סימן טז – שעור טלית – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן טז – שעור טלית – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן טז – שעור טלית

א שִׁעוּר טַלִּית שֶׁחַיָּב בְּצִיצִית שֶׁיִּתְכַּסֶה בּוֹ בְּאֹרֶךְ וּבְרֹחַב רֹאשׁוֹ א וְרֻבּוֹ שֶׁל קָטָן הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ בַּשּׁוּק, וְאֵינוֹ צָרִיךְ אַחֵר לְשָׁמְרוֹ: { הַגָּה: וְאָז חַיָּב בְּצִיצִית וְדַוְקָא שֶׁהַגָּדוֹל לוֹבְשׁוֹ פְּעָמִים } ב { עַרְאַי וְיוֹצֵא בּוֹ לַשּׁוּק } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם בֶּן חָבִיב וּבְשֵׁם מַהֲרִי"א):

באר היטב – סימן טז – שעור טלית

א א ורובו של קטן. היינו כשהוא בן ט' בתשו' רמ"א מפלפל האיך יוצאין בד' כנפות הקטנים מזה השיעור ותי' דמוטב לילך בהם מלילך כל היום בלא ציצית ובד"מ סי' ט' כ' ללמד העם שיברכו בבוקר על טלית גדול ויפטרו את הקטן וילכו בו כל היום ומ"מ אם אפשר לאדם שיעשה גדול שהוא כשיעור מה טוב ומה נעים עכ"ל. וכ' מט"מ בשם מהרי"ל דיש לעשות הכתפים רחבים דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטל ליה. מ"א. ובספר פרי הארץ כ' בשם ספר דרך חכמה ששיעורו ג' רבעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב ושיעור טלית גדול הוא שיכסה ראשו ורובו בעטיפה ויגיע עד החזה ע"ש. כ' האר"י ז"ל טלית קטן יותר טוב שלא יהי' בו בתי זרועות אם לבש הטלית ונתקפל קצת כדרך לובשי בגדים ואחר שנתקפל אין בו כשיעור כדי להתכסות ראשו ורובו כתב בתשו' בית יעקב סק"ו דכיון שעומד להתפשט כפשוט דמי אף שלא נתפשט עדיין והרי יש בו כשיעור ע"ש ועיין בבני חייא. הטלית קטן שיש בו כדי לכסות ראשו ורובו וע"י התפירה אין בו כשיעור פטור מציצית. שם סי' ס"ו וכ"כ בלקט הקמח: ב עראי. ואם גדול מתבייש לצאת בו עראי לשוק אין לברך עליו. ואם הוא יוצא בטלית שאחרים אין יוצאין בו בטלה דעתו מ"א ועי' ט"ז עי' בשכנה"ג ובס' פרי הארץ סי' א' ובע"ת:

מגן אברהם ט״ז – סימן טז – שעור טלית

א׳ בתשובת רמ"א /מהר"ם מינץ/ סימן ק"י מפלפל היאך יוצאין בד' כנפות הקטנים מזה השיעור ותורף דבריו דמוטב לילך בהם מלילך כל היום בלא ציצית וכתב ד"מ סימן ט' ללמד העם שיברכו בבקר על טלית גדול ויפטרו את הקטן וילכו בו כל היום ומ"מ אם אפשר לאדם שיעשה גדול שהוא כשיעור מה טוב ומה נעים עכ"ל, וכתב מט"מ בשם מהרי"ל דיש לעשות הכתפים רחבי' דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטל ליה: קטן. ובטור כתוב בן ט' שנים ונ"ל דס"ל דזהו שיעור חינוך כמ"ש התו' ריש ערכין דלא כמ"ש הב"ח דהטור חולק על הסמ"ק: ב׳ כשהגדול לובשו. משמע מלשונו דאם הגדול מתבייש לצאת בו עראי לשוק פטור דא"ל שבא להורות שאין חיוב לקטן רק לגדול שלובשו לפעמים עראי כמ"ש בב"י ע"ש זה אינו צריך לפרש דהא הב"י נקט כאן לשון הרמב"ם שיעור טלית וכו' להורות דמשערין בקטן ובאמת החיוב על הגדול וא"כ מה חידש רמ"א בהג"ה אלא בא לומר דבהכי נמי תליא מלתא שהגדול לובשו וכו' וכ"מ בטור אלא שבד"מ לא העתיק אלא דברי הב"י וצ"ע, והב"ח כתב דאם יוצא בה בקבע אף על פי שאין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו חייב ואם הגדול מתבייש לצאת בה לשוק אפי' באקראי אפי' לובש אותה בבית פטורה אפילו הקטן מתכסה בה ראשו ורובו עכ"ל וכ"מ בגמ' דאי כפי' הר"י חביב והרב"י הל"ל והגדול לובשה למה הזכיר יציאתו לשוק ואף הרמב"ם שלא הזכיר מגדול כלום י"ל דס"ל דמסתמ' כשקטן מתכסה ראשו ורובו אין הגדול מתבייש לצאת בו עראי לשוק וכ"מ בראב"ד ע"ש לכן יש להחמיר שלא לברך עליו אם מתבייש לצאת בו עראי לשוק וכ"מ בל"ח ולבוש ואם הוא יוצא בטלית שאחרים אין יוצאין בו בטלה דעתו:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ט״ז

א׳ שיעור טלית כו'. ל' הברייתא היא כך ת"ר טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בו עראי לשוק חייבת אין קטן מתכסה בו ראשו ורובו אף על פי שהגדול יוצא בו עראי פטורה וסובר הרמב"ם ואחריו הש"ע דהעיקר בשיעור כיסוי הקטן וטעמם כיון דאמר בסיפא אע"פ שהגדול כו' ול"ק איפכא אם אין הגדול יוצא אע"פ שהקטן מתכסה פטור אע"כ שהכל תלוי בכיסוי הקטן והא דנקט התנא ברישא והגדול יוצא לרבותא נקטי' אלו יוצא בו גדול בקבע פשיטא דחייב ואז א"א לומר שום שיעור בכהוי קטן דזה פשוט אפי' שהקטן מתכסה בו כיון שגדול יוצא בקבע אלא אפי' באין יוצא כי אם עראי אפ"ה מקרי כסותך כיון דהקטן מתכסה והטור כתב כל' הברייתא רק שבגדול יוצא כתב וגדול אינו מתבייש לצאת כו' נראה דס"ל דתרתי בעי. והא דלא נקט בסיפא רק אם אין הקטן מתכסה ולא איפכא דהוא נלמד בק"ו דהא עיקר חיוב' הוא בגדול רק שמשערים בקטן וא"כ קמ"ל התנא רבותא דאע"ג דלגבי גדול מקרי עכ"פ בגד עראי אפ"ה פטור וכ"ש כשאינו בגד כלל לגדול דלא אכפת לן במה שמכסה הקטן וא"ל תרתי שיעורי ל"ל דהא לפי האמת חד שיעורא נינהו י"ל דלאו כל הקטנים שוים ובטור נקט קטן בן ט' שנים וגם בזה יש חילוק בין בן ט' לחבירו וגם במה שהגדול אינו מתבייש יש ג"כ לפעמים שהא' בוש יותר מחבירו ע"כ צרפו תרווייהו אהדדי ומ"ש הטור בן ט' שנים נ"ל דלמדו מדאיתא בהנזקין במתנית' תנא לענין קטני' הפעוטות דהיינו בן ט' ובן י' ואמרי' שם כל חד לפי חורפי' וקטן דהכא נמי אית' בבריית' ע"כ נפרשי' ביה כל מה שנוכל דהיינו שהוא יוצא ובא לבין הבריות לשאת ולתת דהיינו מבן ט' ולמעלה כנ"ל וב"י בשם מהר"י חביב כתב שדברי הטור הם שלא בדקדוק וגם בד"מ הביאו ומ"ש כאן רמ"א דוק' כשהגדול לובשו כו' לא נקט זה לשיעור אלא לענין חיוב בציצית כלומר דאין שום חיוב בציצית על הקטן רק החיוב על הגדול שלובשו לפעמים אבל עיקר השיעור בקטן וכעין שכתב בשם מהר"י חביב אבל לעד"נ כונת הטור כמ"ש וכבר צוחו כמה גדולים על ההמון עם שעושין ד' כנפות מבגד קטן וזכרו ג"כ במרדכי ומסיים לכך קורא ר' תגר על העושים בין בציצית בין בלא ציצית כי רפי' בידיה משום ספק להניח טלית בת ד' מפות בלא ציצית עכ"ל ע"כ מוטל על כל יראי שמים להזהיר שלא יברכו על בגד קטן כזה:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ט״ז

ט״ז:קפ״א א׳ כ' מ"א וז"ל בתשו' רמ"א כו' דמוטב לילך כו' משמע מלשונו דעכ"פ אין לברך עליו וכן משמע מדברי ד"מ שהביא מ"א. וכן קרא' תגר על טליתות קטנים הללו המרדכי וב"ח וט"ז. ובש"ע באר היטב ראיתי שכ' וז"ל ובס' פרי הארץ כ' בשם ס' דרך חכמה ששיעורו ג' רביע אמה באורך. וחצי אמה ברוחב עכ"ל. אבל לא ידעתי מקום מוצאו של שיעור זה. גם אינו מבואר באיזה אמה נמדד. ואין ספרים הללו תחת ידי. וראיתי בס' צאן קדשים במנחות דף מ"א ע"ב אהא דתניא ושוין שלא יביא אפי' אמה על אמה מטלית אחר ובה ציצית ותולה בה והוא דין הנזכ' לעיל סי' ט"ו ס"ב. וכ' רש"י הטעם דעל כנפי בגדיהם כתיב וכנף זה לא לא היה מבגד זה בשעת עשיה כדלעיל סימן ט"ו ס"ב. וכ' בס' צאן קדשים וז"ל והנ"י כ' משום תולמ"ה. ואפשר דרש"י ס"ל כיון דהי' אמה ע"א הוי שיעו' טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו. ויכול לעשות ארבע ציצית על אותה חתיכה דלא הוי תולמ"ה מש"ה כ' רש"י דעל כנפי כולי עכ"ל ס' צ"ק הנ"ל. וא"כ שיעו' אמה על אמה. לפי דעת ס' צ"ק במחלוקת שנויה לדעת רש"י הוה שיעור ט"ק אמה על אמה. ולדעת הנ"י שכ' הטעם משום תולמ"ה ע"כ אמה ע"א אין בו שיעו' שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו. ואמה של הש"ס בת ששה טפחים הוא שלשה רביע אמה מעהררי"ש. וא"כ אם אורך הטלית קטן ג' רביע אמה מעהררי"ש וגם רוחב ג' רביע אמה מעהרי"ש. יש מקום לסמוך על שיט' רש"י לפ"ד ס' צ"ק הנ"ל. אך לפמ"ש מ"א בסי' ט"ו ס"ק מ"ג אין ראי' מרש"י דגם רש"י נתכוין לטעם תולמ"ה עיין שם. א"כ אדרבא משמע דגם לרש"י אמה על אמה אין בו שיעור טלית: ב׳ דלא ליתי אוירא דה"ג כו' לשון מושאל הוא זה. ועיק' הטעם שיהיו נכרים היטב ויהיה על הכתפים ג"כ תור' בגד ולא שם רצועות אבל אוירא דה"ג כו' לא שייך כאן לפמ"ש התוס' בעירובין דף י' ע"ב הובא במ"א לקמן סימן שס"ב ס"ק ט"ז וז"ל דאוירא דעלמא לא אמר' דאתי ומבטל מחיצתא אלא באויר שאני חושב כסתום עכ"ל ע"ש: ג׳ (ס"ק א) קטן כו' דלא כמ"ש הב"ח דהטור חולק על הסמ"ק דבסמ"ק כ' קטן שהגיע לחינוך. וס"ל להב"ח דהיינו בן שש ובן שבע כ"א לפום חורפי' וא"כ חולק על הטור שכ' בן תשעה. ומ"א ס"ל דגם הגיע לחינוך שכ' סמ"ק ר"ל בן תשעה והיינו כדעת הטור. וכמ"ש התוס' בעירובין דף ב' ע"ב ד"ה שהגיע לחינוך כו' ומ"מ התוס' שם סיימו ולא נהירא עיין שם: ט״ז:קפ״ב א׳ (ס"ק ב) כשהגדול לובשו משמע מלשונו כו' ז"ל הברייתא מנחות ד' מ' ת"ר טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בו עראי לשוק חייבת אין הקטן מתכסה בו כו' אע"פ שהגדול יוצא בו עראי לשוק פטורה וכ' הרב"י שמהרי"א ומהריב"ח ס"ל דמה שאמרה הברייתא והגדול יוצא כו' אינו תנאי דאין הדבר תלוי כ"א בזה אם הקטן מתכס' בו ראשו ורובו אלא דאי הוי קתני טלית שהקטן מתכס' בו ראשו ורובו חייבת ה"א דהקטן כשמתכס' בו חייב לכן סיים והגדול כו' לאשמעי' דהחיוב הוא דוקא על הגדול כשלובשו אלא דמשערי' בקטן אי מתכסה ראשו ורובו ודייקו פי' זה. חדא דאי מ"ש והגדול כו' הוא תנאי ואפי הקטן מתכסה בו ר"ו. אי אין הגדול יוצא כו' פטור' א"כ בסיפא דקתני אין הקטן כו' ה"ל ג"כ לומר איפכא אם אין הגדול בו' אע"פ שהקטן מתכסה כו' פטור'. א"ו מ"ש והגדול יוצא כו' אינו תנאי ועוד מדכ' הרמב"ם כלשון הרב"י פה בש"ע ולא התנה דבעינן שיהי' גדול יוצא בו א"ו דאין זה תנאי אלא לפרש שלא נטעה מ"ש טלית שהקטן כו' חייבת ר"ל שהקטן חייב אם לבשו כנ"ל וא"כ הרמב"ם שהתחיל וכ' שיעור טלית שחייב כו' מבואר דהחיוב קאי על הטלית ולא על הקטן עכת"ד ומדכתב הרב"י ל' הדמב"ם דליכא למטעי דהחיוב על הקטן ואעפ"כ הצריך רמ"א לכתוב ודוקא כשהגדול כו' ע"כ ס"ל לרמ"א דמ"ש הברייתא והגדול יוצא כו' הוא תנאי דלא כמהרי"א ומהריב"ח הנ"ל: ב׳ וכן משמע בטור שכ' ג"כ שיעור טלית להתחייב כו' כל שהקטן כו' והגדול כו' עכ"ל והב"ח כ' כו' עיקר כוונתו מה שהביא דברי הב"ח לאשמעי' שגם הב"ח ס"ל דמ"ש הברייתא והגדול יוצא כו' הוא תנאי כרמ"א גם כ' הב"ח דין חדש: ג׳ וכ"מ בגמרא. ר"ל דמ"ש והגדול יוצא כו' הוא תנאי: ד׳ דאי כפי' כו' דמ"ש והגדול יוצא אתי לאשמעינן דהחיוב דוקא על הגדול. ואף הרמב"ם כו'. רצה ליישב קושיית' על הרמב"ם הנ"ל: ה׳ דמסתמא כשהקטן כו' ר"ל דוקא ברייתא דקתני קטן שתם הוצרך להתנות דוקא כשהגדול יוצא. אבל הרמב"ם שכ' קטן המתהלך לבדו כו' וקטן כזה ודאי אין הגדול מתבייש כו' ולא הוצרך להתנות: ו׳ וכ"מ בראב"ד שכ' ע"ד הרמב"ם וז"ל יפה אמר (דבעינן קטן המתהלך לבדו) שלא בכל קטן משערי'. שהרי אמרו והגדול יוצא עראי. אלמא לאו בכל קטן משערי' עכ"ל. ואי ס"ל כפי' מהרי"א ומהריב"ח מאי ראי' מייתי הראב"ד וע"ד ראיי' מהרי"א ומהריב"ח השני' מה שלא אמרה הברייתא בסיפא גם להיפוך אם אין הגדול כו' אע"פ שהקטן כו' פטורה. צ"ל דהברייתא ס"ל דאתי ממילא מק"ו ממה שפטר' כשהקטן מתכסה כו' ואין הגדול יוצא כו' כ"ש להיפוך כשהגדול יוצא כו' ואין הקטן מתכסה גם כשהגדול יוצא מן הסתם קטן מתכסה ודברי הברייתא בהווה ולפי אורחא דמלתא:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם – דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן