סימן: ט' - שאלה: האם מותר לסכך את סוכתו בעצי פרי?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מועדי ניסים - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: ט' - שאלה: האם מותר לסכך את סוכתו בעצי פרי?
תוכן עניינים

--------

איתא בבא קמא (דף צא:) אמר רב דיקלא דטען קבא אסור למקצציה. מיתיבי כמה יהא בזית ולא יקצצו רובע שאני זיתים, דחשיבי. א"ר חנינא: לא שכיב שיבחת ברי, אלא דקץ תאינתא בלא זמנה. אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים [פי' רש"י דמיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו] מותר. תניא נמי הכי רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל, כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק; וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר, מה ת"ל כי לא עץ מאכל להקדים סרק למאכל יכול אפילו מעולה בדמים ת"ל רק. שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי, אכיל, טעים בהו טעמא דחמרא. א"ל מאי האי א"ל ביני גופני קיימי. אמר מכחשי בחמרא כולי האי למחר אייתי לי מקורייהו. רב חסדא חזא תאלי בי גופני, אמר ליה לאריסיה עקרינהו, גופני קני דקלי, דקלי לא קני גופני ע"כ. ומדברי הגמ' מבואר שאין היתר לקוץ אילן פרי אלא אם כן יש בזה ריווח לאדם. ועוד למדו מכאן שכל המשחית דבר שיש עליו הנאה עובר בלא תשחית כי האדם עץ השדה. ואף סכנתא אית ביה דהא א"ר חנינא לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה. וסכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור, עיין בדברי הרמ"א בשו"ע (יו"ד סימן קטז סעיף ה).

והובא ברי"ף שם (דף לב:) והרא"ש (פרק ח סימן טו) והרמב"ם להלכה (בהלכות מלכים פרק ו הלכה ח) וז"ל אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו, שנאמר לא תשחית את עצה, וכל הקוצץ לוקה, ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה, אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה ע"כ. וכן העלה בספר תשב"ץ קטן (סימן שסט) שמותר לקוץ אילן המזיק לבית. כדאיתא בפרק החובל (דף צב) שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי אמר ליה וכו' למחר אייתי לי מקורייהו כלומר הבא לי משרשם עקור אותם. וכן איתא שם אם היה מעולה בדמים מותר אלמא שמותר לקוץ אפילו נושא פרי.

אשכחנא נמי סמך במה שאמז"ל לעשות את הקרשים כו', למה עצי שטים, למד הקב"ה דרך ארץ לדורות, שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן עושה פירות, אומרים לו ומה מלך מלכי המלכים ברוך הוא שהכל שלו, כשאמר לעשות משכן אמר לא תביא אלא שאין עושים פירות, אתם על אחת כמה וכמה, ובתנחומא ויקהל ע"פ ויעש את הקרשים, והלא אין לך מעולה בדמים ממה שבונים בם משכן אלק"י, ואעפ"כ אמר להביא דוקא שטים שאין עושים פירות והובא בשו"ת אפרקסתא דעניא (חלק א סימן קכא). וגם בשו"ת הר צבי (או"ח ב סימן קב) כתב אפילו באופן המותר משום בל תשחית, מ"מ יש להזהר בדבר משום חשש סכנה עיין שו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סימן עו), ובספר חסידים בצואת רבי יהודה החסיד, ובסימן מה ובהגהות מהרש"ם לס"ח בהוצאת הרב הגר"ר מרגליות שאפילו אם הוא צריך למקומו וכיוצא בו שמותר מצד הדין מ"מ יש בו חשש סכנה ובסוף דבריו העלה דיש לקצצו ע"י גוי, ויאמר בפירוש שאין הוא רוצה שיעשה זה בשליחותו, וחשש הסכנה יחול רק על ראש הגוי בלבד, וצדיק מצרה נחלץ ויבוא אחר תחתיו ע"ש ובפתחי תשובה (יו"ד סימן קטז ס"ק ו) נמצאנו למדים שאף לבית המקדש אין לקוץ עץ פרי ועוד מחשש סכנה וראה עוד לקמן בזה.

וקשיא לי מהאי קרא בנחמיה (ח' ט"ו) הנביא עזרא אמר לעם "יַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלַיִם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב". מוכח מזה דשרי לקוץ עצי פרי ולסכך בהם את סוכתו ומשמע עוד שיש לו עצי סרק ואעפ"כ שרי לכתחילה בעצי פרי ועוד ונראה מהפסוק שעדיף עצי פרי מעצי סרק מדהקדים בפסוק עלי זית ועלי עץ שמן לפני הדס ותמרים. וידוע בתקופה זו יש פרי בעץ הזית ואפילו הכי שרי. וכן מוכח בגמ' (דף יא.) דשרי לקצוץ גפן לשם עשיית סוכה, דאיתא התם הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס, וסיכך על גבן פסולה. ואם היה סיכוך הרבה מהן, או שקצצן כשרה. מוכח דשרי דאטו ברשעים עסקינן אלא ודאי שרי לקוץ עצי פרי לשם מצוה.

ועוד נראה ללמוד שמותר לקצוץ ענפי אילן גם לא לשם הנאה או רווח ממדרש תנחומא (דפוס ורשא, פרשת שופטים סימן ג) ממעשה דרבי חנינא בן אלעזר שהיה לו אילן נטוע בתוך שדהו ונופיו נוטות לשדה אחר, בא אדם אחד וקבל לפניו ואמר אילנו של איש פלוני נוטה לתוך שדי, אמר ליה לך ובוא למחר אמר ליה כל הדינין הבאים לפניך מיד אתה פוסק ודיני אתה מאחר, מה עשה רבי חנינא מיד שלח פועליו וקצץ את האילן שהיה בתוך שדהו ונוטה לשדה אחר, למחר בא אותו האיש לפניו לדין, א"ל לבעל דינו צריך אתה לקוץ אותו, א"ל ולמה אילן שלך ענפיו נוטין לשדה אחר, א"ל צא וראה כשם שאתה רואה את שלי כך עשה את שלך, מיד הלך ועשה כך. וודאי שאילנו של רבי חנינא לא הזיק את שדה שכנו ובהסכמת שכנו היה ורק בכדי שלא יהא לאדם פתחון פה עליו קצץ את אילנו.

ולכן נראה לומר כשעושה את מצות בוראו כגון מצות סוכה שרי דאם כשאינו דרך השחתה רק מפני צרכו והנאתו שרי דאם להנאתו (ריווח) שרי, להרוויח שכר מבוראו לא כ"ש. עיין חולין (דף פז.) דקנסיה ר"ג וחייבו ליתן עשרה זהובים לאותו שקדם וכסה הדם של שחיטת חבירו עבור שכר מצוה וברכה ע"ש ברי"ף ובתוס' והרא"ש ובנמוקי יוסף שם. ומצות סוכה שעושה כל שבעת הימים כמה זהובים ירוויח עבור העץ שקצץ בכדי לסכך בו את סוכתו. וכן מדברי הרמב"ם הנ"ל שכתב "דרך השחתה לוקה וכו' " ולמצות סוכה ודאי דאינו השחתה. וכן מה שכתב אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה וכו' וכי אילני מאכל שבתוך העיר שרי לקוצצם ואם כן למה כתב "חוץ למדינה" אלא נראה לומר שתוך העיר יש לו צורך למקומו לבניה או לשאר הנאות לבני העיר מה שאין כן באילנות שמחוץ לעיר ולכן אין לקצצם.

וכן מובא בשו"ת הר צבי (או"ח ב סימן קא) בשם הבאר שבע ובשלטי הגבורים וכן משמע מהמאירי שם ועיין בכנה"ג (סימן קטז) ובחידושי מהר"ץ חיות שם שציין לחות יאיר ולט"ז (ביו"ד קטז סט"ו) וכ"כ החיד"א בספר טוב עין (סימן ט) שהתירו לכרות עץ עושה פירות בצריך למקומו לבניה כדעת הרא"ש בצריך למקומו מותר. ובשו"ת אפרקסתא דעניא (חלק א סימן קכא) העיר על מה שכתב הרא"ש בב"ק שם כתב בלשון "נראה דמותר". אינו משום דלא פשיטא ליה דצריך למקומו דינו כמעולה בדמים דהא בקיצור פסקי הרא"ש השמיט תיבת "נראה" ע"ש.

וכ"כ בשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן קנט) שמותר לקוץ האילן או ענפיו בכדי שלא יאפיל. והקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה אבל קוצצים אותו אם היה מזיק אילנות אחרים או מפני שמזיק בשדה אחרים או מפני שדמיו יקרים לא אסרה תורה אלא דרך השחתה וכו' ולא האילנות בלבד וכו' אלא כל המאבד דרך השחתה עובר בלא תשחית ע"ש הרי מבואר דאף במזיק לאחריני מותר לקוץ וכ"פ מהרש"ל סוף פ' החובל סי' ס"ב. וכן משמע מהרי"ף והרא"ש שהעתיקו את סוגיא זו לפסק הלכה. אמנם ראיתי לנצי"ב מוולוז'ין בשו"ת משיב דבר (חלק ב סימן נו) שמחלק בין הנאות של השחתת האילן ולומר דוקא דהתועלת בא לבעלים עם ההשחתה, משא"כ אם רוצה לבנות שם, ומי יודע דלמא לא מסתייע מילתא, ולכן העלה שאין להשחית את האילן ואח"כ יבנה בית שמא לא יבנה ונמצא עובר על ל"ת.

וכ"כ בשו"ת חיים שאל (חלק א סימן כב) דלפי דעת הרא"ש ורבינו ירוחם והרב ספר הזכרון והרב ט"ז והרב מהר"י באסן לצורך מקומו מותר ולפ"ז נראה להתיר דהכי ארחייהו דעתירי לבנות בתים ולהשכיר' כי רצונם יותר בבנין שעומד לדורות מאילנות ושרי לקוץ אילנות ולבנות בתים אף להנאתו. וגם בשו"ת חתם סופר (חלק ב יו"ד סימן קב) העלה כל דלא בריא שיהיה ריווח הקציצה יותר מהפירות דטעין אילנא אסור למקציי' וסכנה איכא אפי' בספיקא שלא כדרך השחתה כנ"ל אך אי איכא רווחא אפי' רק בצריך למקומו לבנות בתים בזמנינו ובמדינתנו דודאי עדיפא מדיקלא בלי ספק שרי אך אם אפשר למיעקר עם שרשיהו וקרקע גוש עפר עמהם שיכול לחיות ממנו ויכול לנוטעם במקום אחר אסור לקוצצם. וכ"כ בשו"ת בנין ציון (סימן סא) שמותר לישראל בעצמו לעקור האילנות לצורך מקומו ע"ש. ובשו"ת יביע אומר (חלק ה - יו"ד סימן יב) שהשיג על שו"ת שאלת יעב"ץ (ח"א סי' עו) הנ"ל שגם הוא כתב לאסור עקירת אילנות בצריך למקומו והעלה שמותר לקצוץ אילני מאכל כדי להרחיב דירתו אשר היא דחוקה ומצומצמת ועל צד היותר טוב נכון לשכור גוי לקצוץ האילנות. ומכל מקום אם מרחיב דירתו לטיול ולהרוחה בעלמא, או לנוי וליופי, אין להתיר קציצת האילנות בשביל כך וכ"כ בשו"ת אבני ישפה (חלק א סימן קמ) שאע"פ שמותר למקומם הדרך המובחרת שגוי יעקור עם השורש לצורך מקומו ע"ש.

ונראה יותר לומר דמשמע מהפסוק הנ"ל דנחמיה שהיו חותכים מענפי העץ לסוכתו ולא להשחית את העץ מגזעו ובזה אין חשש למשחית את עצה ודייק בפסוק והביאו עלי זית ועלי וכו'. וכן מוכח מהגמרא דף (לב.) "ואימא כופרא" שלא חששו לענין בל תשחית, אמנם עיין בחידושי הגאון הרב אלעזר משה הלוי הורוויץ שם שאין דרך נועם שתצוה התורה לקצוץ עץ פרי. ואפשר דהתם שאני שהענף יש בו כמה כפות תמרים. וכמ"ש בשו"ת פעולת צדיק (חלק ג סימן רסח) דאין איסור לחתוך ענף מטעם ואותו לא תכרות דמה איסור לחתוך ענף דאין אסור לכרות מהאילן אלא העושה פרי כדכ' הרמב"ם פ"ו מה' מלכים. ובענף א' לא מקרי השחתה ולא כריתה וכ"כ בשו"ת חיים שאל (חלק א סימן כב) שראה להרב משנה למלך שכ' סוף ה' איסורי מזבח דמאי דאסר משום לא תשחית אינו אלא לקצץ האילן עצמו משרשו אבל לקצץ ענפים וחריות לא ידעתי היכא רמיזא איסו' זה עכ"ל ובודאי דאם קוצץ ענף בחנם בלי שום צורך כלל איכא לתא דאיסור' וכונת הרב פשוטה דאין בזה משום איסו' לא תשחית את עצה דאסו' לקוץ כדי לשרוף וכיוצ' כי הענפים מותר לקוץ ויהיבת ליקידת אשא. וכ"כ בפסקי תשובות (סימן תרכט אות יב) שבענפים רכים ודקים שרי לא גרע מעבודת הזימור המותרת באילני מאכל. ועיין עוד בזה בשו"ת שו"ת יחווה דעת (חלק ה סימן מו) ובשו"ת מנחת יצחק (חלק י סימן סט) בתשו' חוות יאיר שם מזה, ועי' תשובת שבות יעקב (ח"א סי' קנ"ט) בנדון.

ואין לומר שמצות עשה דסוכה תידחה מצות לא תעשה להשחית עצה מהא דאמרינן עשה דוחה את לא תעשה, דהיינו דווקא בעידנא דעבר על לא תעשה מקיים העשה עיין בדברינו (בשו"ת בריח התיכון חלק א). ואין כאן קציצת העץ באה יחד עם קיום מצות הסוכה. דעצם עשיית הסוכה אינה מצוה אלא המצוה ישיבה בסוכה (ומדאורייתא) ולכן בעידנא דקציצת העץ עדיין לא חל מצוה ישיבת סוכה. וכמ"ש בשו"ת הר צבי שם בשם ספר בית יצחק (יו"ד ח"א סימן קמד) שהביא בשם הפנים יפות שרצה לומר דלצורך מזבח או סוכה עשה דוחה ל"ת דבל תשחית, ותמה עליו דלא הוי בעידנא. אולם בספר פנים יפות שם כתב עוד דלצורך מצוה הוי כמו מעולה בדמים. גם על עיקר היסוד דלצורך מצוה אין איסור בל תשחית, תמה שם הרב בית יצחק על התבואות שור (יו"ד סוף סימן כח) והפתחי תשובה שם שכתבו דשייך בל תשחית בשורף לצורך מצות כסוי הדם, וכתב לחלק בין עצי מזבח דהוי קדושה וכן עצי סוכה דעכ"פ קדוש לזמנו ולא הוי בל תשחית דעלוי קמעליא, משא"כ לשרוף לצורך כסוי הדם.

ואילן סרק מותר לקוץ אותו ואפי' א"צ לו ובהערות על שו"ת אפרקסתא דעניא (חלק א סימן קכא הערה א) השיג על שו"ת פרי השדה (ח"ג סי' קס"ח או"ב) באילן סרק המפסיד זרעים, והשואל כתב שראה באיזה ס' דאילן סרק אסור לקצצו, והוא ז"ל הביא דברי הרמב"ם הנ"ל, ואעפ"כ כתב דבאילן סרק ממש שאין עושה פירות כלל ומפסיד זרעים פשיטא דליכא איסור ע"ש, משמע דבאינו מפסיד ירא עלה להתיר גם בסרק ממש, וזהו תימה דהרי הרמב"ם כתב להדיא דאפי' א"צ לו וכדמוכח נמי בש"ס שם. אלא שבשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן קנט) משמע דגם באילן סרק שייך אינו רואה ברכה וציין לפסקי תוספת בפסחים פ' מקום שנהגו דהקוצץ אפי' אילן סרק אינו רואה סי' ברכה וגם בשו"ת מנחת יצחק (חלק י סימן סט) ציין לס' קהלת יעקב מפסקי התוס' (בפסחים פ"ה) וז"ל לאו דבל תשחית כתב הרמב"ם בפ"ו מהל' מלכים דאינו לוקה אלא הקוצץ אילן מאכל, מצאתי בפסקי התוס' (פרק מקום שנהגו) דהקוצץ אפילו אילן סרק אינו רואה סימן ברכה. ובסוף דבריו העלה באילן סרק קיל הרבה מאילן העושה פירות, ונראה לומר דאינו רואה סימן ברכה אבל איסורא ליכא. ושו"ר בשו"ת משנה הלכות (חלק יב סימן תלג) דדין דבל תשחית הוא מטעם ישוב העולם לכאורה דלשבת יצרה ולא להשחתה ומ"ש הפקר מכל דבר וכבר אמרו בחובת הלבבות דאפילו להשחית עלה של אילן אם אינו צריך לו אסור דאם לא צריך לזה צריך לזה. ולכן נראה פשוט דהפקר נמי אסור להשחית. ועיין עוד בשיטה המקובצת שם כשעץ סרק חשוב יותר מעץ פרי מניחין את עץ הסרק וכורתין של מאכל.

נמצאנו למדים דשרי לקצוץ לכתחלה ענפים מעצי פרי לסכך בהם את סוכתו ואין בזה כלל חשש של איסור בל תשחית ואע"פ שיש לו אפשרות לקצוץ מאילנות סרק וכ"כ בשו"ת דובב משרים שהובא בפסקי תשובות שם שהתיר לצורך מצוה אף קציצת אילן שלם. אלא שמרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יחווה דעת (חלק ה סימן מו) כתב שמותר לקצוץ ענפים של עצי פרי כדי לסכך בהם את הסוכה, ואין בזה איסור משום בל תשחית. אך כתב מכל מקום אם אפשר נכון לעשות כן על ידי גוי שהוא יקצוץ הענפים ולא יסייע הישראל עמו. ואם יש לו אילנות סרק בודאי שעדיף לקצוץ מאילני סרק שאין בהם איסור בל תשחית כלל וגם בשו"ת הר צבי שם נשאל בזה והעלה למעשה נראה שיקצוץ ע"י גוי ויאמר בפירוש שאין הוא רוצה שיעשה זה בשליחותו. ולכאורה אינו משמע מדלעיל דמוכח אף לכתחילה שרי ועוד דעדיף עצי זית. אמנם אפשר לדחוק ולומר שכוונת הנביא לקצוץ ענפים לסוכה שלא יעשו ע"י היהודים אלא ע"י העבדים (הנוכרים) שברשותם ועדיין קשה אמאי העדיפו עצי זית על פני אילנות סרק אחרים שהיו להם.

איברא שאפשר לתרץ כדברינו בשו"ת בריח התיכון (חלק א סימן מד) דאסרו המקובלים לאכול לב כבד ומוח אע"פ שדבר זה לא מוזכר בגמ' ובפוסקים זאת ועוד שמוכח שם להדיא בגמ' שאכלו מהם וכן בנושא דידן מדינא דגמ' שרי לכתחילה לקצוץ ענפי עצי פרי למצות סוכה כדברי הנביא ורק חומרת המקובלים שהביאום הפוסקים הנ"ל אסרו גם למצות סוכה מחשש סכנה.

והמעיין בצוואת רבינו יהודה חסיד (אות מה) יראה שאין חשש לקוץ ענפים מעץ פרי לקיום מצות סוכה. וז"ל: אילן העושה פרות אין לקצוץ אותו ע"כ. ומדיוק דבריו מוכח דשרי לקצוץ ענפי עץ דרק עץ אסר ועוד מוכח דבעץ פרי שאינו עושה פירות ואין בזה חשש כלל וכו"ש לקוץ אילן סרק ועוד מדכתב בסמוך (אות מד) דהוי לכאורה מילתא דתמיהא שאילן העושה פירות פעמיים בשנה יש לקצצו מיד ואין להניחו כלל. נמצא דלא חש לקצוץ עץ פרי מגזעו ולא להניחו כלל אף בשל חששות נסתרים וכו"ש נראה שיתיר לקוץ עץ פרי לקיום מצות סוכה שהיא מצוה דאורייתא ובפרט שאין כאן קציצה של העץ אלא לחתוך ענפים למצות סוכה ולא את כל העץ.

וגם אם נאמר שמה שכתב שאין לקוץ הכוונה שאסר אף לדבר היתר או לדבר מצוה. אפשר לומר כדברי הנו"ב תניינא (חלק אה"ע סי' ע"ט) דכל צוואתו לא היה אלא לזרעו אחריו ולא לשאר אנשים והובא פתחי תשובה (יו"ד סימן קטז ס"ק ו) בשו"ת חיים שאל (חלק א סימן כג) בצוואות רבינו יהודה חסיד זצ"ל שכתוב שם (אות נ"ג) אילן העושה פירות אין לקצוץ אותו ויש לצדד בזה דכונתו דהגם דמותר מן הדין לא יקוץ כמו שרוב הצואות הם דברים המותרים לפום דינא ועל קצתם אין העולם חוששין כלל. ועל כן נראה דלרווחא דמילת' יקוץ אותו על ידי גוי. ובשו"ת חיים ביד (סימן כד) הסכים עם היעב"ץ ז"ל דלרוחא דמילתא יקוץ אותו על ידי גוי ואין להכניס בספק סכנה ושומר נפשו ירחק ממנו.

ואגב דעסקינן באיסור השחת עצי פרי ראיתי לסיים במדרש תנאים (לדברים פרק כ פסוק כ) לא תשחית את עצה לענין צדיקים הוא אומר והרי דברים קל וחומר ומה האילנות שאינן לא רואין ולא שומעין ולא מדברין על ידי שהן עושין פירות חס עליהן המקום מלהעבירן מן העולם אדם שהוא עושה את התורה ועושה רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שיחוס עליו המקום מלהעבירו מן העולם: ולענין רשעים מהו אומר רק עץ אשר תדע והרי הדברים קל וחומר מה אם האילנות שאינן לא רואין ולא שומעין ולא מדברין על ידי שאינן עושין פירות לא חס עליהן המקום להעבירן מן העולם אדם שאינו עושה את התורה ולא רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שלא יחוס עליו המקום להעבירו מן העולם. והשי"ת יטהר לבנו לעשות רצונו ולעובדו בלב שלם אכי"ר.

לסיכום: מותר לכתחילה לקצוץ ענפים מעץ פרי בכדי לסכך את סוכתו. ורק מהיות טוב עדיף לקצוץ ע"י גוי.

פירות הנושרים:

1. כשלא ברור שיהיה ריווח הקציצה יותר מהפירות דטעין אילנא אסור למקציי' וסכנה איכא אפי' בספיקא שלא כדרך השחתה.

2. כשיש רווח כגון בצריך למקומו לבנות בתים דודאי עדיפא מדיקלא, בלי ספק שרי.

3. אם אפשר למיעקר עם שרשיהו וקרקע גוש עפר עמהם שיכול לחיות ממנו ויכול לנוטעם במקום אחר אסור לקוצצם.

4. הרוצה להרחיב דירתו אשר היא דחוקה ומצומצמת על צד היותר טוב נכון לשכור גוי לקצוץ האילנות. ויתכוין שאין הגוי שלוחו לקציצה זו אלא מדעתו עושה כן.

5. אם מרחיב דירתו לטיול ולהרוחה בעלמא, או לנוי וליופי, אסור בקציצת האילנות בשביל כך.

6. אסור למנוע אמת המים מעצי פרי בכדי שייבשו.

7. כשצריך לקורה או למקום, עץ סרק קודם לעץ פרי אלא אם עץ הסרק יקר יותר.

8. בכל מקום אסור לקצוץ אילני מאכל וסרק דרך השחתה.

9. מותר לקצוץ אילנות מאכל וכ"ש אילנות סרק אם היה מזיק לאילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, שלא אסרה תורה אלא דרך השחתה.

10. מותר לקצוץ ענפי אילן לסוכתו אע"פ שיש בהם פירות.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן