סימן: ט''ז - שאלה: בתענית ציבור מהו דין אמירת התחנון כאשר אבי הבן בעל הברית נמצא?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בריח התיכון - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: ט''ז - שאלה: בתענית ציבור מהו דין אמירת התחנון כאשר אבי הבן בעל הברית נמצא?
תוכן עניינים

--------

כתב הב''י (בסוף סימן קלא) בשם הזוהר על מעלת הוידוי וזה סוף דבריו ותקונא דא בעי בכוונא דלבא וכדין קב''ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דליבא ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא רחיקא ולא ברעותא כד''א ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו הוא אומר אליך יי' נפשי אשא ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא ותקונא דא בעי בכוונא דלבא וכדין קב''ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דלבא ווי ליה למאן דאתי למפתי וכו' נמצא עפ''י דברי הזוהר הקדוש שיש מעלה גדולה בוידוי וע''י התיקון שנעשה בכוונת הלב הקב''ה מרחם עליו ומכפר עונותיו אשרי האדם היודע לפתות ולעבוד אדונו ברצון וכוונת הלב ואוי לו למי שאינו כן ולכן הרוצה לתקן עצמו בנפילת אפים ולבו רחוק חס ושלום גורם נזק לעצמו עיין שם באורך על חשיבות מעלת הוידוי. וכ''כ ערוך השולחן שאעפ''י שהיא רשות עניינה גדול מאוד ומן השמים ממהרים לענות וכו'.

ובסימן (קלד) כתב ועכשיו נוהגים לומר תחנונים בשני וחמישי ג' פעמים ויעבור ווידוי אחד ביניהם ואחר כך אומרים והוא רחום כמו שהוא כתוב בסידורים מטעם שהם ימי רצון שמרע''ה עלה וירד בימים אלה וכ''כ התוס' ובס' מנהגי ישורון (סימן יט) כתב מקור נוסף לזאת בשם המדרש שג' זקנים תקנו והוא רחום ומה שתקנוהו לומר בשני וחמישי דווקא משום שהם ימי רצון מדאיתא בתנחומא דמשה רבינו ע''ה עלה בחמישי לקבל לוחות אחרונות וירד בשני ונתרצה לו המקום וכ''כ הפרישה בשם הכלבו וספ' ברית כהונה וציין לבית עובד ומנהג א''י וכף החיים בשם מהרח''ו ומהאר''י ז''ל דיום ב' וה' שווים לעניין תחנון ובס' תניא רבתי כתב ובשלשה צומות וכו' אומרים סליחות כשאר תעניות ואומרים יג' מדות ונופלין על פניהם וכו' ע''כ.

והנה כתב הטור (בחלק או''ח בסימן קלא) בשם רב נטרונאי נפילת אפים בצבור על פניהם אחר התפילה רשות היא ונופלים בבית אבל (ובפרישה כתב בשם שיבולי הלקט בבית אבל אין אומרים וכ''כ כנה''ג וכ''כ ערוך השולחן והב''י וכ''כ רבינו זלמן אבל בבית המת שאין שם אבל אומרים) ואין נופלים בבית חתן ע''כ ועוד כתבו שױוידוי ונפ''א רשות והם. שו''ת הריב''ש (סימן תיב) בשם רב שר שלום גאון ורבי יצחק בן גיאת, והוכיח כן מהגמ' בבא מציעא (נט ב) דאמא שלום אשת רבי אליעזר לא היתה מניחה אותו ליפול על פניו וכו'. וכ''כ בשו''ת הרשב''ש (סימן תקפד). וכ''כ הב''ח והט''ז וכ''כ המאמר מרדכי (סימן קלא ס''ק יא). והברכי יוסף (שם ס''ק יג). והובאו בשו''ת יביע אומר (חלק ז - או''ח סימן יז) והב''י כתב שם בשם רב נטרונאי ואין נופלים בבית החתן כלומר משום דרשות הוא שאילו היה חובה גם בבית החתן היו נופלים ובבית אבל נהגו העולם שלא ליפול וביום חופה אין נופלים על פניהם בבהכ''נ שיש בו חתן ואין אומרים וידוי ולא אבינו אב הרחמן וכתב עוד ביום המילה אין נופלים על פניהם בבהכ''נ ששם המילה וי''א שאין מונעין מליפול על פניהם בבהכ''נ ששם מילה ואם הוא ביום ב' או ה' אומרים וידוי משא''כ בחופה ובשם ר''י בר יהודה מצאתי ביום המילה אין נופלים על פניהם בבהכ''נ אשר שם המילה ואם הוא יום ב' או ה' אין אומרים תחנונים ולא והוא רחום ואין נופלים על פניהם ואם חלה המילה בתענית צבור מתפללין סליחות ואומרים וידוי ואין נופלים על פניהם ואין אומרים והוא רחום ולא אבינו מלכנו אב הרחמן לפי שמצוות מילה קבלו עליהם בשמחה לפיכך אין אומרים והוא רחום ותחנונים שמניחים מקצת ואין צריכים להניח לגמרי עכ''ל מדכתב ביום המילה אין נופלים על פניהם משמע שכל היום אין אומרים תחנון במקום המילה וכן נראה מפסק השו''ע שאין נופלים ע''פ לא בבית אבל ולא בבית חתן ולא בבהכ''נ ביום מילה ולא כשיש שם חתן וכן משמע מכנה''ג שכתב חתן שנכנס לחופה עד לערב אין נ''א בשחר ע''כ משמע גם מילה אם היא לקראת הערב אין נ''א בבקר.

ובדרכי משה כתב בשם מהר''א טורנה שכל אלו הדברים מנהגים הם וכתב עוד שגם בשם הגהות מיימון ומהרא''י שבהכ''נ ששם החתן או מילה אין אומרים תחינה ולדעת דור''א בכל העיר לא אומרים הואיל ואליהו בא לעיר ולא נהגו כן וכתב עוד שבמנחה אומרים תחינה אפילו בביתו של התינוק עכת''ד וכן פסק בהגה בש''ע שאעפ''י שמתפללין מנחה אצל התינוק אומרים תחנון וכ''כ ערוך השולחן שם וכתב עוד ששמע על המנהג שבכל העיר לא אומרים תחנון ומובא בעט''ז וכ''כ לקט יושר (חלק א) כשמילה בבהכ''נ ישנה וחדשה א''א תחנון בכל ב''כ דאומרים דכולהו גרירין אחר בהכ''נ הנ''ל, וכ''כ זוכר הברית בשם אלי' רבא ושו''ת בני יעקב ובאר יעקב אות הברית והב''ח כתב דרק במנחה שלא אצל התינוק אבל אצל התינוק אין נופלים אף במנחה וכך הורה מהרש''ל ונוהגים כך בבריסק דליטא וכן נראה להקל כיון דנפילת אפים רשות הוא כמ''ש רב נטרונאי ע''כ וכ''כ ברכי יוסף (בסימן קלא) וכנה''ג (בסימן קלא) וט''ז והמשנ''ב ורבינו זלמן והמג''א כתב שכן מנהג בקראקא ונראה שאין לומר תחנון ליד התינוק משום שקרוי חתן כדאיתא בנדרים (דף לב.) רשב''ג אומר לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק, שנאמר כי חתן דמים אתה לי, צא וראה מי קרוי חתן הוי אומר זה התינוק. ובתלמוד ירושלמי מסכת נדרים (דף לח:) וראה מי קרוי חתן משה או התינוק אית תניי תני משה קרוי חתן ואית תניי תני התינוק קרוי חתן וכו' וכן פירש אבן עזרא הפירוש הקצר שמות (פרק ד פסוק כה) חתן דמים פירושו שאמרה לבנה אתה חתן דמים, שעל ידך ימות בעלי ובספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים חודש טבת (אות מ) גם כתב כן שצריך להלביש לילד מעיל החתן כי נקרא חתן, שנאמר (שמות ד, כו) חתן דמים למולות.

נמצא לדעת הכל שיש לומר תחנון במנחה כאשר לא נמצאים ליד התינוק כגון שהברית נעשתה בבקר שזריזים מקדימים למצווה אף ע''פ שבעלי הברית נמצאים בבה''כ אך בעלי הברית עצמם לא יאמרו משום שהוא יום טוב שלהם. נמצא לפי זה שרק לבעלי הברית אין לומר תחנון אבל לכל המתפללים עמם יש לומר תחנון ויש נוהגים שגם במנחה אין אומרים.

ובברית מילה בזמן מנחה נראה שאין לומר תחנון ומשמע שגם בשחרית אין לומר תחנון מדכתב כנה''ג (בסימן קלא) שבחתונה אעפ''י שנכנס לחופה בערב אין אומרים תחנון בבוקר וציין למה''ר ישראל וכ''כ רבינו זלמן וכ''כ טעמי מנהגים בשם מוהר''ר יעקב צמח שלמד את הדין הנ''ל מיום מילה.

ובשיבולי הלקט (הלכות מילה סעיף ד) כתב בית כנסת שיש בה ברית מילה אין נופלים על פניהם ואם הוא בה''ב א''א הוידוי ובתענית ציבור אומרים סליחות וי''ג מידות אבל אין נופלים ע''פ וא''א תחינה וזכור ברית. וכ''כ מחזור ויטרי (סימן תקג) ביום תעניות סליחות ואומר וידוי כדרכו. ואין אומר והוא רחום ולא תחנונים וכ''כ וברכי יוסף (בסימן קלא) שאין אומרים תחנון לכבוד המצווה שקבלנוה בשמחה וכתב בשם כנה''ג ושיבולי הלקט והכלבו אבודרהם מהר''ם מינץ ותשובת ר''י וז''ל אנו נוהגין ביום המילה שאנו מתפללין בתעניות סליחות וידוי ואין אומרים תחנונים והוא רחום ומנהג אבותינו תורה שמצוות מילה קבלנו בשמחה דכתיב שש אנכי על אמרתך לפיכך אין אומרים והוא רחום ותחנונים וכ''כ בספר משא חיים לרבנו חיים פאלאג'י (מערכת ו אות ע) וכ''כ בס' טעמי מנהגים כפי שכתבנו לעיל משם מרן הב''י וכן בב''י (יו''ד סימן רסה) כתב בשם הרשב''א יום מילה שחל להיות ביום תענית ציבור הכתובים מהו להתפלל פסוקי דרחמי וסליחות ווידוי כדרכן ולומר והוא רחום וליפול על פניהם ולומר אל ארך אפים תשובה כך נוהגים במקומותינו שמתפללין בתענית סליחות ואומרים וידוי כדרכו ואין אומרים והוא רחום ותחנונים ודי שמניחין במקצת ואין צריכין להפסיק סליחות ווידוי ואל ארך אפים לגמרי עכ''ל וכ''כ באו''ח שם וכן פסק שם הש''ע (בסעיף יג) שאין אומרים והוא רחום ולא נפילת אפים (ובסימן קלא סע' ה) אם חל מילה בתענית ציבור מתפללין סליחות ואומרים וידוי ואין נופלין על פניהם ואין אומרים והוא רחום וכ''כ מג''א שמניחין מקצת וא''צ להניח לגמרי וכ''כ היעב''ץ (בנחל עשירי) וכ''כ בתניא רבתי בשם רבינו יצחק בר' יהודה ביום המילה אין נופלין על פניהם בבהכ''נ ששם המילה כלל וכו' במה דברים אמורים בשאר ימות השנה אבל בת''צ מתפללים סליחות ואומרים וידוי ואין נופלים על פניהם ואין אומרים רחום וחנון ואבינו הרחמן לפי שמצות מילה קבלו ישראל בשמחה עדיין מקיימין אותה בשמחה כדכתיב שש אנכי על אמרתך לפיכך אין אומרים והוא רחום ותחנונים שמניחין במקצת ואין צריכין להפסיק לגמרי וכך מנהג בישראל וכ''כ כנה''ג וזוכר הברית (סימן כא) ורבינו זלמן שם .

תחנון:

ומה שאמרנו שהמתפללין דווקא בבהכ''נ לא אומרים תחנון אבל בתי כנסת אחרים אומרים בעזרה או בחדרים הצמודים לבהכנ''ס כתב הברכי יוסף שאם מתפללים בעזרת בהכ''נ שעושים שם ברית מילה ואין אבי הבן שם אומרים תחנון ונופלים על פניהם משום דיום מילה הוי שמחת יחיד ומה שלא נופלים ע''פ ביום מילה הוא לעשות יקר לאבי הבן המתעסק במצוותו ומ''מ אם יש מנהג קדום שלא לומר תחנונים בעזרת בית הכנסת שיש בו מילה הנח להם לישראל כי הני מילי תלויים במנהג ומקילין טובא בהו וכתב עוד בשיורי ברכה בשם ספ' בית לחם יהודה שהמתפללים בעזרה מנין ראשון אין אומרים תחנון אך אח''כ יש לומר תחנון וכ''כ שערי תשובה והמשנ''ב כתב שאם אין בעזרה ארון ותיבה משמע שנגררין אחרי מתפללי בהכ''נ. וכ''כ באר יעקב וציין לשו''ת זרע אהרון שבית הכנסת שיש בה ברית מילה ואבי הבן אינו בעיר אין אומרים תחנון כי מצוות המילה היא גורמת שמחה ולא בשביל אבי הבן שי''ט שלו הוא וכ''כ תורת חיים שם ושו''ת בעי חיי ועוד שאין השמחה בשביל האב אלא בשביל המצווה עצמה.

ועיין עוד במחזור ויטרי (סימן תקג) שכתב ביום שמקיימין מצוות מילה אין ציבור נופלים על פניהם. לפי שאין תחינה באה אלא על הצרה דכת' יענך ה' ביום צרה. ויום שמקיימין מצוות מילה שמחה הוא. דכת' שש אנכי על אמרתך. ואיזו היא אמירה. שנאמרה לבדה ושקולה כנגד כל המצוות. הוי אומר זו מילה. שנאמרה לבדה לאברהם אבינו. וכת' בה ברית. לפי שהיא שקולה כנגד כל המצות. שהם תרי''ג מצות. כמנין ברי''ת בגימטריא והיא עצמה אחת. ולפי שאין תחינה באה אלא מתוך צרה. לפיכך אין הציבור נופלין על פניהם בשבתות וימים טובים וראשי חדשים לפי שהם יום שמחה משמע שכל היום אין אומרים תחנון כמו בימים טובים וכד' ועיין עוד בספר הפרנס (סימן רמ) שכתב שמהר''ם הי' בעל ברית תוך ל' על אביו זצ''ל ורחץ בלילה שלפני המילה וטעם נתן לדבריו דהוה כרגל לגבי דידיה וחומרא בעלמא הוא דנהגו אבותינו ברחיצה והאבל הוא ואשתו תוך ל' לובשין בגדי שבת כשהן בעלי ברית עד לאחר יציאת בה''כ וכ''כ בספר מהרי''ל (מנהגים) הלכות מילה ד''ה [יד] וכתב בשו''ת הרמ''ז (סימן לד) דאי לאו משום דאיהו מנהג לא הוה מקיל בה ומשום הכי לא היקל בתספורת מפני שהוא מן התורה ועיין בשו''ת שבות יעקב (חלק ג סימן צג) שהעלה שאינו כן והתירו למוהל ובעל ברית ובסנדק אף דאסור מדינא וה''ה באבל תוך ל' שמותר לגלח וכ''כ שו''ת יחווה דעת (חלק ד סימן לב) .

בבהכ''נ שעושים שם מילה כתב בתניא רבתי בהלכות מילה שאין נופלים על פניהם וכ''כ בבאר יעקב על כללי המילה לר' יעקב הגוזר (דף 69) וכתב עוד (בעמוד 63) בשם הרמ''ע והרב מעבר יבק שכל העם ההולכים לברית הם כמקבלים פני השכינה ויש להם תוספת נשמה ולכן אמרו שי''ט שלהם כמו בשבת יש נשמה יתרה וכ''כ בשו''ת יביע אומר (חלק ג-או''ח סימן יב) שציין לשו''ת ויען אברהם שאף שלא היה אבי הבן במנחה וגם התינוק אינו נמצא שם, הואיל ובמקום שהתפללו מנחה, קבועה שם הפרוכת, והכסא של אליהו הנביא וכסא המילה נמצאים בה. הארת הקדושה של מצוות המילה חופפת על המקום ההוא עד הלילה, ואין נופלים על פניהם במנחה. וכ''מ מל' הזוה''ק (פ' לך לך דצ''ה ע''א), דכל ההוא יומא בעי למחדי בהאי חולקא. ע''ש. ושכן הורה למעשה מהר''ד אמאדו (מח''ס תהלה לדוד ועיני דוד), ומיחה בש''צ שלא יאמר וידוי. ע''ש. וע' בס' מאמר מרדכי ע''כ וכ''כ בשו''ת עולת יצחק (חלק א או''ח סימן כג).

וכן בכל מקום שנמצאים ג' בעלי הברית אין לומר תחנון וכ''כ הרדב''ז (בסימן קעט) בבהכ''נ שהחתן שם כיון שהם לו ימי משתה ושמחה מק''ו מבהכ''נ שיש שם בעל מילה משום דכתיב בה שש אנכי וגו' וכן כתב המג''א (בסימן קלא סע' יא) בשם כנה''ג שכאשר אבי הבן נמצא אין נופלים על פניהם אעפ''י שאין המילה במקום התפילה. וכ''כ זוכר הברית (בסימן כא) וספ' ברית אברהם (עמ' רצו) והמשנה ברורה (בסימן קלא) וספ' ברית כהונה שכל עוד שבעל הברית נמצא בבהכ''נ אעפ''י שהתפלל כבר אין אומרים וידוי ונ''א וערוך השולחן (בס' קלא בסע' טו וטז) שהחתן והמילה הפטור מחמת עצמם ולכן בכל מקום שהם הרי הם שם ונתפשטה השמחה על כולם ועוד מנהגינו שאפילו המילה אינה בבהכ''נ אם רק בבהכ''נ מתפלל אבי הבן או המוהל או הסנדק אין אומרים תחנון עיין בשו''ת הרדב''ז ממה שכתב (בסי' רע''ח) שקרא שם לסנדק בעל ברית וכן מוכח בב''י (סימן תקנט) והרמ''א (בסעיף ח) ומג''א שם ושערי תשובה שם וכ''כ באר היטב וכתב עוד ובשם הלק''ט שאף אם נולד מהול ומטיף ממנו דם ברית אין נופלים על פניהם והטעם משום דאיכא שמחה שם וכן קצת משמע ממרן שכתב (בסימן תקנט) שברית בת''ב מלין אחר שגומרים הקינות ופי' משנ''ב משום דמצווה זו עושין אותה ישראל בשמחה ולכן אין מלין בשעת קינות והספד וכ''כ הגר''א.

תענית:

ואף לא רק מתחנון ג' בעלי הברית פטורים אלא גם בתענית ציבור דחויה לאחר תפילת מנחה אינם משלימים משום שיום טוב להם הוא כדאיתא בב''י (סימן תקנט) מעשה ברבינו יעב''ץ שהיה בעל ברית ביום א' שהוא ט' באב דחוי והתפלל מנחה בעוד יום גדול ורחץ ולא השלים תעניתו וכ''כ הגהות מימוניות והמורדכי וכתב עוד בשם המורדכי והתשב''ץ בשם רבינו יעקב בן רבינו יצחק שאכלו ולא השלימו עם הציבור ומשמע דגם בעל ברית והמוהל והסנדק דיום טוב שלהם הוא וכ''כ תוספות מסכת עירובין (דף מ:) ומעשה היה בברית מילה ברבינו יעקב בר יקר שחל עשרה באב בא' בשבת והוא היה אב''ד וצוה להתפלל מנחה גדולה ורחצו ואכלו מפני שי''ט שלהן היה וכ''כ רבי יעקב הגוזר (עמוד 71) וכ''כ באר יעקב שם ומרן בשו''ע (סימן תקנט) כתב ט' באב שנדחה ליום א' בעל הברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול ורוחץ ואינו משלם תעניתו וכתב עוד בתענית שאינה דחויה בעלי הברית מתענים ומשלימים וכ''כ בשו''ת רביד האברך (חלק א סימן יט) והעלה עוד שיש להשלים בצום גדליה כשאר הצומות וכ''כ בשדי חמד (במערכת בין המצרים סימן ב) וכתב עוד שגם אם מחלקים המצווה כלם נחשבים בעלי ברית כגון מוהל ופורע ע''ש.

וכ''כ כנה''ג (בסימן תקפא ובסימן רסה) כתב עוד שתענית ב' וה' אחר החג וי' ימי תשובה וער''ה יכולים לאכול כל מי שירצה וא''צ התרה וכ''כ הרדב''ז (בסימן שפה) ודקדק מלשון הריא''ף ואף לטעום מכוס הברכה אחר הצהרים מסתברא לו שאסור ואעפ''י שיום טוב שלו אבל בדחוי שפיר וכ''כ שו''ת מהרשד''ם (סימן רב) ושו''ת שבות יעקב (סימן צג) ושו''ת ח''ס (סימן קנז) וכ''כ הברכי יוסף (בסימן תקמט) בשם מהר''י עאייאש ומהר''ש הלוי וכה''ג והריטב''א וכ''כ שערי תשובה וכ''כ ברית כהונה וכ''כ הט''ז ומשנ''ב והמג''א כתב ממנחה גדולה (עיין יד אפרים שם) וכ''כ זוכר הברית (סימן ח) וציין שבעלי הברית צריכים להבדיל על הכוס בט''ב דחוי קודם שיאכלו וציין לשו''ת מנחם ברית אבות דגול מרבבה ואין לומר נחם בברהמ''ז.

וכתב באר היטב שם בשם מי''ט וה''ה פדיון הבן למהרש''ל דהוי סעודת מצווה שהאב והכהן לא יתענו וכתב בשם המ''א לבעלי הברית מותר לאכול מיד דיום טוב שלהם אלא שנתפשט המנהג להשלים אפי' בצום דחוי וא''ר דחה דבריו בשתי ידים והתיר וכן נראה דעת עטרת זקנים (בסימן תקנט) שחתן תוך ז' ימי חופה אינו מתענה ליארצייט וכו' וכ''כ באר יעקב בשם בית דוד ושו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן רמג) שבעלי ברית ביום תעניתו של האב מותר לאכול דיום טוב שלו.

וכתב כף החיים (בסימן תקנט) כדעת מהרש''ל שפדיון כמו ברית וציין לעוד פוסקים וכ''כ בילקוט יוסף שסעודת פדיון פוטר. אלא שהבן איש חי (בפרשת צו) כתב על תענית בכורות שאין לאכול לאב בפדיון בנו אך לבעלי הברית התיר ואף להזמין עשרה בסעודת בנו אין מוחים בידם. ושוב כתב בשו''ת רב פעלים (סימן לה) כתב שמנהגם שאין לבכורים לאכול בביתם אחר סעודת המצווה, ובכנה''ג לא כתב עשרה אלא כולם אוכלים בברית. וכ''כ זוכר הברית שנהגו להקל בסיום מסכת שאוכלים אפי' ע''ה עאכו''כ במצווה שנוהגת בכל ולכן בע''פ הבכורים אוכלים בברית וציין מהר''ש הלוי נוב''י תנינא אליהו זוטא וכ''כ ספר ברית כהונה (עמוד קפז) וציין לפר''ח ולמהר''ש הלוי שהבכורות אוכלים מסעודת מצוה בערב פסח וחלק על רב פעלים הנ''ל שיכולים לאכול בביתם וכן העלה מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט''א בשו''ת יביע אומר (חלק א סימן כו) שכל תענית שאינו מדינה אלא מנהג כל הקרואים נהגו לאכול בסעודת מצוה ואין צריך לפרוע. וכ''כ שו''ת מהרי''ל (סימן מד) כד איקלע ברית מילה בערב ראש השנה יכולין לאכול סעודת הברית מילה השייכי לברית וכל מי שירצה. ועיין עוד לגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן בספר שמחת כהן (בסימן קה ובסימן קו) ובילקוט יוסף חלק מועדים בהלכות ראש השנה. נמצא שכל הקרואים לסעודת מצווה ויש להם תענית שנהגו כגון יארצייט וכד' יכולים לאכול בסעודה ולאחריו ואין צריך לפרוע ועיין עוד בבית יוסף (אורח חיים סימן תקפא) שציין לשו''ת מהרי''ל (סי' מד) הנ''ל ולא חלק עליו שיכולים לאכול בברית מילה השייכים לברית ומי שירצה וע''ע בספר שמחת כהן לגאון הרב רחמים חי חויתה הכהן (סימן קה) שגם העלה דאדעתא דהכי לא נהגו להתענות.

אומנם ראיתי באליהו זוטא (סימן תע) שכתב בשם חוט השני שבכורים מבעלי הברית מותרים לאכול על המילה ויפרעו התענית אחר כך ולדעתו כשמתענה בשביל הבן מותר אף כשאינו בעל ברית עכ''ל אך לאור מה שכתבנו לעיל וודאי שאין לחוש ולפרוע התענית.

כתב החתם סופר (בסימן תקנט) שהמוהל או סנדק ביום יארצייט שלהם אעפ''י שיכולים לכבד אדם אחר (ויצטרכו להתענות) אין להם לכבד אחר אלא עדיף להיות סנדק או מוהל כי יש תיקון למת במה שבנו עוסק במצוות המילה יותר מבשאר המצוות וכן משמע מהבית יוסף (יורה דעה סימן שצא) שמהר''מ תוך שלשים של אביו היה בעל ברית וכ''כ זוכר הברית בשם הר הכרמל, יהודה יעלה, ט''ז, ועיין במג''א (בסימן תקסח סק''י) במקום שמותר לאכול על הסעודה אינו תענית כלל ומותר לאחר מכן לאכול ולשתות אפי' בביתו ומיהו קודם סעודה אסור אבל בעלי הברית מותרים לאכול מיד די''ט שלהם הוא ועיין במרן (בסימן תקנח) שכתב בעל ברית לובש בגדים וכו' ובהגה כתב הרמ''א בשם הב''י שאבי הבן והמוהל והסנדק כולם נקראים בעלי ברית וכ''כ המג''א, זוכר הברית, והמשנ''ב (בסימן קלא).

ובברכי יוסף (בסימן תקנט) כתב בשם הרב פרי הארץ שאם המילה לא בזמנה ישלים תעניתו וכ''כ כף החיים (בסימן תקנט) וכ''כ זוכר הברית (סימן ח) בשם אשל אברהם. ומדאמרינן בגמ' בס' שבת (דף קלז) מל ולא פרע כאלו לא מל דין הפורע כדין המוהל בתחנון ותעניות עיין בדברינו (סעיף יז).

ועוד כתב בברכי יוסף (אות יג) בשם הרב מולכו כשיש ספק אם יפלו על פניהם יותר טוב שלא ליפול דנפילת אפיים רשות ואם לא יפול אין בכך כלום וכ''כ שערי תשובה בשם הט''ז ושאר אחרונים וכתב עוד בשם בה''ט שבעל ברית עצמו בתענית ציבור אין צריך לומר תחנונים והפיוטים. וכ''כ בזוכר הברית (בסימן כא) שבעל הברית אינו אומר סליחות וציין לעבודת הקודש ובאה''ט וכורת הברית אך חייב להקשיב לפ' ויחל וכתב עוד למנהג שאומרים במנחה תחנון אין לבעלי הברית לומר תחנון וכ''כ המשנ''ב (בסימן קלא) בשם הח''א משום דיום טוב שלהם הוא ומטעם זה כתב כף החיים (או''ח סימן א אות יא) שלא יאמר תיקון חצות ע''ש. וכן משמע משו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן שעא) שכתב שאבל א''צ לצאת מביהכ''נ אלא נשאר שם והוא לבד אינו אומר תחנון עם הציבור עיין שם שאין הציבור נגרר אחריו. זאת ועוד שיכול לבטל נפילת אפים אם יהיה בכך טורח ציבור מדאיתא בגמרא דמגילה (דף כ''ג:) רב איקלע לבבל בתענית צבור קם קרא בספרא וכו' נפל כולי עלמא אאנפייהו ורב לא נפל על אנפיה מאי טעמא רב לא נפל על אנפיה רצפה של אבנים היתה ותניא אבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה וכו' אי הכי אפילו כולהו נמי ומשני קמיה דרב הואי ומקשי ולזיל גבי צבורא ולנפול על אנפיה ומתרץ לא בעי למטרח צבורא ופירש רש''י שאם ילך יעמדו מפניו ע''ש הרי מנע עצמו ממצוה זו של נפילת אפים בשביל שלא להטריח הצבור בקומם לפניו והובא בשו''ת תורה לשמה (סימן רעג).

בתענית אסתר

ובבית יוסף (סימן תרפו) כתב בשם שבולי הלקט מצאתי בשם רש''י מעשה היה ואירע פורים בא' בשבת וקדמו הצבור להתענות בה' כמנהג ובאה אשה אחת שהיתה צריכה לרכוב אצל השלטון ושאלה לרבי' אם היא יכולה להתענות למחר ולאכול היום מפני טורח הדרך ואמר רבינו תענית זה אינו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים אלא מנהג בעלמא וכו' וכתב עוד אעפ''כ אסור לו לאדם לפרוש מן הציבור משום לא תתגודדו וכו' ע''כ וכ''כ הרמ''א בהגה שם וז''ל ותענית זה אינו חובה וכו' וברכי יוסף כתב בשם בית דוד שחתן בתוך ימי חופתו דלא יתענה לא צום אסתר ולא עשרה בטבת וכיוצא וציין הברכי יוסף (לסימן תקמט) ששם כתב שהריטב''א אסר בד' צומות משמע שאין לו לצום בתענית אסתר כלל (שאינו נחשב לד' צומות) וכ''כ כף החיים בשם הברכי יוסף ובשם הער''ה שבתענית אסתר יש להקל לפי טעם הריטב''א אלא שבסוף דבריו כתב והלכה רופפת בידך הילך אחר המנהג ואם א''א לעמוד על המנהג המיקל לא הפסיד ושערי תשובה התיר לבעל הברית בתענית אסתר .

וגם המשנ''ב כתב בשער הציון (אות טז) דתענית אסתר דאינו חובה כד' צומות יש להקל לבעל ברית ועכ''פ אחר המנחה בודאי ניתן להקל וכתב עוד שכן גם לדעת הרמ''א וכן ראה בפ''ת בשם תשו' משיבת נפש וערוך השולחן (בסימן תרפו) כתב כהגר''א שבעלי הברית אוכלים בלא תשלומין ואפילו באינו נדחה וכן בג' צומות לבד מט''ב מפני שיו''ט שלהם הוא נמצא כדעת בית דוד הנ''ל ועיין בכנה''ג (סימן תקנט) ולכן בתענית אסתר אפילו אינה דחויה אין לבעלי הברית להתענות אך בשאר צומות יש להחמיר לבעלי הברית להתענות אלא אם כן הצום דחוי כדאמרינן לעיל וכ''כ שו''ת יביע אומר (חלק א-או''ח סימן לד') שאם חל מילה ביום תענית אסתר אין הבעלי ברית צריכים להתענות כלל, אפי' בתענית אסתר שחל בזמנו, דלא חמיר תענית אסתר מיום תשעה באב שנדחה, ואדרבה אסור לבעלי ברית להחמיר ולהתענות בתענית אסתר מפני שיו''ט שלהם הוא. ע''ש. וכ''כ המשנ''ב בשעה''צ (סי' תרפו סק''טז). ע''ש.

והבן איש חי (בפ' חיי-שרה) כתב שאין בידינו טעם לידע לעשות התיקון בשבת כאשר לא אומרים צדקתך וכו' ובס' הלכות קטנות (סימן קלח) כתב שמה שכתוב בסימן תקנט בשם מרן שאם חל ת''ב בשבת אין אומרים צדקתך אינו כן אלא זה דעת הרמ''א משום שלדעת מרן אף ביום כיפורים ור''ה אעפ''י שאין נופלים על פניהם אומרים צדקתך ע''כ .וקשה והלא מה שכתב מרן בב''י (בסימן תרכב) שכפור שחל בשבת ובסימן תקצח שר''ה חל בשבת אומרים צדקתך התם טעמא רבה איכא לפי שאלו ימי דין ומשפט ואם לא עכשיו אימתי וכ''כ ספר ברית כהונה וחלק על הלק''ט וכ''כ ברכי יוסף שם וציין לאו''ח ורבינו האיי גאון וכתב עוד בס' מחזיק ברכה (בסימן קלא) שמן המנחה ולמעלה אין לומר צדקתך וציין לרש''י בספר האורה ובב''י (בסימן תכט) כתב בשם הרוקח שאין אומרים צדקתך בחודש ניסן במנחה בשבת וכ''כ הב''ח ומהרי''ל נמצא לדעת השו''ע כפי גירסתינו שאין לומר צדקתך בט' באב שחל בשבת וכן בכל יום שאין אומרים תחנון אין לומר צדקתך איברא שראיתי בילקוט יוסף שדעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט''א שאומרים צדקתך במקום מילה.

וכתב עוד (בסעיף כא) שנראה מהפסקים דרגילין החתנים לצאת כדי שיאמרו תחנון וקשה דהרי קייל דאם יצאו ולא נשארו בבהכ''נ עשרה אנשים גומרים קדיש תתקבל משמע דבתר התחלה גמרינן ע''כ ונראה לי כן מדברי התוספת בברכות (ז.) מאחר שהיה מתחיל וכו' עיין שם וכן העלה בשו''ת אבני ישפה (חלק א סימן כא) אלא שקשה שמה שאמרו אם לא נשארו עשרה וכו' זהו בדיעבד לכתחילה לא היו מתחילים את התפילה ואעפ''י שיש כאן כרגע עשרה ועומדים לצאת חלק מהם שהעומדים לצאת כיצאו דמי עיין שו''ת רב פעלים (סימן ה) וכאן הרי ידוע שהחתן יוצא נמצא כאילו אינו כאן מתחילה למפרע ועיין להרדב''ז (בסימן קעט) כתב שאם אין הציבור רוצים לבטל נפילת אפים ותחנונים מוטב שיצא אחר ברכת כהנים משמע שאין הולכים בתר התחלה ע''כ וכן המנהג.

כתב הב''י (בסימן תרצג) שאין לומר למנצח משום דכתיב ביה צרה וכ''כ ספר אבודרהם מילה וברכותיה שאין נופלין על פניהם וגם אין אומרים יענך ה' ביום צרה מפני שהוא יום שמחה לאבי הבן ולא יום צרה. וכ''כ כנסת הגדולה (בסימן קלא) שמנהגינו בכל יום שאין נופלים על פניהם אין אומרים למנצח הן מחמת עצמו של יום או מחמת שמחה של חתן או מילה וכ''כ ר' גרשון הגוזר שהוא מנהג בוורמייזא והש''ך (סימן רסה) בשם אבודרהם הכולבו והיעב''ץ נחל עשירי וס' ברית אברהם שם .

והנה הרא''ש (בתשובותיו בכלל כז) כתב מהירושלמי משמע המקבל עליו תענית אין תנאי מועיל כדי לאכל אחר שינה ובגמרא דידן משמע שמותר בתנאי וכן נוהגין ע''ש אלא שראיתי בספר תשב''ץ קטן (סימן קיד) שהמקבל עליו תענית אם סילק השולחן ואינו רגיל לשתות אחר כך אסור אפי' בתענית יחיד אם לא שהתנה כי ב' לשונות יש בתלמוד סילק אסור לאכול ובמקום אחר יש סילק מותר לאכול עד שישן והרבה גאונים חולקים והוא סבירא ליה לחומרא. ואע''פ שהתנה אינו שותה אחר שינה כי כך מקשה לשם והתניא מותר ומתרץ במתנמנם ומדלא מתרץ במתנה אלמא משמע דתנאי אינו מועיל לפי התלמוד. אבל רבינו אבי העזרי מתיר ומביא ראיה מירושלמי שמותר לאכול אחר שינה ע''י תנאי ופר''י דשתיה מותרת אפילו בלא תנאי דאין קבע לשתיה ע''כ .

וגם בספר הכלבו כתב (בסימן סא) שלדברי הכל אם התנה ואומר שעדיין בדעתו לאכול או לשתות אפילו ישן ואפילו סלק לא נאסר לו לאכול ולשתות, וכן דעת הירושלמי, וכתב הר''ף ז''ל ושתיה מותרת אפילו בלא תנאי דגבי שתיה הוי לעולם כמו התנה לפי שאין קבע לשתיה ודוקא מים וכ''כ הב''י (באו''ח סימן תקסד) דתלמודא דידן והירושלמי לא פליגי והכי שפיר טפי בכל מקום עד כאן. וכדאי הם כל הני רבוותא שכתבו הירושלמי הזה לסמוך עליהם להקל בדרבנן וגם בשתייה נראה לפסוק כדברי האומרים שצריך תנאי וכן פסק בשו''ע שם וכתב עוד על דברי הרא''ש הנ''ל שמה שכתב דבגמרא דידן שרי בתנאי והירושלמי אוסר אגב שיטפיה לא דק דאדרבה מגמרא דידן איכא למשמע דאסר במתנה והירושלמי הוא שכתב בהדיא דשרי כמו שנתבאר בסמוך ע''ש .

וכן ראיתי בספר מהרי''ל (מנהגים) הלכות ימים הנוראים שהרוצה לאכול בהשכמה טוב הוא שיתנה מקודם, כי איתא דיעות בדין זה אם מותר אם לאו, ובתנאי זה מוציא נפשיה מפלוגתא. ע''כ והביאו הרמ''א (באו''ח סימן תקפא סעיף ב) וכ''כ המש''ב שם ומשמע מכל הלין שע''י תנאי שפיר לאכול ואין חילוק בין תענית רשות לתעניות מדינא אלא שהחיד''א במחזיק ברכה (שם אות ה) כתב שלא נהגו לאכול קודם עלות השחר בערב ר''ה וזהו ע''פ הזוהר הקדוש שהוא איסור חמור מאוד עיין עוד בשו''ת יוסף אומץ (סימן יז) וכ''כ שו''ת יביע אומר (חלק ה-או''ח סימן כב) שמתבאר מהזוה''ק (פר' ויקהל דרט''ו ע''ב) שאפילו הרבה קודם עלות השחר, כל שישן שינת קבע על מטתו, אסור לו לאכול עד שיתפלל שחרית, והאוכל עובר על הכתוב: לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו, והרי הוא כמנחש וכמעונן. וכתב בסוף דבריו ואני מורה שהמתענים בערב ר''ה לא יאכלו אלא קודם השינה, ולא לאחר מכן, ואם הם חלשים, ואין דעתם מתקררת עד שיאכלו קודם עלות השחר, מוטב שיעשו התרה על מנהגם להתענות בער''ה, שאין התענית הזה אלא משנת חסידים ומנהג בעלמא, (וכמ''ש הטור והאחרונים שם) ועדיף טפי שלא יצטרכו להכנס בעקולי ופשורי נגד ד' הזוה''ק לפ''ד כמה אחרונים. ובילקוט יוסף (חלק ה בהלכות ערב ראש השנה) גם כתב בתענית ערב ראש השנה ובתעניות של רשות כגון פטירת אביו ואימו וכד' עדיף יותר שיוותר על הצום מלאכול לפני עלות השחר אבל בתעניות שהם מדינא שפיר ע''ש.

ודע מה שאמרנו שמותר לאכול אחר שינה ע''י תנאי הולך ואוכל עד עמוד השחר היינו זה דווקא לכתחילה אבל בדיעבד אם אכל אחר עלות השחר קודם הנץ החמה לא איבד תעניתו עיין בזה בשו''ת תורה לשמה (סימן סז).

לסיכום: בתענית ציבור אם נמצא אחד מבעלי הברית אין נופלים על פניהם ואין אומרים והוא רחום משא''כ וידוי וסליחות הקהל אומרים אבל לא בעל הברית.

פירות הנושרים:

1. גם כשמטיפין דם ברית לא אומרים באותו יום תחנון.

2. כשיש ספק אם ימול או יפרע או יהיה סנדק לא אומרים תחנון.

3. בתענית ציבור אין לבעלי הברית לומר תחנונים ופיוטים אעפ''י שהקהל אומרים.

4. מילה דחויה בתענית ציבור דחוי ישלים תעניתו .

5. בתענית ציבור דחוי מותר לבעלי הברית לאכול לאחר תפילת מנחה גדולה (שש שעות ומחצה) וגם בביתו לאחר הסעודה עד הערב.

6. כשמתפללין מנחה אצל התינוק אין אומרים תחנון גם לאחינו אשכנזים.

7. ג' בעלי הברית הם המוהל הסנדק ואבי הבן פוטרים מתחנון ואף הפורע .

8. בתענית ציבור (חוץ מתענית אסתר)שלא נדחו בעלי הברית משלימים.

9. בתענית אסתר אפילו שאינה דחויה אין לבעלי הברית להתענות כלל

10. אין אומרים תחנון בבית אבל ואם האבל לא נמצא אומרים.

11. כאשר אחד מבעלי הברית נמצא בבהכ''נ אין לומר תחנון אעפ''י שהתפלל כבר.

12. אין לומר תחנון במנחה או צדקתך ביום שבת כאשר עושים ברית במקום ויש אומרים שיש לומר צדקתך.

13. ברית מילה שנעשית אחר הצהרים אין לומר בבקר תחנון .

14. אם הציבור רוצה לומר תחנון מוטב שיצא בעל הברית אחר ברכת הכהנים.

15. לנוהגים לומר במנחה תחנון כאשר הברית בבוקר אעפ''י שבעלי הברית נמצאים אין לבעלי הברית עצמם לומר משום שיום טוב שלהם הוא.

16. בהכ''נ שנעשה בו ברית אין אומרים בו תחנון אעפ''י שבעלי הברית לא נמצאים .

17. יכול למנוע עצמו ממצוה זו של נפילת אפים או פתיחת ההיכל בשביל שלא להטריח הצבור בקומם לפניו.

18. בתענית שני וחמישי אחר החג וערב ר''ה ועשי''ת ויום פטירת האב וכד' יכולים המוזמנים כולם לאכול ואין צריך התרה וגם לאחר שהגיעו לביתם יכולים לאכול ולשתות עד הערב ומיהו לפני סעודת המצווה אינם רשאים לאכול.

19. בתעניות אלו (ב' וה' תענית אסתר)בעלי הברית אינם מתענים כלל כי יו''ט שלהם הוא (מהבוקר רשאים לאכול ולשתות).

20. סנדק או מוהל ביום יארצייט עדיף שלא יכבד אחר כי בכך יש תיקון גדול יותר למת .

21. בת''ב דחוי בעלי הברית צריכים להבדיל על הכוס לפני האכילה ואין לומר בברכת המזון נחם.

22. כאשר אין אומרים תחנון גם אין אומרים למנצח.

23. ליל הברית הוא כליל יום טוב לבעלי הברית ולכן נראה שאין לומר דברי תחנון בליל הברית .

24. בליל תענית מועיל תנאי כדי לאכל אחר שינה .

25. גם שתייה צריך תנאי.

26. אין לומר שום תחנון ליד הנימול משום שקרוי חתן.

27. צריך להלביש התינוק מעיל חתן כי נקרא חתן.

28. ע''פ הזוה''ק אין מועיל תנאי כל שישן שינת קבע על מטתו, אסור לו לאכול עד שיתפלל שחרית, והאוכל עובר על הכתוב: לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו, והרי הוא כמנחש וכמעונן.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן