סימן ט – איזה בגדים חיבים בציצית ואיזה פטורים מציצית – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן ט – איזה בגדים חיבים בציצית ואיזה פטורים מציצית

א אֵין חַיָּב בְּצִיצִית מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בֶּגֶד פִּשְׁתִּים אוֹ שֶׁל א צֶמֶר רְחֵלִים, אֲבָל בִּגְדֵי שְׁאָר מִינִים אֵין חַיָּבִים בְּצִיצִית אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן { וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכֻלְּהוּ חַיָּבִים מִדְּאוֹרַיְתָא וְהָכֵי הִלְכְתָא } (תּוֹסָפוֹת דַּף ל"ט וְהָרֹא"שׁ סְמַ"ג וּמָרְדְּכַי). ב צִיצִית ב שֶׁל פִּשְׁתִּים אוֹ שֶׁל צֶמֶר רְחֵלִים פּוֹטְרִים בְּכָל מִינֵי בְּגָדִים, חוּץ מִשֶּׁל פִּשְׁתִּים לְצֶמֶר, אוֹ שֶׁל צֶמֶר לְפִשְׁתִּים בַּזְּמַן הַזֶּה דְּלֵיכָּא תְּכֵלֶת, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כִּלְאַיִם: { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת צִיצִית שֶׁל פִּשְׁתִּים כְּלָל אֲפִלּוּ בִּשְׁאָר מִינִים וְהָכֵי נָהוּג } (סְמַ"ק סִימָן ל"א). ג צִיצִית שֶׁל שְׁאָר מִינִים אֵין פּוֹטְרִים אֶלָּא בְּמִינָם, כְּגוֹן: מֶשִׁי לְבֶגֶד מֶשִׁי, וְצֶמֶר גֶּפֶן לְצֶמֶר גֶּפֶן, אֲבָל שֶׁלֹּא בְּמִינָם אֵין פּוֹטְרִין. ד אִם הֵטִיל בַּטַּלִּית שֶׁל שְׁאָר מִינִים קְצָת צִיצִיּוֹת מִמִּינוֹ, וּקְצָת מִצֶּמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים, יֵשׁ ג לְהִסְתַּפֵּק בּוֹ. ה יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַצִּיצִיּוֹת מִצֶּבַע הַטַּלִּית וְהַמְדַקְדְּקִים נוֹהֲגִים כֵּן: { הַגָּה: וְהָאַשְׁכְּנַזִּים אֵין נוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת הַצִּיצִיּוֹת } ד { רַק לְבָנִים אַף בִּבְגָדִים צְבוּעִים וְאֵין לְשַׁנּוֹת } (ת"ה סִימָן מ"ו). ו יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לַעֲשׂוֹת טַלִּית שֶׁל ה פִּשְׁתָּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הֲלָכָה כֵּן יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא אֶת כֻּלָּם, וְעוֹשֶׂה טַלִּית שֶׁל צֶמֶר רְחֵלִים שֶׁהוּא חַיָּב בְּצִיצִית מִן הַתּוֹרָה בְּלִי פִּקְפּוּק: { הַגָּה: וּמִיהוּ אִם אִי אֶפְשָׁר רַק בְּטַלִּית שֶׁל פִּשְׁתָּן מוּטָב שֶׁיַּעֲשֶׂה טַלִּית שֶׁל פִּשְׁתָּן } ו { וְצִיצִית שֶׁל פִּשְׁתָּן מִשֶּׁיִּתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת צִיצִית } (תשו' הָרֹא"שׁ כְּלָל ב'):

באר היטב – סימן ט – איזה בגדים חיבים בציצית ואיזה פטורים מציצית

א א צמר רחלים. אבל צמר גמלים ונוצה של עיזים והשירים וצמר אילים ורחל בת עז פטורים מדאורייתא רק מדרבנן ואינו פוטר אלא במינם צמר רחלים ושאר מינים שטרפן זה בזה אזלינן בתר הרוב מ"א. טלית שהשתי צמר והערב משי או איפכא פטור מה"ת וחייב מדרבנן אפי' אם הרוב צמר. ואם ערבם זה בזה אזלינן בתר רובא כנה"ג בשם הרדב"ז ומסיק שם בשם הר"ם מרוטנבורג דאין לטלית זו תקנה ע"ש ועיין בהלק"ט ח"א סי' קס"ח. וח"ב סי' ק"ו. ירא שמים ילבש טלית כולו של צמר. ולדעת המקילין לעשות טלית של משי יטוו חוטין של צמר ולא של משי. ולא יסמוך ע"ז רק יעשה טלית קטן שכולו צמר מלמטה כדי לצאת בו ובזה יתנאה למעלה מ"א ס"ק ד' וכ"כ בסי' ח' ס"ק ט"ו דנהגו שלא לברך על טלית של משי אלא מברך על של צמר ומסירו ולובש של משי ע"ש: ב ב של פשתים כלל. הטעם דיש צמר שנראה כעין משי ויבואו להטיל ציצית פשתים בטלית של צמר שיסברו שהוא משי. עיין מ"א: ד ג להסתפק בו. כי אין כאן מין כנף וגם לא גדילים תעשה לך מהם אינם לגמרי. עיין מ"א: ה ד רק לבנים. אף בבגדים הצבועים ואין לשנות כצ"ל. וכ' ט"ז מ"מ ראוי למדקדק לעשות דוקא ד' כנפות או טלית לבן כדי שיהא יוצא ידי הכל כשיעשה הציצית לבנים ע"ש: ו ה פשתים. דאז יהיה מוכרח לעשות ציצית של פשתן ויש לגזור שמא יעשה ג"כ צמר: ו וציצית של פשתן. ויברך עליו. כ"כ ב"י ס"ס זה בהסכמת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ע"ש והבאר היטב אשר לפני כ' ונ"ל דלא יברך עליו ע"ש ולא עיין בב"י. וא"ל הא קי"ל בכמה דוכתי דהיכא דאיכא ספיקא דדינא ספק ברכות להקל כבר נשאל ע"ז בתשו' שבות יעקב ח"א סי' א' ובהלק"ט ח"ב סי' קט"ז וע"ש והשיב השבו"י דלכך פסק הב"י כאן דיברך עליו לפי ששלושה עמודי הוראה הרי"ף והרא"ש והרמב"ם שהב"י נשען עליהם בכל הוראתו סברי הכי ע"ש. והמ"א כתב ונ"ל דיעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר ע"ש:

מגן אברהם ט׳ – סימן ט – איזה בגדים חיבים בציצית ואיזה פטורים מציצית

א׳ צמר רחלים. וצמר אלים עבי"ד סי' רצ"ח ונ"ל דצמר רחלים ושאר מינין שטרפן זה בזה אזלינן בתר הרוב וכ"מ פ' בתרא דכלאי' ע"ש, רחל בת עז צמרה פסול לציצית (רמב"ם פ"ב) וא"כ אינו פוטר אלא במינו (ב"י): ב׳ כלל. הטעם דיש צמר שנראית כעין משי ויבואו להטיל ציצית פשתים בטלית של צמר שיסברו שהוא משי, וכתב ב"י לפ"ז גם בטלית של קנבו' אין להטיל ציצית צמר דיבאו להטיל גם בטלית של פשתן ואינו מוכרח דבין קנבוס לפשתן מגמר גמירי אינשי כמ"ש בי"ד ר"ס ש"ב ורוב העולם אין משתמשין בו אלא בחקירה משא"כ בגדי צמר הבאים מחוף הים רוב העולם סוברים שהוא משי כגון פורשט"ט בל"א ודומיהן ועבב"י עוד ט"א: ג׳ אין פוטרין. וב"ח כתב דאין לברך רק על טלית צמר וציצית צמר כי י"א דבמשי דוקא משי פוטר ולא צמר, ובת"ה כ' דנהיגי עלמא לעשות צמר למשי עמ"ש סי' ח' סי"ב: ד׳ ממינו. וטלית שהשתי של צמר וערב משי או איפכא פטורה מן התורה וחייבת מדרבנן אפי' אם הרוב צמר, ול"ד לטרף זה בזה [רדב"ז ז"ל סי' קצ"ט] וסוף דבריו שלדעת הר"מ מרוטנבור"ק אין לטלית זו תקנה, ומזה הטעם נהגו באשכנז איסור גמור בבגד שהוא מעורב בצמר גפן ופשתן מ"מ לדעת המקילין לעשות טלית של משי יטיל חוטין של צמר ולא של משי ולא יסמוך ע"ז רק יעשה טלית קטן שכולו צמר מלמטה כדי לצאת בו ובזה יתנאה למעלה [ע"ש סי' רמ"ד ובהג"מ ד"ב ע"א ע"ש]: ה׳ יש להסתפק בו. דלא הכנף מין כנף הוא ולא גדילים תעשה לך מהם אינם לגמרי כן כתוב בת"ה ולשיטתי' אזיל דסבר דשאר מינין מדאורייתא וכדרבא אבל לר"נ דשאר מינים דרבנן למה יגרע כשמטיל בו קצת ציצית דאורייתא וע' ברא"ש בשם בעל העיטור דסובר דמדאוריי' בעי צמר ואפ"ה בשיראין לא בעי כלל דנפטרי בכל דהו ע"ש ואם כן צ"ע על הרב"י דבס"א פסק שהם מדרבנן והכא כתב דיש להסתפק בו וצ"ע: ו׳ מצבע הטלית. וכתב ב"ח ולכן יש לעשות הטלית לבן, ובסי' כ"ד כתב משום ודכתיב לבושיה כתלג חיור: ז׳ של פשתן. אפי' לדברי האוסרין דעיקר הגזירה משום תכלת והאידנא ליכא תכלת ולא שייך לדמותו לדבר שנאסר במנין אין לו היתר אלא ע"י ב"ד גדול ממנו בחכמה ובמנין דכיון שטעם האיסור ידוע אם נתבטל הטעם נתבטל האיסור ממילא דל"ד לתקנת ריב"ז וכו' ע"ש דהיתה ביצה אין הטעם ידוע כ"כ וכו' אבל בנדון זה אין כאן תקנה אלא ב"ש אוסרין משום גזירה וכיון דהשתא לא שייך הך גזירה שרי ועבי"ד רסי' קי"ו וברמב"ם פ"ב מסנהדרין עמ"ש סי' תס"ח: ח׳ וציצית. ול"נ דיעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר ע' סי' יו"ד ס"ד:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ט׳

א׳ אלא בגד פשתן. דתנא דבי ר"י הואיל ונאמרו בתורה בגדים סתם פי' אצל נגעים ואצל ציצית ואצל כלאים ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים דהיינו בנגעים אף כל צ"ו דוקא אבל צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עיזים והשירים פי' של משי כולן פטורין מציצית: ב׳ וי"א דכולהו כו'. פוסקים כרבא דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף פי' אפילו אינו של צ"ו מ"מ יהיו הציצית ממין הבגד. וכתיב ל"ת שעטנז צ"ו יחדיו גדילים תעשה לך הא כיצד צ"ו פוטרין בין במינן כו' ומכריע רמ"א כדיעה זו שכן ס"ל לרוב האחרונים כרבא לדרוש מין כנף וש"מ דכל מיני בגד חייב מדאורייתא בציצית ויהיה מין הבגד: ג׳ פוטרין בכל מיני בגדים. פי' דמן התורה בעי' למצות ציצית ב' חוטין של לבן וב' חוטין של תכלת ותכלת עמרא הוא ואפ"ה פוטר בשל פשתן דהכי כתיב בהדיא בתכלת ממילא ה"ה ב' חוטי לבן של צמר פטרי בשל פשתן וכיון דהש"ע פסק כתנא דבי ר"י דשאר מינין אינן אלא מדרבנן פשיטא דצ"ו פוטר בהם ובזה עדיפא בגד פשתן או צמר דבהם עושים ציצית אפי' מצ"ו ביחד דרחמנא שרי כלאים בציצית דכתיב גדילים וכו' אחר ל"ת שעטנז משא"כ בשאר מינים דאין בהם חיוב מדאורייתא על כן אין בהם היתר כלאים אלא דוקא צמר או פשתים והשתא דאין לנו תכלת נמצא דאפי' בבגדי צמר או פשתים אין עושין מצות ציצית כראוי לא שרי לן כלאים הלכך אסור לנו ציצית של צמר בבגד פשתים או אפכא ולהי"א שזכר בס"א דכל מיני בגדים חייבים מדאורייתא אפי' בשאר מינים מותר מן התורה ציצית של צמר ופשתים כדרבא שזכרנו ובזמן הזה אסור מטעם שזכרנו: ד׳ שלא לעשות ציצית של פשתן. בטור כתב וז"ל כ' בסמ"ק ומיהו נכון ליזהר שלא לעשות ציצית של פשתן בשל משי עכ"ל ופי' ב"י הטעם דס"ל כר"ת דטלית של פשתן פטור מלהטיל בו ציצית כמ"ש בסמוך ומ"ה כתב בסמ"ק בשל משי ר"ל א' משאר מינים וק"ל הא מסיק רבינו הטור אח"כ היתר ציצית פשתן בטלית של פשתן ונ"ל פי' דברי סמ"ק לדעת הטור הכי דהגאונים ור"ת אסרו פשתן לציצית כלל ואין פוטר אלא צמר דוקא מטעם שכתב ב"י בשם הרי"ף לטעם האוסרים אלא שהרי"ף דחה דבריהם בפי' הסוגיא דהיינו במילתא דרבא דאמר הכנף מין כנף פליגי היאך מתפרשים דברי התלמוד ריש יבמות ודעת הרי"ף שפשתן ג"כ פוטר וכמ"ש בטור ג"כ אח"כ ע"ז מסיק הסמ"ק נהי דיש לפסוק כרי"ף דפשתן פוטר היינו בשל בגד פשתן דא"א בו בציצית אלא מפשתן נמצא באין לו אלא טלית של פשתן יבטל מצות ציצית וכמ"ש ב"י בשם הרא"ש בתשו' על המדינה שטליתות שלהם של פשתן ע"כ נוכל לסמוך על הרי"ף שמתיר אבל בשל משי כיון שאפשר בשל צמר למה נעשה נגד האוסרים בציצית של פשתן שאינה ציצית לכל ע"כ נכון ליזהר בזה וזה מכוון בל' הסמ"ק שכתב ויש ב' פירושים ומיהו נכון ליזהר כו' נראה שרומז על ב' הדיעות שזכרנו וע"ז מסיק האי מילתא וגי' הטור בסמ"ק לא היתה שם תיבת אפי' כמו שהוא בספרים שלפנינו ולכן פי' דבשל פשתן אין איסור וזהירות שלא יעשהו בציצית פשתן כנ"ל לדעת הטור על נכון דמ"ה הביא דברי הסמ"ק קודם שהביא פלוגתא דהגאונים והרי"ף לכונה זו דאי הביאו בסוף ה"א דמפרשים דברי הסמ"ק דרך אפילו במשי וכ"ש בפשתן כמ"ש באמת לפי שאר גי' נמצא הוה המסקנ' ליזהר אפילו בטלית של פשתן וז"א ע"כ הביאו תחלה להורות דוקא במשי יש ליזהר אבל בפשתן כשר כמסקנת הרא"ש כנ"ל: ה׳ כגון משי כו'. פי' אי שאר מינים הם מן התורה חייבים אז דרשי' הכנף מין כנף כמ"ש בס"א ואי דרבנן אמרי' דתקנו רבנן גם כן באופן זה דוקא שיעשו ממין הבגד: ו׳ יש להסתפק. כי אין כאן מין כנף וגם לא גדילים תעשם לך מצ"ו: ז׳ מצבע הטלית. הביא ב"י בשם תו' משום זה אלי ואנוהו: ח׳ אף בבגדי' צבועי'. מ"מ ראוי למדקדק לעשות דוקא ד' כנפות או טלית קטן לבן כדי שיהיה יוצא ידי הכל כשיעשה הציצית לבנים: ט׳ שאין לעשות טלית וכו'. דהא אסור לדידן להטיל בו ציצית צמר משום כלאים וציצית של שאר מינים אין פוטרים אלא במינם א"כ יהיה מוכרח לעשות ציצית של פשתן ויש לגזור שמא יעשה גם כן צמר דמ"ה אמרו ב"ש שלא לעשות סדין בציצית וק"ל בזה כב"ש ורש"י ורי"ף התירו ציצית פשתן בפשתן דל"ל הך גזירה דל"ל כב"ש ופליגי עוד בפי' הפשט בריש יבמות כמ"ש ב"י ומ"ה אם א"א בע"א יש לסמוך עליהם שלא לבטל מצות ציצית:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ט׳

ט׳:צ״ה א׳ (ס"ק א) צמר כו' אילים עבי"ד סי' רצ"ח. ר"ל דמה"ט לא מקרי צמר אלא צמר רחלים דבעינן שלא יהיה לו שם לווי וסתם צמר הוא צמר רחלים משא"כ צמר גמלים או צמר ארנבים יש להם שם לווי וכדאיתא בירושלמי שהביא הרב"י. וא"כ ה"ה צמר אילים יש לו דין צמר רחלים. דגם צמר אילים אין לו שם לווי. וגם צמר אילים מקרי צמר סתם. וכ"ה בירושלמי הנ"ל וגם בי"ד סי' רצ"ח לענין כלאים בעינן ג"כ דוקא צמר שאין לו שם לווי כתב שם דבין צמר רחלים ובין צמר אילים מקרי צמר סתם: ב׳ ונ"ל דצמר כו' שטרפן כו' ר"ל בהיותן עדיין צמר קודם שטוה מהן חוטים המועט מתבטל ברוב כ"ה במשנ' שם והכי קיי"ל בי"ד סי' רצ"ט סעיף א'. משא"כ כשכבר טוה מהן חוטין אין מתבטלים וכדאית' שם. וכ"ה לקמן ס"ק ד'. והא דכ' מ"א בטרפן דאזלי' בתר רוב' ואם הוא מחע"מ אזלינן לחומרא. כ"ה שם בי"ד: ג׳ רחל כו' רמב"ם וכ"ה בגמ' בכורות דף י"ז. דמקשינן צמר לפשתן מה פשתן דלא נשתנה דכל פשתן גדול מפשתן אחר עד למפרע עד ששת ימי בראשית אף צמר דלא אשתני מששת ימי בראשית: ד׳ רחל מרחל. משא"כ רחל מעז דנשתנ' צמרה פסול לציצית. וכיון דלאו מין צמר דקרא הוא יש לו דין שאר מיני' ואינו פוטר אלא במינו. דהיינו בגד הנעשה מצמר רחל בת עז. ודע דמחלוקת הרב"י ורמ"א אי שאר מינים חייבים מן התורה. הוא מחלוקת רב נחמן ורבא. דרב נחמן ס"ל כתנא דבי ר"י דס"ל דכתיב בציצית סתם על כנפי בגדיהם ילפינן מנגעי בגדים דכתיב בבגד צמר או בבגד פשתים. אף כאן דכתיב בגדיהם ר"ל דוקא צמר ופשתים חייבי' מן התורה (וה"ה דכ"מ דכתיב סתם בגדים ר"ל דוקא בגד צמר ופשתים) אבל שאר מינים פטורים מן התורה ומכל מקום מדרבנן חייבים ורבא דייק מדכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתי' יחדיו גדילים תעש' לך ומדסמכינהו קרא. דרשינן תעשה לך מהן היינו מצמר ופשתים משמע דבעינן ציצית דוקא מצמר ופשתים. ותו דרשינן מדכתיב הכנף פתיל דתיבת הכנף מיותר. למדרש שהציצית יהיו דוקא ממין הכנף. דהיינו ממין הבגד ואם כן קשיין קראי אהדדי. ולכן דרשינן צמר ופשתים פוטרים בכל מין בגדים ושאר מיני' אין פיטרים אלא במינן. וא"כ הא דכתיב הכנף לאשמעי' דבעינן מין כנף קאי אשאר מינים: ולפ"ז ע"כ צ"ל דגם שאר מינים חייבים מן התורה דהא מוקמינן קרא דהכנף על שאר מינים: ט׳:צ״ו א׳ (ס"ק ב') כלל הטעם כו'. הרב"י הביא בשם מהרי"א שנתן טעם למ"ש סמ"ק שאין לעשות ציצית של פשתן. וז"ל לפ"ז שלא יבא להטיל ציצית של פשתן בטלית של צמר לפי שמשי נראה מין צמר עכ"ל: והבין הרב ב"י שהכוונה שמשי דומה לצמר ואתי לאחלופי. וע"ז הקשה הרב"י וז"ל שהרי טלית של משי לא דמי לשל צמר עכ"ל הרב"י. ולכן כתב מ"א. דהכוונ' הוא להיפוך שיש מין צמר דומ' למשי. ומ"ש שמשי נראה מין צמר. ר"ל שמשי במשי נרא' כמין צמר ידוע הבא מחוף הים , ובספר תוספת שבת בהגהות שכ' בדף ראשון מספרו כ' וז"ל וא"ל לפי זה לא יפטור משי בשל משי דשמא יחשוב על בגד צמר שהיא משי ויעשה ציצית משי. וי"ל כששניהם יחד לפנינו. ודאי יש היכר בין זה לזה. וכה"ג איתא בח"מ ססי' מ"ה עכ"ל והיטב אשר דיבר. וע' בתשו' חו"י סי' כ"ח. וסי' למ"ד הביא ראיות עוד לסברא זו. אף לענ"ד כאן לא סגי בסברא זו דהא עדיין תיקשי א"כ יהיה אסור לתפור בגד משי בחוטי פשתן. פן יטעו בבגדי צמר הבאים מחוף הים שהם משי ויתפרם ג"כ בחוטי פשתן ויהיה שעטנז אע"כ צ"ל דהיא חששא רחוקה דיטעו שהוא משי וצל"ע כעת כי א"א לי לעיין ע"ז כעת: ט׳:צ״ז א׳ (ס"ק ג') אין פוטרין וב"ח כו' וציצית צמר כי י"א כו' ט"ס יש פה וצריך להיות וי"א דבמשי כו' הוא דעת אחרת שמקילה יותר מהב"ח. וג' מחלוקת בדבר כאשר יתבאר ודעת הב"ח להחמיר לצאת אף לדעת בעל העיטור. וכ' שהוא טעם י"א שבסעיף ו' שאין לעשו' טלית של פשתן. שגם הי"א ס"ל כבעל העיטור דבר"פ התכלת פליגי ר' וחכמים דר' סבירא ליה תכלת מעכב הלבן. ולבן מעכב התכלת דדרש הכנף מין כנף דהיינו חוטי לבן דרוב טליתות שלהם היו לבנים והדר כתיב פתיל תכלת דהיינו חוטי תכלת ועל שניהן אמר קרא וראיתם אותו ל' יחיד משמע דשניהם היינו חוטי תכלת וחוטי לבן מצוה א' הן ולכך מעכבים זא"ז וחכמים ס"ל דתרי מצוה הן ולכך אין מעכבין זא"ז והא דכתיב וראיתם אותו ל' יחיד קאי על כל חד לחודיה דהיינו על חוטי לבן לבד ועל חוטי תכלת לבד ואי הוי חכמים דרשו הכנף כדדרש ליה ר' יותר היה מסתבר לדרוש וראיתם אותו כדר' שהן מצוה א' אלא ע"כ דרשי הכנף מין כנף וקאי גם אדבתריה דהיינו פתיל תכלת ור"ל אם אין לו תכלת יקח חוטין שהן מין כנף דהיינו מין הבגד וגם מין פתיל תכלת דהיינו צמר דתכלת צמר הוא ולא יהיה חסר כ"א צבע חלזון אבל עכ"פ צ"ל צמר שהוא מין תכלת ולכן אין עושים טלית של פשתן וה"ה של שאר מינים דא"א לתקן בציצית דאם יהיו הציצית של צמר (בפשתן בלא"ה אסור דהוי כלאים) לא יהיו מין בגד ואם יהיו הציצית ממין הבגד לא יהיו ממין פתיל תכלת דהא תרתי בעי' ממין בגד וממין פתיל תכלת כנ"ל ולכך א"א לפטור כ"א טלית צמר בציצית צמר דהוי מין בגד ומין פתיל תכלת וזהו טעם הב"ח דאין לברך כ"א על טלית צמר וציצית צמר לצאת ידי בעה"ט וכ' עוד דלא תקשו הא דמותבינן לר"נ דס"ל שאר מילים אינם חייבים רק מדרבנן מדתניא צמר ופשתים פוטר בכל המינים והוי ס"ד פשתן וצמר יחד דהוי כלאים מ"מ התורה התיר' בציצית וא"א דשאר מיני' דרבנן היאך הותר משום מצוה דרבנן איסור כלאים ומשני דפי' הברייתא צמר או פשתים דליכא כלאים פוטרים כל המינים הרי דצמר ופשתים פוטר בכל הבגדים ואיך כ' בה"ע דוקא בגד צמר וציצית צמר וכ' דצ"ל דס"ל כדעת מהר"ם מרוטנבורק שהביא הגמ"יי דס"ל כס"ד דהש"ס דוקא צמר ופשתים יחד הוא דפוטר בכל המינים אבל צמר גרידא או פשתים גרידא לא והא דמשני הש"ס דצמר גרידא או פשתן גרידא פוטר בכל המינים היינו דוקא לר"נ דס"ל שאר מינים מדרבנן ולכן מפטרי בכל דהו דהם אמרו לחייבם בציצית והם אמרו דגם צמר לבד או פשתים לבד פוטר אבל הוא פסק כרב' דגם שאר מינים מן התורה חייבים לכך אינו פוטר כ"א צמר ופשתים יחדיו ולא כל א' לבד. ובזה מבואר דעת הב"ח דאפי' טלית של משי וציצית של משי אין לברך עליו ואח"ז כ' מ"א וי"א דבמשי דוקא משי פוטר ולא צמר הוא דעת מהר"ם מרוטנבורק הנ"ל דלא ס"ל בזה כבה"ע הנ"ל דבעי' מין כנף ובעינן מין תכלת אלא ס"ל דצמר ופשתים אינו פוטר כ"א דוקא יחד אבל כ"א לבד אינו פוטר כ"א מינו לכן טלית של משי אין לו תקנה בציצית צמר אבל עכ"פ לדידיה יוכל לתקנן בציצית של משי כיון דהוי מין כנף אע"ג דלא הוי מין תכלת ואח"ז כ' בשם ת"ה דנהיגי עלמ' לעשות צמר למשי דלא חשו לדברי בעה"ע ולא לדברי מהר"ם אלא ס"ל כפשטיה דהש"ס וכדמתרץ לר"נ וה"ה לרבא דצמר גרידא ופשתן גרידא פוטר בכל המינים וסיים שם בת"ה והרוצה לעשות ציצית של משי יזהר שלא יקח החוטין כמות שהן טווין ושוורין מן החנות כו' דבעינן טוי ושזור ע"י ישראל לשמה אלא יקח לשון של משי מן החנות וע"י ישראל יטוה וישזר (לשמה) משום דראיתי לא זהירי בהכי כתבתי להזהר עכ"ל וע"ל ר"ס י"א דיש מחמירים דגם ניפוץ לשמה בעי' אלא דרמ"א כ' שם דנוהגים לקקל בניפוץ. עמ"ש סי' ח' סעיף י"ג בס"ק ט"ז בשם אגודה כיצד יתנהג בברכה על טלית של משי: ט׳:צ״ח א׳ (ס"ק ד) ממינו כו' אפי' הרוב צמר. ולא דמי לטרף זה בזה וכמ"ש בס"ק א' דדוקא כשטרפן בעודן צמר אבל לא כשכבר נעש' מהן חוטין לא בטלין: ב׳ לדעת מהר"ם מרוטנבורק כו' דס"ל הא דצמר ופשתים פוטרים בכל המינים היינו דוקא צמר ופשתים יחדיו אבל לא כל חד לחודיה כמ"ש ס"ק שלפני זה לכך אין לטלית זה תקנה דאם יעשה ציצית משי לא נפטר חלק הטלית השתי או הערב שהוא צמר ואם יעשה ציצית צמר לא נפטר לדעת מהר"ם חלק הטלית שהוא של משי: ג׳ ומזה הטעם כו' בצמר גפן ופשתן צ"ל דלא ס"ל לדעת י"א שהביא רמ"א סעיף ב' וא"כ לדעת החולקים על מהר"מ היה אפשר לעשות ציצית פשתן ויפטור גם חלק הטלית שהוא צמר גפן דהא צמר או פשתן פוטרים כל המינים אבל לדעת מהר"ם דבעי' דוקא צמר ופשתים יחד לפטור כל המינים א"כ אין לטלית זו תקנה. מ"מ לדעת המקילים לעשות טלית של משי יטיל חוטין של משי ולא של צמר כנ"ל לענ"ד. ור"ל לדעת המקילים כו' ר"ל דלא חשו לדעת בה"ע שהובא בס"ק שלפני זה דלדידיה בעינן דוקא טלית של צמר וציצית צמר ולכן ניהו דמקילין ולא חשו לדעת בעה"ע עכ"פ יחושו לדעת מהר"ם ולכך יעשו ציצית משי דהוי מין כנף ולא יעשו ציצית צמר דאינו פוטר לדעת מהר"ם בשאר מינים כ"א צמר ופשתים יחדו: ט׳:צ״ט א׳ (ס"ק ה) יש להסתפק בו דלא הכנף כו' דהן תרי דרשות דדרש רבא כנ"ל: ב׳ הכנף מין כנף. וכתיב ל"ת כו' צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך והיינו ת"ל מהם מצמר ופשתים: ג׳ וכדרבא. וא"כ צריך לעשות ולקיים חד קרא או יהיו כולם הכנף מין כנף או כלם צמר ופשתים גדילים תעשה לך: ד׳ אבל לר"נ כו' למה יגרע כו' דהא לדידיה מן התורה בעינן דוקא ציצית צמר ופשתן אלא דשאר מינין הואיל ואין חיובן רק מדרבנן הקילו לעשות ציצית אפילו משאר מינים א"כ אי עביד מקצת ציצית צמר שפוטר מן התורה עדיף טפי. וע"ש ברא"ש בשם בע"ה הבאתיו לעיל בס"ק ג': ה׳ ואפ"ה בשיראין כו' ר"ל בשאר מינים דמסיק הש"ס לר"נ דאו צמר או פשתים פוטרים הואיל דמן התורה לא בעי כלל ציצית אלא רבנן דחייבוהו ולכך איפטרי בכל דהו: ו׳ ואפי' אינו צמר וכמ"ש לעיל ס"ק ג' והיא סייעתא לסברת מ"א: ט׳:ק׳ א׳ (ס"ק ו) בצבע כו' ולכן יש לעשות כו' כדי לצאת ידי שניהם שיהיו הציצית לבנים וגם מצבע הטלית: ב׳ ובסי' כ"ד כ' כו' נתן עוד טעם אחר מטעם והלכת בדרכיו להדמות אליו יתברך דאמרי' ויעבור ה' על פניו אר"י אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית כש"ץ ואמר כשיעשו בני לפני כסדר הזה אני מוחל להם וכתיב לבושיה כתלג חיוור א"כ טליתו כ"י לבן וטעם האומרים דבעינן מצבע הטלית משום זה אלי ואנוהו עבב"י ובט"ז: ט׳:ק״א א׳ (סק"ז) של פשתן כו' דעיקר הגזירה כו' דס"ל כר"ש דמפ' פלוגתא דב"ש וב"ה דב"ש ס"ל סדין בציצית פטור וב"ה מחייב וטעמיה דב"ש דאסור להטיל בה תכלת דגזרינן משום כסות לילה דפטור מציצית ויעבור על ל"ת דשעטנז שלא במקום מצוה ולפ"ז גם ציצית של פשתן לא יעשה דגזרינן אטו תכלת אע"ג דהוי גזירה לגזירה וזה א' מששה מקומות שפוסק רב עמרם כב"ש ולכן בזה"ז דליכא תכלת ליכא למגזר אי נתיר ציצית של פשתן יעשה ציצי' צמר הא איסור שעטנ"ז ידוע לכל בשלמ' בזמניהם דהיה להם תכלת דמצד הדין הותר כלאים בציצית יעשה ציצית צמר ולא יסיק אדעתיה גזירת כסות לילה משא"כ בזה"ז דליכא תכלת ולא הותר בשום ענין כלאים בציצית א"כ שום אדם לא יטעה לעשות ציצית צמר בטלית פשתן אלא שאף על פי כן החמירו אף בזה"ז מכל מקום בשעת הדחק דא"א כ"א בטלי' פשתן יש לסמוך להקל. דל"ד לתקנת ר"י ב"ז דאמרי' בביצה דף ה' ביצה שנולדה בי"וט ראשון מותר ביום טוב שני דממ"נ חד יומא חול א"כ ע"כ או נולד בחול ואם נולד בי"ט א"כ היום חול ומותר משא"כ בשני י"ט של ר"ה נולדה בראשון אסורה בב' דכיון שהתקין ריב"ז ע"י קלקול הלוים בשיר הקרבן שאם באו עדי ראיית הלבנה ביום שלשים של אלול אחר מנחה שתהיה אותו יום קודש וגם למחר יום ל"א א"כ ר"ה לפעמים השני ימים קדושים לא מצד ספק ולכן ביצה אסורה אף בשני ואף לאחר החורבן דליכא חשש קלקול שיר של קרבן והתקין שוב ריב"ז שאפי' באו עדים מן המנחה ולמעלה יקבלו העדים באותו יום ויקדשוה ולמחר יהיה חול א"כ גם ר"ה ליכא רק חד יומא וה"ל כשאר י"ט של גליות ואפ"ה ביצה אסורה אפילו בשני משום דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. דהיתר ביצה אין הטעם ידוע דאין העולם מסקי אדעתייהו דביצ' תליא בתקנ' ריב"ז בקבלת עדות: ב׳ אין כאן תקנה אלא ב"ש אוסרים כ"ה הלשון גם בתשוב' הרא"ש הובא במעדני מלך וצ"ל דחד טעמ' הוא ומה שאין הטעם ידוע קורא תקנה ומה שטעמו ידוע קורא גזירה: ג׳ וברמב"ם פ"ב מהלכות ממרים כן צריך להיות: ט׳:ק״ב א׳ (ס"ק ח) וציצית ול"נ דיעשה כו' דכה"ג שיש הפסק בין צמר לפשתן: ב׳ העור נהיגי עלמא כהרא"ש דלית ביה משום כלאים ודלא כרמב"ם וכמבואר ביו"ד סי' רצ"ט וסי' ש' סעי' ה': ג׳ עסי' י' סעיף ה' ר"ל אע"ג דהשתא הוי כנף של עור מכל מקום חייב בציצי' מן התורה דאזלינן בתר עיקר הבגד ולא אחר הכנף כמבואר שם סי' י' ומכל מקום לא התיר מ"א כה"ג אלא בשעת הדחק ומה"ט ציין מ"א דבריו ע"ד רמ"א שמתיר בשע' הדחק. וע"ז כתב מ"א דעדיף טפי אם אפשר שיעשה כנפות ש"ע כו' אבל שלא בשעת הדחק גם בזה ע"י כנפות של עור אין מתירין כיון דחזינן דחיישי' אפילו לגזיר' רחוקה וגזרינן אפי' גזירה לגזירה ה"ה דיש לגזור שלפעמים לא יעשה כנפות של עור ויטיל חוטי צמר בבגדי פשתן להדיא אף שיש לו היכרא וא"ל כיון דלא הותר לו כ"א ע"י כנפות ש"ע לא אתי למטעי (דומה קצת למ"ש במס' ביצה דף י"ח ע"א מתוך שלא הותר לו אלא ע"י דליו זוכר הוא עיין שם) אף על פי כן היכי דאפשר חיישינן וכ"כ בס' תוס' שבת והעידו כן על גדול אחד שהורה כן:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א