"ו הלכה יד) ומרן בשו"ע (סימן תרסו סעיף א) לפסול, מדכתבו: מכניס בה קדרות וקערות וכיוצא בהם כדי להכיר שהיא פסולה ושכבר נגמר מצותה. וקשה כיצד האחרונים שהם המג"א שם (ס"ק א) והפמ"ג שם והמשנ"ב (ס"ק ו) וערוך השולחן (אות ג) ועוד העלו שאם הכניס בתוכה כלי מאכל או עשה בה תשמיש בזוי אינה נפסלת בכך וכן משמע מהבן איש חי (ש"א פ' האזינו אות ט) וצ"ל לומר ששיטתם (כפי שחלקם כתבו) דדעת הרא"ש כדעת הרי"ף וודאי לאו נפסלה מהכשרה בכך אלא היכר הוא לפוסלה שאינו יושב בה בתורת סוכת חג וכפירוש הרמב"ן הר"ן והמאור והב"ח לעיל.

ופירש"י והתוספות והרא"ש שם בקערות לאחר שאכלו בהן צריך להוציאם מן הסוכה משום מיאוס וי"מ כגון קדירות ואגני דלישא וטעמא דכעין תדורו בעינן והני אין רגילין להיות בבית דירה אלא בית יש להם לבדם וכן פירש בה"ג כגון קדרי ושפודי ובי טוי ובי תפי. נמצאו בזה שני טעמים דקדרה ואגני דלישה דטעמא דכעין תדורו בעינן. והני אין רגילין להיות בבית דיר' אלא בית יש להם לבדם ולאו מטעמא דמיאוסא. וכ"כ הב"י (או"ח סימן תרלט) בשם המרדכי (סי' תשמה) וראבי"ה וספר המצות (עשין מג קכ עג) משום מיאוס כגון קערות שנמאסו לאחר אכילה ויש מפרשים כגון קדירה ואגני לישה משום כעין תדורו והני אין רגילין להיות בבית דירה אלא בית יש להם לבדם ולאו טעמא משום מאיסותא ע"ש. נראה שהחמיר משני הטעמים מיאוס וכעין תדרו ועדיין לא מבואר מדבריו האם סוכתו נפסלת בכך כדברי הרי"ף או לאו. וגם מדברי הרמב"ם (בפרק ו הלכה ה) ובשו"ע שם (סעיף א) שהעתיק את לשון הרמב"ם לא מבואר האם פסלינן ע"י הכנסת כליו לסוכה, וז"ל: כיצד מצות ישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה (וישן ומטייל) ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע. כיצד, כלים הנאים ומצעות הנאות, בסוכה; וכלי שתיה, כגון אשישות וכוסות, בסוכה אבל כלי אכילה כגון קדירות וקערות חוץ לסוכה עיין לעיל בזה.

ואין לומר שכוונת האחרונים דע"י הכנסת הכלים לסוכה אין הסוכה נפסלת לעולם אלא הכוונה ברגע שהוצאו מהסוכה חזרה הסוכה להכשרה דאינו דהא כתב המג"א להדיא שאין נפסלת כשהכניס בתוכה. אמנם ראיתי לחת"ס שם בשם הר"ר מנוח כשהכלים בסוכה ואכיל בה לא יצא י"ח ולא מברך עליה דסוכה פסולה מדרבנן והוא כתב שהסוכה אינה פסולה אלא הישיבה הזאת לא מחשב כמו תשבו כעין תדרו כיון שהכניס כלים שאינם רגלים להיות בבית.

וגם בקיצור שולחן ערוך (סימן קלה סעיף ב) גם כתב כשהכניס לתוכה כלים בזויים אינה נפסלת בכך, אך בשעה שהם בה אין לברך לישב בסוכה עד שיוציאום. וכן ראיתי לכף החיים (ס"ק טז) שהעלה בשעה שהכלים נמצאים י"א דפסולה מדרבנן ואין לברך עד להוצאתם. וגם בשער הציון שם (אות יג) כתב אחר שראה שגם הראב"ד מפרש את הרי"ף כרבינו מנוח שנכון לכתחילה להחמיר בזה (וכ"ש לו היה רואה את הריטב"א שפירושו על סוכה עדיין לא הופץ והמאירי הנ"ל היה חושש יותר). ובשלחן ערוך המקוצר להרה"ג ר' רצאבי שליט"א (חלק ג סימן קטז סעיף ב) כתב כשער הציון. ומטעם זה אין לעשות סוכה עם מטבח עם כיריים כיורים וכד'. ולפי מה שכתבנו לעיל בשם הראשונים הנ"ל דפסלי לסוכה ע"י מאני דמיכלא הן משום מאיסותא הן משום כעין תדרו אמר רחמנא.

וכיום שאין מערים את המאכל מהקדירה לקערה אלא הרגילות בכל השנה להניח את הקדרה על שולחן האוכל כשהיא נקייה ונאה ואינה מפויחת ומאוסה כבזמנם וכך מחלקים לבני הבית את מנתם כל אחד לפי בקשתו ורצונו ואהבתו זהו בדיוק כעין תדרו בכל השנה ואין בכך שום מיאוס ורק לאחר חלוקת האוכל או בסוף האוכל מוצאים את הקדרה מעל השולחן והקערות נשארות בשולחן כל הסעודה נראה שאין כלל חשש לכל הדעות להמשיך ולנהוג כך בסוכה דבעינן כעין תדרו וכך אנו דרים בכל השנה כולה ורק כלים שאין דרכו להכניסם אליו בכל השנה אין להכניסם לסוכה דהא דרכם כל השנה להיות במטבח או בחצר כגון כלי חשמל תנור קומקום מנג'ל חשמלי או פחם וכד' וכלים אחר אכילה מאוסים הם ויש לפנותם מהסוכה. מה שאין כן כלים המשתמשין לשתיה אחר שנשתמשו בהן אין נמאסים ולפיכך אחר שנשתמש בהן מניחן בסוכה. וכן ראיתי לרבי יצחק טייב בס' ערך השולחן (אות א) שחילק דדוקא לאחר אכילה אסורים משום מיאוס אבל קודם שרי. וכן ראיתי שהעלה כדברינו בילקוט יוסף (חלק ה עמוד קמא סעיף ט) ושולחן ערוך המקוצר לרב רצאבי (חלק ג' סימן קטז סעיף ב)

אלא שאחר כותבי כל זאת ראיתי בחזון עובדיה (סוכות עמוד קכח סעיף י) שהעלה דאין להכניס כלל קדרה לסוכה ואם נהגו נשים עצלניות בטלה דעתן וכדבריו כתב להחמיר בסידור איש מצליח (סוכות בדיני ישיבה בסוכה עמוד 126) ע"ש. אלא ע"פ דברינו לעיל נראה להדיא שאין לחוש ומותר לכתחילה להכניס קדרה לסוכה כפי שנוהג כל השנה וכעין תדרו ובמיוחד שהקדרות בימנו עשויים מחומר נירוסטה ונאים ויפים ואינם מפויחים ומאוסים ואין בכך שום פגם ומיאוס לסוכה ובפרט שבכל השנה כך נוהגות משפחות רבות שברוך השם מבורכות בילדים וכל ילד אוהב חלק אחר מהעוף וכד' והאם מחלקת לכל אחד את מנתו כשהיא חמה ישירות מהקדרה וזהו משמחת יום טוב וכ"ש שלאחר החלוקה מוצאים את הקדירה נראה שאין להחמיר בזה כלל שזהו כעין תדורו.

עיין עוד בספרינו (בסימן הקודם) בענין שמא ימשך אחר שולחנו מחלוקת התוס' ודעמייה עם הריטב"א והר"ן כשעשה מצוה מדאורייתא ועבר על דברי רבנן האם יש בכוח רבנן להפקיע ממנו את המצוה מדאורייתא.

לסיכום: יש לחוש לפיסול הסוכה כשיש בה כלי אכילה מאוסים או כלים שאין דרכם בכל השנה להיות על שולחנו.

פירות הנושרים:

1. י"א בשעה שהכלים נמצאים בסוכה היא פסולה מדרבנן ואין לברך שם עד להוצאתם.

2. בליל א' אם אכל כשהכלים היו בסוכה טוב לאכול שנית כזית.

3. כלי שתייה הצרכים לו יהיו עמו בסוכה כדרך שהן עמו בביתו בכל השנה.

4. כלי צלייה או בישול כגון מנג'ל פחם או חשמלי, תנור, מיקרוגל, מקרר, קומקום כיורים, כיריים, וכד' שדרכם להיות במטבח אין להכניסם לסוכה.

5. כיום שיש רגילות להכניס את הקדרה לשולחן האוכל ולחלק שם לבני הבית גם בסוכה רשאי להמשיך לנהוג כך. וכן קערות שנהוג להשאירם כל הסעודה. ויש אומרים שאין להכניס קדרות לסוכה. וראשון עיקר.

6. אין להכניס לסוכה כלים שלשים וטוחנים ואופים בהם.

7. אחר הסעודה יסיר את כל הכלים שנמאסו מהסעודה.

8. כשיש בסוכה כלים בזויים אין לברך לישב בסוכה עד שיוציאום.

9. אין לעשות סוכה יחד עם מטבח.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן